גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת נצבים
בפסוק כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך היום לא נפלאת היא עד ראה נתתי לפניך את החיים להבין זה עפמ"ש בכמה דוכתי דישראל כשעמדו על ה"ס השיגו התורה עד שלא נתנה והי' להם שכל זך ומה שציוה להם הקב"ה הי' רק להיות מצווין ועושין כמ"ש גדול המצווה ועושה וז"ש כאן כי המצוה הזאת אשר אנכי מצוך לא נפלאת הוא ממך אף זולת צוואתי לא נפלאת ממך כי קרוב אליך הדבר בפיך ובלבבך לעשותו דהיינו שאתה בפיך יכול לעשות התורה ולכך דייק לשון לעשותו דלכאורה עשי' שייך רק בידים ולא בפה ולב והול"ל כי קרוב אליך בידך לעשותו ולכאורה הי' אפשר לומר דמזה מוכח כמ"ד דעקימת שפתיו הוי מעשה אך למ"ד עקימת שפתיי ל"ה מעשה איך אמר בפיך ובלבבך לעשותו אך לפמ"ש הכוונה א"ש שגם הם יוכלו לעשות התורה אף דלא נתנה מסיני ושמא תאמר אם הייתי משיג התורה מדעתי למה נתת התורה אך כדי להרבות השכר שיטלו שכר יותר ולהיפך להעניש העובר על התורה כי אם לא יהי' מצוה ועושה ל"ש עונש וז"ש ראה נתתי לפניך החיים והטוב והמות והרע ובמה נתתי לפניך כ"ז היינו אשר אנכי מצוך היום והרי הי' בידם לקיים בלא צוואה רק מטעם וחיית ורבית וברכך ד' אלהיך בארץ כדי לקבל שכר כפלי כפלים ממה שהי' מגיע לך אם אינו מצווה ועושה וגם להיפך אם יפנה לבבך ולא תשמע הגדתי לכם היום כי אבד תאבדון ותענשו כיון שאתה מצווה שלא לעשות ובזה נבין מ"ש המדרש וז"ל כי המצוה הזאת הלכה אדם מישראל שעומד לקרות בתורה כיצד מברכין כך שנו חכמים הפותח והחותם בתורה מברך לפני' ולאחרי' ומניין שטעונה ברכה לפני' ולאחרי' דכתיב בתהילים קי"ט בא"י ואח"כ למדני חוקיך הרי ברכה לפני' ומנין שטעונה ברכה לאחרי' אמר ר' שמואל בר"ר בשם ר' יונתן שכתוב אחר השירה וזאת הברכה מששנה להם את התורה ואח"כ בירך הרי ברכה לאחרי' ד"א אמר הקב"ה אם נזקקת לברכתה של תורה אף אני מברך אותך שנאמר בכל המקום אשר אזכיר את שמי וכו' ד"א רבנן אמרו אמר הקב"ה אם ברכת על התורה לעצמך אתה מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנית חיים וא"ת שמא לרעתכם נתתי לכם התורה לא נתתי לכם אלא לטובתכם שמה"ש נתאוו לה ונעלמה מהן שנאמר (חיוב כ"ח) ונעלמה מעיני כל חי אלו החיות ומעוף השמים נסתרה אלו המלאכים שנאמר (ישעי' ו) ויעף אלו אחד מן השרפים א"ל בני ממה"ש היא נפלאת מכם אנו נפלאת מניין ממה שקרינן בענין כי המצוה אשר אנכי מצוך כא נפלאת הוא ממך עכ"ל להבין כוונת המדרש מאי בעי בזה ובפרט מה שסיים אחר שאמר דרבנן אמרו אם ברכת את התורה לעצמך ברכת מסיים שמא תאמר מה ענין זל"ז אך הענין הוא עפ"י. הנ"ל ועפמ"ש בחודשי מכבר בפ' דברים בביאור הפסוק ברכו ה' כל מלאכיו גבורי כח עושי דברו לשמוע בקול דברו דהמלאכים כמי משיגין התורה מדעת עצמן ומקיימין התורה ומה שרצו ליתן להם התורה שרצו להיות מצוין ועושין ולכך אמרו ברכו ה' גבורי כח עושי דברו שגם מתחלה היו עושי דברו רק שבקשו לשמוע בקול דברו ע"ש וכעת אוסיף עוד די"ל דכעת ודאי אין מה"ש משיגין התורה אך קודם שקבלו ישראל התורה הי' יודעין מה"ש התורה בעצמן רק שנענשו כיון שקטרגו לצוות להם על התורה ובע"כ שרצו להיות מצוין ועושין כדי לקבל שכר יותר וחפצים לעבוד ע"מ לקבל פרס ונענשו שנעלמה מהן התורה ולא יוכלו לקיים התורה אף בתורת אינו מצווה ועושה אבל ישראל שלא רדפו ליתן להם התורה רק הקב"ה נתעורר עליהם ליתן להם מוכח שלא היו כוונתם ע"מ לקבל פרס לכך זכו ליתן להם התורה ומ"מ לא נעלם משכלם בעצמם שגם בשכלם יכולין להשיג התורה וז"ש המדרש כאן דאם לא היו ישראל משיגין התורה מעצמם בלי ספק שהיו נתינת התורה טובה שלולי זה ל"ה יודעין לקיימה ולקבל שכר ונהי שלהיפך אם עוברין נענשין מ"מ הוי קרוב לשכר יותר מלהפסד אבל אם משיגין התורה מעצמן, שוב נראה שהוי לרעה כי שכר מקבלין אף דאינו מצווה ועושה ועונש ל"ש באינו מצווה ועושה דאין עונשין אלא מזהירין אך זה אם אינו מצווה עדיף ממצוה הוי לרעה אבל אם מצוה עדיף מאינו מצווה אז הוי נתינת התורה לטובה דהנה הנ"מ ביניהם אם הוי לטובה שייך לברך על התורה ולכך א"ש כיון דאמר כאן כי קרוב אליך הדבר מאוד בפיך ובלבבך לעשותו משמע שגם זולת הקב"ה היו משיגין התורה מעצמן א"כ הוי ס"ד דאינו מצווה עדיף ואין תועלת בנתינת התורה רק טבור העונש וא"כ אין ראוי לברך ע"כ ולכך שאל המ"ד הלכה, זו דאיזה מהם עדיף אם נימא דאינו מצווה עדיף ואין ראוי לברך על התורה או דמצוה עדיף וראוי לברך וז"ש רבנן אמרו אם ברכת התורה לעצמך אתה מברך שנאמר כי בי ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים ולפמ"ש יומתק דלשון הוספה ורבוי שייך רק בעי שיש לו עיקר בלא"ה שייך לומר שיוסיף לו עוד אבל מי שא"ל עיקר ל"ש לשון הוספה וא"כ הרי בלעדו ית' ל"ה להאדם חיים רגע אחד וכן זולת התורה נקראים מתים ואיך אמר ויוסיפו לך שנות חיים ולפמ"ש א"ש שא"ל היה הקב"ה מצוה על התורה היו ישראל עצמן מקיימין והיו להם חיים של עצמן רק מה שנתן הקב"ה בזה יקבלו שכר יותר דגדול המצוה וכו' ולכך אמר כי בי עי"מ שנתתי לך התורה ירבו ימיך ויוסיפו לך שנות חיים יותר על שלך שהיו של עצמך וז"ש רבנן דמי שאינו מברך עה"ת גלי דעתי' דס"ל דאינו מצווה עדיף והוי נתינת התורה רק עבור העונש וא"כ נדון כמידתו ואינו מקבל שכר רק כאינו מצוה אבל אם מברך עה"ת גלי דעתי' דמצווה עדיף ומקבל שכר יותר וז"ש רבנן אמרי אם ברכת עה"ת לעצמך ברכת שתקבל שכר יותר וראי' שנאמר כי בי ירבו ימיך וז"ש ושמא תאמר לרעתכם נתתי לכם נתתי דייקא כיון שגוף התורה הייתם משיגין מעצמכם דלמא אינו מצוה והנתינה הוי לרעה כדי להוות נענשין לכך אמר לא נתתי התורה אלא לטובתכם להגריל השכר כי מצווה עדיף וראי' לזה שמה"ש נתאוו לה ורדפו לצוות להם על התורה ואם איתא דהצווי הוי לרעה למה רדפו הם אחרי' וא"ל דלא ידעו את התורה תחלה דפ"ק דשבועות איתא ונטלם מכלל דידע ופריך הש"ס והאיכא ונעלמה מעיני כל חי מכלל דאיכא דידע והכתיב לא ידע איש ערכה אך המדרש מפרש דש"ס דילן מפרש ונעלמה על האדם למטה לכך ק"ל אם על אחר מ"ת הרי לא נעלמה ואם קודם מ"ת אז נאמר לא ידע איש ערכה והמדרש מפרש ונעלמה על מה"ש ומפרש כפשוטו מכלל דידע תחלה דקודם מ"ת היו יודעין התורה ורק דאנוש לא ידע ערכה אבל מה"ש ידעו וכ עמדו על ה"ס הי' להיפך דמה"ש עבור שרדפו לקבלה נענשו ששכחוה וישראל שעמדו על ה"ס פסקה זוהמתן וטרם שקבלוה השיגו מעצמן כמ"ש בחדושי אגדה במאמר אלו קרבנו לפני ה"ס וז"ש שהרי מה"ש נתאוו וא"ל דהם בקשוהו דלא ידעו אותה תחלה אבל אם היו יודעין ל"ה רודפין אחריו ז"א שהרי כתיב ונעלמה מוכח דידעו בה תחלה בע"כ דמצווה עדיף ולכך בקשוהו כדי לקבל שכר ולכך אמר הקב"ה ממה"ש נעלמה עבור שרדפו אחריו אבל מכם אינה נעלמה כיון שלא רדפתם אחרי' ונתתי לכם כדי להרבות שכר וז"ש שנאמר כי המצוה הזאת ומזה מוכח דיכולין ישראל להשיג התורה אף בלי שמועה. ובזה, נבין מה שדרשו חז"ל בנדרים בפסוק מי האיש החכם ויבן את זאת וכו' היינו לא שמעו בקולי היינו לא הלכו בו אלא אר"י אמר רב שלא ברכו בתורה תחלה ותמהו הכל למה נקט דוקא שלא ברכו בתורה תחלה אך נראה דהנה החוטא בחטא שאינו משיגו ע"פ השכל אין עונשו כ"כ מהחוטא במה שהוא עצמו מבין שהדבר ראוי והוא עובר עליו כיון שהשכל מחייבו לעשות אם נמנע מלעשותו עונשו גדול וז"ש המ"ד, בפ' בראשית בפסוק והנחש הי' ערום הה"ד יוסיף דעת יוסיף מכאוב ערום מכל ארור מכל והכוונה נמי כיון שהי' בו חכמה וידע שמן הראוי שלא לאכול מעה"ד ואעפ"כ הסית אותם לאכול הוי עונשה חזק ולכך ה"נ אם ל"ה משיגין התורה מדעתן ל"ה להם עונש כ"כ אם הי' עוברין אבל אם השיגו התורה מדעתן שמן הראוי לעשות כן ואעפ"כ חטאו הוי עונשם חזק ולכך אמר שהם עשו תרתי דסתרי דהנה אם ל"ה סיפוק בידם להשיג התורה מעצמן ודאי דראוי לברך עה"ת דנהי שמצד אחד יומשך עונש הרי מצד השני יש שכר ומזה טובה מרובה והשכר הוי נצחי והוי קרוב לשכר ורחוק להפסד וראוי לברך עה"ת ובע"כ מה שהם לא ברכו דאמרו שיכולין להשיג התורה מעצמן בלי שמועה וס"ל דאינו מצווה עדיף לכך ס"ל דלא נצרך מ"ת רק עבור העונש לכך לא ברכו ואם היו יכולין להשיג התורה מעצמן בע"כ הוי ענין התורה דברים שהשכל מחייבן והם עברו הוי עונשם יותר גדול וז"ש שלא ברכו בתורה תחלה והודו שאפשר להשיג התורה בלי נתונה ואעפ"כ וילכו אחרי שרירות לבם והוי החטא יותר גדול וזה יוסיף דעת יוסיף מכאוב שע"פ השכל הי' ראוי לקיים התורה ולא קיימו וא"ש בעזה"י: