גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת ואתחנן
גרסינן בפ"ק דע"ז דף ז' דתניא ר"א אומר שואל אדם צרכיו אח"כ יתפלל שנאמר תפלה לעני כי יעטוף ולפני ה' ישפוך שיחו אין שיחה אלא תפלה שנאמר ויצא יצחק לשוח בשדה ר' יהושע אומר יתפלל ואח"כ ישאל צרכיו שנאמר אשפוך לפניו שיחי צרתי לפניו אגיד ור"א הא נמי כתיב אשפוך לפניו שיחי ה"ק אשפוך לפניו שיחי בזמן שצרתי לפניו אגיד ור"י הא כתיב תפלה לעני כי יעטוף ה"ק אימתי תפלה לעני בזמן שלפני ה' ישפוך שיחו במאי קא מפלגי בדר' שמלאי דדריש ר' שמלאי דלעולם יסדר אדם שבחו של מקום ואח"כ יתפלל מנלן ממשה דכתיב ה' אלהים אתה החילות וכו' וכתיב בתרי' אעברה נא ואראה את הארץ הטובה ר' יהושע סבר ילפינן ממשה ור"א סבר לא ילפינן ממשה שאני משה דרב גוברי' חכ"א לא כדברי זה ולא כדברי זה אלא שואל אדם צרכיו בשומע הפלה עכ"ל הגמרא ובתוס' ד"ה אין שיחה אלא תפלה וז"ל תימא דבפ' ת"ת אמרינן יצחק קבע תפלת מנחה דכתיב ויצא יצחק לשוח בשדה ואין שיחה וכו' אשפוך לפניו שיחי וי"ל תרווייהו אצטרך דאי מקרא דיצחק ה"א דיצא לשדה לדבר עם שום אדם ת"ל אשפוך לפניו שיחי אלמא לשון תפלה הוא ואי מאשפוך לפניו שיחי ה"א דלשון תפלה הוא אבל אינו תפלת קבע ת"ל קרא דיצחק דכתיב לפנות ערב דמשמע שכן הי' דרכו בכל ערב והיינו תפלת המנחה עכ"ל והנה קושייתם חמור ותרוצם דחוק דמנ"ל דלפנות ערב מיירי שהי' כך דרכו תמיד ולכן נ"ל ע"פ דרכם בענין אחר מה דמשני הש"ס שאני משה דרב גוברי' ופי' רש"י שהי' כחו גדול ויש לדייק דבשלמא אם היו פליגי אם ראוי לסרר שבחו של מקום כלל או לא שפיר הי' מקום לחלק שמ"ר שרב גוברי' לו נאה לסדר בשבחו של מקום אבל אדם אחר לא. אך כיון דלכ"ע הוי חיוב לכ"א לספר בשבחו של מקום מעין אותו שבח שאמר משה רק דפליגי בקידום ואיחור ומה שייך לחלק בין רב גוברי' אם לא ולפי פשוטו הי' נ"ל דהנה כשאדם מיצר אין דעתו מיושבת עליו ואיתא בירושלמי הובא בב"י סי' רמ"ב דהמיצר אל יורה שנאמר בצר אל יורה ואחז"ל יכולני לפטור כל העולם מדין תפלה שנאמר ושכורת ולא מיין ולפ"ז ה"נ כ"ש מי שאין דעתו צלולה שאין נאה לו לסדר שבחו של מקום דבזה בעינן כיונה טפי מבשאלת צרכיו דקיי"ל דא"צ לחזור מחמת חסרון כוונה ובלבד שיכוין באבות מוכח דבאבות בעינן כוונה טפי והנה כתיב דאגה בלב איש ישיחנה ואחז"ל ישיחנה לאחרים ואם לאחרים מספד מקיל בלבו מכ"ש אם מספר לפניו ית' שמקיל בלבו ולכן קודם ששואל צרכיו אין דעתו מיושבת עליו לכוון בשבחו של מקום כראוי ואם מסדר בלי כוונה ע"ז נאמר למ"ל רוב זבחכם אך אחר שפירש לפניו י"ת דאגתו אז דעתו מיושבת עליו ויוכל לכוין בהשבח כראוי ולכן משני שאני משה דרב גוברי' והי' בידו לכוין אף טרם שאלת צרכיו אבל אנו אין בידנו לכוין רק אחר שאלת צרכיו ולא קודם. זה י"ל לפי פשוטו. אך להבין הדבר יותר לאשורו נראה בשום לב שאמר הקב"ה למשה בפ' זו רב לך אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דהי' די לומר אל תוסף וממילא יובן דקאי על התפלה אך נראה בהקדם מ"ש בילדותי על המדרש פ' בשלח בפסוק מה תצעק אלי הד"ד והי' טרם יקראו ואני אענה כיון שאדם עומד ומכוין בתפלה מיד הקב"ה שומעו שנאמר והי' טרם יקראו עכ"ל והוא תמוה מה שייך זה לפסוק מה תצעק אלי ושנית שהמדרש גופא סותר את דבריו שאומר כיון שאדם מכוין בתפלה מיד הקב"ה שומעו משמע דעכ"פ תפלה בעינן ומסיים הד"ד והי' טרם יקראו דאפילו תפלה לא בעינן גם גוף הקרא סותר את דבריו דתחלה אמר והי' טרם יקראו ואח"כ אמר עוד הם מדברים וכבר עמדו בזה המפרשים ולדעתי הכוונה כך כיון שאמרו דלעולם יסדר אדם שבחו שלמקום ואח"כ יתפלל והכי קיי"ל דסידור שבח בעינן תחלה והנה חז"ל בברכות למדו זה מקרא דלשמוע אל הרנה ואל התפלה דרכה זו תפלה ותפלה זו בקשה ומוכת דמה דבלשון הכתוב רנה נקרא בלשון חכמים תפלה מוכח דבלשון חז"ל הוי תפלה סידור השבח וכן מוכח כאן דר"א אומר ישאל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל מוכח דתפלה קורא לסידור השבח ובאמת אם האדם צדיק אז אף קודם ששואל צרכיו תיכף שמסדר השבח שלו ית' ומאמין במדותיו היא נענה כדמצינו באביי שגזר תענית ועבר לפני התיבה ר"ח ובניו ולא המתין הקב"ה עד שבקש הגשם והמטר רק כיון שהזכיר משיב הרוח ומוריד הגשם נתקיים בקשתו וכן דרך כל גדולי ישראל שיהיו לענין בסידור השבח מיד והנה קריאה נקרא שאלה צרכיו ובקשה אבל דיבור נקרא סידור שבחו של מקום וז"ש והי' טרם יקראו ואני אענה רק עוד הם מדברים שתיכף בעוד שהם מדברים השבח כבר ואני אשמע ולא אמתין על שאלת צרכיו ממש וז"ש במדרש דהנה שאלת הקב"ה מה תצעק אלי א"ל הבנה דאיך לא יצעק אם ישראל נתונין בצרה אך הכוונה כיון דמ"ר צעק ודאי סידר שבחו ית' תחלה לכך א"ל הקב"ה למה תצעק אלי דכבר אתה נענה בסידור השבח וז"ש המדרש הד"ד והי' טרם יקראו ואני אענה תיכף כשאדם מכוין בתפלה היינו סידור השבח דנקרא תפלה בלשון חז"ל מיר הקב"ה שומעו אף קודם שאלת צרכיו דכתיב והי' טרם יקראו ואני אענה עוד הם מדברים השבח ואני אשמע וא"ש עכ"ד בילדותי ומעתה דדיבור נקרא שבחו של מקום איש מ"ש הקב"ה למשה באריכות אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה והוא דזה כוונת הש"ס דמשני שאני משה דרב גוברי' דבשלמא כל אדם שאינו בטוח שיהי' נענה בסידור השבח א"כ הוי לכ"א מעלה אחת שאלת צרכיו יש לו מעלה שהוא עיקר התפלה שנתקן לצורך האדם ובסידור שבחו של מקום יש לו מעלה שהיא שבחו של מקום בזה ס"ל לר"א דשאלת צרכיו י"ל דין קדימה דהקב"ה חפץ יותר בצרכי האדם מכבוד עצמו אבל באדם גדול גם סידור השבח הוא שאלת צרכיו. והוי סידור השבח חדא דאית ביה תרתי וגוף שאלת צרכיו הוא חדא. לכן השבח קודם ולכן אמר שפיר ע"ד אמרם דאין אדם חשוב רשאי ליפול על פניו אא"כ נענה כיהושע כן אמר הכא שאני משה דרב גוברי' והי' ראוי שיהי' נענה בסידור השבח לכן הקרים השבח דאית בי' תרתי אך אדם אחר שאלת צרכיו קודם וז"ש הקב"ה למשה דהנה הטעם שא"ל הקב"ה אל תוסף תוסף מפרש בש"ס שלא יאמרו הרב כמה קשה ולכאורה עפ"ז הוצרך לאמור לו רק בשאלת צרכיו דבזה שייך ה"ט הרב כמה קשה אבל בהשבח לבדו לא שייך שלא יאמרו הרב כמה קשה אך זה באדם פשוט לא שייך ה"ט רק בבקשת צרכיו אבל מ"ר דהוי רב גוברי' אף אם יסדר השבח ולא נענה שייך הטעם שלא יאמרו הרב כמה קשה ולכן אמר אל תוסף דבר אלי עוד בדבר הזה דלא מבעי' הבקשה נאסר לך רק גם הדביר והשבח נאסר לך כי לך הוי השבח כבקשת צרכיו לאחר. ובזה יובן דברי הש"ס דלא סתרי אהדדי דזה ודאי אמת כדברי התוס' דמויצא יצחק לשוח בשדה אין ראי' דהוי תפלה די"ל לשוח עם שום אדם ולכן התם דרוצה להביא ראי' על גוף כוונת לשוח בשדה הוצרך ללמוד מקרא דלפני ד' ישפוך שיחו דלפני ה' ל"ש שיחה בעלמא וגם הקרא מתחיל בתפלה מוכח דגם לשוח בשדה מיירי בתפלה אך כאן דר"א ס"ל דישאל צרכיו ואח"כ יסדר שבחו ויליף מתפלה לעני ומפרש תפלה לעני היינו שאלת צרכיו ולפני ה' ישפוך שיחו היינו השבח ואף ר"י אינו מכחיש לו בזה רק שמפרש שכבר ישפוך שיחו ולכאורה מנ"ל כן ודלמא הו' תפלה לעני השבח ולפני ד' ישפוך שיחו שאלת צרכיו ובע"כ הכוונה כיון דבמ"ר ודאי הי' סידור השבח תחלה כדמפרש כאן רק דהוא דוחה שאני משה דרב גוברי' משמע דהיכא דרב גוברי' מודה ר"א ולפ"ז יצחק שהי' רב גוברי' לכ"ע סידר שבחו ית' תחלה דלגבי יצחק הוי השבח עיקר וא"כ ויצא יצחק לשוח בשדה הוי ודאי הכוונה השבח ממילא נלמד להיפך דמ"ש ולפני ה' ישפוך שיחו דהוי נמי השבח ומוכח דשואל אדם צרכיו ואח"כ יתפלל ולכן אם מ"ש לשוח בשדה הוי תפלה או שיחה בעלמא זה ילפינן מלפני ה' ישפוך שיחו ואם ידעינן דלשוח בשדה הוי תפלה לא שיחה שוב מ"ש לפני ה' ישפוך שיחו אם הוי הכוונה בשאלת צרכיו או שבח ילפינן מיצחק כיון דיצחק ילפינן ממשה דרב גוברי' צריך לסדר השבח והוי התם הכוונה השבח ממילא גם מ"ש ולפני ה' ישפוך שיחו הוי השבח ומוכח דלשאר אדם הוי להיפך דישאל צרכיו ואח"כ יתפלל וא"ש ודו"ק. והנה בהיותי בזה ראיתי לפרש משחז"ל במס' תענית גבי ר"א ולא נענה ירד ר"ע ונענה יצא בת קול לא שזה גדול מזה אלא זה מעביר על מדותיו ע"ש ואמרו המפרשים אם זה מעביר וזה אינו מעביר א"כ זה גדול מזה ועיין בא"ר בשם י"ט מ"ש בזה אך לדעתי נראה כך דאנן קיי"ל יסדר שבחו ואח"כ יתפלל ובוודאי העושה להיפך אין תפלתו תפלה ור"א לשטתו דיבקש צרכיו תחלה ובוודאי כשבא להתפלל עשה כדרכו לשיטתו שהי' מבקש צרכיו תחלה ולכך לא נענה אבל ריע ס"ל כהילכתא וסידר שבחו תחלה ואח"כ ביקש צרכיו לכך נענה והנה העברה כקרא כמי העובר לפני התיבה וא"כ מוכח שתפלה נקראת העברה וזה כוונתם לא שזה גדול מזה אלא שזה מעביר על מדותיו ית' והיינו שחוזר על מדותיו ית' ומזכיר מדותיו תחלה לכך נענה כשעבר לפני התיבה כיון דעבר על מדותיו ית' והתחיל בהם וזה אינו מעביר על מדותיו וביקש צרכיו תחלה לכן לא נענה ואם נפרש דשניהם ר"ע ור"א ס"ל דיבקש צרכיו תחלת י"ל כך דרב גוברי' מודת ר"א דיסדר שבחו תחלה והנה מ"ר אף דהי' עניו מכל האדם בזה לא נהג ענוה וסידר שבחו תחלה דכה"ג חלילה לנהג בענווה ואם מרגיש בנפשו דרב גוברי' יסדר שבחו תחלת ולכן י"ל דז"ה שיטת ר"א דס"ל בסתם אדם יבקש צרכיו תחלה אבל ר"א שהוא רב גוברי' ראוי לו לסדר שבחו חלה אמנם ר"א הי' מתנהג בענוה גם בזה והי' עושה כסתם ב"א לכן לא נענה דכה"ג אסור לנהוג בענוות אבל ר"ע לא התנהג בענווה כי הי' יודע בנפשו דרב גוברי' וסידר השבח תחלה ולכן נענה וז"ש הב"ק לא שזה גדול מזה אלא שר"א מעביר על מדותיו ור"ע אינו מעביר על מדותיו בכך והתפלל כסדר מ"ר לכן נענה וא"ש ודו"ק: