בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן נד
בש"ע אה"ע בחו"מ סוף סימן י"א כתב בזה"ל ומיהו באשת כהן שנאנסה שאסורה לבעלה יש לעיין אם אסורה לבועל וע"ש בב"ש סק"ג הביאו ג"כ והב"ש הוכיח דאסורה גם להבועל מדברי הג"ה וע"ש. וכן ראיתי במל"מ בפ"ב מה' סוטה בד"ה עוד יש לי חקירה אחת וכו' אני מסופק באשת כהן שנאנסה מהו לבועל וכו' וחפשתי בדברי הראשונים ז"ל ולא מצאתי מי שיאיר עיני בזה זולת זה ראיתי להתוס' בס"פ ד' אחין שכתבו דאשת ישראל שנאנסה דסברא הוא דלא נאסרה על הבועל זולת כשנאסרה על הבעל ע"כ והמדקדק היטב בדבריהם יראה בעיני ולבבו יבין דס"ל דאשת כהן שנאנסה אסורה לבועל עכ"ל המל"מ:
אך דתמיה לי טובא דהרי דבר זה מפורש נאמר מהש"ס יבמות דף נ"ו ע"ב גבי אשת כהן שנאנסה דאהדרה לכללה דונטמאה וע"ש בריטב"א ז"ל בשם הרא"ה ז"ל שביאר זה בהדיא דאמרינן דכל היכא דאיכא משום טומאה לגבי בעל כגון באשת כהן דלכללה אהדרה שהיה אסורה ג"כ לבועל ע"ש ולכן תמהתי מאד על כל הנך שהבאתי שלא הביאו ד"ז מדברי הריטב"א המבוארים לכל באר היטב דבאשת כהן שנבעלה באונס דאמרינן דכיון דאהדרה לכללה דנטמאה דכיון שנאסרה לבעל דאסורה נמי לבועל:
אברא דקשיא לי מהש"ס סנהדרין דף מ"א דקאמר התם אלא באשה חבירה דקיי"ל דמקטלא אליבא דר' יוסי בר יהודה היכי משכחת לה ומשני כשזנתה וחזרה וזנתה וכו' ע"ש דהשתא קשה מאי פריך דהרי שפיר משכחת באשת חבירה של כהן שבאו עדים ואמרו שזנתה תחתי' דהשתא ה"ל עדות שאילה"ז שפיר כיון שאין להם שום טענה לומר דרק לאסרה על בעלה באו כמבואר בהש"ס החם דאלו כן למה ה"ל לומר שזנתה ברצון דהוי מצי להעיד רק שזנתה באונס דג"כ הוי סגי להו לענין לאסרה על בעלה ואבועל גבי אשת כהן וע"כ דלחייבה מיתה קאתי ואולם לפ"מ דמסיק הש"ס בשלהי נדרים דאשת כהן שנאנסה אית לה כתובה א"ש דאפי' א"נ דנוקמא דמיירי באשת כהן נמי ה"ל עדות שאי אילה"ז באשה חבירה הואיל ולא התרו בה ויכלו העדים לומר דלהפסידה כתובתה ג"כ באו והשתא אלו הוי רק מעדים שנאנסה לא היתה מפסדת כתובתה ולכן העידו דברצון זנתה בכדי להפסידה כתובתה ולא לחייבה מיתה קאתי דיכלו למימר שלא ידעו שהיא חבירה כדברי התוס' שם וא"כ ס"ס אלו נמי מיירי בכהן ה"ל עדות שאי אילה"ז:
אלא שלכאורה יש לדקדק דלפ"ז מאי קמבעי' להש"ס בנדרים התם באשת כהן שנאנסה אי אית לה כתובה אי לא הרי מהכא מוכח מדלא מוקי לה הש"ס באשת כהן דע"כ דאשת כהן שנאנסה אית לה כתובה ולכן שפיר ה"ל עדות שאי אילה"ז ולכן שפיר דלא מצי הש"ס למוקמי דמשכחת אשה חבירה דמקטלא באשת כהן וכנ"ל אך נראה דהא לא קשיא משום דעדיפא להש"ס למפשט לה ממתניתין דטמאה אני לך ואליבא דכ"ע ע"ש בנדרים:
ואשר בזה ניחא לי נמי דלא קשיא לי מה דקשיא לי זה כמה על הש"ס דקמבעי' לה בנדרים שהבאתי לענין אשת כהן שנאנסה או אית לה כתובה והרי מבואר זה מהברייתא דש"ס ב"ב דף קמ"ה ע"א דאשת כהן שנאנסה אית לה כתובה ע"ש ומאי קמבעיא להש"ס בנדרים אך אולם דע"כ צ"ל נמי דהש"ס בנדרים רצה לפשוט לה יותר ממתניתין דהתם דטמאה אני לך מלפשיט לה מהברייתא:
וכן בדרך שכתבנו יש לישב מאי דקשיא לי ג"כ דלמה לא מוקמינן לה בסנהדרין באשה חבירה דמקטלא דמשכחת כגון שקנא לה בעלה מעיקרא ע"פ העדים דהשתא לית להעדים פתחון פה לומר דרק לאסרה על בעלה או בועלה באו דאילו כן ל"ה להו למימר שזנתה דדי להו להעיד על סתירה דה"ל לומר רק שנסתרה עמו דסגי להו נמי לענין לאסרה על בעלה ובועלה ולמה להו להעיד שזנתה וע"כ דלחייבה מיתה קאתו וא"כ קשה השתא דלמה להש"ס למוקמי בשזנתה וחזרה וזינתה דוקא:
אך נראה דע"כ הוצרך הש"ס למוקמי בהכי בזינתה וחזרה וזינתה דוקא דאילו משום דקינא לה ונסתרה אכתי הוי להעדים פתחון פה לפ"מ דתנן בר"פ ארוסה בסוטה דכשלא רצה הבעל להשקותה או שבא עליה בעלה אחר שנסתרה דנוטלת כתובתה ואינה שותת וא"כ ס"ס אית להעדים טענה לומר דרק להפסידה כתובתה באו דלולי שאמרו העדים שזנתה ורק נסתרה ה"ל כתובה כשלא ירצה הבעל להשקותה או כשיבא עלי' אחר הסתירה ומעתה כשהעידו שזנתה לית לה כתובה בשום פנים וא"כ אכתי ה"ל עדים שאי אילה"ז ולזאת שפיר הוצרך הש"ס למוקמי רק דמיירי בזנתה וחזרה וזנתה לענין דלא ליהוי עדות שאי אילה"ז ומקטלא החבירה בכה"ג:
ובהיותי בזה הנה עולה עלי רוחי לישב מה דתמהו קמאי דקמאי ע"ד מהר"א ששון בתשובה שכתב דהיכא שכבר נאסרה על בעלה מקודם מבועל אחר תו ל"ש כשם שאסורה לבעל כך אסורה לבועל לענין לאסרה אבועל שני כיון שכבר נאסרה לבעלה מכח הביאה של הבועל הראשון ותמהו עליה רבים דהיכי יפרנס הסוגיא דפרק היו בודקין הנ"ל דפריך על הא דמוקי לה בשזנתה וחזרה וזנתה ופריך עלה והרי יכולין העדים לומר דלאסרה על בועלה שני באנו הרי דאע"ג דכבר נאסרה על בעלה מזנות ראשון אפ"ה נאסרה על בועל השני מחמת זנות שניי' ועיין בכנ"הג לא"הע סימן קע"ח שהניח דברי המהר"א ששון הנ"ל דאשתמיטתי' דברי הש"ס מפרק היו בודקין הנ"ל:
ולחומר הנושא נלפע"ד בישוב דברי המהר"א ששון לפ"מ דאיתא בש"ע אה"ע סימן קט"ו ס"ו דהיכא שיש רגלים לדבר אזי נאמנת האשה לומר טמאה אני לך לאסרה על בעלה כמו להפסידה כתובתה וע"ש ומעתה תקשה לכאורה דמאי דוחקה להש"ס למוקמי בזנתה וחזרה וזנתה דוקא ולא מוקי לה בזנתה רק פעם אחת ורק שאמרה מעיקרא גם היא טמאה אני לך דהשתא אי משום דיכולין העדים לומר דלאסרה על בעלה באו ליכא דאילו כן ל"ה להו להעיד על זנתה דוקא דהיה די להם להעיד רק על רגלים לדבר דהוי ג"כ אסורה האשה על בעלה הואיל דמיירי שאמרה האשה ג"כ טמאה אני לך וא"כ אפי' בחד זנתה נמי ע"כ דלחייבה מיתה באו העדים אך נראה לפ"מ דאיתא גם שם בש"ע אה"ע באותו הסעיף דאם חזרה האשה ונתנה אמתלא לדברי' אח"כ דנאמנת לענין להתיר עצמה לבעלה ורק לא לענין הממון של הכתובה וע"ש בח"מ ובב"ש ומעתה א"ש דאילו בזנתה רק חדא זימנא אכתי הוו יכלו העדים לומר דלאסרה על בעלה באו לענין שלא תוכל אח"כ ליתן אמתלא ולהתיר את עצמה לבעלה עוד ואולם דלפ"ז השתא לא הוצרכנו לדחוק ולפרש הש"ס דזנתה השני פעמים על פי העדים דוקא דשפיר יש לפרש דמיירי כגון שאמרה טמאה אני לך והיה גם רגלים לדבר מעיקרא ע"פ העדים מזנות ראשון באופן שנאמנת האשה לומר שזנתה כנ"ל והעדים אתו והעידו על זנות הזה השני דהשתא ליכא למימר תו דיכלו העדים לומר דלאסרה על בעלה באו לענין שלא תוכל האשה ליתן אמתלא אח"כ דא"כ ל"ה להו להעיד על זנות מחדש דה"ל להעדים להעיד רק על זנות הראשון במקום שהעידו על רגלים לדבר ואמרה האשה גם היא טמאה אני לך דהשתא לא יכולה תו האשה ליתן אמתלא וע"כ דלחייבה מיתה באו מדהעידו על זנות השני מחדש וע"ז הדר פריך דאכתי יכולין לתרץ דבורם ולומר גם עתה דלאסרה על בועלה שני באו לענין אם תתן האשה אמתלא על שאמרה טמאה אני לך דהשתא אלו העידו מעיקרא שזנתה מבועל ראשון תו ל"ה נאסרה על בועל השני עתה כדברי מהר"א ששון הנ"ל ולכן לא העידו רק מעיקרא על רגלים לדבר ועתה שזנתה כדי לאסרה אבועל שני וע"ז משני שפיר עלה דמצי מיירי דמלבד הרגלים לדבר שהעידו שזנתה מחדש מבועלה הראשון דהשתא לית להו שום טענה לפטור עצמם דהשתא א"י לומר דלאסרה על בעלה באו לענין כשתתן האשה אמתלא על דברי' שאמרה מקודם טמאה אני לך דאילו כן ה"ל לומר רק שזנתה מעיקרא כמו שאמרה האשה טמאה אני לך כשהעידו רק על רגלים לדבר ה"ל להעיד שזנתה עמו דג"כ הוי אסורה עליה ועל הבעל גם אחר שתתן האמתלא ע"ד ולכן השתא כשהעידו על שזנתה שנית מחדש מבועל הראשון ע"כ דלחייבה מיתה קאתי וא"ש והבן זה היטב:
ויש לומר עוד בישוב דברי המהר"א ששון דלא תקשה עלי' מהאי דסנהדרין כנ"ל דהנה ראיתי הקשה כבוד מר אבא מו"ר הרב הגאון האמתי ני' בספרו בר לואי בסוף חלק אה"ע ושוב ראיתי קושיא זו גם בנו"ב מ"ת הש"ס דמוקי לה בזנתה וחזרה וזנתה ופריך עלה דהרי יכולין העדים לומר דלאסרה על בועלה שני באנו דמאי פריך דהרי כיון דזנתה מעיקרא כבר אתרע חזקתה וא"כ אי לאסרה על בועלה שני באו היה די להעדים להעיד על דבר כיעור לחודא דג"כ הוי נאסרה על הבועל השני וע"כ דלחייבה מיתה רק באו כשהעידו שזנתה ולא לאסרה על הבועל השני באו. ואמרתי לישב קושיא זו די"ל דע"כ ה"פ דהש"ס דמוקי לה בזנתה וחזרה וזנתה דהיינו שבאו העדים מזנות שניי' והזימם לעדים דזנות ראשון בעמנו הייתם אז ורק העידו על זנות שניי' מחדש וכעין שמצינו בש"ס מכות באחד בשבת עמנו הייתם ורק בשני בשבת הרג פלוני וכו' דהשתא לא אתרע חזקתה כלל מעיקרא ולכן ל"מ להעיד על דבר כיעור לחודא ואין לומר דהשתא כשהזימו להעדים הראשונים שוב יכולין אלו העדים דזנות שניי' לומר דלאסרה על בעלה באנו דז"א דשפיר משני הש"ס דבכה"ג ע"כ דרק לחייבה מיתה קאתי דאי לאסרה אבעלה ל"ה להו להזים לעדים הראשונים כלל והיה נאסרה על בעלה ממילא מחמת הראשונים וא"כ השתא כי אתו הנך והזימום לראשונים והעידו על זנות של עכשיו ע"כ דרק לחייבה מיתה באו ואולם דפריך שפיר דאכתי גם בכה"ג יכולין הנך עדים האחרונים לומר דלהכי הוצרכו להזימם לראשונים ולהעיד עכשיו דבאו כדי לאסרה אבועל שני דאילו לא הזימום לראשונים ל"ה נאסרה אבועל שני דכבר הוי אסורה על בעלה וכדברי המהר"א ששון הנ"ל היטב ול"ק ולא מידי ודו"ק: