גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק חמישי - כיצד מעברין · דף נט:
להריטב"א ל"ש עיר של יחיד ל"ש של רבים אין מערבין לחצאין ולא מבוי מבוי בפ"ע אא"כ עשו למבוי דקה זה הכלל כל שיכול לערב ולא עירב ה"ז אוסר דכל העיר כחצר אחת היא ואוסר דריסת הרגל של כ"א על חבירו וכן מבוי אחד המתוקן בראשו ויכולין לערב יחד ואם העמיד לחי לחציו ובראשו אוסרין אלו על אלו והא דפ"ק כגון שלא העמיד אלא בחצי מבוי שאין חציו שמחוץ ללחי יכול לערב וכדאמרו בירושלמי וה"נ אם לא תקן אלא חציו של עיר ש"ד וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ב' סי' ד') ואמר הלכתא כלישנא בתרא דרב פפא ואפי' לרחבה אין מערבין לחצאין וכן אמר הרשב"א (שם י') ואף הריא"פ והרמב"ם סברי הכי מדלא מפלגי בה מידי ומדקאמר הריטב"א למאן דשרי ברחבה דע"כ לא קשרי אלא בצוה"פ או משהו מכאן ומשהו מכאן מכלל דמאן דאסר אפי' בצוה"פ נמי לא והלכתא כוותי' והא דעיר של רבים עושין לה שיור אמר הריטב"א דלא אסר רגל דשיור אכולה עיר משום שאינו יכול לערב שהרי אמרו חכמים אין מערבין כילה וכל שאינו יכול לערב אינו אוסר ולדידי' בעיר דיחיד דיכול לערב אוסר והשתא עיר חל יחיד מערבין את כולה ואסור לשייר שאם שייר אוסר השיור ושל רבים משייר ואסור לערב כולו זה וזה אין מערבין לחצאין ולא מבוי בפ"ע בלא דקה וקשיא האמר ר' יצחק בשיור דעיר דרבים אפי' בית א' וחצר א' ולא מיבעיא טפי משמע ומ"ש טפי מבית א' מ"ש מבוי אחד והרשב"א אמר בין בעיר של יחיד בין בשל רבים אין מערבין לחצאין ומדברי' משמע אף לא מבוי בפ"ע כהריטבא ובשיור אמר עושה חוצה לה שאינו תוך דלתותי' הנעולות ואינה מתערבת עמה אלא אלו משתתפין לעצמן כו' ומדבריו למדנו שאף לענין שיור של יחיד ורבים שוין תוך העיר אפי' בשל רבים אוסר וחוצה לה אפי' בשל יחיד אינו אוסר ואע"ג דיכול לערב ע"ע בחצר א' לא הואי אלא כב' חצרות ופתח ביניהם דאם רצו מערבין שנים והשתא אין חומר בשל יחיד משל רבים ולישנא דמתני' דיקא כוותי' דרבים חמורי מדיחיד ומתניתא דקתני עיר של יחיד משום דבעי למיתנא או כולה כדאמר הריטב"א ולמדנו עוד מדברי רבינו דאמר ואינה מתערבת עמה דלא בעינן מצי לעירובי כדאמר אביי בסוף אפי' כווי לא בעי ואע"ג דאמרו בירושלמי בפתוחין לתוכה דירושלמי פליגא כדאמרן התם ולרש"י והריטב"א משמי' דהרב מאייברא בעל התוס' הא דאין מערבין לחצאין ל"ש דיחיד ול"ש דרבים אבל הא דאמרינן מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי אעיר דיחיד הוא דאמרינן משום דרגילי לערובי כולהי בהדי הדדי הו"ל כחצר אחת וכלחצאין דמי אבל דרבים דלא רגילי לא והשתא דיחיד אין מערבין אלא כולה ואי בעי מבוי לערובי באפי נפשי' בעי דקה ודרבים אין מערבין אלא בשיור או מבוי מבוי וכן אמר ה"ר יונתן עושה לה שיור וכ"ש מבוי מבוי בפ"ע וכן אמרו הרא"ש וה"ר מרדכי כרש"י והרא"ש אמר הלכתא כלישנא קמא דרב פפא להקל וכן אמר הר"מ ואמר הרא"ש דוקא בלחי וקורה הוא דאין מועיל לחלקם זה מזה אבל בצוה"פ או משהו מכאן ומשהו מכאן נחלקין זה עזה וכ"כ התוס' אההיא דלרחבה מערבין וצריך שיהי' ביניהם צוה"פ או משהו מכאן ומשהו מכאן שלא יהא כ"א נפרץ במלואו למקום האסור לו וכ"כ על שיור עיר של רבים וכ"כ כ"מ דיכול לחלק מבוי לחצאין בצוה"פ או בשני לחיין כו' שהרי אפי' חצר א' אם חצין לחלקו באמצעיתו בשני פסין כו' ואם יותר מעשר בצוה"פ כו' וה"נ יכול לעשות במבוי כו' והא דפריך הכא מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי היינו כשראשי המבואות מתוקנים בלחי או קורה דקתני בברייתא עושה לחי כו' עד אין מערבין לחצאין כו' אבל בשני פסין כו' או בצוה"פ אפילו ביותר מעשר מהני כו' וכן אמר ה"ר מרדכי משמי' דהר"מ ומודה דהא דאמר דאמר ל"ש אלא לארכה דאפי' צוה"פ או פסין לא מהני אבל לרחבה מהני כדאמר משמי' דרבנן דתוס' דלרחבה. דמהני הוא בצוה"פ או בפסין מכלל דלארכו אפי' בכה"ג נמי לא ולאידך לישנא לרחבה נמי אפי' צוה"פ או פסין לא מהני דבלא"ה ללישנא קמא נמי לא ותו דאי דרב פפא בלחי וקורה מאי קאמר כמאן כר"ע הא רבנן נמי ע"כ לא קאמרי אלא בפתחא מעליא והכא נמי הא אפי' פסין מהנו וקס"ד מתניתא ה"ק ואין מערבין אותה לחצאין כלל כלל לא אלא או כולה או מבוי מבוי בפ"ע אפי' בלחי וקורה דומיא דרישא והא דקאמר מ"ש לחצאין דלא פריך מפסין דחצאין אלחי וקורה דמבוי מ"ש לחצאין דאפי' פסין וצוה"פ לא מהני למר לארכה למר אפי' רחבה דאסרי אהדדי מבוי מבוי בלחי וקורה נמי אסרי אהדדי דכולה כחצר אחד או כמבוי אחד דמיין ומשני דעבד דקה וה"ה צוה"פ או פסין והשתא בלאו צוה"פ ביתר מיו"ד או פסין ביו"ד ל"ש הכא ל"ש חצי מבוי ל"ש חצי חצר אסרי אהדדי ופסין או צוה"פ מהנו בכל דוכתא לבר מלארכה דלא מהני וללישנא בתרא דלרחבה נמי לא מהני חצי חצר או מבוי נמי לא מהני וכי קאמרו הר"מ והרא"ש וה"ר מרדכי משום דס"ל כלישנא קמא והא דמשני דעביד דקה ולא קאמר דעביד פסין או צוה"פ לפרוקי נמי לישנא בתרא דרב פפא דאמר לרחבה נמי לא מהני צוה"פ ולדידי' במבוי מבוי נמי לא מהני אלא דקה וה"ה ללישנא קמא דאמר לרחבה מהני צוה"פ במבוי מבוי נמי בצוה"פ או פסין קאמר אבל לחי וקורה לא מיהא מ"מ דחיקא שיטתי' חדא מדשנינן דעביד דקה דקה דמהני אפי' לחצר דמבוי אין הא פסין או צוה"פ לא ואי ללישנא מא מהני צוה"פ לימא בהדיא ללישנא בתרא דקה וללישנא קמא פסין ומדסתים מכלל דכ"ע דקה דוק' ותו ללישנא קמא אפי' למאי דמשני לא דמי לחצאין דארכה למבוי מבוי דהתם אפי' צוה"פ לא מהני ואלו במבוי מבוי מהני ומאי קושיא מ"ש לחצאין דלא אימא במבוי מבוי אפי' לחי וקורה נמי מהניא ולא דמי לארכה דחצאין ואי ללישנא בתרא לחוד פריך הרא"ש דאמר הלכתא כלישנא קמא מבוי מבוי דאמרת לחי וקורה לא מהני מנא לך הא וכ"ת קסבר הרא"ש קושיין ללישנא בתרא לחוד דמבוי מבוי לרחבה לחצאין דמיא ופסין דאמר מסברא קאמר דרחבה נמי פסין או צוה"פ בעי חדא הא איהו דאמר דוקא בלחי וקורה הוא דאין מועיל כו' מכלל דתלמודא אין מועיל קאמר אפי' ללישנא קמא ועוד דקאמר והא דפריך הכא מבוי מבוי כו' היינו במתוקנים בלחי וקורה דקתני בברייתא עושה לחי כו' ואי איתא לימא דאמתוקנים בצוה"פ נמי פריך וללישנא בתרא דאמר לרחבה נמי לא מהני צוה"פ הלכך מסתברא תרין מילי אתמרי ברשויות חדא פירצה לרשות האסור לו ואידך רגל דחברי' כל היכא דדרס רגל דחברי' ומשתמש בגווי' הו"ל רשותי' דחברי' והיינו עירובי חצירות לגבי פירצה אהני לחי וקורה או פסין או צוה"פ ולא מיבעיא פתחא מעליא וקמפסיק בין תרין רשותי ולגבי רגל דחברי' אפי' דלת נעול לא מהניא כבתים דאסרי בחצר וחצירות במבוי' והכי נמי משום רגל הוא דכולא העיר משתמשה בכולה ומערבי לכולה אהדדי אפי' דלת של ברזל לא מהני לאפסוקינהו אלא היכא דמסלקי נפשי' כגון לרחבה ללישנא קמא דכל חד אזיל ומשתמש להדי פתחא דידי' וכגון דקה דאפי' בחצר דמבוי מהני דמסלק נפשי' והיינו דאמרו ביר ושלמי עלי' דהא מתני' תני בשם ר' יודא אין מערבין אותה חצין וחלפי' שיטתא דר' יודא דתני ר' חייא כיצד מתירין רה"ר ר' יודא אומר לחי מיכן ולחי מוכן וקורה מיכן וקורה מיכן וחכמים אומרים כו' לא על הדא את אמרת אלא על הדא אפי' עיר גדולה כאנטוכיא ואין בה אלא דלת אחד בלבד מערבין עלי' תני בשם ר' יודא אין מערבין אותה חצין והכי מתרגמא דירושלמי פליגא אדבבלי דאמרו דר' יודא אעיר דמתני' אמר אין מערבין לחצאין וקסברי עיר שיש לה כמה פתחים אפי' של יחיד לא הויא כולה כמבוי אחד שפתוחין לו חצירות או כחצר שפתוחין לה בתים וקס"ד הא דאין מערבין אותה חצין משום שנפרצה חצי' לחצי' במלואה והו"ל נפרצה במלואה למקום האסור לה וקשיא לי' דר' יודא אפי' ברה"ר מתיר בלחי וקורה ולא מיבעיא הכא ומשני הא דר' יודא על הדא אין בה אלא דלת א' דהא כחצר אחד וכמבוי אחד הוא וכי היכי דרשות בתים אסרה אחצר ורשות חצירות אסרה למבוי הכא נמי חצי מבוי לחצי לא מהני בי' הפסקה דמהני אפי' ברה"ר ואף הריא"ף והרמב"ם והרשב"א קפסקי ואמרי אין מערבין לחצאין ולא מבוי מבוי אלא ע"י דקה ולא אמרי דפסין או צוה"פ מהני אלמא קסברי דלא מהני מיהא איכא למימר אינהו לטעמי' דס"ל כלישנא בתרא דאפי' לרחבה לא מהני צוה"פ ומבוי מבוי כלרחבה דמיא:
דקה פירש"י פתח קטן אסברה ניהלן הריטב"א פתח נמוך רחב ד' בראש כ מבוי בחומת העיר שיכולין לצאת משם ולחוץ לעיר ואין צריך לצאת דרך פתחי העיר וגלי אדעתי' דאסתלקי כו' וכן פירש בדקה דאחד מבני מבוי ובאנש מרפסת ואמר הריטב"א והגאונים פי' איצטבא גבוה ג' ורחב ד' טפחים כו' ואב ומיהו לרחבה של עיר לא מהני מציבה ואיצטבא דאיצטבא ברה"ר לא חשובא וכן אמר הראב"ד דלא מהני ברה"ר וכן אמר הרשב"א איצטבא גבוהה ג"ט ורחבה ד' ובתוס' גבוה ד"ט:
והאי דקה בהדי לחי או פסין דבלאו הכי דקה לא מהני מידי כדאמרינן בשמעתין ואי לא גבוה מרפסת עשרה כי קא עביד דקה מאי הוי:
לרש"י וכולהי רבוותאי דקמו בשיטתי' דמבוי מבוי דלא מערבין לא אמר אלא בעיר של יחיד אבל בעיר של רבים מערבין איבעיא לן בעיר ש רבים ואין לה אלא פתח א' דמערבין את כולה כולה דוקא אבל מבוי מבוי לא או דלמא התם בכל גווני שרי ומסתברא דהא בהא תליא היכא דמערבין כולה לא מערבין מבוי מבוי ואכתי תיבעי לך בתר מעקרא אזלינן כדקא אזלינן בשל יחיד ורבים ואי הו"ל מעקרא ב' פתחין מערבין מבוי מבוי אע"ג דהשתא לית לה אלא פתח אחד ואי מעקרא הו"ל פתח אחד אע"ג דהשתא אית לה ב' פתחין אין מערבין מבוי מבוי:
או דלמא בתר השתא אזלינן כדקא אזלינן בתר השתא לענין לערב כולה ומסתברא בתר השתא אזלינן ולא דמי לשל יחיד ורבים דהתם לענין לערב את כולה נמי אזלינן בתר בעקרא ושל יחיד ונעשית של רבים אכתי מערבין כולה כדמעקרא ושל רבים ונעשית של יחיד אין מערבין כולה כדמעקרא אבל הכא דלענין לערב כולה אזלינן בתר השתא והיכא דהשתא מערבין כולה לא מערבין מבוי מבוי והיכא דהשתא אין מערבין כולה מערבין מבוי מבוי ובסולם מצד אחד דאמרינן תורת מחיצה עליו להקל קולא דאתי לידי חומרא הוא דאי לא ערבא מבוי בהדי' אוסר עליהן הואיל ומערבין כולה תו לא מערבין מבוי מבוי וכ"ת נימא הכא לקולא והכא לקולא כדאמרינן בכותל שרצפו בסולמות הכי השתא התם אי בעי לערובי חדא אמרינן פתחא הוא ואי בער לעירובי תרתי אמרינן מחיצה הוא אבל הכא הא דמבוי מבוי בשריותא דעירובי כולה תליא כי שרי לערובי כולה אסור מבוי מבוי וא"נ נימא פתחא הוא מ"מ לא תיסר לערובי כולה דלענין כולה מחיצה הוא וכיון דסוף סוף כולה שריא ממילא אסורא מבוי מבוי וכ"ת מאי חזית דלערב כולה אזלית לקולא ואמרת תורת מחיצה עליו ולערב מבוי מבוי לחומרא דלא איפוך אנא חדא דהאי קולא טפי ועוד דתורת מחיצה מסתברא טפי ואבע"א סו לם לאו משום קולא הוא דאמרינן הכי אלא משום דמחיצה גמורה ועירובי חדא משום דניחא תשמישתי' מחצר לחצר הוא דשרי כדבעינא למימר קמן וה"נ מחיצה גמורה הוא: