גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק חמישי - כיצד מעברין
דף נג.
מתני': ועושין וכו' רש"י מתני ועושין אותן ואתחומין קאי והריטב"א מתני ועושין אותן ואעיר דסליק עינה קאי דאמר שעושין לה זויות ולא לרבעה ממש רבוע גמור שתהא ארכה כרחבה וכן אמר הרמב"ם אמתני' שאם היא עגולה עושין אותה מרובעת והא דאמר רש"י ואם אינה מרובעת כגון יתירה על אלפים לארכה או פחותה מאלפים לא ידענא אלפים מאי עבידתיה הא אנן לאו בתחומין דכנגד ארכה עסקינן דמאי עגול ומאי זויות שייכא בהו אלא בתחומין דכנגד זויות העיר דיהבינן להו אלכסונא שיהו כל תחומי העיר מרובעות שיהא נשכר את הזויות ומה לי עיר אלף על אלף מה לי אלפים על אלפים אלא ארכה יתר על רחבה הוה ליה למימר:
גמרא: רב ושמואל חד תני מאברין ובירושלמי רב אמר מאברין ושמואל אמר מעברין:
רב ושמואל והא דתנן הנותן עירובו בעבורה של עיר למאן דתני מאברין התם נמי תני באיברי' של עיר א"נ התם מוד' דבעבורה תנן והכא לאו אדהתם קאי אלא דפסיקא לי' דמעברין קתני כיצד א"נ אדהתם קאי וה"ק דבעינא למיתנא הנותן עירובו בעבורה של עיר אלמא יש לה עבור שמוסיפין לה עבור של אברים כיצד מוסיפין לה עבור של אברים:
שכפולה בזוגות ושני בתים גמרא גמור לי':
הא דאמור בתוס' אהא דבעי מיני' ר' יוחנן מר' אושעיא לא באותן י"ח ימים הוה שמעתין גופה תיקשי דא"ר יוחנן כשהיינו לומדין תורה אצל ר' אושעיא אלא לאו בהנך י"ח יומי הוה:
שהקפידו על לשונם פירש רש"י לדבר בלשון צח כדאמרינן לקמן ודדייקי לחזר באותו לשון שהיו שומעין מרבן ולקמן אדדייקי לישנא מהדרינן בני יהודא דדייקי מאי היא בני גליל דלא דייקי מאי היא אלמא דייקי היינו לשון צח וצריכין למימר דרש"י גריס בני יהודא שהקפידו על לשונם מאי היא בני גליל שלא הקפידו מאי היא ואע"ג דדחי לה ואמר אלא בני יהודא דדייקי כו' טעמא דנתקיימה תורתן דחי דמשום דהקפידו לא הוי נתקיימה תורתן אבל הא דבני יודא קפדי ובני גליל לא קפדי קושטא הכי הוה ומהדרינן עלה מאי היא ואבע"א לרש"י הואיל וקפדי בלישנא ברירא דייקי בלישנא דרבן ובני גליל דלא קפדי אלישנא ברירא בלישנא דרבן נמי לא קפדי ואמרינן דייקי מאי היא ומשני דאמרי בלישנא ברירא דהא בהא תליא ואנן אית לן למימר היינו הקפידו היינו דייקי למימר בלישנא ברירא אלא דמשום הכי לא הוה נתקיימה תורתן בידן ומשני אלא בני יודא הואיל ודייקי מתנחי בהו סימנא והיינו דקא מהדר דייקי מאי היא:
בני יודא גמרו מחד רבה לגמרא נמי מכולהו עדיף דאימא פליגי אהדדי וכדאשכח ברב יודא דאמר משמי' דרב הכי וכי אמריתא קמי דשמואל אמר לאו הכי ועוד דלמא חד מיני' גמר מאי דלא שמע אידך ואידך מאי דלא שמע האי והיינו דקאמרי הלומד לפני רב אחד אינו רואה סימן ברכה וכולהו תנאי אמרו למדתי מרבותי ורבי זימנין אמר כשהיינו לומדין אצל ר"א וזימנין אמר אצל ר"ש אלא בני יודא אע"ג דגמרו מרבנן טובא במילתא דלא פליגי ותרוי' חדא נינהו אלא דמר אמר לה בהאי לישנא ומר בהאי לישנא הוו מהדרי אלישנא דחד רב' וקא גרסי כי היכי דלא ליבלבלו בלישנא וקמדכרי לתלמודי' בני גליל דלא מהדרי אלא זימנין א"ל בלישנא דהאי רבה זימנין בלישנא דהאי ומיבלבלי ושכחי א"נ מאי גמרי מחד רבה עד דאזיל למיגמר מאידך רבה הוו גמרי מהאי ומהדרי עלי' עד דאשתקעי בהו בליבי' דלא למישכח וכדאמרינן בתלמודי' דר' פרידא דהוה תני לי' וגמר כו' תני לי' ולא גמר והדר אזיל לאידך רבה ובני גליל עד דלא משתקעי בהו בלבי' דלא למישכח מאי דגמיר מהאי אזיל לגבי אידך וזה וזה לא נתקיימו בידן:
גלי. מסכת לבתר דגמיר וסביר לה למסכת גלי לרבנן ושקיל וטרי בהדי' אי כוין להלכה כי הא דא"ל דוד למפיבוש' רבי יפה דנתי כו' ושאול דלא גלי מסכ' דכי גמיר וסבי' קם אדעת' ותו לא שאיל להו לרבנן אי כוין להלכה כיון דגדול מכולהו הוה ולהכי אקרי וטעי בעובדא דעמלק ולא כוין להלכה ומהאי עובדא דטעי בה איגרר טעותא דנוב עיר הכהנים ודרדיף לדוד דאיענש בהאי עובדא וסרה רוח א' ורוח רעה מבעתתו ואטעית' כדאמרינן בעלמא שאול באחת ועלתה לו דעיקר טעותי' וחטאי' לא הוה אלא באחת בעובדא דעמלק וכדא"ל שמואל כאשר לא שמעת וגו' ולא עשית חרון אפו בעמלק והיינו דקאמר שאיל דלא גלי מסכת כתיב בי' אל כל אשר יפנה ירשיע. אע"ג דקרא למעליותא דידי' קאמר דירשיע לאויבים מ"מ מדלא כתי' יצליח או ישכיל כדכתיב בישוע אז תצליח ואז תשכיל ובדוד לכל דרכי' משכיל משום דבתר הכי איקרי וטעי ולא כוין להלכה ולא אצלח ולא אשכיל אלא ארשע באויב דאפי' במלחמת עמלק ארשע בעמלק ולא אשתייר בהו אלא אגג וחס ושלום למימר דלא כיון שאול להלכה אלא זימנא חדא לא כוין כדאמרינן שאול באחת ומינה איגרר נמי טעותא דנוב והיינו דלא אמרינן בי' לא נתקיימה תורתו כדאמרינן בבני גליל דבני גליל צריכי למורי' וכיון דלא גלו ולא שאילו אי כוונו לא נתקיימה תורתן בידן אבל שאול לא צריך לרבי' וגדול מכולהי הוה וכדאמרינן בעלמא אלמלא הוא דוד ואתה שאול וכתיב בי' בחיר ד' אלא כיון דאיקרי בי' דליטעי לא כתיב בי' יצליח או ישכיל. וא"ר יוחנן מנין שמחל לו הקב"ה על אותו עון דנוב דאיגרר בי' דלא כיון להלכה וטעי דכתיב עמי:
דף נג:
הצפנו היכן ר' אלעאי צפון מתנינן וכדאמר רש"י ואשתעו בלשון נועל על לשון דצופה מנחי ל"ה צפה במשקל ראה הצפנו במשקל הראנו אבל צפון מבעלי נו"ן כדכתיב נצפנה לנקי צפנת ליראיך:
נתיעץ במכתיר כו' איכא למימר כדאמרינן בעלמא דר' אבהו חשיב בי קיסר הוה ואמרינן דמתווכח במינין הוה ואמרינן בעלמא למה נקרא שמו מפיבושת שהי' מבייש פני אביו [כן הוא בהכ"י וצ"ל פני דוד] בהלכה והיינו דאמר הכא נתיעץ במכתיר נטל רשות מקיסר וקיסר קרי לי' מכתיר דבדידי' להכתיר ולהמשיל למאן דבעי וכדקרינן רשות דיהיב רשותא והנגיב כדכתיב ארץ הנגב נתתני ומתרגמינן ארעא דלא עבדא פירי ה"נ הנגיב למפיבושת מפי בושת אלו מינין דהוו:
מביישי פני חכמים ור' אבהו הנגיבם דלא לעבדי פירי:
דף נד.
הכי מתנינן א"ת למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. דמוצא בלא יו"ד הוא לשון מציאה ומוציא ביו"ד הוא ל' הוצאה וקנסיב להאי קרא אתוריך חיי ואתקיים ביך לא נסיב א"נ הא בהא תליא כדתנן כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו כו' הא אינו חייב עד שישב ויסירם מלבו אלמא יושב ומסירם מלבו חייב מיתה וה"נ שונה בלחש כמסירה מלבו דמי דהו"ל למיפתח פומי' ולא שכח. והיינו דכתיב חיים הם למוצאיהם בפה הא אינו מוציאם בפה חייב מיתה דגרם לנפשי' דלשתכחי מיני':
לעשבי השדה שאין מוליד להם הללו נוצצין מעצמן והללו נובלין מעצמן לא בכח אב ואם וכן בני אדם אף שיש להן אב ואם כ"א יש לו מזל לעצמו או לפי מעשיו מעשיו יפרנסוהו מעשיו ירעיבוהו. וכדתנן שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי:
כי לוית חן הם. ואדרך קאי דצריך לחן דלא לאזוקי לי' מאן דאשכחי' כדתקינו רבנן בתפילת הדרך ותתננו לחן ולחסד וכו':
ר' זירא אמר מהכא. לרש"י אינו ענין למה שלמעלה דאנן דלא למיגרס בלחישה קיימינן אלא במענה פיו כמו בדבור פיו ודכוותי' טובא בקראי דפתח בויען:
ונראה ואינו נראה לרש"י קשיא הא האי וענקים אתורה קאי דאיהי הויא ענקים לגרגרותיך ונראה ואינו נראה את"ח קאי דאיהו לא לתחזי בשוקא אלא כדאמרינן בעלמא אם ראית דור שהתורה חביבה עלי' ואמרינן בשעת המכנסים פזר בשעת המפזרים כנס ואמרינן תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה עליו נאמר כי רבים חללים הפילה ותלמיד שהגיע ואינו מורה נאמר ועצומים כל הרוגי' בפני רבו וכדאמר דוד בלבי צפנת אמרתיך ואוקימנא לפני רבו בריש הדר אלמא עת לפזר דברי תורה ולהשמיעה לרבים ועת לכנס להטמינה ולהצפינה והיינו דכתיב ענקים ד"ת הן ענקים לך שפעמים אתה צריך להראותן ופעמים לכסותן וקאמר אם אדם משים עצמו כענק זה כו' ונראה לפעמים לחכם ולמורה ופעמים אינו נראה ונחבא:
דף נד:
רע"א מנין שחייב וכו' ר"א ודאי מודי לר"ע דמחייב לשנות עד דגמיר ושגר בפומי' אלא ר"א היכא דגמיר ושגר בפומי' בזימנא חדא או בתרין זימני קאמר דמחייב למיגמרי' ד' זימני כי היכי דלידכר וק"ו מאהרן דודאי גמירי בזימנא חדא ומר אמר חדא ומר אמר חדא ולא פליגי דר"א בדגמיר ושגור בפומי' ודר"ע בדלא גמר ושגר בפומי' ונ"מ להלכה דהלכתא כתרוי':
תנו לו זו וזו ואלא הא דשאלו מיני' מעקרא היינו למיבדק לי' מאי קא מהדר דהא דשאילו או דתיזכו את ודרך לעלמא דאתי לאו עלי' דידי' שאילו דאי לא יזכה לעלמא דאתי' מאי אהני לי' ד' מאה שני בעלמא דין אלא אדרי' הוא דשאילו מיני' ניחא לי' דליספי לי' ד' מאה שני ודין פירי נינהו דהא ד"ת מדברים שאוכלין פירותיהן בעוה"ז והקרן קיימת לעוה"ב או דיזכו נמי דר' בגיני' לעלמא דאתי ואהדר ניחא לי' דניזכי דרי' מד' מאה שני דידי' ובשכר תשובתו א"ל הקב"ה תנו לו זו וזו וכדאשכחן בשלמה דשאיל קב"ה מיני' מה אתן לך הדר אהדר לי' קב"ה יען אחר שאלת כו' דאי הוה שאיל עושר וכבוד לא הוה יהיב לי' כולי האי ה"נ ר' פרידא כיון דשאיל אדרי' הא והא יהבי לי':
תנו לו זו וזו פריקו לה רבנן דתוס' הא דמגילה ואית למיפרק עוד בהא דמגילה מקמי האי עובדא הוי ומקמי הכי נמי האריך ימים והיינו דא"ל דליספי לך דכבר הארכת ימים וליספי לך עוד ד' מאה שני:
דף נה.
לא צריכא משתי רוחות פירש"י א' לצפון וא' לדרום מסתברא ה"ה אחד בצפונית מערבית וא' במערבית דרומי' כגון זה רואין כאלו חוט מתוח לצפון וחוט מתוח למערב ואח"כ ממלא את הקרן ליתן לו פיאות:
עיר העשוי' כקשת כו' ואם לאו מודדין לה מן הקשת אמר הרשב"א (עה"ק שער ה' סימן י"ב) אם יש בין הראשון ד' אלפים כל צלע עיר לעצמה:
ומסתברא לא אמרן אלא בהולך דרך היתר אבל במהלך דרך בתי הקשת אפילו זה שבראשו זה הולך דרך בתי הקשת עד ראשו השני. ומודד משם אלפים וכן זה שבאמצע הקשת הולך דרך הבתים מזה ומזה ומודד מראשי הקשת אלפים. לא מיבעיא אם כל הקשת מובלע בתוך תחומו או אם ממקום שנתקצר מד' אלפים עד סוף הקשת מובלע בתוך תחומו דכל מודד ובא לעיר אחרת אם כלתה מדתו חוץ לעיר כולה כד"א אלא אפילו כלתה מדתו בחצי הצלע או הבית דלכל מודד ובא אם סוף מדתו כלתה בחצי בית אין לו אלא חצי בית הכא כולה כד"א מידי דהוה אשתי עירות סמוכות והכא שתי צלעות הא סמוכות נינהו ואם לחשך אדם לומר הכא הואיל ולא הוו מכוונות לא תיפשוט לי' מדאביי דאמר דאי בעי הדר אתי דרך בתים והכא ביתר מאלפים ממקום שנתקצר מד' אלפים מדפליג רבה ב"ר הונא ואי ס"ד לא אמרינן כולה כד"א היכי אתי דרך בתים הא כלתה מדתו חוץ מיתר ואין לו אלא חצי בית ומהא תיקשי להרב בעל העתים דאמר היה משמי' ביש ביניהו ד' אלפים הן כיושבי צריפין ומודדין לכל אחד מפתח ביתו וכן אמר רש"י לכ"א מפתח ביתו ואי איתא מאי הדר אתי דרך בתים הא ביושבי צריפין ודאי לא אמרינן כולה כד"א והכא אי כלתה מדתו בחצי בית אין לו אלא חצי בית והיכי מטי ליתר ומפרקינן אמר לך הרב בעל העתים הכי אי אתי דרך בתים ביתא קמא הא מובלע בתחומו ואמרינן כולה כד"א וכיון דלא הוי אלא כד"א ביתא תנינא נמי מובלע בתחומו והוי כד"א וכן כולהי בתי וביתא בתרא נמי מובלע בתחומו עד חמש מאות בתי ובדאיכא בין יתר לקשת טפי מחמש מאות בתי לא קמיירי והשתא להרשב"א נמי ליכא למשמע מיני' אימא הבתים מן המדה כ"ח כד"א:
אמרו רבותינו בעלי התוס' לרבא ברי' דרבה בר הונא אם אין בין יתר לקשת אלא אלפים אפי' יש בין שני ראשי' ד' אלפים מודדין מן היתר דכולה יתר הא מובלע בקשת וכן אמר הרא"ש וכן אמר ברי' הרב בעל הטורים דלא אמרי' מן הקשת אלא בתרתי לגריעותא דאיכא בין יתר לקשת טפי מאלפים ובין שני ראשי' ד' אלפים אבל בחד מהנך מודדין מן היתר ובתרתי לגריעותא מודדין ממקום שנתקצר עד שאין ביניהן ד' אלפים אי ממקום שלא נשאר עד הקשת יותר מאלפים הוי בה הרב בעל מגן אברהם הא לא אמרינן דתוך אלפים מודדין מן היתר אפי' יש ביניהן יותר מד' אלפים אלא לחיצונים אבל לא מצעים לא כדאמר גבי ג' כפרים המשולשין ובעל הטורים אמאי סתים ואנן מדילי' מוספינן לי' הא הרב בעל הטורים הוא דאמר נמי בג' כפרים משולשין שלא תהא האמצעית גדולה מהאויר שביניהן והיינו כפירוקא בתרא דבתוס' ולהאי פירוקא בקשת כלל כלל לא אפי' חיצונים דקשת ואיכא ד' אלפים בין שני ראשי' אע"ג דליכא אלא אלפים בין יתר לקשת כדאמור בתוס' וכן אמר הרא"ש ולהך שינויא אפי' לבני ראשי הקשת אין נותנין כו' ואדקשיא ליה למה סתם לותבי' מדידי' אדידיה דכולי' מילתי' ליתא והרש"א אמר (ד' נ"ז ב') בשמעתא דג' כפרים משולשין אהא דפריקו רבותינו בעלי התוס' דלא שרינן לחיצונים והכא הא אמרו לרבא כולהי שרי הואיל ואיבלע מצד אחד ורבא דאותבי' לאביי התם מדרב הונא אע"ג דהתם ליכא אלא אלפים ופריק לה כדאמר אביי התם אהא דהכא אפי' ביתר מאלפים מודדין מן היתר כרבא ברי' דרבה ב"ר הונא והתם לא אמרינן רואין אלא עד אלפים דהכא אי בעי אתי דרך בתים התם ליכא בתים ה"נ בדאיכא בין החיצונים ד' אלפים ומובלעין בתוך אלפים הכא איכא דרך בתים התם ליכא דרך בתים ובהא פריך לה לשמעתא דהתם אליבא דרבנן בעלי התוס' ואנן לא ידעינן להאי פירוקא מי דמי ביתר מאלפים וליכא ביניהן ד' אלפים גבי קשת אי בעי אתי דרך בתים להאי גיסא דיתר ותחומי' דהאי גיסא הא מיבלעא בתחומי' דאידך גיסא אבל גבי כפרים דליכא בתים טפי מאלפים היכי אתי לחיצונים אבל בתוך אלפים וביניהן ד' אלפים גבי קשת נמי לאו משום דאתי להאי גיסא דיתר דרך בתים דכי מטי להאי גיסא דיתר מאי הוי אכתי איכא ביתר טפי מד' אלפים ולא מיבלעי הנך תחומין אלא משום דיתר מיבלע בקשת בתוך אלפים התם נמי מיבלע אוירא דכנגד אמצעי בתוך אלפים ואידך קמ"א ושליש הוא דהוי ותו מה לי אתי דרך בתים מה לי אתי דרך אלפים סוף סוף הא מצי אתי מאמצעי לחיצון וסוגיא דהתם נמי דחיק בה טובא ומפרש לה למילתי' דאביי ורבא ולישנא דרבותינו בעלי התוס' והרא"ש לא משתמעא הכי אלא מסתברא דלהנך תרי פירוקי דבעלי התוס' לא אמרינן לרבא ברי דרבה ב"ר הונא דתוך אלפי' אפי' איכא בין הראשין ד' אלפים מודדין מן היתר אלא ד' אלפים בכל מקום מודדין מן הקשה וכדמשתמעא לישנא דרבנן דתוס' ולישנא דהרא"ש אלא לאידך פירוקא דבעלי התוס' דהיינו דקאמר הכא איכא למימר מלו משום דבתוך אלפים נינהו והרא"ש דאמר הכא דתוך אלפים אפי' איכא בין הראשין ד' אלפים מודדין מן היתר והתם אמר כהנך תרי פירוקי ובפירוקא בתרא מסיים ולהך שינויא אפי' לבני ראשי הקשת אין נותנין כו' הכא אבני ראשי הקשת קאמר ולשינויא קמא וכדסבר הרב בעל מגן אברהם אלא דהרב בעל הטורים קשיין אהדדי וליכא למימר קסבר הרב בעל הטורים התם הואיל וכפרים מחולקין נינהו לא שרינן הבלעה מצד אחד אבל הכא דחד עיר היא אמרינן הבלעה מצד אחד וכדאמרינן הכא כאן מרוח א' כאן מב' רוחות דמרוח אחד אמרינן הבלעה דמדאותבי' רבא לאביי מדרב הונא דאמר יתר מד' אלפים מודדין מן הקשת הא בפחות מד' אלפים ש"ד ובשתי עירות לא שרינן אלא קמ"א ושליש אלמא לקשת מדמי להו אלא קסבר הרב בעל הטורים אע"ג דרבא לא חשיב להו כמחולקין לגמרי ומדמי להו לקשת ואע"ג דבלאו דרך בתים דמיין הבלעה דידהו להבלעה דקשת מ"מ חמירא מקשת הוו דהתם דמי טפי לחד עיר דמחבר מרוח אחד ואתי נמי דרך בתים ליתר דחשיבא חדא טפי מהיכא דאתי דרך אלפים ואותבי' רבא מקשת דאסר רב הונא טפי מד' אלפים ועד כאן לא שרי בקשת אלפים אלא דדמי טפי לחד עיר אבל הכא אפי' בתוך אלפים נמי כי איכא בין החיצונים ד' אלפים לא ליחשב כחדא ושני לי' התם ליכא למימר מלו ולית ליה התירא עד אלפים אלא משום דדמי טפי לחד עיר הכא איכא למימר מלו ואע"ג דלא דמיא כולי האי לחד מתא שרי באלפים וכגוונא דפריש הרש"א ולהלכה מסתברא דאפי' ליכא אלפים בין יתר לקשת אי איכא ד' אלפים בין הראשין מודדין מן הקשת חדא מדאותבי' רבא לאביי מדרב הונא ושני התם ליכא למימר מלו ואפי' בתוך אלפים נמי לא דהתם הא בתוך אלפים היא ועוד מדאמר רבא ברי' דרבה ב"ר הונא אפי' יתר מאלפים ואי איתא האי אפי' הכי מיבעי לי' למימר לא אמרן אלא ביתר מאלפים אבל אלפים אפילו איכא ד' אלפים בין הראשין מודדין מן היתר לאו דבהא דכ"ע מודדין מן הקשת ובדליכא ד' אלפים הוא דפליגי והריא"פ נמי מדאשמטינהו לרבה ב"ר הונא וברי' מכלל דס"ל ל"ש אלפים ל"ש יתר מאלפים איתא לדרב הונא וכן הרמב"ם לא מפליג בה מידי וכן אמר הריטב"א דבד' אלפים בין הראשין בכל מקום מודדין מן הקשת:
הא דאמרי משמי' דרבן חננאל דר"ה לא קאמר אשני פגומין דתנא ברישא משום דמתניתא ברוח אחת לא קמיירי אכתי קשיא לימא אפגום אחד דאי איכא ד' אלפים לא אמרינן רואין השתא בשני פגומין לא אמרינן רואין פגום אחד מיבעיא ואכולהי בבי דמתניתין אלא איכא למיפרק דמתניתין ומתניתא בפגום ראשון קא מיירי ובתוך ע' אמה ושיריים דכ"ע אפי' טפי מד' אלפים כדאמרו רבנן דתוס' והרא"ש מיהא אכתי ברחבה בצד אחד הוי מצי אמר כדאמר הרא"ש:
כשתימצי לומר לדברי ר"ת והר"י הא דאמרינן בית שבתוך ע' אמה ושיריים מעברינן ליה לעיר ואפי' טובא כדאמרינן בעושין פסין דאזיל מקרניש תלתא פרסי דקיימי חדא בע' אמה ושיריים דחברתה לא אמרן אלא בעיר שאין בארכו ד' אלפים ואין באלכסונו מבית לראש העיר השני ד' אלפים אבל בעיר ארוכה שיש באלכסונה מבית לראשה השני ד' אלפים אין מהלך אלא כנגד הבית בין העיר לבית אבל שלא כנגד הב ית לא ולא תימא ליזיל עד אלפים כנגד הבית כאלו חוט מתוח עד אלפים דא"כ בשני פגומין לישתרי ד' אלפים כאלו חוט מתוח מזה עד אלפים מכאן ומזה עד אלפים מכאן וכן קשת שיש בראשי' ד' אלפים למשחי' מן היתר אלא כי איכא בעיר ד' אלפים לא אמרינן רואין כלל ומדהריטב"א משמי' דהראב"ד דאמר דלא מעברינן בכה"ג אלא בפגום כנגד אמצעיתא משמע דאפי' בין העיר לפגום נמי לא דבעיר ד' אלפים ופגום בצדה לא אמרו עבור כלל משמי' דהרשב"א אמר עיר העשוי' כקשת הוא דאמרינן הכל כיון שישובו של עיר כן אינה עשוי' להתמלאות אלא אם באו להוסיף על העיר אין מוסיפין באמצע אלא בראשי הקשת הן מוסיפין והולכין כו' אבל פגומין עשוין להתמלאות וכדאמרינן גבי ג' כפרים הכא איכא למימר מעלו אלמא בדאיכא למימר מלאוה תליא מילתא ובעיר העשוי' כמין ג"ם אמר הריטב"א משמי' דרבוותאי כגון שיש באלכסון שמזוית לזוית פחות מד' אלפים ודכולהי קשיא דהריטב"א משמי' דהראב"ד כדאקשי הריטב"א דלא אשכחן לה להאי חילוקא בתלמודא לא בפגומין ולא בבורגנין ולמאי דאמרינן אנן דבין העיר לבית כנגד הבית מ"מ שרי קשיא כי הא דאמרי רבנן דתוס' אפגום אחד הא רחבה מצד אחד רואין כאלו היא שוה ועגולה כאלו היא מרובעת והכא הא לא שוה ולמימר נמי דפגום עדיף הואיל ולאו מגופה דעיר בטיל כדאמרי רבנן דתוס' והרא"ש לא מסתברא מי איכא דגופא דעיר לא מצטרף ולאו גופא ולא מחברה לה ליצטרף ורבנן גופי' לא ברירא להו האי סברא למימר הכי אלא ושמא אמרו ודהרשב"א נמי דחיקא ונחזי אנן מדלא אתמר דרב הונא אלא בקשת רב הונא קשת דוק' אמר ותו לא מידי ובקשת עגולה ולא בכמין ח' ופגום דבע' אמה ושיריים מעברינן לי' לעיר אפילו עיר כנינוה ואפילו פגומין טובא דכל חד בע' ושיריים דחבריה ורואין כאלו חוט מתוח עליה כנגד כל העיר משום דעיר כולה כד"א ואפילו היא כנינוה ועיבורה שכנגדה כמותה ואפילו אלפים טובא הואיל ומתעברי בהדי' עיר כד"א דמיין וכן עיר כמין גא"ם רחבה מצד אחד וכמין ח' כיון דבתים כנגדה מתעברין עמה ורואין כאלו חוט מתוח עליהן על פני כולה כד"א אלא בעיר העשוי' כקשת העגולה בולט חוץ לכנגדה כי ליכא ד' אלפים. מצטרפי ראשי' וכולה כחדא מתא היא אבל איכא ד' אלפים לא מצטרפי ראשי' ובתי הבליטה לאו כנגד העיר נינהו ולרב בעל העתים דאמר כיושבי צריפין לא קשיא מידי מפגום דהתם עיר מעליא ועיבורה רואומר אבל הכא לאו וויר היא כלל ולפי הא דאמרו בירושלמי כאן לעבר כאן להלך דלהלך בין הבתים אפילו טובא אבל לעבר כנגדה עד אלפים ותו לא וכדבעינן למימר קמן בשמעתא דקרפף אלמא לא בעינן בהא תחום שוה לענין ד' אלפים נמי נימא להלך הוא דשרי ומתניתין ומתניתא דפגום בפגום ראשון בתוך כ' ושיריים דכ"ע אפילו טפי מד' אלפים וכולהי שמעתא דשרי טובא לא שרי אלא להלך בין הבתים אבל לא לעבר כנגדן:
הא אמרה רב הונא חדא זימנא אמר הריטב"א ודלמא אתא לאשמעינן אע"ג דהוי לה צד היתר לא יהבינן לה טפי מקמ"א ושליש ופריך א"ה אינו אלא בקמ"א אמה ושליש מיבעי לי' ע"כ ולדידי' למאי דס"ד מעקרא דהתם נמי מרוח אחת נמי הוי קשיא וטפי הוי קשיא לי' למה לי למימר שריותא א"נ למאי דס"ד מעקרא ע"כ איסורא קמ"ל דלא יהבינן לה טפי אלא השתא ניחא לי' למימר שריותא קמ"ל דמשמע לישנא טפי:
דף נה:
בתוס' כיון שהזכיר בית דירה כו' כיון דתני גבי נפש דסתמא איה לי' בית דירה ד"א ש"מ כל בית דירה ד"א בעי:
כללא דמילתא גבי עיבור בעינן בית העשוי לבית דירה לדור בו ויהי' ד"א על ד"א ואע"ג דאיחרב ולא דיירי בה והוא דאשתייר בו ג' מחיצות ואפילו בלא תקרה ואע"ג דלא קביעי כדאמר רש"י בעושין פסין אבורגנין דלא קביעי ואף ע"ג דלימהוי עיר בעינן קביעי כדאמרינן גבי צריפין התם נמי האמרת אי איכא ג' חצרות איקבעי כולהי וה"ה לעבור ומתחזיא דצריפין נמי מתעברי דהא אמרת הא דלא הוו עיר משום דלא קביעי הוא כדאמרינן בדגלי מדבר כמאן דקבעי דמי ואיכא למימר היינו צריפין היינו בורגנין ובדאיכא בידקי או גנבי דאמרינן בעושין פסין לא מעברי פירש רש"י התם משום דלא חשיבי ואם אינה עשוי לדור אפילו בנין גמור כבית הכנסת בית ע"ז לא מיעבר:
ובית עכו"ם הא דלא חשיב מתהני מעכו"ם צ"ת:
ותניא כשהן ניפנין כו' אמר הריטב"א קושיין למ"ד תחומין דאורייתא ולירושלמי לד"ה חוץ לג' פרסאות דכ"ע דאורייתא ולהריטב"א ניחא דלא מתנינן גדול כבוד הבריות שדוחה ל"ת שבתורה כדאמרינן בריש מי שהוציאוהו בהוציאוהו חוץ לתחום והוצרך לנקביו דהתם חוץ לאלפים וכמ"ד תחומין דרבנן הכא למ"ד דאורייתא ול"ת דלא תסור הוא דדחי ולא ל"ת דאורייתא:
הריא"פ לא מייתי הא דשתי מחיצות ויש עליהן תקרה אלמא קסבר בעיין לחומרא וקא פסיק ומייתי מתניתא נפש שנפרצה משתי רוחותי' אין מתעברין וסתמא ל"ש דאיכא תקרה ל"ש דליכא תקרה והרמב"ם אמר לקולא ודירושלמי מסייע ליה דאמרו בית שנפרץ מרוח אחת נמדד עמה משתי רוחות אין נמדד עמה ר' אבין בשם רב יודא כשניטלה קורתו אבל אם לא ניטלה קורתו נמדד עמה:
בירושלמי בעא רב הושעיא אויר חצר כיון דלא הוקף לבית דירה מהו שימוד עמה ולא איפשיטא:
והא דמער' שיש עלי' בנין דמשלמינן לא אייתוה רבוותאי אי משום דפשיטא להו אי משום דלא שכיחא:
ומדלא אשכחי תרגומא להא דר' חייא אלא בשיש בנין על פי' ולהשלים מכלל דמערה מ"מ אינה מתעברת ואפילו יש בה דיורין ואפי' פתחה כנגד העיר דמתניתא דקתני אין אלו מתעברין אפילו בכה"ג דאי לאו הכי מאי למימרא ובתוספתא תניא בור ושיח ומערה מתעברין ותניא הגיע המדה למערה אין מכניס את כל המערה אלא מכנגד פתחי של מערה אחד מערה וא' מגדול מה בין מגדל למערה גג המערה ה"ה כארץ גג המגדל ה"ה כעיר בד"א במדת העבור כו' אלמא מערה מתעברת וכדפרישנא לה בתוספתא ותניא אי"ש יכולני לעשות שיהו מהלכין מטבריא לציפורי ומצור לצידון ע"י מערות ומגדלות והכי אייתוה לדר"ש בירושלמי וש"מ מערה תנאי היא תנא דהאי מתניתא סבר אין מתעברת ותנא דתוספתא ס' מתעברת וכדפרישן להא דתוספתא וכ"ת אדרמי אדר' חייא לימא ר' חייא כתנא דהתם קסבר הא דהכא מתרצתא ודתוספתא משבשתא ומוקים לדר' חייא כמתרצתא ודרשב"י קסברי לאו מערות אמר אלא ע"י בורגנין ומגדלות אמר ודירושלמי דאייתי על ידי מערות כתנא דהתם אי נמי דרשב"י במערות שיש בנין על פיהן כי הא דרבי חייא ואתיא דירושלמי סברי כדבבלי. מיהא מדירושלמי דשלהי פירקין דאייתוה להא דתוספתא גג המגדל נדון כעיר גג המערה כשדות שמעינן הא מערה מתעברת כדפרישן התם:
דף נו.
שום ירק הא דפירש רש"י ללישנא קמא לגנאי וללישנא בתרא לשבח לא ידענא בין למר בין למר הא לא דמי לירק למר כולהי ירקא מעלי ושום לא מעלי ואת אמרת שום ירק לגנאי ולמר כולהי ירקא לא מעלי ושום מעלי ואת אמרת שום ירק לשבח אלא שום ירק למילתא אחריתא דאיקרי ירק. וקמייתי תלמודא דשום וכרשין איקרי ירק אוקמינן חד ירק בתומי וכרתי:
חמה יוצאה ביום ארוך כו'. לא ידענא הא בא"י ובבבל לא הוי הכי אלא במדינות הצפונות וכי ר' יוסי אהנך הוא דאמר ותו אי הכי פירושא ליפרש אהנך מדינות:
דף נו:
ת"ר הארבע כו' רש"י מתניתא קשיתי' חדא כל הני טבלאות מרובעות לאל ונמדוד אלפים ות"ת מקרן ונמתח חוט כנגדה ותו האי וכשהוא מודד מקרן מיבעי לי' אלא כל הנך טבלאות דקתני לאו עושה כמין טבלאות ממש וכיצד מודד קתני וקתני רישא עושה לכל רוח כמין טבלא מרובעת והדר קתני עושה על הקרן כמין טבלא מרובעת. אלא רואה כאלו טבלא מרובעת לכל רוח וטבלא מרובעת על הקרן וקתני רישא רואה כאלו טבלא מרובעת לכל רוח ואכתי לא קתני כיצד מודד והדר קתני וכשהוא מודד אתחילת מדידה כשהוא מודד תחומי העיר לאחר שרבעה ובא נמדוד מן הקרן אלפים ולמתוח חוט כנגדה נמצא מפסיד את הזויות וכשיעור זויות לכל רוח אלא אם בא למדוד מן הקרן ולמתוח חוט רואה כאלו טבלא מרובעת בקרן והטבלא מונחת באלכסונא ונמצא אלכסון כנגד הקרן אלפים ות"ת ומותח חוט כנגדה. וכל הנך רואין דקתני ולא קתני מודד אלכסון של אלפים בקרן מאמצע הקרן ומותח חוט כנגדה טעמא דמילתא קא פריש ואזיל להכי מודד הכי משום דלכל רוח יהבינן לי' אלפים על אלפים ומלינן לי' לקרן באלפים על אלפים ולישנא דרש"י משמע דלא מתני ברישא ועושה אותה כמין טבלא מרובעת אלא וחוזר ומרבע את התחומין והאי מרבע לאו דוקא דאכתי במעשה דמדידה לא קמיירי אלא חוזר ומודד את תחומי' וע"כ מרובעין הן והדר קתני כיצד מודד תחומי' והא דתניא ומייתי לה בפירקין בשמעתא דהגיע לגיא וגדר אם אינו יכול להבליעו הולך למקום שיכול להבליע וחוזר כי משח בקרן באלכסונו הולך למקום שיכול להבליע ומודד שם בשוה וצופה למקום שכלה מדתו באלכסון וחוזר לאלכסונו ומודד דאי במקום שיכול להבליעו באלכסון קא משח מפסיד לתחומין דלא דמי אלכסונא דקרן לאלכסונא דצדדין א"נ מודי רש"י במקום גיא וגדר דמשח לכולי' בשוה וכי קאמר רש"י היכא דליכא גיא וגדר א"נ איכא ויכול להבליעו והריטב"א לא ניחא לי' בהא חדא מפסיד את הזויות זויות דוקא משמע ועוד אטו בשופטני עסקינן דמשח חוט וליכא אלא אלף ותכ"ח ומוקים למתניתא כפשטי' דרישא קתני כיצד מודד עושה כמין טבלא מרובעת לכל רוח והדר קתני דבקרן לא ימדוד מאמצעו אלפים שהוא מפסיד את הזויות דקרנות והאי כשהוא מודד אקרן קאי כשהוא מודד לקרן ואי קשיא לך כל הני טבלאות ל"ל מתניתא שיעור תחומין קמ"ל דלימדוד לכל רוח אלפים מרובעות ולקרנות אלפים מרובעות ואי משח מקרן באלכסונא ועלי להאי שיעורא נמי ש"ד א"נ שמנה מדידות צריך למדוד לאורך ולרוחב וכדאזדא שמעתא דגיא וגדר וכדאמר התם הריטב"א משמי' דהראב"ד:
פלגא הוי בתוספות מילתא פסיקתא נקיט ואתי דאי דתחומין קאמר הוי פלגא:
ורבותינו הומ"ל דאי דתחומין וקרנות לא פסיקא לי' כמה הוי דבמתא תרי אלפי הוי טפי מתלתא ובמתא אלפי הוי תלתא כדאמרינן בשמעתן וכה"ג בשאר מתוותא לא דמיין אהדדי אלא לרווחא קאמרי דאי בהדי מתא לא פסיקא לי' טפי ומעקרא נמי הוה ידע דשדי דעתא עלי' אלא לרבא קא שקיל וטרי דאי רבא בלא מתא קאמר כדמשמע מדר"א בר"י דלא אדכר שמה דמתא טפי מתלתא הוי וכי שני לי' רבא בהדי מתא קאמר פריך תלתא הוי. והריטב"א אמר דלא נקט בהדי קרנות דאכתי לא ידע כמה הוי והיכי הוה אימא לקרנות לא יהבינן מגרש כלל כרבינא ואי יהבינן לא ידעינן עגולות או מרובעות ונקט מילתא דידיע:
דף נז.
רבינא אמר כו'. רביע דתחומין דרבינא לא דמי לרביע דקרנות דרב אשי. דרב אשי דקרנות לחוד קאמר ובתחומין דליכא מגרש לא קא מיירי ורב נא דתחומין וקרנות קאמר דמגרש רביע מכל התחומין ומאי רביע דתחומין רביע דמגרש דתחומין כדאמר רש"י. והרז"ה השוה מדתן וקאמר לרבינא נמי דתחומין לחוד קאמר דמגרש בכל רוח לא הוי אלא כטבלא של אלף על אלף שהי' המגרש מושך מעיר ולהלן חמש מאות אמה דת"ק אמה על אלפים הוי אלף על אלף ולדידי' סבב את העיר באלף סבב לכל רוח שיהא עולה לאלף על אלף:
והאיכא מורשא דקרנתא. פירש"י ואין כנגד הקרנות אלף מגרש וה"ה דהומ"ל וליכא ריבעא דהא לרב אשי לא פריך דמוקים לה בגוונא אחריני אלא אדרבא קשיא לי' ומצינו למימר אדמתרגמינן אליבא דרבא שדי דמתא עלי' קא קשיא לי' וליכא ריבעא א"נ אדאביי דל מורשא דקרנות וליכא ריבעא דתחומין וקרנות:
אלל רש"י קושיא דאלימא טפי נקיט א"נ קסבר רש"י רב חביבא אאוקימתא דאביי ורבא לא קשיא לי' דהא רב אשי לא ניחא לי' בהא וכי קא קשיא לי' הלכתא קא קשיא לי' דאמרינן מגרש עגול סגי ובהא לא פליג רב אשי ומודי להו במתא עגולתא דמגרש דידה עגול וכדשני לי' אימור דאמרינן חזינן כו' רבועי ודאי מי מרבענא משמע דפשיטא דלא מרבענא ואיהו נמי מודי וקשיא לי' והא ריבעה אלא דרב אשי סבר דמרובעת קשיא לי' לאביי ורבא ושני לי' במתא עגולתא וא"ל אנא דכ"ע קשיא דמודי בעגולתא והא ריבעה א"נ איידי דקשיא לי' הלכתא נמי ארב אשי במתא עגולתא והא ריבעה נחית נמי לדיוקי דאביי ורבא במתא מרבעתא וא"ל רב אשי במרבעתא מודו אביי ורבא וכי קאמרי בעגולתא וא"ל והא רבעא ודכ"ע קשיא לי:
מתני': נותנין קרפף כו' הא דיהבינן קרפף ע' אמה ושיריים לר"מ לעיר לרבנן בין שתי עירות קשיא מכדי קרפף דהוי ע' אמה ושירים מחצר המשכן ילפינן דכתיב אורך החצר מאה ורחב חמשים בחמשים אמרה תורה טול חמשים וסבב חמשים ושוי' ריבועא דע' ושירים אע' ושירים כדאמרינן בעושין פסין תינח עיר של ע' ושירים על ע' ושירים דקרפף דידי' נמי ע' ושירים אלא עיר דקצר מע' ושירים א"נ עיר דארוך טפי מע' ושיריים אי יהבת לי' ע' ושירים מן עיר ולהלן ולפי אורך וקוצר העיר דאי לאו הכי בעיר דארוך מע' ושירי' לא משכחת תחומין מרובעין לר"מ ולרבנן אי שתי עירות אריכי מע' ושירים לא משכחת כולהי כחדא ומאי קרפף הוי הא קרפף דקרא ע' ושירים אע' ושירים ולמאן דאמר אפי' אריך וקטין שיעור מאה על חמשים בעינן דהוי בית סחתים והכא דשיעורי' כמדת העיר הני ע' ושירים מאי עבידתי' וליחשב להלן מן העיר כפי מקום שיחזיק שיעור סאתים לפי אורך וקוצר העיר ואיכא למימר בעיר ארוכה יהבינן לי' קרפף ע' ושירים אע' ושירים והדר יהבינן לי' כמדת העיר כי היכי דליהוי תחומין מרובעין ולרבנן כיון דהוו חדא באורך ע' ושירים הו"ל כולהי חדא ובעיר קצרה יהבינן טפי ואורך העיר עד ע' ושירים וכן לרבנן בב' עירות:
ומסתברא דהכא לא יהבינן אלא למדת העיר והאי קרפף לאו קרפף ממש דקרפף ממש בית סאתים הוא אלא שיעור חדא גיסא דקרפף או ארכו או רחבו וע' ושיריים קיים להו כי היכי דקים להו אעיבור ובהכי איפרקא הא דתהו בתוס' אדבר מועט בפ"ב:
לר' מאיר דאמר נותנין קרפף לעיר מרבעינן לקרפף בהדי עיר ועבור הוי' בע' ושיריים לקרפף ור"מ נפקא לי' דאמר קרא תן חוצה ואח"כ מדוד בערי הלוים במתא עגולתא נותנין להע' אמה ושירים עגולים סביב העיר ומגרש אלף עגול סביב ואח"כ מרבעין את הכל ונותנין לה אלף אמה מרובעין סביב וכן רחבה מצד א' וקצרה מצ"א נותנין הקרפף והמגרש לפי העיר ואח"כ עושין אותן שוין לתחומין וקרפף רואין אותה כאלו הוא מהעיר. והא דתנן אין עושין עיר מגרש ולא מגרש עיר ולא מגרש שדה וכו'. איבעיא לן קרפף מאי כיון דכעיר הוי עושין אותו עיר או לא
גמרא: תיובתא דרב הונא דקרפף קרפף אחד משמע וסיפא דקתני עושה קרפף את שתיהן כו'. התם כיון דקתני אם יש לזו ע' אמה ושיריים ולזו כו' קתני עושה קרפף של כל אחת:
דף נז:
דדחיקא תשמישת' כו'. ולרב הונא לרבנן קושטא הכי הוה שתי עירות דדחיקא תשמישתי' יהבינן להו תרי ועיר א' דלא דחיקא תשמישת' אפילו חד לא יהבינן להו. ולחייא ב"ר לא שאני הא מהא אלא לר"מ יהבינן לחד חדא ולתרי תרי ולרבנן חד לתרי. אלא מתני' הוא דאיצטריכא לי' למיתני לר"מ כי היכי דלא תימא למיפלג:
ואין בין זה לזה אלא קמ"א ושליש פירש"י קמ"א מכאן וקמ"א מכאן וכן אמר הרמב"ם. ותרגמא הריטב"א אליבי' דאמצעי נמי קרי חיצון הואיל ועומד מכנגד מבחוץ וכן אמר הרב בעל מגדל עוז ואף רבנן דתוס' ס"ל הכי מדאקשו מעקרא נמי נימא הכי וקשיא אלא עושה אמצעי את שלשתן דקתני מעקרא קרי לי' חיצון והדר קרי לי' אמצעי ותו חיצונים דקתני ל"ל ליתני בין זו לזו אלא מחוורתא כדאמרשאי אם יש בין דחיצונים כדי להתמלאות באמצעי ולעמוד אויר הנשאר בין אמצעי ולחיצונים מכאן ומכאן על קמ"א ושליש והראב"ד אמר קמ"א ושליש בשני האוירים פירשה ה"ה אליבי' דיו אם נראה האמצע כאלו הוא ביניהן אבל שנקל ונתן לו קרפף ואיהו קאי לברא לא וכן אמר ה"ה משמי' דהרשב"א וכן אמר הריטב"א:
מסתברא דמודי חייא ב"ר דמתני' דלאו משולשין ממש כר' חנינא חדא דר' חנינא לאו לפרוקי לדרב הונא קאתי כדאמרינן הא אתמר עלה וליכא מאן דפליג עלי' ועוד הא חייא ב"ר אוקמא לסיפא כר' מאיר והיינו דרב הונא לרבנן ועוד סיפא גופה קשיא אמרת אם יש לזו ע' אמה ושיריים ולזו ע' ושיריים והדר קתני קמ"א בין החיצונים דהו"ל ע' אמה ושיריים לשתיהן והא ודאי דחיקא למיפלגינהו ולמימר הא ר"מ והא רבנן ותו אי משולשין ממש מאי קמ"ל ותו מאי אריא דכייל לתרי אוירי כחדא כדאקשו רבנן דתוס' אלא תיובתא הוא דלא אותבי' דחייא ב"ר דחיק ופריק לך והשתא דא"ר חנינא לא משולשין ממש חייא ב"ר נמי רווח ומוקים למתני' כוותי' ולחייא ב"ר ד"ה היא לר"מ קמ"א לכאן וקמ"א לכאן ולרבנן בין הכל וקתני מתני' קמ"א למר כדחית ליה ולמר כדאית ליה ולהראב"ד ודקמו בשיטתי' בין לר"מ בין לרבנן קמ"א בין הכל ואיכא למימר עד כאן לא קאמר הראב"ד אלא לרב הונא ואליבא דרבנן דס"ל לעיר א' יהבינן קרפף א' ולתרתי יהבינן תרי טעמא מאי משום דדחיקא תשמישתי' והכא הא אמצעי לאו הכא קאי לדחוקי תשמישיתי' אבל לר' מאיר דס"ל לעיר א' יהבינן ליה קרפף ה"נ יהבינן לאמצעי קרפף דרואין כאלו הוא וקרפיפו הכא קיימי ואיכא למימר להראב"ד דאמר לאמצעי אין נותנין קרפף לחייא ב"ר הא נמי ר' מאיר היא דאמר לתרי יהבינן תרתי הכא יהבינן חדא לכל חיצון אבל לרבנן דאמרי קרפף אחד לשתי עירות הכא דלאמצעי לא יהבינן לי' הואיל וקאי לברא לחיצון לחודי' לא יהבינן קרפף ואע"ג דלרב הונא אליבא דרבנן נמי לחד לא יהבינן כלל מ"מ הואיל ולתרתי יהבינן תרי הכא אהני לי' אמצעי לחיצון למיהב לי' קרפף דחיצון כאלו הוה קאי התם ולנפשי' לא אהני הואיל וקאי לברא אבל לחייא ב"ר לרבנן דלתרתי יהבינן חד א"נ קאי אמצעי התם לא יהבינן קרפף לחיצון אלא חד קרפף לתרווי' והשתא דלאמצעי לא יהבינן לי' לחיצון לחודי' לא יהבינן קרפף והיינו טעמא דהריא"פ דנא מייתי לדר' חנינא ודאביי ורבא ודחומת העיר שנפרצה ותהי בה הרז"ה ולדידן משום דס"ל הלכה כחייא ב"ר וכדאמר ה"ר יונתן וס"ל הלכה כחכמים וליתי' לכולה שמעתא דכפרים המשולשין ור' חנינא ואביי ורבא כולהי אליבא דר' מאיר ולפרוקי מתניתן מיהא לא מסתבר למימר דכולהי דלא כהלכתא ותו סוף סוף הו"ל להריא"ף לאתויי הא דג' כפרים דאמרינן רואין היכא דבין ב' חיצונים יתר מע' ושיריים דהוו כדי עבור והאמצעי ממלא כל האויר כולי' דביני' ורואין כאלו מטילה לביניהם וסמוכין ממש זה לזה ולא אשכחן נמי דלימא הלכתא כחייא ב"ר לבר מה"ר יונתן ואיהו קאמר דמתני' אזדא כוותי' אדרבא מתני' כוותי' דרב הונא דיקא דסיפא רבנן הוא דקא מסיימי למילתי' וכדאמרינן ה"נ מסתברא ולחייא ב"ר שינויא הוא דשנינן אליבי' ואשינויא לא סמכינן והריא"ף דלא אמר הלכתא כמאן סמך אכללא דהלכה כדברי המיקל בעירוב כדאמר הרז"ה ואפי' לחייא ב"ר ולהראב"ד נמי מסתברא דאפי' לרבנן יהבינן קרפף אחד הואיל ואפלגא קרפף דחיצון אהני אמצעי כי היכי דאהני לרב הונא אכולה קרפף דידי' כיון דאית לי' לחיצון פלגא יהבינן לי' כולה קרפף:
כשתימצי לומר לדברי ר' מאיר נותנין קרפף לעיר לכל רוח ועושין לו קרן כמין טבלא מרובעת של ע' אמה ושיריים על ע' אמה ושיריים ואח"כ מודדין את התחומין ולדברי חכמים אם יש בית בסוף ע' אמה ושיריים מרוח אחד או מב' רוחות מזרח ומערב או צפון ודרום לאותו רוח מעברין כדין ארוך וקטין ואם במזרח ודרום נותנין לה הקרן של דרומית מזרחית ועושין כמין טבלא מרובעת:
אמר הר"מ הלכה כר' מאיר קמו הרא"ש וה"ר מרדכי בשיטתי' וכן אמר הרשב"א והרשב"א לטעמי' דאמר הלכה כר"ש דט"ו אמה להקל ולדידהו בעיר אחת אע"פ שאין שם בנין כלל מודדין מחוץ לע' אמה ושירים ולא מיבעיא לשתי עירות שנותנין קמ"א ושליש ואמר הרב בעל הטורים אה יש בית בע' אמה ושיריים מותח החוט כנגדה וכן הרבה בתים ואחר שעברה ורבעה מודדין ע' אמה ושיריים ומשם אלפים והריטב"א אמר אמתני' ומיהו אפי' לר"נ אין נותנין קרפף אלא לעיר שאין לה עבור מעצמה וה"ה לרבנן בשתי עירות ולדידי' אם יש בית הרי יש לה עבור שוב אין נותנין לה קרפף שהרי יש לה קרפף עד הבית וכן אמר הרשב"א (עבה"ק בית נתיבות שער ה' סימן ו') קרפיפות אלו שנותנין לעירות לא לעבורן נותנין אלא מקיר העיר. והרמב"ם ודקמו בשיטתי' אמרו הלכה כחכמים וכרב הונא ולעיר אחת אין נותנין כלום ולשתים נותנין קמ"א אמה ושליש לבר מה"ר יונתן דאמר כחייא ב"ר ואין נותנין לשתים אלא קרפף אחד וכולהי רבוותאי דלא כוותי':
ועיר ובית אמר ר"ת נותנין קרפף לעיר וקרפף לבית ולא הודו לו. ותניא דמסייע לר"ת דתניא בתוספתא פ"ד כמה יהיו קרובות לעיר ויהיו מתעברין עמה ע' ושיריים על ע' ושירים שהן קמ"א ושליש שאנו נותנין ע' ושיריים לעיר וע' ושיריים לבתים שמתעברין עמה שהן קמ"א ושליש. ומסתברא דט"ס הוא דתנא ע' ושיריים קאמר ולא קאמר ב' פעמים ע' ושיריים אלא סמי מיכן שהן קמ"א ושליש וסופר טועה ראה ע' ושירי"ם על ע' ושיריים וחשב ב' פעמים ע' ושיריים ור"ת נמי לאו מהא שמיעא לי' מיהא בלאו הכי דתוספתא קשיא האי על ע' ושיריים מאי היא הא בין הבית לעיר ע' ושיריים הוא דהוה ורוחב ע' ושיריים מאי בעי הכא ואי דמעברין עד רוחב ע' ושיריים הא ליכא למ"ד אלא אי אין מעברין כנגדו כלל ובין בית לעיר הוא דשרי אי דמעברין כנגדו עד סוף העיר אבל עד ע' ושיריים לא אשכחן הלכך אמרינן משבשתא היא ור"ת מתרץ לטעמי' ורבנן מתרצי לטעמי' ר"ת מתרץ לטעמי' תני כמה יהי' קרובות כו' ע' ושיריים וע' ושיריים שהן קמ"א ושליש וה"ק ע' ושיריים לבית ע' ושיריים לעיר ורבנן מתרצי לטעמי' תני כמה יהי' קרובות כו' ע' ושיריים והא דקתני סיפא כמה הן ע' ושיריים בית סאתים כחצר המשכן לאו אדהכא קאי אלא אדאמרינן בעלמא ע' ושיריים על ע' ושיריים מותר בקרפף הוא ב"ס ומינה דהכא יהי' קרובין ט' ושיריים כשיעור אורך הקרפף וצ"ת והריטב"א אמר לחייא ב"ר נמי שתי עירות דוקא ואיכא בין שתי עירות לעיר ובית או בית ובית קרפף שלם לשתי עירות נותנין קרפף שלם ולעיר ובית או בית ובית בתוך ע' אמה ושיריים אין ע' אמה ושיריים שלמים לא ולא מצאנו לו חבר והרמב"ם בפירש שמיע לן דלא ס"ל הא דאמר כל בית דירה שהוא יוצא מן המדינה אם הי' בינו ובין המדינה ע' אמה וב' שלישי אמה כו' או פחות מזה הרי זה מצטרף למדינה כו' הרי אמר בבית קרפף שלם. ובית ובית אמרו רבותנו בעלי התוס' והרא"ש והריטב"א שהיא כעיר ובית ונפקא להו מעיר שאין לה חומה:
ואע"פ שאין עיר כלל אם אין בין שני הבתים אלא ע' אמה ושיריים וכן בתים הרבה ואין ביניהן ע' אמה ושיריים כולם כבית אחד ומודדין להן מן הבית האחרון:
והא דאמר רב הונא יושבי צריפין אין מודדין להן אלא מפתח בתיהן יושבי צריפין הואיל ולא קביעי לאו בני עבור נינהו כבורגנין היכא דשכיחא בידקי וגנבי ובהדי עיר נמי לא מתעברין וכן אמר הריטב"א דצריפין הואיל ולא קביעי לא הוו כבתים. והא דתנן כיצד מעברין את הערים ותנן עבורה של עיר מאי איריא עיר אפי' בית נמי לא נצרכא אלא למוציאין את המדה כנגדן. עיר מוציאין כנגדה ומרבעין אותה בית אפילו גדול הרבה ובתוך ע' אמה ושיריים בית קטן הימנו אין מוציאין את המדה כנגד הקטן לרבעו כנגד הגדול ולא מסתברא לן אלא מדלא לישתמיט תנא או אמורא למימר עיר לגבי עבור מכלל דלבית ליכא עבור אלא היכא דאיכא עיר אפילו בתים טובא יהבינן עבור לעבור וכן הרמב"ם לא אמר אלא עיר ובתים ואף הרב בעל הטורים דבכל דוכתא בשיטתי' דאבוה קאי לא מייתי אלא עיר ובתים ולא דמי לעיר שאין לה חומה התם שם עיר לה תדע למ"ד בירושלמי אין נותנין עבור לעבור אלא בעיר גדולה שלא תהא תוספות מרובה על העיקר עיר שאין לה חומה דסתמא לא גדל בית א' בכל העיר ואי משום עבור היא הרי תוספות מרובה אלא שאני התם דשם עיר לה:
איבעיא לן ג' בתים כעין ג' כפרים המשולשין דמתניתין ובית קמ"ה בע' אמה ושיריים סמיך לעיר מהו אמרינן בהו רואין כי היכי דאמרינן בכפרים או דלמא כפרים אין בתים לא בג' כפרים לרש"י והרמב"ם ובעלי התוס' והרא"ש קמ"א לכאן וקמ"א לכאן להראב"ד והרשב"א והריטב"א קמ"א בין הכל לחד שינויא דבתוס' לא אמרינן רואין אלא לחיצונים אבל לאמצעים לא והרמב"ם אמר הרי שלשתן כמדינה אחת וכו' וכן אמר הריטב"א ומתני' דקתני עושה את שלשתן להיות אחד מסעייתן:
הא דפשיטא להו לכלהי רבוותאי דלעיר מעברין אפילו טובא בתים ובית זה בע' ושיריים לזה מדאמרינן בעושין פסין דאזלי מברניש תלתא פרסי לבי כנישתא דדניאל לא כך אמרו בירושלמי דריש פירקין אלא כך אמרו דאין נותנין עבור לעבור אלא עד אלפים והרא"ש אמר דברניש עיר גדולה דג' פרסי הוה וטפי מחוור דגמרא דידן ס"ל כרשב"י דהלכתא כדברי המיקל בעירובין וכולה מילתא דמר קשיא הא דאמר דברניש עיר גדולה הואי כבר פרישנא בירושלמי דכולהי אמוראי דהתם דאפי' בעיר גדולה אין ניתנין יתר מאלפים והאי גופי' דאמר הדא דאת אמר בעיר גדולה נמי מסתברא דלא פליג אכולהי אמוראי ועד אלפים קאמר ולחומרא דבקטנה אפי' עד אלפים לא שלא תהא תוספתה יתרה עלי' וא"נ איהו פליג אכולהי לית הלכתא כוותי' לגבי' והא דאמר משום דאנן כרשב"י דהלכה כדברי המיקל בעירוב להגאונים והרמב"ם דאמרו תחומין י"ב מיל דהווי תלתא פרסי דאורייתא ואנן תרגמינן לשמעתי' שלהי פרק קמא ליתא להא מילתא ותו הא אוקמוה התם לדרשב"י להלך אבל לעבר כולהי אמוראי דהתם דאין נותנין עבור לעבור אלא עד אלפים ולא פליגי אדרשב"י אלא הא דברניש נמי להלך בין הדיורין הוא דשרי אבל לעבר ולהלך כנגדן אסור ומדירושלמי שמעינן דהלוך ביניהן אפי' טובא שרו מהא דרשב"י עבור עד ד' אלפים אפי' חוץ לעיר נותנין עבור לעבור ואפי' בעיר קטנה דבהא הלכה כדברי המיקל בעירובין עבור יותר מאלפים חוץ לעיר ודאי אין נותנין דכולהי אמוראי הכי ס"ל ובעיר עצמה אם כנגד הפגים דכ"ע אין נותנין וכנגד בתי העיר עצמן כעשוי' כמין גא"מ לר' יוחנן וסיעתו אין נותנין לשאר אמוראי נותנין וכוותי' דר' יוחנן מסתברא דאביי נמי דאמר בעשוי' כקשת כרבא ברי' דרבה ב"ר הונא משום דאי בעי אזיל דרך בתים ע"כ לא קאמר אלא התם דמהאי גיסא ומהאי גיסא מצי אזיל אבל הכא דמהך גיסא מצי אזיל דרך בתים ומאידך גיסא דליכא בתי לא מצי אזיל לא וכדפרישנא בירושלמי בעיר כמין קשת לר' אחא ור' שמואל ואע"ג דלא אשכחן לן חבר לית לן לפלוגי עלה דירושלמי היכא דלח אשכחן לבבלי דליפלוג עלה ועבור חוץ לעיר יותר מאלפים דאין נותנין איבעיא לן היכא דאיכא בתי או פגומי ודכוותי' מהך גיסא ומהך גיסא אפי' טפי מאלפים נותנין כיון דלהלך ביניהן אפי' טובא שרי. השתא מצי אזיל דרך בתים ופגומין מכאן ומכאן וכעיר העשוי' כקשת דמי ול"ש בעיר ול"ש חוץ לעיר יותר מאלפים מחד גיסא אסור מתרי גיסי שרי או דלמא כי אמרינן מתרי גיסי שרי בעיר עצמה אבל חוץ לעיר לא מידי דהוה אבתי דמחד גיסא למאן דפליג אר' יוחנן ואמר כנגד העיר שרי ומחוץ לעיר אסור:
עוד אמרו בירושלמי דחריץ בין שתי עירות עמוק יו"ד ורחב ד' מפסיק ואע"ג דפרישנא התם בגוונא אחרינא מחוורתא כדשנינן מעקרא והשתא היכא דאיכא חריץ עמוק יו"ד ורחב ד' בין הבתים דבתוך ע' ושיריים לא מיבעיא דמפסיק ואפי' להלך אסור ומודד מן החריץ אלפים ודברניש על כורחך לא הוה התם חריץ וכן בדרשבאי:
עוד משמע התם דנחל מפסיק מיהא נחל איכא למימר התם דלא כר"מ דאמר נותנין קרפף לעיר ומשום דלא יהבינן קרפף לעיר אמרו אם בינה לנחל ד' טפחים מודד מן החומה וכדפרישן התם ותיפשוט מינה דלית הלכתא כר"מ:
מתני': מבליעו. פירש"י אע"פ שיש במדרונו הלוך יותר מאלפים והא דאמרינן בשמעתין אפי' לאחרים עד אלפים אין טפי לא התם בעומקו דכי עמיק טפי ממאה לת"ק ומאלפים לאחרים אינו מבליעו וכי קאמר רש"י במדרונו אבל בעומקו ליכא טפי ופליגא דהרשב"א והריטב"א דאמרי מאי בעומקו אלפים משפתו אל שפתו שתי המדרונות ותתתיתו וכי תימא קסבר רש"י מתני' בחוט המשקולת יורד כנגדו דא"ר יוסף אפי' יתר מאלפים הא מתניתין מקדר תנן והתם מודדו מדידה יפה ואיכא למימר רש"י בחוט המשקולת יורד כנגדו וכהרא"ש והריטב"א דאמרי בי' הבלעה אפי' יתר מאלפים ורש"י בהבלעה קמיירי בקידור לא קמיירי:
דף נח.
גמרא: מה"מ כו' אסמכתא בעלמא היא מדקתני מתני' מבליעו ומקדר ומאן דאית לי' תחומין דאורייתא לית לי' בתחומין הבלעה וקידור כערי המקלט ועגלי ערופה כדאמרינן בבכל מערבין בשמעתא ספק עירוב ותניא נמי אם אינו יכול להבליעו בחבל של נ' אמה קתני הבלעה אלמא תחומין דרבנן וקתני של נ' אמה ואיכא למימר דרשא גמורה היא כדאמור בתוספות עושין פסין וכי אתא קרא אעגלה ערופה וערי מקלט ותחומין מיני' ילפינן:
לא פחות מפני שמרבה וכ"ת כי מרבה מאי הוי הא ליכא בתחום אלא כמדת החבל ולמה לא נמתח לחבל תריץ כשמודד את החבל לידע מדת החבל אין דרך למותחו כ"כ ומדתו מ"ט אמה והשתא אימא מתחי' לי' טפי ואיכא בתחום טפי ממ"ט ואתה מודד לו מ"ט ולא יותר מפני שממעט ובשעה שנתן מדה להחבל הי' מותחו ולא הכפיל ועלה מדתו נ"א אמה והשתא אימא יכפיל ואין בתחום כ"כ ואתה אומר נ"א אלא בחבל של נ' אמה שלא נמתח יותר מדאי ולא יכפיל ובכל שעה שוה מדתו ויש בתחום מדת החבל:
ההיא בדתרעי. בתוס' והא דכתיב מדד אה רוח הקדים ה' מאות קנים בקנה המדה וגו' אומר ר"י בחבל מדה מדדו ה' מאות קנים ואכתי קשיא מכדי קרא קנה בדתרעי וקנה בד' רוחי קאמר ממאי דתרעי בקנה ורוחי בחבל אימא כי היכי דתרעי בקנה משח כדכתיב ובידו קנה המדה רוחי נמי בקנה משח אלא מהתם לא תיקשי דנין קרקע מקרקע דהכא קרקע ובזכרי' נמי קרקע ירושלים משח ארכה ורחבה דכתיב פרזות תשב ירושלים ואני אהי' לה חומת אש ואין דנין קרקע מחומה דביחזקאל חומה הוא דמשח כדכתיב חומה לו סביב סביב ארך חמש מאות ורחב חמש מאות ודמשני ההיא בדתרעי דקרא בהדיא קאמר וימר את סף השער וא"נ קרקע משח דתרעי משח ואבע"א היינו דקאמר בדתרעי דלאו קרקע משח אלא סף השער וגבהו ורחבו כדכתיב ובירושלמי אמר ר' ישוע אבל מה אעשה וכתיב בנביאים חבלים ופתיל פשתים בידו וקנה המדה והוא דיחזקאל ואית לן למימר דפתיל פשתים למדת קרקע וקנה המדה למדת החומה והיינו דכתיב בכל הבנין קנים ובחוץ כתיב בצאת האיש קדים וקו בידו וכתיב שבטי ישראל יוסף חבלים:
ואם הי' גיא מעוקם הא דקשיא לי' לרש"י מאן דאמר מאי מעוקם ניחא תשמישתי' איכא למימר מדאמר רבא ל"ש אלא במת לקט יו"ד מתוך ד' אבל מתלקט יו"ד מתוך ה' מודדו מדידה יפה ואי איתא הכא היכי רמי אי ביו"ד מתוך ד' התנן מבליעו ואי ביו"ד מתוך ה' מודדו מדידה יפה מיהא אימא רבא ד' דוקא וה' דוקא קאמר וטפי מד' ובציר מה' היינו דתניא מקדר ועולה והשתא דתניא בתוס' גיא מעוקם שאינו יכול להבליעו אמרינן לקולא ובציר מה' כמתוך ד' וכן אמר הרמב"ם אמתני' לרב הונא ברי' דר"נ דעד ה' אומדו:
הריא"פ מתני והתניא מודדו מדידה יפה התם דניחא תשמישתי' כו' ותרגמא הריטב"א אליבי' דהריא"ף דמתני' בניחא ולא ניחא ואנן חזינן להרמב"ם דלא אמר בכותל לא הבלעה ולא קדור אלא בניחא תשמישתי' מודדו מדידה יפה ובדלא ניחא תשמישתי' אומדו ובחוט המשקולת יורד כנגדו מודד רחבו מדידה יפה ש"מ כהריא"פ מתני לה ומתני' בכותל לא קמיירי גדר לאו היינו כותל דבכותל לא איתניא לא הבלעה ולא קדור ודר"י אמר שמואל אכותל וכדאמר ה"ה והאי ל"ש אאומדי קאי.
רבותינו בעלי התוס' מפלגי בין גיא להר מדאמר שמואל ל"ש אלא שאין חוט המשקולת יורד כנגדו מכלל דגיא אפי' לא ניחא תשמישתי' כל שאין החוט יורד כנגדו מבליעו או מקדר. ובהא ניחא הא דתניא בתוספתא הי' לפניו הר וגיא מודד את הגאיות ונשכר ומניח את ההר והכא במקום שיכול להבליע דגאיות נוחין להבליעו מהר ונשכר בהבלעתן. וגדולה מזו אמר הרא"ש אפי' בחוט יורד כנגדו בגיא אם יכול להבליעו מבליעו וכי אתמר דשמואל אאינו יכול להבליעו אתמר דמקדר ובחוט יורד כנגדו לא אטרחוה לקדר ומודד המישור והשיפוע מדלג וכן אמר הריטב"א אהא דרב יוסף בחוט יורד כנגדו דשמואל בקדור ודרב יוסף בהבלעה ואפי' בחוט יורד כנגדו מבליעו אלא דאפי' ביתר מאלפים מבליעו ובאין יורד כנגדו עד אלפים דהבלעה בגיא לא מטרח מידי ואמר הרא"ש בלא יכול להבליעו בהר נמי מקדר אע"ג דלא ניחא תשמישתי' דבקדור לא עדיף הר מגיא וגיא גופי' מנא לי' להרא"ש דמקדר משום דס"ל יכול להבליעו בגיא אפי' בחוט יורד כנגדו מבליעו ואלא שמואל קידור קאמר וקאמר ל"ש דמקדר בלא יכול להבליעו אלא שאין חוט יורד כנגדו מכלל דכל שאין חוט יורד כנגדו אע"ג דלא ניחא תשמישתי' מקדר ואנן קשיא לן מילתי' טובא מ"ש יכול להבליעו בהר היכא דלא ניחא תשמישתיו דאומדו ולא אטרחוהי רבנן להבליע ומה שנא לא יכול להבליע דטרחוהו רבנן לקדר הא קידור נפיש טרחי' מהבלעה וכ"ת הבלעה דהר נפיש טרחי' מקידור ביכול להבליעו נמי מ"ט אקילו בי' רבנן באומד לקדרו וכ"ת כל שיכול להבליעו לא תקינו בי' רבנן קידור הא גיא יתר מאלפים לרש"י אע"ג דיכול להבליעו מקדרו ורב הונא ברי' דר"נ נמי סתמא קאמר אמתני' ל"ש אלא במתלקט יו"ד מתוך ה' ובין אהבלעה בין אקידור דמתני' קאמר נהי דהבלעה בגיא איכא למימר הואיל ולא מטרח בה מידי מ"מ מבליעו אלא קידור בהר מ"ש מהבלעה דידי' ותו הידור בגיא היכא דלא ניחא תשמישתי' אמאי גרע מהבלעה דהר דלא אטרחו רבנן קידור בגיא נמי לא לטרח ואי משום הא דשמואל לא איריא אימא שמואל ה"ק ל"ש מבליע או מקדר וכי לא ניחא תשמישתי' אומדו אלא שאין חוט יורד כנגדו אבל חוט יורד כנגדו לא מבליעו ולא מקדרו ולא אומדו אלא מודדו מדידה יפה ואי לא קאי אהבלעה קאמר ל"ש מקדרו או אומדו ואפי' בלאו ברייתא דאומדו לא תיקשי דשמואל לא אתי לאפוקי אין יורד כנגדו אלא דלא משח לי' מדידה יפה כחוט יורד כנגדו וקאמר ל"ש תקדרו אבל מדידה יפה לא אלא באין יורד כנגדו אבל יורד כנגדו מודדו מדידה יפה אבל באומד לא קמיירי דאיכא גווני באין יורד כנגדו דאומדו ואפי' הבלעה ליכא למשמע מדשמואל דשאני גיא מהר ועל כרחך צריך אתה לומר כך להרשב"א (עה"ק שער ה' סי' י"א) דלא שאני לי' בין הר לגיא וכי היכי דבהר בלא ניחא תשמישתי' אומדו בגיא נמי אומדו להרא"ש נמי נהי דבהבלעה שאני לי' בין הר לגיא כדמשמע דרב יוסף ומתנייתא דאלפים בקידור בגיא נמי היכא דלא ניחא תשמישתי' ולא יכול להבליעו אומדו וכ"ת גיא להרא"ש נפקא לי' מדאצריך הבלעה בעמקו אלפים ואלפים עמוק דמבליעו בחבל נ' מתלקט טפי מיו"ד מתוך ד' כדאמר ה"ה ותו לדידי' דאמר ד' דאמר אבימי דמתרחק ד' אלמא אפי' אלפים מתוך ד' חדא התם הבלעה קידור מנא לי' ותו מאן דנפקא לי' מהא לא מדמי הר לגיא כלל:
דף נח:
אלפים פירש"י אבל יותר מכאן מקדר וכן אמר הרשב"א וכולהי רבוותאי אמרי מודד כל השיפוע:
הכא בחוט המשקולת יורד כנגדו אבל באין יורד כנגדו אע"ג היכא דעד אלפים אומדו להרשב"א דמשוי גיא להר מ"מ טפי מאלפים אפי' הבלעה לא:
ואמרו רבותינו בעלי התוס' דרב יוסף אדשמואל קאי וכן אמר הרשב"א והרא"ש והריטב"א דאמרו תרוי' דרב יוסף בהבלעה דבגיא מ"מ מבליעו וקמ"ל דבהבלעה נמי שאני חוט יורד כנגדו מאין יורד כנגדו דהתם ק' למר ואלפים למר טפי לא וביורד כנגדו אפי' טפי מאלפים מבליעו ודשמואל בלא יכול להבליעו דמקדר ובחוט יורד כנגדו לא אטרחוה ומודד המישור והיינו דארש"י בדשמואל אמקדר ודרב יוסף אהבלעה ולהרמב"ם שמואל בכותל ולא אמרו בו אלפים ודרב יוסף בגיא ובגיא לא אמרו יורד כנגדו אלא לענין אלפים אבל לענין הבלעה וקידור אפי' ביורד כנגדו מקדר:
בחוט יורד כנגדו דכ"ע אפי' יתר מאלפים ואפי' ללישנא קמא דמתנייתא ורב יוסף באין יורד כנגדו אבל ביורד כנגדו לא קמיירי ובאין החוט יורד כנגדו ללישנא קמא הלכתא כאחרים דקאי רב יוסף כוותי' וללישנא בתרא דרב יוסף ביורד כנגדו אימא באין יורד כנגדו הלכה כרבים ועד ק' אין טפי לא ומדקי"ל הלכה כמיקל בעירוב הילכתא כלישנא קמא לקולא והיינו דאמרי כולהי רבוותא עד אלפים:
וכי אין חוט כו' עד כמה ש"מ בגיא אפי' מתלקט אלפים מתוך ד"א נמי לא:
מיהא איכא למימר בהבלעה דיותר מאלפים או באומד וכדאמרן ולהרא"ש מוט יורד כנגדו דהר לא מיפרשא ואיכא למימר בהר נמי אי בכל שיפועו לית בי' ד' לא חשיבא ואפי' מתלקט גובה פורתא והריטב"א פריש לר"ת דכי ליכא כשלון יתר מד' מודדו כקרקע חלקה אע"ג דכי מטי טפי איכשלי בי'. והריא"פ מתני וכי חוט המשקולת יורד כנגדו עד כמה. ופריש הריטב"א לרש"י דכי יורד כנגדו ממש עד עומק ד"א הו"ל לא ניחא תשמישתי' דד"א לא שייר אינשי. וה"ה תרגמא אליבא דהרמב"ם וכי חוט יורד כנגדו דאמרת אפי' עמקו יתר מאלפים עד כמה יהא עמקו אמר אבימי ד' אלפים:
בתוס' ללישנא קמא דרבא לא מיפרשא מאי ניחא תשמישתי' ומאי לא ניחא תשמישתי' ורש"י הא פריש התם ניחא תשמישתי' כגון יו"ד מתוך ד' וממילא דבציר מהא הוה לא ניחא תשמישתי':
להרשב"ם ללישנא קמא דרבא ג' מדות מתלקט יו"ד מתוך ה' מדידה יפה:
מתוך ד' מבליעו או מקדר עד שירד חוט המשקולת כנגדו:
חוט יורד כנגדי מודד המישור ומדלג השיפוע ולרב הונא ברי' דר"נ ד' מדות יו"ד מתוך ה' מבלועו או מקדר מתוך ד' אומדו חוט יורד כנגדו מודד המישור יו"ד מתוך וי"ו ודד כולי כדתניא ימוד את הכותל ואוקימנא בניחא תשמישתי':
להרמב"ם שלשה דברים נאמרו במדידה הר וכותל וגיא שתי מדות בגיא ושתים בהר ושלש בכותל שתים בגיא אין חוט יורד כנגדו עד אלפים עומק מבליעו ואם אינו יכול מקדרו חוט יורד כנגדו עד ד' אלפים מבליעו או מקדרו. יותר מזה מודד כולו והיינו דרב יוסף ומתניתא שתים בהר מתלקט יו"ד מתוך ה' מבליעו או מקדרו. מתוך ד' אומדו ובפירושו על המשנה פחות מה' כמתוך ד' והיינו רב הונא ברי' דר"נ. שלש בכותל נוח להשתמש בו מודד כולו ואם לאו אומדו. יורד החוט כנגדו מודד המישור והיינו דתרתי מתנייתא כדמתני הריא"פ ודשמואל:
ולהרשב"א גיא וגדר והר וכותל כולן שוין. וד' מידות מתלקט יו"ד מתוך יתר מה' מודד כולו ומסתברא דנפקא לי' ממתניתא דמתני הריא"פ והתניא מודדו מדידה פה. מתוך ה' מבליעו או מקדר מתוך ד' אומדו יורד החוט כנגדו מודד המישור. וביורד החוט כנגדו ל"ש אלפים ל"ש יתר מאלפים ומתלקט מתוך ה' או מתוך ד' עד אלפים יתר מאלפים מקדר. ל"ש בגובה ל"ש בעומק
ולהרא"ש שלש מדות בהר וכותל שתים בגיא שלש בהר מתלקט יו"ד מתוך ה' מבליעו או מקדר מתוך ד' אומדו יורד החוט כנגדו מודד המישור ומתוך ד' אומדו לא אמרן אלא ביכול להבליעו אבל אינו יכול להבליעו צריך לקדר וכבר אמרן דלא מסתבר אלא בין כך ובין כך אומדו שתים שהן ארבע בגיא שתים ביכול להבליעו ושתים באינו יכול להבליעו יכול להבליעו מבליעו אפי' בחוט יורד כנגדו. אלא אם יורד כנגדו מבליעו אפי' ביתר מאלפים. ואם אינו יורד כנגדו עד אלפים מבליעו יתר מכן מודד כולו ושתים באינו יכול להבליעו אם החוט יורד כנגדו אינו מודד אלא המישור ואפי' יתר מאלפים ואם אין החוט יורד כנגדו עד אלפים מקדרו יתר מכן מודד כולו:
מדקאמר ולא בערי מקלט מכלל דבשאר ערי הלוים מקדרין בתחומן כי היכי דמקדרין בתחומי שבת דתחומי שבת הא מערי לוים ילפינן להו אלא כיון דלקליטה דרוצח אין מקדרין ממילא למיהב תחום ערי מקלט ללוים נמי אין מקדרין דכי להא הוי תחום ולהא לא הוי תחום וממילא לשאר ערי לוים. ותו מכדי טעמא מאי דאין מקדרין מפני שהן של תורה והני נמי הא של תורה נינהו. וכדאמרו גבי ספק עירוב דבכל מערבין דלמ"ד תחומין דאורייתא אין מקדרין כדאמר רב נחמן בהנך מפני שהן של תורה אלמא כל של תורה אין מקדרין ולמ"ד תחומין דאורייתא בין תחומין בין ערי הלוים אין מקדרין ולמ"ד תחומין דרבנן בתחומין מקדרין בלוים אין מקדרין ולא ילפינן תחומין מלוים הואיל ומדרבנן נינהי לקולא ילפינן מהנך דשל תורה לחומרא לא ילפינן הם אמרו תחומין והם אמרו לקדר ופליגא דירושלמי דאמרה למ"ד אלף מגרש ואלפים תחום שבת אע"ג דתחומין דאורייתא מקדרין בתחומין ואין מקדרין בערי הלוים [הואיל ותחומין לא גמרי מערי הלוים. ולמ"ד אלף מגרש ואלפים שבות וכרמים בתחומין נמי אין מקדרין כיון דנערי הלוים. גמירי דמיין אהדדי:]
חסר שם שנאכל מעש וכתבתי מדעתי וכן הוא בירושלמי:
מתני': אלא מן המומחה אמרי קשישאי כדכתוב ומחה ואמר ר"ת למדוד באמצע העיר להבליע ולקדר ההרים וגאיות:
והר"י אלפסי אמר מלשון ומחה כלומר מקום שוה ומישור ודהריא"פ לאו היינו דר"ת דלא קאמר כנגד העיר אלא מקום שמודד והא מקום שוה ומישור אלא כדאמרי הריטב"א וה"ר יונתן אליבי' שאין מתחילין למדוד אלא ממקום שיכול להגיע מכאן ועד סוף התחום שלא יצטרך להניח מקום המדידה ולילך למקום אחר כדי להבליע כו' ולדידן אתחזיא לא מיבעיא הא דלא אלא אפי' לא יצטרך להניח מקומו ואיכא כנגד העיר מקום שוה ומישור ומקום גאיות והרים לא ימוד במקום גאיות והרים להבליעו או לקדר או מדידה יפה אלא מודד במקום המישור ומשם מותח החוט ודיו וכי אמרינן מקדר או מבליע שאין שם מקום מישור והכי תניא בתוספ' היה לפניו הר ומישור מודד את המישור ונשכר ומניח את ההר הר וגאיות מודד את הגאיות ונשכר ומניח את ההר ואיכא למימר אפי' כנגד העיר הרים וגאיות ושלא כנגד העיר מקום שוה ומישור הולך ומודד שלא כנגד העיר איפכא מדר"ת אימור דשמעת לה דבעינן בתוך התחום כדתנן ובלבד שלא יצא מחוץ לתחום אבל בתוך התחום מ"ל כנגד העיר מה לי כנגד הזויות ובתוספתא נמי מידי כנגד העיר קתני מודד המישור ומניח ההר קתני ואפי' מישור שלא כנגד העיר והא דתנן חוזר למדתו לאו כדי למדוד כנגד העיר הוא אלא משום דהתחיל למדוד כאן חוזר למקום שהתחיל וצריך תירוץ:
איבעיא לן ערי הלוים דכתיב בהו פיאות ואין מקדרין בהן במקום א' הרים וגאיות במקום א' מישור היכי מדדינן להו:
ואכרע הריטב"א לדרש"י דמומחה בכל מקום לישנא דבקי וחכם הוא וכן אמרו בירושלמי וכן אמר הרמב"ם והאי אין מודדין אלא מן המומחה אין שומעין במדידת תחומין אלא מן המומחה הבקי במדידה וכדאמרי בירושלמי הא מן ההדיוט אין שומעין לו ולא צריכי לשבושי גירסא כרש"י
ריבה למקום א' כו' הא דפרישו רבנן דתוס' והרא"ש דתלינן למקום שמיעט בגאיות והרים ומותח החוט באלכסון לא אמרי אלא אם שני המקומות צריכין לו למדוד כגון בשני הקרנות דאצרכוה למדוד בכל קרן א"נ כנגד רוחות העיר ובקרן וכדאמר משמי' דהראב"ד אהא דתניא וחוזר למדתו דצריך למדוד בכל רוח ובקרן אבל שני המקומות ברוח א' או בקרן א' שומעין למקום שריבה שמדד במקו' המישור ומותח חוט כנגדו ודיו ואע"ג דאיכא בהאי דוכתא עוד דוכתא דהרים וגאיות לית לן בה אטו כל פסיעה ופסיעה ימוד ותו התניא מודד המישור ומניח ההר. והרמב"ם פירשה ריבה למקום א' ממה שהיינו מוחזקין באותו תחום או מיעט וכו' שומעין אף למקום שריבה וכו':
דף נט.
ובלבד שלא ירבה כו':
לר"ח דמתני ואלכסונה קאמר יותר ממדת העיר ברחבה מצד א' או עגולה ואלכסונה באלכסונה דקרן כדארש"י וכן אמרי כולהי רבוותאי באלכסונא דקרן שלא ירבה כנגד העיר מחברו אלא עד מה שיתרבה כנגד צלע העיר מפני שמדד הקרן באלכסונו והוא שריבה כנגד העיר יותר מחבירו תקע"ב לפי חשבון אמתא ותרי חומשי וכן אמר הרשב"א והרמב"ם אמר תק"פ וטרח בה ה"ה:
לא להקל על ד"ת כל מה שהקילו בתחומין לא להקל על ד"ת דהא תחומין דרבנן אלא להחמיר על ד"ת דאפי' היכא דאקילו ביה סוף סוף להחמיר על ד"ת הוא דמן התורה אפי' יתר מאלפים מותר:
מתני': הא דאמר רש"י דלא הוי רה"ר משום שלא רחב י"ו אמה אפילו ברחב י"ו אמה משכחת לה דפילושי' בתרי פתחי דמדאורייתא כסתימי כגון פתחי דמחוזא דעריב לה רבה ב"ר אבוה ערסייתא משום שיור אע"ג דפתחי דידי' כסתימי דמיין כדעולא דמיית ליה בפ"ק דאמר עולא הני אבולי דמחוזא אלמלא דלתותי' ננעלות בלילה חייבין עלי' משום רה"ר והשתא דננעלות לא הוי רה"ר ואפי' רבנן לא גזרי ביה אלא משום שיור הוא דערב לה ערסייתא וכן לרבה דאמר סולם תורת פתח עליה וסולם מכאן ופתח מכאן הו"ל כשתי פתחים ואין מערבין ודאי לענין רה"ר דאורייתא כסתים דמי דר"ה במחיצה תליא והא מחיצה היא אלא לגבי שיור גזור רבנן בתרי פתחי מפולשי אע"ג דמדאורייתא לא הוי פילוש:
כשתימצי לומר לדברי רש"י שלשה דברים נאמרו ברה"ר סמ"ך רבוא בוקעין בה ומפולש ורחב י"ו אמה במפולש אזלינן בתר השתא אי לית לה השתא אלא פתח א' ואינה מפולשת מערבין את כולה אפי' בעיר של רבים כדתניא ואע"ג דמעקרא הי"ל ב' פתחין ואי השתא מפולשת אע"ג דמעקרא לא הוי לה אלא פתחא אי הוה בה ס' רבוא אין מערבין את כולה כדאמר ליה אביי לר' זירא ואע"ג דמתקן לה לפילושי' דלא ליהוי רה"ר ובס' רבוא אזלי' בתר מעיקרא אי מעקרא לאו לס' רבוא עבידא אע"ג דהשתא בקעי בה ס' רבוא מערבין כולה ומתקנינן לי' לרה"ר ואי מעקרא עבידא לס' רבוא אע"ג דהשתא ליכא ס' רבוא בעי שיורא וברחב י"ו אמה לא שאני לן אי אית בה רה"ר של י"ו אמה השתא והואי בה מעקרא ותקן לה ואי לית בה השתא ולא הואי בה מעקרא רה"ר של יו"א אלא כי עבידא מעקרא לס' רבוא והשתא היא מפולשת אין מערבין כולה ולדברי הריטב"א ג' דברים נאמרו ברה"ר מפולש ורחב י"ו אמה ומסור לרבים במפולש ורחב י"ו אמה אזלינן בתר השתא דאי השתא איכא רה"ר גמורה מפולש ורחב י"ו אמה והיא עבידא לרבים מעקרא לא מהני תקנתא לרה"ר לחי לר"י ודלת לרבנן לערב כולה ובעי שיורא ואי השתא לית בה רה"ר של י"וא ומפולש אלא אפי' רחב ולית בה אלא פתח א' א"נ מפולש ולית בה י"וא אפילו בשל רבים מערבין כולה הואיל וליכא רה"ר בה ובמסור לרבים אזלי' בתר מעקרא אי מעקרא דרבים הואי אע"ג דהשתא דיחיד שם רבים עלה וכי אית בה ר"ה של י"ו אמה ומפולש שיורא בעי ולא מהני בה תקנתא לר"ה לערב כולה ואי מעקרא הואי קנין של יחיד אע"ג דהשתא מסורה לרבים ואית בה ר"ה של י"ו אמה ומפולש מהניא בה תקנת' לר"ה לחי לר"י או דלת לרבנן לערב כולה הואיל ושם יחיד עלי' ואמר הריטב"א פליגי בה אמרי לה השתא נמי יד היחיד בעי דמשלמי ליה רבים מס או שייר לעצמו ואמרי לה אפי' מכרה לרבים ואכרע כמ"ד מכרה לא אבל הרשב"א (עה"ק שער ב' סי' ד') אמר איזהו עיר של יחיד שבנאה היחיד לעצמו וישכירנו לרבים או שמכרה אח"כ לרבים או שבנאה להושיב בה דיורין ושייר לעצמו דרכים סרטיות ופלטיאות והרמב"ם ביחיד ורבים כהרשב"א והריטב"א ס"ל ואמר עיר שהיתה קנין של יחיד ובמפולש אמר כדתניא ומדלא פרישו בה לא הרמב"ם ולא הרשב"א דאיכא י"ו אמה דוקא כדפרישו במפולש מכלל אע"ג דליכא ר"ה של י"ו אמה נמי בעי שיורא כרש"י ופליגא דהריטב"א ולדברי הריטב"א משמי' דרבותינו בעלי התוס' דאמר רה"ר לא בעי ס' רבוא ועיר של יחיד כגון שאין ברחובותיה י"ו אמה ונעשית של רבים ע"י שנתוספו דיורין תקנו לה סרטיאות ופלטיאות ושווקים רחבין יו"א ויש בה משום רה"ר של תורה לדידהו במפולש אזלינן בתר השתא וברחב י"ו אמה אזלינן בתר מעקרא במפולש בתר השתא מדא"ל אביי לר' זירא אישפה הו"ל ולא הו"ל אלא פתח א' והשתא דאיפניא אישפה הו"ל כשני פתחין אלמא אע"ג דלא הו"ל מעקרא אלא פתח א':
עיר של רבים היא דאי עיר של יחיד התנן מערבין את כולה ואפי' נעשית של רבים ואי הוא מעקרא י"ו אמה אע"ג דלא הו"ל אלא פתח א' דהו"ל עיר שלרבים והשתא ליכא י"ו אמה ומפולשת דהו"ל נעשית של יחיד שיורא בעיא ואי השתא ליכא אלא פתח א' אע"ג דאיכא י"ו אמה מערבין כולה כדתניא ואי לא הואי מעקרא י"ו אמה עיר של יחיד הוא וא ע"ג דהשתא איכא י"ו אמה ומפולש מערבין כולה וקשיא טובא מ"ש די"ו אמה אע"ג דלאו מפולשת עיר דרבים קרי להו ומ"ש מפולשת וליכא י"ו אמה עיר דיחיד קרי לה ומסתברא ביחיד ורבים כהריטב"א דלישנא כוותי' דייקא והרמב"ם והרשב"א קיימי כוותי':
גמרא: היכי דמי עיר של יחיד כבר פירשוה הריטב"א:
ואין מערבין אותה לחצאין חצרות גופי' ודאי שריין אי ערבו לעצמן דמבואות אחצרות לא אסרי מידי דהוה אכולהי מבוי וחצרות דחצרות שריין אע"ג דרגילי להשתתף במבוי ולאשתמושי אהדדי דחצר ומבוי לאו חדא נינהו אלא מבואות בהדי הדדי ובהדי ההוא רה"ר דאיתקן כולהי כחדא נינהו ואסרי אהדדי משום דמבוי לא דרסא בחצר ולא מיבעיא חצרות דלא דרסי אהדדי אבל רה"ר דאתקן ומבואות דרסי אהדדי ומבואות דהאי גיסא דרה"ר ודהאי גיסא דרסי אהדדי דרך רה"ר:
דף נט:
להריטב"א ל"ש עיר של יחיד ל"ש של רבים אין מערבין לחצאין ולא מבוי מבוי בפ"ע אא"כ עשו למבוי דקה זה הכלל כל שיכול לערב ולא עירב ה"ז אוסר דכל העיר כחצר אחת היא ואוסר דריסת הרגל של כ"א על חבירו וכן מבוי אחד המתוקן בראשו ויכולין לערב יחד ואם העמיד לחי לחציו ובראשו אוסרין אלו על אלו והא דפ"ק כגון שלא העמיד אלא בחצי מבוי שאין חציו שמחוץ ללחי יכול לערב וכדאמרו בירושלמי וה"נ אם לא תקן אלא חציו של עיר ש"ד וכן אמר הרשב"א (עה"ק שער ב' סי' ד') ואמר הלכתא כלישנא בתרא דרב פפא ואפי' לרחבה אין מערבין לחצאין וכן אמר הרשב"א (שם י') ואף הריא"פ והרמב"ם סברי הכי מדלא מפלגי בה מידי ומדקאמר הריטב"א למאן דשרי ברחבה דע"כ לא קשרי אלא בצוה"פ או משהו מכאן ומשהו מכאן מכלל דמאן דאסר אפי' בצוה"פ נמי לא והלכתא כוותי' והא דעיר של רבים עושין לה שיור אמר הריטב"א דלא אסר רגל דשיור אכולה עיר משום שאינו יכול לערב שהרי אמרו חכמים אין מערבין כילה וכל שאינו יכול לערב אינו אוסר ולדידי' בעיר דיחיד דיכול לערב אוסר והשתא עיר חל יחיד מערבין את כולה ואסור לשייר שאם שייר אוסר השיור ושל רבים משייר ואסור לערב כולו זה וזה אין מערבין לחצאין ולא מבוי בפ"ע בלא דקה וקשיא האמר ר' יצחק בשיור דעיר דרבים אפי' בית א' וחצר א' ולא מיבעיא טפי משמע ומ"ש טפי מבית א' מ"ש מבוי אחד והרשב"א אמר בין בעיר של יחיד בין בשל רבים אין מערבין לחצאין ומדברי' משמע אף לא מבוי בפ"ע כהריטבא ובשיור אמר עושה חוצה לה שאינו תוך דלתותי' הנעולות ואינה מתערבת עמה אלא אלו משתתפין לעצמן כו' ומדבריו למדנו שאף לענין שיור של יחיד ורבים שוין תוך העיר אפי' בשל רבים אוסר וחוצה לה אפי' בשל יחיד אינו אוסר ואע"ג דיכול לערב ע"ע בחצר א' לא הואי אלא כב' חצרות ופתח ביניהם דאם רצו מערבין שנים והשתא אין חומר בשל יחיד משל רבים ולישנא דמתני' דיקא כוותי' דרבים חמורי מדיחיד ומתניתא דקתני עיר של יחיד משום דבעי למיתנא או כולה כדאמר הריטב"א ולמדנו עוד מדברי רבינו דאמר ואינה מתערבת עמה דלא בעינן מצי לעירובי כדאמר אביי בסוף אפי' כווי לא בעי ואע"ג דאמרו בירושלמי בפתוחין לתוכה דירושלמי פליגא כדאמרן התם ולרש"י והריטב"א משמי' דהרב מאייברא בעל התוס' הא דאין מערבין לחצאין ל"ש דיחיד ול"ש דרבים אבל הא דאמרינן מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי אעיר דיחיד הוא דאמרינן משום דרגילי לערובי כולהי בהדי הדדי הו"ל כחצר אחת וכלחצאין דמי אבל דרבים דלא רגילי לא והשתא דיחיד אין מערבין אלא כולה ואי בעי מבוי לערובי באפי נפשי' בעי דקה ודרבים אין מערבין אלא בשיור או מבוי מבוי וכן אמר ה"ר יונתן עושה לה שיור וכ"ש מבוי מבוי בפ"ע וכן אמרו הרא"ש וה"ר מרדכי כרש"י והרא"ש אמר הלכתא כלישנא קמא דרב פפא להקל וכן אמר הר"מ ואמר הרא"ש דוקא בלחי וקורה הוא דאין מועיל לחלקם זה מזה אבל בצוה"פ או משהו מכאן ומשהו מכאן נחלקין זה עזה וכ"כ התוס' אההיא דלרחבה מערבין וצריך שיהי' ביניהם צוה"פ או משהו מכאן ומשהו מכאן שלא יהא כ"א נפרץ במלואו למקום האסור לו וכ"כ על שיור עיר של רבים וכ"כ כ"מ דיכול לחלק מבוי לחצאין בצוה"פ או בשני לחיין כו' שהרי אפי' חצר א' אם חצין לחלקו באמצעיתו בשני פסין כו' ואם יותר מעשר בצוה"פ כו' וה"נ יכול לעשות במבוי כו' והא דפריך הכא מבוי מבוי נמי אסרי אהדדי היינו כשראשי המבואות מתוקנים בלחי או קורה דקתני בברייתא עושה לחי כו' עד אין מערבין לחצאין כו' אבל בשני פסין כו' או בצוה"פ אפילו ביותר מעשר מהני כו' וכן אמר ה"ר מרדכי משמי' דהר"מ ומודה דהא דאמר דאמר ל"ש אלא לארכה דאפי' צוה"פ או פסין לא מהני אבל לרחבה מהני כדאמר משמי' דרבנן דתוס' דלרחבה. דמהני הוא בצוה"פ או בפסין מכלל דלארכו אפי' בכה"ג נמי לא ולאידך לישנא לרחבה נמי אפי' צוה"פ או פסין לא מהני דבלא"ה ללישנא קמא נמי לא ותו דאי דרב פפא בלחי וקורה מאי קאמר כמאן כר"ע הא רבנן נמי ע"כ לא קאמרי אלא בפתחא מעליא והכא נמי הא אפי' פסין מהנו וקס"ד מתניתא ה"ק ואין מערבין אותה לחצאין כלל כלל לא אלא או כולה או מבוי מבוי בפ"ע אפי' בלחי וקורה דומיא דרישא והא דקאמר מ"ש לחצאין דלא פריך מפסין דחצאין אלחי וקורה דמבוי מ"ש לחצאין דאפי' פסין וצוה"פ לא מהני למר לארכה למר אפי' רחבה דאסרי אהדדי מבוי מבוי בלחי וקורה נמי אסרי אהדדי דכולה כחצר אחד או כמבוי אחד דמיין ומשני דעבד דקה וה"ה צוה"פ או פסין והשתא בלאו צוה"פ ביתר מיו"ד או פסין ביו"ד ל"ש הכא ל"ש חצי מבוי ל"ש חצי חצר אסרי אהדדי ופסין או צוה"פ מהנו בכל דוכתא לבר מלארכה דלא מהני וללישנא בתרא דלרחבה נמי לא מהני חצי חצר או מבוי נמי לא מהני וכי קאמרו הר"מ והרא"ש וה"ר מרדכי משום דס"ל כלישנא קמא והא דמשני דעביד דקה ולא קאמר דעביד פסין או צוה"פ לפרוקי נמי לישנא בתרא דרב פפא דאמר לרחבה נמי לא מהני צוה"פ ולדידי' במבוי מבוי נמי לא מהני אלא דקה וה"ה ללישנא קמא דאמר לרחבה מהני צוה"פ במבוי מבוי נמי בצוה"פ או פסין קאמר אבל לחי וקורה לא מיהא מ"מ דחיקא שיטתי' חדא מדשנינן דעביד דקה דקה דמהני אפי' לחצר דמבוי אין הא פסין או צוה"פ לא ואי ללישנא מא מהני צוה"פ לימא בהדיא ללישנא בתרא דקה וללישנא קמא פסין ומדסתים מכלל דכ"ע דקה דוק' ותו ללישנא קמא אפי' למאי דמשני לא דמי לחצאין דארכה למבוי מבוי דהתם אפי' צוה"פ לא מהני ואלו במבוי מבוי מהני ומאי קושיא מ"ש לחצאין דלא אימא במבוי מבוי אפי' לחי וקורה נמי מהניא ולא דמי לארכה דחצאין ואי ללישנא בתרא לחוד פריך הרא"ש דאמר הלכתא כלישנא קמא מבוי מבוי דאמרת לחי וקורה לא מהני מנא לך הא וכ"ת קסבר הרא"ש קושיין ללישנא בתרא לחוד דמבוי מבוי לרחבה לחצאין דמיא ופסין דאמר מסברא קאמר דרחבה נמי פסין או צוה"פ בעי חדא הא איהו דאמר דוקא בלחי וקורה הוא דאין מועיל כו' מכלל דתלמודא אין מועיל קאמר אפי' ללישנא קמא ועוד דקאמר והא דפריך הכא מבוי מבוי כו' היינו במתוקנים בלחי וקורה דקתני בברייתא עושה לחי כו' ואי איתא לימא דאמתוקנים בצוה"פ נמי פריך וללישנא בתרא דאמר לרחבה נמי לא מהני צוה"פ הלכך מסתברא תרין מילי אתמרי ברשויות חדא פירצה לרשות האסור לו ואידך רגל דחברי' כל היכא דדרס רגל דחברי' ומשתמש בגווי' הו"ל רשותי' דחברי' והיינו עירובי חצירות לגבי פירצה אהני לחי וקורה או פסין או צוה"פ ולא מיבעיא פתחא מעליא וקמפסיק בין תרין רשותי ולגבי רגל דחברי' אפי' דלת נעול לא מהניא כבתים דאסרי בחצר וחצירות במבוי' והכי נמי משום רגל הוא דכולא העיר משתמשה בכולה ומערבי לכולה אהדדי אפי' דלת של ברזל לא מהני לאפסוקינהו אלא היכא דמסלקי נפשי' כגון לרחבה ללישנא קמא דכל חד אזיל ומשתמש להדי פתחא דידי' וכגון דקה דאפי' בחצר דמבוי מהני דמסלק נפשי' והיינו דאמרו ביר ושלמי עלי' דהא מתני' תני בשם ר' יודא אין מערבין אותה חצין וחלפי' שיטתא דר' יודא דתני ר' חייא כיצד מתירין רה"ר ר' יודא אומר לחי מיכן ולחי מוכן וקורה מיכן וקורה מיכן וחכמים אומרים כו' לא על הדא את אמרת אלא על הדא אפי' עיר גדולה כאנטוכיא ואין בה אלא דלת אחד בלבד מערבין עלי' תני בשם ר' יודא אין מערבין אותה חצין והכי מתרגמא דירושלמי פליגא אדבבלי דאמרו דר' יודא אעיר דמתני' אמר אין מערבין לחצאין וקסברי עיר שיש לה כמה פתחים אפי' של יחיד לא הויא כולה כמבוי אחד שפתוחין לו חצירות או כחצר שפתוחין לה בתים וקס"ד הא דאין מערבין אותה חצין משום שנפרצה חצי' לחצי' במלואה והו"ל נפרצה במלואה למקום האסור לה וקשיא לי' דר' יודא אפי' ברה"ר מתיר בלחי וקורה ולא מיבעיא הכא ומשני הא דר' יודא על הדא אין בה אלא דלת א' דהא כחצר אחד וכמבוי אחד הוא וכי היכי דרשות בתים אסרה אחצר ורשות חצירות אסרה למבוי הכא נמי חצי מבוי לחצי לא מהני בי' הפסקה דמהני אפי' ברה"ר ואף הריא"ף והרמב"ם והרשב"א קפסקי ואמרי אין מערבין לחצאין ולא מבוי מבוי אלא ע"י דקה ולא אמרי דפסין או צוה"פ מהני אלמא קסברי דלא מהני מיהא איכא למימר אינהו לטעמי' דס"ל כלישנא בתרא דאפי' לרחבה לא מהני צוה"פ ומבוי מבוי כלרחבה דמיא: