אור ברסלב
גבורות שלמה פרשת חקת

גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]

פרשת חקת

פרשת קרח

בפסוק אז ישיר ישראל וכו' עד הסוף להבין למת אמרו דבר זה עכשיו ולא בתחלה בפ' בשלח גם י"ל דיקדוק אחד למה בפ' בשלח נאמר את השירה הזאת לה' ולמה כאן לא נאמר לד' וכבר הרגיש בזה המדרש ונתן טעם על שמשה לא הוזכר שם ולדרכנו יאמר באופן אחר והוא בשום לב מה הי' חטא זה של משה במה שהכה הסלע ומה חילוק יש בין דבור להכאה וצמה ע"י דבור נתקדש ש"ש יותר גם מ"ש הכתוב ויקדש בם גם להבין משחז"ל שכשאשה עותה צריכה לצאת לחברתה היתה הולכת בספינה ולמה דוקא עכשיו הי' כן ולא בפ' בשלח וממ"ש בילדותי בזה וכעת נראה עפ"ד הנ"ל אך באופן אחר קצת ויתיישב גם משחז"ל ודברתם אל הסלע שנה עליו פרק אחד או הלכה אחת ולכאורה אינו מובן איך ע"י הלימוד יתן מים. וכמדומה לי שבחידושי מכבר כתבתי בדרך זה שאכתוב לקמן ושכחתי באיזה מקום וכך אבאר זה כאן דהנה בתחלה בפ' בשלח ל"ה בטבע עצר ליתן בו מים וכשרצה הקב"ה ליתן בו מים הוצרך להכאה לחדש בו טבט המים עמו בכל הנשים הנעשים ע"י שידוע הטבע שנעשו ע"י המטה וכשהכהו משה נטבע בו טבע ליתן מים לעולם שמחת הקב"ה לישראל הוי מתנה תמידית לעולם (וכמו שהארכנו בזה בהקדמת סה"ח וכמה דוכתא דכוונתת הקב"ה בנתינת התורה לישראל הוא רק לטובתנו לא לכבוד עצמו דאם הי' כוונה לכבוד עצמו הוי אהבתו תלוי' בדבר וא"כ אם לא יקיימו התורה יפסוק אהבתו אבל אם מתכוין לטובתינו הוי אהבה שאינה תלויה בדבר ואינה בטילה עולמית ומתנתו הוי מתנה תמידית לעולם) אך אח"כ כשחטאו ישראל אז מצידו ית' ל"ה שום שינוי כלל ליקח מהם המים רק המניעה הי' מהם שהעבירות שעשו נעשו נמשך מבדיל בין המים וביניהם ונעשו כאבן ע"פ הבאר וכעין שאיתא במדרש פ' ויצא והאבן גדולה ע"פ הבאר זה היצה"ר ונאספו שמה כל העדרים וקורין בתורה וגללו את האבן וכו' ולפ"ז:

ה"נ בהצור עצמו הי' מים אבל ע"י העבירות היצה"ר נעשה כאבן ע"פ הבאר ולא ידעו מקום מולא המים ולכך צוה הקב"ה לומר עליו פרק אחד או הלכה אחת (וכ"מ אח"כ באלשיך שפי' כן מאמר זה אך הוא דרך בדרך אחר בביאור פ' זו ולפענ"ד נראה כמ"ש) וע"י התורה נתבטל היצה"ר כמאמרם ז"ל אם אבן הוא נמוח וכו' וכן נמי העונות נקראים אבן כדכתיב לב האבן מבשרכם ולכך ע"י התורה נמוח אותו האבן שע"פ הבאר ויחזרו המים ולכך ציוה הקב"ה שלא להכות כי אם יכה האבן שנית יסברו ישראל שכח הכאה ראשונה פסק לגמרי ועכשיו נצרך לחרש כח חדש ואז יהי' מוכח שמתנת הקב"ה לישראל ל"ה לעולם רק לזמן בתנאי שאם אין מקיימין התורה נפסק המתנה ולכך פסק כת הצור וצריך הכאה חדשה וכיון שהי' מתנה על תנאי יומשך ח"ו כפירה לומר שהיא אהבה שהוא תלוי' בדבר ויהי' מוכח שהקב"ה מכוין לכבוד עצמו ולכך צוה רק לדבר אל הסלע והיינו פרק אחד ואז יהי' מוכח להיפך שגוף המתנה הי' תמידית לעולם והמניעה הוי רק ממנו שעונותינו היו מבדילין ומוכח שאהבת הקב"ה לנו היא אהבה שאינה תלויה בדבר שאינו מכוין לכבוד עצמו ויתקדש ש"ש ולכך אם הי' משה עושה כן ל"ה הסלע נותן מים רק כפי מה שהי' ניתן עד עתה ולא יותר דלמ"ל מים בחנם דלמעט בנס עדיף וכמו שהארכנו בזה לקמן בפ' מסעי ובכמה דוכתא שהקב"ה מקמץ בניסים בכל מה דאפשר אך כיון שמשה הכה הסלע א"כ נתחדש להם חשש טעות הנ"ל והוצרך הקב"ה לסבב שיצאו מים יותר ממה שהי' עד הנה ומזה מוכח שהכח הראשון שהי' בצור נשאר בו מעיקרא וכיון שהי' בו מים מכבר ועתה חזר והכה אותו ונתחדש בו עוד מים הוציא כפלי כפלים עד שמשך כ"א מים לשבטו והיו הולכין בספינה שאם הי' כח הראשון נפסק לגמרי ל"ה לו ליתן מים מכח הכאה זו יותר מתחלה ואף שעתה הכהו פעמים ל"ה ראוי להיות מים יותר דהוא ע"ד שאחז"ל מגמר בעתיקא קשה מחדתי וסימנך טינא ובר טינא א"כ ה"נ כאן שהי' בו מכבר מים ונסתלק כעת וצריך ליתן בו כח מחדש הי' ראוי להכות שני פעמים ומ"מ לא יהי' בו מים יותר מפעם הראשון אבל עתה שהוציא כפלי כפלים מוכח שבלא"ה הי' בו טבע המים וע"י הכאה חדשה נתחדש מים יותר ולכך הוכיח שלא פסק המים בשום זמן והמניעה הוי רק מצידם א"כ מה שהי' ראוי להתקדש ש"ש ע"י משה שהי' מדבר אל הסלע כעת הי' מוכיח ע"י המים עצמן כנ"ל וז"ש בסוף המה מי מריבה אשר רבו ב"י ויקדש בם כלומר ע"י המים עצמן לא ע"י משה והנה במ"ר פ' בשלח בפ' הנני ממטיר לכם הה"ד כל אשר חפץ ד' עשה בשמים ובארץ וכו' ר"א פתח הה"ד וד' אלהים צבאות זכרו שעושה צביונו בעולם כשהוא חפץ מוציא לחם מן הארץ שנאמר להוציא לחם מן הארץ ומטר מן השמים שנאמר למטר השמים תשתה מים וכשהוא חפץ מוציא מים מן הארץ שנאמר עלי באר עכו לה ומוציא לחם מן השמים שנאמר הנני ממטיר לכם לחם מן השמים ולכאורה למה באמת שינה הקב"ה כן לישראל במדבר שלא ליתן כדרכו תמיד לחם אן הארץ ומטר מן השמים אך נראה דא"ש עפ"ד בעה"ע שנתן טעם שניסים של מרע"ה היו גדולים משל יהושע ולכאורה הוי להיפך שמעשה משה הי' רק בארץ ומעשה יהושע הי' בשמים שמש בגבעון דום ופי' הוא כך כיון שכל הארץ מתנועע ע"פ גלגל השמים לכך להיות מניע הדבר למטה צריך יותר כח מלמנוע הסבוב למעלה וא"כ אדרבה יהושע והחזיק למעלה המניע הראשון וזה א"צ כח כ"כ כמרע"ה שהחזיק למטה אף שהמינע הראשון הלך כדרכו וע"ש מעתה נאמר כך הנה קיי"ל שדרכו ית' למעט בנס במאי דאפשר והנה ישראל היו במדבר ארץ מלחה ומדה"ט שלא לזרוע ולא לצמוח שם ואם הי' רוצה הקב"ה ליתן להם שם תבואה מן הארץ הי' צריך שני כוחות להפך המניע הראשון המנהיג ע"פ דרכו לבל יצמח תבואה כאן גם כח הארץ למטה שעד הנה ל"ה בו כח לצמוח ועתה יהי' בו תבואה או אפי' לא הי' מהפך מניע הראשון הי' צריך לעשות כח יותר חזק ולמעט בנס עדיף לכך נתן הקב"ה לחם מן השמים להקטין הנס במאי דאפשר אך אח"כ כשהתלוננו על המים ומבואר בפסוק שם שאמרו היש ה' בקרבנו אם אין ולכאורה אטו שוטים היו שראו כל הניסים ונסתפקו אם יש ד' בקרבם אך הכוונה שנפלו בספק זה אם הקב"ה מכוין במה שמטיב להם לכבוד עצמו שצריך לקבל סיוע מקיום התורה או שמתכוין בעבורינו ואהבתינו שא"צ לנו כלל כפי האמת וז"ש היש ה' בקרבנו הך בי"ת דבקרבנו הוי בי"ת השמוש מלשון בעבור כלומר שמה שהקב"ה יש אתנו הוא בעבורנו ומתכוין לטובתינו או לטובת עצמו וכיון שנסתפקו בזה ראה הקב"ה ליתן רמז לזה ועשה להם נס יותר גדול להוציא מים מן הארץ במקום שאין מדה"ט להיות שם מים כי הוא מדבר והוי מן הארץ יותר כס ממה דהוי משמים והוי רמז שהכל מתכוין לטובתינו כי זה דומה למאי דקיי"ל בחו"מ סי' רי"ד והוא מהש"ס דהמוכר בית לחבירו לא מכר לו עומקא ורומא מן הסתם בד"א במכר אבל במתן נתן את הכל דמוכר בעין רעה מוכר ונותן בעין יפה נותן א"כ ה"נ אם הוי מצות הקב"ה עלינו לכבוד עצמו הי' מגיע לנו אצלו שכר מן הדין כמלך שצריך ליזון עבדיו העובדין לו וכל מה שהי' הקב"ה מטיב לנו הוי כמכירה כדקיי"ל ביו"ד סי' קי"ז לקצת אחרונים להאכיל לפועליו דבר איסור הוי כמכירה וא"כ הי' שייך בו לומר כיון שהקב"ה מוכר לנו הטובות בעבור קיום התורה הוי מוכר בעין רעה מזכר והי' מקצר בנס במאי דאפשר והי' די ששיעבד לנו השמים לעשות שידוד הטבע בעבורינו לא גם הארץ אך כיון שבאמת אין הקב"ה צריך לנו ואף במצות התורה מכוין לטובתינו וא"כ מה שמטיב לנו ל"ה בתורת שכר כיון שלא יצמח לו טובה רק הוי לטובתינו והשכר שנותן לנו הוי רק מתנה והנותן בעין יפה נותן לכך שיעבד לנו אף את הארץ לעשות לנו נס יותר חזק אף להוציא מים מן הארץ ובזה נתברר שהקב"ה מכוין לטובתינו ומעתה כבין ביאור הפסוקים דהנה בפ' בשלח אף שראו ישראל הניסים הנעשים להם לא הי' שמחתם שלמה שלא היו יודעין אם מתכוין הקב"ה לטובתן או לטובת עצמו כמ"ש היש ה' בקרבנו לכך לא אמרו השירה לעצמן ליתן הודאה על חלקם רק אמרו אשירה לד' מה שנתוודע להם מיכלתו ית' ותקפו ומדברת כל השירה תוקף ד' ויכלתו אבל לא נזכר בו טובת ישראל עצמן וכן אח"כ אף שזכו להבאר ונתוודע להם שהי' בתורת מתנה עדיין אולי יש לה הפסק כמו כל מתנה יש לה הפסק ולא הי' שמחתם שלמה ולכך לא אמרו שירה עד עכשיו שנתברר להם ע"י הבאר שמתנת הקב"ה אין לה הפסק והמניעה מן הטוב הוי רק מצדינו וא"כ הוי שמחתינו שמחה שלמה ולכך התחילו לומר שירה אחרת על הנוגע לטובת עצמן לכך לא כאמר כאן לד' שזה ל"ה לד' רק נתייסד על הנוגע לעצמן וז"ש אז ישיר ישראל את השירה הזאת עלי באר ענו לה דהיינו שהבאר עלה מן הארץ לא מן השמים כמאמר המ"ר פ' בשלח עי"ז ראוי ליתן הודאה להבאר שעל ידה נתבשר לנו בשורה גדולה מה שזולת הבאר לא נתוודע לנו וז"ש באר כרוה שרים חפרוה נדיבי עם במחוקק במשענותם שכ"א הי' מושך מים לשבטו ולמה עשה הקב"ה כן עכשיו ולא בפעם הראשון אלא ודאי לרמז שכח המים לא הי' נפסק כלל גם כיון שנתן הקב"ה הדבר כ"כ בריבוי יותר מן הצריך מוכח שהי' מתנה ונותן בעין יפה נותן שאם הי' מכירה לא הי' נותן בשפע ולא תאמר שהטבע של הארץ הי' שיהיו בו מים ולכך לא קמץ הקב"ה כיון שהי' בדה"ט שהרי אדרבה וממדבר שהרי הי' מן המדבר מקום שדה"ט שלא יהיו שם מים ואם עשה הקב"ה נס ליתן מים הי' ראוי להיות מן השמים או עכ"פ לקמץ בנס ולא ליתן יותר מן הצריך ומזה מוכח שמתנה הם ונותן בעין יפה נותן אך הרי מתנה יש לה הפסק רק ממה שנתן מים בשפע כ"כ מזה מוכח דמחנה זו הוי כירושה דאין לה הפסק כדקיי"ל בחו"מ סי' רמ"ח דירושה אין לה הפסק וז"ש וממתנה נחליאל היינו מן המתנה מוכח שנחליאל דאהבת הקב"ה הוי לנו לנחלה שלא יפסוק בשום זמן כמו שהמים לא נפסקו מהצור כנ"ל וז"ש ומנחליאל שהכה אמרו חז"ל בנדרים והובא בילקוט שמפרש פסוק זה שאם עוסק בתורה הקב"ה מגביהו כדכתיב ומנחליאל במות הרי שבמות הוא מלשון גדלות והנה כבר כתבנו בחידושינו במ"א על פסוק ותחסרהו מעט מאלהים וכבוד והדר תעטרהו ע"פ המ"ר בפסוק מלך הכבוד שחלק מכבודו ליראיו פירוש שאם הי' הקב"ה מתכוין לכבוד עצמו לא הי' הכבוד שלנו רק שלו אבל להיפך הוי הכבוד שלנו וכן פרשנו במק"א בפסוק ואולך אתכם קוממיות ע"ש וז"ש הכא שכיון שנתברר שכונת הקב"ה היא לטובתינו א"כ יש לי טובה גדולה וכאילו עלינו למדרגה גדולה שלא נחסר לנו רק מעט מאלהים ולא הרבה והוי זה גבהות לנו ואמר ומבמות הגיא דאיתא בילקוט בשם ר"י שאמר שם לפי דרכו שגרמו לאותו צדיק לקבור בגיא ע"ש ולפי דרכינו א"ש ג"כ דידוע שמרע"ה נקבר במדבר כדי להביא עמו דור המדבר לא"י ואם הי' מתנת הקב"ה מתנה לזמן ואהבה שתלוי בדבר ממילא אף שהבטיח הקב"ה לדור המדבר לבוא לא"י מ"מ אח"כ כשחטאו לא היו באים. עד לעולם ולא הי' נצרך משה להיות נקבר במדבר גם לכאורה לא היו ראוין שבשבילם יהי' נקבר משה במדבר אך כיון שהבטחת הקב"ה לא הי' לזמן רק תמיד לכך אף שלפי שעה חטאו וגרם החטא שלא יבואו לארץ מ"מ לא הי' אפשר להתבטל לעולם וההכרח להביאם אח"כ לא"י לעתיד לכך הוכרח משה להיות נקבר שם להביאם לא"י גם כיון שכלל ישראל עלו לגדולה זו שנקראים מעט מאלהים ראויין הם להיות משה נקבר בעבורם וצרכם וז"ש ומבמות ע"י גדלות זה גרמו הגיא שיהי' אותו צדיק נקבר בגיא. ונשקפה, כלומר עיקר הכוונה והסתכלות בקבורה זו של משה הי' ע"פ הישימון לאותן הנקברים במדבר כדי להביאם לא"י וא"ש בעזה"י:

תוכן העניינים

גבורות שלמה

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה