אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק ראשון - מבוי › דף ב.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק ראשון - מבוי · דף ב.

פרק ראשון - מבוי

מתני': **(חסר כאן איזה שורות)**

והאי מבוי הואיל ופרוץ במלואו לרה"ר תקינו לי' רבנן לחי או קורה דלא ליתי לאחלופי ולמישרי רה"ר גמור' כדאמר רש"י וה"ר יונתן אמר דלא ליתי לטלטולי מרה"ר לתוכו הואיל ושוה הוא לרה"ר אמרי דין רה"ר לי' לפיכך תקינו לי' לחי או קורה להבדילו מרה"ר. וק' כלפי ליא כי תקינו לי' רבנן דבלאו לחי וקורה לא ליהוי כרה"י לטלטולי בתוכו או מתוכו לרה"י ומהר"י לתוכו כל שכן דמחלפי ברה"ר ואמרי רה"ר היא ואתו לטלטולי בתוך ד"א מרה"ר לתוכו ומתוכו לרה"ר וכהאי גוונא אמרו גבי סלע שבים (לקמן דף ס"ז ע"ב). ואיכא למידחק הואיל ואסרו רבנן לטלטולי בתוכו ומתוכו לחצרות טרחי ועבדי לי' לחי וקורה למישריי' ותו לא אתי למיטעי ולמימר רה"ר היא כיון דחלוק הוא בלחי וקורה:

וכן הא דאמר ה"ר יונתן טעמא דר' יודא משום דקסבר קורה משום מחיצה דפי תקרה יורד וסותם. ותלמודא הא אמרה דפליגי בהכירא:

והיינו טעמא דמבוי והיינו טעמא דסוכה וקא אצרכא צריכותא דחדא מאידך לא ילפא דבסוכה דלישיבה שלטא בי' עינא טפי וברחב יותר מעשר נמי לאו היינו טעמא דר"י כיון דמשום מחיצה הוא דאי משום מחיצה ר"י קא מכשר אפי' טובא נמי ואנן עד י"ג אמה ושליש בעינן למימר. וההיא דכל גגות משום דקסבר ר"י ב' מחיצות דאוריית' כדאסקינן התם ואפי' למ"ד התם משום פי תקרה התם תקרה ד' הכא קורה טפח ותו אי כה"ר יונתן מ"ד קורה משום מחיצה דאמר כר"י ולא כרבנן. ובירושלמי אמרו ר"י כדעתי' ורבנן כדעתהון דתנינא תמן גשרים המפולשין כו'. והיינו דה"ר יונתן. ופליגא דבבלי. דרבנן דירושלמי לית להו לא דר"נ ב"י במבוי ולא דרבה בסוכה. דאמרו הוא דעתי' דר' יודא במבוי הוא דעתי' בסוכה הוא דעתהון דרבנן במבוי הוא דעתהון בסוכה וכן אמרו בריש סוכה. ודבבלאי פליגא ולר"נ בר יצחק לר"י נמי קורה משום הכירא דבקורה טפח לא אמרינן יורד וסותם:

ולמ"ד קורה משום מחיצה לרבנן נמי משום מחיצה וקסברי למעלה מך' לא אמרינן יורד וסותם:

למעלה מעשרים אמה. במבוי שהכשירו בקורה דאי בהכשירו בלחי פרוץ הוא עד לרקיע ובין לרב ובין לרב נחמן ב"י לא חשו לפירצה אלא ברחבו שלא יהא יתר מעשר דפתחא טפי מעשר לא עבדי אינשי וכדתנן כל פירצה שהיא בעשר אמות מותר מפני שהוא כפתח יתר מכן אסור וכן בכולהי שמעתי דפירצה לא חשו אלא ברחבו דליהוי כפתח אבל בגבהו אפי' פרוץ למעלה לית לן בה. והכא בפרוץ במילואו דתקינו לי' רבנן לחי וקורה לר"נ בר יצחק הכירא בעלמא הוא דתקינו דלא לתחזי כמילואו וקורה למעלה מעשרים לא שלטא בה עינא ולא מתחזי הכירא דידי' ולרב לחי וקורה משום סימן פתחא הוא למישוויי' בפיתחא ולא כמילואה:

ובפתח איכא משקוף ושתי מזוזות והכא תקינו לי' או קורה דהוי סימן משקוף ואע"ג דלית לי' מזוזות או לחי דכעין מזוזה ואע"ג דלית ליה אלא חדא מזוזתא ולית לי' משקוף. וכי עביד לחי דהוי כעין מזוזה אע"ג דפרוץ בגבהו לית לן בה. וכי עביד קורה ולא לחי דאכשרא למבוי שנפרץ במילואו בהאי קורה דהוי סימן משקוף:

שיעור פתח בגבהו עד המשקוף בעינן דאי גבוה משיעור פתח ליכא ליכא סימן משקוף אלא מניחו בעשרים דהוי שיעור פתח והוי סימן משקוף. ומ"מ בעינן שלא יהא רחב מיו"ד דברוחב לכ"ע דחשו לשיעור פתח דלא ליהוי פירכה. ולמאי דבעינן למימר קמן אליבא דהרמב"ם אף ר"נ בר יצחק סבר לחי וקורה משום הכירא דפיתתא למיפקי' מתורת פירצה ולמישוויי' פתח וקורה כעין משקוף ולחי כעין מזוזה וכי עביד לי' קורה שיעור פתח בעיא. ובהא פליגי רב סבר יש שיעור לגבהו לרבנן כפיתחא של היכל וטפי מדהיכל אפי' בגבהו לאו פתחא הוא. ור"נ בר יצחק סבר אין שיעור לגבהו ואפי' גבוה טובא שיעור פתח הוא דלגובה ילפינן מפיתחא דמלכין דגביהי טובא ולמעלה מך' דלא משום דקורה הכירא דפיתחא הוא ולמעלה מך' לא שלטא עינא ולא חזי לה וליכא הכירא:

קתני בלמעלה מעשרים פלוגתא דר"י וברחב מעשר קתני תקנתא דצוה"פ וה"ה דר"י פליג ברחב מעשר וצוה"פ מהניא בלמעלה מעשרים כדתניא בברייתא ואייתוה בשמעתין והא דלא קתני לה. לרב קתני דר"י בגבהו ורחבו ממילא שמעית לה גבהו טעמא מאי דגמר מאולם אולם הא רחב עשרים הוה ולרב חסדא גבהו גמר מפיתחא דמלכין פיתחא דמלכין הא רחבין נינהו ולר"נ ב"י דגבהו משום דלא שלטא בה עינא ורחבו דמשום פתח לא קתני דר"י ברחבו משום דבגבהו ר"י מכשר לגמרי ואפי' טובא נמי דלא חש לגובה כלל. אבל ברחבו דר"י נמי אית לי' שיעורא או י"ג אמה ושליש או שיעורא אחרינא ופלוגתא דשיעורא לא נחית למתני' וצוה"פ לא קתני בלמעלה מעשרים דרישא הא בפחות מעשר ובמבוי סתום וצוה"פ ל"ל תי"ל משום לחי ובשמעתין אמפולש או ארחב מעשר וגבוה מך' או לר' יוסי קא מיבעיא לי' וברייתא נמי בהכי מתוקמא כדפירשו בתוספות:

גמרא: מ"ש גבי סוכה דתני פסולה ליתני ישפיל אבל ימעט לא מצי למיתני' דמשמע נמי יגבי' הקרקע כדאמרו בירושלמי ובסוכה כה"ג פסולה משום תעשה ולא מן העשוי:

וע' תוס' סוכה י' ע"ב):

ופריך ליתני או אידי ואידי תקנתא או אידי ואידי פסולה ומשני סוכה דאורייתא ניחא ליה טפי למיתני בי' פסולה מבוי דרבנן ניחא לי' טפי למיתני' תקנתא ואבע"א בדאורייתא נמי ניחא טפי למתני' תקנתא אלא משום דנפישין מילי' לא תני תקנתא:

חכמים לא למדוה כו' פרוץ במלואו ודאי לא הוי פיתחא אלא תקנתא דלחי וקורה קמשוי לי' כמאן דהוי לי' גיפופי דליהוי פיתחא ומהדרינן אקרא דקרא לי' פיתחא בהאי שיעורא בדאיכא גיפופי והיינו דקשי קמאי בדמשכן:

אלא מפתחו של היכל אשכחן קראי דקרי לפיתחא רברבי כגון דמלכין פיתחא אלא דלא מסתבר למיגמר מיני'. והיינו דאמר ר"ת דלא מסתבר למילף מדהיכל ואולם:

הבית הפתוח לאולם: דאולם תרי פתחי הוה לי' חדא פתיחא לעזרה וחדא פתיחא להיכל קרא אפתח אולם הפתוח להיכל כתיב והיינו דקאמר הבית פתח הבית וקרי לי' פתח אולם משום דפתוח לאולם. והא דלא קאמר פתח אולם הפתוח לבית משום דבכל מקום פתח היכל מקרי ורבנן קאמרי לי' לר"י את מהכא קא נסבת דפתח אולם כתיב לא קרא אפתח הבית קאמר אלא משום דפתוח לאולם קאמר פתח אולם וקאמר אותו פתח הפתוח ממנו לבית ובתוס' דכתיב אולם הבית וכתיב פתח הבית והיינו כדאמרינן במי שהוצאוהו למדנו מקום ממקום ומקום מניס' ה"נ למדנו בית מבית ובית מפתח מה בית דהתם פתח אף בית דהכא פתח וכמאן דכתיב פתח אולם הבית:

אשכחן משכן כו'. לרבנן דתוספת' אי לא אשכחנא מקדש דאיקרי משכן ומשכן מקדש לא הוה ילפינן להו מהדדי אפי' היכא דמסתבר טעמא ולא הוי מוקמינן קרא דמשכן אמקדש אע"ג דמסתברא למוקמי'. אלא הואיל ואשכחן הכי אוקמינן וילפינן מהדדי היכא דמסתבר למילף בשלמים ומומין:

שלמים ששחטן קודם כו' הא דאמר הריטב"א משמי' דרבנן דתוס' איצטריך כגון שהקריבו התמיד בדלתות סגורות דלא אשכחן דמיפסיל בהכי מסתברא השתא דכתב רחמנא גבי שלמים ששחטן קודם פתיחת דלתות ההיכל פסולין תמיד נמי יליף מיני' ומיפסיל:

דכתיב ונתתי משכני בתוככם פירש רש"י והאי בתורת כהנים כתיב וכולה תורת כהנים לאחר שהוקם המשכן כדכתיב וידבר ד' אליו מאוהל מועד וכבר הי' להם משכן מאי ונתתי כו' וכולהי מפרשי אורייתא אמרי דמפרש' דשמיטה דכתיב וידבר וגו' בהר סיני עד שלהי בחוקותי כולה בהר סיני נאמרה וכדמסיים בתוכחות אלה החוקים וגו' בהר סיני ומסיים בכולה אלה המצות וגו' בהר סיני ואם בחוקות תלכו ופרשת התוכחות אשמיטה נאמרה כדכתיב בתוכחות אז תרצה הארץ שבתותי' אז תשבת הארץ וגו' והארץ תירץ שבתותי' וכולה בהר סיני קודם שהוקם המשכן נאמרה הלכך חזינן דהכא הכי קאמר דכתיב ונתתי משכני בתוככם וכי כל הבטחות שהבטיחה תורה. לכל ימי המשכן עד שנבנה הבית הבטיחה ואלאחר שנבנה הבית לא הבטיחה והרי עקר הטובות לאחר שנבנה הבית נינהו וכדכתיב ושמתי מקום לעמי ישראל ונטעתיו ושכן תחתיו ולא יוסיפו עוד בני עולה לענותו כאשר בראשונה ואלו הלכו בחוקותיו היו כל הטובות ועקר השראת שכינה בבית עולמים וכדאמרינן בעלמא עד שנבנה הבית היו ככלה בבית אביה ומשנבנה הבית נכנסה לבית בעלה אלא מקדש איקרי משכן ובין המשכן ובין המקדש בכלל ונתתי משכני בתוככם:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה