גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת וירא
בפסוק הכצעקתה הבאה אלי עשו במדרש וז"ל הכצעקתה הבאה אלי עשו כלה כלי' הם חייבין ואם לא אדעה אודיע בהם מת"ר בעולם והנה התחלת המדרש מ"ש כלי' הם חייבין אין לו הבנה דזה פשוטו של קרא ומה הוסיף בזה המדרש ומה שסיים אח"כ ואם לא אדעה אודיע בהם מה"ד הוא יותר תמוה דהרי לפי הפשט כראה להיפך. ונראה לפרש על נכון בעה"י בהקדם ליתן טעם למה באו המלאכים סדומה בערב ולא ביום ולמה נדונים בלילה ונקדים לזה מ"ש בפ' לך בפסיק ויהי בימי אמרפל וכ' במדרש ר' אלעזר בן הורקנוס פתח חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם זה אמרפל וחבריו להפיל עני ואביון זה לוט לטבות ישרי דרך זה אברהם חרבם תבא בלבם שנאמר ויחלק עליהם לילה עכ"ל והוא תמוה דמה חידוש קמ"ל בזה וכבר מלתי אמורה בזה בעזה"י בכמה אנפי וכעת נראה כך דהוי קשה לו מ"ש חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם דהיא היפך סדר המלחמה דהנה קשת שייך למרחוק וחרב הוי מקרוב והרי תחילה נלחמין ואח"כ כ"א מקרב לחבירו וא"כ פתיחת המלחמה בקשת והגמר בחרב ואיך אמר בכאן להיפוך לזה מפרש כך דזה בוודאי מדבר במלחמת המלכים עם לוט דהמלחמה הוי בקרוב תחלת עם לוט אבל כוונתם הי' לירות קשת למרחוק היינו על אברהם א"כ הוי תחלה בחרב ואח"כ בקשת וז"ש חרב פתחו רשעים ודרכו קשתם היינו אח"כ דרכו קשתם הוי בע"כ אמרפל וחבריו דבזה א"ש דתחלה התחילו להפיל עני ואביון זה לוט ואח"כ לטבוח ישרי דרך זה אברהם והנה אם הי' הם נענשין עבור אברהם לא הי' להם לרעה כ"כ שידעו שאדם גדול הוא וזכותו רב גם כיון שהם כיונו להרע לו וחם גבר ידו עליהם לא היצר להם כ"כ כי הבא להרגך וכו' אבל הם נענשו עבור לוט בעצמו זה הוי להם רעה בכפלים יותר ויותר כיון שידעו שלוט אינו צדיק ונענשו עבורו גם הם לא כיונו לו בעצמו רק לאברהם כמ"ש במדרש ואעפ"כ נענשו ע"י זה הי' להם לרעה יותר ויותר וז"ש המדרש דהנה כיון שזכר כאן ב' כוונת המלכים אחת ללוט ואחת לאברהם ולא ידענו עבור איזה כוונה אם עבור לוט או עבור אברהם לכך אמר להוכיח דבע"כ עבור לוט נענשו דהנה בירושלמי איתא דהקב"ה דן את ישראל ביום בשעה שעושין מצות ואימ"ה בלילה בשעה שישנים מן העברות א"כ היכי דהקב"ה רוצה לרחם עליהם דן אותם בלילה אבל אם רוצה לחייבם אז דן אותם ביום כדי לחייבם יותר דוקא בשעה שעושין עבירות וא"כ הוי קשה להו כאן למה נאמר ויחלק עליהם לילה ונענשו בלילה ולמה לא נענשו ביום והי' בניקל לחייבם אך בע"כ העונש שלהם הי' עבור לוט עצמו לא עבור אברהם והנה עבור לוט לא הי' אפשר לדונם ביום כיון שהוא בשעה שהוא עושה עבירות אך בלילה בשעה שלוט הי' ישן מן העבירות אז הספיק זכותו לחייבם וז"ש חרבם תבא בלבם שלא נענשו ע"י הקשת שרצו לירות באברהם רק חרבם שנתנו בלוט זה עצמו תבא בלבם ונענשו עבור לוט וראי' שנאמר ויחלק עליהם לילה ואם הי' עבור אברהם הי' צריך לענוש אותם ביום אך כיון דנענשו בלילה מוכח דהוי עבור לוט ולא ע"י אברהם כיון דקשתותם תשברנה כיון שנשבר הקשת ולא הגיע לאברהם כלל לא נענש ע"ז כיון דהוי מחשבה לא מעשה:
והנה י"ל מ"ש אח"כ אחר הדברים האלה הי' דבר ד' אל אברם אל תירא אברם אנכי מגן לך שכרך הרבה מאוד וממה נתיירא אברהם שהוצרך לומר כן וכבר דרשתי ע"ז המדרש כמה דרשות וכעת נראה לי כך דהנה אברהם תחלה לא ידע כלל שהם תי' מתכוונין לו (ובפרט לפמ"ש בחדושי מכבר על המדרש בפסוק וישמע אברם וכו' זש"ה אוטם אזנו משמוע דמים עכ"ל והיא תמוה ונראה לפרשו דהנה יש לדייק מ"ש ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ולכאורה הך לשון העברי מיותר דאטו עד השתא לא ידענו מאברהם מי הוא הרי כל הפרשיות הללו מספרין מאברהם ולמה הוצרך ליתן בו סימן ולקראו בשם אברם העברי אך נראה הכוונה דהנה איתא במדרש על פסוק ויבא אל עין משפט הוא קדש שבקשו להזדווג לעינו של עולם שעיקר כוונתם הי' על אברהם כמ"ש במדרש להדיא ולפ"ז הנה עיקר אמירת הפליט לאברהם הי' שמה שלקחו את לוט אין כונתם רק לאברהם ולפ"ז הנה המלכים הללו כשאמרו שהם מתכוונין לאברהם המה קראיהו אברם העברי כדרך העולם לפרש לאיזה אדם הם מתכוונין. ולכך זה שרימזה התורת ויבא הפליט ויגד לאברם העברי ר"ל שזה היתה הגדתו שכל כוונתם הוא רק לאברם העברי להזדווג לו וכמ"ש המדרש שבקשו להזדווג לעינו של עולם והנה הפליט סבר שאם יאמר לאברהם שנשבה לוט אולי לא יחוש לזה ולכך התכוין לומר לאברהם שהם התכוונו לו ואז בוודאי יתעורר לצאת למלחמה אך הנה קיי"ל שאסור לקבל לה"ר ולכך לא רצה אברהם לקבל לה"ר זה שתתכוונו לו ולא נכנסו הדברים באזניו רק במה שנשבה בן אחיו כיון דזה עשו באמת ומילתא דעבידי לגלויי לא משקרי אינשי לכך בזה האמין אברהם אבל במה דהוי רק סיפור דברים שאמרו שמתכוונין בזה לאברהם זאת לא האמין לו וז"ש וישמע אברם כי נשבה אחיו כלומר אף שהפליט הגיד לו שהתכוונו לו זה לא שמע כלל רק זה שמע וקיבל במ"ש כי נשבה אחיו שעכ"פ זה אמת ובזה א"ש ג"כ מ"ש כי נשבה ולא אמר כי המלכים שבאו אחיו דלשון זה הי' משמע שבכוונה שבאו אותו כדי להתחיל עם אברהם אבל באמת אברהם לא שמע זה רק כאלו נשבה אחיו ממילא דרך אגב ע"י סדום וז"ש המדרש וישמע אברם זש"ה אוטם אזנו משמוע דמים שאברהם לא רצה לשמוע כלל מה שהגיד לו שמתכוונין לו רק מה שנעשה בפועל ממש כי נשבה אחיו אבל מה שאמר שהם מתכוונין לו זה לא שמע כלל) וא"כ סבר דרק עבור לוט הוא רודף ולא הוי קשה לו למה נעשה בלילה דעבור לוט צ"ל כן אבל כשחזר ומלכי צדק אמר לו ברוך אל עליון אשר מגן צריך בידך א"כ נודע לו שהם היינו לו בוודאי ואז ל"ה לה"ר כי הוא הי' נביא ושוב נצטער אברהם ממ"נ אם הוי מפלתם ע"י לוט א"כ הוי אברהם גרוע מלוט שנקם הקב"ה נקמת לוט ולא נקמתו ואף דהוי במחשבה הרי בב"נ מצטרפין מחשבה למעשה ואם הוי עבור אברהם למה נעשה בלילה ולא ביום בע"כ שהוא אינו כדאי לנס רק בלילה והוי לו לבזיון ולזה השיב לו הקב"ה אל תירא אברם דהנה ידוע מ"ש הרב בעל מעשי ד' בפסיק ואתה ד' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי דאם הוי הנס דרך מפלת אויב א"ז כבוד כי אינו ניכר אם מכוון הקב"ה לכבוד הנרדף או עבור שנאת האויב אבל אם הוי דרך הגנה ולא דרך מפלת האויב מוכח דהוי רק לכבוד הנרדף וז"ש ואתה ד' מגן בעדי כבודי ומרים ראשי מוכח דהוי לו לכבוד וז"ש הקב"ה כאן אל תירא אברם כי הן אמת שזה עבור לוט ולא עבורך אך אינו לכבודך כי בשבילך אנכי מגן לך הוי ראוי להיות דרך הגנה כי שכרך הרבה מאוד לא ע"י מפלת האויב רק עבור לוט שאינו ראוי לדרך הגנה לכך נעשה ע"י מפלת האויב ועבירו נעשה שפיר בלילה וא"ש:
נחזור לענינינו דלמה כאן באו המלאכים בלילה לסדום דהנה יש במדרש בפסוק חלילה לך השופט כל הארץ וז"ל מה אתה מערים על השבועה כבר נשבעת על המבול שאי אתה מביא מבול לעולם מה אתה מערים מבול של מים אי אתה מביא אבל מבול של אש אתה מביא א"כ לא יצאת ידי שבועה משמע שטענת אברהם הי' שגם זה בכלל שבועה אף על מדינה אחת ואף מבול של אש וא"כ קשה למה באמת לא חשש הקב"ה על טענת אברהם ואיך יצא ידי שבועה ולומר שח"ו אברהם טעה בדין ג"ז אינו סברא כלל. אך נראה דהנה במדרש פ' בראשית איתא וז"ל אמר ר' אבא בר כהנא נעשה בעשרת השבטים מה שלא נעשה בדור המבול בדור המבול כתיב וכל יצר מחשבות לבו רק רע כל היום ובעשרת השבטים כתיב הוי חושבי און ופועלי רע על משכביתם הרי זה בלילה ומנין אף ביום כאור הבקר יעשה מאותן לא נשארה פליטה ומאלו נשתייר פלטה אלא בזכות הצדיקים והצדקניות שעתיד לעמוד מהם וכו' והנה לכאורה המדרש הזה תמוה דמה קשיא לי' דהרי כבר נשבע הקב"ה שלא יביא מבול לעולם וא"כ בשלמא דור המבול הוי קודם השבועה לכך כלו אבל עשרת השבטים הי' אחר השבועה לכן הוכרח לשייר מהן ופלטה וא"ל דעל אומה אחת ועל מקום אחד אינו בכלל השבועה שהרי ממדרש הנ"ל לגבי אברהם שטען א"כ לא יצאת ידי שבועה מוכח דאף על מדינה אחת שייך כן א"כ מכ"ש העשרת השבטים בכללן דהוי בשבועת המבול וא"כ הוכרח לשאר מהן פנטה מכח השבועה אך כוונת המדרש היא דהנה אנן קיי"ל בש"ס ופוסקים ויו"ד סי' רי"ח דבשבועה הולכין אחר הענין שנשבע עליו ואם הי' לבוש צמר ונשבע שלא יעלה עליו צמר מותר לטעון ואסור ללבוש ואם הי' טעון צמר וכו' מותר ללבוש ואסור להציע ע"ש א"כ ה"נ כי דשבועת המבול הי' עבור דור המבול שהי' תחלה א"כ לא חל השבועה רק כפי הענין שנשבע דהיינו אם לא יהי' החטא יותר מדור המבול רק כעין דור המבול אז חל השבועה אבל אם חטאו יותר מדור המבול כה"ג לא נשבע הקב"ה ולכך שפיר הקשה המדרש כיון דעשרת השבטים חטאו יותר מדור המבול דהרי אף בלילה חטאו א"כ על החוטאים יותר מדור המבול לא חל השבועה ולכך הי' ראוין להתחייב כלי' לזה אמר שרק ע"י הצדיקים שעתידין לצאת מהם נצולו:
והנה לפ"ז בסדום שלא הי' להם זכות להגן הוי הענין תלוי בזה אם הי' חוטאים אף בלילה א"כ גדול עונם מדור המבול ואז יתחייבו כלי' ויענשו אבל אם לא הי' חוטאים בלילה רק ביום וא"כ הוי רק כדור המבול וע"ז נשבע הקב"ה וא"א לענוש אותם ולכך באו המלאכים לסדום בלילה דוקא ואז יראו אם יחטאו נתחייבו עונש ממש ואם לא יחטאו בלילה לא יתחייבו וכיון דחטאו גם בלילה לכך נתחייבו ואברהם דלא ידע דרכם בלילה שפיר טען מה אתה מערים על השבועה משא"כ לפי האמת יצא הקב"ה ידי השבועה. והנה בזה נבין דברי המדרש הנ"ל דהנה בקדמון אחד מבואר בפ' זו בפסוק ואברהם הי' יהי' לגוי גדול שמ"ש הכצעקתה אין הכוונה על סדום דא"כ ה"ל לומר לשון רבים הכצעקתם אך הכוונה על מה"ד הצועקת לפניו ותובעת דין בעולם ולכך אמר הכצעקתה של אותה מדה הבאה אלי עשו וכו'. והנה לפ"ז מפרש המדרש כך דהנה אם חטא סדום לא הוי יותר מדור המבול אז כבר הי' לפניו ית' צעקה כזו בימי דור המבול אבל אם הי' חוטאים יותר מדור המבול אז לא הוי צעקה כזו לפניו ית' בשום פעם עדיין וז"ש הכצעקתה הבאה אלי עשו אם הצעקה שכבר בא אלי מדור המבול ודור אנוש אם הצעקה הזו עשו ולא יותר אז כלה כלי' הן חייבין כלומר בדין הם חייבים כלי' אבל בפועל לא אעשה בהם כלי' כיון דכבר נשבעתי על המבול ואם לא שלא עשו כצעקתה רק יותר ממנו אז אדעה אודיע בהן מדה"ד שיהי' נענשין בפועל ממש ואודיע בעולם שאין השבועה הוי רק כעין דור המבול ולא יותר ואם יהי' יותר עדיין בידו ית' להביא מבול לעולם ובזה א"ש דבכל פעם בתנאי דהן ולאו מקדים הקב"ה ההן ללאו והטובה לרעה ולמה כאן הי' להיפך ולפמ"ש א"ש על נכון דהוי האמת כן ובזה א"ש מה שלא השיב הקב"ה תיכף לאברהם כששאל מה אתה מערים על השבועה ולא השיב לו הקב"ה מאומה כי באמת דבר זה הוי תלוי אם חטאו בלילה או לא והבחירה היא חפשית ע"כ לא רצה לגלות לאברהם שתלוי בזה כדי שיהי' בידם הבחירה וא"ש:
והגה בזה יש לפרש מה שאיתא במדרש פ' בא ד"א ויהי בחצי הלילה הה"ד חצות לילה אקום להודות לך על המשפטים שעשית במצרים ולנו עשית צדקה והנה להבין זה נראה הכוונה ע"פ משל דאם רוצה הקב"ה לרחם על אוה"ע דן אותם בלילה בשעה שישנים מן העבירות ואם רוצה לחייבם דנן ביום אך מה שלפעמים הקב"ה מעניש בלילה הוי אם זה האיש שהם נענשים בשבילו אינו כדאי והגון לכך אז ההכרח לעשותו בלילה בשעה שישן מן העבירות דביום והוא עושה עבירות ואינו כדאי והגין להיות אחרים נופלים ע"י והנה כ"כ יש לומר במצרים דודאי מצד המצרים כיון שבא הקב"ה לחייבם הי' ראוי להיות ביום בשעה שהם עושין עבירות אך כיון דהוי בזכות ישראל ולא הי' ראוים אז באותה שעה וביום גם תם הי' חוטאין ולכך נעשה בלילה בשעה שישראל ישנים מן העבירות וז"ש דהנה במה שיצאו ישראל ממצרים והמצרים נופלים לא נודע אם הי' ישראל ראוין לכך מן הדין או הוי רק בתורת צדקה וחסד והנ"מ הוי כך דאם הוי מצד הדין נהי שמחויבים אנו להודות לו ית' ע"ז אך אעפ"כ אין לנו להרבות בשבח כ"כ כיון שמגיע לנו מן הדין אבל אם לא הי' ראוין וכל מה שזכו הוי רק מצד חסד אז עלינו להרבות בשבח כדרך המקבל מתנה שמחזיק טובה להנותן הרבה והנה להוכיח זה אם זכינו לכך מן הדין או לא הוי מצד הזמן דאם היינו זוכין מן הדין הי' נעשה ביום אך כיון דנעשה בלילה מוכרח דלא היינו ראוין מן הדין וז"ש המדרש חצות לילה כיון דנעשה בלילה לכך אקום להודות לך ר"ל מזה נמשך לנו חיוב הודאה גדולה על משפטי צדקך על המשפטים שעשית במצרים ולנו עשית צדקה דייקא דמזה מוכח דהוי רק בתורת צדקה וא"ש והבן:
בגמ' דבבא מציעא דף פ"ו ע"ב א"ר ינאי בר' ישמעאל אמרו לו (ר"ל המלאכים אמרו לאברהם) וכי כערביים חשדתנו שהם משתחוים לאבק רגליהם כבר יצא ממנו ישמעאל והוא תמוה ודברי רש"י ז"ל דחוקים. ונראה ליישב דהנה בהשותפין דף ט' ע"ב איתא שם מ"ד רודף צדקה וחסד וכי מי שהוא רודף צדקה ימצא צדקה וכו' ר' נחמן בר' יצחק אמר הקב"ה ממציא לו בני אדם המהוגנים לעשות להם צדקה כדי לקבל עליהם שכר ר' יהושע אומר זוכה לבנים בעלי חכמה בעלי עושר בעלי הגדה וכו' וא"כ הרי מי שעושה צדקה צריך להיות לו אחד משני אלה או עניים הגונים או בנים הגונים וא"כ מי לנו גדול מאברהם שהי' רודף צדקה וחסד מאין כונותו ובכן הי' צריך להיות לו או בנים הגונים או עניים הגונים וז"ש וכי כערבים חשדתנו ר"ל איך תוכל לחשוד אותנו שערביים אנחנו הלא כבר יצא ממנו ישמעאל וא"כ אין לך בנים הגונים ע"כ בהכרח אנחנו צריכין להיות עניים הגונים והבן כי הדבר נחמד (כתב יד):
בפסוק ויעש אברהם משתה גדול בילקוט וז"ל גדול עולמים הי' שם וכן ויעש. המלך משתה גדול גדול עולמים הי' שם לקיים מה שנאמר כי ישוב ד' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי ואסתר כאשר שש על אבותיך בימי אברהם והוא תמוה. ונראה לפרש דהנה מ"ש גדול עולמים הי' שם הי' נראה לומר עפמ"ש עוד במדרש דגדולי הדור הי' שם אבימלך ועוג והנה נראה דשניהם כוונה אחת להם דהנה הוי קשה לו אם הכונה כפשוטו קשה תרתי אחד דמשתה הוי לשון נקבה והו"ל לומר משתה גדולה כמשאחז"ל בש"ס סעודה גדולה סעודה קטנה ועוד קשה לו מ"ת גדול דכל מקים שנאמר גדול הוי משמע דגדול הוא מד"א הקטן ממנו בפ"ז דשבת כלל גדול מכלל דאיכא כלל אחר כן ה"נ דאמר משתה גדול משמע דהוי גדול מד"א הקטן ממנו ובמה היא משערו אך נראה דהנה בעניני המשתה לפעמים יתכן שיהי' לאדם דירה גדולה ובית המשתה הוא גדול אך הסעודה קטנה ואנשים בת מעט ואז הוי המשתה קטנה מן הדירה והדירה גדולה מן המשתה ולפעמים הוי להיפוך שיש לאדם דירה קטנה והסעודה גדולה ואנשים רבים והוי המשתה גדולה מן הדירה. והנה כן סיפר באברהם שהי' המשתה גדולה מן הדירה. אך לכאורה מה חידוש הוא הרי כ"פ חזינן דבני אדם עושין כן ומה מעלה מספר בזה באברהם. אך הנה בסתם ב"א אין חידוש דבאמת יושבים בצמצום ודחוקים. אך באברהם דשם הי' גדולי הדור המלכים ואין דרך המלך להיות יושב בדוחק רק מרווח ובע"כ דשם תי' איזה חידוש דהמשתה הי' גדול מן הדירה וגדולי הדור היו שם וישבו מרווחים. אך מניין באמת חידוש זה. אך הענין הוא דהיכי דהוי השראת השכינה אין דחק שם כמו שהי' הנס במקדש דעומדים צפופים ומשתחוים רוחים ולא אמר אדם לחבירו צר לי המקום וכו' וא"כ ה"נ כיון דאברהם הי' גר בארץ נכרי' וא"כ לא היו לו שם קרובים ורעים לילך עמו לסעודה ולמה הלכו גדולי הדור רק לכבודו ית' וכמשאחז"ל כעין זה בר"ע בפ"ק דמו"ק ע"ד אחר שם אלו בשביל עקיבא באתם כמה עקיבא איכא בשוקא אלא אמרתם תורת אלקיו בלבו כן ה"נ הוי באברהם כן וא"כ כיון דלכבודו ית' באו איך יבואו אנשים לבעה"ב לסעודה ולא יהי' שם לכך הי' שם הקב"ה וממילא ישבו מרוחים. ולכך שני הפירושים אמת דבמה דהוי המשתה גדול מן הדירה וגדולי הדור היו שם שאין דרכם לישב בדוחק מזה מוכח דהוי דרך נס לכך מוכח דגדול עולמים הי' שם כן י"ל חוץ לדרכנו. אך לדרכנו י"ל כך דהנה באסתר אחז"ל מה ראתה אסתר שזימנה להמן פחים טמנה לו אם רעב שונאך וכו' אך תינח בהמן לבד. אבל מה תעשה בעם המן כל חיל עם ומדינה הצרים אותם. אך זה נמשך מן השמים שעשה המלך תחלה משתה גדול את משתה אסתר ואז אכלו כל עמו של המן ונפלו כלם בידה. ואפשר דבזה מדוקדק מ"ש את משתה אסתר והכוונה דטעם אחד למשחה הזה עם המשתה שעשתה אסתר אח"כ להמן והנה מה שאברהם עשה משתה גדול נמי הוי הכוונה כך דהנה יצחק נתברך בעקידה ויירש זרעך את שער אויביו ובמה זכה לכך היינו במה שאכלו תחלה על הסעודה שלו בזה זכה להיות נופלים כלם בידיו וא"כ מן השמים הוי סעודה זו ולכך אמר ויעש אברהם משתה גדול דגדול עולמים הי' שם וממנו ית' נמשך סעודה זו כדי שיהי' נהנין ממנו ויפלו בידו ויתברך אח"כ ויירש זרעך והנה בימי מרדכי נמי נאמר ויעש המלך משתה גדול את משתה אסתר היי נמי הכוונה ע"ד זה כדי שיפלו אח"כ בידו ולכך שפיר אמר הילקוט דנתקיים בהו מאמר הכתוב כי ישוב ד' לשוש עליך לטוב בימי מרדכי כאשר שש. על אבותיך בימי אברהם וא"ש ודו"ק:
בפסוק ויאמר אבימלך וכו' אלהים עמך ועתה השבעה לי הנה אם תשקור לי ויאמר אברהם אנכי אשבע והוכיח אברהם אשר גזלו עבדי אבימלך ויקח אברהם צאן ובקר ויכרתו שניהם ברית ע"כ קראו למקום ההוא באר שבע וכו' הנה להבין זה מ"ש אנכי אשבע דתיבת אנכי מיותר וגם למה דוקא עתה הוכיחו על גזילת הבאר וגם כוונת אברהם במה שנתן צאן ובקר לאבימלך אך נראה דדברים גדולים כיונו כאן דהנה ידוע מה דהכריעו הפוסקים דהנודר בשביל טובה שעשה לו חברו אין לו התרת אף בדיעבד אבל נודר לתועלת השני ולא בשביל טובה לכתחילה אין להתיר ובדיעבד מהני התרה והנה אבימלך רצה להשביע את אברהם שלא ישקור לו וחשש פן ילך אברהם ויתיר לו השבועה לכ"א השבעה לי באלקים הנה כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי והוי השבועה בשביל טובה שעשיתי לך ולא תוכל להתיר לך ואף דבלא"ה כיון דהוי לטובת חבירו אסור להתיר לכתחילה מ"מ חשש אבימלך דבדיעבד הוי התרה שמא יעבור אברהם ויתיר לו לכך התנה עמו דהשבועה יהי' בשביל טובה שעשה לו אך אברהם אמר לו ח"ו שהוא יעבור על איסור לכתחילה ובפרט מצינו בצדיקים גדולים בלא"ה הם נזהרין שלא לעבור על שבועתן אפילו בשאלה כמ"ש בריב"ל שאמר הקב"ה אם נשאל פעם על השבועה ישאל גם על זה ומה מעלה הוי שלא נשאל רק בע"כ דווקא בסתם ב"א שאסור להם לישבע לכתחילה לכך אם נשבעו ראוי להתיר להם אבל בצדיקים גדולים לפמ"ש בילקוט פ' מטות ונשבעת חי ד' באמת במשפט ובצדקה דהיינו אם יש בו מדות כאברהם מותר לו לישבע כמ"ש את ה' אלהיך תירא אז ובשמו תשבע ואלו שמותרין באמת לישבע אין להם לשאול על שבועתן ועיין במדרש פ' חיי שרה בפסוק וה' ברך את אברהם בכל שדרש הך קרא ולא נשבע למרמה על אברהם ייע"ש ולכך אמר אברהם כך שאני איני צריך לישבע בשביל טובה שעשית לי רק אם אשבע סתם נמי לא אשאל עלי' אך כיון דאני רוצה להשביע אותך ג"כ אני חושש שתשאל על שבועתך והיינו ע"ד שאחז"ל בפ"ק דחולין מדמושל מקשיב ע"ד שקר כל משרתיו רשעים ממילא מקשיב ע"ד אמת כל משרתיו צדיקים א"כ מדחזינן למושל שמשרתיו רשעים מוכח שהוא מקשיב ע"ד שקר ולכך הראה לו אברהם שלא יאמר אבימלך שגם הוא א"צ לקבל טובה וידמה עצמו לאברהם וז"ש אברהם אנכי אשבע אני יכול לישבע אפילו סתם שבועה אין בי חשש שאלה רק בך שפיר אני חושש לשאלה לז"א והוכיח אברהם על אודות הבאר אשר גזלו עבדי אבימלך וכיון דמשרתיו רשעים גם הוא מקשיב ע"ד שקר ולכך ויתן אברהם לאבימלך צאן ובקר ועשה לו טובה אז ויכרתו ברית שניהם דלאברהם הוי טובה מה שעשה לו כבר אבימלך ולאבימלך הוא טובה שנתן לו עתה צאן ובקר. והנה להבין הדבר יותר מ"ש אח"כ ע"כ קרא למקום ההוא ב"ש כי שם נשבעו שניהם י"ל דהנה הב"י מביא בשם הרשב"ץ דהחזרת גזילתו לא נחשב טובה כיון דבגזילה באה לידו ואין חילוק בין העושה החזיר לו גזילה שגזל הוא או שגרם לו שיחזירו אחרים גזילתו סוף סוף כיון שיחזירו רק את שלו אין זה טובה וגם התוס' פרק הכונס בסוגיא דנפלה לגינה כתבו שם דפרעון חוב לא נחשב הנאה כיון דאינו מחזיר לו רק את שלו אך י"ל דע"כ קאמר הרשב"ץ רק כשהוא מחזיר לו גזילתו אבל הסרת הנזק שמונע אחרים מלגזלו שפיר הוי טובה והנה דעת הריב"ש הובא ברמ"א סי' רכ"ח הוא היכי שעשה לו הלה טובה אף שהשני עשה לו יותר טובה כנגדו נמי הוי טובה ומביא ראי' מיתרו דליתרו הוי יותר כבוד וטובה שהי' משה רבינו תתנו ממה שהי' למשה רבינו טובה שהי' יתרו חותנו ואפ"ה נחשב לו טובה עכ"ל אך בחידושי דחיתי זה דהוא דבר שאינו מסתבר דמה נחשב טובה אם השני נהנה יותר רק ביתרו שאני חדא דיתרו אז הי' נכרי ולא הי' לו טובה וכבוד מה שהי' משה רבינו חתכו ועוד הרי ברש"י ובמדרש יש דעד הנה הי' משה מתכבד ביתרו וכו' מזה מוכח דבשעת נשואין הי' מרע"ה מתכבד בו והי' למרע"ה יותר כבוד מה שיתרו הי' חותנו ממה שהי' כבוד ליתרו במשה לכך נראה דבזה הוי מחולק אברהם עם אבימלך אם זה נחשב טובה או לא דהנה מה, שעשה אבימלך טובה לאברהם כדי שיתפלל עליו כמ"ש לו הקב"ה השב אשת האיש ויתפלל בעדך וחיה ואם אינך משיב וכו' וכן נאמר ויתפלל אברהם וכו' וירפא ד' אבימלך וכ' א"כ קיבל אבימלך יותר טובה מאברהם ממה שעשה אברהם עמו טובה בנתינת צאן ובקר ולכך אבימלך הוי סבר שגם זה נחשב טובה לאברהם לענין השבועה וכדעת הריב"ש לכך אמר כחסד אשר עשיתי עמך תעשה עמדי ויהי' השבועה עבור טובה זו אבל אברהם השיב לו שבגוף השבועה הוא מסכים לו אך לא מטעמו וז"ש אנכי אשבע דלענין השבועה אנכי מסכים עמך אבל לענין הטובה איני מסכים עמך כיון שאין זה טובה שאתה קבלת יותר טובה ממני רק טובה אחרת יהי' לך היינו במה שהוכיחו על אודות באר המים אשר גזלו עבדיו אז אם יחזור לו הבאר זה יחשב לו טובה ויהי' השבועה בעבור הטובה שעשה לו אך מה יהי' טובה לאבימלך שלא יוכל הוא לשאול על שבועתו לכן ויתן לאבימלך צאן ובקר ויכרתו ברית שניהם בזה הוי טובה לשניהם אך עדיין חשש אברהם הרי במחזיר לו גזילתו לא נחשב טובה כמ"ש הב"י בשם הרשב"ץ וכאן כיון דגזלו עבדי אבימלך ויד עבד כיד רבו א"כ שלו הוא מחזיר ואינו טובה לכך מה עשה אברהם נתן לו שבע כבשות ואמר לו את שבע כבשות תקח מידי למען תהי' לי לעדה כי חפרתי הבאר הזאת וזה יועיל שאף אחרים לא יוכלו לגזול אותה ממנו וא"כ זה ענין הצלה שמציל אותו מאחרים. וזה שפיר הוי טובה וז"ש ויקרא למקום ההוא באר שבע ללמד דין חדש דעיקר השבועה הוי ע"י הבאר והיינו מכח כי שם נשבעו שניהם והי' אפשר לטעות כיון דכ"א כשבע לחבירו זה הוי בעצמו טובה כמ"ש הריב"ש הביאו הרמ"א דאיש ואשה שנשבעו לישא זא"ז דכה"ג נחשב טובה לכך קמ"ל דלא כן דמה שנשבעו עכשיו זל"ז זה אינו טובה רק מכח הבאר שהשיב לאברהם ולקח ממנו הצאן לעד זה הוי טובת לאברהם ועבור זה לא יועיל התרה. ויש להסביר הדבר יותר די"ל לעולם דהסרת הנזק מאחרים נמי לא נחשב טובה לא כמ"ש לעיל רק אברהם עשה כן דרך ממ"נ דהנה באמת כבר עשה אבימלך לו טובה במה שנתן לו צאן ובקר רק שכתבנו דאבימלך קיבל יותר טובה ממנו במה שהתפלל עבורו אך עדיין יש חילוק דאברהם קיבל טובה מאבימלך ודברים חדשים מה שלא הי' לו אבל אבימלך מאברהם לא נהנה ממנו רק בהסרת הנזק א"כ אף אם נאמר דלא כהריב"ש והיכי שהשני מקבל יותר טובה לא נחשב טובה היינו רק אם מקבל טובה ממש ולא רק הסרת הנזק ולכך בזה הי' אברהם מסופק אם הסרת הנזק נחשב טובה לגבי שבועה או לא לכך עשה ממ"נ הוכיח אותו על אודות הבאר שגזלו ממנו וגם נתן לו הצאן להיות לו לעדה ואז הוי ממ"נ אם הסרת הנזק נחשב טובה אז הוי טובה לאברהם בהחזרת הבאר ואם לא הוי טובה שוב הוי טובה גדולה במה שנתן לו צאן ובקר וא"ל שקיבל יותר מאברהם שהרי הוא לא קיבל רק הסרת הנזק והוא קיבל טובה ממש וא"כ ממ"נ אין לו התרה. היוצא מזה דכוונת אבימלך לאברהם הי' לעשות טובה זל"ז כדי שלא יהי' להם התרה ואם כהריב"ש הרי בלא"ה נשבעו זל"ז והוי בלא"ה כ"א טובה לחבירו ובע"כ מוכח דזה אינו טובה רק חוץ השבועה בעינן טובה וזה יהי' כוונת אבימלך עם יצחק בפ' תולדות במ"ש כאשר לא נגענוך וכאשר עשינו עמך רק טוב ויעש להם משתה וישבעו איש לאחיו שהם חששו פן יתיר לו אח"כ שבועתו ולכך אמרו לו כאשר לא נגענוך כיון שהי' בידם להרע לו ולא הרעו לו הוי ממש כענין דצדקיהו ונ"נ שמביא בגמ' שנחשב לו טובה מה שהי' בידו להרגו ולא עשה לו רעה וז"ש כאשר לא נגענוך זה דומה כאשר עשינו עמך רק טוב זה דומה לטובה ממש ולא תאמר שאין זה טובה כי אף אם הי' רוצין להרע לא הי' מניח הקב"ה לא כן אתה עתה ברוך ד' אבל בהיותך אצלנו מקודם לא היית ברוך ד' והיו לאל ידינו להרע לך והוי זה טובה ממש ותוכל לישבע בשביל הטובה והוא רצה לעשות גם להם טובה לכך ויעש להם משתה ואז וישבעו איש לאחיו כי כ"א קיבל טובה ומוכח שזולת זה גוף דבר השבועה לא נחשב לקבלת טובה שלא יועיל התרה:
ועפ"ז נראה ג"כ לפרש הפסוק בפ' חיי שרה ויאמר אל עבדו זקן ביתו המושל בכל אשר לו שום נא ידך תחת ירכי די"ל למה הזכיר כאן מה שהי' זקן ביתו ומושל בכל אשר לו ולמה ייחסו כאן מבכל מקום ונראה עפ"מ דאמרינן בש"ס ופוסקים דהנשבע לדעת חבירו אין מתירין לו אלא בפניו ויליף ממשה וצדקיהו והנה הבאתי דעת הפוסקים דטובה מחמת השבועה בעינן והש"ך מביא ראי' ממה דר"ת מביא ראי' דבעינן שיהי' בשביל טובה שעשה לו דאל"כ איך פרעה אמר ליוסף זיל אתשיל אשבועתך הרי הוי לטובת יעקב איך ישאל עליו ובע"כ דבעינן מחמת טובה שעשה לו עיי"ש ואם איתא דלא בעינן טובה מחמת השבועה הרי אין לך מקבל טובה יותר מבן מאב ואכתי איך אמר לו לישאל עליו ולדידי א' משום הא לא אריא די"ל לעולם לא בעינן טובה מחמת השבועה רק כל שעשה לו טובה ואח"כ כשבע לו אמרינן מסתמא בשביל טובה שעשה לו הי' בדעתו שלא יועיל לו התרה בלתי רצון חבירו ומה דביוסף אמר זיל אתשיל אשבועתך היינו דר"ת לא ס"ל כהריב"ש שכתב הרמ"א בשמו דכל שעשה לו טובה אף דהשני קיבל יותר טובה ממנו נחשב טובה רק ס"ל דלא כהריב"ש רק דכל שהשני קיבל יותר טובה לא נחשב טובה ולכך א"ש כיון דאמרו חז"ל יותר מה שהעגל רוצה לינק הפרה רוצה להניק וא"כ האב יותר נהנה מה שמטיב להבן ממה שהבן נהנה מטובת האב כן ה"נ האב לבן הוי הנאה לאב שמטיב לבן יותר ממה שיש להבן מהאב לכך לא נחשב טובה מיעקב ליוסף ולכך שפיר יש לו התרה ושפיר הוכיח מזה הר"ת דהיכי דלא הוי בשביל טובה יש לו התרה והריב"ש שכ' דבעינן טובה בשביל השבועה לשיטתו אזיל דס"ל דכל שעשה לו טובה אף שהשני קיבל יותר טובה נחשב טובה שפיר מוכיח דטובה מחמת השבועה בעינן דאל"כ קשה מיוסף כמ"ש הש"ך אבל אם נימא בהא דלא כהריב"ש רק כל שהשני קיבל יותר טובה לא נחשב טובת שוב י"ל כל שעשה לו טובה אף לא מחמת השבועה כל שלא קיבל טובה כנגדו הוי טובה ואנן נילך בדידן כדעה זו ובזה א"ש כאן כיון דחשש אברהם דאליעזר יעשה לו ערמה וצוה לו לישבע א"כ איך לא נתיירא שאף שבועה לא יועיל שיתיר לו ואף דהוי לטובת אברהם הרי אף בזה י"ל התרה לרוב הפוסקים לכך אמרה התורה כן בשלמא ביעקב ויוסף דהוי להאב טובה בטובת הבן לכך לא נחשב יוסף מקבל טובה מיעקב וי"ל התרה אבל בעבד אין הרב נהנה בטובת העבד וא"כ שפיר הוי טובת העבד טובה ושוב אין לו התרה וז"ש ויאמר אל עבדו ואעפ"כ הוי זקן ביתו ומושל בכל אשר לו ואין לך מקבל טובה יותר מזה שום כא ידך תחת יריכי דאין לחוש להתרה כיון דהוי בשביל טובה אף שלא הוי ע"ד השבועה אין לו התרה וא"ש:
ועפ"י הנ"ל נראה ג"כ לפרש הפסוק בפ' ויצא הבנות בנותי והבנים בני ולאלה מה אעשה היום ועתה לכה נכרתה ברית די"ל הכוונה כך דלבן רצה לעשות להם טובה וכדרך האדם שבניו נפרדין ממנו או הוא מהם אז משייר להם מתנה ולכך אמר לבן הבנות בנותי והי' ראוי ליתן להם מתנה אך לאלה מה אעשה היום שאיני בביתי ואין עמי כסף וזהב ומתנות וא"כ אין לי מה לעשות עמהם רק זה שיבקש ממנו שנכרתה ברית ביני וביניך והיינו מה שסיים אם תענה את בנותי ולכך הקדים לו תחלה מ"ש הבנות בנותי דבאמת הנשבע בשביל טובה שעשה לו אין לו התרה דכיון שהבנים בני עשיתי לך טובה גדולה ולכך נכרתה ברית ואין לי חשש שתשאל על שבועתך כיון דהוי בשביל טובה ובזה יובן מ"ש לו לבן וכל אשר אתה רואה לי הוא דהנה הריב"ש הנ"ל שמביא ראי' מיתרו כבר דחיתי זה לעיל ובזה נתחכם לבן לומר שגוף הנשואין שנעשה לבן חותנו של יעקב אין זה טובה לו כיון שללבן הוי יותר טובה מה שיעקב חתנו אך אמר לו טובה אחרת כיון דאין השכינה שורה רק למי שהוא נשוי כמ"ש בזוה"ק ובאו"ח הל' נשיאת כפים א"כ כ"ז שלא נשא אשה לא הי' זוכה להיות נביא לראות ברוה"ק א"כ בזה הוי ודאי גוף הנשואין טובה ליעקב יותר מללבן וז"ש הבנות בנותי ועשיתי לך טובה ואף אם זה גופא לא נחשב לך טובה עכ"פ וכל אשר אתה רואה ברוה"ק שלי הוא דע"י גרמתי שנתתי לך אשה ואין לך טובה גדולה מזו לכך נכרתה ברית כי אין לך תקנה בשאלה וא"ש בעזה"י: