גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת קרח
במדרש ויקח קרח זש"ה אח נפשע מקרית עוז ומדנים כבריח ארמון אח נפשע זה קרח שפשע בתורה שנקראת עוז שנאמר ד' עוז לעמו יתן ומדנים כבריח ארמון שהעלה הארץ בריחים בעדו עכ"ל והוא תמוה דמה משמיענו המדרש בזה ונראה דהנה מ"ר אמר אם בריאה יברא ד' ופצתה האדמה את פיה ובלעה אותם וכו' וקשה דתרתי למ"ל והי' די לומר אם בריאה יברא ד' ותבלע אותם האדמה ועכ"ש מ"ש אח"כ ותבקע האדמה אשר תחתיהם ותפתח הארץ את פיה זה ודאי הוי תרתי ובחדא סגי גם הוי קשה להמדרש מאי דפריך הש"ס בפ"ד דנדרים והכתיב אין כל חדש תחת השמש ולזה מפרש המדרש כך דהנה בגיהנם ודאי הוי פתח מעיקרא רק מ"ר רצה שירדו שאול חיים והגיהנם לא רצה לקבלם חיים דע"ז לא התנה עם הקב"ה ובפרט דכ"א חפץ להיות פועל טוב ולא פועל רע וא"כ אם רשעים מתים יורדים לגיהנם כיון דמיתתן כפרת ויש להם חלק לעוה"ב רק שלא נתכפרו לגמרי וצריכין להיות נדונין בגיהנם לזכך אותם שיזכו לעוה"ב א"כ הוי דין גיהנם ג"כ לטובה הוי הגיהנם פועל טוב אבל אלו כיון שירדו חיים לא כיפרה עליהם המיתה וא"ל חלק לעוה"ב ובפרט בחיים א"א לבוא לעוה"ב א"כ נדונין תמיד בגיהנם והגיהנם לא רצה להיות פועל רע ובפרט שלא התנה הקב"ה עמו כך ע"כ סתם הגיהנם פיו ולא רצה לקבלם והנה מלך במשפט יעמיד ארץ וכיון שלא התנה עמו ע"ז אינו משורת הדין לכופו לקבל את קרח בחיים היפך תנאו ולכך התחכם משה כך שיברא הקב"ה הר חדש אחר לגיהנם דעל בריית פה אחר לא התנה הקב"ה עמו ויכול הקב"ה לומר דדרך פתח זה יקבל מתים ולא חיים אבל דרך פתח שיעשה מחדש יכנסו החיים וע"ז אין לגיהנם מקום לקטרג ובזה אין להקשות אין כל חדש תחת השמש דז"ה רק בדבר דאין דוגמתו בעוה"ז כגון להס"ד רש"ס דהוי ס"ל דאין פתח כלל לגיהנם ולעשות פתח היי דבר חדש ובזה א"ש הדיוק מ"ש אין כל חדש למ"ל תיבת כל והל"ל אין חדש תחת השמש אך הכוונה אין כל חדש ר"ל שיהיו כולו חדש ואין לו דמיון עדיין למטה בזה כולו חדש אן תחת השמש אבל מה דה"ל כבר דמיון ז"ה באמת תחת השמש וכיון דהוי לגיהנם כבר פתח ולעשות לה עוד פתח לא הוי בכלל אין חדש וז"ש משה דכעת אין הגיהנם רוצה לפתוח לקבל חיים מחמת טענתה שלא התנה עמה אבל אם בריאה יברא ד' ויעשה לה פה חדש תראה הגיהנם שבין כך ובין כך יהיו נדונין חיים ע"י הפתח השני ובע"כ תהי' פועל רע ושוב תסכים לפתוח את פיה שיש לה מכבר יותר משיעשה לה הקב"ה פתח אחר ותהי' לה הפסד בזה כי ע"י הפתח הזה יכנסו להלאה ג"כ חיים ויהי' אין סוף וטוב לפניו שיכנסו קרח ועדתו ע"י פתח הראשון ולא תחשוש שיכנסו ג"כ להלאה חיים ע"י הפתח כי לאו בכל יומא מתרחש דבר כזה ולא בכל דור יהי' צדיק כמ"ר שע"י יוכל להעשות פתח מחדש וז"ש משה אם בריאה יברא ד' ויפתח לה פתח אחר תפול עליה אימתה ופחד ופצתה את פיה שמכבר לקבל אותם וז"ש ותבקע האדמה אשר תחתיהם היינו שנעשה לה פתח חדש ואז ותפתח הארן את פיה שיש לה מכבר והסכימה יותר לקבלם דרך פתח זה בכדי שלא יעשה פתח אחר כנ"ל ובזה א"ש המדרש הנ"ל דבפסוק אמר ד' עוז לעמו יתן ה' יברך את עמו בשלום והכוונה נראה ע"ד שאחז"ל בסיף ברכות הנפטר מן המת אל יאמר לו לך לשלום אלא לך בשלום הרי דבשלום מרמז על המיתה ובמדרש יש דטוב מאוד זה המות ועיין בשל"ה מה שפי' מ"ש הקב"ה ועתה פן ישלח ידו ואכל וכו' וחי לעולם דאין הקב"ה מונע טוב מבעליו רק כוונתו ית' הוי דאם יחי' לעולם יהי' לרעה לו כי א"א לו להשיג האמת רק אחר המיתה וז"ש המשורר ה' עוז לעמו יתן ולא תקשה א"כ מה יעשו אם יעברו על התורה לכך אמר ת' יברך את עמו בשלום במה שימותו כי טוב מאוד זה יום המות ולכך אמר כאן דאם הי' קרח מאמין בתורה מן השמים והי' מקיים רישא דקרא ה' עוז לעמו יתן הי' הקב"ה מקיים סיפא דקרא ה' ברך את עמו בשלום והי' מת תחלה וע"י המיתה הי' בא לעוה"ב אבל כיון דאח נפשע מקרית עוז זה קרח שפשע בתורה שנקרא עוז ואמר שאין תורה ח"ו מן השמים כמ"ש במדרש וכיון דעבר על תחלת הפסוק עבר הקב"ה על סוף הפסוק ה' יברך את עמו בשלום ע"י המיתה ונשאר חי לעולם וכיון דנשאר חי א"ל חלק לעוה"ב לכך ומדנים כבריח ארמון שתעלה הארץ בריחים בעדו ולא רלה לקבלו כלל וסגרה פיה והוכרת משה לגזור אם בריאה יברא ה' לעשות לה פתח חדש וא"ש והבן כי הדבר נחמד (כת"י):
בפסוק ויקומו לפני משה וכו' ויאמרו אליו רב לכם כי כל העדה כלם קדושים ולמה תתנשאו וי"ל איזה התנשאות ראה ממשה ואהרן הרי התורה העידה שהי' עניו מכל האדם גם מה זו טענה כי כל העדה כלם קדושים אף אם אין קדושים לא מהראוי לצדיק להיות ותנשא לכל לראש ולהיות בעל גאוה גם מאי לשון ויקומו הול"ל ויבואו אל משה אמנם יתורץ עפ"מ דאיתא במד"ר פ' בהעלותך בפסוק ואתן אותם ראשים עליכם מכאן אתה למר שתנהבו בו מנהג נשיאות לעמוד מפניו ולהקדימו לכ"ד שבגדולה אמר ר' אבא הכהן כשהייתי רואה סיעה של ב"א הייתי הולך בדרך אחרת שלא להטריח עליהם שלא יעמדו מלפכי וכשאמרתי לפני ר' יוסי בר זבידא אמר לי צריך אתה לעבור לפניהם ועומדין לפניך ואתה מביאן לידי יראת שמים והנה מ"ר בעברו לפני ישראל בודאי עמדו לפניו והוא אף שהי' עניו מאוד עכ"ז לא מיחה בהם כי כוונתו הי' להכניס בהם י"ש כמ"ש במדרש הנ"ל אבל קרח ועדתו אמרו דמה שאינו מוחה הוא מחמת גאוה ולכך עשו כן ויקומו לפני משה נ"ל שכשעבר עליהם קמו מפניו והוא לא מחל להם על כבודו והניחם לקום כדרכו בקודש להכניס בהם י"ש אז כראוחם זאת נגשו אליו ואמרו לו ריב לכם ר"ל שכוונתכם בזה רק מפני גאוה ורבנות דא"ל שכוונתכם להכניס י"ש כי כל העדה כלם קדושים ובתוכם ד' שכבר יש להם י"ש די והותר ובוודאי כוונתכם בשביל התנשאות ומדוע תתנשאו ודו"ק וא"ש:
בנדרים ל"ט ע"ב דרש רבא מ"ד שמש ירח עמד זבולה וכו' מלמד שעלו שמש וירח לפני הקב"ה ואמרו לפניו רבש"ע אם אתה עושה דין לבן עמרם נצא ואם לאו אין אנו מאירין באותה שעה זרק בהם תצים וחניתות אמר להם וכו' לכבודי לא מחיהם לבבוד ב"ו מחיתם וכו' נראה ללמד זכות על השמש וירח ששנו בזה דהנה אדם גדול השוהק על בזיונו יתכן מב' טעמים א' שודאי מצערו הדבר רק מ"מ מצד טבעו הוא מוחל להחוטא נגדו ושני י"ל שהוא עביו כ"ב ואינו מקפיד על צזיונו והנ"מ הוי אם חייבין אחרים לנקום על כבודו דאם מקפיד רק שמוחל אין אחר המחילה כלום ואף אחרים א"ל לנקום עוד אבל אם איבו מוחל רק שאינו מקפיד מחמת ענוה שלו כיון דעכ"פ לא נמחל להחוטא ראוי לאחרים לנקום עבורו ובזה א"ש מ"ש בפ' בהעלותך והאיש משה עניו מאוד וכו' ומאי קמ"ל בזה אם לספר מעלת מ"ר א"ל ענין עתה דוקא גם כבר נזכר בפ' בשלח שאמר ואנחנו מה אך הכוונת דבא לספר שהקב"ה נקם נקמת מירואם הי' מ"ר מוחל ל"ה ראוי שהוא ית' ינקום נקמתו א"ו דמה ששתק ע"ר לא שמחל רק דאיש משה עניו מאוד דלא הקפיד כלל אבל לא מחל לכך נקם הקב"ה נקוותו והנה ההוכחה אם שותק מחמת שמוחל או מחמת שאינו מקפיד כלל הוא אם ישמע שמבזין אחרים אז אם מקפיד רק שמוחל אז על כבוד אחרים א"י למחול ונוקם אבל אם גם על כבוד אחרים שורק מוכח דאינו מקפיד כלל וכן ה"נ השמש וירח שעד הנה לא מיחו בכבודו ית' שסברו שהוא ית' מקפיד רק שמוחל לכך אין מקום לנקום נקמתו וכעת אמרו דעושין נסיון כך אם אתה עושה דין לב"ע ואתת נוקם נקמת אחרים מוכח שכבודך אתה מוחל לכך אנו מאירין אבל אם אין אתה עושה דין לב"ע מוכח דאינך מקפיד אבל לא תחילה אז אין אנו מאירין לכבודך ממש כן יש להמליץ עבורם ע"מ נענשו דעכ"פ גם גם תחלה הי' ספק וה"ל לדרוש מספק אם יצאו או לא דאולי הוא שותק מכח שאינו מקפיד ועל שלא חששו מספק נענשו וא"ש בעזה"י: