גאולת עולם על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
פסקה א
מתחילה עע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו וכו'. יש להבין תיבת ועכשיו דהרי כמה אלפים שנה שקבלנו התורה ובכל שנה שנות דור ודור קורין ומקרין ועכשיו קרבנו ולא יצדק תיבת ועכשיו לכל קורא, ואפשר דרמז הקדמת מז"ה חס"ל זלה"ה והבאתיה לעיל בפסקת אמר ר' אלעזר בן עזריה, דבכל שנה ושנה הקב"ה ברחמיו ל' יום קודם הפסח מפריש נפשות ישראל משערי סט"א בכל לילה ולילה חלק אחד עד שבליל פסח יצאו כל צבאות ה' מהסט"א ובאו לקדושה בני חורין עכ"ד ולצד זה נקט ועכשיו קרבנו המקום דגם עתה בשנה זו ובכל שנה שאנו קורין ההגדה קרבנו המקום והוציאנו מהסט"א והרי אנו בני חורין ועומדים בקדושה ונמצא שפיר ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו.
בעבר הנהר ישבו אבותיכם וכו'. אני בעניי בקונטריס שמחת הרגל דף מ"ז ע"ב כתבתי שישבו רחוק מהאורות כלו' בקליפות וכו', ואחר זמן ראיתי מ"ש בזהר הקדוש שפירש פ' אמור בעבר הנהר ישבו אבותיכם שהנשמות מבינה נהר דלא פסיק וכו', וציערתי בעצמי, אך כשבא לידי פי' ההגדה כ"י מהרשב"א הלוי זלה"ה, ראיתי שהביא דברי הזהר הקדוש והקשה דהכתיב אם את אלהים אשר עבדו אבותיכם אשר בעבר הנהר וצ"ע עכ"ל ובגליון כתוב וז"ל ואני שמעתי מי שפירש דיבור בעבר הנהר הכתוב בפרשה פעמים מלשון הלא המה בעבר הירדן, מעבר לנהרי כוש, דר"ל הצד השני מנהר שכנגד הצד הראשון וידוע כי יש י"ס דסט"א כנגד י"ס דקדושה א"כ מעבר הנהר ר"ל מאותו הצד השני אשר כנגד הצד הראשון של הנהר הידוע הוא בינה היינו הספירה דסט"א המכוונת כנגד בינה ונשמות של אבותיו של אברהם מאותו הצד דסט"א היו והקב"ה לקח נשמתו של אברהם אבינו ע"ה משם לצד בינה ובזה יתוקן הכל עכ"ל.
והנה אגב רהטאי ראתה עיני להרב הגדול הוד והדר כמהר"י הכהן נר"ו בספרו דמשובח והמפואר שבח פסח בפסקא זו מה שישב ודרש וכבר יתוש קדמו וכיונתי בקצת דבריו אשר דיבר בקדשו בפסקא הלזו בקונטריסי הקטן שמחת הרגל בשגם יש הפרש גדול בין מילי דצעיר אני הדל לדבריו של גדול הנאמר כי השבח השביח, ואני אמרתי בחפזי דמה שתמה הרב נר"ו דף כ"ג ע"ד על רבינו מהר"י רוזאניס בפרשת דרכים דף י"ח במה שתמה על הרא"ם דאשתמיט מיניה דדברי הרא"ם הם גמרא ערוכה בקידושין דף י"ח דמהתם מוכח דאף דלא הוי זרע מ"מ יורש הוא ע"ש באורך. מטיבותיה דמר אמינא דהרב פרשת דרכים שם הזכיר סוגית קידושין הנז', אך מה שהקשה על הרא"ם הוא דכתיב פ' לך לך ביום ההוא כרת ה' את אברם ברית לאמר לזרעך נתתי וכו' את הקיני ואת הקניזי ואת הקדמוני, והיינו מאי דקשיא ליה דמקרא מלא לזרעך וכו' את הקיני וכו' ואיך קאמר הרא"ם דה' נתנם שיתנם לבני לוט ועשו והרי רחמנא אמר לזרעך נתתי את הקיני ולא מקרו בני לוט ועשו זרע ומאחר דכתיב הכי אין לומר כמ"ש הרא"ם וכל קפידת הרב פרשת דרכים על הרא"ם דלא הי"ל לומר כך מאחר דכתיב לזרעך וכו' את הקיני וכו' ולא נעלם מהרב סוגית קדושין והוא הזכירה שם ובמקומות אחרים דגוי יורש וכתיב בעשו לשון ירושה ומוכרח לו' דכונתו ית' שאמר לזרעך וכו' את הקיני וכו' על ישראל אלא שלא זכו בתחי' וכמו שהאריך הרב שם ודוק כי קצרתי.
פסקה ג
ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא וכו'. יש להעיר דהו"ל לומר בקצרה ברוך שומר הבטחתו לישראל שהוא מחשב את הקץ לעשות מה שאמר ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ובזה היה די ואמאי כפל ברוך הוא ואמאי אצטריך לומר לאברהם בין הבתרים שנאמר ואמאי הביא כל הפסוק ובפסוק כפל ידוע תדע ורז"ל כבר דרשו בזה.
ואפשר במשז"ל שהקב"ה הראה לאברהם אע"ה ד' גליות כמ"ש והנה אימה חשיכה גדולה נופלת, ובמתן תורה נאמר חרות על הלוחות חירות ממ"ה חירות משעבוד מלכיות, וכתבו המפרשים ז"ל כי מפני זלעפות רעב נקבצו באו מצרימה מהע' אומות וכלם נשתעבדו בישראל ובזה נתקיים שעבוד ד' מלכיות, ולהשלים ת' שנה היה קושי השעבוד או ריבוי עם או שהלילות באו חשבון וכיוצא וכל זה היה אם נשארו ישראל בקבלת התורה וצדקתם, אבל כשעשו העגל נתבטל הכל שחזרו שעבוד ד' מלכיות להשלים ת' שנה של מצרים כאשר כל ההקדמות האלו המה באו בדברי המפרשים ז"ל ונתבארו אצלנו בכמה מקומות, וז"ש הקב"ה לאברהם אע"ה ידוע תדע ב' ידיעות ובפירוש אתמר לאברהם אע"ה שאם ישראל יהיו דבקים בו יתברך כל ד' הגליות ות' שנה ימעטו וישוחו בקי"ז שנים מעת שנפטר לוי עד שיצאו ממצרים כמ"ש בסדר עולם ואם יחטאו יתקיימו בפועל ת' שנה וד' גליות וזהו הכפל ידוע תדע, והמגיד לא סבר דת' שנה משנולד יצחק דכתיב בארץ לא להם וא"י מוחזקת, וז"ש ברוך שומר הבטחתו לישראל שהת' שנה יעלו בקי"ז ברוך הוא שגם נתקיים במצרים שעבוד ד' מלכיות, לעשות מה שאמר פה אל פה לאברהם אבינו בין הבתרים דשם כתיב אימה חשיכה גדולה נופלת דהם ד' גליות וגלה סודו לאברהם אע"ה דהכל יתבטל בקי"ז שנים אם יזכו וזה אמר לו הקב"ה לאברהם אע"ה פה אל פה ורמזו בכתוב ידוע תדע ב' ידיעות ולזה הזכיר בין הבתרים דשם רמז לו ד' מלכיון, וז"ש שהקב"ה מחשב את הקץ להשלים ת' שנה בקושי וכיוצא לעשות מה שאמר פה אל פה לאברהם אע"ה אשר לא כתוב בספר רק ידוע תדע לרמוז ב' ידיעות, שנאמר ידוע תדע כי גר וכו' בארץ לא להם וא"כ לא אפשר לחשוב משנולד יצחק ואחרי כן יצאו ברכוש גדול, ובזה תמצא שכל דברי המגיד באו בדקדוק בלי שום יתור.
וגם את הגוי אשר יעבודו דן אנכי. ראיתי בס' סדר היום להרב החסיד מהר"ם ן' מכיר ז"ל שבא לידי עתה שכתב משם המקובלים דשם ע"ב אם יהיה כל שם מד' אותיות הם נ"ד שמות וז"ש דן אנכי דן גימטריא נ"ד שמות ולזה אמר אנכי ד' אותיות ולא אמר אני ע"ש ויש ט"ס בדפוס שלפני ע"ש.
[ואפשר לפרש בזה משז"ל בב"ר והביאו הר"ד אבודרהם ז"ל דן אנכי א"ר אלעזר בשני אותיות הללו הבטיח הקב"ה לאברהם אע"ה שיגאל בניו מבין האומות עכ"ל ואפשר דרמז לשם ע"ב דהוא נ"ד שמות].
ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. דקדק הרב סדר היום הנז' דלשון רכוש לא יצדק אלא על מה שאדם מרויח כמו שנאמר רכושו אשר רכש והרב ז"ל כתב במ"ש בחלק דזה שכר העבודה ע"ש ולפי מ"ש רבינו האר"י ז"ל דקאי לני' הקדושה א"ש אומרו ואחרי כן יצאו ברכוש גדול דירויחו ריוח גדול ברוב טורח ויגיעה רבה בחומר ולבנים לברר ניצוצי הקדושה ושפיר קרי ביה רכוש והוא הריוח העיקרי, ויש לרמוז שיזכו לזה בזכות ג' אבות וי"ב שבטים והוא רמוז בר"ת יצאו ברכוש גדול י"ב ג'.
פסקה ה
היא שעמדה לאבותינו ולנו וכו'. הנה נודע שרבינו האר"י ז"ל פירש היא שעמדה על השבינה שהיא כביכול עמנו ואצולי מצלא ואגוני מגנא זהו תורף אמרי קדוש, וכבר ידוע שהשכינה נקראת תפלה שהיא מתפללת תמיד להקב"ה על צרכיה כמ"ש הרב עיר וקדיש מהר"ם פאפירש במאורות נתן ע"ש ואפ' דז"ש היא שעמדה לאבותינו ולנו כלומר שמתפללת על בניה וכמ"ש פ' תפלת השחר אין עמידה אלא תפלה כמ"ש ויעמוד פנחס ויפלל והיינו דקאמר שעמדה לאבותינו ולנו שמתפללת לאבותינו ולנו, שלא אחד בלבד עמד וכו' נקט עמד עומדים כמשז"ל כל המצר לישראל נעשה ראש וז"ש עומדים עלינו לכלותנו כי במה שיועצים ורוצים לכלותינו נשאו ראש וא"ש עומדים עלינו.