אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שלישי – בכל מערבין › דף כח:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שלישי – בכל מערבין · דף כח:

דף כח.

ראשונים שלא היו להם פילפלין הא דבתוס' דקמן קשיא מאחר דמשום טבול פטור מן המעשר ומשום דאכלי' בעיני' הוא דקמחייב ור' יוחנן היכי שביק טעמא דחיובי' ונקט טעמא דלאו דחיובי' אלא פלפל לטבולי נמי לא חזו ולתבלין הוא דחזי ור' יוחנן ה"ק אנן דמתבלינן בפלפלי לא צריך לגרגר וקמאי דלא הוי להו פלפלי לתבולי הוו מבטלי בזרע גרגר שחוק והריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' אמר התם בפלפלי יבשתא דאפי' לטבולי לא חזי הכא בריטבתא וה"ק ראשונים שלא היה להם פלפלין רטובין. ויבשתא טומאת אוכלין לא מטמאי דלא חזי אלא לתבלין ובמעשר וערלה חייבין דמעיקרא כי הוו רטיבי נחית עלי' חיובא ותו לא פקע וכו':

חזיז דר' זירא בדלאו דגנוניתא ופליגא דרב והלכתא כינוקא והיינו דרב ודגנוניתא מערבין בי' ומברכין עליו בפה"א ושאר חזיז אין מערבין בו ומברכין עליו שהכל מידי דהוה אמיא ומלחא דלא מערבין בהו וברוכי מברכינן עלייהו:

כשות מערבין בו ומברכין בפה"א ולענין כסף מעשר לא ידענא או פרי מפרי הוא:

כפניות אפי' דלאו דניסחני נקחין בכסף מעשר ומטמאין טומאת אוכלין הואיל וחזי למתקן וחייבות במעשר כרבנן דר"י דהוה גמר פירא טפי משקדים ערים קטנים דקיי"ל כמ"ד זה וזה לפטור ולענין עירוב איכא למימר אפי' דניסחני אין מערבין בהן הואיל ובעידנא דקני עירוב לא חזי דהא לא מתקינהו וכן אמר הריטב"א:

וטעמא דטומאת אוכלין אסברה ניהלן הריטב"א דכתיב אשר יאכל שעיקרו לאכילה ואם מניחין אותו יהי ראוי לאכילה ואע"ג דהשתא אכתי לא חזי כולי האי וקור אין עיקרו לאכילה דלאו אדעתא דהכי נטעי לי' ואם אתה מניחו מתקשה ויוצא מתורת אוכל הלכך אעפ"י שאם שלקו וטגנו נעשה אוכל ומקבל טומאה כל זמן שלא שלקו וטגנו אינו אוכל ולא דמי לכפניות דנטעי אדעתא דפרי ואוכל ואם אתה מניחו לא יצאו מתורת אוכל וכו' ובהכי מיפרקא קושי' דרבותינו בתוס' והיינו דרבותינו בעלי התוס' אלא הא דאמרי משום דמיתוק ע"י אור קל משליקה וטיגון לא צריכא אלא משום דלאו להכי קיימא ולדברי הריטב"א ורבותינו בעלי התוס' איכא למימר קור מערבין בו. ולא דמי לכפניות דמטמא טומאת אוכלין ואין מערבין בהן וקור היא גריעא מיני' דלא מטמא טומאת אוכלין דאיכא מילתא דשוייא בכולהי היכא דלא בעי תיקונא וקיימי להכי אלא חזי למיכלי' בעינן למיחשבי' אוכלא בהא מילתא כולהי שוויין אי חשיב אוכלא לחד מיני' חשיב לכולהי. ואי לא חשיב אוכלא לכולהי לא חשיב. ואיכא בכל חדא מילתא דליתי' בחברי'. גבי עירוב סעודה הראויה בשעת עירוב בעינן ואע"ג דלאו להכי קיימא וסופו להקשות ולא נטעי אדעתא דאוכלא השתא מיהת אוכלא וסעודה קרינן בי' גבי טומאת אוכלין עיקרו לאכילה דקיימא להכי בעינן דכתיב אשר יאכל ואע"ג דלא חזי אלא ע"י תיקון גבי כסף מעשר פרי מפרי וגדולי קרקע בעינן ואע"ג דלא חזי אלא ע"י תיקון ולאו עיקרו לאכילה וסופו להקשות ואדעתי' דאקשויי נטעי לי' גבי מעשר גמר פרי בעינן ואע"ג דלא חזי אלא ע"י תיקון והשתא כפניות דעיקרו לאכילה ולא חזי אלא ע"י תיקון ניקחות בכסף מעשר ומטמאות טומאת אוכלין ואין מערבין בהן ולמעשר פליגי ר"י ורבנן אי חשיב גמר פרי קור דחזי לאכילה אפי' בלא תיקון ואין עיקרו לאכילה וסופו להקשות ואדעתי' דאקשוי נטעי נקח בכסף מעשר ומערבין בו ואינו מטמא טומאת אוכלין:

שקדים המרים בין גדולים בין קטנים פטורים ממעשר ובכסף מעשר ניקחין דהא חזי למתקן ומהאי טעמא מטמאין טומאת אוכלין ואין מערבין בהם דלא חזו השתא:

כשות וירקא דקליא ופולין לחין מערבין בהן ושיעורן כמלא היד חזיז דגנוניתא כמלא אוזליתא דאכרי והרמב"ם אמר ליטרא ולא ידענא אמאי לא פריש מילתי' דגנוניתא אבל דלאו דגנוניתא לא תרדין חיין ומבושלין מערבין בהן בשיל ולא בשיל קטיל דאכל יתי' ואין מערבין בו והרמב"ם אמר כן בכל ירק ופליג עלי' הראב"ד:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה