אור ברסלב
בתי הנפש על הגדה של פסח מגיד › ארמי אבד אבי

בתי הנפש על הגדה של פסח· רבי חיים יוסף דוד אזולאי [החיד"א]

מגיד · ארמי אבד אבי

מתחילה עובדי עבודה זרה היו אבותינו

פסקה ב

צא ולמד. דרך צחות אפשר צא מענין מצרים ולמד מאי דשייך וכריך ותני באותו ענין מצרים כי הכא שיצא לענין לבן ואגיד ביצ"מ ואמר שפרעה לא גזר אלא על הזכרי' וזה אין צורך ללבן אמנם אמר זה כדי שיהא נחשב הכל ספור יצ"מ. ורמז שמזה גם כן תלמוד כמה דברים אחד דפירוש וכל המרבה לספר ביצ"מ הרי זה משובח היינו וכל המרבה שמביא ענין אחר ומערב יצ"מ הרי זה משובח. והשני דמחשבה רעה בגוים מצרפה למעשה מלבן שבקש ולא עלה בידו שום דבר ונאמר ארמי אובד אבי. שלישי מה גדלו רחמיו יתברך שגם הסט"א שהיא בתוקף גדול וחזק כל מה שחושב הרשע לא יעלה בידו ואדרבא מאבד מה שיש לו כי לבן בקש לעקור את הכל ותהי להפך שיעקב אע"ה לקח לאה ורחל שתי טיפות קדושות מאדה"ר כמ"ש גורי האר"י זצ"ל וצאן לבן שהיו בהם נשמות קדושות לקחם יעקב אע"ה כמ"ש הרב נזר הקדש ז"ל מהמקובלים כמ"ש בקונט' דבש לפי מערכת צד"י אות ט"ו. וזה רמז במ"ש עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם כי תיבת מידם נראית יתירה. אמנ' רמז דהם עומדים עלינו לכלותינו והקב"ה מצילנו מידם לא מיבעיא כי לא יכלו להזיקנו אלא הקב"ה מצילנו ממה שכבר יש בידם מניצ' הקדושה חיל בלע ויקיאנו וז"ש מידם ומייתי ראיה מלבן דבעי קרני ואודני דהוו ליה גזיין מיניה ומאי דכתיב ויהי כשמוע לבן את שמע יעקב וירץ לקראתו השמיעה ההיא לרעתו וזהו וירץ לקראתו לנגדו שלקח לאה ורחל וצאנו:
ואפשר לרמוז צא ולמד מה ר"ת גי' קול בסוד קול ודבור ולכן כל מחשבות לבן הבל המה וכן ר"ת בקש לבן הארמי הבל שחשב לריק והבל.

ארמי אובד אבי. אמרו בספרי מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאובד ומעלה על לבן כאלו איבדו ופירשו הרב הגדול מר מחותננו ז"ל בפירושו שכשהלך היה כשה אובד אלולי שהקב"ה הצילו וכו' והביא שהרב הגדול מהר"ר סלימאן ז"ל גריס אלא ליאבד מן העולם. ואני בעניי לא נחה דעתי הקצרה שיעקב אע"ה הלך ובדעת היה ליאבד ח"ו אחר שהלך לקיים מצות אביו ואמו והובטח מה' והנה אנכי עמך וכו' והשיבותיך וכו' והגם שאח"ך היה ירא היה אחר ששהה כל כך אבל אחר ההבטחה תכף הוא דבר קשה. ועוד היה ירא תינח. אבל שלא ירד אלא ליאבד הוא דבר קשה מאד. ועוד מאי קאמר מלמד שלא ירד יעקב וכו' מאי תלמודא:
אמנם ראיתי בילקוט דגריס הכי מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאבדם ומעלה על לבן כאלו איבדו. ונראה דגירסא זו נכונה כמו שאפרש דהנה התנא קשיא ליה דמה לו למביא בכורים לומר ארמי אובד אבי ותו מה קשר יש עם וירד מצרימה. ותו הול"ל ארמי אובד לאבי דהוא לשון מבורר. אך עתה יש לפרש דאבי אובד הארמי. ולכן דריש דתרתי איתנהו מלמד שלא ירד יעקב לארם אלא לאבדם ליטול תפארתם והדרם רחל ולאה שהם טיפות אדה"ר שעשק הסט"א וגם נשמות ישראל אשר היו בצאן לבן וכך עשה והגם דהוא היה בדעתו לישא רחל ולבן רימהו הכל היה לתועלת יעקב ורימה עצמו. ויעקב היה בדעת ללקט אורות סתם. ולכן כתיב ארמי אובד אבי דיש במשמעו אבי אובד הארמי. וכתיב באופן זה דלבן בקש לעשות ולא עשה ומחשבתו הרעה מעלה עליו כאלו עשה כי כן היא הדבר בב"נ. וא"ש הכתוב דמביא בכורים הולך ומזכיר חסדי אבות בכח עליון דיעקב אע"ה איבד לארם שלקח כל טובם רחל ולאה ונשמות ישראל. וזה הטעם וירד מצרימה לברר ני' הקדו' ועי"ז ויהי שם לגוי גדול עצום ורב והן הן ניצוצות הקדושה אשר היו מבררים ומכח זה זכינו לארץ ישראל וזהו ראשית פרי האדמה. וא"ש בריתא דספרי מלמד שלא ירד יעקב אלא לאבדם וכן עשה. ומעלה על לבן כאלו איבדו שביקש לעקור הכל דב"נ מחשבה רעה כמעשה. ויעקב אע"ה הנה שכרו על אשר הציל כל טוב נשמות קדושות שהיו שם:

פסקה ג

וירד מצרימה אנוס על פי הדיבר. אפשר כי מצרימה בגימטריא שכינה לרמוז דהשכינ' ירדה עמו במש"ה אנכי ארד עמך ואמרו רז"ל דהו"ל כאלו היה באר"י. ואע"ג דהשכינה עמו וחשיב כאלו הוא בארץ עם כל זה ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע אלא לגור שם דהגם דבשתים עלתה לו אי לנוגע לגוף בנו מלך והוא שקט ושאנן מכל צד ואלו השנים נקראו חיים כמש"ה ויחי יעקב שבע עשרה שנה וכמו שאמרו רז"ל. ואי לנוגע לנפש רוח הקדש חופף עליו כל היום ושכינה עמו והוא עשה בדבר ה' שאמר אנכי ארד ואנכי אעלך ויוסף ישית ידו וכו'. ועכ"ז ויגר שם חשב כי גר הוא כדי שיתקיים בצד מה כי גר יהיה זרעך ואלו השנים יעלו בחשבון שני הגלות:
א"נ אפשר לרמוז במ"ש הרב מהר"ש יפה ז"ל ביפה מראה פ"ט דכלאים דהגם דארונות הבאי' מחו"ל לארץ קרי עלי' ויבואו ויטמאו שאני יעקב אע"ה ויוסף הצדיק ע"ה דהיו בחו"ל באונס ע"ש. ולפי האמור עוד זאת יתירה ביעקב אע"ה דהיתה שכינה עמו וחשיב א"י וז"ש וירד מצרימה אנוס ועוד מצרימה גימטריא שכינה שהיתה עמו. ומטעם ויגר שם מלמד שלא ירד להשתקע שיקברוהו שם הגם דה' א"ל ויוסף ישית וכו' היה בדעתו דכשיפטר יעלוהו לא"י. וזהו מלמד שלא ירד להשתקע דמלמד דין דאי לא יש א' מטעמים אלו אין להביא ארונו לא"י:
א"נ אפשר לרמוז כי אנוס גימט' קי"ז על פי גימט' ק"ץ. הדבר גימט' רדו עם הכולל שם רמז דקי"ז שנים היה שעבוד לבד כי אחר פטירת לוי שנפטר אחרון לשבטים עד צאתם היו קי"ז שנה כמ"ש בסדר עולם וזה רמז דאחר קי"ז שני שעבוד קץ גאולה ומשבא יעקב אע"ה היו רדו שנים:

פסקה ד

במתי מעט כמו שנאמר בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה ועתה שמך ה"א כככבי השמים לרוב. יש להבין בהאי קרא דאיך קאמר ועתה שמך כככבי השמים לרוב הרי בימי משה רבינו ע"ה נמנו ונודע מנינם ששים רבוא וכו'. ועוד דהול"ל ירדו אבותיך וישימך ה"א כככבי השמים לרוב ותיבת ועתה יתירה. ואפשר במ"ש פ"ב דיומא כתיב והיה מספר וכתיב אשר לא ימד ולא יספר ל"ק כאן כשעושים רצונו של מקום כאן כשאינם עושים רש"מ וחקרו כת הקודמין דהלא הבחירה היא ביד האדם. ואם כל ישראל יהרהרו תשובה בשעה אחת א"כ נמצאו עושים רצונו של מקום ובה שעתא איך יתכן דהיה נודע מספרם ותכף יתקיים אשר לא ימד ולא יספר. וניחא להו כי כשאינם עושים רש"מ כשנמנה אותם יהיה כל א' לאחד ויהיה להם מספר. אך כשעושים רש"מ כל א' חשוב כהרבה אנשים וכמ"ש ז"ל דיאיר בן מנשה היה שקול כרובה של סנהדרין וכיוצא אמרו שקול משה כנגד כל ישראל וכן על זה הדרך וזה המספר יעלה לחשבון גדול ואם כן הנה אמת כי ברגע שנעשה תשובה תכף ומיד כן ירבה מספר בני ישראל מאד מאד אשר אין להם מספר כי כל אחד יהיה מספרו סך מה לפי חשיבותו כשיעור דבקותו והכנעתו והארת נשמתו ושפיר קאמר אשר לא ימד ולא יספר כשעושים רצונו של מקום:

אמור מעתה זה כונת הכתוב בע' נפש ירדו אבותיך מצרימה. ועתה אין ועתה אלא תשובה אם תשוב ישראל שמך ה' אלהיך שמך מלשון שומא כמשז"ל אל תקרי ושם דרך אלא ושם כל השם אורחותיו וכו' וז"ש שמך יעשך שומא כככבי השמים לרוב שכל א' יעלה מספרו ככמה אנשים לפי חשיבותו באופן שתהיו כככבי השמים לרוב. וזו השומא לית דין בר נש יכול לעשותה בלתי ה' לבדו כי הוא היודע כל שבערכין נדון לפי כבודו כן יתן לידידו. ורמז כי ישראל בנים לה' לקבה"ו השמים בסוד ויתן אותם אלהים ברקי'ע השמים כמ"ש בזהר הקדוש פרשת ויקרא דף י"ב ע"א. לרוב בגימטריא רחל כנסת ישראל (כאלו כתיב מלא עד"ש רבינו האר"י זצ"ל בתיב' צפנה) כביכול. ואמר בע' נפש להורות דע' נפש שרש הקדושה נפש אחד אחדות גמור כמ"ש בזהר הקדוש ירדו אבותיך מצרי"מה גימטריא שכינה דכביכול שכינה עמהם. ועל ידי זה ועתה שמך וכו' כמו שנתבאר. וא"ש מ"ש המגיד במתי מעט כמ"ש בע' נפש שהיו שרש הקדושה ואחדות גמור:

פסקה ה

לגוי גדול מלמד שהיו ישראל מצויינין שם. אפשר לומר דמלמד ר"ל בא ללמד דין דדבר הניכר אין לו ביטול וכן ישראל היו ניכרין ואין להם ביטול בע' אומות כמ"ש בפני דוד ומזה יוצא דין דדבר ניכר אין לו ביטול:
א"נ אפשר לרמוז בפ' ויהי שם לגוי גדול עצום ורב במ"ש פ"ק דיבמות דאע"ג דב"ה רובא עשו ב"ש כדבריהם דב"ש מחדדי טפי וז"ש לגוי גדול מסיבת היותו גדול באיכות מצד מעשיו ונשמתו אף שהגוי במספרם הן רבים עתה עם הארץ מצד איכותם חשוב גוי עצום ורב וחשיב כרבים. ולדעת הרמב"ן דזה לא נאמר ביחיד נגד רבים ואם הוא יחיד מומחה ורב גדול וחלק עם שנים אין הלכה כמותו. אבל כשאינו יחיד וחלקו עם רבים מהם אז אמרינן הלכה כמחדדי טפי ומשו"ה הוצרך בת קול דהלכה כבית הלל. לפ"ז דייק ויהי שם לגוי שהם הא מיהא רבים אז אם הוא גדול באיכות ומחדדי טפי משוי להו רבים וז"ש עצום ורב:

פסקה ו

ורב כמו שנאמר ואעבור עליך וכו'. אפשר לומר בפ' אלו ונקדים ענין אחד מחודש אשר לא שיערנוהו בקונטריסנו הפוסחי"ם על שתי הסעי"פים דרושי שבת הגדול ופירושי ההגדה בס"ד והוא דיש לחקור כמה חקירות. א. דלפי מ"ש רבינו האר"י זצ"ל גלות מצרים לברר ני' הק' שנפלו במצרים ערות הארץ מאדה"ר וז"ש כי גר יהיה זרעך וכהנה וכהנה כמה רמזים כגון ואחרי כן יצאו ברכוש גדול ני' הק' ולזה נצטוו לא תוסיפו לראותם כי לא נשאר ני' הק'. והרי בזהר הקדוש קרי בחיל דגלות מצרים היה בעבור מכירת יוסף. ב. אם היא בעבור מכירת יוסף מדוע לא נשתעבדו שבט לוי דהוא ושמעון היו עיקר ענין יוסף. ג. אמאי נשתעבדו שבט אפרים ומנשה ובנימין דליתנהו במכירת יוסף. ד. מאמר רז"ל דיצחק נתן אות ש' משמו ולקח אות צ' לקצר גלות ישראל והיו צריכים לנכות רד"ו מת' ולישב ק"ץ בגלות ותהי להפך ישבו רד"ו וחסרו ק"ץ. ה. קרא בהדיא כתיב ומושב בני ישראל אשר ישבו בארץ מצרים ת"ל שנה וזה מוכיח דהיה לקיים גזרת בין הבתרים. ו. דאם לא עשו העגל לא היה עוד גלות כמשז"ל ואם הגלות בעבור מכירת יוסף א"כ גזרת בין הבתרים לא נתקיימה כלל. ז. דאם הוא בעבור מכירת יוסף למה יעקב אע"ה הוצרך ללכת למצרים ולישאר שם עד יום סלוקו ונצטער על זה יעקב אע"ה מאד. ח. דאמאי היו ביזת מצרי' וביז' הים. ט. בקריעת ים סוף אמרו רז"ל דהיה בזכות אאע"ה דבקע עצי עולה. ואמרו רז"ל הים ראה וינוס ארונו של יוסף ראה ואמאי אצטריכו תרתי. י. משז"ל דהעבדות כיפר יוסף ונשאר השעבוד ואם גלות מצרים בשביל גזרת בין הבתרים ניחא דכתיב ועבדום וענו אותם אבל אם הוא בעבור מכירת יוסף למה הוצרך יוסף לזה. [יא. אם הוא בעבור יוסף אמאי הוצרכו לפרות ולרבות כ"כ. י"ב. אמרו רז"ל בביזת הים נתקיים ואחרי כן יצאו ברכוש גדול. י"ג. ועוד מ"ש בבקשה מכם שאלו כדי שלא יאמר אותו צדיק ואפי' לא יאמר צריך לקיים. יד. אמאי הוצרך בתורת שאלה. טו. אעיקרא מה שנתן יצחק אות שין וכו' מה יש לו במכירת יוסף ובדרוש לשבת הגדול שדרשתי אחר זה הארכתי עוד וגם בישוב הדברים וביאור כמה כתובים בס"ד]:
ולישב הכל אפשר לומר דזרע אברהם נתחייבו בגזרת בין הבתרים ואח"ך נתחייבו השבטים על מכירת יוסף הם וזרעם. והקב"ה ברב רחמיו כי רחום הוא ריחם עליהם שיהא גלות מצרים עולה לכאן ולכאן לקיים גזרת בין הבתרים ובשביל מכירת יוסף דגזרת בין הבתרים מידי הוא טעמא לברר ני' הק' שנפלו מאדה"ר. הא כיון דמשתעבדים בשביל מכירת יוסף ממילא נפקי ני' הק' מאדמת בני חם. ונמצאו עושים שניהם בבת אחת. מקיימים גזרת בין הבתרים ולוקים על מכירת יוסף. והנה כי כן בעבור יצחק שנתן אות ש' ולקח אות צד"י נתכפרו רד"ו שנה של גלות ונשארו ק"ץ שנים בשביל גזרת בין הבתרי'. אמנם באשר על מכירת יוסף חייבים גלות רדו שנה כמו שביאר בזהר חדש לכן הגם דמשום גזר' בין הבתרים הגיע זמנם בק"ץ שנה. לכבוד יצחק אע"ה לא יצאו דמשום מכירת יוסף חייבים רד"ו שנה לכן השלימו רד"ו שנה ומכללם הק"ץ של גזרת בין הבתרים ויצאו ברד"ו:
ועם האמור נתישבו כל החקירות דעיקר גלות מצרים בעבור גזרת בין הבתרים והוא יעלה גם כן בעבור מכירת יוסף. ולכן שבט לוי לגיון של מלך לא נשתעבדו ואהני' להו גם בעבור מכירת יוסף דהקדש מפקיע מידי שעבוד. ובנימין מנשה ואפרים נשתעבדו בגזרת בין הבתרים. והגם דבק"ץ שנים נשלמה גזרת בין הבתרים מ"מ כיון דאעיקרא זה שויתר רד"ו שנה היה משום חינא וחסדא וכבר מיהוי הוו נשארים גם הם בנימין מנשה ואפרים עד מנין רדו. ואם לא נעשה העגל היה חירות גמור כי כבר יצאו י"ח גזרת בין הבתרים. ומשו"ה נצטער יעקב אע"ה כי לו אד"ם הוא והגלות להוציא לאור ניצוצי אדה"ר. ולכן יוסף נפש אדה"ר כיפר העבדות. ולפי שיוסף נפש אדה"ר נתחייבו גלות בעבורו. ומה שהיו בגלות בגזרת בין הבתרים כיון שהיה לברר ני' אדה"ר ויוסף נפש אדה"ר עלה לכאן ולכאן כיון דגם הם היו מתקנים לנפש אדם על ני' קריו. ולכן היו שתי ביזות ביזת מצרים וביזת הים על שני מיני עבדות גלות בין הבתרים ועבדות בעבור מכירת יוסף. ולפי שנתקיים בהם גלות בין הבתרים הנאמר לאברהם אע"ה וגלות מכירת יוסף אהני זכות אברהם אע"ה וזכות יוסף לקריעת י"ס:
וזה אפשר דהקב"ה הודיע הכל לאברהם אע"ה ולכן כתיב ידוע תדע כי גר יהיה זרעך כפל ידוע תדע אפשר דרמז לו דיתחייבו שני גליות א' על ניצוצי אדה"ר וא' על מכירת יוסף. ואפשר שזה רמז מ"ש הכתוב שמור את חדש האבי"ב ר"ת ברית בין הבתרים איבת יוסף:
ועתה נבא לקראין ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך בתשלום הק"ץ שנים כי נשלמה גזרת בין הבתרים ויצאו ני' הקדושה וז"ש רבבה כצמח השדה נתתיך שהוא לברר ני' הקדושה ותרבי ותגדלי וכו' שנתבררו ני' הק' ועלו למקומם ובאו דרך גבר. ואחר זה תשלום העבדות בעבור מכירת יוסף ואעבור עליך ואראך והנה עתך עת דודים בהשלים רד"ו. וזה יש לרמוז בפנים אחרים ודוק הטב:

פסקה ז

וירעו אותנו המצרים ויענונו ויתנו עלינו עבודה קשה. אפשר לומר בפסוק וירעו אותנו נמשך למ"ש ויהי שם לגוי גדול עצום ורב ונתקנאו בנו מאד לראות ריבויינו וכו' וכנגד ויהי שם לגוי גדול וירעו וכנגד עצום ויענונו שהיינו בריאים ובעלי כח דזה מורה ועצום לכך ויענונו להתיש כחנו להטיל חלשי"ם. וכנגד ורב ויתנו עלינו עבודה קשה למעטנו:
וכלפי מ"ש בסמוך דהיינו בגלות משום גזרת בין הבתרים ומשום מכירת יוסף אפשר לרמוז וירעו אותנו המצרים בשני רעות ויענונו על גזרת בין הבתרים ויתנו עלינו עבודה קשה על מכירת יוסף הצדיק ע"ה:

וירעו אותנו המצרים כמ"ש הבה נתחכמה לו וכו'. אפ' לרמוז במ"ש גמירי דלא כליא שבטא וזה רעתם הב"ה גימטריא י"ב אלו הי"ב שבטים דרוצה ה' להעמידם נתחכמה לו ית' לבטלם. ואפשר הבה רמז לע"ז כמ"ש הבה נבנה לנו עיר ובזה נתחכמה לו ית' לכלותם שנשתדל שיעבדו ע"ז ואז ימאסם ה' ונכלם מן העולם. וז"ש וירעו אותנו שהשתדלו שיעבדו ע"ז. ואח"ך יכלו לשלוט ויענונו והיינו דקאמר וירעו כמ"ש הבה נתחכמה לו הבה לשון ע"ז והיינו וירעו שעשו אותנו רעים לעע"ז. והיינו דקאמר ויענונו כמ"ש למען ענותו בסבלותם וכתב הרב שבלי הלקט יש מפרשים בסבלות עבודה זרה שהיו משתעבדין אותם לע"ז כמה דתימא יסבלוהו על כתף ישאוהו עכ"ל והכונה לדרכנו למען ענותו במה שאנסוהו בסבלותם של ע"ז ובזה יכלו לענותו:

פסקה יא

ונצעק אל אלהי אבותינו וישמע ה' את קולנו וירא את ענינו וכו'. אפשר להסמיך בכתוב מה שראיתי להרב הגדול מהר"ם ן' חביב זלה"ה בדרשותיו כ"י פ' וארא שפירש בשם הרב הגדול מהר"א מונסון ז"ל על ואתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כלומר עד עתה לא היו דואגים על גלות השכינה שהיא עמם בגלות אלא ותעל שועתם אל האלהים מן העבודה אך עתה ראה ראיתי את עני עמי וכו' וארד להצילו יען וביען ועתה הנה צעקת בני ישראל באה אלי כלומר שצועקים על גלות השכינה ועפ"י כונה זו פירש הרב הגדול מהר"ר שמואל גארמיזאן זלה"ה מש"כ ירמיה סי' י"א ועתה אל תתפלל בעד העם הזה ואל תשא בעדם רנה ותפלה כי אינני שומע בעת קוראם אלי בעד רעתם דייקא עד כאן דברי הרב מהר"ם ן' חביב ז"ל בדרשותיו כ"י:
ולפ"ז אפשר לפרש בכתוב הזה ונצעק אל ה"א אבותנו כלומר צעקנו במה שנוגע אל ה' דהיינו בעבור השכינה שהיא בגלות ולא כיווננו על עצמנו ולכן וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו דכביכול הוא שמע וראה בצערנו ויוציאנו ה' ממצרים וכו'. ודרך הרב מהר"א מונסין ז"ל כתוב אצלנו בסגנון אחר משם הרב מהר"ש פרימו ז"ל:
א"נ אפשר לרמוז וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו וכו'. ונקדים חקירה אחת ששמעתי כי אמרו רז"ל דאם ח"ו היו שוהים עוד היו נכנסים בש"ט ו' ולא היה עוד תקומה וגם אז"ל דהיו עע"ז. כל קבל דנא אמרו רז"ל שהיו מבררי' ניצוצי הקדושה שהיו במצרים ועי"ז היו פרים ורבים מאד מריבוי ני' הק' שהיו מבררים. ואיך יכונו יחדיו הדברים האלו לעע"ז ולברר ני' הקדושה. ואפשר לומר כי הגלות היה לברר ני' קרי דאדה"ר וכמ"ש לו כי גר יהיה ז"רעך וע"י העבדות ועינוי בחמר ובלבנים היו מתבררים ניצוצי הקדושה שלא מדעתם מאיליהם בכח השכינה ובכח נשמתם הקדושה אשר בקרבם ולכן היו בגלות וזה היה נעשה לאט לאט מאיליו ומעצמו ומתקנים בחי' היסוד. והגם שהם היו חוטאים מצד אחר לעע"ז וכיוצא היו פוגמים במקום אחר ובחינה אחרת. ולפי רוב השנים ורובי רבבות העושים היו נטמעים בש"ט. ואם ח"ו היו שוהים נכנסים בש"ט ן' ואז לא היה תקומה כי גם כל מה שנתברר היה הולך לסט"א. והברורים היו תלויים ועומדים עד גמר הדבר. וכל תקון הוא בחינה אחת וכל פגם הוא בבחינה אחת. והם היו מתקנים בחינת היסוד ופוגמים במדה אחרת. אך אם ח"ו היו נכנסים בש"ט ן' אז היה נאבד הכל. ודומה לאדם שבא בגלגול לתקן עון אחד שעשה ועשה והצליח לתקן אותו עון ומה שפגם בעונו. ומצד אחר הי"ל איזה חטאים. דהעון אשר בעבורו בא לתקן הוא מתוקן. והחטאים אחרים שעשה ופגם במקומות אחרים יענש עליהם ככל אשר ישית יוצר בראשית. ואפשר שזה רמז הכתוב ראה ראיתי את עני עמי אשר במצרים הכונה ראה ראיתי שתי ראיות סתרא"י נינהו אחת את עני עמי עניות הנפש שעע"ז. אשר במצרים שהם מבררים ני' הק' אשר במצרים ערות הארץ אך הוא בלי ידיעתם וממילא נפקי. ואת צעקתם שמעתי מפני נגשיו כי ידעתי את מכאוביו שח"ו כבר קרובים ליכנס בש"ט ן' וארד להצילו מיד מצרים שלא יכנסו לש"ט ן' ויתקיימו הברורים ולהעלותו רמז לעליות ני' הק'. וזה אפשר בקראין וישמע ה' את קולנו וירא את עניינו הכונה וישמע ה' את קולנו שלא פגמנו הדיבור ואדה"ר לא פגם בקול ולא דיברנו לה"ר וירא את עניינו פרישות ד"א ושמרנו ברית המעור. ובכח זה ואת עמלנו אשר בעבדות ביררנו ני' הק' ואת לחצנו שחטאנו בע"ז והיינו נטמעים והיה הולך לאיבוד הכל ויוציאנו ה' ממצרים מן הקליפה ביד חזקה להכות לפרעה ולמצרים ונשארו הבירורים בתקון:
ועוד יש להוסיף בישוב החקירה הנזכרת בהקדמה שכתבנו כמה פעמים בשמחת הרגל ובמקומות אחרים דבגזרת בין הבתרים נתן ה' את הארץ בתנאי גלות ארבע מאות שנה. ובמילה נתן את הארץ ע"ת שיקבלו אלהותו והו"ל כדין שתי שטרות היוצאים על שדה אחת דאי בעי בהאי גבי אי בעי בהאי גבי. ובמצרים היו לקיים שטר בין הבתרים בתנאי עבדות ת' שנה ויען לא מצו לקיים דהיו נכנסים בש"ט ן' לכן תפסו השטר של מילה בתנאי קבלת אלהותו. והנה כי כן יתישב יותר דלא היה עליהם עול אלהותו ותורתו, אך בעבור הע"ז דהיא מז' מצות ב"נ וכרובם כן חטאו היו נכנסים בש"ט ן':
וזה יש לרמוז בפסוק ואעבור עליך ואראך מתבוססת בדמיך בחמר ובלבנים ובשעבוד קשה לברר ני' הק' ואומר לך בדמיך חיי רבבה וכו' ותרבי ותגדלי וכו' ויצאו לאור ניצוצות הקדושה. ואת ערום ועריה מצד אחד עע"ז וכבר נכנסים לש"ט ן' ואבד הכל לכן ואעבור עליך וכו' ואכסה ערותך וכו' לכפר עונך ולהוציא לאור נשמתכם המוטמעת. ותהיי לי ודוק כי קצרתי:

פסקה יב

ונצעק וכו' כמו שנאמר ויהי בימים הרבים ההם וימת מלך מצרים וכו'. אמרו רז"ל שנצטרע פרעה והיה שוחט ק"ן תנוקות מישראל בבוקר וק"ן בערב. ופירש הגאון מהר"ר העשל ז"ל דדייקי רז"ל מדכתיב וימת מלך מצרים דאין שלטון ביום המות וכמש"ה ויקרבו ימי דוד למות. ומדכתיב וימת מלך מצרים למדו שלא מת אלא נצטרע. וז"ש וימת מלך מצרים שנצטרע ולא מת ולהכי כתיב מלך מצרים עכ"ד. והנה בכתוב יש לדקדק דכתיב מן העבודה ולא כתיב על התנוקות. וידוע מ"ש הרב פרשת דרכים ז"ל ולפי פשטיה דקרא אפשר לפרש הכתוב כך וימת מלך מצרים שנצטרע והיה שוחט ש' תנוקות ביום ובהיות זה תלוי לחיי המלך ורפואתו לא צעקו בפרסום על זה רק ויאנחו מן העבודה. ויזעקו סתם. וכונתם על התנוקות אך היה הדבר בסוד. אמנם בהיות התנוקות האלה רשעים וחל עליהם חובת בעור מה שזעקו על התנוקות לא עלה לשמים דהם ראוים לכך. אך ותעל שועתם מן העבודה, לא על התנוקות:

פסקה יג

וישמע אלהים את נאקתם. אפשר לרמוז דעל כן נתגלו ן' שערי בינה לגואלם וזה נ' של נאקתם אקת גימטריא אשר שהוא בבינה בסוד אהיה אשר. ובעבור השכינה אשר עמם הרומזת מ' של נאקתם. ויזכור אלהים את בריתו את אברהם את יצחק ואת יעקב שחיו תק"ב שנה גימטריא אשר עם הכולל וכל שנותם עבדו את ה'. [ובזכות שני חייהם שהם אשר עם הכולל נתגלו ן' שערי בינה הרומזים בתיבת אשר וז"ש אש"ר הוצאתיך מארץ מצרים ודוק היטב]:

פסקה יד

וירא את ענינו זו פרישות ד"א וכו' ואת עמלנו אלו הבנים וכו'. ואעפ"י שלא הועילו כלום הגוים מחשבה רעה הקב"ה מצרפה למעשה, והרי נחשב פרישות ד"א ואת הבנים שהשליכו ליאור להענישם:

פסקה טז

ואת לחצנו זה הדחק כמו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים לוחצים אותם. אפשר דהוצרך להביא הכתוב וגם ראיתי את הלחץ שיקשה על מ"ש ואת לחצנו דהרי כך גזר הוא ית' ועבדום וענו אותם ועינוי הוא זה אגב דוחקא אמטול הכי קאמר ואת לחצנו כמו שנאמר וגם ראיתי את הלחץ אשר מצרים. ובדיבור זה שתי תשובות אחד דלכ"ע שרי ולהו אסור שהם עבדים זרע חם לישראל זרע שם. וגם הם עבדים ליוסף שהחיים ברעב והנהיג מלכותם בצדק פ' שנה ואיך ישעבדו באדוניהם מכמה צדדים. ועוד שלא עשו לקיים גזרת הבורא אלא לשנאתם וקנאתם. ועוד לוחצים דעזרו לרעה ביותר. ועוד אותם ולא למצריים והלא בנין ערי מסכנות הוא תקון העיר מטעם המלך והו"ל להמון המצריים לשאת במשאם והרי לך כמה תשובות לחיוב המצריים:

פסקה יז

ויוציאנו ה' ממצרים ביד חזקה ובזרוע נטויה ובמורא גדול ובאותות ובמופתים. המרבה לספ"ר ביציאת מצרים ימצא ה' מינים. יד חזקה זרוע נטויה מורא גדול הם ג' ובאותות מופתים שנים. והם כנגד ה' עילאה אשר נגלו ן' שערי בינה להוציאם. ולדברי המגיד לקמן דאמר ביד חזקה שתים וכו' הם עשרה. כנגד ה' עילאה. ה' תתאה:

פסקה יט

ועברתי בארץ מצרים אני ולא מלאך וכו'. דייק דהפרשה משה אמרה בלשונו והול"ל ועבר ה' וכו' כ"כ הרמב"ן בפירושו והרא"ם הקשה על דבריו עיין בדבריהם באורך ושני ברייתות במכילתא צריכות ביאור ועמדו עליהם המפרשים ועמ"ש הרב מור"ם ן' חביב ז"ל בדרשותיו כ"י.
ולכל הדברות יש להעיר דהכתיב וה' הכה כל בכור ואמרי' בעלמא וה' הוא ובית דינו. וי"ל דלעולם כביכול הוא המכה כדכתיב והכתי כל בכור. ומ"ש וה' הכה כל בכור היינו כביכול שבית דינו שם. וכבר כתבנו לעיל בפסקת עבדים ובפסקת רשע דכביכול זה מגודל ענותנותו יתב' דלא עביד דינא לנפשיה ולכן כשאינו טובה כתיב וה' ור"ל הוא ובית דינו. והגם דשם צדדנו דהכא במצרים היה מקום פסידא ובמקום פסידא אליבא דכ"ע עביד איניש דינא לנפשיה. וכ"ש דלצד עילאה לא שייך זה. עם כל זה הדרשה תדרש כטעם לצ"ד מן הצדדין. ויש מקום לומר דעם כל זה מרוב ענותנותו יתברך גם כאן כתיב וה' הכה כל בכור הוא ובית דינו שיהיה ע"פ ב"ד דכביכול לא עביד דינא לנפשיה. אפילו במקום פסידא כביכול:
נמשך לזה אפשר להוסיף קצת בפ' ויאמר ה' למשה ולאהרן וכו' החדש הזה לכם ראש חדשים במה שכתבתי בעניותי בשמחת הרגל דעשה ה' למשה ואהרן סמוכים שידונו לפרעה ע"ש ולפי דרכנו אפשר לומר דמרוב ענותנותו יתברך סמך משה ואהרן שיהיו סמוכים והם ידונו ולא עביד כביכול דינא לנפשיה. וגם יכולין לדון דשבט לוי לא נשתעבדו ואינם נוגעים בדבר וז"ש החדש הזה לכם שאתם משבט לוי ותהיו סמוכים לדון לפרעה ולמצרים:

תוכן העניינים

בתי הנפש על הגדה של פסח

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה