אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת תבא

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת תבא

פרשת תצא

בפסוק הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' אלהיך וכו' בילקוט אמרו ישראל למ"ר נעשת התורה ונתת לכהנים א"ל מ"ר רצונכם שיכרתו לכם הכהנים ברית שכל מי שירצה יבא ויקרא קרא בה ואינו נמנע א"ל הן א"ל הסכת ושמע ישראל עכ"ל והוא תמוה ובפרט לווה דוקא אז אמר שנהיית בעם לד' וכבר מלתי אמורה בזה בחידוש מכבר וכעת נראה עד בהקדם משחז"ל בקדושין גדול מה שנאמר בישראל יותר מבגרים דבישראל כתיב והייתי להם לאלהים ואתם תהיו לי לעם ובגרים כתיב והיו לי לעם ואני אהי' להם לאלהים והכוונה פשוט רב דבישראל מתחיל הוא ית' תחלה להתקרב להם ובגרים הוי להיפך אך לכאורה הוא מחוסר טעם וכי משוא פנים יש בדבר אך הכוונה דאחז"ל יצרו של אדם מגבר עליו וכו' וא"כ א"א להתקרב לו ית' עד שיתקרב לו הקב"ה תחלה לעזור לי וא"כ צריך הוא ית' להתקרב תחלה ולפ"ז הרי המהרש"א כתב שם דלשון יצרו של אדם מתגבר עליו היינו לפי ערך האדם כמשחז"ל כל הגדול מחבירו יצרו גדול ממנו ולפ"ז א"ש דישראל הם גדולים והיצה"ר מתקנא בהם לכך צריך לעזר אליה אבל הגרים שאינם גדולים כ"כ ואין היצה"ר מתקנא בהם אין צריכין לעזר אלוהי לכך מחויבים הם להיות לו לעם החלה ולפי שאחז"ל בראתי יצה"ר בראתי לו תורה תבלין אם אבן הוא נמוח וכו' ותינח במי שא"ל כח התורה זה צריך לעזר השם לכבוש היצה"ר אבל מי שיש לו כח התורה אין צריך לעזר השם. רק התורה משמרתו. וזה שוה להגרים דצריך להיות לעם לו ית' תחלה והבן. ובזה נבוא אל הביאור בעזה"י דהנה בחדושי מכבר לפ' ואתחנן כתבנו להכין המשך גוף הפרשה מ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא עד הסוף מ"ש כי כל האיש אשר הלך אחר בעל פעור ואתם הדבקים וכו' ונפרש כולם בעזה"י ונקדים לפרש מ"ש במדרש איכה בפסוק היתה למס ר"י אמר ע"י מה שעברו על התנאי שקבלו מסיני לפיכך היתה למס חושבנא דדין כחושבנא דדין למס בגימ' סיני ור' ישמעאל אומר ע"י שעבדו ע"ז היתה למס דלמס הוא סמל עכ"ל וי"ל דבמאי פליגי הרי שניהם אמת דלמס גימ' סיני וגם הוי אותיות סמל אך נ"ל בהקדם מ"ש במדרש פ' יתרו וז"ל זש"ה עלית למרום וכו' יכול תהא כשבוי' ת"ל לקחת יכול יהא חייב ליתן דמים ת"ל מתכות עכ"ל ולהבין הכוונה במ"ש יכול יהא חייב ליתן דמים איזה דמם נשלם לו ית' גם מה איכפת לן יהא כך אך נראה דהנה ישראל אמרו נעשה ונשמע והנה חלק המעשה הוא מאמר נעשה וחלק הלימוד הוא מאמר נשמע ובאמת אין זה תלוי בזה דאחז"ל במדרש פ' עקב דאמר הקב"ה אבדתם נעשה שמרו כשמע ואחז"ל הלואי אותי עזבו ותורתי שמרו ומוכח דאין זה תלוי בזה והנה גוף דין זה אם נימא דנעשה הוי תנאי לנשמע אם יזכו לנעשה אז יזכו לנשמע ואם לא יהי' להם נעשה לא יזכו לנשמע או אינו תנאי רק כל חד הוי ענין בפ"ע יהיו תלוי בזה דהוא ע"ד שאמרו בש"ס בפ' ב' דביצה דף כ' גבי שכ"מ הבו לי' לפלניא ד' מאות זוזי ולנסוב ברתי' דיהבינן לי' המעות וברתי'. אי בעי נסיב ואי בעי לא נסיב אבל אם אמר להיפך אי נסיב יהבינן לי' ואי לא נסיב לא יהבינן לי' וכן קיי"ל בחו"מ ט"ו רנ"ג והכוונה כך דהיכי דתחלת הדבור הוי לטובת עצמו אז הוי תנאי ואם לא לא הוי תנאי וה"נ אי נימא דכוונתו ית' בענין קיום המצות הוי לכבודו ית' א"כ הוי מאמר נעשה תנאי כי אף דהם אמרו כן מ"מ קיי"ל בחו"מ סי' ר"ז דהיכי דהוי בתחלת המקח אף דהתנה הלוקח טובת המוכר הוי כאילו ההנה המוכר כן ה"נ כיון דבתחלת אמרו נעשה ונשמע אף דהם אמרו הוי כאילו הוא ית' אמרו שעד"ז הוא נותן להם התורה ושוב הוי התנאי אם יקיימו נעשה יזכו לנשמע אך אם אינו מכוין לכבודו רק הוי לטובת ישראל כפי האמת בין כעשה ובין נשמע הוי טובת ישראל ואין זה תלוי בזה וז"ש המדרש יכול יהא חייב ליתן דמים היינו דקיום המעשה יהי' תשלומין טבור חלק הלימוד דנעשה הוי תנאי לנשמע ואם לא יקיימו נעשה לא יזכו לנשמע ת"ל מחנות כי אין הקב"ה מכוין לכבודו ואינו תנאי ולזה אמר אבדתם נעשה שמרו נשמע אך לכאורה מה קמ"ל בזה יותר טוב הי' דיסברו ישראל דנעשה הוי תנאי ויהיו זריזין יותר בקיום התורה אך הנה אחז"ל דמודעה רבת לאורייתא ובאמת לולי דבריהם ז"ל י"ל דלא שייך מודעה דתלוהו וזבין זביניה זבינא אך מבואר ברמ"א סי' ר"ה דאנסוהו לקנות ודאי אינו קנין ולכאורה ראי' מבוררת לזה מש"ס כיון דאמר מודעה רבה לאורייתא והתורה הוי קנין לנ' כמ"ש במדרש פ' תרומה כי לקח טוב אל תעזבו את המקח שלכם וא"כ הוי אנסוהו לקנות ומוכח דל"ה קנין אך באמת י"ל דל"ש בזה מודעה דבא"ע סי' מ"ב תמה הח"מ למה בקדושין קיי"ל באנסוהו לקדש הוי קדושין ובמקח אנסוהו לקנות ל"ה קנין וכתבנו לחלק עפ"י דברי הרמ"ע סי' ר"ע דהוכיח מדברי הרא"ש והטור דהיכי דהוי אונס גמור עדיף דאז אגב אונסא וודאי גמר ומקני והיכי דל"ה אונס גמור ונראה מדעתו דאינו מוכרו ברצון גמור ל"ה מכירה ע"ש וז"ה הטעם בין אנסוהו למכור או לקנות דודאי ההנאה הוי שוה בקבלת החפץ כמו במעות רק באנסוהו למכור כוונת הגזלן דמבקש את החפץ רק דלא מלאו לבו לבקש בחנם ורוצה לשלם ואם הי' נותנו לו בחכם הי' ניחא לי' טפי והוי האונס על גוף הקנאת החפץ וכיון דהוי אונס ממש וגם מקבל דמים לכך גמר ומקני אבל באנסוהו לקנות מה הנאה הוי לגזלן שיקנה חבירו החפץ הרי אין כוונתו רק לעצמו שמבקש הדמים רק שלא מלאו לבו ליקח הדמים בחנם ורצה שיקבל החפץ וא"ה נותן לו הדמים בחנם יותר הי' מקבל הדמים ובזה עיקר האונס על נתינת המעות וכיון דאין האונס עיקרו על קנין החפץ ומ"מ אין הלוקח קונה ברצון לכך ל"מ להיות גמר ומקני לכך א"ש דבקדושין דכוונתה על גוף הקדושין להיות בעלה וכל דהוי אונס על גוף הקנאה מה לי למכור או לקנות לכך הוי קדושין ולפ"ז אם אנסוהו לקבל מתנה בזה הוי קנין מכח דאגב אונסא והנאת החפץ גמר ומקני ולפ"ז הרי התורה הוי כמתנה ג"כ לנו כמ"ש במדרש הנ"ל ול"ש טענת אונס אך זה אם אין הקב"ה מכוין לכבודו אז אין חייבין ליתן דמים והוי כמתנה וליכא מודעה אבל א"ה ח"ו מכוין הקב"ה לכבודו אז חייבין ליתן דמים והוי כאנסוהו לקנות דאינו קנין והוי מהיפך אל היפך באנסוהו למכור במכירה ל"ה מודעה וזבינא זביני ובתלוהו ויהיב ל"ה מתנה ובאנסוהו לקנות הוי להיפך במכירה ל"ה מכירה ובמתנה הוי מתנה וז"ש יכול יהא חייב ליתן דמים ויהי' התורה כלקוחה ויהי' מודעה רבה ת"ל מתנות ול"ש טענת אונס וז"ה פלוגתא דר"י ור' ישמעאל דר"י ס"ל דל"ש כלל מודעה ונענשו על כל המצות ולכך אמר שעברו על תנאי לפיכך היתה למס ור' ישמעאל ס"ל כרבא דשייך מודעה רק הרי התוס' הקשו דהרי קבלו בימי יהושע ותירצו דהוי הקבלה רק שלא לעבוד ע"ז וא"כ עכ"פ על ע"ז ליכא טענת אונס לכך אמר כיון שעבדו ע"ז היתה למס וא"ש. וכעת נקדים מ"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאחר שכבש סיחון ועוג ולמה דוקא אז אך ע"פ דברינו זה כמה שנים בהיותי אב"ד בק"ק יוזעפאף לפרש מ"ש במדרש בפ' ראה החילותי תת לפניך רבנן אמרי לפי שנתיירא משה לפי שהעכו"ם אין מצווין על השבת כשהם עושין השבת אתה נושא להם פנים א"ל הקב"ה אפילו עושין כל המצות אני מפילן לפניכם מנין ממה שקרינו בענין ראה החילותי תת לפניך ובארנו דרך אחר כי מרע"ה בע"כ הי' סביר דאינו מצווה ועושה עדיף ולכך חשש כשיקיימו העכו"ם בתורת אינו מצווה יהיו עדופים והקב"ה השיב לו שלא כן הוא דמצווה ועושה עדיף וראי' לזה שנתן לפני משה גם השר של סיחון כמ"ש במדרש דקאי על השר ולמה במצרים לא נתן בידו השר אך כשישראל אין מצווין היי המלאך גדול מהם דגם הם מקיימין התורה רק דרך אינו מצווה ולכך במצרים דנם ישראל ל"ה מצווין היו המה גדולים מהם ולא מסרו הקב"ה להיות נדון ביד הקטן ממנו אבל אחר מ"ת והוו ישראל מצווין לכך מסר גם השר בידם וז"ש ראה נתתי, לפניך את סיחון והיינו השר ומזה תדע דמצווה גדול וז"ש בפ' דברים ה' אלהינו דבר אלינו בחורב לאמור וגו' ראה נתתי לפניכם את הארץ ולא מצינו שיאמר זה הקב"ה רק ראה נתתי לפניכם את הארץ קאי על השמים ועל הארץ כמ"ש במדרש הנ"ל גבי סיחון וז"ש ה' אלהינו דבר בחורב והיינו שציווה על התורה והרי בידינו לקיים התורה בלי צווי כמו שקיימו האבות ונשיג בעצמנו בשכלינו התורה וכמ"ש האלשי"ך גבי אלו קרבנו לפני ה"ס ע"ש ומדציווה על התורה הי' הכוונה בזה לאמור דהוי כאומר רב לכם שבת בהר הזה ראה נתן ה' לפניכם את הארץ היינו השרים דלכך עשה אתכם למצווין כדי ליתן בידכם גם השרים של מעלה וא"ש. ולפ"ז הנה מה דנתאווה מ"ר לכנוס לארץ כדי לקיים מצוות התלויות בארץ והרי בידו ללמוד דיני התרומות והמעשרות והרי אחז"ל כל העוסק בפרשת עולה כאילו הקריב עולה ולמה דוקא בקרבנות כן דבכל התורה הוי כן וכמ"ש הבל"ע בפ' עקב כל המצוה אשר אנכי מצוך היום תשמרון לעשות התחיל בלשון יחיד וסיים בלשון רבים אך הכוונה דאף המצווה הנאמרה ליחיד ואין ביד כולם לקיימו כגון יבום וכדומה מ"מ ביד כולם לשמרו דבידם ללמוד והוי כמעשה וא"כ הי' בידו ללמוד מצות הללו אך הכוונה דבח"ל אף דלומר הוי כאינו מצווה ועושה אבל אם יבוא לארץ ויקנה קרקע יהי' מצווה ועושה וז"ש ואתחנן אל ה' בעת ההוא לאחר שכבש סיחון ועוג ונודע לו שאינו מצווה גרע ביקש אעברה נא ואראה ולפ"ז עיקר כוונת משה להזהיר את ישראל שלא יאמרו שיש מודעה רבה והתחיל להודיעם דל"ש מודעה מכח מתנת והטעם כי הוא ית' אינו מכוין לכבודו ומביא ב' ראיות אחד ממה דמצווה ועושה גדול מא"מ ואם הוא ית' מכוין לכבודו הוי כבוד יותר אם מקיימין בתורת א"מ אבל אם הוא מוכרח לעשות אינו כבוד כ"כ וראי' שני' ממה שצדיק נתפס בעוון הדור והנה במלך ב"ו אם ימרדו בו כמה אנשים היתכן שיהרוג אוהבו והמורדים יחיו ולמה הקב"ה:

עושה כך ובע"כ דהוא אינו מכוין לכבודו רק לטובת האדם שיקחו מוסר כמ"ש בקרובי אקדש ומוכח דאין הקב"ה מכוין לכבודו ואיך שייך בזה מודעה וז"ש ואתחנן אל ה' לאחר שכבש סיחון ועוג ומוכח דאינו מכוין לכבודו ועוד ראי' ויתעבר ה' בי למענכם כדי לכפר עליכם ולכך ועתה אחר ראיות הללו שמע ישראל אל החקים מוכרח אתה לשמוע אל החקים ואין לפטור בטענת מודעה ולכך לא תוסיפו על הדבר אשר אנכי מצוה אתכם דבאמת אתם מצווין ותרצי להוסיף על המצות ותאמרו אינו מצוה עדיף ותקיימו ההוספה בתורת אינו מצווה לא תעשו כן כי עי"כ ולא:

תגרעו ממנו כי המוסיף גורע דאם תאמרו אינו מצווה עדיף תאמרו שהוא ית' מכוין לכבודו ויהי' מודעה רבה ותפטרו לגמרי. ועתה תבוא נבוא לבאר שהתחלנו דישראל ראו שמ"ר נטל התורה ונתנה לכהנים סברו שודאי נשמע הוי תנאי לנעשה וכיוון שאבדו נעשה א"ל חלק בנשמע ולכך נתנה רק לכהנים ששבט לוי לא עבדו העגל ומ"ר אמר להם להיפך שאינו תנאי ואף שאבדו נעשה יש להם חלק בלימוד לכך כרתו הכהנים עמהם ברית שכל מי שיבוא יקרא בתורה ואינו נמנע ואז א"ל מ"ר כיון די"ל נשמע יש להם כח התורה וא"צ לעזר אלהי לכך הסכת ושמע ישראל היום הזה נהיית לעם לה' צריך אתה להיות לו ית' לעם תחלה ואינכם צריכין שהוא ית' יקרב אתכם תחלה כמש"ל ואעפ"כ ושמעת ועשית דהתורה מגרש היצה"ר גם כיון דאמרתי לכם שאינו תנאי ומוכח דאין הקב"ה מכוין לכבודו רק לטובתכם וממילא כל אדם זריז ביותר וא"ש בעזה"י. והארכתי בענינים אלו בדרוש לעשי"ת בשנת הרי"ב ובקהלת בפסוק כל אשר יעשה אלהים הוא יהי' לעולם ע"ש:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה