גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת לך לך
בפסוק ואברם כבד מאוד. במ"ר ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל והוא תמוה וכבר מלתי אמורה בעז"ה בכמה אנפי וכעת נראה עוד בעז"ה דהנה הוה קשה לו מ"ש ואין בשבטיו כושל לשון יחיד דתחילה אמר ויוציאם לשון רבים והו"ל לומר נמי לשון רבים ואין בשבטיהם כושל ולזה מפרש כך ונקדים דהנה הרמב"ן כ' דלכך נענש אברהם מה שנגזר גזרת ד' מאות שנה הוי עבור שאמר על שרה אחותי היא והכניסה בסכנה גדולה ע"ש. ואני מוסיף על דבריו די"ל הוא בעצמו לא חטא דעשה כן עבור פקוח נפשו רק עיקר החטא הוי מה שציוה שגם שרה תאמר כן והנה אמרינן בפ"ק דשבת דאין אומרים לאדם חטא בשביל שיזכה חבירך ועיין בתוס' שם לחד תרוצא הוי דדוקא במצוה דרבים אומרים לאחר חטא אבל כל דאינו מלוה דרבים אין אומרים לאדם חטא ובתי' הב' יש חילוק בין פושע או לא והנה אם אין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך להצילו מהחטא מכ"ש דאין אומרים לו להצילו מהמות דהרי כ' רש"י והביאו הט"ז ה' חנוכה דהמחטיא לאדם קשה מן ההורגו ועוד הרי אמרינן בגמ' דנדרים פ' י"א כביסתן וחיי' אחרים כביסתן קודם וא"כ אם כביסתן קודם לחיי אחרים מכ"ש שאין לחטוא בשביל חיי אחרים וא"כ איך אמר אברהם ששרה תאמר אחותי היא ותבא לידי חטא כדי שיזכה אברהם. והנה בזה יש לפרש מ"ש אברהם הנה כא ידעתי כי אשה יפת מראה את ומאי לשון נא וחז"ל דרשו דהכוונה דעד הנה לא לא ידעתי רק עתה ולכאורה נהי דהאמת כן למה התפאר כן לפני שרה אך א"ש דבזה נחזיק כתירץ הזה של התוס' דיש לחלק בין פושע או לא וא"כ י"ל דלמצרים כיון דהוי רעב בארץ הי' מוכרח לילך לשם ולא פשע בזה אך עדיין פשע כיון דהרעב הוי רק בארץ ולא בשאר ארצות וכמ"ש בפיוט יום ב' דר"ה א"כ הי' לו לילך לשאר ארצות לא למצרים אך מה חילוק לו אם למצרים או לשאר ארצות אך הרי יש חילוק כיון דמצרים הם שטופי זמה ומכוערים ושרה היתה יפה מאוד א"כ הי' לו לילך למקום אחר שאינו מכוערין ואינו שטופי זמה אך זה אם הי אברהם יודע תחלה ששרה היתה יפ"ת אך כיון שלא ידע עד הנה א"כ לא פשע במה שהלך למצרים לכך ויותר לה לומר אחי הוא וז"ש הנה נא ידעתי כי אשה יפת מראה את ולא מקודם וא"כ לא פשעתי לכך אמרי לי אחי הוא למען ייטב לי ואינו בכלל חטא בכדי שיזכה חבירך ובזה יש להבין מ"ש במדרש פ' וירא ויאמר אברהם אל שרה אשתו אחותי היא וכ' דאמר בע"כ שלא בטובתה ולמה במצרים הסכימה על כך ושם הוי בע"כ שלא בטובתה אך א"ש דבמצרים כיון דהלך מפני הרעב א"כ לא פשע לכך הי' מותר לה לומר אחי הוא כדי להציל אותו אבל באבימלך כיון שלא מחמת הרעב הלך א"כ פשע ולכך לא רצתה לומר אחי הוא רק הוא דהוי לזכות בעצמו הותר לו לומר אחותי הוא ומה שאמר אח"כ אבימלך גם היא אמרה אחי הוא היינו אם כבר התחיל הוא לומר אחותי הוא היתה מוכרחת לומר כן אח"כ שאם תאמר להיפך תעשה אותו למשקר ותגרום לו מיתה בידים וזה אינו רשאי לעשות ולכך הוכרחה לומר כן ולכך אמר אבימלך בלשון גם היא אמרה משמע דהיא אמר תחלה אבל במצרים היתה היא המתחלת לומר אחי הוא מכח דאז לא פשע:
והנה זה י"ל לתירוץ התוס' הב' דיש חילוק בין פשע או לא גם למ"ד בפ"ה דב"ב דמותר לצאת מא"י לח"ל בשביל רעב אבל אי נימא כתירץ קמא של התוס' דאפילו בלא פשע היכי דלא הוי מצות דרבים אין אומרין לו חטא א"כ חטא אברהם במה שאמר לה לומר אחי הוא או למ"ד בב"ב דאף מפני רעב אינו רשאי לצאת מא"י לח"ל א"כ פשע אברהם במה שהלך מא"י לח"ל ולכך לא הוי רשאי לומר אחי הוא דאין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך לכך נענש אברהם בגירות ד' מאות שנה כדברי הרמב"ן. וי"ל מ"ש וינגע ד' נגעים גדולים ע"ד שרה וכו' וכבר הרגיש המדרש ומפרש מ"ש ע"ד שרה אשת אברם ולפי הנ"ל יש לומר כך דהנה שרה היתה חייבת עונש על אמרה אחי הוא ואין אומרים לאדם חטא כדי שיזכה חבירך רק כיון דכתיב ואתן אדם תחתיך ונותן הקב"ה רשע תחת צדיק ולכך נתן הקב"ה יסורין שהיו ראוין לשרה על פרעה וז"ש וינגע ה' את פרעה ע"ד שרי וכו' על מ"ש אחי הוא ובזה יש להבין מה הוי מדה כנגד מדה להיות עבור זה גזירת ועבדום וענו אותם אך א"ש דהנה דעת כמה מפורשים דהגירות התחיל משנולד יצחק ודעת כמה דהשעבוד השלים הזמן וי"ל תרווייהו איתנהו דזה תליא בפלוגתא דאם מוחזקת בידנו מאבותנו או לא דאם מוחזקת ביד נו מאבותינו א"כ כיון דהארץ של אברהם וזרעו ואחרים מושלים בו נחשב גר אבל אם אינו מוחזקת בידנו מאבותנו א"כ הארץ של אברהם ובמה נחשב גר יותר מן הגוים לכך לא נחשב גר רק ע"י ועבדום וענו. והנה י"ל דהעיקר כדעת המ"ד דאסור לצאת מא"י לח"ל אף מחמת רעב וא"כ למה יצא אברהם אך זה אם הי' מוחזקת בידינו מאבותנו אז כבר יש לו דין א"י ולא הוי רשאי לצאת אבל אם אינה מוחזקת א"כ אין לה דין א"י עדיין והותר לו לצאת ולכך אם לא הי' אומר לשרה לומר אחי הוא הרי י"ל דס"ל לאברהם דא"י מוחזקת בידנו מאבותינו והוי גר עתה אך כיון דאמר לשרה לומר אחי הוא והרי אין אומרין לאדם חטא כדי שיזכה חבירך ובע"כ שאמר אברהם דלא פשע במה שהלך לח"ל א"כ אומר שאינו מוחזקת בידנו מאבותינו דאם מוחזקת הרי פשע א"כ שוב אינו גר רק ע"י ועבדום וענו אותם והוי מדה כנגד מדה וא"ש כן י"ל חוץ לדרכינו. אך לדרכינו להבין מדרש הנ"ל י"ל באופן אחר דלכך נענש אברהם מכח דנטל הכסף והזהב כיון דכתיב וחסד לאומים חטאת ואסור ליטול צדקה מן הנכרי ולא הי' לו ליטול מפרעה כלום ובפרט לפמ"ש בזה"ק פ' שמות דאם לא הי' אוכלין ישראל לא הי' יכולין להשתעבד בהם לעולם א"כ י"ל ה"נ באברהם אם לא הי' נוטל הכסף והזהב מפרעה לא הי' משתעבדים בבניו רק כיון דנטל מהם לכך נשתעבדו להם אח"כ וז"ש ואברם כבד מאוד בכסף ובזהב מאי לשון כבד הי"ל ואברם הי' לו רוב כסף וזהב אך הכוונה דכל מה דהוי יסורין וצער לאדם זה הוי כבד עליו כמ"ש המשורר כמשא כבד יכבדו ממנו וז"ש ואברם כבד מאוד בכסף ובזהב דהי' לו ליסורין ולמשא והנה מה שזכו מצרים להיות שם שובע ואספו כל כסף וזהב שבעולם י"ל דלכך נתן להם הקב"ה כן אך כיון דנגזר שיהי' ישראל ד' מאות שנה בשיעבוד ולמה הי' רק רד"ו אך כיון דקיי"ל דעבד עברי יוצא בגרעון כסף א"כ ה"נ פדאם הקב"ה ממצרים בכסף ולכך נאמר כמה פעמים בתורה ויפדך ד' אלקיך משם זכר לשון פדי' דכל פדיון הוה בממון לכך אמר יעקב לבניו רדו שמה ויש במדרש דרמז להם שיהי' רק רד"ו ולמה רמז זה אז אך בא לנחמם מה שהרע להם מה שאצלם הוי רעב ובמצרים הוי שובע ומאספים כל נסך וזהב שבע לם וגם הם יצטרכו למצרים לכך נחמם שזה הוא לטובה להם כי ע"כ יהי' רק רד"ו וז"ש המשורר ויוציאם בכסף וזהב ואין בשבטיו כושל והקשינו לעיל תחלה אמר לשון רבים ואח"כ לשון יחיד אך הכוונה דאין בשבטיו קאי על הקב"ה והנה המכות נקראים שבטים כמ"ש הוי אשור שבט אפי והנה כושל נקרא כמי אם הוי לו טענה חלושה כמשחז"ל בפ"ט דכתובות ינתנו לכושל שבהם ואמרו חז"ל כי של שבראי' והנה אם לא הי' הקב"ה פדאם בממון הי' המכות שהכה את המצריים בטענה חמשה אך כיון דפדאם בממון חוי טענה חזקה וז"ש ויוציאם בכסף וזהב כלומר בעבור כסף וזהב שנתן בעדם כסף וזהב למצרים ויצאו בגרעון כסף וא"כ הוי כדין לכך אין בשבטיו כושל בהמכות שהכה את המצריים בהם כושל וטענת חלושה רק טענה חזקה שנפדו בממון והנה הנביא אמר חנם נמכרתם ולא בכסף תגאלו מוכח דהיכי דנמכרו בלי כסף א"צ לשלם בעדם כסף אך אם נמכרו בכסף צריך לפדותם בכסף וז"ש כאן כיון דאברם כבד מאוד בכסף ונטל כסף ממצרים א"כ כמכרו בכסף שנטל אברהם לכך צריך לפדותם בכסף ולכך ויוציאם בכסף וא"ש בע"ה ובזה יובן מ"ש וילך למסעיו ואמרו חז"ל שהלך לפרוע הקפותיו ולענין מה סיפרה זה התורה אך הכוונה דאברהם הרגיש זה דנטל ממון שלא כדין ולכך הלך לעשות בו מצוה לפרוע הקפותיו וי"ל בזה הטעם משחז"ל דאמר הקב"ה דבר נא באזני העם כדי שלא יאמר אותו צדיק והקשו הכל מה הוי להקב"ה בעצמו בלי טענת אברהם וגם למה הוי רק דרך שאלה ולא יטלו כך אך י"ל דסך רכוש שנטלו ממצרים הוי הכסף והזהב שאספו המצריים בעת הרעב זה חזרו ישראל ונטלו אך זה אם הי' במצרים ד' מאות שנה אז לא הוי צריך לגרעון כסף הוי שייך כסף וזהב שאספו בימי הרעב לישראל כמ"ש ולחוטא נתן ענין לאסוף ולכנוס לחת לטוב לפני האלקים וכן יכין רשע וצדיק ילבש אך כיון דהוי רק רד"ו א"כ הי' מגיע למצרים הכסף וזהב עבור תשלומי ישראל א"כ אין מגיע לישראל הממון ולכך הי' יוצא הקב"ה ידי הבטחת ואח"כ יצאו ברכוש גדול אך כיון דהכסף בעבור ישראל הי' מגיע רק עבור מה שנטל אברהם כסף וזהב וא"כ תינח אם נטל הכסף שלא כדין אבל כיון דאברהם הלך לפרוע הקפותיו א"כ עשה בהו מצוה ולא חטא בנטילת הכסף א"כ כיון דנמכרו בלי כסף ראוין להיות נגאלין בלי כסף כמ"ש הנביא חנם נמכרתם ולא בכסף הגאלו א"כ שוב אף שיצאו ברד"ו שנה אין מגיע למצרים כסף לכך ראוי הרכוש לישראל ולכך י"ל דבאמת אף דאברהם הלך לפרוע הקפותיו מ"מ הוי מצוה הבאה בעבירה וא"כ באמת אומר הקב"ה דמצוה הבאה בעבירה אינו מצוה והוי חטא בנטילת הכסף לכך מוכרחין לפדותם בכסף ואין מגיע הרכוש לישראל אבל אברהם כיון דהלך לפרוע הקפותיו וסבר דמצוה הבאה בעבירה הוי מצוה ואין ראוי לפדותם בכסף וראוי הרכוש לישראל לכך הוי כדי שלא יאמר אותו צדיק ולכן הוי דרך שאלה דהנה לומר לישראל שיגזלו הוי זה העדר כבוד לישראל אך אם הי' מבקשים מהם דרך מתנה נמי הי' נותנים כיון דכל אשר יש לו יתן בעד נפשו והרי אמרו כלנו מתים אך הכוונה הי' שיטלו דרך שאלה וא"כ באמת הוי גזל ועבירה אם אין מחזירין רק דהוי מצוה הבאה בעבירה כיון דהקב"ה אמר שישאלו לכך עשה הקב"ה מדה כנגד מדה כיון דהוא יאמר ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים בהם א"כ יאמר דמצוה הבאה בעבירה הוי מצוה לא עבירה א"כ גם הרכוש יטלו באופן זה שיהי' מה"ב ואם לפי דבריו דמה"ב הוי מצוה א"כ מגיע להם הרכוש ואינו עבירה לכך יטלוהו דרך מה"ב לפי מדתו ובפרט לפי דעתו אינו עבירה וא"ש בע"ה: