אור ברסלב
גאון יעקב על עירובין פרק עשירי – המוצא תפילין › דף צז.

גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא

פרק עשירי – המוצא תפילין · דף צז.

דף צו:

ר' יודא לטעמי'.

בתוס': ותימא דבעיא הוא כו' ואיכא למימר דלמא ר"מ מודי בעניבה דקשירה מעליתא היא והכא שרי דלאו של קיימא הוא דסתמא בחול שרי לי' ועביד קשר כדאמרו לרב חסדא אלא דרב חסדא ס"ל דר"י נמי הכי ס"ל ודייק דעניבה פסולה בתפילין ואביי דחי לה אימא ר"י לטעמי':

והא דפריק הר"י הכא דלא מיהדק קשיא א"ה מ"ט דר' יודא ואימא הר"י ה"ק ר"מ שרי הכא בלא מיהדק ור' יודא אסר זימנין דמשתלי ומיהדק כי אורחי' דתפילין להדוקי להו:

הא לאו הכי עניב להו כו' קשיא וליטעמיך מ"ט דר' מאיר ורב חסדא נמי לכ"ע קאמר עניבה פסולה מהאי הלכתא ומ"ט דר"מ. ולהריטב"א ולהרמב"ן טעמי' דר"מ דעביד לי' קשר רפוי אלא ר"י דמחמיר בעניבה דקסבר אפי' קיימא קצת חייב קשר רפוי נמי חייב. ולדעתין מדקאמר וליענבי' מיענב ולא קאמר וליעבד קשר רפוי דהא אכתי לא אסיק אדעתי' הא דר"י לטעמי' ואפי' לר"י נמי קשר רפוי מהני. ורב חסדא נמי דלא תלי בטעמי' דר"י אלא משום דעניבה פסולה בתפילין תיקשי לר"י נמי ליעבד קשר רפוי ש"מ קשר רפוי בתפילין ליתא דקשר דתפילין ממילא לא רפוי הוא ולא דמי לקיטרא דקיטרי בזממא ובאסטרידא. ור"י נמי לא פליג אהא דקשר שאינו של קיימא פטור דהלכתא פסיקתא היא ותנן נמי מדבריהן למדנו שקושרין בשבת ועניבה דמחייב ר"י בעניבה דמיהדק כדאמרינן בריש ואלו קשרים והא מיהדק ובעניבה של קיימא ורב חסדא קאמר טעמי' דר"י משום דעניבה פסולה בתפילין וכי לא לביש להו כדרך הכשירן לאו תכשיט נינהו אלא משוי ור"מ ס"ל א"נ קשר להו שלא בדרך הכשירן תפילין גופי' תכשיט נינהו וכדאמרו רבנן דתוס' דלמאי דס"ד אפי' בלא קשירה כלל הוי דרך מלבוש. ואביי אמר ר"י לטעמי' ופריך טעמא כו'. דאי מודי אביי דעניבה פסולה אלא טעמי' דר"י קאמר דלאו משום דעניבה פסולה היא דכ"ע אפי' שלא כדרך הכשירן תכשיט נינהו אלא ר"י לטעמי' חדא דמשמע דאביי לאפלוגי אדרב חסדא דלא תידוק מההיא דעניבה פסולה. ותו אי אביי עניבה פסולה ס"ל נהי דסבר ר"י עניבה קשירה מעליתא היא הנ"מ בעניבה של קיימא אבל הכא כיון דפסולה על כורחך שרי לה ולא הוי של קיימא אלא לאו לאביי עניבה כשירה והאר"י כו'. ומשני דעניב להו כעין קשירה דידהו דכשרה בתפילין ור"י אוסר משום קשירה בשבת. ור"מ אי משום דקסבר עניבה לאו קשירה הוא אי משום דקסבר שלא כדרך הכשירן נמי תכשיט נינהו. ועניב להו דלא כעין קשירה דפסול וע"כ שרי לה ולא הוי של קיימא א"נ דקטר להו בקטירא דלאו קיימא ודלאו כעין קשירה דידהו:

כשתימצי לומר להריטב"א והרמב"נ טעמא דר"מ משום דעניבה לאו קשירה היא א"נ אפי' לרב חסדא משום דעביד להו קשר רפוי ור"י דאסר בעניבה ס"ל אפי' קיימא קצת חייב וה"ה קשר רפוי וגדולה מזו אמר הריטב"א אע"ג דסתמא שרי לה לעניבה בחול וקטר להו בקיטרא מעליא וכדאמרו רבנן דתוס' דהיינו טעמי' דרב חסדא מ"מ חייב לר"י ולהריטב"א כיון דקי"ל עניבה לאו קשירה היא וקי"ל קשר רפוי מותר לית הלכתא כמתניתין אלא א' חדשות וא' ישנות מכניסן זוג זוג והמוצא תכלית חוטין שזורין מופסקין כשרין דלא טרח אינש כדאסיק וככולהו אמוראי ולית הלכתא כרבא דאמר טרח אינש דיחידאה הוא ולהריא"פ והרא"ש דתלי טעמא דחדשות שאינן מקושרות לא משום דלמא קמיע הוא. ולהרמב"ם במהדורא קמא הלכתא כרבא והמוצא תכלת אפי' שזורין מופסקין פסולין וישנות אסורין ותרגמא הרמב"נ אליבי' דאי חדשות משום קשירה בשבת כאביי אנן דקי"ל עניבה לאו קשירה היא וקשר רפוי בשבת מותר משום מצוה כדתניא מדבריהן למדנו שקושרין לית הלכתא כמתני' ואנן קי"ל סתם במתניתין ומחלוקת בברייתא הלכה כסתם משנה ותו אביי ורבא הלכתא כרבא הלכך אמרינן כרבא ומתניתא דאבוה דשמואל נמי משום דמרק אינש. והראב"ד דאמר אין אדם טורח לעשות קמיע כעין תפילין אלא חדשות שאין מקושרות לפי שאין קושרין בשבת ותפילין שאינן מקושרין מחשיך עליהן שלא בשעת הגזירה ושלא בשעת סכנת ליסטים וכו'. אלמא קסבר הראב"ד הלכה כמתניתין ומשום קשירה בשבת והלכה כר"א ולדידי' המוצא תכלת שזורין מופסקין כשרין וישנות אין מכניסן זוג זוג ואע"ג דקי"ל עניבה לאו קשירה היא וקשר שאינו של קיימא קושרין משום מצוה קסבר הראב"ד קשירה שאינו של קיימא בתפילין ליכא כדאמרן מדקאמר ולענבינהו מיענב ולא קאמר ולקטרינהו בקיטרא דלאו קיימא ורב חסדא נמי קאמר זאת אומרת עניבה פסולה ולא קשיא לי' מקשר שאינו של קיימא וטעמי דר"מ משום דלא בעי דרך הכשירן כדאמרן והלכה כרב חסדא לגבי אביי דאמר עניבה פסולה בתפילין ולא אוקמא כאביי משום דס"ל עניבה דהכא לא קיימא או משום דניחא לי' לאוקמא אפי' לרבנן דר"י דס"ל עניבה לאו קשירה כדאמרו רבנן דתוס' ורב חסדא כרבי' דאביי הוא וקשיש מיני' ומאביי ורבא ואילך הלכתא כבתראי אפי' לגבי רבן אבל אביי ורבא הלכתא כרבן א"נ אביי לאו לאפלוגי אדרב חסדא קאתי אלא למימר דלר"י לא צריך להאי טעמא דבלאו הכי ר"י לטעמי' אבל לרבנן דר"י אימא מתניתין דכ"ע היא ומשום דעניבה אפי' כעין קשר דתפילין פסולה והא דהרמב"ן קשיא הא סתמא דתלמודא קאמר והשתא וכו' דכ"ע לא טרח אינש וניתי אנן ונידחיא לסתמא דתלמודא ורבא נמי יחידאה הוא לגבי ר' אלעזר ור' זירא ואהבה ברי' ורב חסדא ואביי הלכך הא דהריא"פ תלמודא צריכא והא דאמר הראב"ד ותפילין שאינן מקושרין מחשיך עליהן ולערב מביאן קשיא לן טובא חדא האי אבל בישנות פטור דתנן אסור מיבעי לי' אלא פטור מלחשוך קמ"ל וכדאמרן במתניתין ועוד מכדי מחשיך עליהן דתנן בצבתים וכריכות חומרא הוא דאחמור רבנן עלי' ובתפילין מועטין נמי אי בעי אחשוכי התם טפי עדיף אלא רבנן הוא דלא אטרחוהו למיתב התם עד חשיכה ושרי לי' לאעלינהו זוג זוג ובצבתים וכריכות דא"נ מעייל להו זוג זוג תחשך לי' אחמור בהו רבנן דלא למיחל שבתא ולמיתב התם עד שתחשך דאי מכניסן עדיף בצבתים נמי לעיילינהו ואי בחדשות מחשיך עליהן האי פטור אדרבה חייב להחשיך ולא מצי לעיולינהו זוג זוג אלא אפי' תימא טעמא דמתניתין משום קשירה בשבת אחשוכי נמי לא בעי וכדאמרו רבנן דתוס' דבישנות דחזו להכניס עשו תקנה וכו', א"נ משום דמחסרא תקנתא דלא מצי עבוד בשבת לא חמו כדאמר הריטב"א וחזינן דהראב"ד תני במתניתין אבל בחדשות אסור וכדתניא בברייתא ר"י אוסר בחדשות ואי הכי הוא שפיר קאמר ולא צריכנא לדחיקא דרבנן דתוס' ודהריטב"א:

בירושלמי אמרו ישנות בדוקות חדשות אין בדוקות תפילין דעניב להו כעין קשירה דידהו למ"ד הלכתא כאביי כשרין ולמ"ד כרב חסדא פסולין:

מה נפשך פירש"י מאי דעתיך אי קים לך וכו' ש"מ מדרש"י דכי אסקינן לעולם מחד גברא זבין דלא צריך לשיולי אלא אמרינן סתמא מחד גברא זבין וכי בדיק תלתא תו לא צריך ולא ידענא מנ"ל לרש"י הא אימא קאמר אי ידעינן דמחד גברא זבין וכי זבנינן מאינו מומחה בעינן לשיולי וכי אמר לן דמחד גברא זבין בדקי נן ב' של יד וא' של רא"ש או איפכא:

אי רבי אימא סיפא פירש הריטב"א אי אמרת בשלמא רשב"ג היא ובתפילין הקילו שרוב מצוין אצל תפילין מומחין הן הכא דלהחזיק לצבתים ג' צבתים בעי וקשיא א"ה לימא הא רשב"ג היא ובלוקח תפילין בעינן שלשה כרב חסדא וכי היכי דבעלמא ג' בעי ה"נ בתפילין בעינן ג' אלא הכא הואיל ואיכא ג' צבתים כדקתני סיפא וכולהי צבתים מחד גברא דמדינא או ג' מצבת חדא או ג' מג' צבתים סגי הואיל וכולהי צבתים מחד גברא נינהו הא איתמחי בג' תפילין אלא חומרא הוא דאחמור לאחזוקי לכולהי צבתים ואקילו בי' דתרי מכל צבת סגיא אלא הכא לא משום קולא וחומרא טפי מבעלמא ואי לרשב"ג ג' בעינן ואי לר' ב' סגיא. ודפריך א"ה אי רבי אימא סיפא ה"ה אי רשב"ג היא קשיא רישא ליבעי ג' מכל צבת ומשום דאוקים לה כרבי קאמר אי רבי אימא סיפא עד דפריך לכולה מתניתא דרבי היא ומתרי אי מתלתא גברא זבין ואפי' ד' וה' נמי אבל מחד גברא תרי מכולהי לרבי או תלתא מכולהי לרבנן סגי והכי אורחא דתלמודא וה"ה דהו"מ לאקשויי מתניתא דרב כהנא גופה אלא מדרב חסדא עדיפא לי' לאקשויי דאמר בהדיא ג':

אי רבי אימא סיפא בלא רב נמי קשיא מה נפשך אי מחד גברא גבין ל"ל לבדוקי כל צבת בתלתא תפילי. סגי דאיתמחי גברא ואי מתרי תלתא זבין אפי' רביעי וחמישי נמי:

תוכן העניינים

גאון יעקב על עירובין

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה