גאולת עולם על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · ארמי אבד אבי
פסקה ב
צא ולמד וכו' ולבן בקש לעקור את הכל. אפשר לרמוז שרצה להרוג לרחל ולאה בנותיו ורמז לעקור לרחל עקרת הבית רצה לעוקרה, לעקור את הכל ר"ת לאה.
א"נ אפשר לרמוז בקש לעקור, לעקור גימט' לעשו רמז בזה מה שכתב לעשו בת"ב מריר"י על יעקב שנטל ממונו וגזל בנותיו ולכן ירדוף ליעקב לעשות נקמה וכמו שכתוב בס' הישר ובזה פירשנו מ"ש יש לאל ידי לעשות עמכם רע ואלהי אביכם אמר אלי השמר לך מדבר עם יעקב וכו' שכוונתו יש לאל ידי לעשו"ת כלומר לשסות בכם עשו ורמז לעשו ות' איש עמו וזהו לעשות לעשו ת', כי מה שהוזהרתי הוא שלא לדבר אני עמכם, ונמצא שבזה בקש לעקור את הכל, גם הרמז בר"ת לא"ה, היינו שכל הרעה הבא עלינו נמשך ממה שהחליף לאה ברחל וכמ"ש רבינו מהר"ם אלשי"ך ז"ל שעל ידי דיוסף היה קטנן של שבטים נתקנאו השבטים במה שיעקב אע"ה עשה לו כתנת פסים ומזה נמשך שירדו אבותינו למצרים כמ"ש פ"ק דשבת, ומזה נשתלשל שעע"ז ואח"ך נעשה העגל ונתקלקל העולם ונמשכו כל החרבנות והצרות, ומה גם למ"ד שגלות מצרים וכל הגליות על מכירת יוסף, והכל בא מאשר הן חליפות לאה ברחל דאם היה לוקח רחל בתחילה והיה נולד יוסף ראשון לא נתקנאו אחיו הקטנים עליו ולא היה גלות, והרי איך בענין לאה הרמוז בר"ת לעקור את הכל, היה סיבה לעקור את הכל לולי ה' שהיה לנו, וז"ש ארמי אבד אבי וירד מצרימה אבד אבי ע"י ענין לאה אובד בהוה ונמשך וירד מצרימה שהגלות בא ע"י מכירת יוסף.
א"נ ארמי אבד אבי ארמ"י גימ' עמלקי כמו שראיתי לרבינו אליעזר מגרמיזא ז"ל בכ"י שכל ענין לבן היה על ידי עמלק וז"ש ויוגד ללבן כ"י בר"ח גימטריא עמלק עכ"ל ואפשר שע"י עמלק שלח הכתב הנז' לעשו וכן ראיתי לרבינו אליעזר הנז' שכתב ויוגד למלך מצרים כ"י בר"ח העם גימטריא עמלק שעמלק הגיד לו, והוא היה תמיד רצועת מרדות לישראל כי כן ציותה לו תמנע לפי שלא רצה יעקב לקחתה כמשז"ל, ורבינו האר"י ז"ל כתב דר"ת תמימה משיבת נפש עדות הוא תמנע, ואפשר דהעוסק בתורה לשמה שהוא תקון אשת חיל מלכותא קדישא מבטל קליפת תמנע אשת זנוני' שלכן לא חפץ לקחתה יעקב אע"ה ולכן זכה ליקבר גופו ועצמותיו בארץ ישראל כמ"ש רבינו האר"י ז"ל משם רבינו קולונימוס ז"ל. [והגם דרבינו האר"י זצ"ל פירש שיחותיו דרמז משז"ל דאפילו קורא כל היום פסוק ותמנע היתה פלגש הקב"ה קובע לו שכר ע"ש יתכן לומר שהעוסק בתורה לשמה וכו' כמ"ש בפנים]. ולפי מה שכתבנו בעניותנו הטעם פשוט דארץ ישראל רומז למלכות אשת חיל ויעקב אע"ה שהרחיק אשת זנונים זכה ליקבר בארץ חי"ה הרומז"ת לאשת חיל, וכתבנו בעניותנו בדרושים שזה רמז הפ' אל נא תקברני במצרים וכו' אפי' קבורת גופו לשעה וישבע לו אז וישתחו ישראל על ראש המטה שהיתה מטתו שלימה שלא דבק בתמנע ולכן זכה ליקבר גופו ועצמותיו בארץ ישראל.
ולפום מאי דאמרן דעוסק בתורה לשמה נצול מקליפ' תמנע א"ש לדרכנו רמז הרב ז"ל כי תמימה משיבת נפש עדות ר"ת תמנע כלומר בזכות עסק תורה תמימה אתה נצול מקליפת תמנע וזה טעם דכשרפו ישראל מהתורה בא עמלק בכח תמנע אמו.
וזה רמז עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש שהוא ר"ת עמלק ושני נונין כמ"ש הרב המקובל מהר"ר נתן שפירא ז"ל בעל מצת שמורים לפי דרכו. ועם האמור אפשר דע"י עסק התורה נצול מתמנע ועמלק לפי שנדבק בשכינה אשת חיל וז"ש עדותיך נאמנו מאד לביתך נאוה קודש שהיא השכינה ן' תתאה ובכחה ון' עילאה מבטל עמלק הרמוז בר"ת וב' נונין הם מפרידים עמלק ור"ת עדותיך נאמנו מאד ר"ת מנע וס"ת גי' הויה ואות ד' רמז לקבה"ו ודוק היטב.
ורבני אשכנז פירשו וענית ואמרת ארמי אובד אבי ופירש"י וענית ואמרת הרמת קול ארמי אובד אבי לבן שבקש לעקור את הכל במ"ש אסור לאדם להשמיע קולו בתפלתו והטעם דהקב"ה יודע המחשבות וחוקר לב בוחן כליות, והמתפלל בקול הוי ח"ו כאלו אינו שומע בלחש לכך מגביה קולו, וז"ש וענית ואמרת בקול וכ"ת יש לחוש ח"ו לז"א ארמי אבד אבי והוא במחשבה לבד וא"כ אני מודה שיודע מחשבות, ומאחר שכן אין לחוש לומר בקול רם ודוק.
פסקה ג
ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם. אפשר דהכונה שלא ירד להשתקע בטומאת מצרים ח"ו אלא לגור לשון אסיפה כי כונתם לברר ולאסוף ניצוצות הקדושה אשר שם בערות מצרים שנאמר לגור בארץ דידוע כי כל הברורים ע"י השכינה שנקראת ארץ וז"ש לגור בארץ לאסוף עם השכינה הנקראת ארץ באנו לברר ולהעלות ניצוצי הקדושה, ואומרו מלמד היינו ללמד דין כי הנה ביציאת מצרים נאמר לא תוסיפו לראותם עוד עד עולם והטעם כתב רבינו האר"י ז"ל שכבר נתבררו ני' הקדושה והדין הוא כי לילך לסחורה מותר כמ"ש הרמב"ם וז"ש מלמד שלא ירד להשתקע דאפי' כשהיו ניצוצות הקדושה לא ירד להשתקע אלא לגור לאסוף ני' הק' ומינה דכשלא יש ני' הק' מכ"ש שאסור לירד להשתקע אבל לסחורה מותר.
פסקה ד
במתי מעט כמ"ש בשבעים נפש ירדו אבותיך מצרימה וכו'. אפשר לפרש במה שאמרו רז"ל דהשכינה השלימה מנין השבעים למאן דאמר, והנה מצרימה גימט' שכינה וז"ש בשבעים נפש ירדו אבותיך וכי תימא אינם ע' וחסר א' לז"א מצרימה גימטריא שכינה כביכול היא השלימה החשבון.
א"נ שיעקב והשבטים היו סוברים שצריך להיות ת"ל שנה במצרים והגם כי יש דרשות ורמזים שידעו יעקב אע"ה ויוסף הצדיק ע"ה שינכה מן הגלות ובעניותנו כתבנו כמה רמזים בקונטריסנו כטעם לצ"ד האמור, עם כל זה הדרשא תדרש לכל צד כנודע ובפרט שאמרו רז"ל דמשה רבינו טען שלא נשלם הגלות כמשז"ל אמנם ה' ברחמיו הרבה אותם מאד מאד וע"י הרבוי יצאו כמשז"ל ואפשר שזה רמז בע' נפ"ש גי' ת"ל ירדו אבותיך מצרימה שדעתם היה להשלים ת"ל שנה והראיה משה רבינו שכך סבר וזה רמז בר"ת בע' נפש ירדו אבותיך שהוא ר"ת נביא רמז למשה רבינו ע"ה והלך יעקב אע"ה כפרה הנמשכת אחר ולדה שיוסף היה במצרים כמו שארז"ל וזה רמז ס"ת בשבעים נפש ירדו אבותיך ס"ת משוך, ועכ"ז ועתה שמך ה"א כככבי השמים לרוב רמז דע"י ריבויים יצאו ברד"ו שנה וכל הטובה הזו בשביל השכינה שהיא עמך וזה רמז לרוב גימט' רחל רמז לשכינת עזנו.
ואומרו שמך ה"א כככבי השמים לרוב הגם שנודע מנינם עתה אפשר במה שפירשו כת הקודמים מ"ש פ"ב דיומא כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר כאן בעושים רצש"מ כאן כשאינם עושים רצש"מ ויש לחקור דאמרינן פ"ב דקדושין האומר לאשה התקדשי לי ע"מ שאני צדיק גמור והוא רשע מקודשת שמא הרהר תשובה בלבו אלמא בהרהור תשובה נעשה צדיק וא"כ אם ישראל לא היו עושים רצונו של מקום וכמו רגע הרהרו תשובה בלבם ונעשו כלם צדיקים גמורים ועושים רצונו של מקום איך כרגע אחד יתקיים אשר לא ימד ולא יספר, וניחא להו דכשאינם עושים רצונו של מקום כל א' נחשב אחד פשוט, אך כשעושים רצונו של מקום כל א' נחשב להרבה אנשים כמו שאמרו גבי יאיר בן מנשה שהיה שקול כרובה של סנהדרין וכיוצא ולפי חשיבותם קרי בהו לא ימד ולא יספר עד כאן דבריהם ז"ל, ולצד זה אמר ועתה שמך ה"א כככבי השמים לרוב שמך מלשון שומא כמו שדרשו רז"ל על פסוק ושם דרך אראנו בישע אלהים וזה שהקב"ה מחשיב אתכם לסך עצום אשר לא ימד כככבי השמים לרוב מצד גדולת נשמתכם ועליונותה המופלא ודוק.
פסקה ה
גדול ועצום שנאמר ובני ישראל פרו וישרצו וירבו ויעצמו במאד מאד ותמלא הארץ אותם. אפשר דדרך התאומים להיות חלשים אכי"ן ורכי"ן, וזהו תאו"ם אל תאו"ם בשני תאומים וק"ו שהיו ששה בכרס אחד, לזה הודיענו שהיו כלם חזקים בכח גדול והטעם לפי שהיו יולדות בשדה ותאומו"ת יכסיומו תבלעמו ארץ וכמ"ש על גבי חרשו חורשים וה' ברחמיו שולח מלאכיו לגדלם ולהניקם כמשז"ל וכיון שהיו מגודלים בנעוריהם ממלאכי עליון היו חזקים וכחם גדול, וזאת לפנים פירשנו בעניותנו ותמלא הארץ אותם שהיו מניחים אותם בשדות ושם גדלים ונבלעים בקרקע כמשז"ל ע"פ על גבי חרשו חורשים וכאמור וז"ש ותמלא הארץ ממש אותם, ולפי דרכנו אפשר לפרש פרו וישרצו וכו' שהיו יולדות ששה בכרס אחד כמו שפירשו רז"ל על פ' זה, וכי תימא א"כ יהיו חלושים כדרך התאומים לז"א לא כי אלא ויעצמו במאד עצומים בכח גדול, והטעם לזה ותמלא הארץ אותם שהיו יולדות בשדה ונגדלים ע"י המלאכים וזה גרם להם שהיו עצומים בכח גדול.
וזהו שאמר רבבה כצמח השדה נתתיך כצמח השדה דייקא כך היו יולדות בשדה ונבלעים ותרבי ששה בכרס אחד וע"י שהייתם בשדה וגדלים ע"י מלאכים לכן ותגדלי בכח שהיו גבורים וחזקים כדבר האמור.
פסקה יא
ונצעק אל ה' אלהי אבותינו וכו'. במס' ערובין דף ס"ה ע"א אמר רב ששת משם ראב"ע יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין מיום שחרב בית המקדש ועד עכשיו שנא' לכן שמעי נא זאת עניה ושכורת וכו' מתיבי שכור מקחו מקח וכו' הרי הוא כפקח לכל דבריו אלא שפטור מן התפלה מאי יכולני לפטור דקאמר מדין תפלה, והגאון מהר"ר נפתלי בשם הגאון זקנו זכרם לברכה דקדק דהא יכולני לפטור מן הדין קאמר ואיך משני דיכולני לפטור הוא מדין תפלה ופירש במ"ש שם בעירובין דף מ"א ת"ר שלשה דברים מעבירין את האדם על דעת קונו ואלו הן עכו"ם ורוח רעה ודקדוקי עניות למאי נפקא מינה למבעי רחמי עלייהו, למדנו מכאן שהעניות מעביר את האדם על דעת קונו ופטור שהוא אנוס אמנם הוא חייב שלא התפלל על זה וכדמפרש למאי נפקא מינה למבעי רחמי עלייהו, ומעתה אתי שפיר מאי דקאמר יכולני לפטור את כל העולם כלו מן הדין וכונתו מכל דין שבעולם כמו שהוא פשט הלשון דהרי הם עניים ודקדוקי עניות מעבירין את האדם על דעת קונו והוא אנוס ואם נפשך לומר דעדיין הם מחויבים דהו"ל למבעי רחמי לז"א ושכורת וכו' ושכור פטור מן התפלה ומאחר שהוא פטור מן התפלה פטור מן כל דין דאנוס הוא ואינו יכול להתפלל דשכור הוא וזאת תורת העולה שהוא פטור מן הכל עכ"ד והבאתיו אני עני בקונטריס שמחת הרגל ובזה פירשתי הפסוק הזה ע"ש באורך וס' סמיכת חכמים אין בידי כעת.
אך עתה אומר דעפ"ז ניחא לשון התלמוד דקאמר מאי יכולני לפטור דקאמר מדין תפלה והוי ליה למימר מאי מן הדין דקאמר מדין תפלה ומאי אית ליה למינקט מ"ש יכולני לפטור והלא כל עצמו אינו אלא על מן הדין דקאמר ויותר צודק היל"ל מאי מן הדין מדין תפלה, ולפי שיטת הרב ניחא דאי הוה נקט מאי מן הדין מדין תפלה היינו סוברים דלא פטר אלא מדין תפלה לחוד והוה קשיא לן דאיך נקט מן הדין סתם ועל מי סמך שנבין דכונתו על דין תפלה לחוד, ולזה בדקדוק אמר מאי יכולני לפטור כלומר דמה שאמר מן הדין כדקאי קאי שהוא לכל דין אלא שהוא בטענת שפטור מדין תפלה כדתרגמה הרב ז"ל.
אמנם יש לדון בזה דראב"ע רצונו לפטור את כל העולם שהם שכורים ועניים והם אנוסים וא"ת ליבעי רחמים פטורים להתפלל שהם שכורים והרי כל יש' בגלותם מתפללים תדיר ג' תפלות ובתי כנסיות ובתי מדרשות יוכיחו מלאים על כל גדותם מישראל מתפללים וקורין וא"כ הדר דינא דה"ל להתפלל על העניות נמי ועל כל צרתם ולית להו פטר"י מדין שכור שפטור להתפלל, שהרי הם מתפללים תמיד שלש איבעיו"ת ביום ואמרינן יתפלל אדם כל היום כלו, ואפשר לומר דכיון דלפי האמת הם פטורים מתפלה כדין שכור, ומה שמתפללים הוא לפנים משורת הדין, אינם מתחייבים על שלא התפללו על העניות כיון שמן הדין פטורים משום תפלה, ואף דמתפללים הוא לפנים משורת הדין ואין לחייבם על שלא עשו לפנים משורת הדין למבעי רחמי על העניות דלא שייך חיוב אלא בדבר שהוא חייב מן הדין ולא נחייבהו משום דהו"ל לעשות לפנים משורת הדין, ואפשר שזהו דקדוק דברי ראב"ע שאמר לפטור מן הדין כלומר דוקא מן הדין גמור אבל יש קצת פקפוק על מה שנהגו לפנים משורת הדין, ומיהו מן הדין הם פטורים כדאמרן.
וזה אפשר מ"ש דהע"ה מזמור נ"ה מקול אויב מפני עקת רשע וכו' ואימות מות וכו' אני אל אלהים אקרא וה' יושיעני ערב ובקר וצהרים אשיחה ואהמה וישמע קולי, הכונה דהיה הצרה גדולה יותר מגלות שנחשב לשכור וגם בצרה גדולה שמעביר על דעת קונו, ועם כל זה אני אל אלהים אקרא מדת הדין כי אנוס אני מרוב הצרה ופטו' מתפל' ועם כל זה אני מתפלל ובכח זה אתפלל גם למדת הדין, אמנם וה' יושיעני רחום בדין כי וה' הוא ובית דינו כמשאז"ל ולא תימא שעתה נתחזקתי להתפלל דוקא אין זה כי בכל צרותי ערב ובקר וצהרים אני מתפלל ויען כי אני פטור מהכל ועושה לפנים מש"ה וישמע קולי.
והנה במצרים עדיין לא נצטוו בתורה ומצות ובכלל הוא שאין מצווים בתפלה. ועוד שהם שכורים בגלות והם פטורים מתפלה אפי' אחר שיהי' מצווים וז"ש ונצעק אל ה"א וישמע קולנו דייקא שאין אנו מצווים להתפלל וגם וירא את עניינו שאנו עניים ואת לחצנו בגלות מר וקשה וא"כ אנו פטורים שאנו אנוסים ושכורים ועם כל זה אנו צועקים הגם ששכור פטור מתפלה ולכן וישמע קולנו.
פסקה יג
וישמע ה' את קולנו כמ"ש וישמע אלהים את נאקתם וכו' וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ כמ"ש וירא אלהים את בנ"י וידע אלהים. אפשר לומר במה שכתבנו בסמוך דהיו עניים ושכורים מהגלות והם אנוסים ופטורים לכן וישמע אלהים את נאקתם אפי' מדת הדין שמע נאקתם, וז"ש וישמע ה' את קולנו כמו שנאמר וישמע אלהים את נאקתם וכו' וירא את עניינו זו פרישות דרך ארץ ועכ"ז היו גדורים בעריות וירא אלהים את בני ישראל כלם מיוחסים וידע אלהים לשון חיבה. וכמ"ש במדבר רבה פ"ג דבזכות שנתרחקו מזנות יצאו ממצרים, וראיתי בקצור ס' גבורות ה' שכתב בפסקא זו דבתיבת פקד שאמר משה רמז להם כל הרפתקי דעדו עלייהו דתיבת פקד הנעלם מאות פ"א הוא א' והנעלם מק' ו"פ והנעלם מאות ד' ל"ת רמז ת"ל שישבו במצרים פ"ו קושי השעבוד וא' שנה אחרונה שנצטרע מלך מצרים והיה שוחט התנוקות ע"כ דברי קצור גבורות ה'.
ולי ההדיוט אפשר לרמוז במ"ש הרב ש"ך ז"ל על התורה דאלהים הוא דין והוסיף ברחמיו אחד על מנין אלהים שהוא פ"ו ונעשה פ"ז והוא גימטריא אני ה' שהוא גי' פ"ז וז"ש וזה לך האות כי אנכי שלחתיך ר"ל אות יתר על אלהים והוא גימטרי' אני ה' עכ"ד ובהא ניחא דהנעלם של פקד הוא ת"ל כנגד שני הגלות, ונשאר פ"ז שהוא גימטרי' אני ה' ובזה יצאו כדברי הרב ש"ך ז"ל.
פסקה כג
ובאותות זה המטה וכו'. אפשר במ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ש הלוי בן אלקבץ כי פרעה היה קין וכתיב וישם ה' לקין אות והוא ניהו אות יוד ובזה האות יוד היה מתגאה פרעה. ונהפך לעשר מכות ומשו"ה לא הוזכרו כי אם עשר מכות אף שהיו מ' או ן' עכ"ד וכתב הרב ש"ך כי קין באתבש מטה עם הכולל וכו' ע"ש ואפשר דלהכי נחקקו עשר מכות במטה כמשז"ל לרמוז קין ביוד שהיה מתגאה אדר' אות י' כמנין עשר מכות וקין הוא מטה ושם י' מכות כיוד שהיה מתגאה וסמך אלו עשר מכות למה שאמר ובאותות זה המטה שדרש ביד חזקה שתים וכו' אלו עשר מכות רומז על הארש טעם שפירט עשרה אף דהיו מ' או ן' למר כדאית ליה ולמר כדאית ליה שעיקרן עשרה כנגד היוד שהיה מתגאה ודוק היטב.