אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק שישי - הדר › דף סח.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק שישי - הדר · דף סח.

דף סז:

דהא מר לא אמר לנכרי זיל אחים הריא"פ מתני הכי ופריש לה בשבת בפרק ר"א דמילה דהכא משום דשבות דשבות הוא ועובדא דרבא דאחים לי' נכרי אגב אמי' וכה"ג לא מתני לי' אלא דאמירה לנכרי אפי' באיסור דאורייתא שרי אפי' קודם מילה הואיל ולית בי' מעשה אלא אמירה בעלמא ועובדא דרבא אחים לי' ישראל אגב אמי' דנכרי אפילו בלא אמירה שרי והיינו דתוס' דהכא ואשכחן כה"ג גבי חולה שאין בו סכנה דשבות ע"י ישראל אסור וע"י נכרי אפילו מלאכה דאורייתא שרי והריטב"א משמי' דהרב החסיד אמר דבדבר שיש בו מעשה שמתחדש שום תקון בגופו של דבר אפי' בדרבנן אסור אמירה לנכרי ובדבר שאינו תקון בגוף הדבר אפי' בדאורייתא כגון הבאה ואפי' מרה"ר שרי ע"י נכרי וקשיא לן א"ה הבאה דשבות ע"י ישראל נמי לישתרי כי היכי דשרי הבאה דאורייתא ע"י אמירה לנכרי אלמה תניא אין מביאין איזמל דרך גגות חצרות וקרפיפות ורבה נמי לא שרי בלא עירוב ושתוף אלא ע"י נכרי וכ"ת שבות דאמירה לנכרי קילא משבות דעביד ישראל מאי קושיא מהזאה ולדידי' צריכנא למימר היינו דא"ל רב יוסף ולא שני לך בין שבות דאית בי' מעשה דישראל עביד מעשה בגוף הדבר כהזאה לשבות דלית בי' מעשה דישראל לא עביד מעשה כלל אלא אמירה בעלמא כדאמר בה"ג ונכרי נמי לא עביד מעשה בגוף דהא מר לא א"ל זיל אחים דהוא מעשה בגוף וממילא איפרקא נמי הבאה דישראל עביד מעשה מ"מ ודחיקא מילתא והא דדחי הריטב"א לדבה"ג דאי דרבא ע"י ישראל היכי מחים לי' אגב אמי' הא כל שהוסיף במלאכת חולה לצורך הבריא אפי' בקדרה איסורא דאורייתא היא כדאמרינן המבשל לחולה בשבת אסור לבריא גזירה שמא ירבה בשבילו אמר לך בה"ג הכא כגון שהרחיצו את הקטן באותן חמין של אמו ואין מרבין בשבילו ואמו צריכה נמי חמין לרחיצה וגזירה דשמא ירבה במקום מילה לא גזור. כי היכי דלא גזור בי' אמירה לנכרי א"נ ע"י נכרי הוה ולאחר שלישי למילתו כדאמר הרא"ש בפרק ר"א דמילה והא דאמרי אליבא דבה"ג דע"י ישראל הוה והוה תוך שבעה לאמו דשבעה דחי' מעת לעת ולמילה הוה יום שמיני ה"ה דאיכא לאוקמי דהוה נמי תוך שבעה לינוקא ולאו משום מילה הוא דאיצטריך לחמין וכדאמר הרא"ש בע"י נכרי. מיהא להנך תרתי שינויי עובדא דרבא לאו דומיא דעובדא דרבה דהא דרבה לבה"ג נמי קודם מילה הואי דמהכא הוא דשמיע לי' דשרי אמירה לנכרי אפי' באיסורא דאורייתא לצורך מילה. והרמב"ם דשרי אמירה לנכרי בשבות בכל מצוה או קצת חולי תרגמא ה"ה אליבי' דהאי ינוקא דרבה נמי לאו קודם מילה הואי אלא דינוקא הוה צריך לחמין. ולה"ה הא דאותבי' אביי הזאה מק"ו אותבי' השתא הזאה דאפי' במקום כרת העמידו דבריהם במקום צערא דינוקא מיבעיא מיהא אכתי תיקשי האי ינוקא היכי דמי אי חולה הוה הא חולה שאין בו סכנה עושין ע"י ארמאי ואפילו מלאכה דאורייתא ואלא צערא בעלמא בלאו הא דהזאה מי לא ידעינן דשבות משום צערא בעלמא לא שרינן מאי ענין הזאה דמשום מצוה להכא דמשום צערא אלא מודי הרמב"ם דהכא מקמי מילה הואי וקסבר היכי דשרי הכא שרי נמי התם:

כיון דאי' בעי לה מנאי כו'. הא דארש"י אין יכולת בידי לוותר בכל שבת לאו דוקא בכל שבת דאכתי ליקני ואי בעי לה מני' ויהיב להו בשבתא קמייתא תו לא הדר ועריב להו ומי לא בעו מיני' הדר ועריב בשבתא אחרינא עד דליבעו מיני' אלא דאביי עניא הוה ואפילו בשבתא חדא לא מצי יהיב להו ורבה דרישא הוה לא אקני להו פתא רבה סבר דשתפי כדא"ל נסמוך אשתוף ובכל שבתא הוה משתפי וסבר רבה דהשתא נמי שתפי וא"ל נסמוך אשתוף ואהדר לי' אביי והא לא שתפינן. והא דקאמר מר לאו אורחי' לאו אורחי' לשיולי א שתפי דסבר הוה מדמשתפי בכולהי שבת האידנא נמי שתפי אנא דידענא דלא שתפי טרידנא בגירסאי:

הריא"פ וכולהי רבוותאי מתני דאי בעי מנאי מאתמול והאי מאתמול לאו מקמי דמזכי להו. אטו מאן דלא בעי למיהב להו מקמי הכי בלא עירוב לא מצי מזכי בעירוב ובשתוף השתא משום עירוב ושתוף מיהת הא קא מזכי להו ומקני להו קנין מעליא ולא קפיד בהא בהדי' כלל אלא מאתמול בתר דמזכי להו קאמר כיון דבתר דמזכי קפיד לאו זיכוי הוא. ואמר הראב"ד לא אמרן אלא במזכה כיון דקפיד לאו זיכוי אבל בעירוב שגובין מכל בני המבוי אע"ג דקפיד שפיר דמי וכן אמר הרשב"א וכן אמר הריטב"א. ופליגא דהרמב"ם דאמר בשותפין ביין ושמן אחד מבני מבוי שבקש מחברו יין או שמן קודם השבת ולא נתן לו בטל השיתוף שהרי גילה דעתו שאין כולן כשותפין שאין מקפידין זה על זה ואיהו סבר לית הלכתא כר' חנינא דמי שהוציאוהו אלא כשמואל דאמר המקפיד על עירובו אין עירובו עירוב מה שמו עירוב שמו וכן אמר הרא"ש התם הלכתא כשמואל וסתמא דברייתא דאחד מבני מבוי שבקש יין ושמן ולא נתנו לו כוותי' דשמואל וקאי אמתני' דבעה"ב שהי' שותף לשכניו דגר' חנינא צריכין לאוקמא מתניתא בגוונא כגון שזיכה להן היין והשמן:

והוא שחשב עד שלא ימות המת. שמעינן מדרש"י דכי מוקמת פלוגתי' בלמפרע ובברירה פליגי נמי במכאן ולהבא ודכ"ע היכא דנחתא להו טומאה תו לא סלקא מיני' במחשבה לב"ש דלית ני' ברירה ונחתא להו טומאה מכאן ולהבא נמי טמאין ולב"ה דאית להו ברירה לא נחתא להו טומאה כלל ואפילו למפרע טהורין וניחא הא דלא פליגי ונפתח דהתם לא הוי פליגי אלא בלמפרע אבל מכאן ולהבא דכ"ע טהורין והיינו דתנן טהורין לד"ה במכאן ולהבא ובתוספות יו"ט הא דפליגי בחשב להודיעך כחן דב"ה וקשיא האי שחשב ל"ל ליתני ב"ש אומרים והוא עד שלא ימות המת והוה קאי אתרוייהו אחשב ואנפתח:

הא דאמר הרב בעל בית יוסף (סי' שפ"ו) אדה"ר יונתן דבעי למימר אהא דמספק לבתר שבתא זהו של שיתוף כדאמרי' בתרומה שמא יבקע הנוד ואמר עלה הא אסיק רב הושעיא בי"ט דלא פליגי ב"ש וב"ה הכא בברירה האי מאי קושיא א"נ ב"ש וב"ה לאו בברירה פליגי הנך תרי מתניתא ודאי בברירה פליגי כדתרגומי כולהי רבוותאי והיינו דאסקי הלכתא כמאן דתני משתתפין באוצר דקי"ל בדרבנן יש ברירה ואתיין כתנאי דברירה לבר מה"ר מנחם דאוקים להנך מתניתא בטעמא אחרינא ודחו למילתי' אלא אי קשיא הא קשיא מתרומה אשתוף קא אמרת שאני תרומה דרחמנא אמר אפרש ואי איבקע הנוד הא לא אפרש אבל שיתוף אימא כי איתי' בחביתא ואי בעי חד ושקיל מיני' לא מחי בידי' שפיר דמי דהא איכא שיתוף ומנח בחביתא ולא אשכחן חבר לה"ר יונתן בהא:

הא דא"ר הושעיא הא ב"ש הא ב"ה. פירשוה רבנן בברירה דב"ש לית להו ברירה וב"ה אית להו ברירה וכן אמר הריא"פ בירושלמי אתמר אמתני' דכיצד משתתפין במבוי דחוץ תני אין מזכה להן בחבית שבמרתף אמר רב הושעיא שמא ישכח וישתנ' והא אמוראי נינהו אליבא דרב הושעיא רבנן דבבלי אמרו משמי' דרב הושעיא משום דאין ברירה וב"ש היא ורבנן דירושלמי אמרי משמי' משום דשמא ישכח וישתנה אפי' לב"ה ותניא בתוספתא פרק ששי אין משתתפין לא באוצר ולא במבוי אא"כ יחד לו מקום. ואי האי דאין משתתפין באוצר דתוספתא בלא בירר לו חבית לשיתוף אלא אמר חבית אחת בין החבית שיתוף א"נ רביעית שבחבית או מזון שתי סעודות פירות שבאוצר שיתוף קשיא חדא מה ענין למבוי הכא לא בירר השיתוף והתם שיתוף מבורר אלא שאינו מניחה במקום המשתמר ותו האי אא"כ ייחד לו מקום אא"כ יבררנו וייחד לו מקום מיבעי לי' אלא הא דירושלמי והא דתוספתא לאו היינו הא דהכא דהתם בבירר לו חבית לשיתוף ויודע ומכיר אותה אלא שהניחו בין חביותיו שבמרתף דמשום ברירה ליכא דהא איבררא ומשום שמא ישכח וישתנה איכא זימנין דאתי לאסתפוקי או מזכור חבית אחרת וישכח ושקיל להאי סבור לא זה שבירר אלא אחרת בירר ואזיל ומסתפק או זבין להאי ולאו אדעתי' והא דהכא בלא בירר השיתוף אלא אמר רביעתא דחלא בחביתא או אחת בין חביותיו שיתוף דמשום שמא ישכח וישתנה ליכא דלאסתפוקא לכולהי אבות לא חיישינן חדא דלא שכיחא דלא לשתייר כלום ועוד הא ידע דחדא מיני' שיתף וזיכה. אלא התם לאחלופי הוא דחשו זימנין דלאו אדעתי' ומחליף לה ושקיל לה להאי חביתא דלשיתוף סבור לאו הא דאיבררא והכא א"נ מסתפק להו כל מאי דאשתירא הא ניהו השיתוף ומשום ברירה איכא דכי שקיל ומסתפק אימא דשיתוף שקיל ומסתפק. דבכולהי מספקינן אימא הא ניהו השיתוף והיינו דאמרו בירושלמי משמי' דרב הושעי' בהא דהתם שמא ישכח וישתנה והיינו דקתני בתוספתא דומיא דמבוי דאידי ואידי שיתוף מבורר אלא דמנח לי' במקום שאינו משתמר מבוי אינו משתמר מאחרים אוצר אינו משתמר ממנו דלמא לאו אדעתי' ואתי למישקל לאחריתי ושקיל להאי והשתא אנן דקי"ל בעירוב יש ברירה וכדתנן בבכל מערבין למקום שארצה אלך ילך לאיזו רוח שירצה וכן קבעו הלכתא כולהי מודי דרביעתא בחביתא שפיר דמי אבל היכא דבירר לו חביות אחת לשיתוף והניחו בין חביותיו אינו עירוב משום שמא ישכח וישתנה כדתניא וקבעוה בירושלמי וצריכנא מימר דקים להו לתלמודא דמתניתא דאין משתתפין באוצר דהכא בשלא בירר קמיירי דומיא דרביעתא דחלא בחביתא א"נ הא דתוספתא חסור מחסרא וקתני אין משתתפין לא בבית האוצר דמשמע שבירר לו שיתוף ומניחו בבית האוצר והכא דקתני אין משתתפין באוצר באוצר גופי' משמע. מיהא קשיא לן חדא דהאי דתוספתא ודהכא בחדא לישנא איתני' ותרתי מילי נינהי ואי למיתנא התם בבית האוצר לא ניחא לן ותו מנ"ל לתלמודא הא אימא האי אין משתתפין כההיא דתוספתא וד"ה היא והא דקתני משתתפין באוצר באוצר שאינו מבורר וב"ה היא. ולמימר דקים להו לתלמודא דבהכי קמיירי דחיקא מילתא. ותו וכי סני לי' לרב הושעיא כולהי תנאי דפליגי בהדיא בברירה עד דאשכח לפלוגתא דב"ש וב"ה במת ומוקים לה בהכי ובכולהי תלמודין במילי דתלי בברירה לא תלוי להו בדב"ש וב"ה דמת ומ"ש הכא ותו קשיא דרב הושעיא אדרב הושעיא די"ט דאוקמה במכאן ולהבא עד דאצריך ר"ת למימר תרי רב הושעיא נינהי ותו אביי דאמר כב"ש וכמה טרח בה הריטב"א לאשכח תרגימא בהא שמעתא דקשו בה רבנן טובא וצריכנא נמי מימר דרב הושעיא סבר מאן דאית לי' ברירה אפי' בדאורייתא אית לי' ומאן דלית לי' אפילו בדרבנן לית לי' כרב יוסף דבכל מערבין וטפי הו"ל לרב הושעיא לאיתויי תנאי דפליגי בעירוב דתניא ומייתי לה בבכל מערבין אמתני' דמתנה על עירוב הריני מערב כו' משתחשך רש"א עירובו עירוב וחכ"א אינו עירוב הלכך אתחזיא לן דהיינו מתניתא דהכא והיינו דתוספתא והיינו דירושלמי וכולהי בחדא מחתא אתמרי והאי תני אין משתתפין באוצר לאו אביי הוא דא"ל דלהכי לא אקני להו רביעתא דחלא בחביתא אלא אביי שתיק ולא אהדר לי' לרבא ב"ר חנן מידי ומודי הוא לרבא ב"ר חנן דבכה"ג שפיר דמי והא דלא עביד הכי טעמא הוה ליה אי משום דחייש נמי אקפידא דחלא אי משום דאחמיר אנפשי' הוה ואע"ג דמדינא שרי דבעירובין יש ברירה אי משום טעמא אחרינא והנך תרי מתניתא תלמודא הוא דאייתו להו ורמי להו ורב הושעיא פרקינהי. והריטב"א נמי אייתי למאן דפריש לה הכי ורב הושעיא דאוקמינהו למתניתא בהכי טעמי' דאמר מכאן ולהבא מחלוקת וטעמא דב"ש לאו משום דאין עולין מידי טומאתן במחשבה דבהא דכ"ע דאין עולין מידי טומאתן במחשב' אלא הכא לא דמי דהתם בטומאה ודאית כגון כלי לא בטלה מתורת כלי במחשבה אלא בשינוי מעשה אבל הכא לא טמאי אלא מספק דלא ידעינן בהי פתחא קא מפיק לי' למת וכי חשב לי' להוציאו באחד מהן תו ליכא ספקא אלא טעמא דב"ש כיון דאחזוק רבנן טומאה להנך פתחים מספקא דבהי מיני' מפיק כי חשוב להוציאו באחד מהן אכתי ספקא כדקאי קאי דשמא ישכח וישתנה הואיל ופתח בין הפתחין הוא זימנין דאתי לאפוקי לי' למת בהאי פתחא דחשב עלי' ומישתלי ומפיק לי' באידך פתחא ולאו אדעתי' וסבר הא ניהו פתחא דחשיב עלי' ואי חשב עלי' עד שלא ימות המת הואיל וקלישא ספיקתי' דהא חשב עלי' דהאי לא גזור בהו רבנן טומאה אבל חשב אחר שמת כיון דנחתא להו טומאה מספיקא השתא נמי דחשב לא אלימא מחשבתי' למיפקע לטומאה כיון דאכתי לא אזדא ספיקתי' מיניהו דשמא ישכח וישתנה להכי כדקאי קאי וב"ה לא חשו לשמא ישכח וישתנא והא דתני אין משתתפין באוצר משום דשמא ישכח וישתנה ב"ש היא דחשב בפתח בין הפתחין ה"נ חשו בחבית בין החביתין והא דתני משתתפין באוצר ב"ה היא דלא חשו בפתח בין הפתחין ה"נ לא חשו בחבית בין החביתין ורב הושעיא הוא דפריש למתניתא דאין משתתפין באוצר משום שמא ישכח וישתנה כדאמרו בירושלמי והיינו מתניתא דאייתוה הכא הדר אתו רבנן ואייתי מתניתא בידי' דמשתתפין באוצר ורמו להו אהדדי ופריק להו רב הושעיא הא מילתא דשמא ישכח וישתנה תליא בפלוגתא דב"ש וב"ה ותוספתא ב"ש הוא ורבנן דבבני ורבנן דירושלמי חדא משמי' דרב הושעיא אמרו אלא דרבנן דירושלמי תרגימא דרב הושעיא אמתניתא דאין משתתפין אותו והאי רומיא ופירוקא דפריק רב הושעיא לא אייתוה. וכ"ת כיון דלהאי פירוקא מתניתא דאין משתתפין ב"ש היא ולית הלכתא כוותי' הו"ל לאיתויי אבע"א לא שמיע להו אבע"א לא ס"ל דרב הושעיא בהא דמוקים לה כב"ש אלא קסברי הא מתניתא דמשתתפין לאו מתרצתא היא והכא בעירוב אפילו ב"ה מודו ואנן דקי"ל כבבלי משתתפין בכ"מ כב"ה אפי' בירר והניחה בין חביותיו ואי תיקשי לך לב"ש דאמרי אפ"י חשב משום שמא ישכח וישתנה כי הדר ומפיק לי' למת דרך אותו פתח שחשב עליו יטהרו הכלים למפרע דאפילו למ"ד אין ברירה הכא דחשב עלי' ועביד כמחשבתי' ליטהרי ואי מתניתין דאפיק דרך פתח אחר מ"ט דב"ה תריץ מתניתין בלא הוציאו אלא לזמן מרובה ועד שלא הוציא המת פליגי לב"ש הנך כלים טמאין מספק עד שיוצא המת ולב"ה טהורין א"נ דלא ידעינן בהי פתחא אפקיני' למת א"נ לב"ש גזור אפילו הוציאו דרך אותו פתח זימנין דישכח וישתנה ואמרי טהורין לפי שחשב וב"ה לא חשו לישכח וישתנה ולא גזור:

א"נ כדאוקמה רבנן דתוס' למ"ד למפרע פליגי בברירה דהכא כגון דאתעביד בי' דבר חדש ולא הוציאו דרך אותן פתחים דליכא ברירה וטמאין משום דעד השתא קיימי להוציא המת דרך עליהן ה"נ מתניתין בדאתעביד בי' דבר חדש ולא הוצאוהו דרך הפתחים וטמאין משום דקיימו לאפוקי דרך עלי' לב"ה הוי פתחא דחשיב עלי' הוא דטמא דקיימו לאפוקי למת בי' ושארא טהורין ולב"ש שמא ישכח וישתנה וקיימי כולהי לאפוקי דרך עלי':

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה