אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק רביעי – מי שהוציאוהו › דף נא:

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק רביעי – מי שהוציאוהו · דף נא:

דף נא.

עני הוא דאקילו עילוי' פירש"י בדרך ואין לו פת אבל בביתו אע"ג דלית לי' פת א"נ אית לי' פת ואפי' בדרך לא. והרמב"ם אמר בד"א בעני משמע אפילו בביתו. והרשב"א והריטב"א דאמרי תרויי' כל שהולך מביתו ע"מ לערב הו"ל עשיר ואפי' לית לי' בתר רובא אזלינן וכל שהולך שלא ע"מ לערב וחשכה לו הו"ל עני ואע"ג דאית לי' בתר רובא אזלינן ורוב הולכי דרך לית להו וכן אמר ה"ר יונתן אמתני' דמי שיצא לילך דשלא על מנת לערב בעינן ומתחזיא טעמי' דכי אזיל על מנת לערב מבית' הו"ל למיזל בפת אבל כי לא אזיל מבית' ע"מ לערב לא הוה שייך לי' למישקל פת ולרבותינו בעלי התוס' אפילו הולך ע"מ לערב אי לא אזיל למיהדר לבית' אלא להחשיך ולשבות ברגליו והדר ליזיל להלן הו"ל עני וכן אמר הרמב"נ אמתני' דמי שיצא לילך לעיר כו' דמיירי בנתנו לו עירובין ואזיל על מנת לערב ולשבות שם וכן אמר הרמב"ם ונתכוין לשבות שם. ובתוספתא שלהי פ"ג זה הוא שאמרו העני מערב ברגליו אחד עני ואחד עשיר ובלבד שלא יצא מן העיר ויאמר שבית הי במקומי שלא היתרו אלא למהלך בדרך דברי ר' מאיר משמע אחד עני ואחד עשיר מערב ברגליו ובלבד שלא יצא בין העני ובין העשיר מן העיר ויאמר שביתתי במקומי שלא התירו בין לעני בין לעשיר אלא למהלך בדרך והיינו דהרשב"א או הלך לדרך זו אחד עני ואחד עשיר מערב ברגליו ובלבד שלא יצא העשיר מן העיר ויאמר שביתתי במקומי שלא התירו לעשיר אלא למהלך בדרך. והשתא העני מ"מ מותר והעשיר אם הוא בדרך ומתניתין דקתני לר' מאיר אין לנו אלא עני לא תקשי אדתניא לר"מ א' עני וא' עשיר דתנא דמתני' למהלך בדרך עני קרי לי' ללישנא קמא מהלך בדרך דוקא וללישנא בתרא עני ממש. או עשיר מהלך בדרך קרי להו עני ותנא ברא עני ממש ועשיר ממש קתני מיהא מסתברא טפי דתוספתא חסורי מחסרא וה"ק אחד עני וא' עשיר מערבין בפת ולא יצא עשיר וכו' וכדאייתוה הכא בשמעתן:

ואנן לא אתבררא לן שפיר בהרשב"א והריטב"א אי אית לי' פת כיון דאחשיך התם למה אקילו גבי' מאי איכפת לי' אי מנח לפת' התם במקומו ולאורתא אכיל לי' ולרבותינו בעלי התוס' נמי כי אזיל לערב ולשבות ברגליו אפי' דלא למיהדר לבית' מאי איכפת לי' אי שקיל עירובי' בהדי' ולהרמב"נ לא תיקשי כדבעינא למימר קמן:

והא דאמרינן אבל במקום פלוני ד"ה עני אין עשיר לא בבית' אית לן לאפלוגי בין עני לעשיר דעני דלית לי' פתא לא מטרחינן לי' למיפק להתם אבל עשיר דאית לי' פתא הא מני לשדורי ביד אחר אבל בדרך אי תימא דמטרחינן לי' למיזל להתם ומתני' חשכה לו דוקא קתני ליכא לאפלוגי אלא בין מקום רחוק לקרוב היכא דמסגי קלי קלי מצי אזיל לא קני ואפי' עני דהא ברגליו מצי אזיל ולערב והיכא דקלי קלי לא מצי אזיל אפילו עשיר קני כיון דלא מצי אזיל פתי' היכי מצי לאנוחי'. ואי תימא דבדרך נמי לא מטרחינן לי' למיזל וחשכה לאו דוקא אפי' עשיר ומצי אזיל קני מסתברא הא דקאמר עני אין עשיר לא אביתו ובדרך מ"א עני קרינן לי' דלא מצי לשדורי בהדיא פתי' והו"ל כעני דלא מצי לשדורי משום דלית לי' פתא האי נמי הא לא מצי לשדורי דלית לי' שליחא ולדידי' לא מטרחינן ליה והיינו דאמרינן בשמעתין איהו כיון דנפק לי' לאורחא הו"ל עני הואיל ונפיק שלא על מנת לערב הו"ל כמאן דהואי באורחא ולית לי' שלוחא ולא מטרחינן לי' למיפק להתם ואע"ג דאית לי' פתא כיון דאיהו לא נפיק פת' היכי מטיא להת' וכהרשב"א דאמר שלא על מנת לערב בעינן ואע"ג דאית ליה פתא. ואבע"א אפילו תימא כהרמב"ן דאזיל ע"מ לערב וכי שאני לן בין עני לעשיר בביתי' דעשיר הואיל ואפשר ליה לשדורי בפתא לא קני במקום פלוני אבל האי דאזיל מביתיה לערב במקומו ברגליו אע"ג דעשיר היא בהתירא אזיל דעיקר עירוב ברגל ולר' מאיר נמי הא אזיל בפת לערובי התם וכי נפיק ובאורחיה הוא דאהדרי ליה באורחי' הו"ל כעני דהתם תו לית ליה שלוחא לערב בפת. ומסתברא אפי' בביתי' כי לית ליה שלוחא ומכיר מצי אמר שביתתי במקום פלוני ואע"ג דמלישנא דרש"י גבי עני' כפר שיחין משמע דלר"מ בעשיר אע"ג דלית ליה שלוחא לא מצי אמר במקומי וה"נ לר' יודא במקום פלוני שאני במקומי לר"מ כיון דאזיל לערב ברגליו הו"ל למישקל פתא בהדי' אבל במקום פלוני לר"י כי לית ליה שלוחא לא מטרחינן ליה למיזל להתם. והרמב"ם (פ"ז מהלכות עירובין) דאמר בד"א בעני או ברחוק כגון כו' אבל אם לא היה עני ולא רחוק כו' לא ידענא דמשמע עני אפי' בקרוב ואמאי נהי דלית ליה פתא ברגליו הא מצי אזיל ומערב דאנן הא קי"ל כר"י דעקר עירוב ברגל. וכ"ת לא מטרחינן ליה א"ה אפילו עשיר נמי בלא רחוק אמאי לא. ותו הא אמר רב הונא כיון דנפיק לאורחא הו"ל עני ואפי' עשיר נמי. והרמב"ם נמי מנפיק לאורחא קסליק ואיהו גופי' קבע להא דרב הונא בהאי פירקין. ובירושלמי אמרו אע"ג דר' יודא אמר עיקר עירוב ברגליו ובלבד שלא ישב לו בתוך ביתו ויאמר תיקני לי שביתה במקום פלוני אלא יצא לו חוץ לתחום ויאמר תקנה לי שביתה במקום הזה וממתין שם עד שחשיכה וחוזר ובא לעירו ותני כן מעשה במשפחות בית כו' שהיו מחלקין בגרוגרות כו' והיו עניי שיחין יוצאין ומערבין ברגליהן וממתינים שם עד שתחשך ולמחר היו נכנסין ואוכלין שם וחוזרין לא אמרו בירושלמי אלא יערב בפת אלא אמרו יצא ויחשיך אלמא לא התירו במקום פלוני אלא למי שהוא בדרך וחשכה לו אבל היושב בביתו אפילו אין לו פת או אין לו שליח יצא לו חוץ לתחום ויאמר תקנה לו שביתה במקום הזה וממתין שם עד שחשיכה וחוזר ובא לעירו. ואיכא למידחי אימא בשאין לו פת או שליח לא הטריחוהו לצאת לערב ברגליו ויכול לומר שביתתי במקום פלוני וירושלמי בשיש לו פת שלא ישב בתוך ביתי ויאמר שביתתי במקום פלוני כיון שיש לו פת לא התירו לו מקום פלוני אלא יצא לו חוץ לתחום וכו' זהו מותר אפילו בשיש לו פת. ועניי שיחין היו להן פת לערב מיהא כולה שמעתא דעני ודעשיר ודמתניתין דמי שיצא לילך לעיר כולה צריכא תלמודא:

ואע"ג דבמקום פלוני לכ"ע גריעא מפת דהתם אחד עני ואחד עשיר והכא עשיר לא. לענין ד"א עדיפא מפת דבמקום פלוני ודאי יש לו ד"א כדתניא ומייתי לה בשמעתא דתחתיו ופת מיבעיא ליה לרמי בר חמא וכן לענין תל ובקעה עד ב"ס דבמקום פלוני קתני מהלך את כולה וחוצה לה אלפים אמה ובנותן את עירובו אמר שמואל דלאו כולה כד"א ודיש בה דיורין בעינן כדאמרינן בשלהי כיצד מעברין ומייתי לה הריטב"א הכא בשלהי שמעתין והיינו דלעני דמהני תו לא פלגינן ביה ממקומו כדאמרינן כמאן דאזיל ושבת התם דמי:

ויצא עשיר חוץ לתחום. פירש"י בסוף התחום ואקשו בתוס' סוף סוף לא מצי אזיל לביתיה ולהרשב"א והריטב"א דאמרי שלא על דעת לערב בעי' ניחא דהכא כגון שלא יחזור לביתו ומ"מ עשיר מיקרי הואיל ודעתו לערב הו"ל למישקל פתי' בהדי' ועוד אמר הריטב"א דה"ק יצא עשיר לילך חוץ לתחום ע"כ. ובתוספתא יצא מן העיר ואימא הכא ט"ס:

הא דבתוספת לא יהיה לי בתוך ביתו אלא ד"א לית ליה לר"י הא דרש"י דבכל מערבין והא דמהר"י דשלהי כיצד מעברין דאמרי בלן שם כל העיר כד"א:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה