אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק ראשון - מבוי › דף יד.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק ראשון - מבוי · דף יד.

דף יג:

אידך חצי טפח מלבין לי' בטינא אמר הריטב"א אמתני' כי ע"י שצריך ללבן קורה זו בטיט מן הצדדין כמי שמכין אותה לקבל אריח הרי מרחיבה בטיט חצי טפח מדבריו נלמד שצריך ללבן הקורה בטיט מכאן ומכאן חצי טפח כמכין אותה לאריח ולא מצאנו לו חבר. אלא כולהו רבוותאי קורה טפח קאמרי ותו לא משום דכי רחבה טפח מצו לקבולי מהאי גיסא ומהאי גיסא

אמר רבה ב"ר הונא קורה שאמרו צריכה שתהא בריאה כו' מדרבה ב"ר הונא ומדרב חסדא שמעינן דקורה בריאה לקבל אריח בעינן ודלא כר"י דאמ' רחבה אע"פ שאינה בריאה וכן אמרו בריש פירקין אי קלשת הו"ל קורה הניטלת ברוח וה"ר מרדכי משמי' דהר"מ דאמ' הלכתא כר' יודא אתמהא ותו הא איהו הוא דאמ' הלכתא כרבה ב"ר הונא דמעמידין א"צ להיות חזקין לקבל קורה ואריח מכלל דקורה בעיא לקבל אריח. והרב בעל הטורים אמר משום הר"מ דלית הלכתא כר' יוסי בר"י ומשום דסבי כר' יודא:

הניח קורה על גבי מבוי ופרס עלי' מחצלת כו' אמר הרא"ש משום הרשב"א קורה משוכה למטה מי"ט פסולה הואיל ויש שיעו' מחיצה נפקא מתורת קורה ומחיצה אין כאן דהו"ל מחיצה שהגדיים בוקעין בה. והרא"ש דידי' אמר וליתא דהכא משום דמכסיא כו' אבל כשהקורה ניראית בשביל גודלה לא נפקא מתורת קורה. ואמ' עלה הרב בעל בית יוסף בקורה מונחת למעלה מיו"ד קא מיירי דאי במונחת למטה מיו"ד אפי' אינה רחבה יות' מהראוי פסולה כדא"ר זירא ועקמומיתה בתוך יו"ד רואין כל שאלו ינטל כו' ובספרו ש"ע קבע אבל אם הניח קורה רחבה ונמשכת קצת כשרה. ואמ' עלה רבינו אלי' גאון ולי נראה כדברי הרשב"א כמ"ש בגמרא בהדיא שם ג' ב' חללה עשרה ומ"ש דהא מכסי' איירי למעלה מעשרה ופסול משום דמכסיא ומחיצה נמי ליכא כו' ע"כ. ואנן הא חזינן דהרשב"א נמי לא קאמ' אלא משום דאית בה שיעור מחיצה נפקא מתור' קור' אבל משו' דאימעט חללי' מיו"ד לא קאמ' והא דאמרי' התם הא קמ"ל דלמט' כלמעל' מה למעל' חללה ך' אף למט' חללה יו"ד ולמעוטי הניח הקור' משפת יו"ד ולמטה דכי קלשת לי' עד יו"ד הו"ל קורה הניטלת ברוח ונמצא מקצת שיעו' הכשר' בתוך יו"ד דומיא דמקצת' למענ' מך' דאמרינן ההם כי קלשת לי' הו"ל קורה הניטלת ברוח ובהא הוא דאיכא דפס במבוי דמקצת שיעו' הכשרה למעלה מך' אבל היכא דאיכא שיעו' למעלה מיו"ד אע"ג דמשכא נמי למטה מיו"ד אימא אמרינן קלוש וכדאמרינן בעקמומיתה נוטה לתוך יו"ד רואין כל שאלו ינטל:

וכן ב' קורות המתאימות וכו' להראב"ד ורבותינו בעלי התוס' והריטב"א וה"ר יונתן לרבנן בעינן ב' קורות סמוכות זו לזו בתוך טפח ומחצה שיהיו ראוין לקבל רוחב האריח ואע"ג דליכא בתרווי' טפח אויר דביניהן מצטרף לשיעורא הואיל וחזיין לקבולי אריח אבל רחוקות זו מזו קרוב טפח ומחצה שאין יכולין לקבל אריח לרחבו אע"ג דאיכא בתרווי' טפח צריך קורה אחרת ואע"ג דבעלמא אמרינן לבוד הכא ראוין לקבל אריח בעינן וליכא מידי דהוה אקש וקנים דלא עדיפא לבוד מקש וקנים ואפי' לר' יודא דאכש' בקש וקנים איכא למימ' הכא מודי דגריעא מקש וקנים ורשב"ג אכש' אפי' רחוקות פחות מג"ט דחזיין לקבולי אריח לארכו ועלי' דר' יוסי בר"י אמר הריטב"א הא דאמ' אביי ס"ל כאבוה בחדא דאמרינן רואין והא ודאי בהאי רואין אפי' לרבנן הוא שאין חסרון חוץ לה אלא איידי דאמ' פליג עלי' כאבוה בחדא נקט הכא אבוה:

א"נ משום דאבוה אמר רואין בהדיא ע"כ. ולדידי' אחת למעלה ואחת למטה עדיפא ממונחות שתיהן בשוה דאלו בשתיהן בשוה ורחוקות זו מזו כטפח ומחצה פסלי רבנן ובזו למעלה ולזו למטה אם אינן גבוהות זו מזו ג"ט אמרי' חבוט ורואין כאלו הן בשוה זו בצד זו דחבוט עדיף מלבוד כי היכי דעדיפא באית בין טפח דאמרינן חבוט אפי' בגב' ג'. ה"נ עדיפא בדלית בי' טפח בגבו' פחות מג' וכן אמר הרשב"א כהריטב"א (עה"ק בית נתיבות שער א' סי' ה') אבל רבותי' בעלי' התוס' השוו המדות וכי היכי דפליגי רבנן בלבו' פליגי נמי בחבוט ודפריך התם מדר' יוסי בר"י דע"כ לא פליגי רבנן עלי' אלא משום דלית להו רואין דראוין לקבל אריח בעינן וליכא וכן אמר ר"ת והר"מ והראש דלית הלכתא כר' יוסי בר"י והאי רואין דהכא גרע מרואין דעקומה ועגולה דאפי' רבנן מודי והר"מ אמר אם יש בשתיהן לקבל אריח א"צ להביא קורה אחת. תרגמא ה"ה אליבי' אם יש בשתיהן רחב טפח ואין בין זו לזו ג"ט ולדידי' היכא דליכא בתרווי' טפח אין אויר דביניהם מצטרף שיעורא והיכא דאיכא בתרווי' טפח אף על גב דרחיקי עד ג' טפחי' כשרה דאמרינן לבוד ואף על גב דבכל מקום אמרינן לבוד אף להשלים לשיעורו כי הא דחבלים וקנים הכא דמשום הכירא כי ליכא בקורה טפח לא הוי הכירא ורשב"ג דאמ' אם מקבלות לארכו ג' אחמורי הוא דאחמו' ואצרוך בהו בתרוויי' שיעו' ג"ט ופליג נמי אמתני' דתנן קורה טפח ואיהו בתרוויי' ג"ט בעי ואע"ג דאיכא בחדא טפי מטפח לא מהניא והא דר' יוסי בר"י הלכתא היא כדקבע לה הרמב"ם להלכה דליכא מאן דפליג עלי' דכי היכי דאמרינן לרבנן לבוד ה"נ אמרינן חבוט דכי הדדי נינהו כדאמ' ר' אשי אהא דמשוכה או תלוי' והיינו דאותיב מינה בסוכה ואוקמה בפחות מג' ואביי דאמר ס"ל כאבוה דאמ' רואין הרמב"ם מתרץ לטעמי' כהריטב"א א"נ אביי מוקים לדר' יוסי בר"י ביש בין זו לזו ג"ט ואנן קי"ל כרבא דאוקמה בדלית ביניהן ג"ט כדאמ' הרב בעל כסף משנה:

והא דאמ' הרמב"ם היתה א' למעלה וא' למטה רואין כו' ולא יהא ביניהן ג"ט כשרואין אותה סירד' זו ועלתה זו בכוונ' עד שיעשו זו בצד זו פירשה ה"ה כשרואין כו' לא יהא ברוחב המרחק שבין זר לזו ג"ט ואמ' אבל במרחק גובה אפי' יות' מג' מצטרפות ותהו בה

ובירושלמי אתו' אמר ר' בא כדי לקבל עליו דימוס של ארחין לארכו תני רשב"ג א' כדי לקבל עלי' דימוס של ארחין לרחבו מה ביניהן א"ר ישין בריווח ביניהן על דעתהון דרבנן ארבעין ארחין על דעתי' דרשב"ג עשרין ארחין שתי קורות בזו חצי טפח ובזו חצי טפח כמה יהא ביניהן ר' זעירא אמר חצי טפח מה בין חצי טפח מכן וחצי טפח מכן וחצי טפח דאמצע תני ר' הושעיא טפח. שתי קורות בזו שליש וכ"ש ובזו שליש וכ"ש וביניהן בפחות משליש ייבא כו' דמר ר' יוחנן העומד והחלל מצטרפין בד' והוא שיהא עומד רבה על החלל. ע"כ. ש"מ מירושלמי דאי ליכא עומד מרובה שיעו' קורה טפח בתרווי' בעי כהרמב"ם וחלל שביניהן לא יהי' יות' מטפח ובאין בשתיהן טפח עומד מרובה בעינן וחזינן דהא דאתמ' לרבנן מ' ארחין ולרשב"ג כ' ארחין מוחלפת השיטה. חדא דמהא מתניתא איפכא שמעינן לה. ועוד אשכחן להרשב"א דאמ' קורה צריכה בריאה לקבל כ' אריחין ואמ' אם יש בה לקבל י"ח אריחין כשרה ע"י לבוד. ואי איתא מ' צריכה כרבנן. ועוד ר' זעירא ור' הושעיא הא לקבל אריח לרחבו ס"ל אלא איפכא מתניני בירושלמי איר בא לקבל דימוס לרחבו תני רבן שמעון בן גמליאל אומ' לארכו ומדפריך מה ביניהן מכלל דכ"ע קורה רחבה טפח וכדתנן סתמא וליכא מאן דפליג אלא כמה מלבין בטינא קמיפלגי רבנן סברי קורה מקבלת טפח ואידך חצי טפח מלבין לה בטינא וכדאמרן ורשב"ג סבר מניח אריח לארכו קורה מקבלת טפח וטפח מהאי גיסא וטפח מהאי גיסא מלבין לי' בטינא והיינו דפריך מה בניהן מכדי בין למר בין למר קורה רחבה טפח מאי בינייהו והומ"ל קורות מתאימות ביניהן אלא דעדיפא מינה קאמ' אפי' בחד קורה בריווח ביניהן על דעתהון דרבנן עשרין אריחין ע"ד רשב"ג ארבעין ומדשמעינן דכ"ע רחבה טפח ושמעינן בב' מתאימות דבעי טפח בתרווייהו על כרחך הא מתניתא הכי מיפרשה ב' קורות המתאימות ואין בזו לקבל אריח ולא בזו לקבל אריח אבל בשניהן יש כדי לקבל אריח לרחבו טפח שלא יהא רחוקות זו מזו ובלא לבוד קמיירי ר' זעירא מתרץ לטעמי' בזו חצי טפח ובזו חצי טפח וביניהן חצי טפח הרי טפח ומחצה ואם מקבלות אריח לרחבו בין הכל קאמ' הקורות והריוח שביניהן. ר' הושעיא מתרץ לטעמי' אפי' טפח חלל ביניהן יכולות לקבל אריח לרחבו אצבע מיכן ואצבע מיכן וקסב' ר' הושעיא עומד מב' רוחות הוי עומד א"נ כיון דאית בי' שיעורא ויכולה לקבל אריח שפיר דני רשב"ג אומ' אם מקבלות אריח לארכו ג' אע"פ שחללו יות' מיכן הואיל ומקבלות לארכן כשירה ואזדא רשב"ג לטעמי' דאמ' לארכו מניחן ומודי ר' זעירא לרשב"ג דאפי' פרוץ מרובה א"נ רשב"ג בקורה רחבה משיעורה. והרמב"ם נמי דאמ' אם יש בשתיהן כדי לקבל אריח שיהא בשתיהן טפח ויהו יכולת לקבל אריח קאמ' והיכי דמי כשאין מרוחקות זו מזו אלא טפח וכההיא דירושלמי ולא חש לפרושי דממילא משמע מדצריכא לקבולי אריח ובאחת למעלה וא' למטה דקאמ' ולא יהא ביניהן ג"ט כשרואין כו' לאו לאח' שירדה ועלתה וברוחב קאמ' אלא בגובה קאמ' שלא יהו זו גבוהה מזו ג"ט וכדאוקמינן בבבלי ובירושלמי וקאמ' כשרואין אותה שירדה כו' עד שיעשו זו בצד זו צריך שלא יהא גובה ביניהן ג"ט לאח' שירדה זו ועלתה זו לא יהא יות' מטפח ביניהן כדי לקבל אריח והרמב"ם דלא פריש טפח כתלמודא דידן דלא פריש אלא יכולה לקבל אריח והא שמעינן מירושלמי באין בשתיהן טפח עומד מרובה בעינן אע"ג דקיי"ל עומד כפרוץ מות' הנ"מ בשיש בכל העומד שיעו' אבל אין בכל העומד שיעו' והחלל משלי' לשיעורו עומד מרובה החלל משלימו עומד כפרוץ אינו מצטרף ופליגא דבבלי דאמרי בשמעתא דרחב מעש' ימעט גבי עור העסלא וחלל שלו מצטרפין בפרוץ כעומד פלגינן אלמא למאן דאמ' פרוץ כעומד מות' אצטרופי נמי מצטרף והשתא לדידן שתי קורות בזו שליש ובזו שליש שפי' דמי ולהריטב"א דאמ' התם אנא רבין נמי לאו דוקא קאמ' עומד מרובה מב' רוחות נמי מצטרף ובזו שליש חסר כל שהוא ובזו שליש חסר כ"ש ובניהן שליש וב' משהויין נמי שפי' דמי ואבע"א לא פליגי ורבין ורב דימי דוקא קאמרי וקסברה תלמודא דירושלמי כרבין דלא מצטרף עד שיהא עומד רבה על החלל. מיהא בין כך ובין כך שמעינן דפרוץ מרובה וליכא טפח בשתיהן פסולה וקשיא להראב"ד ולכולהי דקמו בשיטתי' ולהרמב"ם למי קשיא אמאי לא מייתי באין בשתיהן טפח ניתרות בעומד מרובה כי הא דירושלמי:

רחבה ד' שאני. להריא"פ והרמב"ם דלא אורו ברחבה ד' כרב איכא למימ' דפירשוה להא כהרשב"ם וכדמתרגם הריטב"א אליבי' דכי אמרינן רחבה ד' שאני ה"ק דברחבה ד' הוא דפליג ר"י ופלוגתא דמתני' והייתה של קש ברחב ז' מיירי וכו' ע"כ הא דקאמ' רחבה ד' שאני אדרב קאמ' דאתניי' רחבה ובריאה דא"ל רב לאו ארחבה ד' קא"ל דברחבה דיסבר רב דפליגי ועד כאן לא קאמ' רב הכי אלא משום דקתני במתני' לר"י נמי רחבה ובריאה ואלא הא דקתני ר' יהוד' פליג וקתני הייתה של קש כו' ברחבה ד' וכיון דאשכח רב דר"י מפליג בין רחב טפח לרחב ד' מסתב' לי' טעמי' ואמ' הלכתא כוותי' אבל אנן דלית לן לדרב אלא כסתמא דמתניתין דר' יהודה אפי' ברחבה טפח קאמ' אע"פ שאינה בריאה. ולא אשכחן תנא דליפליג בה לא שאני לן בין רחבה ד' לרחב טפח כי היכי דלא שאני לרב לת"ק אלא הא דאיתמ' בירושלמי רב הונא בשם רב הלכה כר' מאיר והיינו ת"ק הלכה מכלל דפליגי היכי דמי אי ברחבה טפח האמ' רב דכ"ע רחבה ובריאה אלא ברחבה ד' האמ' רב הלכה כר' יהודה אע"פ שאינה בריאה ואי משום דפליג ר"ש לימא הלכה כר' יהודה ולהאי לישנא דבתוס' דהוה נהפך דר"י לדרבנן קשיא האתמ' התם בהדי' לרב ואית דבעי מימר דלא יכוון סברין כר"י דר"י אמר רחבה אע"פ שאינה בריא'. ותו דאתמ' התם שמואל אמר הלכה כר"י אטו שמואל נמי הוה מחליף שיטתי' ואי לא במאי פליגי ואיכא למימ' אע"ג דרב אזל אתניי' רחבה ו ריאה דברחבה טפח לא פליגי מ"מ אמר הלכה כר"מ ברחבה טפח לפי דעת חביריו ששנו דר"י בטפח נמי פליג ואשכחן כה"ג כדפרישו רבנן דתוס' בריש חביות שנשברה:

הא דר' זירא דכ"ע היא דבאין בין זה לזה ג"ט אפי' רבנן מודו כדאמרי כולהי רבוותאי וכל שאילו ינטל ויש בין זה לזה ג' ר' יהודה נמי מודי דלא אמרינן רואין דכל דמנח לבר ממקום הכשירו לא אמרינן בי' רואין כמאן דמנח במקום הכשירו אלא רואין כמאן דליתי' ואפי' לבוד לא אמרינן בי' דליהוי כמאן דמנח במקום הכשירו כדא"ר יוסי בר' יהודה ובלבד שלא תהא עליונה למעלה מיו"ד (כן כתוב בהכ"י ונראה שצ"ל מך' וכן הוא בגמ') ותחתונה למטה מיו"ד ואוקימנא בפחות מג' והיינו דפרכינן הא נמי פשיטא אמתניתין דליכא למימ' מתניתין לר' יהודה אצטריכא דאע"ג דאיכא בין זה לזה ג' אמרינן רואין ולאפוקי מדר' יוסי בר"י משום דהא ליכא למ"ד ודהר' יונתן לא ידענא לה

והיכא דעקעומיתה במקום הכשירה בתוך ך' אמה ולמעלה מיו"ד טפחים ובתוך המבוי ואם יגוד לעקמימות הא בין זה לזה ג"ט מסתברא דלרבנן דקיי"ל כוותי' פסולה דלא אמרינן רואין ולא דמי לדר' זירא דהתם עקמומיתה לא צריכין להכש' קורה דאפי' תינטל תכשו' הקורה בלבוד וכיון דקירה בלא עקמומיתה כשרה חשבינן לעקמומיתה כמאן דליתא ואפי' עקמומיתה חוץ למבוי נמי ותניא נמי הכי ומייתי לה בירושלמי קורה שראשה א' למעלה מך' אמה וראשה אחד בתוך כ' אמה רואין שאילו יגוד בתוך ג"ט והיא ניראת בתוך ך' מות' וכן ראשה א' למעלה מעשרה טפחים וראשה א' בתוך יו"ד טפחים רואין שאלו יגוד בתוך ג"ט והיא ניראת למעל' מיו"ד טפחי' מות' אבל הכא אפי' במקו' הכשיר' נמי שאלו תנטל עקמומיתה אין כאן קור' דהא יש בין זה לזה ג"ט ומשו' העקמומי' לא תכשי' הקורה דהא לא מציא מקבלא אריח בעקמומיתה ולרבנן רואין לא אמרי' ולא מיבעיא אי רבנן בעגונה נמי וכדאמרו בירושלמי אעגולה עוד היא דר"י אלא אפי' תימא מודו רבנן בעגולה התם מצי משפיא נה ומשוי לה מרובעת הכא לא מצי מתקן לה דאי שקלית לעקמומיתה ליכא קורה והריטב"א אמר בעקומה אפי' רבנן מודו כיון שתקונו אפשר מעצמו בלא שום דבר אלא שהוא מחוסר מעשה להסיר העקמימות וכן פי' הראב"ד ז"ל וכן פי' בירושלמי וכן בעגולה שאינה מחוסרת אלא רבוע בלבד ועוד דא"כ רישא וסיפא ר' יהודה ומציעתא רבנן וליתני עגולה מקמי עקומה והיינו דבתלמוד' אקש פריך הא תו ל"ל היינו הך ואעקומה פריך פשיטא משום דמודו רבנן בהא ואעגולה הדר ופריך היינו הך דתרווייהו רבנן היא:

ע"כ ואנן שותי' דמר לא ידעינן דכולהי מילתא דמר ליתא אלא למאי דאסיק דמתניתין כדר' זירא ובדר' זירא לא חסרא אלא להסיר עקמומיתה ובירושלמי נמי לא אמרו אלא בגוונא דר' זירא אבל מעיקרא כי אקשי פשיטא אכתי לא סליק אדעתי' לאוקמה למתני' כדר' זירא ומסתברא דמעיקר' ס"ד לאוקמה למתני' כדאמרן ודומיא דקש ועגולה דכולהי צריכי להכשר קורה ה"נ עקמומיתה אצטרכא להכשר קורה דבלא עקמומית ליכא קורה דכי תינטל איכא ג"ט בין זה לזה ובכולה במקום הכשירה:

וס"ד דעקומה ר' יהודה היא ופריך לר' יהודה פשיטא כלומר היינו הך ומשני כדר' זירא וד"ה. והרא"ש נמי פתח בדר' זירא וסיים מדאקשי פשיטא וצריך תירוץ וחזינן להרמב"ם והרשב"א דאמרי עקומה רואין אותה כאלו הוא פשוטה ומייתו נמי לדר' זירא מכלל דעקומה דאמרי בכולה במקום הכשירה והיא צריכה להכשר קורה כדאמרן ואמינא טעמא דידהו כדאמרי הרא"ש והריטב"א מדפריך פשיטא ולא קאמר היינו הך מכלל דלרבנן נמי פשיטא ואפי' כה"ג פשיט' דשרי ובירושל' איתמר עקומה רואין אותה כאלו היא פשוטה ר' אחא בשסר"ז ר' יהוד' היא ר' יוס' בשם ר"ז ד"ה היא והוא שתהא עקמומית מן הצד עקמומית שאינה מעכבת את המבוי אבל עקמומית שהיא מעכבת את המבוי ה"ז אסור' ואיזהו עקמומי' שהיא מעכב' את המבוי כל שאלו יגוד ויש בין זו לזו ג' ור' זירא דהכא היינו ר' יוסה דהתם. ור' אחא דהתם איכא למימר קסבר לרבנן אפילו יגוד ואין בין זה לזה ג"ט פסולה ופליגא דר' זירא דהכא והא דתניא קורה שראשה א' למעלה מך' אמה כו' רואין שאלו יגוד כו' ר' יהודה היא אלא דלא מיסתבר דליפלוג רבנן בהא דכל דאלו יגוד ואין ביניהן ג"ט מודו רבנן דלא חשבינן לי' לעקמומית כלל כיון דלח צריך לה לקורה ודתניא ראשה אחד למעלה מך' אמה ד"ה היא אלא מסתברא דר' אחא מוקים למתני' כפשטא דומיא דקש ועגולה דצריכי לה לקורה ה"נ דעקמומית אצטרכא להכשר קורה דאלו יגוד יש בין זו לזו ג"ט וליכא קורה וכולה במקום הכשרה אלא הואיל ועקומה לא מקבלא אריח וכדאמרן דאי עקמומיתה נוטה חוץ למקום הכשרה אפי' ר' יהודה מודי דפסולה כדאמרן. וכיון דכונה במקום הכשרה ר"י סבר רואין ורבנן סברי לא אמרינן רואין ור' אחא ור' יוסה בהלכה לא פליגי אלא באוקימתא דמתניתין מר מוקים לה בשיגוד יש ביניהן ג"ט וכולה במקום הכשרה ור' יהודה היא ומר מוקים באין ביניהן ג"ט וד"ה ואפילו עקמומיתה נוטה חוץ למקום הכשרה כיון דאיכא הכשר קורה בלא עקמומיתה ע"י לבוד רואין כמאן דליתה ומודי ר' יוסה ביש ביניהן ג' דפסולה לרבנן אפי' כולה במקום הכשרה. והכא דפריך פשיטא ס"ד כדר' אחא ור' יה דה היא ולר"י פשיטא וכדאמרן ומשני כדר' זירא וד"ה. ותיקשי להרמב"ם והרשב"א וצ"ל קסברי הכא מדקאמר פשיטא אפי' לרבנן משמע כדאמרן ופליגא דירושלמי וכדאמרו נמי אעגולה עוד היא דר' יהודה והלכתא כבבלי ובין בעקומה בין בעגולה כשרה ואבע"א קסברי ר' יוסה פליג אדר' אחא ואמר ד"ה היא אפילו בכה"ג ד"ה היא ואמר והוא שתהא עקמומית מן הצד שאם עקמומיתה מן הצד שלא במקום הכשרה צריכה עקמומית שאינה מעכבת את המבוי שאם יגוד ואין בין זו לזו ג' אינה מעכבת דאמרינן כאלו גד וליתה אבל אם יגוד יש בין זו לזו ג"ט אפי' לר' יהודה פסולה כדאמרן ואיצטריך לי' למימר הכי משום דס"ל בכולה במקום הכשרה פשיטא דשרי לכ"ע והא דאמרינן בעגולה עוד היא דר' יהודה לר' אחא קאמרינן אבל לר' יוסה ד"ה היא ותלמודא דידן דפריך פשיטא כר' יוסה וכדתני כדר' זירא והיינו דאוקים ר' יוסה. והריטב"א אמר בעגולה אבל בירושלמי אמרו דעגולה לר' יהודה היא ונראה שאין זו שיטת התלמוד שלנו ואולי שיבוש הוא בגירסא בירושלמי ע"כ. ובתוספתא פ"א עשויה מדרון ומקבלת אריח בנוי היושב כדרכו עלי' א"צ להגבי' צד שני אם לאו צריך להגביה צד שני ש"מ אע"ג דאי בעי מצי מגביה להגביה שיהא אריח יושב עלי' עגולה נמי אע"ג דמצי משפה לה כיון דהשתא לא מציא לקבולי אריח לאו כלום ולא מיבעיא עקומה דלא מצי מתקן לה וצריך תירוץ:

והאיכא משהו אע"ג דלא מכוונא חושבנא בקרא נמי לא מכוונא חושבנא אלא אנן כדכתיב קרא ילפינן דהקיפא תילתא ברחבי' כתיבא והאיכא משהו וכתב קרא רחבו לבר משפתו דבהדי שפתו טפי מתילתא דהקיפי' ואנן נמי נימא טפי מתילתא. והרמב"ם אמר אמתניתין דאמה ברחבה ג' אמות ועוד קרוב לשביעית בהקיפו ולפי שלא נוכל להשיגו אלא בקירוב לקחו חשבון הגדול וסמכו עליו בכ"מ. וקשיא לן קרא דעשר אמות משפתו עד שפתו יותר מקו שלשים ואחד יסוב אותו הא קרוב לשביעית ודאי טפי מעשירות הוא ותהוי אמה ברחבו ג"א ועשירית בהקיפו עשר ברחבו ל"א בהקיפו הויין ואיכא למימר קרא לאורויי רחב והיקף בעלמא קאתי והאי הואיל וליכא למיקם עלי' לא קחשיב לי' להאי אמה כלל והיינו דאקשי והאיכא משהו ואורי לן קרא ברוחב עוד משהו ומשני כי קא חשיב מגוואי קא חשיב ואי קשיא ממאי דמגואי קחשיב אימא מבראי קחשיב ואיכא רחב עוד משהו תריץ א"כ לימא קרא וקו ל"א יסוב אלא מאי אית לך למימר קרא לארויי חשבון שליש בעלמא קאתי דרוחב תילתא דהקיפו ואי כתיב ל"א יסוב ראב בציר מתילתא ה"נ קרא על כורחין מגוואי קא חשיב דאי מבראי רחב טפי מתילתא הואי ואיכא תרתי חדא דלאו חשבון שלם ועוד דאי מצמצם לחושבנא הוי רחב בציר מתילתא וקרא טפי מתילתא קאמר ואדתני ר' חייא מאה ונ' מקוה טהרה מקמי דידע מקרא דאלפים בת יכיל הו"מ למיפרק ממאי דהאי עשר באמה דוקא וקו ל' יסוב לאו דוקא דטפי מל"א הוי והואיל וליכא למיקם עלי' דהאי שיעורא לא קחשיב לי' אימא קו ל' דוקא ועשר באמה לאו דוקא דבציר הוי והואיל וליכא למיקם עלי' קאמר עשר וליכא ק"נ מקוה טהרה אלא דעדיפא מיני' פריך ועוד אימא ק"נ מקוה נמי אינן מצומצמות:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה