גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת ויצא
בפסוק והנה אנכי עמך ושמרת ך בכל אשר תלך. נראה הכוונה דהנה חז"ל הקשו על מה שדיבר הקב"ה עם יחזקאל בח"ל והלא אין השכינה שורה בחו"ל ותירצו דע"י ששרתה עליו תחלה בארץ יוכל לשרות גם בחו"ל וא"כ גם כאן קשה מ"ש לו הקב"ה ושמרתיך בכל אשר תלך דמשמע אף בחו"ל והלא אין השכינה שורה בחו"ל לזה אמר והנה אנכי עמך ר"ל שאני כעת עמך בא"י עי"ז ושמרתיך בכל אשר תלך אוכל לשמרך בדרך אף בחו"ל ודו"ק. (כת"י)
דרוש לפ' ויצא גרסינן בש"ס פ"ט דברכות דף ס' ע"א היתה אשתו מעוברת וכו' ה"ז תפלת שוא ולא מהני רחמי מתיב ר' יוסף ואחר ילדה בת ותקרא שמה דינה מאי ואחר א"ר אחר שדנה לאה דין בעצמה י"ב שבטים עתידין לצאת מיעקב מיד נהפכה לבת שנאמר והקרא שמה דינה ומשני אין מזכירין מ"נ ואב"ע מעשה דלאה תוך ארבעים הוה וכו' והנה הרמב"ם פ"ט מה' ברכות משמיט דין זה ונקט דין אחר במקומו וז"ל המתפלל על מה שעבר וכו' כגון ההולך למוד את גרנו והוא רק מימרא דאמוראי במס' תענית והוא תמוה למה השמיט דין המפורש במשנה ונקט מימרא דאמוראי וא"ל דהוי הדבר פשוט לו דהוי ת"ש ז"א דהרי בירושלמי ברכות שם יש פלוגתא ודבי ר' ינאי ס"ל דיכול להשתנות עד שתשב על המשבר ובמדרש פ' ויצא יש דיעה דאפילו ביושבת על המשבר יכול להשתנות ובלמוד את גרנו ליכא פלוגתא כלל וה"ל לפרש טפי בזה ולא ראיתי מי שירגיש בזה. ולישב דבריו נראה לומר כן דהוא ס"ל דהיתה אשתו מעוברת אינו דומה למודד גרנו ואח"כ מתפלל דשם א"א לחול הברכה מצד עצמו דאין הברכה שורה בדבר המדוד לכך הוי ת"ש לכ"ע אבל בענין היתה אשתו מעוברת כיון דמצינו בירושלמי דיש חולקין וס"ל דאפשר להשתנות בע"כ דבמציאות אפשר להשתנות וא"כ לא שייך לומר שיחלקו במציאות לכך נראה דכ"ע ס"ל דמצד מציאות אפשר להשתנות והטעם דהוי ת"ש היינו כיון דאמרינן במס' ר"ה ובנדת דף ע' דלאחר גז"ד לא מועיל צדקה א"כ ה"נ לכאורה הי' ראוי לאדם שלא יתפלל לשום דבר אחר גז"ד רק א"א לאדם לידע אם הוא קודם גז"ד או אח"כ ממילא יתפלל דלמא הוי קודם גז"ד א"כ תינח בעלמא אבל בהריון דיודע שנתעברה ובשעת הריון נגזר אם יהי' זכר או נקבה ובזה הוי וודאי אחר גז"ד לכך כיון דאחר גז"ד ל"מ תפלה הוי ת"ש וכיון שכן הרי בפ"ב דר"ה ים פלוגתא דר"א אומר דאחר גז"ד ל"מ תפלה ור"י אמר יפה צעקה לאדם בין קודם בין אחר גז"ד וס"ל להרמב"ם דבזה פליגי דמ"ד א"א להשתנות ס"ל כר"א דאחר גז"ד ל"מ תפלה ומ"ד אפשר להשתנות ס"ל אחר גז"ד מהני תפלה והנה שם בר"ת דף ט"ז אמר ר"י כמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי כמאן כר' יוסי ואב"ע כר' יצחק יפה צעקה לאדם בין קודם גז"ד בין אח"כ ולפמ"ש יובן מה ששאל כמאן מצלינן האידנא ומה זו שאלה וכי בשביל שאדם נידן בר"ה אל יתפלל ומה הפסד בו אם יתפלל אך הכוונה דאחר גז"ד ל"מ תפלה א"כ עיבר משום ת"ש ואיך מותר להתפלל ולפ"ז דרך הרמב"ם והפוסקים כדאב"ע וכל"ב ופסק הרמב"ם כל"ב דכמאן מצלינן האידנא אקצירי ואמריעי ומוכח דקי"ל כר' יצחק וממילא דלא קי"ל כהך משנה דנתעברה דאינו ת"ש כיון דאפשר להשתנות אחר גז"ד ולכך מותר להתפלל אף לאחר שנתעברה וראי' לזה מלשון הרמב"ם שכ' בפ"ב מה' תשובה ז"ל ואע"פ שהצעקת יפה לעולם וכו' בר"ה יפה יותר וא"כ מוכח דס"ל כר"י דיפה צעקה תמיד לכך השמיט הך מתני' שפיר וא"ש (וכן מצאתי בפ"ד דרך הרבים שמוכיח מלשון זה דהרמב"ם פוסק כר"י וכוונתי לדעתו בזה) והנה בהיותי בזה הוי ק"ל מאי דמשני הש"ס אין מזכירין מ"נ וקשה תינח לפי האמת אבל האיך התפללה לאה תחלה ואיך עברה להתפלל ת"ש וממ"נ אם נימא כיון דאפשר להיות דרך נס מותר להתפלל א"כ גם לכ"א יהי' מותר להתפלל ואם בדבר שאינו בדרך הטבע ל"ש תפלה האיך התפללה לאה ע"ז ועברה וא"ל דלאה שאני דרב גוברי' כדמשני בעלמא א"כ ה"ל לתרץ כן דשאני לאה דרב גוברי'.
ונראה ליישב ע"פ מ"ש בחדושי לתורה פ' זו בפסוק ואחר ילדה בת במדרש וז"ל תאנא כיצד היתה אשתו מעוברת ואמר יה"ר שתלד אשתי זכר ה"ז ת"ש רבי ר' יצא אמרי ביושבת על המשבר הדא מתניתא אמר ר"י בן פזי אף ביושבת על המשבר יכול להשתנות הה"ד הכיוצר הזה לא אוכל לעשות אתכם בית ישראל הנה כחומר ביד היוצר כן אתם בידי מה היוצר הזה לאחר שיצר את הכד הוא שוברו ועושה אחר אף אני עושה כן אף על המשבר איתבי' והכתיב ואחר ילדה בת אמר להם עיקר ברייתו זכר הוי ומתפלתה של רחל שאמרה יוסף ד' לי בן אחר נעשה נקבה עכ"ל והנה כל הרואה ישתומם על שאלה זו אדרבה הרי הכתוב מסייע לזה שיוכל להשתנות ועיין במפרשים ובס' יעלת חן מ"ש בזה ואף אני אענה חלקי בעזה"י והנה כבר הבאתי ש"ס דברכות ואחר ילדה בת אחר שדנה לאה דין בעצמה אך דרש זה יהי' תליא במ"ש בפ' לך במדרש בפ' אחר הדברים האלה דבר ד' אל אברם לאמור יש שם פלוגתא ר' יודן ור' הונא תרווייהו משום ריב"ז ר' יודן אמר כ"מ שנאמר אחרי סמוך אחר מופלג ור"ה סבר כ"מ שנאמר אחר סמוך אחרי מופלג ובזה נראה דיהי' המחלוקת בין ש"ס דברכות עם המדרש הנ"ל מה דברכות רוצה להוכיח מהך קרא דואחר ילדה בת שאפשר להשתנות אחר שנוצר העובר ובמדרש מוכח מזה להיפך וזה תליא באם אחרי הוא סמוך או מופלג דבשלמא למ"ד אחר סמוך א"ש מ"ש ואחר ילדה בת והיינו כדרשת חז"ל לאחר שדנה דין בעצמה ותיכף נענית ונשתנה לבת והוי אחר סמוך אבל למ"ד אחר מופלג מה הי' הכוונה בלשון ואחר אך הכוונה דהנה הנזה"ק בפ' זו כתב דהחילוק ליק הוי בין שומר המצות למי שיש לו כח התורה דשומר המצות איבו זוכה רק להנהגת המלאך והמלאך א"א לו לעשות רק דרך הטבע ולא שידוד הטבע אבל מי שיש לו כח התורה זוכה להנהגת הקב"ה וזוכה לשידוד הטבע ג"כ וזה הוי החילוק ביעקב בין קידם שהלך לבמ"ד של שם ועבר ובין אח"כ ע"ש ולפ"ז אשה דל"ש בה זכות התורה כדפריך בפ"ג דסוטה גבי זכית תולה לה זכות דמאי אילימא זכות דתורה הא לא מפקדה ואינה זוכה להנהגת הקב"ה בשידוד הטבע רק בדרך הטבע אך י"ל אם יש לה בן ההוגה בתורה כיון דברא מזכה אבא נחשב גם לה כח התורה ולפ"ז י"ל כיון דיששכר הי' עוסק בתורה תמיד כמ"ש יששכר חמור גרם י"נ דמה שזכתה לאה להשתנות מבן לבת הוא בשידוד הטבע דבדרך הטבע א"א להשתנות ושידוד הטבע לא נעשה רק ע"י הקב"ה ולזה אינו זוכה רק מי שיש לו כח התורה ומנין כח התורה לאשה רק בזכות יששכר דהי' עוסק בתורה וזכתה לשידוד הטבע וכיון שבין לידת יששכר ובין לידת דינה הי' לידת זבולין באמצע והוי לידת דינה רחוק מלידת יששכר לכך שייך לומר ואחר מופלג ולפ"ז א"ש דבש"ס הנ"ל פריך למ"ד ה"ז תפלת שוא מואחר ילדה בת ומשני אין מזכירין מ"נ מוכח דמה שאינו בא רק בדרך נס ולא בדרך הטבע ל"ש תפלה (כמ"ש היעלת חן) ולכך א"ש דהמדרש הנ"ל אזיל למ"ד אחר מופלג והוי ק"ל מה שייכות זה אל המבואר קודם ובע"כ הכוונה על לידת יששכר שעל ידו הי' לה כח התורה ובפרט שאינו דומה לשאר בנים אף שעוסקין בתורה אפשר ל"מ זכותם לאמם די"ל לאו בזכות אמם גרם רק זכות אביהם אבל יששכר שבזכות לאה הוי כמ"ש חז"ל בנדרים כל שאשתו תובעתו לש"ש הוין לו בנים שאפילו בדורו של משה לא אשתכח כוותי' שנאמר ותצא לאה וכו' וכתיב מבני יששכר יודעי בינה לעתים ומבואר שזכות לאה גרם ולכך הוי ללאה כח התורה של יששכר ולכך פריך המדרש מדכתיב ואחר ילדה בת ול"כ אחרי להיות סמוך מוכח דהוי מופלג ובע"כ שתפילתה לא הועיל רק ע"י לידת יששכר והוי מופלג שהרי זבולן באמצע ואם איתא דל"ה השתנות דרך הטבע למ"ל זכות התורה ומה צורך ליששכר כאן ובע"כ שהי' דרך נס ושלא כדרך הטבע בעי כח התורה וא"כ איך מותר להתפלל על דבר דהוי דרך נס ולכך מתרץ דהנה במדרש תנחומא יש והובא במהרש"א ברכות שם דלכך נאמר ואחר ילדה בת מכח מ"ש רחל יוסף ד' לי בן אחר וכאן שאמרה לשון אחר ולכך מרמז זה בואחר ילדה בת ע"ש וז"ש המדרש דלעולם אין הכוונה מכח יששכר רק מכח תפלתה לבד שהיתה בדרך הטבע ומ"ש ואחר ילדה בת ול"כ ואחרי היינו שלא מכח תפלת לאה נעשה כן רק ע"י תפלת רחל שאמרה יוסיף ד' לי בן אחר לכך כתיב לשון ואחר:
ועוד י"ל בפשיטות יותר עפ"י דרך הנ"ל דהנה הש"ס הנ"ל מתרץ ב' תרוצים א' דאין מזכירין מ"נ והשני דתוך מ' יום הוי ולדרכינו א"ש מ"ש הש"ס לשון רבים אין מזכירין מעשה ניסים דהרי חד נס הוי אך לפמ"ש א"ש דהש"ס ס"ל דאחר הוי סמוך לפ"ז מוכח דתפלתה הועיל כן ולא כח התורה א"כ מוכח דהי' בדרך:
הטבע דשלא כדרך הטבע ל"מ תפלה ואשה א"ל כח התורה וא"ל ע"י יששכר דהרי אחר הוי סמוך כמש"ל ולכך משני אין מזכירין מעשה ניסי"ם ור"ל דהוי נס בתוך כס דגוף המעשה שנשתנה מזכר לנקבה הוי נס ומה שזכתה אשת לשינוי הטבע דאין זה שייך בנשים נמי הוי נס דכל נס נקרא היוצא מן הכלל והנה בכל דבר נמצא היוצא מן הכלל ולכך ה"כ כלל זה דמי שאין לו כח התורה אינו זוכה לנס שלא כדה"ט הוא רק עפ"י רוב אבל לפעמים נמצא יוצאים מן הכלל ע"ד המיעוט ולפעמים אף אשת זוכה לנס שלא כדה"ט מיהו כיון שיוצא מן הכלל נקרא נס והוי נס בתוך נס וז"ש הש"ס אין מזכירין ע"כ דשני ניסים הי' שם דגוף ההשתנות הוי נס ושתזכה אשה לנס כזה הוי נס בתוך נס:
ובזה יובן מ"ש בשרה ותצחק שרה בקרבה לאמור אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן והכל תמהו וכי מה זו שאלה וכי ח"ו מקטני אמנה היתה וגם למה עמדה דברי' על מה שהי' לה עדנה ולא אמרה איך אלד וגם למה צרפה ואדוני זקן עוד יש במדרש בפסיק למה זה צחקה שרה וכו' ואני זקנתי מלעשות ניסים ומה בעי המדרש בזה ולפמ"ש א"ש דהנה שרה האמינה שיש כח לו השי"ת לעשות הכל אך כיון שאף לדרך הטבע בעי כח התורה ואשה אין לה כח התורה וא"כ אינה ראוי' לנס אך כלל זה ל"ש רק אם נעשה הנס עבורה לבד אבל אם נעשה בשביל זכר שיש לו כח התורה ג"כ אז כיון דכבר כעשה הנס דרך אגב אפשר לזכות בו גם לאשה שא"ל כח התורה ולכך על גוף הלידה ל"ה לתימה בעיני שרה כיון שזה נעשה גם גבי אברהם והוא ראוי לכך ואגבו זכתה גם היא אבל היא תמהה במה שהיא חזרה לנערותה והוא נשאר זקן וא"כ נס זה נעשה בה ולא בו ואיך זכתה לנס שלא כדה"ט וזה הוי שאלתה אחרי בלותי היתה לי עדנה ואדוני זקן ומנין לי נס כזה ולכך השיב הקב"ה למה זה צחקה שרה לאמור האף אמנם אלד ואני זקנתי מלעשות ניסי"ם דיקא היינו נס בתוך נס וזה שדייק הש"ס אין מזכירין מ"נ דתרי ניסים הוי כנ"ל כן י"ל לתירוץ הא' שכתב בש"ס ולתירוץ השני דמשני בתוך מ' יום הוי י"ל בפשיטות יותר דהנה הני שני תירוצים תלוים אם אחר הוי סמוך או מופלג דאם התפללה סמוך ללידה הוי ואחר סמוך ואם התפללה תוך מ' יום הוי התפלה רחוק מן הלידה וכיון שמזכיר הלידה ואמר ואחר ילדה בת בע"כ דאחר הוי מופלג ולכך התי' הראשון ס"ל דאחר הוי סמוך א"כ משמע דהתפלה הוי סמוך ללידה א"א לתרץ דתוך מ' יום הוה ולכך משני אין מזכירין מ"נ אבל אידך לישנא ס"ל דאחר הוי מופלג לכך משני דתוך מ' יום הוה. ובזה יובן המדרש כאן דס"ל בפשיטות דאחר הו מופלג ואחרי הוה סמוך וק"ל אם התפללה סמוך ללידה ואחרי הו"ל לכתוב בע"כ שהתפללה תוך מ' יום והוי מופלג מהלידה ולכך כתיב ואחר וא"כ קשה אם אפשר להשתנות גם אח"כ למה מיהרה לאה להתפלל תוך מ' יום הו"ל להתפלל סמוך ללידה ובע"כ דאח"כ א"א עוד להשתנות ולכך הוקשה לו והא כתיב ואחר ילדה בת וכ"מ שנאמר ואחר הוי מופלג משמע שהתפללה מיד תוך מ' יום ולמה מיהרה ובע"כ דא"א להשתנות ולכך מתרץ דלא כמו שאתה סובר שהתפללה תוך מ' יום ול"ה זכר עדיין רק עיקרה זכר הוי שכבר זכר הוי ואעפ"כ מתפילתה של רחל נעשה נקבה ומ"ש ואחר ובא ואחרי היינו מחמת תפילתה של רחל שאמרה יוסף ד' לי בן אחר נעשה כן ולרמז על תפלת רחל כתב ואחר כמ"ש במהרש"א כנ"ל:
ועוד י"ל בזה ויובן בזה דיוק לשון הש"ס דקאמר אין מזכירין מעשה ניסים והו"ל לומר מ"נ שאני ומה ענין לשון הזכרת כאן ונראה הכוונה דהנה חזינן שכמה ניסים הסתיר הקב"ה בתורה כגון הצלת אברהם באור כשדים וכבר טען האב"ע למה לא נזכר זה בתורה (גם בפ' שמות במעשה דיוכבד בת ק"ל שנה היתה תמה האב"ע למה לא זכרו והרמב"ן תירץ דלא זכר בתורה רק נס דנעשה עפ"י נביא ועכ"פ גם מדבריהם דק"ל דנס גדול למה לא זכרו מפורש בתורה ובע"כ כדברינו לקמן) אך נראה עפ"י מ"ש בפ' מסעי לקמן והעולה משם בקיצור כך דאצל הקב"ה חשיב יותר למעט בנס במה דאפשר וטוב הי' להנצל בדה"ט והבאתי כמה ראיות לזה ע"ש ולכך א"ש דהנה ידוע דרך האדם שאינו מתפאר רק במה דניחא לי' אבל במה דלא ניחא לי' אם לפעמים מוכרח לעשותו עכ"פ אינו מתפאר בכך וכ"כ הוי דרכו ית' דשידוד הטבע קשה לפניו ית' ולא ניחא לי' בכך ואם לפעמים נעשה הוי נגד רצונו ית' וא"ר להתפאר בכך וזש"ה נורא תהלות עושה פלא דהיינו נורא להתהלל במה שעושה פלא דאין רצונו ית' רק מה דהוי לצורך ישראל וכן תולדות אברהם ושרה דלולא זה ל"ה יוצא אומה הישראלית והוי נצרך שיצא יצחק לאחר שנצרר דמו וביטל תאוותו כמ"ש במדרש והוי הכרח לאומה הישראלית שיהי' כולד באופן זה לכך סיפר לנו הכתוב דהקב"ה מכוין לכבודם של ישראל כמה יקרים בעיניו ומרבה להם ניסים שלא כדה"ט אף שהיא נגד רצינו ית' וכמש"ל אבל מה דל"ה צורך הכלל ואם ל"ה נופל אברהם וינצל ג"כ הי' אפשר לאומה הישראלית לצאת אם ל"ה בא לידי סכנה ל"ה נצרך לנס ואין בזה צורך הכלל רק כיון שבא לידי סכנה הוצרך לנס וא"כ הוי זה כנס ליחיד ולא לרבים לכך אין הקב"ה מתפאר בו ומסתירו ובהיות כן ג"כ א"ש דהנה נס זה שנשתנה מזכר לנקבה נסתר בתורה ולא נראה בו רק דרך רמז והיינו כיון דהוי שידוד הטבע ואינו צורך כלל ישראל רק צורך כבוד רחל לכך לא נזכר רק תינח אם הוי שלא כדה"ט אבל אם הוי נס כדה"ט ניחא לי' ית' ולמה לא זכרו בתורה ולכך הש"ס בתירוצו אדרבה רוצה להוכיח דמיני' ובי' מוכח דהוי דרך נס דהמקשן ס"ל דהטבע הוי כן ופריך מינה והתרצן משיב אדרבה יש מזה ראי' להיפך דהרי חזינן דאין מזכירין מ"נ ואם הוי נס בדרך הטבע הי' ראוי לזוכרו ומדלא זוכרו מוכח דדרך נס הוי גם י"ל דהנה אם בנס עדיף או בדה"ט עדיף יש בזה פלוגתא בש"ס בפ"ה דשבת גבי חד אמר כמה גדול אדם זה וח"א כמה גרוע אדם זה וכמ"ש הרב בעל עקידה ולפ"ז י"ל דבזה מחולקין המקשן והתרצן דבתרגום יונתן יש שנחלפו העוברים דזכר שבבטן לאה בא לרחל והנקבה שבבטן רחל בא ללאה וזה וודאי הוי דרך נס והש"ס דילן לא אזיל כן רק ס"ל דהזכר נהפך לנקבה מיהו עכ"פ אפשר הוא להיות כמ"ש הת"י ולכך א"ש דהמקשן נמי אסיק אדעתי' די"ל דדרך נס הוי רק דס"ל דנס שלא כדה"ט עדיף וק"ל אם איתא דהוי דרך נס למה לא סיפרו הכתוב בפירוש ובע"כ מוכח דהוי בדה"ט וכיון דהוי העדר כבוד ללאה שלא זכתה לנס שלא כדה"ט דהרי אפשר לעשות כמ"ש הת"י לכך לא כתבו וא"כ מוכח דזה הוי בדה"ט להשתנות מזכר לנקבה לכך פריך למה לא יהי' רשאי להתפלל ע"ז ומשני דלעולם דרך נס הוי ומה שלא סיפרו הכתוב בפי' הוי אדרבה דנס שלא כדה"ט גרוע כמ"ד כמה גרוע אדם זה ולא זכרו דאין מזכירין מ"נ ואין רצונו ית' בו והמדרש דידן ס"ל בפשיטות דגם נס שלכדה"ט גרוע ולכך לא סיפרו התורה ומזה מוכח דהוי דרך נס דאם הוי כדרך הטבע למה לא זכרו בפירוש בע"כ דהוי דרך נס ולכך הקשה עליו דהוא ס"ל דהוי דה"ט כן דבלא"ה ל"ש תפלה. אך המדרש מתרץ כך דהנה ידוע דאין הקב"ה מיחד שמו על הרעה שנאמר ולחושך קרא לילה וא"כ ה"נ כיון דשינוי מזכר לנקבה הוי מטובה לרעה כמ"ש חז"ל אוי לו למי שבניו נקיבות י"ל דלא פרסמו הכתוב משים דהוי מטובה לרעה אך למי הוי הרעה אם ליעקב לו לא יהי' חלוק אם יהי' הנקבה מלאה או מרחל ובע"כ דהוי הרעה רק ללאה ולפ"ז לפי דעת הש"ס דלאה התפללה ע"כ וא"כ שברצונה הוי כן איכו בכלל רעה ולמה לא פרסמו הכתוב ומזה הוכיח המדרש דהוי שלכדה"ט דא"ל דבדה"ט למה לא פרסמו הרי לאה הקשה ע"ז ולכך מתרץ המדרש דלא מתפלת לאה הי' רק מתפילת רחל ולאה לא מחנה וכיון דהוי ללאה רעה הוי מטובה לרעה לכך לא ייחד הקב"ה שמו עליו לפרסמו ובפרט דמפתח של עקרה וחי' לא נמסרו לשליח א"כ השינוי בזה נעשה ע"י ית' לא ע"י שליח והוא ית' אין כבודו להיות פועל רע לכך לא זכרו. אך הרי דתוס' בפ"ב נדה כתבו דשל הריון נמסר למלאך רק של לידה לא נמסר למלאך ולכך דייק המדרש עיקרו זכר הי' דאי לא הוי עיקרו זכר דאז הוי קודם גמר הריון ואז נמסר עדיין למלאך ובמלאך אין קפידא אם הוא פועל רע והוי מפרסמו אבל כיון דעיקרו זכר ואח"כ נעשה נקבה א"כ מה שאחר הריון שייך לו ית' והוא ית' אינו פועל רע וגם לאה לא ההפללה ולא מחלה ע"כ רק מתפילתה של רחל נעשה כן ומכח הני טעמי לא פרסמו הכתוב ולעולם הוי זה בדה"ט וא"ש בעזה"י:
ועפ"י הנ"ל נתיישב קושייתנו שהקשינו לעיל במה דמשני הש"ס אין מזכירין מ"כ התינח לפי האמת אבל קשה איך התפללה לאה תחלה ואיך עברה להתפלל הפלת שוא ולפמ"ש לעיל א"ש כיון דהני הרי שינויא בש"ס אם אין מזכירין מ"נ או תוך מ' יום הוי תליא במה דפליגי במדרש פ' לך דחיא אחר סמוך וח"א אחר מופלג וכיון דכתיב ואחר ילדת בת למ"ד אחר סמוך משמע דמה שהתפללה לאה הוי סמוך ללידה וא"א לומר תוך מ' יום הוי ובע"כ לתרץ אין מזכירין מ"נ ואידך ס"ל דאחר הוי מופלג ולכך משני תוך מ' יום הוי ולפ"ז י"ל דהנה בכל הבנים של לאה כתיב ותהר ובדינה ל"כ וההר ובזלפה ל"כ ותהר ויש במדרש וברש"י דזלפה היתה ילדה ולא הוכר עוברה וא"כ י"ל בלא"ה הוי כן שלא הוכר עוברה לכך ל"כ ותהר וי"ל דזה גופא הוי מן השמים שלא הוכר עוברה כי התאווה לתפילתה (כמ"ש חז"ל שהקב"ה מתאווה לתפילתן של צדיקים) ולהסכמתה ובלי הסכמתה ל"ר לעשותו נקבה ולכך כשעלה ע"ד לאה כן שראוי לחוש לכבודה של רחל סברה היא שעדיין קודם מ' יום והתפללה על הדבר ולפי האמת כבר היתה מעוברת וסמוך לתפלתה ילדה והוי שפיר אחר סמוך ואעפ"כ נשתנה כי לפי האמת הוי דרך נס ומכאן מי שהוכר עוברה אסור להתפלל ותירץ השני ס"ל דאחר הוי מופלג ולכך משני דבאמת תוך מ' יום הוי וא"ש ובזה א"ש דאמר אין מזכירין מ"נ שנשתנה מזכר ולפי הס"ד או למאי דמשני תוך מ' יום הוי ס"ל מה דל"כ ותהר היינו כדעת האב"ע שילדה עם זבולון ע"ש וא"כ א"ש דלא כתיב ותהר דלא הוי הריון בפ"ע ולכך הס"ד דפריך מינה ס"ל דילדה עם זבולון לכך ל"כ ותהר ועכ"פ כיון דראתה שנתעברה איך התפללה בע"כ מוכח דשייך תפלה והתרצן משני לי' דלעולם לא עם זבולון נולדה רק בפ"ע ומה דלא כתיב ותהר דשני ניסים היי כנ"ל א"כ היא התפללה דסברת דקודם הריון הו' התפלה ובאמת הוי סמיך ללידה ונשתנה והוי שני ניסים וא"ש:
עוד נראה לפרש המדרש הנ"ל עפ"י הנ"ל דהמדרש הזה הוא תמוה דאם פריך למ"ד דיכול להשתנות מה זה שאלה אדרבה סייעתא הוא וכדפריך הש"ס מכאן דאפשר להשתנות ואם פריך למ"ד דא"א להשתנות א"כ מה משני עיקר בריית' זכר הוי ומתפלתה של רחל נהפך לנקבה סוף סוף מוכח שנשתנה ועמש"ל בזה אך אכתי נשאר לדקדק מה לשון עיקרה זכר הוי הל"ל בקיצר זכר הוי ולכך נראה לפרש דלשני המפרשים א"ש דאם נימא כפי' המפרש על מ"ר שא"א להשתנות ופריך שפיר כקושית הש"ס דמכאן משמע דאפשר להשתנות ולזה משני כך דהנה הטעם דמ"ד דל"מ תפלה מכח דהוי אחר גז"ד ואיני נקרע ול"מ תפלה כמש"ל ע"ש ולפ"ז תינח לפ"מ דקאמר הש"ס דלאה דנה דין בעלמה ולאה הו"ל דין יחיד וביחיד ל"מ תפלה אחר גז"ד ולכך פריך שפיר משם אבל לפ"מ דמשני המדרש דמתפלתה של רחל נעשה כך והנה כל ישראל תלוים ברחל וכמ"ש המדרש בפ' ויצא בפ' ורחל עקרה עיקרה של בית רשב"י אומר לפי שכל הדברים תלוים ברחל לפיכך נקראו ישראל על שמה רחל מבכה על בני' מוכח שכלם תלוים ברחל א"כ יש לרחל דין רבים וגז"ד דרבים אף שנחתם נקרע ומהני להו צעקה תמיד לכך אפשר להשתנות ואין ראי' מזה ליחיד וז"ש המדרש דהמקשן הוי ס"ל כסברת הש"ס דלאה התפללה ע"כ ולכך מוכח דאף ביחיד אפשר להשתנות לכך משני דלא בשביל לאה רק בשביל תפלת רחל שיש לה דין רבים ומהני צעקה תמיד. אך להבין לשון המדרש שכ' עיקרה זכר הוי נ"ל דודאי ק שית המדרש הוא למ"ד אפשר להשתנות ופריך דמכאן מוכח דא"א להשתנות ואסור להתפלל ע"כ והיא דהמדרש הוי פשיטא לי' דלא נולדה עם זבולון יחד רק בפ"ע א"כ הוי ק"ל למה לא כתיב ותהר בע"כ שנעשה כאן נס כדי שיתפללו שתשתנה לנקבה וא"ש מוכח שאם הי' כיכר עוברה הי' אסור להתפלל דאם גם בהוכר עיברה מותר להתפלל דאפשר להשתנות בדה"ט למ"ל נס זה שלא היכר עוברה ולזה מתרץ כך דהנה בתחלה פריך הש"ס ול"מ והא כתיב ואחר ילדה בת משמע דהוי סיר בזה דמהני רחמי דמצד הצורה אפשר להשתנות מזכר לנקבה ואח"כ פריך ומי מהני רחמי והאמר מר אשה מזרעת תחלת משמע בזה מזריעתה תחלה ברור לי' שא"א להשתנות בדה"ט וא"כ מוכח דצורת נקל להשתנות ממה שישתנה בסדר זריעתה דזה קשה להשתנות ומוכרח לתרץ שהזריעו בב"א גם מן התרצן דמתחילת משני שם שני תרוצים אין מזכירין מ"נ ואב"ע תוך מ' יום היי ואח"כ כדפריך והאמר מר אשת מזרעת תחלה משני דהזריעו שניהם בב"א ולא משני נמי אין מזכירין מ"נ מוכח דס"ל דבזה אף נס ליש כלל הן אמת דיש לדחות די"ל הך פירכא אזיל רק לואב"ע דתוך מ' יום הוי ולא משמע לי' דהוי דרך נס לזה פריך מאשה כי תזריע מ"ט מן המקשן וודאי מוכח כן דקשה זה יותר להשתנות ולפ"ז נראה כך דהמדרש דילן סובר דהיכי דהזריעו בב"א דאין שינוי מצד הזריעה ואין השינוי רק בתואר הפרצוף בזה אפשר להשתנות ע"י תפלה בדרך הטבע אבל היכי דלא הזריעו בב"א רק שהיא הזריעה תחלה בעינן דמצד הזריעה הוי זכר בזה א"א להשתנות בדה"ט ע"י תפלה רק דרך נס ובזה א"ש דהנה מפורש בנדה דף ל"א יכול אני לעשות כל בני זכרים וכן אמרו עוד דבידו של אדם להרבות בנים וב"ב זכרים ובשכר שמשהין עצמן על הבטן ה"ל זכרים וא"כ א"ש הכל דהמדרש מתרץ כך דהן אמת דמעשה דדינה היתה ע"ד נס לכך ל"ה אפשר לגלות הריונה מכח דא"כ ל"ה מתפללים עוד על הדבר אך הנס בזה ל"ה מכח שינוי החומר מזכר לנקבה דודאי שינוי התואר אפשר להשתנות בדה"ט אך אם הזריעו שניהם בב"א או עכ"פ אפשר הוא להיות שהזריעו בב"א בזה מותר לו לה להתפלל דדילמא הזריעו שניהם בב"א ואף דהוי זכר אפשר להיות נתהפך לנקבה אבל ביעקב מסתמא עשה כדין וראה שכל בניו יהי' זכרים וידעו שיעקב עושה כן א"כ כיון שידעו שהיא הזריעה תחלה א"כ שוב א"א להשתנות בדה"ט וא"כ אם היו יודעים שכבר נתעברה ל"ה רשאי להתפלל לכך נסתר ההריון כדי שתתפלל ובאמת ג"ז נשתנה בדרך נס ומיהו להתפלל ע"ז אינו רשאי כל דהוי דרך נס אבל בעלמא היכי דלא ידעינן מי הזריע תחלה ואפשר שהזריעו בב"א מותר להתפלל וז"ש המדרש עיקרה זכר הי' כלומר עיקרה ושרשה הוי זכר שאשה הזריעה תחלה ומתפילתה של רחל נהפך לנקבה ולכך נסתר ההריון אבל היכי של"ה עיקרה זכר שהזריעו בב"א אפשר להתפלל ולהשתנות וא"ש ונכון בעה"י:
והנה גרסינן בנדה דף ל"א ת"ר אשה מזרעת תחלה יולדת זכר איש מזריע תחלה וכו' ולא פרשו חכמים הדבר עד שבא ר"צ ופירשו אלה בני לאה ואת דינה בתו תלה הכתוב הזכרים בנקבות והנקבות בזכרים עכ"ל וקשה דהתם משמע דבדינה הי' האיש מזריע תחלה תרי בברכות מוקי לה דהזריעו שניהם בב"א א"כ למה תלאה בו יותר מבה ודוחק לומר דהכוונה דבנקבה כיון דגם היא הזריעה אז ווהוי בב"א לכך תלאה גם בו אבל בזכרים דהיא הזריעה תחלה לכך תלאה רק בה דזה דוחק והיותר נראה לפמ"ש מה דמשני הש"ס דהזריעו בב"א הוי רק לתירוץ השני דתוך מ' יום הוי אבל לתירוץ הראשון דאין מזכירין מ"נ ל"ק כלל די"ל דגם זה הוי מ"נ וא"כ לפ"ז יש לומר דהך ברייתא ס"ל כדעת המדרש דלאו תפלת לאה גרמה אלא תפלת רחל ולכך ס"ל דשני ניסים הי' אז דהמעשה הי' שהזריע יעקב תחלה והוי ראוי להיות נקבה רק לאה פעלה בתפילתה להיות זכר אך אח"כ כשהתפללה רחל אז נהפך לתחילתו ונעשה נקבה ולכך נאמר ואת דינה בתו ובהיות כן י"ל ג"כ דברי הרמב"ם שלא העתיק הך דינא דהיתה אשתו מעוברת ה"ז ת"ש די"ל דס"ל דהני תרי לישני דש"ס בהא פליגי לל"ק דס"ל אין מזכירין מ"נ ס"ל דאף להשתנות דרך נס אין שייך להתפלל עלי' ול"ב ס"ל דאף מה דאפשר דרך נס מותר להתפלל עלי' רק דאף בדרך נס נמי א"א להשתנות והתם דתוך ע' יום הוי ולפ"ז ל"ב דס"ל דתוך מ' יום הוי ובהזריעו שניהם בב"א בע"כ הך ברייתא דנדה דקאמר דואת דינה בתו מוכח שהוא הזריע תחלה הרי מואחר ילדה בת מוכח שהי' שם שינוי ובע"כ שנשתנה ב"פ והך ברייתא ס"ל דאפשר להשתנות דרך נס ובע"כ פליג על המשנה דס"ל א"א להשתנות וזה תליא בהני תרי לישני דלל"ק דאף תנא דידן מודה דאפשר להשתנות דרך נס רק מה דהוי דרך נס ל"ש תפלה כ"פ המשנה והברייתא אהדדי אבל לל"ד דאף בדרך נס שייך תפלה רק דהתנא דידן יסבר דאף דרך נס א"א להשתנות ובע"כ ברייתא דנדה פליג על המשנה וס"ל דאפשר להשתנות דרך נס ולכך פוסק הרמב"ם כל"ב דפליגי ופוסק כתנא דברייתא דאפשר להשתנות ומותר להתפלל עלי' ובפרט כיון דעיקר איסור זה דת"ש אינו מה"ת רק מדרבנן ובפרט דעיקר תפלה הוי רק דרבנן ובדרבנן שומעין להקל לכך פסק כל"ב והברייתא ונכון לפע"ד ודו"ק היטב ובדרושים הארכתי בזה: