בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן נג
ואלה דברי בן המחבר הרב הגדול חריף ובקי מוה' חיים ארי' הלוי איש הורוויץ ני' בק"ק קראקא:
הרמב"ם ז"ל פרק א' מהל' נערה הל' פסק וז"ל היתה בתולה זו אסורה על האונס וכו' מחיובי כריתות וכו' אם התרו בו לוקה ואינו משלם וכו' ואם אין שם התראה וכו' הרי זה משלם קנס והקשו עליו רבים מהאחרונים דדינו מתנגד לש"ס סנהדרין דף ע"ג ע"ב דקפריך התם הש"ס חטא אלו חייבי כריתות (פי' דמהאי קרא שמעינן דרודף אחר ערוה דחייב כרת עליה ניתן להצילו בנפשו) ורמינהו ואלו נערות שיש להן קנס הבא על אחותו וכו' הניחא למ"ד העראה וכו' אלא למ"ד העראה זו הכנסת עטרה מא"ל (דהפגם והוצאת בתולים באין כאחד וניתן להצילו בנפשו ולמה ישלם קנס) ומשני הש"ס בכמה גווני במפותה או ביכולין להצילו באחד מאבריו ע"ש וא"כ קשיא למה סתם הרמב"ם ז"ל דאונס חייבי כריתות משלם קנס כמפותה ולא פרט דעסקינן כחד מאוקימתות דש"ס סנהדרין:
ונלע"ד ליישב דבאמת יש להבין פרכת הש"ס דהתם ממתני' דכתובות לפי מה דאיתא התם שם בדף ע"ב ע"ב דלהרודף אף דלא בעינן שיקבל התראה מ"מ רק אז הותר להצילו בנפשו אם יזהרו אותו קודם ויאמרו לו דע שבן ברית וישראל הוא וכן פ' הרמב"ם ז"ל בריש הלכות רוצח וא"כ היה יכול ליישב כאן דבלא"ה ר' יוחנן הוצרך לאוקמי מתני' דכתובות כ"ה דלא תיקשי מאלו הן הלוקין דאיירי בלא התראה וא"כ ניקו נמי מתני' דכתובות דאיירי שלא היתה שם אזהרה כלל דהיא ישראלית וקרובתו ולכך חייב קנס דלא הי' לו דין דרודף ואין סברא לומר דכיון דאם הזהירוהו הי' דינו כרודף לכן אף בלא אזהרה פטור מלשלם כעין חייבי מיתות שוגגין פטורין מלשלם דהא אף שם אצטריך הקישא דחזקיה ופשיטא דאין ללמוד רודף משם דדין רודף ל"ה רק איסור שעה וכדאיתא בכתובות דף ל"ה ע"ש והי' נ"ל לכאורה לתרץ ע"פ דברי הריב"ש מובאים במל"מ סוף הל' חובל דהנרדף גופא רשאי להרגו חף בלא אזהרה וא"כ י"ל כאן דלדידה ניתן להצילה בנפשו לכן פריך הש"ס דנפטר באונס מן התשלומין אולם ז"א כיון דכל קנס דאונס ומפותה לאביה הוי א"כ הוי מיתה ותשלומין לזה ולזה חייב ועתוס' כתובות דל"א דאף לפי המסקנא אינו פטור רק ברודף דניתן להצילו בנפשו לכל העולם משא"כ הכא כיון דבלא התראה לא ניתן להצילו בנפשו רק להנערה גופה שפיר הוי מיתה לזה ותשלומין לזה וא"כ אכתי תקשי דנוקמי' למתני' דכתובות דאיירי בחייבי מלקות שוגגין בלא אזהרה כלל ולכן חייב בתשלומין:
ונ"ל ליישב קושיא זו ע"פ דברי הראב"ד הובא בכ"מ בפ"ב מהל' נערה דבמאנס דמשלם גם צער דהדין דמשלם את הצער להנערה יהג' דברים אחרים משלם לאב דבצערא דגופה לא זכה לי' רחמנא והנה מקודם צריך ליישב הקושיות שהקשו עליו והנהם דהא בש"ס כתובות דל"ט איתא אלא אמר ר"נ משלם צער פיסוק הרגלים ופריך א"ה מפותה נמי ומשני משל דמפותה למה הדבר דומה לאדם שאומר לחבירו קרע שיראין שלי והפטר ופריך שלי דאבוה נינהו וא"כ מפורש לכאורה דלא כהראב"ד דס"ל דלדידה נינהו:
ונלע"ד לתרץ שיטת הראב"ד ולפרש אליבי' סוגית הש"ס דכתובות בזה האופן דהרי מצינו בש"ס ב"ק דף צ"ג על מתניתין דהאומר לחבירו סמא את עיני וכו' ע"מ לפטור חייב קרע את כסותי ע"מ לפטור פטור ופריך הש"ס מיש רישא ומ"ש סיפא וכו' ע"ש הכי אמר רב ששת משום פגם משפחה פי' דאם אמר סמא את עיני עמ"לפ מש"ה חייב דאיכא פגם משפחה משא"כ בהכהו ופצעהו ליכא פגם משפחה ואיתא שם בתוס' דמשום הכל אפי' את הצער הרי דאף דאמר לו סמא את עיני ע"מ לפטור מ"מ חייב לשלם אף צער כיון שעיקר החיוב ד' דברים מחויב לשלם אף דהמכה פטרהו משום הגם משפחתו לכן מגלגלין עליו את הכל ואף את הצער נותן אף דבצער ל"ש פגם משפחה וא"כ השתא מיושב שפיר סוגית הש"ס הנ"ל אליבא דהראב"ד והכי פירושא א"ה מפותה נמי פי' כיון דמפותה נמי אית לה צער פיסוק הרגלים ותחייב כמו בסמא את עיני ע"מ לפטור ומשני דזה דומה לאומר קרע שיראין שלי והפטר פי' דהוי רק כהכני פצעני דפטורין ולהכי פריך שלי דאבוה נינהו היינו דפריך הא ע"כ דומה לאומר סמא את עיני ע"מ לפטור דחייב דהא כיון דאף דנתרצה לה מ"מ חייב לשלם לאבוה בושת ופגם מד"ת א"כ כיון דגוף חיוב הביאה אין בכחה לפוטרו הוי דינו כמו התם בסמא את עיני דאין בכחו לפוטרו משום דהוי פגם משפחה ומגלגלין דמשלם אף את הצער וה"נ משלם את הצער אף דלדידה הוי כיון דגוף החיוב בא משום דהוי כשל אבוה ולקמן בריש נערה דקפריך הש"ס מאי קמ"ל תנינא וכו' לאבוה איצטריך לי' ומותיב לאבוה נמי פשיטא מדקא יהיב מפתה דאי לעצמה אמאי יהיב מפתה מדעתה עביד התם א"ש כיון דס"ד דאף ב"ופ לדידה יתן שפיר פריך אי לעצמה אמאי יהיב מפתה דהיינו כיון דכל החיוב מהביאה דאף ב"ופ לעצמה א"כ שפיר הוי כאומר לחבירו קרע שיראין שלי והפטר דפטור:
וע"פ שיטת הראב"ד ז"ל מיושב לפע"ד תמיהת הפנ"י על מתני' דכתובות דף ל"ו דתנינן הבא על עריות שיש בהן מיתת ב"ד דאין בהן קנס וה"ק הא הוי מיתה לזה ותשלומין לזה דקפסיק ותני אפילו היכא שיש לה אב וקנסא לאביה ונ"ל לחדש ולומר דהיכא דלהגוף דמחויב עבורו מותה ג"כ מחויב בתשלומין וע"י המיתה יפטר מהתשלומין אז ע"כ יפטר ג"כ מן החיוב תשלומין שמחויב בשביל אחר דכיון דפטרת לי' מן התשלומין עבור המיתה לזה כיון דהוי מיתה ותשלומין לאחד איך תחייבו בשביל האחר אף דהוי מיתה לזה ותשלומין לזה ויש להוכיח כסברא זו מדברי התוס' שם בכתובות דל"א דמסיק הריב"א דבכ"מ מיתה לזה ותשלומין לזה חייב זולת ברודף כיון דמחויב מיתה לכל העולם וא"כ ק' דתשאר קושית ר"ת במקומה למה פטור בגדי סמוך לו ועבד כפות לו דמוקמינן בפרק כיצד הרגל בגדי דחד ועבדא דחד דהתם איך נפטרנו משום רודף כיון דסתמא קתני אטו איירי שהזהירוהו ואנן קי"ל ברודף דבעי אזהרה אע"כ כיון דלנרדף עצמו לא בעי אזהרה וע"כ פטור מדמי העבד לאדון משום דלו חייב מיתה (ועתוס' ב"ק דכ"ב שם דס"ד דהש"ס דזה חשוב כחיוב מיתה לדידי') ע"כ גם על הגדי פטור ול"ה מיתה לזה ותשלומין לזה (ואף דהתוס' שם נראה דסברי דהתם הוי כרודף שחייב לכל העולם מ"מ כיון דסתמא דהש"ס משמע אע"פ שלא הזהירוהו וע"כ צריך ליישב קושית ר"ת ע"פ סברא זו) והשתא להראב"ד דהצער משלם לדידה וא"ש מתני' דכתובות דל"ש כאן דין דמיתה לזה ותשלומין לזה אף מה שאינו משלם קנס לאביה דכיון דע"כ תפטרהו בשביל זה החיוב מיתה מן תשלומין לדידה שיפטור מלשלם הצער גם מגוף התשלומין לאב יפטר והשתא לפ"ז אליבא דהראב"ד ממילא מיושב קושיתו למה לא מוקי הש"ס דסנהדרין על רומיא דכתובות דאיירי שם בלא אזהרה לר' יוחנן דמוקי בלא התרו בו כיון דלהנרדף ע"פ הריב"ש הנ"ל ניתן להצילה בנפשו אף בלא אזהרה ויפטר מצער דמשלם לדידה אין לחייבו מטעם מיתה לזה ותשלומין לזה לאביה ולהכי יפטר ג"כ מתשלומי קנס לאביה וכנ"ל:
אולם הניחא לשיטת הראב"ד דאונס משלם צער לדידה וא"כ כיון דמטעם רודף באונס חייבי כריתות פטור מלשלם לדידה את הצער אף בלא אזהרה דלה ניתן להצילה בנפשו פטור ג"כ מלשלם קנס לאביה ולא הוי מיתה לזה ותשלומין לזה משא"כ להרמב"ם דס"ל דלאבי' משלם אף את הצער וא"כ הוי מיתה לזה ותשלומין לזה יקשה למה לא מוקי למתני' דכתובות לר' יוחנן דאיירי בלא הזהירוהו ולהכי ל"ה רודף וחייב לשלם קנס:
ונ"ל לתרץ אליבא דהרמב"ם כי הלא מפרש דקושית הש"ס ממתני' דכתובות תסוב על הא דתנינן התם דחייב על אשת אחיו [דהיינו שנתגרשה מן האירוסין] דקנסא לעצמה [ועיין תוס' ד"ה במפותה] וכיון דקנסא לעצמה ולדידה אע"פ שלא הזהירוהו הוי ניתן להצילה בנפשו. כדעת הריב"ש הנ"ל ושפיר פריך למה חייב לשלם קנס. אולם סוגיא דידן דמשני רב פפא במפותה ע"כ ס"ל כהאי מ"ד דקנס אינה יכולה למחול כדאיתא בתוס' הנ"ל ולהכי א"ש דברי הרמב"ם דהוא חשיב שם רק הבא על אחותו וכדומה וכסתם מתני' דכתובות דאיירי אליבא כאקומתא דר' יוחנן בשוגג ולא התרו בו ואז ל"ה דין רודף דניתן להצילה לכל אדם ולכן חייב דהוי מיתה רק לדידה ותשלומין לאביה. ואשת אחיו לא חשיב כיון דהרמב"ם ס"ל מפורש התם דמפותה יכולה למחול אף את הקנס ולא אתיא כאוקמת' דרב פפא וכמו שמפורש להדיא בסוגיא דכתובות התם דמוקים למתני' דמלקות ביתומה ומפותה דפטור לשלם את הקנס וא"ש: