גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שני – עושין פסין · דף כב.
במי שמשים עצמו אכזרי כו' ומאי שחורות דמשום דעורב שחור ובני' לבנים כשהן נולדין אינם מכירן הלכך הוא אכזרי עליהן ומשים עצמו כעורבים שחורים דמשום הכי הוא אכזרי:
בור ופסין בתוס' מ"ש עמוד בתוך הקרפף דממעט וע"ש בור דלא ממעט ושנו התם מחיצות מעלייתא הכא פסין לא שרו רבנן עד דליכא כולי' אלא ב"ס. וקשיא לן מכדי הכא משום גזירה דקרפף הוא דאסרו ואי בקרפף שרי הכא אמאי אסירא והריטב"א אמר שמעינן מהכא שכשהיתר ר' יהודה קרפף ב"ס כשיש בתוכו בור ושיח בור מן המנין דב"ס דאלת"ה הכא מאי גזירה איכא אלמא קסבר הריטב"א דבקרפף נמי לר' יהודה בור לא ממעט. וכן אמרו הרשב"א והריטב"א גבי עמוד אבל בור לא ממעט דתשמיש קרפף הוא ונמדד עמו כאילנות דלא ממעטי משום הכי. ואית לן למימר בה עוד טעמא שאני בור מעמוד דבור אורחי' לכסוי' ולא מיבעיא הכא דבור ברה"ר הוא וצריך לכסוי' וכי מכסי לי' תו לא ממעט ואע"ג דלא מכסי לא פלוג ולא ממעט ותו הואיל ואי בעי מנח עליו מידי ומשתמש והוה תשמיש דקרפף כדאמרי' בפ' חלון דמנח עליו מידי ומשתמש:
או"ד בור בלא פסין וקשיא לן חדא ותיבעי לך נמי פסין בלא בור וכ"ת תיפשוט מדרשב"א דאמר ולא אמרו להרחיק אלא כדי ראשה ורובה אימור דאמר רשב"א בבור ב"ס בבור קטן מי אמר ותו מ"ט דרשב"א מאחר דאדם נותן עיניו בבורו לישתרי פסין עד ב"ס חוץ מבור ובתוס' אמרו ולא פרישו טעמי' ותו הא תנן ומותר להקריב לבאר כו' ומותר להרחיק מבאר כ"ש ועלה קאר"י עד ב"ס והיכי מצית אמרת דר"י אבור קאמר ולא אהרחקה והריטב"א דחיק ומשני בשינויא דחיקא ותו מאי גזירה דאמר הכא הא ר' יודא מדינא אסר הכא כי היכי דאסיר בקרפף יתר מב"ס אי משום דגריעא מחיצתי' אי משום דלא הוקף לדירה כדפרישו בה רבוותאי ולא אולמי' דקרפף מהא ועוד האי אדם נותן עיניו בבורו בור מאי עבידתי' בור רה"י גמורה הוא ואפי' יתר מב"ס שרי וכי קאר"י אפסין הוא דקאמר כדתניא א"ל זו מחיצה ואלו פסין הלכך אמרינן היכא דמרחיק מבור טפי מכדי ראשה ורובה של פרה ודאי לא שרי לר"י אלא עד ב"ס בור ופס"ן מדינא לא שנא בור קטן או גדול דבור לא ממעט להו אלא היכא דלא מרחיק אלא כדי ראשה ורובה מדינא מישרא שרי ואפי' בבור ב"ס ולא מיבעיא בור פחות מב"ס ואע"ג דאיכא טפי מב"ס בהדי בור דהאי דקא מקיף כדי ראשה ורובה לא חשוב דכל מאי דאקיף למימלי מבור ולאותובי לדלי סמוך לבור לאשקויי לבהמתו הוא דקמקיף אלא רבנן הוא דאסרי לי' לאשקויי לבהמתו כי נקיט למנא עד דאיכא ראשה ורובה בפנים הלכך בעי לארחוקי עוד ב"א מכאן ומכאן כדי לאשקויי לבהמתו סמוך לבורו והואיל ועיקר הקפתי' הוא לאישתמושי סמוך לבור דלא מצי דרמו רבנן עלי' לארחוקי עוד ב"א הוא דמרחיק להו עוד ב"א לא חשיבי וטפילא נינהו ובטילי וכמאן דלא אקיף אלא עד סמוך לבור דמיא ולא דמי לקרפף יתר מב"ס דמכוון לאקופי יתר מב"ס והכא נמי כי קא מרחיק טפי מכדי ראשה ורובה ליתר מב"ס קא מכוון ואסיר מדינא והיינו דתנן ומותר להרחיק כ"ש ר' יודא אומר עד ב"ס במרחיק טפי מכדי ראשה ורובה דבור ופסין לא יהו יתר מב"ס וקא מיבעיא לי' היכא דלא מרחיק אלא כדי ראשה ורובה דמדינא כמאן דלא אקיף אלא סמוך לבור דמי ר"י בור ופסין מ"מ קאמר או"ד בהא בור בלא פסין קאמר וקאר"י עד ב"ס דכי מרחיק טפי בור ופסין עד ב"ס וכי לא מרחיק אלא כדי ראשה ורובה בור ב"ס דכמאן דליתי להאי הרחקה דמי:
וקאזיל ופריש בור בלא פסין קאמר ולא גזרינן אטו קרפף יתר מב"ס משום דכי לא ארחיק אלא כדי ראשה ורובה אדם נותן עיניו בבורו כמה הוי דמידע ידע דכמאן דאקיף סמוך לבור דמי והואיל וליכא בבור אלא ב"ס כלא הקיפא כמאן דאקיף אב"ס דמיא ולא אתי לאחלופי בקרפף יותר מב"ס ואי הויא בבור טפי אסירא משום דאטפי מב"ס קמכוון וקא מקיף או דילמא אדם נותן עיניו במחיצתו ולא אסיק אדעתי' דהכא כמאן דאקיף סמוך לבור דמי ואע"ג דמדינא שרי גזרינן אטו קרפף יתר מב"ס:
ובירושלמי באר מהו שתעלה ממדת סאתים נשמיענא מן הדא ר"ש ב"א באר שיש בה מדת סאתים א"צ להרחיק אלא מלא ראשה ורובה כו' הדא אמרה שבאר עולה כו'. וא"צ ט"ס הוא אלא אין מותר להרחיק והכי תניא בתוספתא רשב"א אומר באר שהוא ב"ס על ב"ס אין מותר להרחיב עליו אלא כמלא ראשה ורובה של פרה ולבבלי פשיטא לי' דבאר אינו ממעט כדאמרן ומיבעיא לי' אי יהבינן לי' כדי הרחקה בבור ב"ס ולירושלמי פשיטא לי' דכדי הרחקה יהבינן לי' בבור ב"ס קמיבעיא לי' אימא בור ממעט ור"י פסין בלא בור קאמר ואפי' בור יתר מב"ס עושין פסין עד ב"ס לבד מבור והא דפשיט לי' מדרשב"א אימא בהא קמיפלגי רשב"א סבר באר עולה ור"י סבר באר אינו עילה ופסין ב"ס לבד מבאר ואפי' באר יתר מב"ס תריץ כי היכי דבבבלי קאמר ולא היא ר' יהודא בור בלא פסין קאמ' משום דלא מסתבר לי' למימר דבהא קמיפלגי דר"י סבר בור ופסין הכא נמי לא מסתבר לי' לירושלמי דפליג דר"י סבר פסין בלא בור אלא באריך וקטין דאשכחן דפליגי בי' תנאי ולישנא דרשב"א הכי משמע ב"ס אב"ס: