אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שישי - הדר › דף עד.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שישי - הדר · דף עד.

דף עג:

ולא לכלים ששבתו בתוך הבית והרי הן בחצר ואע"ג דאי עבר ועיילינהו לחצ' אחרי או עיילינהו דרך מלבו' שרי לטלטלינהו התם וכן עיילינהו למבוי כדאמרי' בריש ר"א דמיל' וכך כלי ששבת ברה"ר והרי הוא ברה"י או ברה"י והרי הוא ברה"ר דפחות מד' אמות שרי לטלטולי' אי לאו דגזור אימא אתי לטלטולי ד' אמות ה"נ כי איתנייהו בהאי חצר לימא כמאן דאיתנייהו במבוי או באידך חצר דמי דהא תרוי' חדא נינהי לגבי כלים ששבתו בתוכן מ"מ חומרא הוא דאחמור בעירובי חצרות דלא אתי לאפוקי מבית לחצר אחרת דאפי' דרך אותו חצר אסור ואע"ג דברשויות דאורייתא לא גזרינן אלא היכא דאכוין לאפוקי מרשות לרשות דרך מקום פטור אבל אי לא אכוון ואשכח מנא דמנחא במקום פטור שרי לאפקי לרשויות א"נ אשכחה דמנחא ברה"י שרי לעי ולי' לרה"י ואע"ג דשבתא ברה"ר וה"נ מחצר לחצר כרשות אחד הן בעירובי חצרות דרבנן אחמור בי' דנא ליתי לזלזלי בי'. ומדינא כלים ששבתו בתוכן אפי' עירבו חצרות בהדי בתים שרי ואע"ג דכי עירבו בתים וחצר חדא נינהו חצר של יחיד נמי שרי בכלים ששבתו בתוכה דהא גגות קרפיפות דיחיד נינהי ושרי מזו לזו ומהן לחצר הואיל ולא קביעה תשמישתי' אין חולקין רשיות לעצמן:

למאן דגזר דלמא אתי לאפוקי מאני דבתים לחצר גזר דלמא אתי לאפוקי מאני דחצר לחורבה הלכך ממבוי לחורבה אסור אפי' כלים ששבתו במבוי מחורבה למבוי שרי. ומאן דאפיק מחורבה למבוי אסיר לאהדרינהו לחורבה כי היכי דאסירי מאני דמבוי אטו מאני דבית אסירי מאני דידי' אטו מאני דבית וחצר ל"ש מתוכה למבוי ל"ש ממבוי לתוכה שריא ולא גזרינן ממבוי לחצר דלמא אתי לאפוקי מאני דחורבה לחצר ולבית דמאני דחורבה לא שכיחי דאי לא תימא הכי מבוי שבתים וחצרות פתוחין לתוכו נמי אי איכא חורבה בהדי' ליתסר ממבוי לחצרות משום מאני דחורבה וכיון דאסיר לא לישתרי בלחי וקורה כי הכי דחורבה לא מתיר המבוי מהאי טעמא כדאמרו רבנן דתוס' ה"נ חצרות אין מתירין המבוי:

לר"ש חורבה וחצר לא ידענא אי רשות אחת הן לכלים ששבתו בתוכן כיון דחורבה לאו דירה היא רשות אחד הן או דלמא כיון דחזי לדירה לאו רשות אחד הן ומסתברא דלאו רשות אחד הן מידי דהוה אבית העצים ודדמי לי' ובית שער דלאו מקום דירה נינהו ומ"מ לאו רשות א' הוא דר"ש ע"כ לא קאמר אלא חצרות וגגות וקרפיפות אבל לא הנך ולהר"י דכיצד משתתפין אפי' מבית לתוכו שרי ועדיפי מחצרות וקאמר להא שמעתא ברב ושמואל ור' יוחנן דפליגי במבוי:

שהמבוי לחצרות. לאו דיוקא היא דכי היכי דקתני לבתים דבתים הוא דאסרי לחצר ה"נ קתני לחצרות דחצרות הוא דאסרי למבוי דחצר אחד לא אסרה למבוי והיינו דקאמר בעירובין דבעירובין הכי קבלה דתנא דייק בלישני' לדיוקא דהו"מ למיתנא שהמבוי לחצר כחצר לבית ואנא ידענא דבית מהבתים וחצר מחצרות קאמר. כי היכי דבית ששכח ולא עירב אוסר על כל בתי החצר כך שכחה חצר ולא נשתתפה אוסרת על כל חצרות המבוי וקא דייק וקתני לחצרות דלא איקרי מבוי עד דאיכא חצרות ואי קתני שהמבוי לחצר הוה אמינא אפי' חצר אחד ובית אחד ושכחת החצר אוסרת על המבוי משום דאיכא בית ואיידי דקתני לחצרות קתני נמי לבתים א"נ קמ"ל דלא איקרי חצר עד דאיכא שני בתים ואי תני לבית אע"ג דבית מבתים קאמר הכא דקתני אוסר קתני בית מבתים אבל מ"מ בבית אחד נמי איקרי חצר קמ"ל לבתים דלא איקרי חצר עד דאיכא בתים א"נ אי תנא בית הוה אמינא אפילו בית ובית שער למר ובית התבן למר קמ"ל בתים דאינו אוסר אלא מקום דירה למר או דלאו בית שער למר:

קבלה מיני' כו' בשמעתא דביטול רשות מחצר לחצר בפירקין בהא דא"ל אביי לרב יוסף פירשוה רבותינו בעלי התוס' וחד מיני' באחריתי ואתינן לפרושי מלתי' ה"ק קבלה מיני' דהא דבית אחד וחצר אחד אמר שמואל ברישא והדר אמר אין לנו בעירובין כו' והדר בי' מההיא ורב ברונא הא דבית אחד שמעה משמואל והא דאין לנו לא שמעה מיני' ור"א הא דאין לנו שמעה ודבית אחד לא שמעה. וכי שמע מרב ברונא הא דבית אחד אתא לקמי' דשמואל ורמי לי' דידי' אדידי' ואשתיק שמואל משום דהא אמר בבתרייתא והדר בי' מההיא או לא קבלה דאין לנו אמר ברישא והדר בי' ואמר אפי' בית אחד ור"א דלא שמע מיני' הא דבית אחד ושמעה מרב ברונא אתא לקמי' דשמואל ורמי לי' ואשתיק שמואל משום דהדר בי' מהא דאין לנו. וקשיא דאי קבלה מיני' ואשתיק משום דהא אמר בבתרייתא חדא כי שייל מיני' אמר מר הכי אמאי א"ל אין הא איהי הדר בי' והו"ל למימר הדרי בי כי היכי דלא לישרי ר"א בבית אחד ועוד מאי קבלה מיני' הא לאו מקבלתי' מר"א הדר בי' אלא מעקרא הדר בי' אלא בין כך ובין כך הא דאין לנו בעירובין אמר ברישא והדר אמר בית אחד ואי קבלה מיני' אשתכח מיני' הא דאין לנו ואמר בית אחד ואתא ר"א ושיילי אמר מר הכי אזל אין ורמי לי' דידי' אדידי' ואדכר דהכי קבל וקבלה מיני' והדר בי':

הא דדייק הריטב"א משמי' דהרשב"א מההיא דאבוה בר איהי דשני בתים לכל חצר דבית אחר הוה בהדי דבי כנישתא וס"ד דשמואל משום חצר דאבוה ב"ר איהי והאי ביתא דבי כנישתא שרי ואסיק דאבוה ב"ר איהי הכי סבור ולה היא דשמואל משום חזנא היא דשרי דה"ל שני בתים בהדי דבי כנישתא ובחצר אבוה נמי הוי שני בתים האי דיוקא לא מכרעא אימא בית אחר בלא חצר הוה בההוא מבואה בדוכתא אחרינא דלאו בבי כנישתא וקס"ד שמואל משום חצר דאבוה והאי ביתא הוא דקא שרי ואסיק חזנא הוה בבי כנישתא דהו"ל שני חצרות ובית דאבוה בחצרו וביתא דחזנא כחצר דבי כנישתא והאי ביתא דבלא חצר לא מהניא ולא מידי וכן אמר הריטב"א אדרב דשני בתים לכל חצר מהא דר"א דמילה ודירושלמי ולאפוקי מהראב"ד דאמר שני בתים בשני החצירות וה"נ משמע קצת לקמן בעובדא דאבוה ב"ר איהי ומדאמר משמע קצת מכלל דלאו דיוקא מכרעא הוא וכדאמרן:

שלש מחלוקת במבוי לר"ח הלכה כר' יוחנן ואפי' בית וחורבה ניתר בלחי וקורה וחל קין עליו ואמרי הלכתא כרב וכדאמר רב נחמן נקיטינן ולהראב"ד בית אחד בכל חצר וכולהי רבוותאי אמרי שני בתים לכל חצר ושלש מחלוקת בחצרות פתוחות זו לזו להריא"פ והרמב"ם אף בזו הלכה כרב ואין המבוי ניתר בלחי וקורה כדאמרן בפלוגתא דר"מ ורבנן והריטב"א משמי' דרבותי' ומשמי' דהראב"ד והרא"ש וה"ר מרדכי משמי' דהר"מ בזו אין הלכה כרב מדאמרינן רב לא תני פתוחות הא דכ"ע תני. ולרבותינו בעלי התוס' אפי' רב לא קאמר אלא פתוחות בפתחים אבל עירבו דרך סולמות או דרך חלונות ניתר בלחי וקורה:

ואם ובנו לא מצאנו חבר לרש"י והכל מודין שניתר בלחי וקורה:

וחורבה לרש"י היא גופה אסירא ממנה למבוי וממבוי לתוכה. ולהר"י כל שאינה אוסרת היא עצמה מותרת ואפי' חורבה גופה לא אסירא אלא היכא דדייר בה. וכן אמר הרא"ש וכן אמר הרשב"א ופלוגתיי' בכיצד משתתפין בשמעתא דאנשי חצר ואנשי מרפסת:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה