גבורות שלמה· רבי שלמה קלוגר [המהרש"ק]
פרשת בלק
בפסוק לא תאור את העם במדרש א"ל אקללם במקומי לא תאור את העם א"כ אברכם א"ל א"צ לברכתך כי ברוך הוא הכל הקשו מה הוא הדבר והפוכו דהוא רצה לקללם ולא הניחו הקב"ה אמר א"כ אברכם אך נראה דהנה כוונת בלעם הי' לקלל על תנאי באם לא יקיימו התורה דודאי אם יקיימו לא יחול בהם קללתו ולהיפך כשרצה לברכם הוי הברכה רק ע"מ שיקיימו התורה והענין הוי כך דהנה אנן קיי"ל דבעינן תנאי כפול ושיהי' הן קודם ללאו וכתבו התוספת בקדושין דמה שאנו רוצין חשוב הן ומה שאין אנו רוצין חשוב לאו ולכך הנה בלעם רצה לקללם על תנאי אם יקיימו התורה יתברכו ואם לא יקיימו יתקללו וכיון דהוא חפץ בקללה הוי לו נחשב הקללה להן והברכה ללאו לכך הי' חפץ להתחיל בקללה ולסיים בברכה ויהי' הן קודם ללאו ויחול התנאי ואם לא יקיימו התורה יענשו ברצון בלעם רזה ירע בלעם שאם יקיימו התורה לא יחול קללתו לכך אמר בלק אולי אוכל נכה בו אולי עכ"פ יועיל אם יעברו על התורה ולכך הנה תחלת סבר בלעם דנלך בתר דעתו דניחא לי' בקללה וחפץ בקללה להתחיל בה ולסיים בברכה ויהי' הן קודם ללאו וא"ל הקב"ה לא תאור את העם וסבר הוא שזה מחמת דהקב"ה הולך בתר דעתו דניחא לי' בברכה לכך אינו רוצה להתחיל בקללה כדי שלא יהי' לאו קודם להן ובטל התנאי אמר בלעם א"כ דניחא לך בברכה לכך אינו רוצה להתחיל בקללה כדי שלא יהי' קודם להן ובטל התנאי אמר בלעם א"כ דניחא לך בברכה אברכם תחלה ואח"כ אקללם ואדרבה לפ"ז תי' חפץ בלעם יותר להתחיל בברכה כיון ראם מקדים לאו להן הוי תנאי בטל ומעשה קיים והרי לטובה דרכו ית' להקדים תחלה טרם שהאדם מקיים המצוה כמ"ש מי הקדימני ואשלם אבל לרעה אינו מביא רק אחר העונות וכמ"ש בפ' עקב את הברכה אשר תשמעו להבא והקללה אם לא תשמעו ולכך הוי הטובה תחלה א"כ אם יקדים לאו להן יהי' התנאי בטל ומעשה קיים וישארו תמיד בטובת לכך אמר בלעם א"כ דלך ניחא בברכה אדרבה אברכם תחלה כדי שיהי' הן קודם ללאו ויחול התנאי ולכך השיב לו הקב"ה כי ברוך הוא וסיים במדרש לא מעוקצך ולא מדובשך כי הוא רצה כדי שאח"כ יקלל ובזה יובן המשל דבלא זה אינו מובן דדבורה יתכן לעשות שניהם ליתן דבש ולעקוץ אבל כאן אם יברכם ליכא קללה אך לפמ"ש א"ש כיון דרצה לברך ולקלל ג"כ שייך המשל לא מעוקצך ולא מדובשך. ועפ"י הנ"ל נראה לפרש מ"ש בלעם, אח"כ לא איש אל ויכזב אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו דפסוקים הללי משוללי הבנה ובפרט מ"ש כפל לשון ברך לקחתי וברך ולא אשיבנה אך הכוונה דאמר בלעם דלישראל א"א כלל לברכם על תנאי ובזה יובן יותר מ"ש לא תאור את העם כי ברוך הוא דקיי"ל בדיני תנאי צריך להקדים התנאי למעשה אבל כל שמוקדם המעשה לתנאי התנאי בטל ומעשה קיים וא"כ בשלמא בבן אדם כיון דיכול לחזור בו ודרכו לחזור לא נחשב הדיבור כמעשה רק אם עושה מעשה ממש אבל אם אינו עושה מעשה ממש לא נחשב הדיבור כמעשה ולכך נחשב התנאי קודם למעשה ומהני אבל דבורו של הקב"ה כיון דדבר שיצא מפי הקב"ה לטובה אפילו ע"ת אינו חוזר הוי דבורו כמעשה דאין סופו ליבטל בשום ענין א"כ הוי מעשה קודם לתנאי ואיך יכול אח"כ להתנות בו תנאי להיפך ומיהו אם הוי יכול לומר הקללה תחלה הוי שפיר חל בו דיני תנאי כיון דלרעה חוזר בו הקב"ה כמ"ש רגע אדבר על גוי ועל ממלכה וכו' וא"כ ז"ה. רק דיבור בעלמא והוי תנאי קודם למעשה אך אם יתחיל תחלה בקללה הוי לאו קודם להן ולא מהני וצריך להתחיל בברכה תחלה וכיון דבברכה אינו חוזר הוי מעשה קודם לתנאי וזה שא"ל הקב"ה לא תאור את העם כי ברוך הוא והיכן מרומז כאן שא"ל וא"כ אברכם ולכאורה חסר תיבות הרבה לפי דרך המדרש אך להמדרש הוי קשה מה זה נתינת טעם כי בדוך הוא דאטו א"א שיהי' אחד היום מתברך ולמחר יהי' מקולל ועוד דמשמע דלולי שכבר ברוך הוא הי' מסכים הוא ית' לקללם וז"א והול"ל סתם לא תאור את העם. אך הכוונה כך דבלעם רצה לפתוח בקללה ולסיים בברכה והוי הן קודם ללאו לפי דעתו ותנאי קודם למעשה וא"ל הקב"ה דהוא חפץ בברכה וא"כ הוי לאו קודם להן ורצה בלעם להתחיל בברכה ולסיים בקללה והשיב לו הקב"ה שטועה דאם יתחיל בברכה ממילא לא יכול לקללם כיון שהברכה חל תיכף וז"ש אם תתחיל בברכה שוב ודאי לא תאור את העם אח"כ והיינו כי ברוך הוא שתיכף שאתה תאמר הברכה כבר הוא מבורך ונתקיים תיכף והוי מעשה קודם לתנאי וא"א לקללם עוד כלל וז"ש בלעם אח"כ כיון דלא איש אל ויכזב ובן אדם ויתנחם וכ"ש דהוא אמר ולא יעשה ודבר ולא יקימנו ודבירו הוי כמעשה ולכך בשלמא אם הייתי מתחיל בקללה הי' אפשר לומר אח"כ להיפך בברכה אבל כיון דהנה ברך לקחתי התחלתי תחלה בברכה ולכך וברך ולא אשיבנו מהיפוך אל היפוך לומר אם לא יקיימו את התורה יהי' להיפך כי זה אינו מועיל כלל לכך ממילא לא הביט און ביעקב מכח דא"א לחול דיני תנאי כלל ושלא תקשה דהרי חזינן דהקב"ה אמר ברכות וקללות בפ' בחקותי אך כבר כתבנו בחידושנו מכבר דרק ע"י שליח אינו חוזר הקב"ה מטובה אבל לא ע"י שליח חוזר הקב"ה מטובה לרעה לכך לפעמים ל"ה למשה דין שליח כלל רק השכינה מדברת מתוך גרונו של משה לכך לא נחשב הדיבור למעשה והי' יכול להטיל בו תנאי כיון דז"ה דבריו ית' ממש וז"ש בלעם כיון שאני איני רק כשליח וכיון דברך לקחתי כשליח המקבל מיד משלחו לכך וברך ולא אשיבנה אין בידי להשיב מהן ללאו אבל אל מוציאם ממצרים כתועפות ראם לו כפירוש התרגום תוקפא וגבורתא דילי' כלומר לו הכח והממשלה והוא בעצמו יכול להטיל בו תנאי כדבעי שבפיו ית' לא נחשב הדיבור כמעשה ובזה א"ש מ"ש אח"כ אראנו ולא עתה אשורנו ולא קרוב דהנה בפ' ראה כתבנו דלכך אמר משה את הברכה אשר תשמעו לחול מעכשיו דקללות אשר במשנה הורה משה בעצמו אמרן וה"ל דין שליחות ובשליח בעינן דיני תנאי וכאן כיון דהבטחה לטובה ע"י שליח אינו חוזר והוי כמעשה א"ם הוי מעשה קודם לתנאי לכך התנה שיחולו מעכשיו ובמעכשיו לא בעינן דיני תנאי ולכך אמר אראנו ולא עתה דאינו חפץ שיהי' מעכשיו וזה הוי טובה לבלק שלא יבטלו מעכשיו וכיון דאין חלין מעכשיו אפשר להתנות בו תנאי וכיון דהוי מעשה קודם לתנאי לכך לא התנה להיפך וא"ש ולכך נגד מ"ש לו ברח לך אל מקומך וסבר שעשה לו רעה מה שאינו מקלל אמר אדרבה טובה עשיתי לך דהרי איעצך אשר יעשה העם הזה לעמך באחרית הימים והבן זה בעזה"י (עיין בהשמטה):