גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק רביעי – מי שהוציאוהו · דף מו:
ואין חבין כו' הא דפרישו בתוספות קשיא חדא הא ר"י בהדיא טעמא קאמר משום דזכין ואין חבין ולאו משום קולא וחומרא ותו בע"ת דגלי דעתי' דניחא לי' אימא ה"נ דמערבין שלא לדעתו וא"נ אין מערבין אימא משום דלא פלוג דסתמא דע"ת חוב הוא ולאו משום דחמירא ותו בעירובי חצרות דרגיל להשתתף דנוטלין ממנו בע"כ משום דאס' אבני מבוי הוא ולא משום דקילא. הלכך חזינן דרב פפא נמי לאו משום דעירובי חצרות קיל מעירובי תחומין קאמ' ובכל שמעתי דעירובי חצרות אלא בשלא לדעת לחוד קאמ' וה"ק סד"א הנ"מ בע"ח ובהנך שמעתי דשלא לדעת כי הא דתנן (פ' חלון ד' פ') נתוספו צריך להודיע ותנן נותן אדם מעה לחנוני כו' וחכ"א לא זכו לו מעותיו בהא קאריב"ל הלכה כדברי המיקל משום דזכות הוא וזכין שלא בפניו וכ"ת לימא הלכה כר' יודא וליטעמך לרב אשי נמי לימא הלכה כר' יוסי ואשכחן נמי דא"ל ר' ישמעאל בר"י לר' חייא כ"כ אתה מחמי' בעירובין כך אמר אבא כל שיש לך להקל בעירובין הקל ואיבעיא לן אי משלה ערבה לה ושלא מדעתה וקאמ' הקל משום דזכין שלא בפניו ור' יודא ורבנן דכ"ע זכין שלא בפניו אלא דקמיפלגי בעירבו עליו משלו אי חיישינן שמא מקפיד ור"י מיקל דלא חיישינן אבל בע"ת דסתם ע"ת חוב הוא לו אמרו רבנן דבעינן בי' דעת בעלים ואין מערבין לו אלא לדעתו ואפי' היכא דזכות הוא לו כעובדא דר' ישמעאל בר"י ור' חייא לרש"י דאוקים לה בע"ת וכגון ישן בדרך דליכא דעת בעלים כלל לא אמרינן הכא דזכות הוא לו דאי לא קנה אין אלא ד"א ליקני לי' בלא דעתו כיון דאנן סהדי דניחא לי' כמאן דמדעתי' דמי אלא לא פליג רבנן ובלאו דעת בעלי' לא קני קמ"ל הלכה כריב"נ וכי היכי דאמר רב אשי אשיעורי עירוב לחוד ה"נ קא"ר פפא אשלא לדעת לחוד ופריש לי' למילתי' בהא דאמר ומנא תימרא:
לרש"י ורבנן דתוספות דרב פפא קולא וחומרא קאמר איכא למימר דרב פפא לא אמר כר' זירא אע"ג דאמ' לרבנן נמי שני מדאיצטריך לריב"ל למימ' הלכה כדברי המיקל בעירוב ותי"ל דבשל סופרים הלך אחר המיקל ודאי יחיד במקום רבים איצטריכא לי' והלכה כריב"נ ל"ל אלא דסד"א כי אמר ריב"ל הלכה כדברי המיקל ואפי' יחיד במקום רבים הנ"מ בע"ח דמקלי דרבנן הוא כאבל אבל ע"ת דמחומרי' דרבנן הוא אימא כהנך מילי דרבנן דמי דשאני לן בין יחיד במקוה יחיד לבמקום רבים קמ"ל דע"ת נמי כי אבל דמי:
כר' יוסי מחבריו והא דאמ' מכלל דיחידאה פליג עלי' איקמוה בתוספות כר' יעקב בר' אידי ולית להו הא דפריש רש"י כלשון הזה כר' יעקב ור' זריקא אלא אדלקמן קאי כלשון הזה אמר ר' יעקב ב"ר אידי א"ר יוחנן ר' מאי' ר"י כו' והלכה כר' יוסי במקום ר"מ או ר"י או ר"ש אבל לא מחבריו וכן אמר הריא"פ אמר ר' יעקב ב"ר אידי א"ר יוחנן ר"מ ור"י כו' וכן אמר הרא"ש והא דקאמר מכלל דיחידאה פליג עלי' לאו אדר' יוחנן פריך היכי אמר הלכה כר' יוסי במקום רבים דאימא הכי אתמר התם אלא אדרב משרשיא דדייק מדאיצטריך לי' לר' יוחנן למימר הלכה כר' יוסי ש"מ ליתנהו מכלל דיחידאה פליג עלי' דאי רבים פליגי עלי' הא איצטריך לאפוקי מדרבי' ולרש"י התם אליבא דר' יוסי בר"ח דאמר נראין וכ"ת הכא לאו אע"ג דאמרי הלכה מפרשינן נראין התם נמי אימא ר' יוחנן מאי הלכה נראין קאמר ורב משרשיא הכי קים לי' דהלכה דהתם נראין כי היכי דקים לי' לריב"ח הכא ודייק ר' משרשיא דליתנהו דא"כ ל"ל האמרת ר' יוסי מחבריו נראין שאני הכא בהא דקאמר מחביריו קמ"ל מאי הלכה נראין דלא מסתבר למיכלל הלכה כיחיד במקום רבים אבל התם דלאו כללא הלכה ממש קאמר ואדרב משרשיא פריך כדאמרן ולא תיקשי למ"ד הלכה או מטין ולרבותינו בעלי התוס' אפי' למ"ד נראין מורין כר' יוסי במקום רבים וכי לית להו הא דבעי מיני' ר' יוחנן מר' ינאי בפ' תולין בשבת מהו לשרות את החלתית בצונן וא"ל אסור ואותבי' אין שורין בפושרין הא בצונן שרי וא"ל מתניתין יחידאה היא דתניא אין שורין לח בחמין ולא בצונן ר' יוסי אומר בחמין אסור בצונן מותר אלמא אין מורין כר' יוסי במקום רבים דהתם ר' ינאי א"נ הכי אתמר דלית הלכתא כר' יוסי בהא והא דאמר מתני' יחידאה היא אע"ג דר' יוסי עדיף מרבים הכי קאמר לי' האי לאו סתם משנה היא אלא יחידאה אמר לה דלגבי סתם משנה לא אמרינן אתמר דבכמה דוכתי' דאמר ר' יוחנן הלכה רמינן דר"י אדר"י דאר"י הלכה כסתם משנה ולא משני הכא הכי אתמר הלכך אזל לאו סתם משנה אלא יחידאה אמרה ואתמר עלה אין הלכה ור' ינאי מתני במתני' ר' יוסי אומר אין שורין את החלתית בפושרין דאי לא הוה מתני הכי אכתי תיקשי הואיל וסתים לה רבי כר' יוסי סתם משנה היא כדתנן בשלהי שבת מחתכין את הדלועין כו' וא"ר יוחנן הלכה כר"ש ואקשינן הא א"ר יוחנן הלכה כסתם משנה ותנן אין מבקעין כו' אלמא אע"ג דהתם ר' יודא היא הואיל וסתים רבי כוותי' סתמא היא ומשני ההיא כר' יוסי בר"י מתני לה וכן אמר בשלהי חביות ההיא בבן חכינאי מתני לה וה"נ ר' ינאי כר' יוסי מתני לה:
ר' יוסי ב"ח אמר נראין הא דתהו בתוספות לרש"י דאמר נראין אדיעבד ל"ל למימר כיון דלא אתמר הלכתא לא כמר ולא כמר ממילא לא מהדרינן עובדא ורש"י היינו דאמר למ"ד הלכה אדר"ע ואדר' יוסי ולמ"ד מטין וכן למ"ד נראין פריש אדרבי יוסי במקום רבים קסבר מ"ד מטין למ"ד נראין לאו אכולהי קאי אלא אדר' יוסי מחבריו דכר"ע מחברו וכרבי מחברו ודאי הלכה כדאמ' ר' מאיר ור' יודא ור' יוסי הלכה כר' יודא לגבי ר"מ וכר' יוסי לגבי ר' יודא וכן בכ"מ דקאמ' הלכה הלכה ממש אלא כר' יוסי מחבריו למר מטין ליחיד ולמר אי עביד כר' יוסי במקום רבים לא מהדרינן עובדא דאי לא אמר נראין הוה מהדרינן עובדא אי עביד כותי' במקום רבים כדאמרי' באשה שעברו עלי' ג' עונות לאח' שנזכ' דרבים פליגי עלי' אמר כדאי הוא ר"א לסמוך עליו בשעת הדחק אבל שלא בשעת הרחק הוה מהד' עובדא אע"ג דלא אתמ' הלכתא לא כמר ולא כמר משום דרבים פליגי עליו ור' זריקא ור' יעקב לצדדין קאמרי ורבותינו בעלי התוס' לא ניחא להו למימ' לצדדין קאמרי ומטין למר ונראין למר אדר"ע ורבי נמי קאי וכן אמר הריטב"א בהדי' דקיימו נמי אדר"ע ולא דמי האי הלכה להלכה דר' מאי' וחבריו ודכ"מ מיהא הא דכלשון הזה א"ר יעקב ב"ר אידי דארש"י למר כו' קשיא: