אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת מקץ

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת מקץ

דרוש לחנוכה

בפסוק לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו במדרש וז"ל כיון שחזק הרעב נתקבצו המצריים ובאו אל יוסף ואמרו לו תנה לנו לחם אמר להם אלקי אינו זן את ערלים לכו ומולו את עצמכם ואתן לכם לחם הלכו אצל פרעה והיו צועקים ובוכים לפניו וכו' ואמר להם לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו אמרו לו הלכנו ומדבר אלינו דברים רקים ואומר מילו א"ע אמר להם שיטים ל"כ אמרתי להם תחלה עבדוהו וקנו לעצמכם תבואה וכו' אמרו לו כל תבואה שהי' בבתינו הרקיבה אמר לכו אל יוסף כל אשר יאמר לכם תעשו אם גוזר על התבואה ונרקבה שמא יגזור עלינו ויהרגנו לכו אל יוסף אם יאמר לכם חתכו מבשרכם שמעו לו שנאמר אשר יאמר לכם תעשו עכ"ל לכאורה קשה מנ"ל להמדרש כן בשלמא ענין המילה הוי ק"ל מ"ש כל אשר יאמר לכם תעשו מה יעשו ע"כ הכוונה על המילה אבל מנ"ל ע"ד שפרעת שאל להם על התבואה. והם אמרו שנרקבה ופרעה אמר שיכול לגזור להמיתם מנ"ל פלפול זה. ולפרש זה נראה דהוי ק"ל מה הועיל יוסף שמה שביקש מהם למול אם הוי באונס הרי מעשה באונס אינו מעשה דהרי מכאן מודעה רבה לאורייתא וא"ל דנתן להם תבואה וכו' והוי אונס ממון דגמר ונתרצה דא"כ גם במתן תורה קשה הרי הוא ית' הבטיח ליתן להם הארץ כמ"ש ויתן כהם ארצות גוים וכו' בעבור ישמרו חקי' וכן מקרא מפורש והייתם לי סגולה מכל העמים ואתם תהי' לי ממלכת כהנים וגוי קדוש למה לא אמרינן דאגב אונסא נסא והנאת זוזא גמרו והקנו בע"כ דל"א אגב אונסא וזוזא רק דגמר ומקני אבל אנסוהו לקנות כתב הבע"ה והביאו הרמ"א סי' כ"ה דאנסוהו לקנות אינו קנין א"כ ה"נ מה הועיל אם הוי באונס וצ"ל כדעת הש"ך סי' רי"ב ס"ק מ"א דאונס מיתה שאני לכך גמרו ונתרצו לקנות והתם במ"ת שאני דנוכל לומר דע"כ ל"ק הש"ך דמחמת אונס מיתה גמר ומקני רק אם יעשה הדבר ינצל מפחד המיתה אז בעבור אחריות הוצאה בבירר גמר ומקני אבל בדבר אם יעשה כן הוי לו פחד מיתה נהי דאם לא עשה כן הי' וודאי מיתת ואם יעשה כן הוי ספק מיחה מ"מ כיון דלא נפטר לגמרי מן המיתה הו"ל רק כשאר אונס ול"ש לומר משום אונס גמר ומקני רק היכי דכעת נפטר לגמרי מן המיתה ולכך בקבלת התורה כיון דיש חייבי מיתות וכריתות בתורה ואם יעברו חייבין מיתה לכך שפיר הוי מודעה לאורייתא אבל התם כיון דביקש רק למול ואין עליהם עוד פחד מיתה גמרו ונתרצו וזה כוונת המדרש בפ' ויגש שאמרו החייתנו בעוה"ז ובעוה"ב ה"ב דהכוונה כיון שאמרו החייתנו בעוה"ז ממילא החייתנו בעוה"ב דבזה ה מילה כשרה כיון דע"י החיים גמרו ונתרצו אך י"ל הנה זה וודאי ח"ל דיוסף לא רצה ליתו להם תבואה כלל אף בממון דאיך יעיז כ"כ לפני פרעה שלאחרים הוא מוכר ולאנשי ארצו א"ר למכור רק שימולו בע"כ דיוסף רצה למכור להם רק שהם רצו לוותר להם ולמכור לסם בפחות ממה שמוכר למדינות אחרות וכפי היושר דנהוג דלאנשי מדינתו מוכרין בפחות מלאחרים כן רצו ויוסף לא רצה לוותר להם בפחות רק אם ימולו ובאם לאו ישלמו כשאר אנשים אך לפ"ז קשה הרי שוב הוי רק אונס ממון ולא מיתה א"כ שוב הוי באונס ומה מהני המילה ומה הועיל בעצתו אך מזה יהי' ראי' לדעת ר' יוחנן בתשו' מהרי"ק שהביא ראי' דאף שעבר האונס אם הוי ביד האונס לחזור ולאנסו נחשב אונס והביא ראי' מדברי התוס' פ"ט דשבת גבי מודעה רבה לאורייתא שכתבו דהוי בידו להניעם במדבר ע"ש מוכח דס"ל דאף דאין האונס השני כמי הראשן ממש רק כל דדומה לו והוי כעין אונס הראשן ודכוותי' נחשב נמי כאילו כבר אנסו אף דלא אנסו בשני עדיין ואף דמהרי"ק השיג עליו בחידושנו ישבנו זה וכן בישועת יעקב אה"ע סי' קנ"ד. והנה מכאן יהי' נמי ראי' לדברי ר' יוחנן וז"ש במדרש כיון דגזר על התבואה והרקיבה הוי בידו לגזור להרגנו וא"כ כאן דבידו לאנסם ולתרגם שוב הוי אונס עיתה וגמרו ונתרצו וא"כ הוי מילה מעלייתא לכך כל אשר יאמר לכם תעשו ומזה הוכיח המדרש דהוי ביניהם כל מאמר זה דבלא"ה הוי רק אונס ממון בע"כ דהוי כאן אונס מיתה ולומר בפי' להמיתם וודאי לא העיז יוסף רק כיון דגזר על התבואה והרקיבה הוי בידו לגזור מיתה וכיון דבידו לאנסם הוי כאילו אנסם ושוב גמרו ונתרצו וא"ש ונכון בעזה"י.

בפסוק וטבוח טבח והכן הנה חז"ל אמרו בפ"י דחולין וטבוח טבח פרע להם בית השחיטה והכן טול ג"ה לפניהם אתיא כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ. ותמהו התוס' מנ"ל כן דלמא קיימו התורה עד שלא נצטוו דהרי בשחיטה ע"כ הוי כן ייע"ש וכבר נאמרו בזה תרוצים רבים וגם אני בחמלת ד' עלי כתבתי וכעת נראה בעזה"י ב' דרכים א' דרך פלפול וא' דרך אגדה והוא דהנה הראשנים מחולקין אם בדיקת הריאה דאורייתא או דרבנן ולכאורה מסוגיא זו יחי' הוכחה ברורה דהוי מדרבנן דאי מה"ת מנ"ל למדרש והכן טול ג"ה בפניהם הרי בזה אין הוכרח לו דאפשר לו בל"ז ליתן להם חתיכה אחרת שאין בה ירך ובשלמא שחיטה א"א לכזית בשר בלי שחיטה, אבל ג"ה אפשר בל"ז וטפי ה"ל למדרש טול הריאה בפניהם דבזה אם הוא טרפה כל הבהמה אסורה והי' זה מסתבר מלמדרש טול ג"ה בפניהם א"כ מוכח להדיא דבדיקת הריאה מדרבנן. אך ליישב שיטת הפוסקים דס"ל דהוי דאוריתא י"ל עפ"י מ"ש ביו"ד סי' צ"ח בחלב שנפל לקדירה יטעמנו נכרי מסל"ת והקשו שם הכל הרי אין מסל"ת נאמן בשל תורה והביא הש"ך יש מתרצים דהיינו דוקא באתחזק אסורא אבל בלי אתחזק אסורא מסל"ת נאמן אף בשל תורה ע"ש וי"ל דהני פוסקים ס"ל כן ולפ"ז א"ש דודאי היה ליוסף עצה אחרת לצוות לאשר על ביתו שיהי' מסל"ת ששחט זה כהוגן אך בשחיטה כיון דאתחזק אסורא אין מסל"ת נאמן לכך הוכרח לומר להם פרע להם בה"ש אבל בבדיקת הריאה לו יהא דהוי מה"ת היינו רק כיון דאיכא לברורי לא סמכינן אחזקה אך עכ"פ חזקת היתר הוי כידוע דנשחטה הותרה וא"כ די במסל"ת וא"ל ליטול בפניהם ולפ"ז הנה הט"ז ביו"ד סי' קכ"ז מחולק עם תרמ"א שם דהרמ"א ס"ל דחתיכה שיש בה חלב או גיד הוי אתחזק אסורא והט"ז ס"ל דזה לא הוי אתחזק אסורא ויהי' מוכח מכאן כדעת הט"ז דזה ליה אתחזק אסורא ולכך הוי קשה להש"ס כיון דלא אמר בדיקת הריאה בע"כ דס"ל דזה הוי די במסל"ת וס"ל בלא אתחזק אסורא נאמן במסל"ת א"כ גם בג"ה ה"ל לעשות כן לכך מוכיח דס"ל דג"ה אסור לב"נ והנה מפורש ביו"ד סי' ס"ט בש"ך שם דמסל"ת ל"מ רק בא"י בטוב ישראל אבל ביודע בטוב ישראל ל"מ מסל"ת ולכך א"ש דגבי טריפות הריאה כיון דאינו נוהג בב"נ א"כ מן הסתם אינו יודע עוד בטוב ישראל ויהי' מועיל מסל"ת אך בג"ה כיון דס"ל דג"ה נאסר לב"נ א"כ יודע הדין ול"מ מסל"ת וממה דדריש טול ג"ה בפניהם ולא אמר טול הריאה בפניהם מוכח דס"ל כמ"ד ג"ה אסור לב"כ ואין לדחות דלעולם נוכל לומר דבדיקת הריאה דאורייתא אך ההם הי' צאן ובדקות י"כ דל"ש סרכות לכך הוי דררבנן אבל בבהמות גסות הוי מה"ת אך ז"א דאכתי תקשה מנ"ל להש"ס דהיו שם צאן והכוונה על ג"ה דלמא היו שם בהמה והכוונה על הריאה ואף דכתיב כי לא יוכלו המצרים לאכול את העברים לחם כי תועבה היא למצרים מ"מ א"ז ראי' די"ל דהי' שם גם בשר צאן אבל הי' בשר בהמה ג"כ ועוד הרי הכתוב אומר כי לא יכלו לאכול לחם עם העבריים משמע דאף לחם לא יכלו לאכול מכח שנאת העברים יען דדרך העברים לאכול בשר צאן לכך הם שונאים להם בגופם דגם שארי מאכלים אינם אוכלים עמהם וכן התרגום לא פירש כי דחלון דמצרים אינון דאז הוי משמע דעתה אכלו בשר צאן אבל מדפירש כי דחלון דמצרים אינון אכלין משמע כיון דדרכם לאכול זה הם שונאים אותם לאכול עמהם אף שארי דברים וא"כ מנ"ל דוהכן טול ג"ה בפניהם דלמא הכוונה על הריאה בע"כ כמ"ש דהוי דרבנן וא"ש בעזה"י

ועוד י"ל להיפך דמזה מוכח דבדיקת הריאה מה"ת דבזה יתיישב קושית התוס' שם דמנ"ל דהוי כמ"ד ג"ה נאסר לב"נ ולפי הנ"ל י"ל כך די"ל דהוי ק"ל למה לא אמר טפי על בדיקת הריאה ובע"כ דלא הוצרך לומר זה דבשלמא פרע להם בה"ש אמר להם דבלא"ה הי' סובר דמותר ליתן להם טרפות ומדאמר להם פרע להם בה"ש מוכח דא"ר שיאכלו טרפות א"כ מעצמן יבדקו גם הריאה א כ קשה למה אמר ג"ה וקשה ממ"נ ובע"כ הכוונה הן אמת דהמג"א סי' תרנ"ו כתב דמשמע בגיטין דמותר לעבור על ל"ת מפני אימת מלכות ולפע"ד מהא לא ארי' כיון דידוע דח"ש קיל מלאו ושבועה חלה על ח"ש כדמוכח בש"ס ותוס' וא"כ י"ל כיון דהתורה לא אמרה רק בעל מום לא יקרב וא"כ י"ל רק כהן אחד לא יעשה הכל אבל במקדש כיון דאחד היה שורט וא' מקבל וא' זורק וא' הולך א"כ כל חד לא עשה רק מקצת וכ"א עושה רק חצי שיער ואין בו לאו רק איסור בעלמא דח"ש אסור מה"ת וזה מותר לעבור מחמת אימת מלכות אבל לא ל"ת גמור גם י"ל דהי' עצה דשנים יעשו ששניהם ישרטו ויזרקו וכדומה וב' שעשאוהו פטורין דזה יכול וזה יכול גם י"ל לפי דעת המלמ"ל בהי' לו שעת הכושר ל"ש ח"ש אסור מה"ת א"כ כאן הי' עומד תחלה להקרבה קודם שיעשה בו מום ואף למ"ד סתם שוורים לאו למזבח קיימי מ"מ כאן כיון דכבר שלחו הקיסר כבר ע מד למזבח והיו לו שה"כ לא שייך בו ח"ש אסור מה"ת לכך לא הקריבו ובהכי א"ש מ"ש שם ענותנתו של ר' זכרי' חרב בית אלקינו ומ"ש בזה לשון ענוה ורש"י הרגיש בזה ופירש סבלנותי' ומה ענין סבלנות לענוה אך הכוונה דזכרי' הי' תנא ובידו להבחין בין לאו ממש ובין ח"ש וככל היתרים הנ"ל אך הוא הי' עניו ועשה עצמו כהדיוט לכך לא חילק בין לאו ממש וח"ש וכדומה ואמר דהכל שוה דאסור לעבור מפני אימת מלכות והעולה מדברנו דלאו ממש אסור לעבור מפני אימת מלכות ולפ"ז נראה מסוגיא הנ"ל יהי' מוכח דג"ה הוא מה"ת ויתיישב בזה קושית התוס' הנ"ל דמנ"ל דג"ה נאסר לב"נ והוא די"ל דקשה למה לא אמר בדיקת הריאה אך י"ל דבשלמא שחיטה הוצרך לומר לו שלא יטעה דמותר ליתן להם נבלות ולכך הוצרך לומר לו שלא יאכילם נבלות וממילא ידעו אם אינו רוצה להאכילם טרפות ובדקו גם הריאה אך א"כ למה פירש להם ג"ה הרי ג"כ טרפה לכך אמר דבע"כ מוכח ג"ה נאסר לב"נ והיינו דבשחיטה הוצרך רק להזהירו שהוא ישחוט ויעשה בהכשר ואף דהם לא ידעו מזה אם הוא בהכשר מ"מ כיון דהם אינם מצווין ועושין ויאכלו מכח אימת מלכות אבל ג"ה כיון דג"ה נאסר לב"נ א"כ הוי לאו ממש וזה אסור מכח אימת מלכות לכך אמר טול ג"ה בפניהם דייקא ומוכח דס"ל כמ"ד ג"ה אסור לב"נ דאל"כ למה פירש לו ג"ה יותר מבדיקת הריאה דסמך שממילא יבין כיון דמצוה לו לשחוט וא"ש בעזה"י ובדרך אגדה נ"ל כך בעזה"י והוא דבאמת קשה מי דחקו לכך לומר טול ג"ה בפניהם הרי בדו ליתן להם בשר אחר שלא מן הירך וגם הרי יש בבשר חוטי חלב וכדומה הו"ל ליטול גם החלב והחיטין לפניהם ולמה דוקא ג"ה, אך נראה דהנה מה שהביא יוסף דבהם רעה אל אביהם י"ל דל"ה כלל חשש עבירות וח"ו לומר דהם הוי חשודין לעבירה ויוסף יחשוד אותם בחנם אך נראה הכוונה בעזה"י עפמ"ש בילדותי ממש על מ"ש חז"ל בסוטה דלכך נענש דוד מה שהרכיב ארון אלקים על העגלה מכח שאמר דוד זמירות היו לי חקך בבית מגורי אמר הקב"ה ד"ת שכתוב בהם החטיף עיניך בו ואיננו אתה קורא אותו זמירות חייך שאני מכשילך בדבר שתינוקת שב"ר יודעים בו דכתיב ולבני קהת לא נתן כי עבודת הקודש עליהם בכתף ישאו ואתה מרכיב את הארון על העגלה. וקשה למה הכשיל דוקא בזה ובפרט כידוע דרכו ית' לפרוע רק מדה במדה ומה מדה במדה הוי זה אך הכוונה דהנה ידוע דהארון הי' נושא את נושאיו והכוונה בזה הוי עפ"י מאמר חז"ל יצרו ש"א מתגבר עליו בכל יום ולולא הקב"ה עוזרו לא יכול לו הרי מוכח דא"א לקיים התורה בלי עזר אלקי ולכך הראה הוא יח' סימן בארון שלא ידמה האדם כשמקיים התורה שהוא עצמו מקיים כן ותזוח דעתו עליו לכך הראה הקב"ה סימן דמן האדם הוי רק התחלה והתעוררת וכשמתעורר לקיים התורה אז התורה נושאת אותו ומסייע לו לקיים כמו בנושאי הארון שהם לא נשאוהו רק שהתחילו לשאת אוחז אז הארון נושא אותם כן ה"נ הוי בקיום התורה וזה לפי האמת אבל דוד שאמר זמירות הי' לי חתך שנקל לו לקיים בלי עזר אלקי וא"כ לפי דעתו א"צ להיות נושא את נושאיו ולכך יכול להרכיבו על עגלה ושפיר הוי מדה כנגד מדה כן הוי דברינו בילדותי והוא נכון מאוד בעזה"י ולפ"ז נראה דזה הי' יוסף מחולק עם אחיו דהם אמרו שב"ד האדם לקיים התורה בלי עזר אלקי ויוסף אמר שא"א לקיים בלי עזר אלקי והעד לזה מ"ש הכתוב ויהי ד' את יוסף והקשה במדרש הא עם השבטים לא ע"ש ולפי הנ"ל א"ש דהם נדונו מדה כנגד מדה דיוסף שאמר שא"א לקיים בלי עזר אלקי לכך ויהי ד' את יוסף אבל הם שאמרו שאפשר לא הי' עמהם ולכך א"ש מה שהפסיק באמצע סיפור יוסף מעשה יהודה ואמר ואח"כ חזר לומר ויוסף הורד מצרימה ויש במדרש שלט בהון ועמ"ש בחבורי פ' וישב ולפי הנ"ל דהכתוב בא להוכיח הדין עם מי לכך אמר בא וראה כי יהודה דאמר דא"ל עזר אלקי נכשל בתמר ויוסף דאמר דצריך נשמר מחטא ומכח דהדין עם יוסף לכך הורד מצרימה שלט בהון וח"ש ולפ"ז הנה מה דפליגי התנאים אם ג"ה נאסר לב"נ או לא תליא בזה מי הי' השר שנתאבק עם יעקב דהנה במדרש מבואר דז"ה שרו של עשיו. אך הנזה"ק הביא המדרש דזה הוי מיכאל וז"ל המדרש אמר הקב"ה למיכאל למה עשית כהן שלי בעל מום א"ל לכבודך עשיתי א"ל א"כ תהא אתה ממונה עליו ועל בניו עד סוף כל הדורות ע"ש מוכח דס"ל דזה מיכאל והנה בילדותי כתבתי הכוונה מ"ש לכבודך עשיתי דיעקב הי' נדמה לו כי בידו לגבור על הציה"ר בלי עזר אלקי אבל מיכאל להאבק עמו הראה לו דא"א לאדם לגבור על המלאך שיצא נקי ממנו ואם כי אין יכול לו המלאך לגמרי פועל בו במקצת ולכך נאמר ויותר יעקב לבדו בלי עזר אלקי ויאבק איש עמו ואף כי לא יכול לו עכ"פ והקע כף ירך יעקב וכן ה"נ הוי הדמיון שידע יעקב כי א"א לגבור על היצה"ר בלתי עזר אלקי אף כי כיחו רב וז"ש לכבודך עשיתי שידע האדם שא"א לו להיות צדיק שלם בלי עזר אלקי ולכך מ"ש חז"ל ולולא הקב"ה עוזרו אינו יכול לו אין הכוונה שהקב"ה עוזר לו בעצמו דא"כ הוי כנשיאת פנים יותר ח"ו אך הקב"ה שולח מלאך להיות עזר לו נגד היצה"ר ולכך לכל מלאך א"א לעשות כן דהמלאך יהי' מקטרג ויאמר דהוי נשיאות פנים אך מיכאל כיון דאמר לכבודך עשיתי א"כ אמר דכבודו ית' הוי בכך לכך אמר לו הקב"ה א"כ תהי' אתה ממונה עליו ועל זרעו להיות עזר לו נגד היצה"ר כן דברנו שם בעזה"י ולפ"ז למ"ד דזה הי' שרו של עשו א"כ הוא הטיל טומאה בהגיד ולכך בשלמא לישראל אסור דא"ל לאכול דבר טמא אבל ככרי דהוא כלו טמא למה לא יאכל אותי ולכך למ"ד זה ג"ה מותר לב"נ אך למ"ד ג"ה אסור לב"נ ס"ל דמיכאל הי' וכיון דהי' מלאך הקרוש וכיון לכבודו ית' א"כ דהטיל בו קדושה כ"כ דאפי' ישראל אסור לאכול אותו כמו קדשים ולפ"ז מכ"ש דב"נ אסורין בקדושה וז"ה כוונת הש"ס דודאי הי' ליוסף דרך אחר ליתן להם בשר אחר שאין בו ג"ה וחלב רק כונת יוסף הי' ליטול ג"ה בפניהם להראות להם דג"ה אסור לב"נ לפ"מ דהם סברו שהוא נכרי ונזהר בג"ה ובע"כ המלאך הזה מיכאל הי' ומוכח כדבריו דא"א לאדם לקיים התורה בלתי עזר אלקי והדין עמו והם שלכ"ד מכרוהו ולכך נענשו עתה שיוסף הטיל עליהם עלילה והוי כוונתו שירגישו שהדין עמו והם חטאו במכירתו אבל לא להאכיל להם דוקא זה וא"ש בעזה"י,

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה