בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן נב
בדבר אשר כתב אלי בני הרב הגדול וכו' מוה' חיים ארי' הלוי ני' מקראקא בישוב מה שהביא הנוב"י מ"ת לחלק אה"ע ס"ס קושיא בשם חתנו הגאון מוהר"י אבד"ק פוזנא ז"ל בזה"ל על הא דבעי הש"ס בב"מ דף כ"ז אי סימנים דאוריתא או דרבנן מאי נפ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים אי אמרת דאורייתא מהדרינן אי אמרת דרבנן כי עביד רבנן תקנתא בממונא באיסורא לא עביד רבנן תקנתא והקשה הנ"ל דאף אי נימא דסימנים דאורייתא מהיכי תיתי לן ע"כ מאבידה כדמשמע מועד דרוש אחיך נילף שנהדר בסימנין והרי באבידה אינו מוציא מחזקה וכדאיתא בתוס' ספ"ק דכתובות דלהכי אזלינן שם בתר הרוב אף דבשאר ממון אין הולכין אחר הרוב משום דאין המוצא מוחזק ושפיר מועילין סימנין אף מדאורייתא אבל לענין גט אשה קודם שנתנו לה הרי אם תסמוך על הסימנין תוציאנה מחזקת א"א וכה"ג לא שמעינן מאבידה דסימנין יוציאו מחזקה. ונלע"ד לישב קושיתו דהרי באמת כתב הרמב"ן בפרק אלו מציאות דלהכי לא מהני יאוש כשאתי לרשות מוצא דקיי"ל יאוש שלא מדעת ל"ה יאוש משום דהמוצא הוי כהשומר של בעל האבידה והוא תופס האבידה בחזקתו של בעל האבידה ולכן הוי כמו שמיאש דבר שהוא ברשותו הרי חזינן דהאבידה אינה יוצאה מרשותו של בעל האבידה כיון דהוי המוצא כתופס ברשותו והא דכתבו התוס' הנ"ל דהמוצא ל"ה כמוחזק דאזלינן בתר הרוב התם איירי לענין המוצא גופו דשקלינן וטרינן בתינוק שנמצא בעיר שרובה ישראל דמהדרינן לי' אבידה משום דאזלינן ב"ר ואמרינן דישראל הוא וכתבו התוס' דאף לשמואל דס"ל דלא אזלינן ב"ר בממונא רק בתר חזקת ממון והכא המוצא אינו כמוחזק היינו משום דהתם פשיטא דלמוצא גופא אין לו שום חזקה בה דהא בעל האבידה יהיב סימני' או הביא עדים ודאי שהוא אבדה רק שהמוצא טוען דלמא לאו ישראל את ולא מחייבינא לאהדורי לך וע"כ אזלינן בתר רוב עיר ישראל ויוציאו ממנו דאין להמוצא בה חזקה לגופי' משא"כ הכא באבידה דעלמא לענין לאהדורי לבעל האבידה אז הוי המוצא כמוחזק ברשות בעל האבידה כנ"ל ומי שיכול לברר שהוא אבד לו יצטרך להשיב וא"כ אי נימא דמדאורייתא שמעינן דשרי לאהדורי אבידה בסימנין שמעונן שפיר דאף היכא דנוציא מחזקה אזלינן בתר סימנין דהא הכא אמרינן דהאבידה היא של נותן הסימנין אף דשמא יביא אחר עדים ויכירוה בט"ע אפ"ה מועילין הסימנין להוציא מן המוצא דהוי כמוציא מחזקה כיון שהוא תופס ברשות בעל האבידה וע"כ אי פשיט א לן דסימנין דאוריותא יועילו נמי לענין הגט לברר שזהו להוציא מחזקת א"א עכ"ל בני ני':
והנה אם חכם בני וחכמות דבריך חביבים עלי בכ"ע בא עדי וכבדתים עכ"ז לבי לא כן עמדי בזה דלפע"ד אכתי לא העלת ארוכה ותעלה נכונה בישוב קושיא זו הנצבה כחומה דאכתי גם לדברי הרמב"ן שהבאת לא שמענו מאבידה דיועילו הסימנים להוציא מחזקת ממון דאטו קום לך דל"ה של בעל הנותן הסימנים כלל ורק שבא זה בסימני' להוציא רק מחזקתו ש"ח דהרי גם בלאו הסימנים שנותן זה גם עלי' יש לספק כמו כן דלמא דידי' הוי ומחזיק המוצא למענו האבידה כמו שתאמר דלמא של חבירו הוי וא"כ אין לנו באבידה שום חזקת ממון שנאמר שיועילו הסימנים להוציא מחזקה ש"ח כמו בגט דבאו להוציא מחזקת א"א וגם אשר תאמר שכשיביא אידך עדים שוב לא יועילו להוציא מזה שהביא הסימנים גם ז"א באמת דשפיר יועילו העדים ברורים שיביא חבירו להוציא מזה ורק הסימנים לא הועילו רק כל זמן שלא יביא אחר עדים ששלו אזי מחזקינן ע"י הסימנים בחזקת זה שנותן הסימנים לתת האבידה לו וכן מבואר כ"ז היטב מדברי התוס' בש"ס חולין דף צ"ו ע"א ד"ה פלניא ושם תראה להדיא דרק כל היכא שאין מוחזק בו היא דמהדרינן ע"י סימנים אף אי סימנים דאורייתא משא"כ להוציא ממון מחזקת הבעלים לא מהני הסימנים ועש"ה ותראה שכל דברי אמת וצדק:
אך כשאני לעצמי אומר אני בישוב הקושיא דנ"ל לומר להיפך דשפיר דמי האי גיטא להא דאבידה דמהדרינן בסימנים והיינו דניהו דכל עיקר שקלא וטריא של הש"ס דבעי סימנים דאורייתא למהדר גט אשה בסימנים ובלא"ה לא בעי למהדר גט אשה בסימנים משום דכל עיקר האבעי' של הש"ס מיירי ע"כ רק בהוחזקו שני יב"ש וגם שיירות מצויות דבלא"ה בליכא שיירות מצויות ורק הוחזקו שני יב"ש לחודא לית לן ספק ואמרינן כיון שיודעים אנו שזה אבד גט אין לחוש שמא גם האחר אבד גט כיון שאין שיירות מצויות כמבואר להדיא בתוס' ב"מ דף י"ח ד"ה והיא וע"כ הש"ס דבעי סימנים דאורייתא מיירי בהוחזקו וגם שיירות מצויות דאז ה"ל ספק מגורשת וכן מבואר ביאור זה להדיא למעיין בהרמב"ם פ"ג מה' גירושין הלכה י' י"א ומעתה לפ"ד התוס' בכתובות דף כ"ג ד"ה תרוייהו בפנוי' קמסהדי שכתבו בזרק ספק קרוב לו ספק קרוב לה דכיון דודאי זרק לה הקדושין או הגירושין לית לן למימר תו אוקמה אחזקתה ועיין בפנ"י בחדושיו לגיטין דף כ"ח שהביא מדברי התוס' בכתובות הנ"ל וגם הוכיח בראיות ברורות דכל היכא שהספק הוי בהקדושין או בהגירושין עצמם אזי אמרינן דאתרע חזקתה הראשונה וע"ש ומעתה הרי ה"נ ע"י שיתן לה הגט זה גם בלאו תועלת הסימנים דאורייתא הוי ספק מגורשת כמ"שכ הרמב"ם הנ"ל הרי כיון דודאי נתן לה הגט ורק שספק על הגט גופא הרי אתרע חזקה של הא"א שהי' לה מעיקרא והוי רק ספק לנו ע"י גט זה על החזקה גופה אם זה גט והיא בחזקת פנוי' או אינו גט והיא בחזקת א"א וא"כ ה"ל ממש דומיא דאבידה שספק לנו על החזקה גופה של הממון אם תופס המוצא בשם בעל אבידה אחר והוי בחזקתו או בשם זה הבא לפנינו ואומר שלו היא ולכן עתה כדאמרינן דגלתה רחמנא לן גבי אבידה דמהני הסימנים להחזיק הממון בחזקת זה הנותן הסימנים ממילא אף דהוי חזקה זו ספק שמא של האחר הרי דמהני כ"כ נמי יועילו הסימנים לענין גט אשה להחזיקה לודאי מגורשת דאין ה"נ אין לה חזקת א"א דמעיקרא דכבר אתרע חזקתה ול"ה רק כספק השקול אם היא בחזקת פנוי' דהוי הגט גט גמור או אינה רק בחזקת א"א דל"ה הגט גט וע"ז שפיר מהני הסימנים לאגלויי באיזה חזקה היא עתה כמו גבי אבידה אך כ"ז ביארתי לישב דברי הש"ס מקושיא הנ"ל אליבא דדברי הרמב"ם ז"ל שהבאתי:
אך דעת התוס' בש"ס בב"מ דף כ' ע"ב ד"ה איסורא אינו כן שכתבו דמדאורייתא ל"ח לשני יב"ש ורק דהחשש מדרבנן משום לעז וע"ש וא"כ לכאורה לפ"ד התוס' הנ"ל צריך להבין דברי הש"ס דב"מ דמאי קמבעי' להו התם אי סימנים דאורייתא ונפ"מ לאהדורי גט אשה בסימנים וכן הא דב"מ דף י"ח ע"ב דרבה בר בר חנה אירכס לי' גיטא בי מדרשא וכו' אמר לא ידענא אי משום סימנים וקסברו סימנים דאורייתא אהדרוה נהלי וכו' ולפ"ד התוס' כיון דליכא רק חשש לעז מדרבנן הרי גם אי הוי סימנים דרבנן נמי מהני כיון דל"ה רק חשש דרבנן:
אך נראה בישוב הדברים דהנה עוד דקדקו על פי' רש"י דפי' התם על הא דקאמר לאהדורי גט אשה בסימנים שאבוד מן השליח המביאו וכן פי' בהאי דרבה בר בר חנה ע"ש דקשה מ"ש שליח דנקט רש"י ז"ל דוקא דהרי גם באבוד מהבעל עצמו ג"כ איכא שקלא וטרי' זו אי סימנים דאורייתא לאהדורי לי' גיטו בסימנים ועיין בדבריהם אך לפעד"נ לישב כל זה בחדא מחתא דנ"ל לחדש דלפ"ד התוס' בריש גיטין ד"ה אם יש עליו עוררין שכתבו במצא שטר שאין בו אחריות ה"ט דלא יחזיר כיון דאתרע בנפילתו ולוה טוען מזויף אין לגבות בו מן הדין אפי' ימצא עדי קיום דחיישינן דלמא זיופי זייף וחתים ורק דאי ליכא לוה קמן כשהמלוה מצא עדי קיום מחזירין לו ואם הדר אתי לוה וטען מזויף תו לא מהמנינן לי' כיון דהוחזק בהיתר מקודם לכן וע"ש ולכן נראה בעיני דאף דאמרינן בגד שאי אתי בעל ומערער לומר מזויף וכדומה תו לא מהימן דעדים החתומים על השטר נעשו כמו שנחקרו עדותן בב"ד ורק דרבנן הוא דאצרכו קיום ולכן משום עיגונא אקילו בה רבנן והמנוה להשליח ולא להבעל כמבואר בהש"ס גיטין ד"ג ואולם בהאי גיטא דאבוד ואשתכח דכיון דנפל אתרע בנפילתו וא"כ אלו אתי הבעל אח"כ ויערער לומר דגט זה שנתן לה השליח מזויף הוי בודאי דמהמנינן לי' מדאורייתא כיון דאתרע בנפילתו ולכן שפיר קבעי הש"ס דאי אמרינן סימנים דאורייתא אזי כיון דכבר הוחזק שזה הגט הוא שאבד השליח ע"י הסימנים וא"כ ה"ל כאלו לא נפל ולא אתרע וכיון שהוחזק בהיתר מקודם תו לא מהימן הבעל אח"כ כשיטעון על הגט שהוא מזויף ואשר לכן נ"ל דזהו דשקל וטרי הש"ס אי מהדרינן גט אשה בסימנים דאי הוו הסימנים דאוריתא מהדרינן והשתא א"ש דלעולם דמדאורייתא ליכא חשש לשני יב"ש כדברי התוס' הנ"ל והוי הגט גט ורק דהסימנים אהני לן מדאורייתא כ"ה דלא לגרע הבעל להגט אח"כ ע"י שיטעון אח"כ עליו שהוא מזויף והשתא א"ש דלא אתי הסימנים כלל להפקיע מחזקת א"א ורק לענין שלא לגרע כח הגט שכבר הוחזק ואש"ה דלא פי' רש"י רק שהשליח אבד להגט ולא פי' שהבעל אבדו דכיון דכל עיקר החשש שלא יערער הבעל אחר שיתן להאשה הגט וכשמחזירין הגט להבעל גופא תו ליכא חשש זה שיערער הוא גופו ותו לא מהימן כיון שכבר הגיד וקיימו הוא עצמו מקודם דהוי גיטא וא"ש השתא דכיון דלאו לענין להוציא מחזקה קאיירינן לענין הגט וכנ"ל לכן א"ש דל"ק קושיא הנ"ל משום דשפיר דמי האי גיטא לאבידה ולכן שפיר קשקלי וטרי הש"ס להחזיר גט אשה בסימנים א"א סימנים דאורייתא באבידה וכנ"ל וא"ש הכל ודוק: