בתי הנפש על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו
פסקה א
מתחילה עע"ז היו אבותינו ועכשיו קרבנו המקום לעבודתו וכו'. אפשר דקרבנו לעבודתו במה שהשרה שכינתו בתוכנו דהשראת שכינה גורם ליראה את ה' דאע"ג דאיהו לא חזי נשמתיה חזי כמו שאמרו משם הרב מהר"א מונסון ז"ל דזה טעם השראת שכינה בתחתונים. ועכשיו קרבנו ר"ת גימט' אמס"ה רמז לדור אנוש מבול סדום הפלגה שהיו מתבררים במצרים ומתבררים והולכים עד שיבא משיח כמ"ש בקונט' שפה אחת בפסקת הא לחמא עניא מס' קדמון כ"י. וזה רמז ר"ת ועכשיו קרבנו ר"ת גימ' אמס"ה שה' ברחמיו קרבנו לבררם מנחש גי' קרבנו וכשיושלם הבירור יבא משיח גימט' קרבנו ומן נחש יחתוך נ' ויהיה מי ומי עם שח הנשאר מנחש יהיה משי"ח כמ"ש במ"א וכל זה רמוז בתיבת קרבנ"ו לעבודתו:
ובפ' ערבי פסחים דף קי"ו תנן מתחיל בגנות ומסיים בשבח ואמר רב מתחיל בגנות מתחילה עע"ז ושמואל אמר מתחיל בגנות עבדים היינו ואפשר במה שפירשתי בעניותי מ"ש ואקח את אביכם את אברהם וכו' דהיינו שבדור הפלגה הפריד הקב"ה הנשמות הטהורות ונתנם באוצר בפ"ע ונשמות ע' אומות באוצר אחר כמ"ש מז"ה ז"ל משם חכמי האמת וזה היה בימי אברהם אע"ה. ובו בפרק דני' הקדו' של אדה"ר אכתי פשו וצריך לבררם אמר לו הקב"ה כי גר יהיה זרע"ך לברר ני' אדה"ר וזהו גלות מצרים וז"ש ואקח את אביכם את אברהם מעבר הנהר ואולך אותו בכל ארץ כנען דנשמות ישראל נפלו לחלקו יתברך וכן ארץ ישראל נפלה לחלקו יתברך ולכן אברהם ראש הנשמות הטהורות מאוצר הטוב הוליכו בארץ שהיא חלקו יתברך האי דישנא להאי פרדישנא וזה טעם דיעקב ובניו ירדו מצרימה. ולכן רב סבר דהיינו מתחיל בגנות לא בגנותן של ישראל אלא גנות תרח. ואז בירר אברהם ונשמות ישראל וחל עליהם חובת בירור ני' הקדושה מאדה"ר והיינו גנות ממש כי עבדים היינו הוא צער העבדות והול"ל מתחיל בצער ומסיים בריוח או מתחיל בעבדות ומסיים בחרות. ושמואל סבר דמה לנו להזכיר קודם דור הפלגה ויחנו בתרח לכן פירש עבדים היינו דגם בזה איכא עע"ז כמו שיתבאר דאמרו רז"ל גוי מקרב גוי מה הללו עע"ז וכו' ונמצא דבאומרו עבדים היינו רמוז בהעלם שעע"ז ואיכא צער וגנות:
פסקה ג
ברוך שומר הבטחתו לישראל ברוך הוא שהקב"ה מחשב את הקץ לעשות מה שאמר לא"א בין הבתרים וכו'. אפשר דהיה ס"ד דמאחר דהקב"ה אמר לאאע"ה כי גר יהיה זרעך בארץ לא להם א"כ היה עבדות מצרים מוטל על ישמעאל ועשו שהם זרע אברהם ויצחק ולא נשתעבדו. וס"ד לומר ע"ד מאן דאית ליה סיסיא ברחמי מסיק. אמנם כל זה לטובת ישראל שהם זרע קדש וישמעאל ועשו אינם קדש והם סיגי ופסולת אברהם ויצחק ולא מקרי זרע כשר. והשתא לפי מה שהקדים ואקח את אביכם דהבונה דבדור הפלגה נפרדו הנשמות הטהורות באוצר אחד ובו בפרק חל על זרע קדש לברר ניצוצי הקדושה מאדה"ר ממילא רווחא דזה מוטל על ישראל דוקא שהם נשמות קדושות שיבררו ני' הקדושה ולא על ישמעאל ועשו שהם סט"א. ואדרבא חיובא רמיא עלן לברך ברוך שומר הבטחתו לישראל להוציאם מהגלות ברוך הוא דעבוד טצדקי להשלים הבירור ע"י גילוי שכינה כמש"ל לעשות מ"ש וכו' ומייתי קרא ידוע תדע וכו' דכתיב כי גר יהיה זרעך וישמעאל ועשו לא איקרי זרע כדכתיב כי ביצחק יקרא לך זרע. ובס' פענח רזא פ' וירא כתב ביצחק גימט' רדו לומר דמשנולד יצחק התחיל חשבון ת' שנה באופן שעל ידי כן לא נשתעבדו כי אם רד"ו וכו' ד"א ב' יצחק בן שני יצחק וכו' ע"ש. ואפשר לרמוז במאמרם ז"ל דיצחק נתן ש' מישחק ולקח צ' להקל מעליהם הגלות ונשארו רדו ההפרש שיש בן צ' לש' כמו שהבאתי אני עני בראש דוד פ' שלח וזה רמז לו הקב"ה דע"י יצחק שיתן ש' ויקח צ' לא ישארו כי אם רדו שנה. עוד אפשר לרמוז במ"ש חכמי האמת דיצחק כשנולד הי"ל נפש נוקבית ובעקידה פרחה ונכנסה באיל והוא באה לו נשמה דדכורא. וזה רמז כי ביצחק שני יצחק כלומר יצחק שני אחר העקידה כי נפשו הראשונה נכנסה באיל ונשחטה.
והנה כעת בא לידי ס' ברית מטה משה ועכשיו שבא לידי אגב ריהטא ראיתי ?מ"ש בפסקא זו והרב ז"ל מאריך בהצעות ?והקדמות ואני עני ממנו נקח דרך קצרה ופשוטה דרש"י כתב וירעו לנו ולאבותינו שהאבות מצטערים בקבר וא"כ לכך יצאו בחצי זמנם כי מה שהאבות נצטערו בקבר הו"ל כאלו נשתעבדו ונחשב להם שני גלותם כפלים וז"ש שהוא מחשב את הקץ שנאמר ידוע תדע הכפל שתדע בקבר זהת"ד בקיצור גדול. ולפי דרכו אפשר לרמוז שהוא מחשב את הק"ץ ר"ת צער האבות קבורים.
ועפ"ז אפשר לרמוז בפ' כי בחדש האביב יצאת ממצרים ובפסקת אראב"ע לעיל כבר כתבתי רמז זה ועתה נאמר בסגנון אחר כי בעבור גלות השכינה וצער האבות וי"ב שבטים בקבר יצאו בחצי זמנם דצער האבות וי"ב שבטים בקבר נחשב כאלו נשתעבדו הם ונחשב שני גלותם כפלים ונלוה כביכול גלות השכינה וזה רמז בחדש האביב. ה' ורמז לשכינה אב רומז לג' אבות. י"ב לי"ב שבטים שנצטערו בקבר.
פסקה ה
היא שעמדה לאבותינו ולנו. פי' רבינו האר"י זצ"ל דעל שכינת עזנו קאמר. ולפי מה שפירשנו בעניותנו ברוך שומר הבטחתו דעביד כל טצדקי להשלים הבירור א"ש דקאמר בהעלם היא שעמדה דע"י גלוי שכינה נתבררו כל הני' ועי"ז נתעוררנו ביראה. ובזמן הגלות כ"י היא עמנו לשמרנו.
ולפי מ"ש בסמוך דרמז על האבות שנצטערו בקבר יומתק מה שרמזנו בקונט' פה אחד כי ר"ת עומדים עלינו לכלותינו גי' מקל ס"ת אברהם יצחק וישראל. ולפי דרכנו רמז היא שעמדה על השכינה כי בזמן שאדם מצטער מה הלשון אומרת קלני מראשי וכו' כביכול גם עומדים עלינו לכלותינו ר"ת גי' מקל רמז לאבות [שהוא ס"ת אברהם יצחק ישראל] כי הם מצטערים בקבר. ושתים זו צער השכינה כביכול וצער האבות הני מיגנו שהקב"ה מצילנו מידם.