גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק שלישי – בכל מערבין · דף לב:
ואיהו אפי' איסורא קלילא לא עביד ואי ק' מחוסר כפורים בע"פ ויבלת דכהן דאייתו רבנן דתוספות לימא דלא כרשב"ג לא אפי' תימא רשב"ג הכא לתקנתא דע"ה לא חשו דכל ע"ה פושע הוא דמיבעיא לי' לשיולי בי' רבנן או בעי עשורי אבל התם מאי אית לי' למיעבד על כורחי' בטיל ממצוה רבא
אלא נתכוין לשבות למטה. כתוב בפירש"י תירוצא הוא משמע דאינהו בהא קמסיימי מילתי' ותלמודא הוא דפריך והא קא משתמש באילן ומשני לעולם כו' ולא משמע הכי חדא מ"ט לא פרישו בה דרבי הוא ועוד מדאמ' לי' רב נחמן ישר ואמרינן אתמ' נמי ור"נ פריש בה ורבי היא אלא כולה דידהו הוא וקשקלי וטרי אלא נתכוין לשבות למטה הא קא משתמש באילן ואוקמוה לעולם כו' וכן פריש בה ר"נ משמי' דשמואל והא קא משתמש באילן אמר רש"י וה"ה דהו"מ פריך והא קא מפיק מכרמלית לרה"ר ואמר הריטב"א דלא פריך לי' משום דהו"מ לאוקמא בדבלה שמנה וטח על פניו דהוי רה"ר ולא ידענא א"ה למעלה מיו"ד נמי מקום פטו' הוי דתנן למעלה מיו"ד כזורק באויר:
ובתוס' ומהר"י מפרש דהומ"ל דקאי בכרמלית ואע"ג דאי מוקמת לה הכי תיקשי אימא סיפא נתנו בבור כו' מ"ש אילן למעלה מיו"ד ומ"ש בור עמוק יו"ד מ"מ ניחא לי' לאקשויי מרישא גופ':
רבי הוא דאמ' כל דבר שהוא משום שבות כו'. קשיא לי' להריטב"א והתנן אין מטבילין ואין מעשרין את הודאי וכו' וניחא לי' כדאמ' הראב"ד שלא התיר רבי לעשות מעשה בשבות דרבנן בה"ש אלא לגבי עירוב הקל דיינינן לי' כאלו יכול לעשות כן כדי שלא לפסול עירובו בכך כו' ואמרינן אנן לסיועי' להראב"ד ולהריטב"א דבירושלמי אקשו אם אסו' לטלטלו לא יהא עירובו עירוב ומשני ראוי הוא לעבו' על השבות ולאכול וירושלמי התירו לו שבות בין השמשות לא קאמר אלא ראוי הוא לעבו' על השבות עובר קרי' לי' ש"מ אסו' לטלטלו אפי' בה"ש אלא אע"ג דאסו' לטלטלו כיון דלא אסירא אלא משום שבות קרינן לי' ראוי לאכלו דהא אי אכיל לי' לא עבר אלא אשבות ראוי הוא לעבו' על השבות ולאכול ותו דאי הא דירושלמי משום דהתירו שבות בה"ש הא ראוי הוא לעבו' על השבות סתמא בה"ש מיבעי לי' דרבי לא התיר אלא בה"ש ותו אמרת אסו' לטלטלו ואמרת ראוי לעבו' מיבעי לי' למימ' אסיר לטלטלו בשבת ראוי לעבו' בה"ש אלא לאו בה"ש נמי אסי' כי היכי דאסי' בשבת וקאמ' אע"ג דאסו' לטלטלו לגבי עירוב ראוי הוא לעבו' על השבות מיהא מ"מ לא אמרו אלא לגבי איסו' שבת משום דבה"ש ספיקא הוא ואע"ג דאסרוה נמי בה"ש קיל איסורי' דהא אשכחן דאקילו בבין השמשות לערב ולעשר הדמאי ולטמון החמין אבל בשא' איסורי' אפי' אסור' דרבנן לא אמרינן ראוי הוא לעבו' כדתנן אבל לא בטבל ומוקמינן בטבל טבול דרבנן ולא אמרינן ראוי הוא לעבו' ולאכול טבל דרבנן ואע"ג דמשום דבה"ש הוא דאקילו מ"מ לא חשו למימ' הואיל וראוי לעבו' בה"ש דכל קנית עירוב בה"ש הוא אבל אי אמרינן דרבי שרי שבות בה"ש בכ"מ פירושי הוה קמפרש דבה"ש הוא דהתירו אבל לא בשבת ואשכחן נמי לכהן בבית הפרס אקילו למימ' הואיל וראוי לילך ע"י נפוח כדאמרן בריש פירקין:
דמתא כמאן דמליא דמי. אמר הריטב"א קל הוא שהקילו חכמים לענין עירוב בדבר זה כו' אבל ודאי רה"ר גמורה היא ואסור ליטלו שאם אין אתה אומר כן אין לך עיר שיש בה ובעיבור' רה"ר וזה א"א ותדע דהא ירושלים אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רה"ר גמורה דאתו רבים ומבטלי מחיצתא וכ"ש בעבורה כו' ונראין דברי הריטב"א בעבורה של עיר דהתם הא ליכא מחיצות לטלטולי בגוי' ומרה"י לתוכו אבל עיר עצמה דמהלך את כולה לא אמרן אלא בעיר שיש בה מחיצות המתירות לטלטל בתוכה אבל עיר שהיא רה"ר או כרמלית אינה מהלך את כולה מידי דהוה אשבת בתל או בנקע דתניא (עירובין ט"ו א') שבת בתל או בנקע שהיא מד"א ועד ב"ס מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה. עד ב"ס אין טפי מב"ס לא משום דלא הוקף לדירה אלמא אפי' מחיצות גמורות אלא שלא הוקפו לדירה עד ב"ס דמהנו לטלטולי בגוה מהלך את כולה טפי מב"ס דאסרי רבנן לטלטולי בגוה לא ולא מיבעיא עיר שהיא רה"ר דלא אהנו מחיצות אפי' מדאוריית' או כרמלית לא עדיפא מקרפף שלא הוקף לדירה ותניא עיר חדשה מודדין לה מישיבתה אלא היכ' דעיר מוקפת מחיצות העתירות אותה לטלטל בתוכה אפי' עבורה דלית בה מחיצות בטלה אגבה לענין הלוך תחומין וכי פריך מדאמ' רבא הנותן עירובו יש לו ד"א מעבורה של עיר הוא דפריך דדמיא לי' חבל עיר ובית לא דמי לי' דהתם רה"י גמורה וטלטולי בגוה ומרה"י לתוכו שרי מיהא היכ' דאיתנהו לעיר מחיצות גמורות אלא דלא ערבו אהדדי עירובי חצרות או שתופי מבואות אע"ג דלטלטולי ככרמלית דמיא מ"מ מהלך את כולה הואיל ומחיצותי' מתירות אותה אלא איסו' דבר אחר גורם לו. והרשב"א (עה"ק שער הז"י"ט:) חמר עוד זאת הקילו בו שאם נתנו באילן או כותל גבוהין יו"ד ורחבין ד' והן ברה"ר שבתוך העיר בסרטייא ופלטייא או אפי' בתוך עיבו' העיר ונתכוון לשבות למטה ואפי' רחוק מד' ה"ז עירוב לפי שאנו רואין את כל העיר ועבורה כלאי' ועולין עד לרקיע וכאלו הוא ועירובו ברשות היחיד ואנן קשיא לן הא מילתא דהכא אינו מהלך את כולה דלא עדיפא מעיר חדשה ומתל ונקע כדאמרן ועירובו נמי לאו עירוב הוא:
לרש"י דאמ' בדרב יצחק ברי' דרב משרשיא למטה מיו"ד במקום העירוב רה"ר ואמר אהא דאמרינן אלא ארישא וא"ל רבנן אע"ג דהוא ועירובו ברה"ר הואיל ואסו' ליטלו בשבת משום אילן בה"ש נמי אסור ה"נ לא עצי לאקשויי והא מפיק מכרמלית דהכא ע"כ כדרב יצחק ברי' דרב משרשיא והוא ועירובו ברה"ר הוא ואפי' למהר"י דבמקום עירובו כרמלית הו"מ לשנויי הכא בשרבים מכתפין למטה מיו"ד דהו"ל הוא ועירובו ברה"ר