בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן סא
ראיתי בשואל ומשיב סימן י' בנידון ראובן ושמעון ששכרו יחד הפריפנאציע על משך שלשה שנים והקאנטראקט נכתב על שם ראובן וראובן נתן קאפציע בעת שנתנו לו הקאנטראקט ושמעון נתן לראובן חלקו המגיע ממנו לקאפציע סך מאה ריי"כ מזומן גם ש"ט בעד מאה ריי"כ והמותר נשאר חייב לו אח"ז עלה מורא על ראש ראובן זה שפו"מ דשם לא יקלקלו העסק ויפסד הרבה לזה הלך ראובן ומכר חלקו וחלק שמעון לאחר שהחזיקו שני חדשים והיה היזק גדול בהעסק דהיינו שמכר בפחות הרבה ממה שקיבל העסק ועוד חוץ לזה היה לראובן הוצאות והיזקות וכעת תובע ראובן לשמעון חלקו ההיזק המגיע לפי חלקו ואומר ראובן שהיה מוכרח למכור חלקו וחלק שמעון יען שכוונתו היה לטובת השותפות שאם ל"ה מוכר הפו"מ היו מקלקלים העסק ול"ה שוה הסך ששוה כעת ועוד טוען ראובן שהיה מוכרח למסור חלק שמעון כי בתבעו לשמעון חלקו לתשלום הקאפיע וגם לתת על י"ש דחה אותו בלך ושוב ושמעון טוען אני אמרתי לך בפי' לבל תמכור חלקי רק אמרתי לך שתעשה עמי קאנטראקט מאחר שהקאנטראקט נכתב רק על שמך במה אהיה בטוח על מעותי וגם כעת אקבל חלקי באהבה והמעות וההיזק שעולה עד כעת אשלם לשותפות רק ההיזק שמכרתי איני רוצה לסבול ואני אין לי שום פחד מהפו"מ וגם עסק הפריפנאציע אין שומתו ידוע ולפעמים יצמח שיהיה ריוח רב זה תורף השאלה אות באות:
והנה בעברי בדרך העברה על ענין התשובה ראיתי כי בעל המשיב החזיק ביד ראובן לאמר שהדין עמו וז"ל המחבר המשיב לשואלו דבר הלכה. ואני אומר דאין בזה ממש דמה שטען כמ"ע ששינה בהשותפות וההפסד עליו ז"א טענה דשינוי מקרי במה שעשה שלא כדרך מנהג העולם בעסק השותפות כעין שמכר בהקפה וכדומה אבל כאן כ"ע יודעים שכל שוכר עסק ומתירא שלא יפסיד הוא משכירו לאחרים במה שיוכל ומוטב לקבל נזק קטן ממה שיקבל נזק גדול שחשש שלא יפסד העסק לגמרי ומה ששמעון טוען שהוא אינו מפחד הלא לא הידיעות שוות אבל כל שנראה לראובן שיהיה הפסד גדול ומכר חלקו וחלק שמעון כדין עשה כי שותף כיורד ברשות דמי כמ"ש רמ"א בס"י כל שאינו פושע וכאן אנן סהדי שלא פשע שהרי מכר גם שלו ואף דשמעון לא פחד מהפו"מ וראובן פחד מה בכך דשינוי ופשיעות לא מצי לחשבו דחזקה שבודאי אדם רוצה לעשות כל טצדקי שירויח ואם פחד הרי לבו אונסו ואשרי אדם מפחד תמיד עכ"ל ממש:
הא ודאי ליתא והלא כל מי שעינים לו בהלכה הלא ידעו והלא יבינו שהדין והצדק עם שמעון וזו א"צ לפנים בראשון הלא גם בהעסק כשנכנסו בתחלת השותפות על מנת לישא וליתן ולמכור לזמן מן הזמנים ג"כ מבואר בהנתיבות בסקע"ו סט"ו שרק כשההפסד ברור לפי מנהג העולם בהמתנת הזמן הוא דיכול לכופו קודם הזמן אבל על דמיונו שלו שהוא בעל פחד מהיזק שיבא ע"ז לחודא ל"ה יכול לכופו למכור עד שיגיע הזמן ואינו דין כאן שנכנסו בתחלה בשותפות שלא למכור העסק כלל רק להחזיק ביחד שלש שנים וגם שאין כאן היזק ברור לפי ראות עיני הב"ד מה מהני מה שמדמה בעיני שפו"מ יעשו להעסק נזק באיחור הימים וכי בשביל שאנו מדמים נעשה מעשה להזיק לע"ע לחבירו היזק גדול והכי גם בתחלה לא נכנס על ספק כזה בהשותפות אם להפסד אם לריוח והרי גם בשלא היה מחהו שמעון אף שדין השותפין כש"ש זל"ז לא מצינו לחייבו על שהיה לו לקדם ברועים ובמקלות בשכר רק כשההיזק ברור ועיין במהרי"ט לחו"מ סקכ"ט ובלא"ה כשאין כאן היזק ברור אין לו לקדם וכו' וכשקידם א"צ לשלם לו השכר והוצאות שהוציא מפחד שלא יבא הארי ועתוס' ב"ק דף נ"ח ד"ה או וגם לא מצינו דשותף יכול לחלוק שלא מדעתו ש"ח רק במקום הפסד דברי היזקא ומכש"כ לחלק באופן שיעשה לחבירו היזק רב ועוד שחבירו צווח ככרוכיא שאינו רוצה למכור חלקו וכי מה יש לו על נכסי חבירו לעשות לו היזקות גדולות ודאין בשביל ספיקות היזקות שיחלום בלבו שיבואו אח"כ והלא גם במקום שדרך למכור תמיד בהקפה שרשאי להקיף מ"מ כשמוחה בידו מבואר בהג"ה דחייב לשלם ואין לך פושע גדול מזה ואף שגם חלקו הקיף ודרכו בהקפה תמיד והוא גם הוא בודאי סובר שזה לתועלת השותפות ואינו עושה שום היזק כעת מ"מ ל"ה לו רשות לעשות כן בע"כ של חבירו ומכש"כ בנ"ד כשההיזק מכעת גלוי לכל אין לך מזיק גדול מזה דאף גם כשהי' ההיזק ברור לכל שיבא אח"כ לפי ראות עיני הב"ד ואזי בידו היה לכופו למכור רק ע"י שיאמר לו גא"אג דאפילו לדעת הג"ה בסקע"א דבמקום שאינו בעי לקנות לתשמישו רק למכור א"י לומר גא"אג מ"מ בכה"ג ז"פ דכ"ע מודים בברי היזקא שיכול לכופו למכור בגא"אג דבמקום זה לא סמכינן לומר גם מזלא דבי תרי עדיף דשותף חולק בכה"ג אך ורק למכור שלא מדעתו ורק על דמיונות שלו מהיזק פשיטא דא"י ראובן לעשות כעת היזקות ודאות לשמעון ואם ירצה לעשות היזק בשלו יעשה ולא בשל חבירו כי"ב מצינו גבי שומר אף כשהניח ממונו ג"כ במקום שאינו משתמר יפה מ"מ חייב על של חבירו דבשלו ולא בשל חבירו עשה הפסד דרק לענין הריוח לחלק לאחרים כשהכניס אחר לשותפות שלא מדעת שותפו הוא דתולה במה שנראה בעיניו תועלת השותפות כמבואר בהסמ"ע סק"פ משא"כ להכריחו להוצאה מכיסו א"י רק כשברור שהדבר הכרח לשניהם אזי כופין אותו כמבואר זה בכ"מ משא"כ כאן מפני שספק לו פן יהיה אח"כ היזק גדול מכעת פשיטא דלאו כל כמיני' להזיק לחבירו שותפו בע"כ ולכן הדבר פשוט דהדין עם שמעון ושחייב ראובן לשלם לו כל היזקות שיפול לחלקו ומה שטען השו"מ דמש"ה יכול לעשות ראובן כל מה שבלבו בהשותפות יען שרק הוא היה על הקאנטראקט ורק אותו יתבע המשכיר בדיניהם ואפי' מגלימא דעל כתפי' ולכן ראובן העיקר בזה וממילא שעי"כ אין טענת שמעון טענה לומר שהוא אינו מפחד כל העובר ישתומם הכי טרם ידע ראובן מכ"ז ואדעתא דהכי נכנס להשותפות עם שמעון וכי מה ענין הקאנטראקט אצל השיתפות לגרוע כח שמעון ורק שזה נשכח מלב הנו"נ בהענין בנידון שתבע שמעון לראובן לעשות עמו קאנטראקט כנזכר בהשאלה הנה דבר זה תלוי בענין ואופן שנכנסו בתחלה בהשותפות ואם לא היה בעת ההוא שום תנאי ליתן לו קאנטראקט בודאי דאין ראובן מחויב ליתן לו כמבואר מהש"ס ב"ק דף ק"ב ע"ב גבי ריש גלותא ועתוס' ב"ק דף פ"ט ע"ב סד"ה כל ופשיטא דגם שותף א"י לבקש לו ענין מחדש מה של"ה תנאי בשעת שנכנסו להשותפות ורק בנידון הממון שתבע ראובן לשמעון לתשלום הקאפציע ועל י"ש הנה אם היה שמעון ממאן ליתן ממון כלל כפי שהתנה ביניהם בעת התקשרו בהשותפות אזי היה עוקר השותפות מכל וכל והיה יכול ראובן למכור בב"ד שלא מרצון שותפו עפ"י הד"ת אבל רק כשדחהו בלך ושוב כנאמר עם השאלה אזי כיון דלא אטרחי' לבי דינא לא נתבטל השותפות כמבואר בש"ע בסקע"ו בכ"מ כ"ז ראיתי לכתוב בקיצור רק להלכה ברורה כשמש והאריכות בזה למותר: