גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק ראשון - מבוי · דף ה.
מ"ס משום הכירא. והא איכא הכירא לעומד על האצטבא תחת הקורה ומשתמש ואי קשיא לך הא אמרינן בפירקין למ"ד מותר להשתמש תחת הקורה קסבר הכירא לבר לבני רה"ר ולא לעומד תחת הקורה התם ה"ק לבני רשות הרבים דעיילי מרה"ר ומשתמשי במבוי וקא מתחיל הכירא מחודו החיצון ולפנים ומחודו החיצון חלוק הוא מרה"ר וכיון דאיכא הכירא לעומד ומשתמש תחת הקורה תו ל"צ ומ"ד אסור להשתמש ליכא הכירא להשתמש ותו כיון דמ"ד אסור להשתמש קסבר הכירא לגיו לבני מבוי העומדים בפנים ומתחיל הכירא מחודו הפנימי ועד חודו הפנימי כרה"ר הוא ומחודו הפנימי הוא דחלוק מרה"ר ומשם ולהלן הוא דבעינן הכירא והיינו דאמר רש"י מ"ס משום היכר והרי יש כאן היכר בכניסתן כשמשתמשין תחת הקורה והיינו דאמרינן ואבע"א מ"ס לא אמרינן היכר של מטה כו' ודכ"ע מותר להשתמש תחת הקורה ואע"ג דמ"ד מותר להשתמש קסבר הכירא לבר והכא ד"ט לפנים מן המבוי הכירא לבני מבוי הוא הכא נמי לבני רה"ר דעיילי למבוי ומשתמשין בי' ומתחיל הכירא מחודו החיצון והולך עד סוף ארבעה:
לא אמרינן היכר של מטה כו'. דהיכר של מעלה האי טפח לכולהי מניכר אבל היכר של מטה להנך דקיימי לבר מטפח למעלה מעשרים אמה הוא ולא מינכר הלכך בעינן ד' דאיכא הכירא לעומדין על ד"ט והיינו דאמרו בירושלמי ר' אחא אמר דכדי מקום ר' יוסי אמר טפח כדי קורה. דר' יוסי סבר היכר של מטה כהיכר של מעלה ור' אחא סבר היכר שלמטה בעי טפי ובעינן כדי מקום:
ואמרו רבנן הלכתא כר' יוסף דרבי' דאביי הוא ור' יוסי דירושלמי קאי כוותי' ור' יוסי מרא דירושל' הוא ודהר"י אלפסי כבר פירשה הרב המגיד:
והרא"ש דפריש מילתי' דהר"י אלפסי הא דאמר כיצד ממעטו נותן עליו קורה וכן הא דהכא בנותן קורה תחת קורה ותהי בה לדעתין לישני' דהרי"אפ לא משמע הכי מדפליג להו בתרי בבי ונקיט הכא הי' גבוה מך' ובא למעטו ואי איתא לימא והקורה שאמרנו די' בטפח אלא התם במבוי שדופנו גבוה מך' ואתחלת הכשרו בקורה כדפרישן בריש מכילתין והכא בקורה הנתונה למעלה מך' ובא למעטו בקורה על הקרקע כדפרישו בה ה"ר יונתן וה"ה:
אם יש שם פס ד' לרש"י דאמר אפי' עושה פס ד' שרי וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ב' א.) נשאר שם פס פחות מד' והפירצה שלשה אין לו תקנה עד שימעט את הפירצה משלשה או שיעמיד את הפס עד ד' טפחים ולדידהו מבוי שהי' גבוה יו"ד טפחים ונתמלאה עפר או שנפרץ מלמעלה ע"פ כולה עד שנשארו כתלי' פחות מיו"ד ט' מודי אביי דחוקק בה עד ד"ט דסוף מבוי הוא ולרבנן דתו' אם נשאר מקום ד"ט מן הפתח ולפנים גבוה יו"ד ט' מודי אביי, וכי תימא שאני הכא דכי אפרץ אשתייר מבוי אלא הא דר' אמי ור"א בדאשתייר שיעור מבוי הא נפרץ ולא אשתייר שיעור מבוי לא והא אינהו סתמא קאמרי וצ"ת והרמב"ם אמר אם נשאר פס ד' וכן בטוש"ע והיינו דרבותינו בעלי התוס' והכי מסתברא:
והא דר' אמי ור' אסי תירגמה הריטב"א אליבא דרש"י כיון דסוף מבוי הוא לא מיפסל אלא בדאיכא תרתי לגרעותא דליכא קורה ע"ג מבוי ודלמא שבקי פתחא רבא ועיילי בפתחא זוטא ובדאיכא פס ד' דאיכא קורה ע"ג מבוי ולית בי' אלא משום דלמא שבקי פתחא רבא מתיר עד עשר. וכי ליכא פס ד' דאיכא תרתי דליכא קורה ע"ג מבוי ועוד חיישינן דלמא שבקי פתחא רבא אפי' ג' אינו מתיר והיינו דפריך בפירקין אדרב יהודה דמבוי רחב ט"ו אמה דאמר עושה פס ג' אמה ומרחיק ב' אמות ומ"ש מדר' אמי ור"א דחיישינן דלמא שבקי פתחא רבא מדאסרי אין שם פס ד' דאי משום חדא לגריעותא דליכא קורה ע"ג מבוי לא הוי אסרינן בסוף מבוי ולרבינו הכא מעיקרא נמי ידע דבסוף מבוי לא אחמור בי' כתחילת מבוי אלא דלגבי משך מבוי לא מסתבר לי' לאפלוגי בין תחילת מבוי לסוף מבוי דאי משך מבוי הוא בתחילת מבוי נמי משך מבוי הוא ואי לא. הוי משך מבוי בסוף מבוי נמי לאו משך מבוי הוא. ולדעתן אית לן למימר דהכא לאו משום דבעי תרתי לגריעותא בסוף מבוי הוא דפריך אלא משום קורה ע"ג מבוי לא חיישינן כלל דכי איתא פיתחא במבוי כסתום דמי וקורה ע"ג מבוי קרינן בי' ור' אמי ורב אסי לא פסלי אין שם פס ד' אלא משום דחיישי דלמא שבקי פתחא רבא והיינו דפריך מיני' אדר' יהודה וכ"ת א"ה יש שם פס ד' אמאי מתיר עד עשר כדקשי בה הריטב"א תריץ כי חיישינן דלמא שבקי פתחא רבא היכא דקאי להדי פתחא זוטא אימא לא שביק פתחא זוטא דקאי גבי' ועייל בפתחא רבא וכן כולהי דקיימי מפירצה עד סוף המבוי אי בעו לעיולי בפתחא רבא פגעי בפתחא זוטא תחיל' ולא שבקי לי' ועיילי בגי' ושבקי פתח' רבא. אבל הנך דקיימי להלן מפתחא זוטא משום מיעוטי בהילוכ' פורתא עד ד' טפחים לא שבקי פתחא רבא למיעל בפתחא זוטא כר' אדא בר מתנא דאמר חזקה אין אדם מניח פתח גדול ונכנס בפתח קטן הלכך אם יש שם פס ד' דאיכא שיעור מבוי דליכא למיחש לכל דקיימי להדי פס לדלמא שבקי והואיל ואיכא הכשר מבוי דליכא למיחש בי' לדילמא שבקי אע"ג דלאינך דקיימי להדי פירצה ומפירצה עד סוף מבוי איכא למיחש מתיר עד עשר. אין שם פס ד' דליכא שיעור מבוי בדוכתא דליכא למיחש לדלמא שבקי אינו מתיר אפי' בג'. והתם ס"ד דאפי' לא ממעטי בהילוכא כי קיימי להדי פיתחא זוטא שבקי פתחא רבא ומשני דאפילו קיימי להדי לא שבקי עד דממעטי בהילוכא דכי לא ממעטי בהילוכא הא קיימי נמי להדי פיתחא רבא והכא משום דממעטי בהילוכא לא שבקי פיתחא זוטא דקיימי להדי'.
דתניא אין מבוי ניתר כו' ט"ס הוא אלא אימא דאמר רב אין מבוי ניתר וכן הוא בפרק מילה דשבת ובמכילתין ואביי לא מייתי אלא דלא כר' יוסף דאמר בד"ט אבל ד"א לא שמעינן מהא
וכ"ת דפתח לה כו' והאמר רב נחמן כו' ש"מ מדאביי מבוי שרחבו יותר על ארכן לא אמרינן רחבו ארכו הוא כיון דיתר הוא. אלא כל שכנגד פתחו ארכו הוא ואידך רחבו וכדאמר הרשב"א (עה"ק י"ג) ואי זהו שנדון משום חצר כל שאין אורך כניסתו יותר על רוחב תוכו וכן אמר רש"י חצר מריבע' או רחבה יתר על ארכה וכו'. והא דאמר הרשב"א ויש מגדולי המורים שאמרו שאינה נידונית משום חצר אלא כל שהוא מרובעת ואין ארכה יתר על רחבה ולא רחבה על ארכה י לאו למימרא דאם רחבה יתר על ארכה מבוי הוא כארכה יתר על רחבה. דהאמר אביי הכא בפתח בדופן האמצעי אין ניתר בלחי וקורה מדרבי נחמן אלא בארכה יתר מבוי הוא וברחבה יתר אינה ניתרת לא בפסין כחצר ולא בלחי וקורה כמבוי:
הלכתא מאי פליגי בה רבנן הראב"י אמר הלכתא כרב יוסף בתרווייהו ובגבוה מך' ממעטו בטפח ובפחות מי"ט בד"ט ומשך מבוי ד"ט מהא דאמר רב יוסף ש"מ משך מבוי ד"א ולאפוקי מתורת לחי הוא דאמר. ומהר"מ אמר הלכת' כאביי בתרוויי' ובגבוה ממעטו בד"ט ובפחו' בד"א והר"י אלפסי והרמב"ם והרשב"א אמרו כרב יוסף בגבוה דרבי' דאביי הוא וכאביי בפחות דסוגיין כוותי' דמשך מבוי בד"א וכן אמרו הרב בעל הטורים והרב בעל ש"ע ובגבוה בטפח ובפחות בד"א ולדידהו הא דא"ר יוסף ש"מ משך מבוי בד"א משך מבוי ממש קאמר וכדאמרו רבנן דתוס' אלא דאליבא דרב הונא קאמר ולי' לא ס"ל כדא"ר הרשב"א ואי קשיא לך הא דמשני הכא לרב יוסף לאפוקי מתורת לחי עד דאיכא ד"א. רב יוסף גופי' לא ס"ל הא מדדייק מדרב הונא דסבר משך מבוי ד"א ולא אמר שאני הא דרב הונא דלאפוקי מתורת לחי הוא לאו משום דלס"ל לאפלוגי בהא. ואת אמרת אליבי' הכי תריץ כי קאמר רב יוסף בלחי המושך באורך דלא סתים למבוי ומחזי כדופן ולדידי' דאמר משך מבוי ד"ט התם נמי כי איכא ד"ט דופן מבוי הוא דעבד ונדון משום מבוי ורב הונא דאמר ד"א קאמר רב יוסף ש"מ לרב הונא משך מבוי ד"א. והכא אמרינן בהא דר' הונא דלחי הבולט אפי' רב יוסף מודי כיון דהכא מסתם קסתים למבוי ועד דאיכא ד"א לא נפק מתורת לחי וכה"ג אמרו רבנן דתוס' בהוקבע לשם לחי. ואביי דלא מסתייע מהא דלחי המושך משום דלא שאני לי' חדא מיני' נקט ולא מסתייע מדרב יוסף גופי' דאכתי לא שמיע לי' הא דרב יוסף כדאמר הראב"י. והיינו דאמר הר"י אלפסי דסוגיין כוותי' דאביי דמשך מבוי בד"א דהא רב הונא רבי' דר' יוסף קאי כוותי' דאביי ור' יוסף גופי' אמר דר' הונא ס"ל כאביי ואנן אית לן למימר כיון דהלכתא כר"י דרבי' דאביי הוא ור' יוסף גופי' הא אמר ש"מ משך מבוי בד"א וכל היכי דלא אמרו בהדיא דאליבא דרבי' קאמר ולי' לא סביר' לי' טפי מסתבר למימר דלא פליג אדרבי' ואמר לה משום דס"ל וסוגיין דהכא שינויא הוא דקא משני אליבא דרב יוסף לרווחא דמילתא דא"נ משך מבוי בד"ט איכא לאוקמא הא דרב בפתח לה בקרן זוית והא דלחי הבולט משום דלאפוקי מתורת לחי הוא. ואי תיקשי לך הא דלחי המושך תימר אליבא דר' הונא קאמר אבל מילתא דר' יוסף לא דחינן לה מהלכה דא"נ מודי ר' יוסף דמשך מבוי ד"א כדאמר ש"א מהא דלחי המושך מ"מ מצי סבר דהכא חוקק בד"ט והא דאמרינן אדאביי דאמות מבוי באמת בת ששה כמ"ד בד"ט לפי סוגיין דה"ק דלר"י משך מבוי ד"ט אבל בקושטא מודי ר' יוסף דמשך מבוי ד"א ומ"מ הכא בד"ט סגיא וכדאמרו בירושלמי כמה יחוק ר' אחא אמר ד' אמות כדי מבוי ר' יוסי אמר ד"ט כדי מקום ומדאמר ר"י כדי מקום ולא אמר כדי מבוי מכלל דמשך מבוי כר' אחא ס"ל דבד"א אלא קסבר אע"ג דמשד מבוי ד"ח הכא בד"ט סגי כדי מקום ובהא קמיפלגי דהכא הא משום חורי מבוי הוא דשרינן לה כדבעינן למימר קמן ור' אחא סבר חורין לא מצטרפי למשך מבוי וכיון דכל פחות מיו"ד לאו מחיצה הוא אי חקק בה פחות מד"א ליכא משך מבוי אלא חקק בו ד"א כדי מבוי ואידך חורי מבוי הוא. ור' יוסי סבר חורין מצטרפין למשך ואי איכא משכו בהדי חורין מבוי קרינן לי' הלכך חוקק בו ד"ט כדי מקום דהו"ל רה"י ואידך חורי רה"י הוא וכיון דהוי רה"י דאורייתא. לגבי משך מבוי דאמרו רבנן חורין מצטרפין ומשלימין לשיעורא ורב יוסף כר' יוסי ס"ל והיינו דאמר ש"מ משך מבוי בד"א והכא אמר ד"ט וטפי מתחזיא לן דהכא מדדחיק נפשי' לאוקמא לדרב יוסף מכלל דס"ל לתלמודא דטעמי' דרב יוסף משום דקסבר משך מבוי ד"ט אלא דסוגיין דהכא מקמי דשמענא לרב יוסף דאמר אדרב הונא דלחי המושך ש"מ משך מבוי ד"א וכדאמר הראב"י דאביי דלא דייק מדרב יוסף גופי דאכתי לא שמיע לי' להא דרב יוסף ה"נ אמרינן אנן דכולהי סוגיין מקמי דשמענא לדרב יוסף דהתם ואוקמוה לדר"י משום דקסבר משך מבוי ד"ט והא דרב הונא לאפוקי מתורת לחי וכי אמרינן בפירקין דא"ל אביי לרב יוסף את אמרת ניהלן אדרב הונא דלחי המושך ש"מ תלת כו' וש"מ משך מבוי בד' אמות לא ס"ל כההיא סוגיא דהכא דדחיק ומוקי לדרב יוסף אלא דלא תליא הא בהא ומודי רב יוסף דמשך מבוי בד"א ומ"מ בחוקק בד"ט סגי כר"י דירושלמי והלכתא כוותי' דרבי' דאביי הוא וכה"ג אשכחן להר"י קארו בשמעתא דמפיס עם בניו ובני ביתו דפ' שואל בשבת דתרגמא אליבא דהרי"אפ בסוגיא דשואל כרב ס"ל ומחסר למתניתי' ובדוכתי' בב"מ דאמרינן עלה דרב ולא היא דלמא אתי לסרוכי אידחייא לסוגיא דשבת ומוקמינן למתני' דשואל במנות שוות וכה"ג אמר הרז"ה בשמעתא דאמת העוברת בין החלונות בכיצד משתתפין פ"ז דסוגיא דהתם מקמי דאסיק אדעת' מתניתא דהמוצא תפילין כו' וטובא אשכחן סוגיות חלוקות בתלמודא והשתא לא צריכנא לאפלוגי בין לחי המושך ללחי הבולט ול"צ למי' דר' יוסף אליב' דרב הונ' קאמ' ולי' לא ס"ל ולא דחינן הלכת' דרב מקמי תלמיד ול"צ למימר דירושלמי ודבבלי פליגי אהדדי והשתא הלכתא כרב יוסף בתרווייהו בגבו' טפח ובפחות ד"ט ומשך מבוי בד"א כרב דבתים וחצרות וכתרתי דרב הונא:
עד כאן לא פליגי ר' יוסף ואביי אלא באורך החקק אבל ברוחב החקק דכ"ע בד' טפחים דבציר מד' לאו מקום הוא למחיצות ובד' טפחים סגי דרוחב המבוי וודאי ד"ט סגי לי' ואע"ג דמבוי רויח טובא ולא מטי חקק לדופן דארכו מי ניחא דבד"ס למר ובד"א למר הא לא מטיא לדופן האמצעי לאו משום דדמיא לבית שאין תוכו יו"ד דפ"ק דשבת (ד' ז' ע"ב) דאין מטלטלין בו אלא בד' ואמר אביי אם חקק בו ד"ט על ד"ט מותר לטלטל בכולו דאידך הו"ל חורי רה"י ה"נ כי אית בי' בחחק שיעור מבוי אידך הו"ל חורי מבוי רחבו נמי אידך חורי מבוי הוא ולמ"ד הלכתא כאביי חוקק בו ד"א אורך על ד"ט רוחב ולא דמי לגבוה מך' ובא למעטו דצריך למעטו עד הכותל כשיעור הקורה התם משום הכירא ולמעלה מך' לא שלטא עינא והכירא כל שיעור הקורה בעינן. הכא משום דליכא מחיצות וכי איכא מחיצות לשיעור מבוי אידך חורי מבוי הוא וחומר בפחות מעשרה תבגבו' מך' באורך וחומר בגבוה מך' ברוחב אבל הרא"ש אמר חוקק בו ד"א לתוך אורך המבוי לרוחב כל המבוי וכן אמר ברי' הרב בטל הטורים ד"א ע"פ כל רחבו וכותי' מסתברא מדלא פריש בי' תלמודא מידי:
והיינו טעמא דבית רה"י מעליא הוא בד' מחיצות ואידך חורי רה"י הוא ומבוי נמי ארכו אע"ג דלא מטיא לדופן האמצעי מחקק ולהלן חורי מבוי הוא אבל רחבו דפרוץ במלואו וקורה הוא דמשוי לי' לפתחא ואנן הא מקורה למטה חללי' עשרה בעינן כדאמרינן אהא דחלל מבוי תנן אף למטה חללי' יו"ד דהוי שיעור פתח ואי לא מטיא חקק לכותל הו"ל האי דמחקק לכותל דבציר מחלל עשרה כאילו לא הוה התם קורה כלל וכמשוכה בינה לכותל ג"ט דפסולה והר"י אלפסי והרמב"ם והר' מרדכי אמרו חוקק בו ד"א על ד"א ולא ידענא מאי טעמייהו אי קסברי רבנן מטיא לדופן בעינן ע"פ כל רחבו הו"לל ואי קסברי כי איכא משך מבוי אע"ג דלא מטיא לדופן בד"ט סגי משך מבוי ברוחב ד"א מי איכא למ"ד ותו מידי איריא אלא להרמב"ם והרמב"ם הוא דאמר מבוי שאין בפתחו ג"ט לא צריך כלום הא רוחב ג"ט מבוי הוא ולדעתן אישתבש ספרי בספרא דהרי"אפ והרמב"ם והר' מרדכי אלא סתמי מיכן על ד"א והכי אמרו חוקק בו ד"א. ותדע דהא הרא"ש העתיק לישנא דהרי"אפ ולא מייתי להא דעל ד"א אלא אמר לרוחב כל המבוי ואי איתא הו"ל לאתוי' ולאפלוגי עלי' כי אורחי' ותו הר"י קארו דקבל בכל דוכתא הילכתא כהרי"אפ והרמב"ם והכא לא מייתי למלתיהו כלל בספרו ב"י וקבע בספרו ש"ע כהרב בעל הטורים דאמר ע"פ כל רחבו אלא אינהו ברוחב לא קא מיירו ולא אמרו בה מידי:
עד כאן לא קאמרי ר' יוסף ואביי הכא אלא שאין בדופני המבוי י"ט כדאסברא ניהלן רש"י ובדאסברא הריטב"א הואיל ואין כאן דפנות ולא מבוי וצריך למשוי דפנות ולמשוי מבוי אבל מבוי שגבוה יו"ד טפחים והניח את הקורה למטה מיו"ד דאיכא מבוי ואיכא דפנות לר' יוסף דאמר בגבוה מיו"ד טפח ה"נ חוקק טפח ואיכא הכירא לעומד בתוך החקק ואביי דאמר ד"ט ה"נ ד"ט ואי הכשירו בלחי לא ידענא ואי בצוה"פ מסתברא דלא גרע מקורה ואפי' תימא דהכא גרע מגבוה מך' הואיל וליכא שיעור פתח מ"מ בד"ט ודאי לכ"ע סגיא. והרשב"א בעבוד' הקודש שער א. ג' אמר הניח את הקורה למטה מיו"ד טפחים אינה מתרת וכו' היה חלל שתחתי' פחות מי"ט מגביה את הקורה או חוקק את הקרקע שתחתי' עד שישלימנו לעשרה וכמה שיעור רחב חקק זה ד' אמות לאורך המבוי וצ"ת וצורת הפתח לא מהני בפחות מי"ט והרמב"ם אמר דמהני ותהו בה רבנן ורבן אליהו פריש לה.