אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת בראשית

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת בראשית

בפסוק בראשית ברא אלקים את השמים ואת הארץ. הנה חז"ל דרשו בראשית בשביל משה שנקרא ראשית ברא אלקים את השמים והביא ראי' שנקרא ראשית שנאמר וירא ראשית לו ויש להבין למה ראו לבחור בשם זה של ראשית דוקא ולא בחר בשם משה הנקרא בכל מקום הן אמת דגם שם כתוב וירא ראשית לו אך היא גופא קשיא למה קראו ראשית דוקא גם גוף דרשתם אינו מובן וכי ס"ד שלולא משה רבינו לא הי' נברא העולם וגם אם לא הי' נברא העולם א"כ גם משה לא הי' כלל בעולם ואיך שייך לומר בשביל משה שנקרא ראשית. אך ביאור הענין כך היא עפ"י מיש בחידושינו ולא ידע איש את קבורתו ובהמשך המאמר ולא קם עוד נביא בישראל כמשה וכעת אבאר הענין יותר. דהנה מה שיש במדרש דלכך לא נכנס משה רבינו לארץ כי אם הי' נכנס לארץ לא הי' נחרב הבית לא יהי' הכוונה דבחיי' לא נכנס עבור כך דאיך נפרש הכתוב שאמר יען לא האמנתם בי דמשמע הא האמנתם בי עדיין לא הגיע זמנכם וכמש"כ בש"ס להדיא הרי סוף סוף אי אפשר לכנוס בשביל חורבן הבית אך דודאי בחיי' הי' יכול לכנוס ואף אם הי' נכנס הי' נחרב הבית רק בעונו לא נכנס רק דקשה דנהי דבחיי' לא נכנס בחטאו עכ"פ כשמת וכפרה מיתתו ה"ל לכנוס במותו לארץ אך במותו לא הי' יכול לכנוס כ"א הי' נכנס משה במותו לא נחרב הבית כי גדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן כמו שלמדו מאלישע ולכך אמר דטעם המיתה נודע דבחטאו הוא והוי גלוי מיד אך קבורתו למה נקבר בח"ל לא נודע עד היום הזה שכבר נחרב הבית אבל מקודם לא הי' נודע כן והוי קשה להו למה לא נקבר עכ"פ בארץ וז"ש ולא ידע איש את קבורתו עד היום הזה והנה מזה מוכח דגדול הי' משה רבינו במיתתו יותר מבחיי' דבחיי' לולא חטאו הי' נחרב הבית דבלא"ה לא נצרך ליען לא האמנתם בי אבל במותו אם הי' נכנס לא הוי נחרב. והנה ענין גדולים צדיקים במיתתן יותר בחייהן שייך רק בצדיק שזכה למעלה מצד עצמו, אבל בצדיק שלא זכה בחייו למעלתו רק עבור הדור בזכות רבים שהם צריכים למנהיג צדיק. בזה גרוע במותו מבחייו שהרי בחיי' הי' מנהיג הדור אבל במותו שנסתלק מהנהגתו ירד ממדרגתו ולכך הנה זה כבר ידענו שלא קם בישראל עוד נביא כמשה אך לא ידענו אם זכת לכך מצד עצמו או עבור זכות תדור אך במותו כיון שנקבר בח"ל ומוכח דהוי גדול במותו מבחייו ואם הוי גדלותו בחייו בזכות הדור הי' לו במותו להיות קטן מבחיי' שנסתלק מהנהגתן ולכך עתה נודע שמת שלא קם עוד בישראל לא הוי בזכות הדור רק בזכות עצמו לכך אמר שממה שלא ידע איש את קבורתו מוכח שלא קם עוד נביא בישראל כמשה אשר ידע"ו ד' שמצדו בעצמו ידעו ד' פא"פ ולא ע"י זכות הדור:

והנה בזה נבין המשך התורה מסופה לראשה כי הנה האדם מורכב בגוף ונפש ואיזה מהם נקרא ראשית בע"כ החשוב יותר קורא ראשית אם הנפש חשיב יותר נקראת הנפש ראשית ואם הגוף חשוב יותר נקרא הגוף ראשית דלמי שהוי משפט הבכורה נקראת ראשית והנה כשמת משה רבינו נפשו עלתה לשמים וגופו נקבר בחלק גד ולכך הנה גופו של משה נזדכך כ"כ ער שנעשה גופו יקר מהנפש וכמ"ש בחידושינו מכבר שהשכל נותן כן למשל שני אומנין אחד עושה מכסף וזהב כלי יקר מאוד ונאה ואחד עושה מעפר כלי נאה שדומה ככלי זהב של חבירו למי משבחין יותר ודאי לזה שעושה מעפר וכלי שלו משובח יותר כן ה"נ מה שהנשמה משובחת אין זה חידוש כיון ששורש מחצבתה הי' מדבר קדוש וממקום קדוש יהלך אבל הגוף שהוא עפר אם נעשה קודש כמו הנפש ממילא הוא חשוב יותר כי הוא יותר חידוש וז"ש הכתוב כי בחלקו של גד שנטמן בו הגוף לא הנפש לא נאמר שנשאר בו הטפל רק אדרבה וירא ראשית לו כי שם חלקת מחוקק ספון והראשית כשאר בחלקו כי הגוף נקרא ראשית נגד נפשו. ובזה נבין הענין כי כבר הקשינו איך ברא הוא יתברך השמים ואח"כ הארץ הרי מעלין בקודש ולא מורידין אך י"ל דהנה השמים מרמז על הנשמה והארץ מורה על הגוף כמו שדרשו חז"ל בפסוק יקרא אל השמים מעל ואל הארץ לדין עמו יע"ש במס' קדושין א"כ השמים הוי כח היולי ויסוד אל שורש הנשמות והארץ הוי כח היולי ויסוד אל הגופים ולכך אם לא הי' אפשר בחיק האנושי לזכך את גופו להיות יקר מן הנשמה הי' קשה שפיר למה נברא השמים ואח"כ הארץ הרי מעלין בקודש ולא מורידין אך כאן שכבר כתבנו דאפשר בחיק אנושי לזכך גופו להיות יקר וקדוש יותר מנשמתו א"כ משכחת לה שיהי' דבר הבא מן הארץ קדוש יותר מן הנשמה ולכך שייך בזה מעלין בקודש מה שברא הארץ אחר השמים וז"ש המדרש דלולא משה שנקרא גופו ראשית אז הוי ראוי לברוא הארץ תחילה ואח"כ השמים כי מעלין בקודש אבל בראשית בשביל משה שנקרא ראשית היינו גופו כמ"ש וירא ראשית לו דקאי רק על הגוף א"כ מוכח שמשכחת לה להיות הגוף מעולה על הנשמה לכך עבורו ברא השמים ואח"כ הארץ כי היינו מעלין בקודש ממש וז"ש התורה כי מחמת ולא ידע איש את קבורתו ומאמר ולא קם מזה מוכח דגדולים צדיקים במיתתן יותר מבחייהן מזה מוכח דהגוף חשוב מן הנפש כי זה תליא בזה דאם הנפש חשוב יותר אז הוי גדול בחיי' שהוא עם נפשו ממותו שהוא רק גופו לבדו אבל אם גופו יקר מן הנשמה אז הוי גדול במותו יותר מבחיי', וכמו באלישע שעם נפשו הוצרך לשהות עד שתחי' הילד ובמותו שהי' עם גופו לבד החייהו מיד וא"כ מה שהצדיק גדול במותו מבחייו מוכח דגופו יקר מנפשו וז"ש כיון דלא ידע איש את קבורתו ולא קם וכו' מזה נודע כ' גדול משה רבינו במותו מבחייו ומוכח דגופו הי' יקר מנפשו דבחייו הי' נחרב הבית אף שהי' נכנס ובמותו לא הוי נחרב ולכך כיון שגופו הי' יקר מנפשו לכך מה"ט בראשית בשביל משה שנקרא גופו ראשית נגד נפשו לכך ברא אלקים השמים ואח"כ הארץ כי מעלין בקודש וכו' וא"ש:

ובזה נבין דברי הנביא ישעי' והוא הפטורת פ' הזאת כה אמר ד' בורא שמים ונוטיהם רוקע הארץ וצאצאי' נותן נשמה לעם עליה ורוח להולכים בה אני ה' קראתיך בצדק כי הנה בש"ס פליגי אם נוח לאדם שלא נברא יותר משנברא או נוח לאדם שנברא וכו' וכבר כתבנו דכל פלוגתתן הוי רק בדעת האדם אבל לפי האמת חלילה להטיל דופי במעשיו י"ת ובוודאי טוב יותר הבריאה והנה זה תליא בדברינו הנ"ל דודאי אם לא הי' אפשר בחוק אנושי להשיג שלימות שיהי' גופו קדוש מנפשו הוי טוב יותר שלא נברא כי לקדש נפשו א"צ כי היא קדוש מתחילתה אבל אם אפשר לזכך גופו כל כך להיות קדוש מנפשו אז כדאי היא הבריאה כי לעשות מעפר זהב הוי ענין יקר יותר מלעשות מזהב כלי יקר ולכך אם אפשר לו לקדש גופו מנפשו כדאי הוא להיות נברא יותר משלא נברא וז"ש הכתוב דכה אמר ד' כיון שהוא הוי בורא שמים ונוטיהם תחילה השמים ואח"כ רוקע הארץ וצאצאי' ולא ברא להיפך דמעלין בקודש ואפשר להיות הגוף קדוש יותר מנפשו ממילא מה"ט מוכח שמה שנותן נשמה לעם עלי' ורוח להולכים בה אני ד' קראתיך בצדק ובדין קראתיך כי מה"ט נוח יותר שנברא משלא נברא וא"ש בעזה"י ואפשר דלכך אחז"ל דשלשה חדשים הראשונים הולד דר במדור התחתון ובג' חדשים אחרונים במדור העליון ולא הוי להיפך להראות סימן כי בריאותו בעולם הוי עלי' בקודש לא ירידה היא לו וא"ש:

במדרש תנחומא בראשית ברא אלקים את השמים הד"ד ד' בחכמה יסד ארץ וכו' עכ"ל ומה בעי המדרש בזה אך נראה בהקדם מ"ש במדרש פ' משפטים בפ' ואלה המשפטים וז"ל ד"א ואלה המשפטים דוד אמר יראת ד' טהורה עומדת לעד מה כך אתה מוצא אדם שונה מדרש הלכות ואגדות ואם אין בו יראת חטא אינו כלום משל למלך שאמר לחבירו יש לי אלף מדות של תבואה יש לי אלף מדות של שמן דכו' א"ל יש לך אפותיקאו' ליתן אותן בהם יש לך כן הכל שלך ואם לא אין בידך כלום כך אדם שונה הכל אמרו אם יש לך יראת חטא הכל שלך שנאמר והי' אמונת עתך יראת ד' היא אוצרו לכך נאמר יראת ד' טהורה עומדת לעד והנביא צווח ציון במשפט תפרה ושבי' בצדקה עכ"ל המדרש והנה המאמר הזה בעצמו בוראי נכון ואמת דאם אין יראה אין כלום אבל מה שייכות זה לואלה המשפטים דאין לו המשך וחיבור כלל זה לזה ונראה לומר בהקדם מ"ש במדרש רבה פ' דברים בפ' ד' אלהיכם הרבה אתכם והנכם היום ככוכבי השמים כרוב וז"ל הד"ד אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך עכ"ל והוא תמוה מאוד דהביא קרא לקרא ולא פירש בו דבר ואין להם דמיון להדדי וכבר הביאו בס' קרנים ופירש בו ע"ד הרמז ומה שנראה לי ע"פ נגלה הוא כך דהנה הוי קשה לו מה דחיק ואמר אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך דהו"ל לאמר אשתחווה אל היכל קדשך ביראה כמ"ש הכתוב עבדו את ד' בי אה לכך מפרש המדרש דהך ביראתך אינו בית השמוש רק מלשון בשביל או בעבור והוא דיש שני עניני יראה יש יראה שאדם מתיירא מנפשו ויש יראה שהוא י"ת נותן לאדם וכמ"ש מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה אותי ואחז"ל דהול"ל תן אתה לכך נאמר ולא נתן ד' לכם לב לדעת הרי שהוא ית' אמר מי יתן והי' לבבם זה להם ליראה שיהי' היראה משלהם והן הי' יכולים לומר תן אתה שהוא ית' יתן היראה משלו הרי דאפשר ית' יתן היראה והנה זה ודאי הוי חילוק גדול בין יראת האדם משל עצמו ובין היראה שהיא ית' נותן דיראה של אדם חוזר ונפסק כמו שהוא עובר כן מעשיו עוברין אבל כשהוא ית' ניתן היראה אז הוי היראה קים לעד כשם שהוא נצחי והנה ז"ש הכתיב אשתחוה ואתפלל אל היכל קדשך ביראתך בעבור יראתך שתתן לנו היראה משלך ולפ"ז הנה מוכח דיש יראת דהוי משל אדם ויש יראה דהוי ממנו ית' והנה זה ידוע מצד השכל והחיש דא"א ליתן רק מה שיש בנפשו אבל מה שאין לו לעצמו א"א ליתן לאחר והנה כל המידות טובות יש לו ית' אך מדת היראה אין שייך בו ית' דממי יתירא לכך היי נראה דמדת היראה אין לו ית' ואין זה כחסרון בחיקו ית' כמו דאין לו חסרון מה שנאמר שא"א לתארו במדות הרעות ח"ו או שאינו עול לומר שהיא י"ת אינו יכיל לעוות משפט או לעשוק אדם כי כל מה דהוי מדות רעות ודאי ראוין להיות נמנעין ממנו ית' וא"כ כ"כ היראה שזה מורה על הכנעה ופחד ממי שגדול ממנו א"כ ודאי לא שייך בו זה וא"כ כיון דאין לו ית' מדת היראה האיך יתנהו לישראל ואם בידו להפיל פחדו על ברואיו שיפחדו מאימתו כמ"ש האלהים עשה שיראו מלפניו זה יהי' רק כיראת עונש אבל ליתן יראה ופחד יראת הרוממת מרוב גדלו זה אין לו ית' מדה זו ואיך יתנהו לאחרים. אך י"ל כיון שכתיב לי דבר צור ישראל מושל באדם צדיק מושל ביראת אלקים ואחז"ל אני מושל באדם מי מושל בי צדיק א"כ הוא ית' מעלה את הצדיק למעלה ממנו ומתיירא כביכול מן הצדיק כמ"ש חז"ל דבר נא וכי' כדי שלא יאמר אותו צדיק הרי שהקפיד הוא ית' על תרעומת אברהם. וכן אחז"ל בהשם ירושלים שאמר הקב"ה אם יקרא אותו יראה יקפיד מלכי צדק ואם יקראהו שלם יקפיד אברהם הרי שהקפיד הוא ית' על הקפדת הצדיק א"כ יש לו ית' יראה לכך שייך לבקש שיתן היראה משלו לאדם, ובזה נבין כוונת המדרש הנ"ל דהנה יש שם במדרש וז"ל והנכם היום ככוכבי השמים לרב דלרב כתיב חסר דלע"ל תהיו דומין לרבכם והיינו שיהיו דומין לו ית' ייע"ש. והנה הכוונה בזה דמה נ"מ זה לישראל כי ח"ו לגדולה הם מכוונים ולגבהות רק הכוונה שיהי' טובה החוזרת שיהי' דומין לרבכם כמו שאתם מתייראין ממנו ית' שהוא מושל בכם כן הוא ית' יתיירא ומכם שאתם תמשלו בו כביכול ואז כיון שיהי' לו ית' יראה יתן זה לכם ואז יהי' לכם יראת ה' ותהי' עומדת לעד ולכך במה שיהיו דומין לרבכם יומשך מזה עבדות הבורא ולכך אמר הד"ד אשתחוה אל היכל קדשך ביראתך בעבור היראה שלך שתתן לנו יראה משלך וא"ש. ובזה יובן מדרש משפטים הנ"ל דהוי קשה לו דהתחיל הכתוב ואלה המשפטים אשר תשים לפניהם והתחיל כי תקנה עבד עברי והרי תדיר ושאינו תדיר תדיר קודם והרי כמה דינים המפורשין שם בפרשה היינו דיני הודאות והלואות ודיני שומריו והמה שכיחין ונותנין בכל מקום ובכל זמן ועבד עברי לא שכיח ואינו נוהג רק בזמן שהיובל נוהג ולמה ראה להקדים פ' עבד עברי ולהתחיל בו ולזה מיושב המדרש כך דהנה בחידושנו כתבנו דמה שהצדיק מושל ביראת אלקים זה נמשך דוקא ממעלות היראה ואם כי העובד מאהבה עדיף מעובד מיראה מ"מ לענין זה למשול בו ית' הוי יראה עדיף דהנה העובד מיראה הוי מדרגת עבד והעובד מאהבה הוי מדרגת בן ומקרא מלא הוא אם אב אני איה כבודי ואם אדונים אני איה מוראי ולכך העובד מיראה נעשה עבד לו ית' והרי אחז"ל וטוב לו עמך עמך במאכל עד מכאן אמרו הקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו לכך הם מושלים בו ית' אבל העובד מאהבה דהוי מדרגת בן זה אינו מושל בו כביכול ולכך דייק ואמר צדיק מושל ביראת אלקים ע"י יראה דייקא ולכך כיון שבפרשה משפטים רצה לדבר דיני ממונות והוא עיקר התורה כמו שאחז"ל הרוצה שיחכים יעסוק בדיני ממונות וכיון דהוא עיקר סתורה צריך להקדים לו היראה כמ"ש ראשית חכמה יראת ד' ואחז"ל כל שיראת חטאו קודמת לחכמתו חכמתו מתקיימת וא"כ צריך להקדים היראה וצריך לבקש החבילות תחלה לזכות ביראה וממ"נ באיזה יראה יזכה האדם אם ביראה משלו הרי אינו עומדת לעד כיון שהוא עובר גם מעשיו עוברין ואם ממנו ית' הרי מה שאין לו לא שייך ליתן רק שיעשה לו יראת עונש והרי זה שוב אינו יראה טהורה ולכך הקדים פ' עבד עברי והדין דקונה עבד עברי כקונה אדון לעצמו וממילא הוא ית' מקיים התורה תחלה והוי צדיק מושל ביראת אלקים וכיון שיש לו כביכול יראה מאותו יראה יתן לאדם ויהי' לו תרווייהו יחד ולכך אמר המדרש הה"ד יראת ד' דהיראה שהוא ית' נותן משלו הוי תרווייהו יחד שהוא טהורה בלי פני' ויראת עונש וגם עומדת לעד כמו שהוא נצחי לכך הקדים פ' עבד עברי להקדים היראה לחכמה להיות היראה משלו ית' ואז יהי' חכמתו מתקיימת לכך פרט אח"כ כל דיני ממונות ולכך כתב שם המדרש דאם אין יראה אין חכמתו כלום וא"ש ונכון בעזה"י. ומה שסיים המדרש והכתוב צוח ציון במשפט תפדה הארכנו שם כמי בדרוש בעזה"י אך אין האסף פה. וזה הוי כוונת מדרש בראשית הנ"ל דהוי קשה לו כיון דידוע דהשמים הוי בהם קדושה טפי מהארץ וקיי"ל מעלין בקודש ולא מורידין א"כ הול"ל הארץ תחילה ואח"כ השמים ולמה ברא השמים תחילה אך התורה עצמה מתרצת זה דהנה העולם נברא בחכמה דהינו בכח התורה כידוע וכמ"ש במדרש שם וכיון דנברא בחכמה צריך להקדים היראה כמ"ש ראשית חכמה יראת ד' והרי היראה הוי עיקרה בשמיה כמ"ש התנא ויהי מורא שמים עליכם ולכך אמר בראשית בשביל היראה דהוי ראשית החכמה כמ"ש ראשית חכמת יראת ד' בד ברא אלקים השמים תחלה ואח"כ הארץ כדי להיות יראת חטאו קודמת לחכמתו הכאתו מתקיימת וז"ש במדרש תנחומא הנ"ל הה"ד ד' בחכמה יסר ארץ וכיון דארץ ברא בחכמה צריך להקדים לו היראה לכך ברא השמים תחלה להיות מורא שמים עליהם, תחלק ובזה יתקיים העולם כי יהי' חכמתו מתקיימת וא"ש בעזהי"ת:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה