גאון יעקב על עירובין· רבי יעקב כהנא
פרק חמישי - כיצד מעברין · דף נד.
הכי מתנינן א"ת למוצאיהם אלא למוציאיהם בפה. דמוצא בלא יו"ד הוא לשון מציאה ומוציא ביו"ד הוא ל' הוצאה וקנסיב להאי קרא אתוריך חיי ואתקיים ביך לא נסיב א"נ הא בהא תליא כדתנן כל השוכח דבר אחד ממשנתו מעלה עליו הכתוב כאלו מתחייב בנפשו כו' הא אינו חייב עד שישב ויסירם מלבו אלמא יושב ומסירם מלבו חייב מיתה וה"נ שונה בלחש כמסירה מלבו דמי דהו"ל למיפתח פומי' ולא שכח. והיינו דכתיב חיים הם למוצאיהם בפה הא אינו מוציאם בפה חייב מיתה דגרם לנפשי' דלשתכחי מיני':
לעשבי השדה שאין מוליד להם הללו נוצצין מעצמן והללו נובלין מעצמן לא בכח אב ואם וכן בני אדם אף שיש להן אב ואם כ"א יש לו מזל לעצמו או לפי מעשיו מעשיו יפרנסוהו מעשיו ירעיבוהו. וכדתנן שהרעותי את מעשי וקפחתי את פרנסתי:
כי לוית חן הם. ואדרך קאי דצריך לחן דלא לאזוקי לי' מאן דאשכחי' כדתקינו רבנן בתפילת הדרך ותתננו לחן ולחסד וכו':
ר' זירא אמר מהכא. לרש"י אינו ענין למה שלמעלה דאנן דלא למיגרס בלחישה קיימינן אלא במענה פיו כמו בדבור פיו ודכוותי' טובא בקראי דפתח בויען:
ונראה ואינו נראה לרש"י קשיא הא האי וענקים אתורה קאי דאיהי הויא ענקים לגרגרותיך ונראה ואינו נראה את"ח קאי דאיהו לא לתחזי בשוקא אלא כדאמרינן בעלמא אם ראית דור שהתורה חביבה עלי' ואמרינן בשעת המכנסים פזר בשעת המפזרים כנס ואמרינן תלמיד שלא הגיע להוראה ומורה עליו נאמר כי רבים חללים הפילה ותלמיד שהגיע ואינו מורה נאמר ועצומים כל הרוגי' בפני רבו וכדאמר דוד בלבי צפנת אמרתיך ואוקימנא לפני רבו בריש הדר אלמא עת לפזר דברי תורה ולהשמיעה לרבים ועת לכנס להטמינה ולהצפינה והיינו דכתיב ענקים ד"ת הן ענקים לך שפעמים אתה צריך להראותן ופעמים לכסותן וקאמר אם אדם משים עצמו כענק זה כו' ונראה לפעמים לחכם ולמורה ופעמים אינו נראה ונחבא: