אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שלישי – בכל מערבין › דף ל.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שלישי – בכל מערבין · דף ל.

דף כט:

דאיכא פתחים קטנים טובא ולרש"י איכא בין עוג לכל אדם בנפתח א' מהן או חשב להוציאו בא' מהן דהיכא דכולהי חזיין הוא טמא והן טהורין אבל היכא דליכא חד דחזיא ובעי מרווח לא מציל ועוג הואיל ולא חזי לי' לא מציל ולהריטב"א איכא בין עוג לאינשי דעלמא היכא דאיכא חדא כמילאו ואינך בד' דבאינשי דעלמא לא מציל ובעוג היאך דכמילואו מציל ואמר משמי' דהראב"ד לא אמרן אלא בסתמא אבל חשב אפי' חשב על חדא מהקטנים הוא טמא סתמא בההוא דחשב האי קא מרווח לי' ולא מיבעיא בשוין דרש"י דמציל מיהא בחדא מיני' ד' ואינך פחות מד' מספקא לן אי אף בפחות מד' קאמר הראב"ד דמהני חשב:

באומר כל הזן עלי וכן אמרי רבוותאי הנודר מן המזון מותר בכל חוץ מה' המינין דסעדי לבא ואומר כל הזן אסור בכל חוץ ממים ומלח ואע"ג דרב הונא לא קאמר אלא לרב ושמואל אבל אנן דלית לן לרב ושמואל מדאיתותבי בברכות אימא כל מילי איקרי מזון דהא כי אותבינן ממתניתין דרב ושמואל אותבינן אבל מאן דלית לי' דרב ושמואל לא איתותב ממתניתין והנודר מן המזון כפשטא איתוקם היינו משום דמאן דלית לי' דרב ושמואל הו"מ מתרץ למתניתין לטעמי' כדאמרי בתוס' או בפירוקא אחרינא אבל השתא דאוקמי' רב הונא באומר כל הזן למאן דלית לי' דרב ושמואל נמי מפרקינן ברויחא דכל מילי לא איקרו מזון ולהכי לא מברכינן עלי' במ"מ תדע מדא"ר הונא הכי ועוד מדאמר ר' יוחנן דלא טעים לי' מזונא אלא כל מילי לאו מזונא הוא ובירושלמי לר' יוחנן הוא דאותיב מתניתין ואוקמה למתני' כר' יאשי' הא לדידן מותר בכל מיהא באורז מסתברא דנודר מן המזון אסור בי' מדברכינן עלי' בורא מיני מזונות:

אמר רב הונא אמר רב שבועה כו' לרש"י באוסר באכילה מערבין ובהנאה אין מעכבין וסתמא דשבועה אינש פריש באכילה סתמא דעלי לא פריש אינש בי' מידי ופליגי דר' אליעזר סבר מדלא פריש סתמא אף בהנאה קאמר ורב הונא כר"א ורבנן סברי סתמא לאכילה קאמר וכדאסברה ניהלן הריטב"א להא דרש"י והריטב"א אמר כרש"י אלא דאמר ר' אליעזר ורבנן בהא קמיפלגי דכ"ע סתמא דעלי אף בהנאה ורבנן סברי אין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו להנות ניתנו ור"א סבר מערבין לדבר הרשות או מצות להנות ניתנו ורב הונא כר' אליעזר ודרבה ורב יוסף כרבנן דר"א ובדברי הריטב"א מיפרשא דידי' ודרש"י ולרש"י הא דאמר נעשה כאומר שבועה שלא אטעימנה דסתמא שלא אטעימנה קאמר ולהריטב"א כשם שבעירובו אינו טועם כך אינו נהנה דמצות לאו להנות ניתנו. והרשב"ם אומר דשבועה אפי' בהנאה מותר וקונם אפי' באכילה אסור משום גזירה אטו הקדש וכן אמר הרא"ש. והיינו דאמר ברי' הרב בטל הטורים דבשתופי מבואות דלדבר הרשות שבועה דאכילה שרי ודהנאה אסירא ובעירובי תחומין דלדבר מצוה אפי' שבועה דהנאה שרי אבל קונם עלי אפי' דאכילה ודעירובי תחומין אסור והרמב"ם אמר הנודר מאוכל זה או הנשבע שלא יאכלנו מערב בו ומשתתף ואמר עלי' הרב המ"מ דסבר לית הלכתא כרב הונא דאמר כיחידאי וכן אמר הרשב"א ולדעתין קשיא למידחי דר' הונא דליכא מאן דפליג עלי' ואי משום דסבר כר' אליעזר וכי למדין הלכה מן המשנה אנן מאמוראי למדין ואי אכרע אמורא כר"א הכי הלכתא. ותו האיכא נמי סתמא דברייתא דפליגא דר"א וקתני כוותי' דרב הונא וכדאמר הרא"ש ומדאמר הרמב"ם שלא יאכלנו מכלל דשלא יהנה ממנו אסור בשיתוף ואימא הרמב"ם כהריטב"א כסתם קונם אהנאה ובמערבין לדבר מצוה קמיפלגי והנודר מאוכל זה בדפריש באכילה קאמר דומיא דהנשבע דשלא יאכלנו אנודר ואנשבע קאי ובנודר דאמר קונם אכילתו עלי דבהא אפי' רב הונא מודי וקונם סתם או פירש הנאה דקא שקלינן וטרינן הכא אי מערבין לדבר מצוה ליתא דלרב הונא דאמר מערבין לדבר הרשות מקמי דרבה ורב יוסף דאמרי אין מערבין אלא לדבר מצוה וכבר פריש לה הרמב"ם בהלכות עירובי תחומין דאין מערבין אלא לדבר מצוה ולא צריך לי' לאתנויי' הכא ולדעתין לפי לישנא דתלמודא ודלא לפלוגי אסוגיין דאין מערבין אלא לדבר מצוה איתחזיא לן דרב הונא ה"ק שבועה שלא אוכל ככר זו מערבין לו בה בין עירובי תחומין בין שיתופי מבואות ובע"ת ה"ה שבועה שלא אהנה מככר זו מערבין לו בה דאין מערבין אלא לדבר מצוה ומצות לאו להנות ניתנו אלא משום שתופי מבואות קאמר שלא אוכל ככר זו עלי אין מערבין לו בה בין ע"ת בין שיתופי מבואות ומ"ש שבועה שלא אהנה ומ"ש ככר זו עלי שבועה שלא אהנה מככר זו הככר דילי' אלא נפשי' הוא דאתפיס דלא לאיתהנויי מיני' ובמצוה דלאו בת אתהנויי היא שרי ככר זו עלי דאתפיס חפצא עביד לי' כלאו דילי' דאמר ככר זו כקרבן וכהקדש עלי והרי אינו שלו ואינו יכול לזכות בי' להיות שלו ובלאו דילי' אין מערבין לי' בי' א"נ כיון דאמר קונם ככר זו עלי הא עביד לי' לככר עלי דידי' כקונם כהקדש ממילא כל דלא מצי עביד בהקדש לא מצי עביד בהאי ככר ואע"ג דבהקדש טעמי משום דלא חזי נמי לאחריני והכא הא חזי לאחריני סוף סוף עלי דידי' עביד לי' להאי ככר כהקדש מה הקדש לא מצי לערובי בי' אף האי ככר לא מצי לערובי בי' דהא לא פריט במאי להוי כהקדש ולכל מילי עבדי' כהקדש והא דלא אמרינן נעשה כאומר הקדש משום יתורא דמתני' דקתני לפי שאין מערבין בהקדשות הא תו ל"ל למעוטי קונמות מיתיבי הנודר מן הככר כו' מאי לאו דאמר עלי ומאי מערבין עירובי תחומין כיון דלא קא מתהני שרי לא דאמר זו דלא אמר עלי וכדקתני שבועה שלא אטעימנה ומערבין בין ע"ת בין שיתופי מבואות וה"ה שבועה שלא אהנה אלא משום שיתופי מבואות קתני שלא אטעימנה ואותבינן מסיפא דקתני ככר זו הקדש הוא דאין מערבין הא אמר עלי מערבין ע"ת. ולא קאמר אמר עלי נעשה כאומר ככר זו הקדש דלא דמי דהקדש לכ"ע אסירא ולא חזי מידי ואמר עלי חזי לאחריני אמר לך רב הונא אלא מאי אמר עלי מערבין קשיא רישא וכ"ת רישא קתני מערבין בין עירובי תחומין בין שיתופי מבואות וסיפא קתני ככר זו הקדש אין מערבין אפי' ע"ת אבל אמר עלי דעירובי תחומין מערבין ושיתופי מביאות אין משתתפין לא קמיירי הא ליתא דטפי הו"ל למיתנא אמר עלי דמערבין ע"ת דהוה רבותא טפי ושלא אטמיענה בשיתופי מבואות ממילא שמעת לי' ותו אימתי דקתני משמע הא אמר עלי אין מערבין כלל אפי' עירובי תחומין חסורי מחסרא כו' ואפי' אמר עלי נעשה כאומר כו' וכולה בע"ת וקאמר אמר עלי נעשה כאומר שלא אטעימנה כשם שבעירובו אינו טועם כך אינו נהנה דמצות לאו להנות ניתנו ומשנינין רב הונא דאמר כר' אליעזר דר"א אית לי' סברא דרב הונא וכן ת"ק דאידך ברייתא דקתני אדם אוסר עצמו באוכל מערבין לו בה בשיתופי מבואות באכילה ובע"ת אפי' בהנאה אוכל הנאסר לו בהנאה אין מערבין לו בה אפי' עירובי תחומין דלגבי דידי' כקרבן הוא ולאו דילי' ר"א אומר ככר זו עלי מערבין לו בה ע"ת כו' והלכתא כרב הונא דליכא דפליג עלי' ובשתופי מבואות אמר שבועה שלא אוכל מערבין שלא אהנה אין מערבין ובעירוב תחומין אפי' אמר שלא אהנה מערבין אבל אמר ככר זו עלי אין מערבין ואם אמר קונם אכילתו עלי מערבין דהא לא סליק נפשי' מיני' אלא מאכילה אבל להנאה דידי' הוא:

והא דתנן סומכוס אומר בחולין והוינן בה ואלו לנזיר ביין לא פליג ואמרינן משום דאפשר דמיתשל אנזירותי' ואמרו עלה בתוס' וכן הריטב"א הקדשות נמי לימא איפשר דמיתשל עלי' וטבל לרבי נמי לימא הואיל ואיפשר לתקוני' ופרקי דלא אמרינן הואיל אלא היכא דחזי לאחריני לסומכוס דאמר חזי לדידי' בעינן מודי דאמרינן הואיל אדידי' אבל היכא דלכ"ע לא חזי לא אמרינן הואיל והא ככר זו עלי דלאחריני חזי מאי אמרת כיון דעלי דידי' כהקדש כמאן דלאו דידי' הוא לימא אפשר דמיתשל עלי' תריץ בכה"ג נמי לא אמרינן הואיל אלא היכא דדידי' הוא ולאחריני חזי למיכלי' דשרו רבנן בלא הואיל וסומכוס אסר מודי להו היכא דאיכא למימר בי' הואיל:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה