אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שלישי – בכל מערבין › דף לו.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שלישי – בכל מערבין · דף לו.

דף לה:

והכא חדא חזקה לקולא פירש"י דרבא נמי בתרי ותרי מוקים לה אלא דאוקים נמי לנגע בא' בלילה בתרי ותרי דתרי חזקי לא מפקעי תרגמה הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' אליבא דרש"י דכל היכא דליכא סהדי ודאי אלימא חזקת העירוב ולא משגחינן בחזקה דגברא וכו' ע"כ ולרבא נמי נשמע לר' יוסי דסבר סהדי לא מפקעי חזקה אפי' בתרי ותרי ואפי' תחומין דאורייתא ספק עירוב כשר:

א"ר הונא בר חיננא וקשיא לן ולית לי' לרב הונא בר' חיננא משום דהעמד טמא על חזקתו והא בהדיא תנן ר' יוסי מטמא שרי יוסי אומר כל דבר שהוא בחזקת טומאה לעולם הוא בפסולו עד שיודע שטהר אבל ספיקו ליטמא ולטמא טהור וניחא לן קסבר רב הונא בר"ח התם נמי נימא העמד מקוה על חזקת' ולא מסתבר לי' לאוקמא במקוה שלא נמדד התם לאו היינו טעמא דר' יוסי משום דאיכא תרתי לגריעותא העמד טמא על חזקתו ומקוה הרי חסר לפניך כדאמרינן בריש נדה ה"נ העמד אדם על חזקת ביתו ואימא לא עירב ותרומה הרי טמאה לפניך וכ"ת מקוה אמרינן חסר ואתאי חסר ואתאי תרומה מי איכא למימר איטמי ואתאי איטמי ואתאי:

הך לא סבירא לי' אלא כולהי תרתי לגריעותא בהא דמיין אהדדי א"נ ס"ל וקסבר בדאורייתא הוא דאיכא לאפלוגי בהא אבל בדרבנן אי אמרינן השתא הוא דאיטמי התם נמי לימא השתא הוא דחסר ומשני טומאה דאית לה עיקר מן התורה אמרינן בי' תרתי לגריעותא תחומין דלית להו עקר מן התורה לא אמרינן בהו תרתי לגריעותא ואוקי חזקה להדי חזקה וספיקא דרבנן הוא ולקולא ואיבעית אימא קסבר רב הונא בר"ח ר' יוסי ספק עירוב כשר מ"מ קאמר ואע"ג דליכא חזקה דעירוב לקולא והא דתניא ספק טמאה ספק טהורה אין זה ספק עירוב כשר משום דבעינן סעודה הראוי' מבע"י וליכא וקשיא לי' דר' יוסי אדר' יוסי מי אמר ר' יוסי ספק עירוב כשר ואע"ג דאיכא חזקה דביתי' לחומרא והתנן גבי טומאה דרבנן ר' יוסי מטמא משום דאיכא חזקה דטומאה ומשני התם אית לי' עיקר מן התורה הכא לית לי' עיקר מן התורה ולא אחמור רבנן בספיקי' אפי' במקום חזקה:

קסבר ר' יוסי תחומין דרבנן הריטב"א משמי' דהראב"ד והריטב"א דידי' אהדרי לפרוקי שמעתין אי תימא תחומין די"ב מיל דאורייתא ואנן נמי אמרינן בה פירוקא בשלהי פירקא קמא:

רבא אמר היינו טעמא דר"י דאמרינן העמד כו' פירשוה הריטב"א אבל הכא העמד עירוב על חזקתו דעדיפא מחזקה דגברא על ביתי' והיינו דפרכינן אדרבא העמד מקוה על חזקתו דהא עדיפא:

במקוה שלא נמדד ורישא דקתני מקוה שנמדד ונמצא חסר כל טהרות שנעשו ע"ג בין ברה"י בין ברה"ר טמאות התם בטומאה דאורייתא ומשום דאיכא תרתי לגריעותא העמד טמא על חזקתו והרי חסר לפניך כדאמרינן בריש נדה אבל בטומאה דרבנן לא נמדד טמא הא נמדד טהור. וה"ה דהו"מ משני התם חסר ואתאי חסר ואתאי אלא קסבר בדרבנן לא אמרינן חסר ואתאי ובדאורייתא היכא דאיכא למימר אתאי והדר אתאי האי חזקה גריעא והיכא דליכא למימר הכי האי חזקה עדיפא כדאמרן והריטב"א אמר שלא נמדד מזמן מרובה דחסר ואתאי והיינו דריש נדה:

שמעינן משמעתין ספק עירוב היכא דאיכא חזקה דעירוב לקולא ספיקו כשר היכא דליכא חזקה דעירוב לקולא אוקמינן לי' אחזקת ביתי' ולא הוי עירוב והך מילתא ל"ש אי אמרינן תחומין דאורייתא או דרבנן הלכך אמרו ר"ח ור"ת הא דאמר רבנן בפ' במה מדליקין נאכל עירובו בהש"מ או הניח עירובו בה"ש קנה עירוב הנ"מ בעירובי חצרות אבל בעירובי תחומין לא ופליגא דרש"י והרמב"ם דאמרי אפי' בע"ת ואמר הרמב"ם אם עירב בתרומה שהיא ספק טמאה אינה עירוב שאינה סעודה הראוי' וכן אם היו לפניו שתי ככרות של תרומה א' טמאה וא' טהורה וכו' אלמא קסבר הרמב"ם ספק טמאה היינו טעמא דבעינן סעודה הראוי' וליכא הא חזקה דעירוב לא בעינן וחזינן טעמא דהרמב"ם דכולה סוגיין קשיתי' חדא הא דרמי דר"מ אדר"מ אימא הכא משום דאוקי חזקה דביתי' להדי חזקה דעירובי' וספיקא דאורייתא לחומרא וכ"ת חזקה דעירובי' עדיפא כדאמר הריטב"א בכולהי תלמודין אמרי' דחזקה כי האי עדיפא דלא אתרע והאי הרי טמאה לפניך ותו האי הכא איכא חדא חזקה לקולא דאמר רבא חדא נמי לא הואי דאיכא חזקה דביתי' להדי' ותו דר' יוסי אדר' יוסי מאי רמי לימא שאני הכא דאיכא חזקה דעירובי' וכ"ת היינו דאמר רבא כדפריש הריטב"א הא ליתי' במילתא דרבא ותו רבא דאמר טעמא דר' יוסי דאמרינן העמד טמא על חזקתו ה"נ נימא העמד בעה"ב על חזקת ביתי' וכ"ת איכא חזקה דעירוב להדי' אמאי לא אמרה רבא ותו השתא לר"מ ודאי תחומין דאורייתא ולר' יוסי נמי איכא למימר תחומין דאורייתא אלא הא דקי"ל תחומין דרבנן דלא כמאן ותו הא דתניא כיצד א"ר יוסי ספק עירוב כשר ואפי' בתרי ותרי נמי ואמאי נימא סהדי מפקעי לחזקה דביתי' וכ"ת ר' יוסי פליג עלי' דר"מ בהא לא אשכחן לה בשמעתין דלימא דבהא פליגי ותו חזקה דביתי' מאן דכר שמה וכי סני לי' לתלמודא למימרה אלא חזקה דביתי' לאו חזקה היא ולא דמי לטמא דאמרינן כי היכי דהוה טמא אכתי טמא הוא אבל הכא גופי' לא אשתני ועירוב או איסור תחומין מקמי בהש"מ אכתי לא שייכא ודירתי' השתא נמי לא עקר אלא תקנתא בעלמא הוא דמחזי כמאן דדייר התם ואי תחומין דאורייתא גזירת הכתוב הוא דליהוי איהו או ככרי' התם באתחלתא דשבתא ואככרי' ליכא חזקה לחומרא ורמינן דר"מ אדר"מ ודר' יוסי אדר' יוסי דר"מ אוסר בעירוב אפי' היכא דאיכא חזקה לקולא כתרומה ונטמאת ור' יוסי קא פסיק וקאמר ספק עירוב כשר ואע"ג דליכא חזקה לקולא משמע א"נ מדאכשר ר' יוסי אפי' בנשרף ובנשרף הואיל וליתי' קמן לא אמרינן בי' חזקה כדאמרו בירושלמי. ואדר' יוסי קא רעי אע"ג דתנן התם בהדיא שר' יוסי אומר כל דבר שהוא בחזקה טומאה וכו' והכא ליכא חזקה לחומרא קס"ד התם במקוה שנמדד ואיכא למימר העמד מקוה על חזקתו וכ"ת הרי חסר לפניך ואיכא תרתי לגריעותא כדאמרי' בריש נדה מ"מ הואיל ואיכא חזקה לקולא לא הוי אלא ספיקא וספיקא חמירא הוא דהואי ובדאורייתא אפי' ברה"ר דספיקו טהור ספיקא חמירא כי הא דאיכא תרתי לגריעותא ספיקו טמא אבל בדרבנן בספיקו חמירא נמי ליקול והיינו טעמא דרב הונא ב"ר חיננא א"נ קסבר רב הונא בר"ח הא דתניא ספק נתקנו מבע"י כדקתני ואע"ג דאיכא חזקה דטבל שרי ר' יוסי ותלמודא לרבא הוא דמשבש. ותני נדמע אע"ג דליכא חזקה לקולא ספיקא בעלמא היא ור"י סבר תחומין דרבנן וספק דרבנן לקולא ואדר"מ פריקו רבה ורב יוסף ואוקמי למתניתין בשתי כיתי עדים דעדים מפקעי לחזקה דעירוב וספיקא דאורייתא היא ולחומרא רבא אמר הכא חדא חזקה לקולא ואדר' יוסי שני רב הונא בר חיננא שאני טומאה הואיל ויש לה עקר מן התורה אחמור בה בספק טומאה דברה"ר דבתרתי לגריעותא ספיקו טמא אבל תחומין דאין לה עקר מן התורה לא אחמור בספיקו ולאידך שינויא הואיל ואין לה עיקר אע"ג דאיכא חזקה לחומרא לא אחמור רבא אמר טעמא דטומאה לאו משום דאית לי' עיקר מן התורה אלא התם במקוה שלא נמדד וליכא אלא חזקה דטומאה אבל הכא אע"ג דליכא חזקה לקולא ספיקא בעלמא היא ור"י סבר תחומין דרבנן וספק דרבנן לקולא והא דאמרינן מ"ש תרומה דאמרינן העמד תרומה על חזקתה לאו דהיינו טעמא דספיקו כשר דבלאו חזקה נמי ספיקו כשר אלא ה"ק מ"ש תרומה דאמרינן העמד תרומה על חזקתה מדרמינן דר"מ אדר' מאיר ורבא נמי קאמר הכא איכא חדא חזקה לקולא:

וכן אמרו בירושלמי א"ר שמואל בר' סיסרטא עירוב עשו אותו כספק חרש ר' ירמי' בעי עד כדון בקיים ואפי' נשרף א"ר יוסה קיימתי' כיי דמר ר' הושעיא הגיעוך סוף תחומי שבת שאינן מחוורין מדבר תורה דר"ש בר' סיסרטא סבר ע"ת דכ"ע דבר תורה וכרב חיננא כדפרישן התם ומפרק לר' יוסי משום חזקת עירוב כדפרישן התם ופריך ר' ירמי' בנשרף דלא קיים ליכא חזקת עירוב וקתני ר' יוסי מכשיר ואתא ר' יוסה למימר טעמא דר' יוסי דע"ת דרבנן וספיקא דרבנן לקולא אפי' בדליכא חזקה להיתרא וטומאה כר' יונה דהתם דלא טמא ר' יוסי אלא משום היכא דאיכא חזקה וכרבא דהכא ור' יונתן דאמר התם אחר חזקות הלכו כר' שמואל בר' סיסרטא:

ספק נדמעו הריטב"א משמי' דרבנן בעלי התוס' אמר ספק נדמעו בתרומה טמאה:

סוגיא דהיום חול כו' מיפרשא כולה בדברי הריטב"א:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה