גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק חמישי - כיצד מעברין · דף נה.
לא צריכא משתי רוחות פירש"י א' לצפון וא' לדרום מסתברא ה"ה אחד בצפונית מערבית וא' במערבית דרומי' כגון זה רואין כאלו חוט מתוח לצפון וחוט מתוח למערב ואח"כ ממלא את הקרן ליתן לו פיאות:
עיר העשוי' כקשת כו' ואם לאו מודדין לה מן הקשת אמר הרשב"א (עה"ק שער ה' סימן י"ב) אם יש בין הראשון ד' אלפים כל צלע עיר לעצמה:
ומסתברא לא אמרן אלא בהולך דרך היתר אבל במהלך דרך בתי הקשת אפילו זה שבראשו זה הולך דרך בתי הקשת עד ראשו השני. ומודד משם אלפים וכן זה שבאמצע הקשת הולך דרך הבתים מזה ומזה ומודד מראשי הקשת אלפים. לא מיבעיא אם כל הקשת מובלע בתוך תחומו או אם ממקום שנתקצר מד' אלפים עד סוף הקשת מובלע בתוך תחומו דכל מודד ובא לעיר אחרת אם כלתה מדתו חוץ לעיר כולה כד"א אלא אפילו כלתה מדתו בחצי הצלע או הבית דלכל מודד ובא אם סוף מדתו כלתה בחצי בית אין לו אלא חצי בית הכא כולה כד"א מידי דהוה אשתי עירות סמוכות והכא שתי צלעות הא סמוכות נינהו ואם לחשך אדם לומר הכא הואיל ולא הוו מכוונות לא תיפשוט לי' מדאביי דאמר דאי בעי הדר אתי דרך בתים והכא ביתר מאלפים ממקום שנתקצר מד' אלפים מדפליג רבה ב"ר הונא ואי ס"ד לא אמרינן כולה כד"א היכי אתי דרך בתים הא כלתה מדתו חוץ מיתר ואין לו אלא חצי בית ומהא תיקשי להרב בעל העתים דאמר היה משמי' ביש ביניהו ד' אלפים הן כיושבי צריפין ומודדין לכל אחד מפתח ביתו וכן אמר רש"י לכ"א מפתח ביתו ואי איתא מאי הדר אתי דרך בתים הא ביושבי צריפין ודאי לא אמרינן כולה כד"א והכא אי כלתה מדתו בחצי בית אין לו אלא חצי בית והיכי מטי ליתר ומפרקינן אמר לך הרב בעל העתים הכי אי אתי דרך בתים ביתא קמא הא מובלע בתחומו ואמרינן כולה כד"א וכיון דלא הוי אלא כד"א ביתא תנינא נמי מובלע בתחומו והוי כד"א וכן כולהי בתי וביתא בתרא נמי מובלע בתחומו עד חמש מאות בתי ובדאיכא בין יתר לקשת טפי מחמש מאות בתי לא קמיירי והשתא להרשב"א נמי ליכא למשמע מיני' אימא הבתים מן המדה כ"ח כד"א:
אמרו רבותינו בעלי התוס' לרבא ברי' דרבה בר הונא אם אין בין יתר לקשת אלא אלפים אפי' יש בין שני ראשי' ד' אלפים מודדין מן היתר דכולה יתר הא מובלע בקשת וכן אמר הרא"ש וכן אמר ברי' הרב בעל הטורים דלא אמרי' מן הקשת אלא בתרתי לגריעותא דאיכא בין יתר לקשת טפי מאלפים ובין שני ראשי' ד' אלפים אבל בחד מהנך מודדין מן היתר ובתרתי לגריעותא מודדין ממקום שנתקצר עד שאין ביניהן ד' אלפים אי ממקום שלא נשאר עד הקשת יותר מאלפים הוי בה הרב בעל מגן אברהם הא לא אמרינן דתוך אלפים מודדין מן היתר אפי' יש ביניהן יותר מד' אלפים אלא לחיצונים אבל לא מצעים לא כדאמר גבי ג' כפרים המשולשין ובעל הטורים אמאי סתים ואנן מדילי' מוספינן לי' הא הרב בעל הטורים הוא דאמר נמי בג' כפרים משולשין שלא תהא האמצעית גדולה מהאויר שביניהן והיינו כפירוקא בתרא דבתוס' ולהאי פירוקא בקשת כלל כלל לא אפי' חיצונים דקשת ואיכא ד' אלפים בין שני ראשי' אע"ג דליכא אלא אלפים בין יתר לקשת כדאמור בתוס' וכן אמר הרא"ש ולהך שינויא אפי' לבני ראשי הקשת אין נותנין כו' ואדקשיא ליה למה סתם לותבי' מדידי' אדידיה דכולי' מילתי' ליתא והרש"א אמר (ד' נ"ז ב') בשמעתא דג' כפרים משולשין אהא דפריקו רבותינו בעלי התוס' דלא שרינן לחיצונים והכא הא אמרו לרבא כולהי שרי הואיל ואיבלע מצד אחד ורבא דאותבי' לאביי התם מדרב הונא אע"ג דהתם ליכא אלא אלפים ופריק לה כדאמר אביי התם אהא דהכא אפי' ביתר מאלפים מודדין מן היתר כרבא ברי' דרבה ב"ר הונא והתם לא אמרינן רואין אלא עד אלפים דהכא אי בעי אתי דרך בתים התם ליכא בתים ה"נ בדאיכא בין החיצונים ד' אלפים ומובלעין בתוך אלפים הכא איכא דרך בתים התם ליכא דרך בתים ובהא פריך לה לשמעתא דהתם אליבא דרבנן בעלי התוס' ואנן לא ידעינן להאי פירוקא מי דמי ביתר מאלפים וליכא ביניהן ד' אלפים גבי קשת אי בעי אתי דרך בתים להאי גיסא דיתר ותחומי' דהאי גיסא הא מיבלעא בתחומי' דאידך גיסא אבל גבי כפרים דליכא בתים טפי מאלפים היכי אתי לחיצונים אבל בתוך אלפים וביניהן ד' אלפים גבי קשת נמי לאו משום דאתי להאי גיסא דיתר דרך בתים דכי מטי להאי גיסא דיתר מאי הוי אכתי איכא ביתר טפי מד' אלפים ולא מיבלעי הנך תחומין אלא משום דיתר מיבלע בקשת בתוך אלפים התם נמי מיבלע אוירא דכנגד אמצעי בתוך אלפים ואידך קמ"א ושליש הוא דהוי ותו מה לי אתי דרך בתים מה לי אתי דרך אלפים סוף סוף הא מצי אתי מאמצעי לחיצון וסוגיא דהתם נמי דחיק בה טובא ומפרש לה למילתי' דאביי ורבא ולישנא דרבותינו בעלי התוס' והרא"ש לא משתמעא הכי אלא מסתברא דלהנך תרי פירוקי דבעלי התוס' לא אמרינן לרבא ברי דרבה ב"ר הונא דתוך אלפי' אפי' איכא בין הראשין ד' אלפים מודדין מן היתר אלא ד' אלפים בכל מקום מודדין מן הקשה וכדמשתמעא לישנא דרבנן דתוס' ולישנא דהרא"ש אלא לאידך פירוקא דבעלי התוס' דהיינו דקאמר הכא איכא למימר מלו משום דבתוך אלפים נינהו והרא"ש דאמר הכא דתוך אלפים אפי' איכא בין הראשין ד' אלפים מודדין מן היתר והתם אמר כהנך תרי פירוקי ובפירוקא בתרא מסיים ולהך שינויא אפי' לבני ראשי הקשת אין נותנין כו' הכא אבני ראשי הקשת קאמר ולשינויא קמא וכדסבר הרב בעל מגן אברהם אלא דהרב בעל הטורים קשיין אהדדי וליכא למימר קסבר הרב בעל הטורים התם הואיל וכפרים מחולקין נינהו לא שרינן הבלעה מצד אחד אבל הכא דחד עיר היא אמרינן הבלעה מצד אחד וכדאמרינן הכא כאן מרוח א' כאן מב' רוחות דמרוח אחד אמרינן הבלעה דמדאותבי' רבא לאביי מדרב הונא דאמר יתר מד' אלפים מודדין מן הקשת הא בפחות מד' אלפים ש"ד ובשתי עירות לא שרינן אלא קמ"א ושליש אלמא לקשת מדמי להו אלא קסבר הרב בעל הטורים אע"ג דרבא לא חשיב להו כמחולקין לגמרי ומדמי להו לקשת ואע"ג דבלאו דרך בתים דמיין הבלעה דידהו להבלעה דקשת מ"מ חמירא מקשת הוו דהתם דמי טפי לחד עיר דמחבר מרוח אחד ואתי נמי דרך בתים ליתר דחשיבא חדא טפי מהיכא דאתי דרך אלפים ואותבי' רבא מקשת דאסר רב הונא טפי מד' אלפים ועד כאן לא שרי בקשת אלפים אלא דדמי טפי לחד עיר אבל הכא אפי' בתוך אלפים נמי כי איכא בין החיצונים ד' אלפים לא ליחשב כחדא ושני לי' התם ליכא למימר מלו ולית ליה התירא עד אלפים אלא משום דדמי טפי לחד עיר הכא איכא למימר מלו ואע"ג דלא דמיא כולי האי לחד מתא שרי באלפים וכגוונא דפריש הרש"א ולהלכה מסתברא דאפי' ליכא אלפים בין יתר לקשת אי איכא ד' אלפים בין הראשין מודדין מן הקשת חדא מדאותבי' רבא לאביי מדרב הונא ושני התם ליכא למימר מלו ואפי' בתוך אלפים נמי לא דהתם הא בתוך אלפים היא ועוד מדאמר רבא ברי' דרבה ב"ר הונא אפי' יתר מאלפים ואי איתא האי אפי' הכי מיבעי לי' למימר לא אמרן אלא ביתר מאלפים אבל אלפים אפילו איכא ד' אלפים בין הראשין מודדין מן היתר לאו דבהא דכ"ע מודדין מן הקשת ובדליכא ד' אלפים הוא דפליגי והריא"פ נמי מדאשמטינהו לרבה ב"ר הונא וברי' מכלל דס"ל ל"ש אלפים ל"ש יתר מאלפים איתא לדרב הונא וכן הרמב"ם לא מפליג בה מידי וכן אמר הריטב"א דבד' אלפים בין הראשין בכל מקום מודדין מן הקשת:
הא דאמרי משמי' דרבן חננאל דר"ה לא קאמר אשני פגומין דתנא ברישא משום דמתניתא ברוח אחת לא קמיירי אכתי קשיא לימא אפגום אחד דאי איכא ד' אלפים לא אמרינן רואין השתא בשני פגומין לא אמרינן רואין פגום אחד מיבעיא ואכולהי בבי דמתניתין אלא איכא למיפרק דמתניתין ומתניתא בפגום ראשון קא מיירי ובתוך ע' אמה ושיריים דכ"ע אפי' טפי מד' אלפים כדאמרו רבנן דתוס' והרא"ש מיהא אכתי ברחבה בצד אחד הוי מצי אמר כדאמר הרא"ש:
כשתימצי לומר לדברי ר"ת והר"י הא דאמרינן בית שבתוך ע' אמה ושיריים מעברינן ליה לעיר ואפי' טובא כדאמרינן בעושין פסין דאזיל מקרניש תלתא פרסי דקיימי חדא בע' אמה ושיריים דחברתה לא אמרן אלא בעיר שאין בארכו ד' אלפים ואין באלכסונו מבית לראש העיר השני ד' אלפים אבל בעיר ארוכה שיש באלכסונה מבית לראשה השני ד' אלפים אין מהלך אלא כנגד הבית בין העיר לבית אבל שלא כנגד הב ית לא ולא תימא ליזיל עד אלפים כנגד הבית כאלו חוט מתוח עד אלפים דא"כ בשני פגומין לישתרי ד' אלפים כאלו חוט מתוח מזה עד אלפים מכאן ומזה עד אלפים מכאן וכן קשת שיש בראשי' ד' אלפים למשחי' מן היתר אלא כי איכא בעיר ד' אלפים לא אמרינן רואין כלל ומדהריטב"א משמי' דהראב"ד דאמר דלא מעברינן בכה"ג אלא בפגום כנגד אמצעיתא משמע דאפי' בין העיר לפגום נמי לא דבעיר ד' אלפים ופגום בצדה לא אמרו עבור כלל משמי' דהרשב"א אמר עיר העשוי' כקשת הוא דאמרינן הכל כיון שישובו של עיר כן אינה עשוי' להתמלאות אלא אם באו להוסיף על העיר אין מוסיפין באמצע אלא בראשי הקשת הן מוסיפין והולכין כו' אבל פגומין עשוין להתמלאות וכדאמרינן גבי ג' כפרים הכא איכא למימר מעלו אלמא בדאיכא למימר מלאוה תליא מילתא ובעיר העשוי' כמין ג"ם אמר הריטב"א משמי' דרבוותאי כגון שיש באלכסון שמזוית לזוית פחות מד' אלפים ודכולהי קשיא דהריטב"א משמי' דהראב"ד כדאקשי הריטב"א דלא אשכחן לה להאי חילוקא בתלמודא לא בפגומין ולא בבורגנין ולמאי דאמרינן אנן דבין העיר לבית כנגד הבית מ"מ שרי קשיא כי הא דאמרי רבנן דתוס' אפגום אחד הא רחבה מצד אחד רואין כאלו היא שוה ועגולה כאלו היא מרובעת והכא הא לא שוה ולמימר נמי דפגום עדיף הואיל ולאו מגופה דעיר בטיל כדאמרי רבנן דתוס' והרא"ש לא מסתברא מי איכא דגופא דעיר לא מצטרף ולאו גופא ולא מחברה לה ליצטרף ורבנן גופי' לא ברירא להו האי סברא למימר הכי אלא ושמא אמרו ודהרשב"א נמי דחיקא ונחזי אנן מדלא אתמר דרב הונא אלא בקשת רב הונא קשת דוק' אמר ותו לא מידי ובקשת עגולה ולא בכמין ח' ופגום דבע' אמה ושיריים מעברינן לי' לעיר אפילו עיר כנינוה ואפילו פגומין טובא דכל חד בע' ושיריים דחבריה ורואין כאלו חוט מתוח עליה כנגד כל העיר משום דעיר כולה כד"א ואפילו היא כנינוה ועיבורה שכנגדה כמותה ואפילו אלפים טובא הואיל ומתעברי בהדי' עיר כד"א דמיין וכן עיר כמין גא"ם רחבה מצד אחד וכמין ח' כיון דבתים כנגדה מתעברין עמה ורואין כאלו חוט מתוח עליהן על פני כולה כד"א אלא בעיר העשוי' כקשת העגולה בולט חוץ לכנגדה כי ליכא ד' אלפים. מצטרפי ראשי' וכולה כחדא מתא היא אבל איכא ד' אלפים לא מצטרפי ראשי' ובתי הבליטה לאו כנגד העיר נינהו ולרב בעל העתים דאמר כיושבי צריפין לא קשיא מידי מפגום דהתם עיר מעליא ועיבורה רואומר אבל הכא לאו וויר היא כלל ולפי הא דאמרו בירושלמי כאן לעבר כאן להלך דלהלך בין הבתים אפילו טובא אבל לעבר כנגדה עד אלפים ותו לא וכדבעינן למימר קמן בשמעתא דקרפף אלמא לא בעינן בהא תחום שוה לענין ד' אלפים נמי נימא להלך הוא דשרי ומתניתין ומתניתא דפגום בפגום ראשון בתוך כ' ושיריים דכ"ע אפילו טפי מד' אלפים וכולהי שמעתא דשרי טובא לא שרי אלא להלך בין הבתים אבל לא לעבר כנגדן:
הא אמרה רב הונא חדא זימנא אמר הריטב"א ודלמא אתא לאשמעינן אע"ג דהוי לה צד היתר לא יהבינן לה טפי מקמ"א ושליש ופריך א"ה אינו אלא בקמ"א אמה ושליש מיבעי לי' ע"כ ולדידי' למאי דס"ד מעקרא דהתם נמי מרוח אחת נמי הוי קשיא וטפי הוי קשיא לי' למה לי למימר שריותא א"נ למאי דס"ד מעקרא ע"כ איסורא קמ"ל דלא יהבינן לה טפי אלא השתא ניחא לי' למימר שריותא קמ"ל דמשמע לישנא טפי: