בתי הנפש על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]
מגיד · כנגד ארבעה בנים
פסקה א
ברוך המקום ברוך הוא ברוד שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא. אפשר לרמוז במ"ש בזהר הקדוש פ' בלק דמה שהחזיר התורה לישמעאל ועשו לא שח"ו רצה לתת להם התורה רק שכדי שלא יתקנאו בנו עשה כן וכאשר אמרו מה כתיב בה דליג לאתר דאצטריך לעשו אמר לא תרצח ולישמעאל אמר לא תנאף. ומש"ל ממש"ל רב לאסיא חכים וכו' והוצרכו עשו וישמעאל לתת מתנה לישראל שיקבלו התורה עשו נתן שיוכלו להרוג ב"ד למי שהוא חייב מיתה וישמעאל למחדי באתתיה ע"ש באורך. וזה רמז ברוך המקום כנגד מה שהחזיר התורה לעשו. ברוך הוא כנגד מה שהחזירה לישמעאל והיה שלא יתקנאו ויקטרגו על ישראל ואחר זה ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ברוך הוא שלקח מעשו וישמעאל מתנות:
ועוד אפשר דעל ידי עסק התורה יבא המשיח כמו שארז"ל על פסוק גם כי יתנו בגוים עתה אקבצם. וידוע כי הן בעון אין השם שלם ואין כסאו שלם עד שתבא הגאולה וימחה עמלק וזה רמז ברוך שנתן תורה לעמו ישראל ועי"ז ברוך הו"א שיהיה השם שלם וכסאו שלם שהוא אותיות הו"א:
פסקה ב
חכם מה הוא אומר מה העדות והחקים והמשפטים אשר ציוה ה"א אתכם וכו'. אפשר דהחכם בחכמתו חקר חקירת חכם דהנה כתיב בתורה לא תוסיפו על הדבר וכו' והמוסיף הוא עובר על לאו ועושה מעשה ולכן רצה לעמוד על כמה דברים שאומרים החכמים זהו איסור דרבנן ומדאורייתא שרי ויום ליום הוא שומע זו גזרת רבנן זה תקנה דרבנן וכיוצא והם אמרו כי הכל נאמר למשה רבינו ע"ה מסיני לכן הוא שואל מה העדות והחקים והמשפטים כונתו על מילי דרבנן שאתם אומרים שהכל נאמר למשה מסיני כל קבל דנא אני רואה לאו דב"ת ספרו נא לי איזה כלל או איזה ענין ליתובי דעתא. אף אתה אמור לו שכל דברי חכמים הם לעשות משמרת למצות דאורייתא וגדרים וסייגים הכל לקיים המצות כתקנן ושלא יבא ליגע באיסור תורה וזה אינו בכלל בל תוסיף שחכמים מודים דדבר זה מדאורייתא שרי. אך הם עושים למשמר' והכל נכלל במ"ש הכתוב ושמרתם את משמרתי עשו משמרת למשמרתי ובזה ליכא בל תוסיף כמ"ש הראב"ד פ"ב דהלכות ממרים ע"ש. וז"ש כהלכות הפסח כמה דינים שעשו לשמור מצות דאורייתא ובכלל אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן שישאר טעמו להגדיל המצוה ובפירוש אומרים דאינו מדאורייתא אלא הוא מדרבנן להעמיד ולהגדיל ולקיים המצוה ומעין דוגמא הם כל הגזרות ותקנות דרבנן ובהכי ליכא בל תוסיף:
אי נמי אפשר דהחכם בחכמתו נתן דעתו לשאול שאלתו דמאחר דצריך לקיים המצות כלם במעשה אמאי אצטריך עסק התורה וז"ש מה העדות שהיא התורה והחקים והמשפטים שהם המצות אשר צוה ה"א אתכם כלומר תרתי למה לי תסגי בקיום המצות לחוד ואמאי אצטריך עסק התורה. והשיב לו כהלכות הפסח אין מפטירין אחר הפסח אפיקומן רצה להשיב לו ברמז כי חכם הוא ולחכימיא ברמיזא וכונתו חדא דצריך לעסוק בתורה כי התורה חתומה ניתנה ומתוך העסק בתורה נתבונן לעשות משמרת וציצים ופרחים כהלכות הפסח דאין מפטירין אחר הפסח אפיקומן וכן נעשה בכל המצות לגדר וסייג ופאר המצות וזאת שנית כי עין רואה אין מפטירין אחר הפסח כדי שישאר טעם הפסח ונזכור הפסח שהוא להתרחק מע"ז ומסט"א כי היצה"ר נלח' בנו תדיר ולזה הוא עסק התורה לבטל היצה"ר ודין הניין לבר אוריין וכחדא שריין התורה והמצוה לישרים נאוה:
פסקה ג
רשע מהו אומר מה העבודה הזאת וכו'. אפשר לומר דרך אסמכתא במ"ש פ' המניח דף ז"ך ע"ב דפליגי רב נחמן ורב יהודה אי עביד אינש דינא לנפשיה ובמקום דאיכא פסידא כ"ע לא פליגי דעביד אינש דינא לנפשיה כי פליגי דליכא פסידא רב יהודה סבר לא עביד אינש דינא לנפשיה ור"נ סבר עביד איניש דינא לנפשי' מתיב רב כהנא בן בג בג אומר שבור שיניו ואמור לו שלי אני נוטל יחידאה הוא ופליגי רבנן עליה רבינא אמר שבור שיניו בדין קאמר א"ה אמור לו ואומרים לו מיבעיא ליה שלי אני נוטל שלו הוא נוטל מ"ל קשיא. ורוב הפוסקים פסקי כרב נחמן דעביד איניש דינא לנפשיה אף במקום דליכא פסידא אך כתב מהרש"ך בח"ג סימן כ"ב לדעת הרמב"ם דגם לרב נחמן כי ליכא פסידא אינו רשאי להכותו. אמנם הרמ"ה והר"ם מסרקסטה הביא דבריהם בשיטה מקובצת פסקו כרב יהודה דלא עביד איניש דינא לנפשיה ע"ש. והנה כשיצאנו ממצרים היתה עבודה בבכורות כי ה' הכה כל בכור במצרים וניצולו בכורי ישראל ויקדשו וזהו שהרשע מסיח לפי טומא"ו מה העבודה הזאת לכם שתחילת העבודה היתה בבכורות ואחר העגל נכנסו הכהנים תחתם. ואעיקרא הקב"ה אמאי עביד דינא לנפשיה. לכם ולא לו ולפי שהוציא את עצמו מן הכלל כפר בעיקר. דהן לו יהי דהוקשה לו קושיא לא בשביל זה יאמר לכם בשאט בנפש כפר בעיקר. אף אתה הקהה את שיניו כבן בג בג שאמר שבור את שיניו ולא תימא דמה שאמרתי הקהה את שיניו היינו בדין לכך קאמר ואמור לו כלומר דאינו בדין דאומרים לו מיבעי ליה ואמור לו משמע דעביד דינא לנפשיה כמ"ש בש"ס וכמו שהבאתי לעיל:
והנה הרמב"ם פסק פ"ג דעבדים דנרצע שהגיע זמנו לצאת והיה מסרב לצאת וחבל בו פטור לפי דאסור בשפחה. אלמא לאפרושי מאיסור עביד דינא לנפשיה והוי כאוקמתא דרב נחמן בר יצחק שם בפ' המניח ועיין במהרש"ך ז"ל שם ובמשנה למלך שם. וז"ש אף אתה כלומר מלבד דכביכול עביד דינא לנפשיה אף אתה לפי דאמר לכם ולא לו כפר בעיקר אף אתה עביד דינא לנפשך הקהה את שיניו ואמור לו. בעבור זה עשה ה' ומה דמות תערוך והב"ל הביא מבכורו"ת שהכה ה' והוא אדון הכל וכי פליגי היינו אי עביד איניש דייקא אדם ולא אל וזהו כפרנותו דמילין לצד עילאה ימלל כארח איש ח"ו. ועוד לי דייקא דהוה במקום פסידא דאם שהו היו נכנסים בש"ט ן'. ואלו היה שם לא היה נגאל דהיה מת בחשך ככל רשעי ישראל וגם הוא הלך חשכי"ם ואין נוגה לו.
ואפשר דזה כונת פסקת עבדים היינו וז"ש ויוציאנו ה' אלהינו משם דעביד דינא לנפשי' כי הוא ה' אלהינו וכל דינים הללו וכיוצא בהם הם בין אדם לחבירו ולא כלפי שמיא ח"ו. ועוד ביד חזקה ובזרוע נטויה דהיה מקום פסידא וכי איכא פסידא אר"נ מאה פנדי בפנדא לימחיה. אך כי ליכא פסידא כתב מהרש"ך לדעת הרמב"ם ז"ל וחיזק בריחיו הרב מש"ל פ"ג דעבדים דאין להכותו. אבל הכא ביד חזקה ובזרוע נטויה דהיה פסידא ואלו לא הוציא דהיו נכנסים בש"ט ן':
ובא וראה ענותנותו הגדולה כביכול דכתיב וה' לקח ואמרו רז"ל הוא ובית דינו דכביכול לא בעי עביד דינא לנפשיה. וכמש"ל בפסקת עבדים וזש"ה וקרבתי אליכם למשפט וכו'. ואפש' שז"ש רז"ל דבמכת החשך נמלך עם המלאכים וכו' דכיון דבו בפרק מתו רשעי ישראל לא עביד דינא לנפשיה עד שנמלך עם המלאכים וכו' ומ"ש בסמוך הוא דרך דרש כי כן ארחות הדרשנים שמראים פנים לכל צד. [רק שיהיה סברא טובה או סברת פוסק אחד ובא וראה מ"ש גורי האר"י ז"ל דכל שההקדמה אמיתית אפי' שהדרך שאומר בפסוק לא כיון יפה. לא איכפת ואין לו עונש על זה. וגם בעיון אמרו לו למרן ז"ל דמה שאומר הוא בש"ס ניתן לאמר אבל הרמב"ם לא כיון לזה והרבנים הגדולים כמהר"ר אברהם אזולאי ז"ל מעיר מרוויקוס וכמהר"ר שלמה עמר ז"ל נחלקו בפירוש מאמר הזהר וכי נח נפשיה דמהר"ש ז"ל בא בחלום ואמר למהר"א אזולאי ז"ל דמה שפירש הוא בזהר הענין הוא אמת אבל רשב"י לא כיון לזה אלא כונתו כמהר"א אזולאי ז"ל וכיוצא שמענו שהגיד הגאון החסיד הרב של"ה ז"ל בחלום לבנו הרב מהר"ר שעפטל ז"ל דמה שפירש מהר"ר העשל ז"ל בדברי ר"ת הענין אמיתי ונכון אבל הוא שאל בג"ע לר"ת וא"ל שהוא לא כיון לזה אלא כך כונתו. ועיקר הכל שיהיה הכונה לש"ש לעשות נ"ר ליוצרו וה' לא ימנע טוב להולכים בתמים וה' ברחמיו יזכנו לעובדו בלב שלם ולכוין לאמיתה של תורה לשמה כי"ר]:
ועוד אפשר לומר דרך צחות במ"ש הגאון מהר"ר נפתלי ז"ל בשער ההכנה כי שטן נחש יש אותיות חט באמצע וכי מדלית חט נשאר שן שן וזהו ש"יני רשעים שברת עכ"ד לפי מה שאני זוכר כי אין הס' בידי. והכא הרשע שהוא מלובש שטן נחש וכבר כפר בעיקר שהוא מקור החטא ופגם באותיות חט לז"א הקהה את שיני"ו שן שן הנזכרים בתיבות נחש שטן ואמור בעבור זה עשה ה' לי ולא לו ואלו היה שם וכו' ובזה נכנע והקהה ש"יניו כמ"ש רבינו האר"י זצ"ל בהתחלת עלינו לשבח דכשמזכיר גנות הסט"א נכנעת ונשפלת ולכן הקהה את ש"יניו ואמור לו וכו'. [דבמקום שינצל הוא מחט וישארו בשטן ונחש שן שן ואז נאמר בהם ש"יני רשעים שברת. איכו השתא כלפי ליא הוא הרויח חט ונשארו שן שן לרע לו וזהו הקהה את שי"ניו דאז"ל בתר איפכא ודוק]:
פסקה ד
תם מה הוא אומר מה זאת ואמרת אליו בחזק יד וכו'. אפשר במ"ש הרמב"ם בה' תשובה שהקב"ה גזר ועבדום וענו אותם ת' שנה ומה חטאו המצרים. ותירץ שהקב"ה לא אמר בארץ מצרים והשיג עליו הראב"ד ז"ל דעל מי תחול הגזרה. ואני בעניי כתבתי בדרושים דיש להעמיד דברי הרמב"ם [ז"ל. אף שהוא לא כיון לזה מ"מ אפשר לישב סברתו באופן זה] דמצרים הם בני חם עבד לישראל שהם בני שם. וגם המצריים עבדים ליוסף הצדיק ע"ה שהחיה אותם וכלכלם והנהיגם בצדק פ' שנה. ולכ"ע שרי לשעבד לישראל מבני שם ויפת ולהם אסור. ואפשר דהתם לפי תומו ודרך צחות ואסמכתא רמז דהתם הולך ביושרו וכל כונתו ליחד קב"ה ואפילו בשאלתו אמר מה זאת מה קב"ה שם מ"ה זאת מ' ליחד מה זאת. וכונתו להבין התורה והיא חקירת הרמב"ם דמה חטאו המצרים והקב"ה גזר ועבדום וכו' ואמרת אליו שהוא תם ירא אלהים. דע בחזק יד במכות גדולות הוציאנו ה' ממצרים והגם שהוא גזר לכ"ע שרי ולהם שהם עבדים מחם ועבדים ליוסף הצדיק ע"ה אסור וז"ש מבית עבדים דייקא. וכבר כתבתי מזה בקונט' שפה אחת ושם הארכתי בס"ד:
א"נ אפשר במשז"ל כי שבט לוי לא נשתעבדו וא"כ לא היו צריכים לעשות פסח והיינו דקאמר מה זאת לפי תומו רמז זאת אשר ללויים כלומר למה חייבים שבט לוי לעשות פסח והוא שמע שטוב לדבר לשון קצרה הולך בתומתו קצר קצר שתי תיבות לבד מה זאת והוא לא ידע דהרב לתלמיד מדבר לשון קצרה אבל תלמיד לרב ידבר על דרך ש"יחו כי התלמיד מתבלבל באריכות. אבל הרב לא יתבלבל ואין לקצר כל כך. וז"ש ואמרת אליו כלומר הזהירות הזה לדבר לשוי קצרה הוא כשאתה הרב תאמר אליו תלמיד ומה גם כי הוא תם ויתבלבל. ושתי תשובות כה תדבר בקצרה כחדא שריין בדיבור אחד נאמרו. זה יצא ראשונה דאם ח"ו היו י"א שבטים נכנסים בש"ט ן'. הפעם ילוה גם שבט לוי דבכל מילי אזול בתר רובא. ורובא דרובא י"א שבטים בלכתם ילכו לסט"א גם אשו"ר נלוה עמם שבט לוי והיו גם הם בסכנה. וזאת שנית דהגם דלא היו משועבדים לא היו יכולים לצאת דתורת עבד עליהם וסתם עבד אשר במצרים לא יוכל לצאת כי עשו כשוף שלא יצא עבד משם לעולם וכתבו המפרשים דנקראת מצרים בית עבדים כי שם תהא מיתתם שם תהא קבורתם ת"ש ואמרת אליו בחזק יד כלומר בקושי והיינו דקאמר בחזק יד הוציאנו כי כבר היינו מוטמעים בש"ט ן'. ואם ח"ו היה כזה גם שבט לוי היו מסוכנים שאינם יכולים לצאת ממצרים. וז"ש הוציאנו ה' ממצרים ועוד מבית עבדים דמצרים נק' בית עבדים שאינם יכולים לצאת העבדים משם וגם שבט לוי תורת עבדות עליהם ולכך לא ללויים לחם כי אם לאכול מצה ולהודו' לשם ה' ככל חקת הפסח. [וכיוצא בזה תירצתי בדרושים למה שכתבו המפרשים דספרד ואפריקה לא היו תחת ממשלת אחשורוש וא"כ יש לחקור דלא יהיו חייבים בפורים אכן אם ח"ו היתה גזירת המן גם הם היו מסוכנים ועוד שחייבים בעבור אורות הגדולים שנתגלו למעלה ועוד הארכנו שם בס"ד]. ועוד זאת יתירה יטמין ברמ"ז כי היתה הגאולה ע"י אורות גדולים שנגלו מסטרא דבינה גדולי גדולים כנודע ולכך גם שבט לוי חייבים לכבו"ד ולתפאר"ת שמ"ו הגדו"ל וז"ש בחזק יד הוציאנו וזה ע"י הארות עליונות הפלא ופל"א וע"כ גם הם חייבים יפסח"ו וירננו:
פסקה ה
ושאינו יודע לשאול וכו' בעבור זה וכו' בשעה שמצה ומרור מונחים לפניך. אפ"ל במ"ש הגאון מהר"ר יחזקאל ז"ל בס' צל"ח בשיטתו לפסחים על סוף דף קי"ו במ"ש כל מי שלא אמר שלשה דברים אלו בפסח לא יצא י"ח ואלו הן פסח מצה ומרור ופירש ז"ל דיש אומרים דהגם דהוא יתברך גזר ת' שנה מ"מ קושי השעבוד השלים וי"א שהנשאר מזה היו ד' גליות ויש להכריח דהעיקר הוא כמ"ד דקושי השעבוד השלים מדנקט מצה ומרור הוא סי' חירות ואי אמרת דנשלמו הת' שנה בד' גליות הול"ל מרור ומצה. אך מחמת דעיקר הגאולה היה משום קושי השעבוד להורות זה אמר מרור באחרונה הרומז לקושי השעבוד שהוא עיקר הגאולה וז"ש לא יצא ידי חובתו דייקא ע"ש באורך. ומשום דיש סברא דהמצה זכר לעבדות לכך אמר בעבור זה דמצה ומרור מונחים ואמר עשה ה' לי בצאתי ממצרים דבין המצה בין המרור היו סימני חירות המצה על שם שלא הספיק והיה חירות והמרור סיבת החירות דקושי השעבוד השלים ומשו"ה כריך ותני להו בהדי הדדי ואמר בעבור זה דפסח מצה ומרור במעמד שלשתן הן חירות וז"ש בעבור ז"ה דכלהו כחדא חשיבי והן סימני חירות ובהכי א"ש מ"ש פסח מצה ומרור דמרור באחרונה לומר דעי"ז היתה יציאת מצרים דקושי השעבוד השלים ודוק: