גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שמיני – כיצד משתתפין · דף פו.
רבה בר בר חנה אמר כו'. דבו ניים וה"ל כלים טובא בבתי השואלים וקאמר רבה ב"ב מנה אפי' יתד של מחרישה הוי תפיסת יד וכן אמר הריא"פ דבונייס הו"ל סחורה ומיני פרגמטיא בבתים רבה ב"ב אמר אפי' יתד כו' וכן אמר הריט"בא דבונייס היה חנית שם כליו בדרך קבע כל השנה כו' ואסיקנא דאפי' לא הניח שם אלא יתד של מחרישה כו':
דבר הניטל בשבת כו'. אמר הרב בעל הטורים דבר שאינו ניטל מפני איסורו או מפני כובדו ושמיעא ליה הא דאתמר נמי כה"ג גבי מיעוט בריש מלון דבר הניטל בשבת אינו ממעט ושאינו ניטל בשבת ממעט ואמרינן סולם צורי כובדו קובעו וכן דקלים וסולמות שבבבל כובדן קובעתן ש"מ כל שאינו ניטל מפני כבדו הו"ל אינו ניטל בשבת וה"נ ל"ש דאידי ואידי באינו ניטל תליא:
יש לד טבל יש לו עששית כו' אמר ה"ר יונתן עששית של ברזל חתוכות גדולות שאין בהן תורת כלי שאם היו שפודין של מתכת אע"ג דמלאכתו לאיסור הא ק"ל דמלאכתו לאיסור לצורך גופו ומקומו מותר לטלטלו והריטב"א אמר בריש חלון לענין מיעוט וכל דבד הניטל בשבת אפשר דהיינו כשמלאכתו להיתר שניטל אפי' מחמה לצל ויש אומרים אפי' מלאכתו לאיסור כיון שיכול ליטלו לצורך גופו או מקומו ויותר נראה כלשון ראשון ע"כ ולדידי' ה"נ מלאכתו לאיסור הוי אין ניטל ואינו אוסר:
אמר ה"ר יונתן א"ד הא דתנן תפיסת יד אינו אוסר לא שנו אלא שאין עמהן דיורין אחרים בחצר אבל יש עמהן דיורין אחרים בחצר ומוליכין עירובן אצל אחרים צריכין עירוב לכל אחד ואחד כאחין וכו':
מתני': נכרי: דלא אתא בשבתא דכ"ע דלא אסר כדאמרינן בריש הדר דאפי' ר"מ לא אסר בנכרי אלא בדאתא ביומי' ישראל דאתא בשבתא דכ"ע דאסר מדאמר ר' יוסי שאין דרך ישראל לבוא בשבת ר' שמעון אמר שכבר הסיע מלבו טעמא דהסיע הא לא הסיע לא ואפי' בעיר אחרת אם הוא בתוך התחום אוסר וע"כ לא קאמר ר"ש אלא בתו אבל שאר כל אדם לא משום דאתא בשבתא. כי פליגי בנכרי דאתא בשבתא וישראל דלא אתא והיינו דקתני בעיר אחרת דסתמא חוץ לתחום היא וישראל לא אתא ונכרי אתא כדפריש ר' יוסי ובהא קמיפלגי דר"מ סבר כיון דאתא בשבתא אפי' נכרי אוסר וישראל אע"ג דלא אתא כגון דאזל חוץ לתחום אי גלי דעתי' דהסיע מלבו ולא אתא אוסר משום גזירה כדאמרינן בריש הדר. ואחד נכרי אחד ישראל דאמר ר"מ אחד נכרי דאתא ביומי' ואחד ישראל אפי' לא אתא ביומי' כדאוקימנא התם והיינו דפליג ר' יוסי ואמר שאין דרך ישראל לבא בשבת כצ"ל ור' יודא סבר היכא דלא אתא ביומי' ישראל נמי לא אסר וכי שאני בין ישראל לנכרי בדאתא ביומי' נכרי דדירתי' כדיר בהמה ורבנן הוא דגזר שמא ילמוד ממעשיו כי איתי' חיישינן כי ליתי' אע"ג דביומיה אתא כל כמה דלא אתא שרי וכי אתא השתא הוא דקא אסר ולא דמי לישראל אע"ג דליתי' כי אתא ביומי' אסר עלי' מעיקרא הלכך בעיר אחרת אחד זה ואחד זה אינו אוסר ור' יוסי סבר נכרי דאתא ביומי' אסר כר"מ ישראל דלא אתי ביומי' לא אסר כר' יודא ולדידי' ל"ש ישראל ל"ש נכרי אתיא ביומי' אוסר אי לא לא. ודכ"ע באותה העיר לא סמכינן אדהסיע מלבו ור' שמעון סבר אפי' באותה העיר והלך אצל בתו אוסר שכבר הסיע מלבו ובתו דוקא אבל בנו או שאר כל אדם לא. ואמר הרשב"א (עבודת הקודש שער ד' סי' ג') אם אמר שדעתיה לשבות אצל בנו ואין דעתו לחזור לדירתי' שבת זו אינו אוסר. והלכתא כוותיה דר"ש הלכך ישראל הלך לשבות אצל בתו אפי' באותה העיר א"נ הסיע בפירוש שאמר שדעתי' לשבות אצל בנו א"נ הלך לעיר אחרת חוץ לתחום אינו אוסר אבל תוך התחום והלך אצל בנו או שאר כל אדם אוסר והרמב"ם דאמר אם הסיע מלבו דידעינן ביה דהסיע דומיא דבתו והנך דאמרן ואם הלך ישראל בשבת אי אמרינן שבת הואיל ונאסרה נאסרה לרבותינו בעלי התוספות והרא"ש בשמעתא דיורש מבטל רשות אינו אוסר ולרשב"א אוסר וכדאמרן התם ואם הלך מבעוד יום וחזר בשבת להרשב"א והרא"ש שבת הואיל והותרה הותרה ואיכא דאמרי אוסר נכרי שהלך לעיר קרובה שאפשר לו לבוא בשבת לרבותינו בעלי התוס' והרשב"א (שם) והרא"ש אמרו הלכתא כר' יודא דאמר אינו אוסר ואע"ג דאפשר לבא דאי לא אפשר לבא לר"מ נמי אינו אוסר וכדא"ר יוסי שאין דרך ישראל לבא בשבת אבל נכרי דרכו לבא ואפ"ה ר' יודא שרי וכל כמה דליתי' לנכרי לא אסר וכי אתא בשבתא השתא הוא דאסר והרמב"ם אמר בנכרי הלכתא כר"מ ור' יוסי ול"ש נכרי ל"ש ישראל אי לא אתא בשבתא לא אסר וכל היכא דאפשר לו למיתי בשבת מעקרא נמי אע"ג דליתי' אסר וסוגייא דשוכרין ומבטלין בשבת בהדר בעובדא דר' חנינא בר יוסף ור' חייא בר אבא ור' אסי כהרמב"ם ולא בעינן לדחוקי לה כדדחקי בתוס' וכדאמרן התם ומסתברא דנכרי ודאי לא חמיר מישראל אלא בעיר אחרת חוץ לתחום לאו משום חומרא דנכרי אלא משום דנכרי אפשר לי' לבא בשבת וישראל אי אפשר לי' לבא להכי נכרי אוסר וישראל אינו אוסר כדאמר ר' יוסי אבל באותה העיר והלך לשבות אצל בתו שכבר הסיע מלבו מ"ל נכרי מ"ל ישראל נכרי נמי הסיע מלבו להיות אצל בתו תדע מדלר"מ ור' יודא ישראל חמור מנכרי לר"מ בדלא אתי ביומי' ולר"י בדאתא ביומי' לר' יוסי נמי נהי דלא חמיר ישראל מנכרי בהא נכרי חמיר מישראל מי שמעת לי' ואי משום דאמר הר' יונתן ישראל שרי משום דשארית ישראל לא יעשו עולה ולא ידברו כזב אבל בנכרי כתיב אשר פיהם דיבר שוא הא הכא בדלא אמר ולא מידי אלא סתמא הסיעו אלבו קאמר דאי בדאמר דעתו לשבות אצל בתו אפי' בנו נמי כדאמר הרשב"א אבל הרמב"ם אמר בד"א בישראל אבל נכרי אפי' הלך לשבות בעיר אחרת אוסר כו' אלמא קסבר דבנכרי לא מהני הסיע מלבו ונכרי חמיר בהא מישראל ולמאן דס"ל נמי הלכתא כר' יודא אי ס"ל בהא כהרמב"ם דהסיע מלבו בנכרי לא מהני אע"ג דלדידהו נכרי כל כמה דליתי' לא אסיר משכחת לה חומר בישראל מבנכרי וחומר בנכרי מבישראל חומר בישראל מבנכרי כל כמה דליתי' דכי אפשר לי' למיתי בשבתא ולא הסיע מלבו ישראל אוסר למפרע ונכרי כל כמה דליתי' לא אסר וכי אתא בשבתא נכרי חמיר דבישראל היכי דהסיע מלבו ואתא אמרו שבת הואיל והותרה הותרה ובנכרי אי לא מהני בי' הסיע מלבו אע"ג דהסיע מלבו לא אמרינן בי' הואיל והותרה הותרה הואיל ועתיד לבא בשבת כדאמרו רבנן דתוס' והרא"ש:
מתני': מדאמר רש"י בין מלמטה בגמ' מפרש משמע דתליא בפלוגתא דרב הונא ורב יודא:
מתוך אוגנו פרים אע"פ שאינה נוגעת במים כו' אלמא קסבר רש"י מתוך אוגנו דת"ק דכ"ע אע"ג דלא נגעה במים אפי' סמוך לשפתו ולרב יודא רשב"ג פליג את"ק כדאמר הריטב"א וכדפריש ה"ר יונתן למתניתין בין מלמטה מן המים בין מתוך אוגנו ואפי' סמוך לשפתו ופליגא דרבותינו בעלי התוס' דאמרי לרב יודא נמי מתוך אוגנו דת"ק היינו למעלה דרשב"ג ושיקוע טפח במים בעי ולרבנן דתוס' לא תיקשי רשב"ג טעמא דב"ש אתא לאשמיענן וליטעמיך למ"ד רשב"ג פליג תיקשי לרב הונא רשב"ג טעמא דב"ש אתא לאשמעינן:
גמרא: דעריבי מיא בתוספות פי' ואין היכר כו' דאי הוה קפיד לא הי' מועיל אפי' מחיצה של ברזל כדאמרינן כו' וכן אמר הריטב"א אליבא דרש"י דלב"ש מחיצה מקרקע הבור ולמעלה מן המים טפח בעינן ולאו למימרא דבהא לא איערבו מיא כלל דהא אפי' מחיצה של ברזל אינה מצלת כו' אלא עבדינן מאי דאפשר שיהא נראה כאלו נחלקו מן המים וכו' ע"כ. ולמאי דפרישו ר"ח והריא"פ וכולהי רבוותאי דטעמא דר"י משום דאזיל דלי לאידך גיסא ומייתי מדחברי' לא קשיא ולא מידי דכל עירובי מיא דשמעתין משום דממלי מדחברי' והיינו דקא מצרכי ב"ש כולה מחיצה למטה דלא ליזל דלי לבר לאידך גיסא ומייתי מדחברי' וב"ה סברי טפח במים סגי והתם משום דעיילי בהו מיא קאמר של ברזל נמי דאי משום דלי מחיצה של קנים נמי לא אזיל דלי:
אמר הריטב"א והקשו על רש"י דאי לרב יודא לב"ש צריך מחיצה מקרקע הבור עד טפח למעלה מן המים א"כ אין למחיצה זו שיעור והכל לפי עומק המים פעמים הוא פחות מיו"ד ופעמים יותר מיו"ד ומתניתין משמע דכ"ע מחיצה יו"ד ולא פליגי אלא במקום המחיצה וי"ל דרשב"ג לאו אשיעור מחיצה קאי אלא אמקום מחיצה וה"ק רשבג"א בש"א למטה מן המים צריך לעשות מחיצה כפי מה שתהא וכו' ע"כ. וקשיא לן א"ה למטה דת"ק לאו דומיא דלמטה דרשב"ג דהא ת"ק בהדיא קתני מחיצה גבוהה י"ט בין מלמטה ולאפלוגי במלמטה היכי תנן ואיכא למיפרך מר למטה ממעלה דידי' קתני ומר למטה ממעלה דידי' קתני ת"ק דשרי מתוך אוגנו קאמר למטה סמוך למים וכדא"ר הונא אפי' לרשב"ג קאמר ר' יודא לת"ק ורשב"ג דאמר לב"ה מלמעלה למעלה מן המים קאמר למטה למטה מן המים ומוקים הכי משום דחייש לערובי מיא והריטב"א לטעמי' דאמר רשב"ג פליג את"ק דאמר מתוך אוגנו מיהא רש"י ודאי לא ס"ל הכי מדקא פריש במתני' בין מלמטה בגמרא מפרש ואי איתא הא האי מלמטה לא מפרש אלא מלמטה דרשב"ג והאי דכ"ע סמוך למים ובלא"ה נמי דחיקא לן למיפלג במלמטה דתרוי' חדא לישנא אתנו אלא רש"י אמר לך לב"ש נמי אע"ג דבעי מחיצה מקרקע הבור ולמעלה מן המים טפח אי לא עמיקי יו"ד מחיצה עשרה בעינן דכל פחות מיו"ד לאו מחיצה הוא ומלמטה דת"ק היינו מלמטה דרשב"ג וקתני אא"כ עשו לו מחיצה גבוה י"ט לא פחות מי"ט בין מלמטה וטפח יוצא מן המים ואיכא נמי דבעינן טפי עיו"ד היכא דעמיקי מיא אלא תנא לא פחות מ"ט קתני:
ואמר הריטב"א לרב הונא היינו מלמטה היינו מתוך אוגנו וקאמר רשב"ג דבר זה מחלוקת ב"ש וב"ה ולרב יודא פליגי דרשב"ג סבר למעלה מן המים ות"ק סבר אפי' סמוך לשפת הבור מלמעלה:
הריא"פ והרמב"ם וכולהי רבוותאי ס"ל כרבותינו בעלי התוס' דלב"ש נמי עשרה טפחים אלא דב"ש סברי ט' טפחים במים וא' למעלה מן המים וב"ה סברי ט' למעלה וא' בתוך המים ואיכא למימר ב"ה נמי דוקא קאמרי אלא דכולהי רבנן אמרי בין כך ובין כך מותר ולא מסתבר למימר דאמרי הלכתא כת"ק והיינו מתוך אוגנו היינו למעלה דרשב"ג חדא כ"מ ששנה רשב"ג במשנתינו הלכה כמותו ועוד מדקשקלי וטרי אמוראי אליבי' דהא למעלה קאמרי ולא מתוך אוגנו ותו אי ב"ה דוקא למעלה קאמרי אלא הא דאר"י אר"ב צריך שיראו ראשי הקנים למעלה טפח רב דאמר כב"ש אלא לאו דלמטה ב"ה נמי מודו דשרי:
הא דא"ר יודא א"ר כו' צריך שיראו כו' לאו טעמא דב"ש אתא לאשמעינן דהא צריך קאמר צריך וס"ל משמע אלא לב"ה נמי אי עביד מחיצה בתוך המים צריך שיראו טפי מלמעלה דב"ה אף למעלה קאמרי והיינו דקבעי לה הלכתא הריא"פ והרמב"ם:
מ"ש למעלה ממש דלא כו' ולרב הונא נמי לב"ש תיקשי מ"ש למעלה ממש דלא דערבי מיא למטה ממש נמי הא עריבי מיא אלא דבדרב יודא קיימו ותו לר"י תיקשי לב"ה דהלכתא כוותי' וכי פריך לי' צריך שישקע כו' לרב הונא אליבא דב"ש נמי צריך שישקע טפח דלמטה דרב הונא היינו למעלה דר"י:
אמרו כולהי כרבותינו בעלי התוס' דקורה ארבע מתרת בחורבה הלכתא הוא וצריך ארבעה אפי' יש לה ג' מחיצות דבציר מד' לאו תקרה היא ואנן פי תקרה אמרינן מיהא הא דאמר הר"י דלמ"ד קורה משום מחיצה נמי מחיצה דרבנן קאמר לא מסתברא מדאמרינן אהא דהכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור אלמא קורה משום היכרא והא דפריך לה הר"י דקורה איכא למימר משום היכר לא משמע הכי ור' יעקב בר אבא נמי חס לן למישויי' לטועה אלא מ"ד קורה משום מחיצה דומיא דלחי משום מחיצה קאמר מחיצה דאורייתא וקסבר פחות מד' נמי הויא הקרה ואנן לא ק"ל כוותי' ורב יודא נמי דאמר הכא קורה ד' מתרת קסבר קורה משום הכירא דאמר הכשירו בקורה הזורק לתוכו פטור ורבא נמי ס"ל משום הכירא ואביי נמי לא מכרעא דס"ל משום מחיצה וכדאמרו רבוותאי דק"ל משום הכירא וכ"ת אי הכי למ"ד קורה משום מחיצה אפי' מבוי שארכו כרחבו ואין בתים וחצירות פתוחים לתוכו וחצר נמי לישתרי בקורה טפח תריץ וליטעמך לחי למ"ד משום מחיצה דמחיצה דאורייתא היא והזורק לתוכו חייב בכל הנך לישתרי אלא מאי אית לך למימר מדאורייתא ה"נ דשרי ורבנן הוא דאצרכי פס ד' קורה נמי למ"ד קורה משום מחיצה רבנן הוא דאצרכי קורה ד' וחורבה נמי לדידי' מדרבנן הוא דבעי קורה ד' וכ"ת למעלה מק' אמה לישתרי קסבר אין פי תקרה יורד למעלה מק' אמה ואפי' להר"י דאמר מחיצה דרבנן על כורחך היינו טעמי' דאי תימא להר"י טעמא משום דלמעלה מק' לא שלטא עינא ורבנן לא שויוה מחיצה אלא היכא דאיכא הכירא אלא הא דאמר רבא אשתפתי דכהני במבוי שצידו א' ארוך וצידו א' קצר דפ"ק אמינא טעמא דידי דקורה משום הכירא ובאלכסון לא הוי הכירא ואמינא טעמא דידהו דקורה משום מחיצה ובאלכסון נמי הוי מחיצה הא האי מחיצתא דקורה הכירא בעיא וכיון דבאלכסון לא הויא הכירא לא הויא מחיצה אלא לאו ע"ד משום מחיצה לא בעי הכירא ולא מסתבר לפלוגי בין הכירא להכירא ואנן דלא מפלגינן בפי תקרה בין למטה מך' ובין למעלה מך' משום דק"ל קורה טפח משום הכירא אבל בפי תקרה ד' אפי' למעלה מק' יורד וסותם א"נ לע"ד משום מחיצה נמי בתקרה ד' מודי דאפי' למעלה מך' יורד וסותם והכי גמיר הלכתא ואשכחן להריטב"א דאמר בשמעתין אהא דגזוזטרא ליסתרי משום פי תקרה ואמר דמתני' ביותר מק' אמה וקי"ל דלא אמרינן פי תקרה יורד וסותם במה שיש תחתיו חלל יותר מק' אמה וכמו שכתבו מקצת רבותינו בפ"ק דמכילתין ולדידי' אפי' בתקרה ד' לא אמרינן יורד וסותם בלמעלה מק' ולכ"ע ופליגא דהרשב"א דאמר במבוי שיש קורה רחבה ד' ובריאה לקבל מעזיבה אפי' גבוה מק' כשר: