אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שמיני – כיצד משתתפין › דף פב:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שמיני – כיצד משתתפין · דף פב:

דף פב.

תיובתא דרב ישוע כו' פירש"י הא ליכא למימר בשעירב עליו כו' דהא עד קתני כו' וכן פי' הריטב"א ואית לן עוד למימר שצריך לאמו קשיא לי' דעד בן שש צריך לאמו קרו לי' ובצריך לאמו הא קתני באידך דאין צריך עירוב כדאוקמת לדרב אסי בעירבה עליו ודמתני' בדלא עירבה.

תיובתא דרב ישוע ב"א תיובתא וקשיא לן האי מאי תיובתי' אימא קסבר רב ישוע עד ולא עד בכלל ואי הוה מוקים לדרב אסי בלא זיכוי ובדליתי' לאבוה במתא תיקשי האי מתניתא דעד בן שש במאי עסקינן אי בדליתי' לאבוה אפי' בן שש נמי ואי בדאיתי' לאבוה אפי' בן חמש נמי לא. להכי אוקים דרב אסי בדעירבה עלי' אמי' ומתניתא דארבע וחמש בדלא עירבה ואידי ואידי בדאיתי' לאבוה והא דקתני עד בן שש בדליתי' לאבוה ולא עירבה. ואימא שלש מדות בדבר בן שש אפי' אין אביו בעיר אינו יוצא. עד שתעריב עליו וכי עירבה עליו לדרום ועירב אבוה עליו לצפון יוצא בעירוב אמו עד בן חמש אפי' אביו בעיר יוצא בעירוב אמו. עד בן שש אין אביו בעיר יוצא בעירוב אמו אביו בעיר אינו יוצא וניחא לן אי איתא מאי דוחקא דרב ישוע לאוקמא יוצא דרב אסי בעירבה עלי' דלאו ככולה יוצא דמתנייתא ולמימר עד ולא עד בכלל לימא עד ועד בכלל ויוצא דרב אסי כיוצא דמתנייתא אלא לאו לא שאני לי' בין איתי' לאבוה לליתי':

לא קשיא הא דאיתי' כו' מסתברא בעירוב האב מ"מ אינו יוצא וכי ליתי' לאבוה אפי' בן שש יוצא בעירוב אמו דלא סגי לי' בלאו אמו. וכי איתי' לאבוה עד בן ה' יוצא בעירוב אמו דכרוך אבתרה טפי מהכי כיון דזימנין דאזיל בהדי אבוה אינו יוצא בעירוב אמו בלא זיכוי דלאו כגופה דמי כיון דאית לי' מאן דאזיל בהדי' והרשב"א (שם) אמר שיוצא בעירוב האב ואמר כך יראה לי אלא שלא ראיתי אחד מן הראשונים שיהא הקטן יוצא בעירוב האב בלי שיערב עליו וראוי לחוש לדבר והיכא דעירבה עלי' אמי' לצפון ואבוה לדרום איכא למימר נהי דאוקימתי' דר' ישוע בדרב אסי אידחיא אלא דרב אסי בדליתא לאבוה הלכתא מי אידחיא ואפי' בן שש יוצא בעירוב אמי' והכי מסתברא דהא כי ליתא לאבוה יוצא בעירוב אמי' אפי' בלא זיכוי וכי ליתא לאמי' אינו יוצא בעירוב אביו ש"מ בצוותא דאמי' ניחא לי' אלא דלא חזינן לרבנן קשישאי לבר מהרב בעל הגהות אשר"י דלימרו הכי ולדידהו יוצא בעירוב אביו ביותר מבן שש דאביו מערב עלי' בע"כ ודרב אידי מסייע להו לקמאי דאמר עירב לי' אביו לצפון ואמי' לדרום יוצא בעירוב אמי' דאפי' בר שש בצוותא דאמי' ניחא לי' אלמא אפי' בר שש בתר אמי' כרוך טפי מבתר אבוה ולא מיבעיא בר חמש ולדידי' דאפי' ליתא לאבוה אינו יוצא בר חמש בעירוב אמי' בלא זיכוי בעירוב אבוה דלא כרוך כ"כ לא מיבעיא דלא נפיק בלא זיכוי ואידחיא מלתי' בהא דכי ליתי' לאבוה אפי' בר שש נפיק בעירוב אמי' בלא זיכוי. אבל בהא דכי איתי' לאבוה דבעירוב אמי' לא נפיק בלא זיכוי לימא דבעירוב אבוה נפיק בלא זיכוי דלאבוה כרוך טפי מאן לימא לן למיפלג אדרב אידי:

הרשב"א והרא"ש אמרי הלכתא כהאי שינויא ודרב אסי נמי בדליתי' לאבוה בן שש וכי איתי' לאבוה במתא בן ארבע וחמש. והריא"פ והרמב"ם לא אייתוה אלא לדרב אסי דקטן בן שש יוצא בעירוב אמו אע"ג דלא עירבה עלי' והא דליתי' לאבוה ודאיתי' ועד בן ה' לא אייתוה אלמא קסברי אע"ג דאיתי' לאבוהי בן שש יוצא בעירוב אמו ודרב אסי פליגי אדר' ינאי ור"ל וקסבר רב אסי בן שש נמי אין צריך לאמו הוא והלכתא כוותי' דרב אסי. וצריך תירוץ מנא להו הא ומתחזיא דלא מתנו אלא עד עד ועד בכלל ותו לא מידי ולא מתנו להא דלימא תהוי תיובתא דר' ינאי ור"ל ולא פירוקי' דהא דקאמר וכמה כבר ד' כבר ה' לאו ר' ינאי ור"ל אמרי לה אלא מאן דאותב תיובתא הוא דקאמר דמסתבר לי' דאינו קורא אמא אמא הוא כבר ד' וכבר ה' א"נ רב אידי גופי' וחברוהי הוא דאותבי דהכי מסתבר להו והדר קאמר תלמודא תיובתא דרב אידי אלא רב אסי בלא זיכוי קאמר וכי הא מתניתא ועד ועד בכלל ובר מש נמי קרי אימא אימא קרינן בי' דצריך לאמו הוא וכן אמר הרמב"ם לענין סוכה והר"י קארו תהי היכי יליף סוכה מעירוב ותהינן אנן עלי' מאי תהיא הא גבי עירוב תניא צריך לאמו יוצא שאין צריך לאמו אינו יוצא וגבי סוכה נמי תנן שאין צריך לאמו חייב בסוכה מכלל דתרויהו בצריך לאמו תליא וכל דלא צריך לאמו בסוכה חייב בעירוב אינו יוצא וכל דצריך לאמו בסוכה פטור בעירוב יוצא ואנן הוא דשקלינן וטרינן ה"ד צריך ולרב אסי דאמר בן שש בעירוב יוצא דהוה צריך לאמו בסוכה נמי פטור:

מערב אדם ע"י בנו ובתו הקטנים ואפי' אינם סמוכין על שולחנו. אמר הרא"ש כדי לחנכם במצות ולדידי' עירובי חצרות אינו מערב עליהן בעל כרחן אי משום זכות ליכא הא מילתא אי משום חינוך במצות הא עירובי חצרות מערבין אפי' לדבר הרשות ואת"ל התם נמי איכא קצת מצוה כדאמר הריטב"א גבי עשאו לאילן סולם בפ' חלון. (כנראה יחסר כאן) בחצר שבין ב' מבואות להרמב"ם אינו מערב בעל כרחו ובקטן וסמוך על שולחנו מסתברא דבכ"מ מערבין בע"כ דכעבדו ושפחתו הכנענים דמי:

איבעיא לן בכל הני דמערבין עלי' בע"כ צריך זיכוי ע"י אחר או לא. ובעבדו ושפחתו הכנענים מסתברא דלא צריך דיד עבד קני לי' רבי' וכן בקטן וסמוך על שולחנו ובקטן ואינו סמוך מסתברא כיון דצריך עירוב צריך זיכוי ע"י אחר:

אבל אינו מערב כו' אמר הרשב"א (עבודת הקודש שער ה' סי' כ"ב) אם עירב עליהן יכולין למחות בין קודם שחשכה בין לאחר שחשכה ובלבד אם מיחו לאחר שחשכה כשהודיעוהו מיד ומדברי רבינו נלמד שאם לא מיחו לאחר שחשכה מיד כשהודיעוהו אפי' מיחו לאחר מיכן יוצאין בעירובו מאי טעמא דכיון דהודיעוהו ולא מיחו קנו ושוב אין יכולין למחות ולא מיבעיא הודיעוהו מבע"י ולא מיחו עד שחשכה ולא אמרינן תיגלי מלתא למפרע דמעקרא לא הוה ניחא להו. שאני הנך דאע"ג דבשאר כל אדם לא מהני עד דאמרי אין בהנך אפי' דאישתוקי מהני דודאי סמכא דעתי' עלי' וכאמרי אין דמי ולא אמרינן בהו ברירה. ועוד דהא דבדרבנן יש ברירה להקל משום דמדרבנן הוא והכא דברירה להחמיר הוא אמרינן אין ברירה להקל.

ואמר הרשב"א אם לא מיחו אפי' לא הודיעום עד לאחר שחשכה יוצאין בעירובו:

מאי לאו דאמרי אין וקשיא תרתי חדא האי יכולה למחות מפני שאין מערבין אלא לדעתה מיבעי לי'. ותו מאי קמ"ל חוץ מן האשה פשיטא השתא סתמא אמרת לא עירבה לעצמה מיבעיא:

הא וכולן שעירבו כו' וסתמא הוא כו' השתא דס"ד דסתמא הוא הוה מצי נמי לאקשויי וכולן שעירבו ל"ל השתא אמרי לא יוצא סתמא מיבעיא אלא דהוה מצי משני לי' חוץ מן האשה איצטריכא לי' א"נ עדיפא מיניה פריך מ"ט אשה לא:

אמר רבא כיון שעירבו כו' וקמ"ל וכולן שעירבו סד"א אמרי לא יוצאין בשל רבן דלא עבוד מעשה אבל עירבו דעבוד מעשה אימא עירובי' קנו להו חוץ מן האשה מהו דתימא כיון דלא אמרה לי' כסתמא דמי קמ"ל:

איבעיא לן אשה וכל דדמי לה דלא ידעי דעירב איהו עלי' ועירבו ועירב הוא עליהן מהו מידי הוא טעמא דאין לך מיחוי גדול מזה הכא אימא אי הוו ידעי לא עירבו דעלי' דידי' סמכי או דלמא מ"מ גלו דעתיהו דהתם ניחא להו וקני להו עירובי' מסתברא דהכא נמי קני להו עירובי' ובהכי קמיירי מתניתא דאי מתניתא בידעי דעירב הוא היכי סליק אדעתי' למימר דסתמא הוא עד דאתא רבא ואמר אין לך מיחי גדול מזה אלא מתניתא בין ידעי בין לא ידעי דאי בדידעי דעירב הוא חוץ מן האשה צריכא למימר ואי בדלא ידעי וכולן שעירבו יוצאין בשל רבן פשיטא אלא בין ידעו בין לא ידעי וקמ"ל יוצאין בשל רבן אע"ג דידעי ועבוד עובדא חוץ מן האשה אע"ג דלא ידעי הו"ל כמיחו וס"ד כיון דלא ידעי סתמא הוא ואמר רבא כיון שעירבו אע"ג דלא ידעי גלו אדעתי' דמיחו:

מתני': מזון ב' סעודות לכל אחד ואחד כדאמר רש"י בקטן גובה את העירוב בבכל מערבין דעירובי חצרות עירובי רשותא בעלמא הוא הלכך ממילא מיערב מידי דהוה אבעה"ב שהי' שותף א"צ לערב אבל עירובי תחומין אקנוי שביתה הוא וקטן לא אלים למיקני ה"נ ע"ח דשותפות מהני' בי' כי איכא כגרוגרת לכל אחד דחשיבא אוכל כדתנן המוציא אוכלין כגרוגרת אבל שותפות לכל חד אית לי' חולקא דחשיבא בהאי שותפות א"נ ב' סעודות לכולן דכולהי שותפין באכילה דחד יומא אבל ע"ת דלמיקני ביתא הוא דעקר מביתי' ודייר התם והתם הוא מקומו דמהתם אית לי' אלפים לכל רוח ולא מביתו בעינן דליהוי התם כדי אכילה דחד יומא לכל חד והו"ל התם ביתי' דכל חד ואע"ג דשבת צריכא ג' סעודות סעודה שלישית מצוה הוא דאיכא ולא משום צרכו וכיון דהתם כדי צרכו התם ביתי':

מד' סאין בסלע הא דלא קתני מסאה בדינר דזוטר חושבני' ו' מעין בדינר ו' קבין בסאה נמצא קב במעה וככר בפונדיון חצי קב משום דסלע ניחא לי' למיתנא דחנוני בציר מסלע לאו אורחי' למיקני:

גמרא: כמה מזון ב' סעודות פירש"י לר"מ ור' יודא קבעי דאי ר' יוחנן בן ברוקא ור' שמעון פרושי קמפרשי לדיעורי' וארעבתן וכל אדם קא בעי כדאמר הריטב"א דאי אחולה וזקן הא לית להו שיעורא אלא כל אחד לפי מזונו אלא הנך דבסעודה בינונית משערינן להו קבעי וכמה ור"מ ור"י ל"ש חולה וזקן ול"ש כל אדם קאמרי כדאמר הריטב"א ובחולה וזקן כל אחד מזונו ובשאר כל אדם שיעור בינוני דחול או דשבת וכן רבה ורב יוסף בכל אדם נמי קיימי ומדרבה ורב יוסף ס"ל כר"מ ור' יודא ורב ורב אדא מפרשי למלתי' אמר הר"י בעל התוס' הלכתא כוותי' דר"מ וחציה לבית המנוגע לא קאי אר"מ ור"י וכדתניא חצי פרס ב' בצים דברי ר' יודא ומודי בהא לר' שמעון ובפרק חלון בההיא די"ח גרוגרת מייתי למלתי' בתוס' וכולהי רבוותאי דס"ל הלכתא אי כר' יוחנן בר ברוקא אי כר"ש קסברי רב יודא אמר רב ורב אדא בר אהבא אליבא דר"מ קאמרי בכל אדם ולהו לא ס"ל ורבה ורב יוסף אחולה וזקן דתניא בהו כפי מזונן ומייתי לה בריש בכל מערבין והיינו דתנן יש שאמרו הכל לפי מה שהוא אדם תרגימנא אחולה וזקן קאמרו אינהו מזונן דחול כר' מאיר משערי והיינו דאמר רש"י אם בא לשערו בעצמו בחולה וזקן דאי בכל אדם אתער בהו שיעורא והיינו דאמר (הרשב"א שם סי' ט"ו) כל אדם ורעבתן כדי ה' בצים ושליש וחולה וזקן לפי מה שהוא אדם להקל משיעור זה כדי מזונו לחול כו' שבחול מזונו מועט וכן אמר הרב בעל הטורים והרא"ש דאמר ר"מ ור"י אחולה וזקן לא ידענא א"ה האי וכמה מזון ב' סעודות אליבא דמאן והר"ש פירשה במתני' דכלים דר"מ ור"י וכולהי תנאי פליגי את"ק דאמר הכל לפי מה שהוא אדם ול"ש חולה וזקן ל"ש שאר כל אדם שיעור בינוני מדקפריש הכא שיעורא וע"כ כהר"י ס"ל ורבה ורב יוסף ל"ש חולה וזקן ל"ש בכל אדם ס"ל כר"מ דהא לר"מ לא שאני חולה וזקן מכל אדם והרמב"ם אמר שיעור ב' סעודות כששה בצים כר' יוחנן בן ברוקא ולא מפליג בין חולה וזקן לשאר כל אדם וכן הריא"פ לא אייתי לה קסבר משום דהא דתנן הכל לפי מה שהוא אדם אוקימנא בריש בכל מערבין כסומכוס אבל לרבנן חולה וזקן נמי כסעודה בינונית של כל אדם וכדפרישו התם בתוס' מיהא הא דרבה ורב יוסף קשיא וחזינן אנן קסברי הריא"פ והרמב"ם כי היכי דאיכא טובא דאית בהו ב' סעודות ושיעורי' לא דמיין אהדדי כדאתמר בריש בכל מערבין קב תפוחין וחצי קב חטין וקב שעורים וקב וחצי כוסמין כשות מלא היד יין ב' רביעית חומץ רביעית בצים שנים והכא או ששה או ה' ושליש וכל הנהו דחשיב התם ה"נ הוה קים להו לרבה ורב יוסף טובא מילי דלא דמין שיעורי' אהדדי בשתי סעודות ור"י בן ברוקא ור"ש דקבעי שיעורא בפת קמיירי כדקתני ככר. ור"מ ור"י קמיירי בין בפת בין בשאר מילי וקאמר רב יודא אליבי' דר"מ אפת תרתי ריפתא אכרייתא ורב יוסף קבעי מיני' דרב יוסף ברי' דרבה אפי' לר"ש ולריב"ב אבוך כמאן ס"ל בשאר מילי לבר מפת ובעינן לשעורי שתי סעודות דידהו היכי משערינן אי כדי מזונו בחול כר"מ אי כר"י א"ל כרבי מאיר ואינהו הוא דידעי לשעורי אבל אנן לית לן אלא בהנך דאתמר איתא והיכא דלא אתמר סמכינן או אדר"ש או ארריב"ב. ואע"ג דבירושלמי קא מתרגם ואזיל טעמא דר' מאיר ור' יודא בפת לאו דוקא ה"ה בשאר מילי היינו טעמי' דהא ע"ת בכל מערבין חוץ ממים ומלח ונקיט פת דומיא דריב"ב ור"ש דנקטי פת וכ"ת א"ה היינו דא"ר יוסף רווחא לבסומי שכיח ופירש"י במתני' לר"מ דבשבת אכיל טפי משום דבסים תבשילי' כי איכא למימר הכי במילתא אחריתי דתלינן שיעורא דב' סעודות דילי' בשיעורא דמאכלי' דבשבת אמרי' תבשילי' דשבת בסים לי' ואכיל טובא כגון למיתלי שיעורא דב' סעודות דפת בשיעורא דתבשילי' דשבת אמרי' תבשילי' דשבת בסים לי' אבל בהנך מילי' גופי' היכא דלא שוו שיעורי' ומשערינן כמה אכיל אינש מיני' דהאי לב' סעודות מה לי חול מ"ל שבת האי אוכל גופי' כי היכי דבסים לי' בשבת בסים לי' בחול תריץ מידי הוא טעמא אלא להרמב"ם והרמב"ם הוא דאמר לאיה שכיח משום דבשבת איכא לפת לפת דמלפת קא מסייע לי' דאכיל מיני' טובא וה"נ איכא למימר בהנך מילי דבשבת מטבל להו ואכיל מיני' טפי לב' סעודות. ותו א"נ נימא הלכתא כוותי' דר"מ והנך אמוראי כולהי כר"מ וכדאמר הר"י מאן לודעי לן שיעורא דר"מ או דתרתי ריפתי אכרייתא ודנהר פפיתא כמה הוי. וכיון דליכא למיקם עלי' לית לן למיסמך אלא אדר"ש או אדריב"ב דפרשי למלתי' ואית לן למימר עוד דהא דבעי וכמה מזון ב' סעודות. לאו לר"מ ור"י קבעי חדא כיון דאינהו לא תנו בי' שיעורא כלל אנן מנא לן לפרושי שיעורא אליבי'. ועוד כל היכא דקבעינן שיעורא לית לן למימר בי' מזונו לחול או לשבת אלא פרשינן לשיעורא וכדאמרינן בכל מקום אלא לד"ה קבעי מאן דלא ידע שיעורא דרבנן ודבצים כמה מזון ב' סעודות וכדא"ר יוחנן בן ברוקא מככר בפונדיון מד' סאין בסלע כן לי האי ל"ל לימא רובע הקב אלא סימנא הוא דנקיט למאן דלא ידע בשיעורא דקבא לערב בהאי ככר. ה"נ קבעי סימנא למאן דלא ידע שיעורא דקבא ודפונדיון נמי לאו בכל אתרא ובכל חנווני ובכל זמן ובכל שער היא. ואתא ר"י ואמר משמי' דרב ויהיב סימנא בריפתא דאכרייתא ורב אדא בדנהר פפיתא. וקסבר הרא"ש מדתנן בכלים הכל לפי מה שהוא אדם וכמזון שתי סעודות לעירוב מזונו לחול ולא לשבת דר"מ רי"א כו' ר"מ ור"י אהכל לפי שהוא אדם קיימי ואנן הא תרגימנן נה אחולה וזקן בריש בכל מערבין ר"מ ור"י נמי אחולה וזקן:

וסעודה בינונית דכל אדם ורעבתן לא תנו בה מידי ומודי לר"י בן ברוקא או לר"ש ורבה ורב יוסף דאמרי כר"מ ור"מ בחולה וזקן הוא דאמר אינהו נמי בחולה וזקן קאמרי אבל בשאר כל אדם אי כר"י בן ברוקא או כר"ש והיינו דהרשב"א והיינו דהרב בעל הטורים ברי' והרמב"ם נמי הכי ס"נ אלא קסבר ר"מ ור"י דאמרי כסומכוס וריב"ב ור"ש פליגי עלי' ואמרי בין חולה וזקן בין שאר כל אדם מככר בפונדיון וכו' דסברי כרבנן דסומכוס ודרבה ורב יוסף במילי דלא יהבי בי' רבנן שיעורה דמשערינן בדחוי כר"מ כדאמרן:

רווחא לבסומא שכיח בירושלמי ר' מאיר אומר בחולה דלית לי' מה לוכל הוא אוכל פתא ציבחר בשבתא דאית לי' מה לוכל אוכל פתא סגיין ר' יודן אומר בחולה דלית לי' מה לוכל אוכל פתא סגיין בשבתא דאית לי' מה לוכל א כל פתא ציבחר להרמב"ם היינו רווחא לבסומא היינו אית לי' מה לוכל דאית לי' לפת ללפת בו הפת. ולרש"י דירושלמי פליגא אדרב יוסף ואיכא למימר דרש"י נמי כהרמב"ם ובסים תבשילי' בהדי פת קאמר מ"מ דר' יודא לרש"י קשיא דירושלמי דאמרה משום דאית לי' מה לוכל ורש"י הא אמר משום סעודה שלישית ומאן פליג לר"י אדירושלמי:

הא דקא יהיב בעה"ב ציבי. ורב חסדא קמ"ל דבאתרא דיהיב בעה"ב ציבי לערב בפחות מככר בפונדיון דעלה לא א"ר יוחנן בן ברוקא מככר בפונדיון דלא מנכי חנווני אלא שליש ומערב בשלש ידות לככר בפונדיון שהוא משלש לקב ובאתרא דלא יהיב ציבי. בהא א"ר יוחנן מככר בפונדיון דחנווני מנכי פלגא:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה