גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק רביעי – מי שהוציאוהו · דף נ:
לקרבן גדול קא מכוין פירש"י וגבי שביתה מאי אחריות איכא ולכולהי איכוון ושמואל דאמר שביתתי תחתיו קני בארבע מיני' קסבר בתחומין הקילו א"נ הואיל וד"א הוי שביתה כמאן דאמר ליקני לי' בארבעה מגו תמני כדאמרו בתוס':
לימא תהוי תיובתא דרב הא דמדחי רש"י מהא לדלישנא אחרינא איכא למימר אפי' תימא ל"א בשלמא לשמואל דאמר לא סיים קני או מקומו או עירובו התם נמי או ביתו או עירובו וכי אזיל בעירובי' בדביתי' ודאי אזיל אלא לרב דאמר לא קני כלל רישא נמי לא יזוז:
אמר הרמב"ם (פ"ז מהל"ע הל"ז) אם היה בין המקום שנתכוון לשבות בו ובין המקום שהוא עומד בו כשחשיכה יותר מאלפים אמה ה"ז לא קנה שביתה ברחוק מקום ואין לו אלא אלפים אמה לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשיכה ואמר (שם הל' ה') הקונה שביתה ברחוק מקום ולא סיים מקום שביתתו לא קנה שביתה שם כיצד כו' ואין לו אלא אלפים לכל רוח ממקום שהוא עומד בו כשחשיכה:
אמר שביתתי תחת אילן פלוני כו' שמנה אמות או יתר לא קנה כו' תרגמא הרב המגיד אליבי' דאמ' הלכתא כשמואל כדאמ' הרי"פ והכי קאמ' שמואל לא אמר כלום לביתו דלא מצי אזיל מהאילן לביתו ואפי' הוא בתוך אלפים לאילן אבל לתחתיו כו' מצי אזיל דקסב' שמואל במקומו קני שביתה ואזיל אלפים עד תחתיו של אילן אבל הגיע תחת האילן לא יזוז משם לפי שנעשה כחמר גמל שכשאתה אומר קנה בצפון מודדין לו ואומרין בדרום קנאה ואם בדרום כו' ואין שביתתו ברורה לפיכך לא קנה שם שביתה אמר לך שמואל הב"ע כגון דאיכא וכו' ולאו לא יזוז ממקומו כלל אלא כשמגיע לשם לא יזוז ממקומו לפי שלא קנה שם שביתה כו' ורב הונא ברי' דר"י אליבא דשמואל נמי אמרה ולהרב המגיד קשיא טובא חדא שמואל מאי איצטריך למימ' ונעשה תחתיו חמר גמל טעמא דלא קני שביתה תחתיו של אילן הא לרב נמי לא קני תחתיו של אילן אלא לרב אף במקומו לא קנה ולשמואל קנה במקומו ותו רבה דאמ' מ"ט דרב. מ"ט דרב ולשמואל מיבעי לי' למימ' דתרויהו הא ס"ל לא קנה בתחתיו של אילן וכי פליגי אבמקומו הוא דפליגי ותו ללישנא אחרינא דאמ' רבה משים דכל שאינו בזאח"ז כו' וכי אמר ליקני לי' בארבע מגו תמני קני. הא שמואל בהדיא קאמ' משום דלא מסיים אתרי' ואפי' אמר ארבע מגו תמני נמי לא. דהא אמר בה טעמא דאם בא למדוד מן הצפון מודדין לו מן הדרום ונעשה חמר גמל אטו רב ושמואל בהא נמי פליגי ורב לקולא דארבע מגו תמני קני ולשמואל לחומרא דלא קני. ולא משמע הכי. ותו הא דאמרינן תניא כותי' דרב לימא תהוי תיובתא דשמואל ואוקימנא לשמואל כגון דאיכא ממקום רגליו ועד עקרו תרי אלפי וארבע גרמידי. מה לי איכא דקם לבר מתחומי' ומה לי כולי' בתוך אלפים ולא סיים אידי ואידי לא קנה תחתיו וקנה במקומו ויש לו אלפים לכל רוח ממקומו כדאמ' הרמב"ם ואי לא יזיז כלל קאמר אפי' קם לבר מתחומי' קשיא ואי לא יזוז כשמגיע לשם קאמר אפי' כולי' בתוך תחומי' נמי לא קשיא. ותו האי תניא כותי' דשמואל ותיובת' דרב והריא"פ להכי קאמר הלכתא כשמואל הא התם לא קני בביתי' ובמקום עירובי' הוא דקני ואי קשיא לרב קשיא נמי לשמואל דשמואל הא מורי לי' לרב דבאתרי' דלא סיים לא קני אלא שמואל במקומו הוא דס"ל דקני ולשמואל קשיא טפי דלרב רישא הוא דקשיא ולשמואל קשיא נמי סיפא אמאי לא יזוז ממקומו ליקני לי' ביתי' ואי תיפלוג בין הך דהתם לדהכא לרב נמי תיפלוג אלא קסבר הרמב"ם הלכתא כרב דהלכתא כרב באיסורי ותו מדשקלי וטרי רבה ואביי ורב הונא ברי' דר"י אליבא דרב ש"מ הלכתא כותי' וקסבר הרמב"ם כל שלא קנה שביתה במקום אחר לא עקר ממקומו מנא תימרא דתנן נתגלגל עירובו חוץ לתחום או אבד או נשרף ספק מבע"י ספק משחשיכה ה"ז חמר גמל ולא אמרינן אימא מבע"י והתם לא קני ומבית הא עקר והא דמפלגי בתוס' בין ביתו למקומו בדרך לא ניחא ליה דמ"ש מביתו דאי לא קני לי' התם לא עקר דעתי' לאפסודי שביתת ביתו מקומו נמי אי לא קני לי' התם לא עקר דעתי' לאפסודי שביתת מקומו ותו אמרו בירושלמי בבכל מערבין אמתני' דנתגלגל וכו' חמר וגמל דר"מ לא זכה לו עירובו לעקור את רגליו מבני עירו והיינו תרגימי' שאם בני עירו עירבו לרוח שכנגד עירובו מספיקא אפילו אלפים שבביתו לעירובו לא יהבינן לי אימא מבע"י והרי הוא כבני עירו ולית ליה בהאי רוחא אפילו חדא אמה ואימא מחשיכה ולית ליה לרוחא אחרינא אפי' אמה ואי איתא לקולא נמי ניתיב לי' אלפים דמבית' לעירובו דאי ודאי נשרף מבע"י ממקום עירוב דבני עירו הא עקר דעתי' ולא קני ליה עירובי' ומבית' הא לא עקר דעת' ויש לו תחום ביתו ובספיקא נמי מה נפשך אי משחשיכה הנך אלפים בתחום עירובי' נינהו ואי מבע"י הא בתוך תחום ביתו נינהו מאי אמרת אימא עירוב דבני עירו קני לי' הא עקר דעתי' מיני' ולא קני לי' ורבנן דתוס' אמרי לך התם ברגיל לערב עם בני עירו ואמרינן בי' נמי לא עקר דעתי' כדאמרינן בביתו ולא דמי למקומו בדרך. והרמב"ם לא ניחא לי' בהא ואי משום דאיכא חזקת ביתי' הרמב"ם לטעמי' דאמ' ספק עירוב כשר אפי' היכא דליכא חזקה לקולא דחזקת ביתו לא ס"ל כדאמרן בשמעתא דספק עירוב. ורב ושמואל בהא קמיפלגי רב סבר לא סיים לא קנה התם וקם לי' בשביתה דדוכתי ושמואל סבר קנה דהוי חמר גמל כדאמ' רש"י ומוד' שמואל לרב בלא סיים ואיכא עד עקרי תרי אלפי וארבע גרמידי דלא קנה התם וקנה במקומו ורבה וכולהי אמוראי אליבא דרב ואמרינן תניא כוותי' דרב דבדלא סיים לא יזוז ממקומו כשמגיע לשם וכדאמ' ה"ה אליבא דשמואל אמרינן אנן אליבא דרב א"נ ה"ק לא יזוז בשביתתו ממקומו דלית לי' שביתה במקום אחר וזימנין דאית לי' ד"א התם וזימנין דלית לי' ד"א התם היכי דכליין אלפים וד' גרמידי דמקומו בסוף ג"א דהתם והיינו דקתני בד"א אהא דקתני אין לו אלא ד"א דד"א מיהת אית לי' מכ"מ היכא דאותו מקום בתוך תחומו עלה קתני בד"א כשסיים דקני התם ויש לו אלפים לכל רוח מהתם אבל לא סיים לא יזוז בשביתתו ממקומו וזימנין דאיכא אמה לבר מתחומו לא מצי אזיל ואותבינן כשמואל מאי לא יזוז ממקומו הא היכא דכולי' בתוך אלפים קני התם ותו דאפילו בכה"ג יש לו אלפים מתחתיו של אילן הואיל ומקצת ביתו בתחומו כדאמר הרב בעל מגן אברהם ומפרקינן כגון דאיכא כו' והרמב"ם דאמר כרב ל"ש לבר מתחומו וכל היכא דלא קני התם ל"ש לא סיים ואפי' כולי' בגו תחומי' ואיכא באילן שמנה קנה במקומו ואי קשיא לך הא דאמר רב דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל היכי דמי אי דקיימא כולי' בתוך אלפים הא מצי אזיל ממקומו דהא אית לי' שביתת מקומו ואי דקיימא מקצתו לבר מאלפים ומאי לא מצי אזיל לבר מאלפים בהא לימא שמואל מצי אזיל הא מודי שמואל דלא קני התם דכי מוקמת לי' התם קני לי' לבר מתחומי' איבעית אימא דקיימא כולי' בתוך אלפים ומאי לא מצי אזיל מחמת אמירתו ובתורת שביתה שם דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל מחמת אמירתו דאמ' שביתתי תחתיו דחתירתו לא אהני' ולא מידי אלא במקומו קא קני וכי אזיל משום שביתת מקומו הוא דקא אזיל ולא משום שביתת תחתיו ונ"מ דמתחתיו ולהלן לא מצי אזיל ואבע"א ה"ק רב דאפי' לתחתיו של אילן לא מצי אזיל אפי' פסיעה לבר מתחום מקומו ו מואל אמר מצי אזיל ואפי' קצת אמות לבר מתחומי' דהתם קני שביתה וכי מקצת ביתו בתוך התחום שפיר דמי כדאמ' הרב בעל מגן אברהם א"נ הרמב"ם מתני' מתחתיו של אילן דכולי' אילן באלפים ממקום רגליו ומתחתיו חוץ לתחום רגליו. אלא הא דאמ' הרמב"ם (פ"ח מהלכות עירובין הלכה א' ב') בטעה ועירב לשני רוחות או שאמ' לשנים כו' מהלך כרגלי שניהם ואם עירב או עירבו עליו שני עירובין אלו כ"א ברחוק אלפים לא יזוז ממקומו כי הא דתניא כוותי' דשמואל קשיא היכי מזכי שטרא לבי תרי הא כוותי' דשמואל היא ורב פליג עלי' כדאוקמינן בשמעתין ואיהו הא הלכתא כרב ס"ל וחזינן אנן הרמב"ם בשיטת הריא"פ רבו אמרה דהריא"פ מייתי לדרב ושמואל והדר מייתי תרי לישני דרבה מפר' לה ומייתי הא דר"ה ברי' דר"י לא שנו אלא באילן שתחתיו שמנה כו ומפר' טעמא דתחתיו שבע' דאמר מקצת ביתו ניכר והדר מיית' תניא כוותי' דרב כולה ברייתה ולא פריש דאיירי כגון דאיכא ממקום רגליו עד עקרו תרי אלפי וארבע גרמידי אלא סתמא קא מיית לה ומייתי תניא כותי' דשמואל כולה ומסיים בה ואע"ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי בהא הלכתא כשמואל דהא דתניא כוות' דשמואל שייכא בהא דת"ר שנים ששאלו חלוק כו' מצעו עליו את התחום ה"ז לא יזוז ממקומו וקיימא לן דהלכתא היא הלכך הלכתא נמי כהאי תני' כוות' דשמואל דתרווי' חד טעמא נינהו. ודהריא"פ קשיא וכי מאח' דאמר הלכתא כשמואל הא דרבה והא דרב הונא ברי' דר"י ל"ל לאיתויי ולפרושי להו הנך הא אליבא דרב נינהו ותו הא דתניא כוותי' דרב דמייתי לה סתמא ולא פרש בה בדאיכא עד עקרו תרי אלפי וארבע גרמידי כדאוקימנא אליבא דשמואל אלמא אפי' בכולי' בתוך אלפים נמי ואנן הא אמרינן דלשמואל לא מתוקמא אלא בכה"ג הא כולי' בתוך אלפים קנה שביתה התם אלא קסבר הריא"פ דלהנך תרי לישני דאתמרא אליבא דרבה בכל שאינו בזה אחר זה אינו בב"א דכ"ע ל"פ דאמ' אליבא דרב כי פליגי בלא מסיים אתרי' לישנא קמא סבר דרבה אליבא דרב חדא ועור קאמר חדא דכל שאינו בזה אח"ז אפי' בב"א אינו ועוד כל דלא מסיים אתרי' לא קני ואפי' אמר לקני לי ארבע מגו תמני דמשום שאינו בזה אח"ז ליכא לא קני משום דלא מסיים אתרי'. וכ"ת מנא לי' לרבה הא דרב תרתי אית לי' אימא הא דאמר לא קני משום חדא מהנך הוא דאמ' תריץ רבה הכי קבלה דרב תרתי אית ליה ולישנא בתרא סבר דרבה משום שאינו בזה אחר זה לחוד הוא דאמר אבל משום דלא מסיים אתרי' לא אמר וארבע מגו תמני קני ותדע דהא אביי אותבי' לרבה דאמר כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו ש"מ אמר רבה הכי וכי לית לי' ללישנא קמא כל הני דאותבי' אביי לרבה ואפע"ג דאיכא למדחי אימא רבה בעלמא אמר אבל בעירובין לא אמר כי היכי דלית ליה לשמואל בעירובין ואביי נמי מדאמר בעלמא אותבי' מ"מ מסתברא למימ' דרבה אדרב נמי אמר דלישנא דגופא הכי משמע אדאמרן קאי ואמרינן תניא כוותיה דשמואל עירב לשני רוחות כו' ואע"ג דלא סיים וליתא בזה אחר זה קני ומ"מ תיובתא לרב מהא לא הוי דאיכא למיפלג דהתם לא סיים כלל והכא סיים ואכוון וחד מהנך קני כדאמר הרמב"נ והריא"פ נמי סבר לה דליכא לאותובי' עליה דרב מהא כלל משום האי סברא אלא הא דאותבינן עלי' דרב משום דכ"ע דרב סבר בעירובין כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו והתם הא ליתא בזה אחר זה ועלה הוא דאמרינן רב תנא הוא ופליג והיינו דאמרינן רב תנא ופליג ולא אמרינן רב כתנא דתני כוותי' ס"ל דלא מסתבר לי' למידחק ומוקים לה כדשמואל דאימר דשמעת לי' היכא דלא מסיים אתרי' לא קני אבל למימר בעירוב כל שאינו בזה אחר זה אפי' בב"א אינו מי שמעת לי והריא"פ בהא דאמר רב כל דלא מסיים אתרי' לא קני ס"ל הלכתא כוותי' דרב והיינו דמייתי דרבה ודרב הונא ברי' דר"י ודתניא כוותיה סתמא דאפי' כולי' בתוך אלפים אם לא סיים לא קנה ואהא דתניא כותי' דשמואל קמסיים בה ואע"ג דרב ושמואל הלכה כרב באיסורי ובהא הא אמרינן דרב פליג ומשום דס"ל אפי' בעירובין כל שאינו בזה אח"ז אפי' בב"א ליתא בהא הלכתא כשמואל דהא דתניא כוותי' דשמואל שייכא בהא דת"ר כוי דחלוק נמי הא ליתא בזאח"ז הלכך הלכתא נמי בהאי דתניא כוותי' דשמואל דבעירובין לא אמרינן כל שאינו בזה אחר זה אינו בב"א והשתא בכולהי שמעתין הלכתא כרב לבר מההיא דעירב לשתי רוחות דהלכתא כוותי' דשמואל והיינו דאמר הרמב"ם בלא סיים כרב ובההיא דעירב כשמואל וכ"ת להרמב"ם דאמר כל שלא קנה במקום אחר לא אבד שביתת מקומו בעירב לשתי רוחות ומצעו את התחום אמאי לא יזוז ממקומו ליהוי כבני עירו לרב דאמר לא קני משום דליתא בזה אחר זה ה"נ דהוי כבני עירו אבל לשמואל הואיל וחד מיני' קני תו לא הוי כבני עירו וכן צריך אתה לומר לרבותינו בעלי התוס' דאמרי בנתגלגל חוץ לתחום דלא אבד תחום ביתו משום דלא עקר דעתו מביתו ואמר הריטב"א הכא דאמרינן לימא תהוי תיובתא דרב דלרב ל"ש רישא ל"ש סיפא הוי כבני עירו ע"כ ולשמואל תיקשי נתגלגל לאו משום דלדידיה קני תו לא הוי כבני עירו והרז"ה והרמב"נ וכולהי רבוותאי ס"ל דהריא"פ בכולהי שמעתין אמר הלכתא כשמואל והרמב"נ דחי למאן דאמר דתיובתא דרב ללישנא בתראי דרבה דאמר משום דליתא בזאח"ז קמותיב דלא הו"ל לאותובי אלא ללישנא בתרא דרבה ועוד דסוגיין בטעמי' דרב כלישנא קמא דרבה והיכי מותבינן לרב משום לישנא בתרא דרבה ואנן מאי דאתחזיא לן מדברי הריא"פ והרמב"ם פרישן ובתוספתא פ"ג תניא האומר שביתתי ע"ג אילן כו' בתל גבוה י"ט כו' מודד עד שמגיע לאותו מקום בא לאותו מקום מהלך את כולו חוצה לו אלפים אמה אימתי בזמן שהיה בתוך אלפים שלו לא היה בתוך אלפים שלו אין לו אלא ד"א בלבד ש"מ אם אותו המקום שקנה שם שביתה חוץ לאלפים שלו אין לו אלא ד"א וקשיא להרמב"ם וצריכנא למימר הרמב"ם מתני אין לו אלא אלפים ממקומו:
שמעינן אמר שביתתי במקום פלוני אם סיים ארבע אמות שקבע או שהוא מקום מסוים שכולה כד"א והוא בתוך אלפים וד"א ממקום רגליו ויכול להגיע אם ירוץ והוא עני ד"ה קנה שם ויש לו מאותו מקום אלפים לכל רוח ואפי' ינוח וישן במקומו יכול להלך בשבת ארבעת אלפים אמנה ואם הוא חוץ לאלפים או שאינו יכול להגיע או עשיר או שלא סיים ומקצתו חוץ לאלפים לרש"י ולהראב"ד ולהרז"ה ודעמי' אין לא אלא ד"א במקומו ואם המקום כולו תוך אלפים ולא סיים מקומו להרז"ה והראב"ד והרמב"נ והרא"ש יש לו אלפים לכל רוח מאותו מקום פחות רוחב המקום ומהלך בשבת ד' אלפים פחות רוחב המקום ולהרמב"ם בין שהוא חוץ לאלפים או שאר המעכבין ובין שכולו תוך אלפים ולא סיים מקומו שם לא קנה ושביתת מקומו לא אבד ויש לו אלפים לכל רוח ממקומו ובכולו תוך אלפים ולא סיים מקומו שלא קנה שם נראין גם דברי הריא"פ כן והוא שהמקום רחב שמנה אמות אבל שבע אמות כסיים מקומו היא שהרי מקצת ביתו ניכר:
והיכא דאינו מכיר ואמר לקני לי מקום שבתוך אלפים ממקום רגלי לא קנה ולהרמב"ם לא אבד מקומו ולרש"י והר"א אין לו אלא ד"א במקומו והיכא דמכיר או גדר וכולו בתוך אלפים ואמר לקני לי' ד"א שתחתיו שבתוך אלפים מביתי ואותו אינו מכיר איבעיא לן כיון דמכיר האילן סגי או מכיר אותן ד"א בעינן ואת"ל מכיר אותן ד"א בעינן לשמואל חמר גמל ודאי דליכא למימר הכא דהא פריש להנך דלצד ביתו ואי כאינו מכיר הוא לרש"י אין לו אלא ד"א במקומו ולהרמב"ם אלפים לכל רוח ממקומו: