אור ברסלב
בשמים ראש סימן נ

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן נ

סימן מט

ואף גם זה ראיתי להעלות כאן עלי לוח מה שעלה ברוחי מדי הצצתי בספר המב"י מ"ק באה"ע בנדון הגט בע"כ ע"י השליח שחדש בעל הנוב"י דגט כזה בטל מתורת דהשליחות לדבר עבירה של החר"ג הוי ונתבטל השליחות לפ"ד התוס' בב"מ דף יו"ד גבי צא וקדש לי אשה גרושה שכתבו דאם אין שלד"ע דהשליחות בטיל ולכן העיר הנוב"י לומר דה"ה בגט בע"כ שנשלח ע"י השליח דהוי נמי השליחות בעבירה של החר"ג גלל כן אמרינן דאין שלד"ע והרי השליחות בטיל ואינו גט ואולם שזקני הגאון האמתי רבן של ישראל מופת הדור הגדול בענקים המפורסים מוה' יצחק הלוי איש הורוויץ זצל"ה האבד"ק אה"ו ערך מלחמת התורה לנגדו עד שמתלחמים מלחמת ד' יחד זה אומר בכה וזה אומר בכה דברי אלקים חיים וראיתי מה שכתב בעל הנוב"י לסתור דברי זקני הגאון ויען אשר לפענ"ד נראה בכמה ענינים להצדיק דברי זקני מתלונות בעל נוב"י לכן מצאתי את עצמי כמחויב בדבר להוציא מזימותי לפעלי ואולי יזכנו ד' להיות אך אני בדל שכלי ומך ערכי כברא מזכה אבא באיזה מהדברים אשר אומר ואני בזכות זקני הגאון תמכתי ולד' איחל כי הוא יעזרני וזכות זקני הגאון יעמוד לי להפיק רצוני ולהיות אף אני ממסיקי שמעתתא אליבא דהלכתא וזה החלי בעזרתו יתעלה היא העולה עלי רוחי מדי ישוטטו עיני בדברי הנוב"י שם בסימן ע"ז:

הנה ראשון תחלת דברי הנוב"י על דברי זקני על מה שהביא זקני ראייתו מההוא דגט שכתבו על אסורי הנאה ומכתיבת הגט בשבת ויוה"כ דכשר אף דהסופר צריך להיות שליח הבעל ולמה לא אמרינן דהשליחות בטיל מטעם דאין שליח לדבר עבירה וע"ז כתב הנוב"י וז"ל ותחלה אני אומר מה שהביא מכתיבת הגט על אסורי הנאה ומכתיבת גט בשבת ויוה"כ הנה אי בעי אמינא וכו' דלמא באמת מיירי בכתבו הבעל אלא שבאסורי הנאה וכו' נמצא דבריו רק למי שאוסר לכתחלה לכתוב על אסורי הנאה והיא רק דעת התוס' והרי התוס' ס"ל דלא בעינן שליחות לכתיבת הגט וכו' ובכתיבת הגט בשבת ויוה"כ ודאי דבהא תליא דלדעת רוב הפוסקים דלא בעינן שליחות בכתיבת הגט וכו' א"כ מיירי אפילו בכתבו הסופר ולדעת הפוסקים דבעינן שליחות דבעל לכתיבה מוקמינן לי' באמת בכתבו הבעל עכ"ל:

ולקט שכלי נעלמו ממנו השגות אלו על כבוד זקני הגאון בראשון מה שכתב אלא שבאסורי הנאה וכו' והרי התוס' ס"ל דלא בעינן שליחות לכתיבת הגט ע"כ והנה באמת זה לעינינו דלהתוס' בגיטין דף כ"ב מספקו להו בזה ואולם בדף ט' ע"ב כתבו בסתמא להיפך בד"ה אע"פ וז"ל ועוד דלאו בני שליחות נינהו וכו' ומדבעינן שיאמר לסופר לכתוב ולעדים חתמו משמע דבעי שליחות וא"כ אין תימה על זקני שהוכיח ע"פ דברי התוס' הנ"ל מגט שכתבו על אה"נ שפיר מדאסרו לכתחלה לגרש בגט שכתבו על אה"ל דע"כ דלא בטיל השליחות:

גם מה שכ' ולדעת הפוסקים דבעינן שליחות דבעל וכו' מוקמינן הא דכתיבת הגט בשבת ויוה"כ בכתבו הבעל תמהני הרי כ' הפנ"י בגיטין דף כ"ב בא"ד בתוס' שם לענין שליחות הכתיבה ע"ש דהביא בהדיא דדעת רבינו הרמב"ם ז"ל דבעינן שליחות וא"כ תקשה דהרי כ' הרמב"ם ז"ל בפ"ג מה' גירושין הי"ט וז"ל הכותב גט בשבת וביוה"כ וכו' כתבו וחתמו בו ביום בזדון ונתנו לה אינה מגורשת שהרי העדים פסולין מה"ת ע"כ ומעתה כיון דדעת הרמב"ם דבעינן שליחות בכתיבה הרי דדייק מההוא דבעינן שיאמר לסופר לכתוב ולעדים חתמו דבעינן שליחות וכמו שדייקו התוס' בגיטין דף ט' ובעי גם שליחות העדים שיאמר להם חתמו והשתא ל"ל שכ' בחתמו בו ביום בזדון דאינה מגורשת משום דהעדים פסולים מן התורה תיפוק לי' משום דבעינן שליחות וכיון דאין שליח לדבר עבירה הרי השליחות בטל ומעתה י"ל שמהאי דכתב גט בשבת ויוה"כ הוכיח זקני דאין לפסוק פסקא דמל"מ שהעמיס בדעת רבינו הרמב"ם דהיכא דאין שלד"ע דהשליחות בטיל כמו שאביא לקמן באר היטב מראה מקומו של המל"מ:

וגם בלאו כל הנ"ל י"ל דגם לפ"ד התוס' דב"מ שכתבו דאי אשלד"ע דהרי השליחות בטיל מ"מ ליכא למבטל להשליחות דגט בע"כ לפ"ד זקני שכ' שם בטעמא של התוס' דבטיל השליחות לרבא דס"ל דאמרינן כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עבד ל"מ ואיתא בריש תמורה התם גבי אלמנה לכ"ג וגרושה לכה"ד דקאמר דמש"ה תופסין בהו קידושין אף לרבא דס"ל דאי עבד ל"מ משום דשאני התם דגלי קרא לא יחלל חלולין הוא עושה וכו' א"כ גלי רחמנא דקדושין תופסין בהו ומעתה כ' זקני דז"א רק בהם גופם הוא דגלי קרא דמהני משא"כ ע"י השליח דלא גלי קרא ל"מ ונתבטלו הקידושין מטעם אי עבד ל"מ ולכן שפיר כתבו התוס' גבי צא וקדש לי אשה גרושה דנתבטלו הקידושין ע"י השליח ומעתה אומר אני לפע"ד הקלושה דבאמת קשה לכאורה הא דמבואר בש"ע אה"ע סקי"ט בהג"ה דבדיעבד כשר גט בע"כ ואמאי מהני נתינת גט בע"כ בדיעבד ולמה לא נימא דאי עבד לא מהני ולא יהא גט ואולם דהחילוק מבואר דל"ש כלל לומר אעל"מ כיון דאין האיסור בגוף הגט בע"כ דהרי בעוברת על דת ובמקום מצוה מצינו דע"ז ל"ה החר"ג וא"כ דמי ממש לכתבו בשבת ויוה"כ דמהני והיינו נמי ע"כ מפני הטעם שמצינו שכ' המהרי"ט לענין אעל"מ דכיון דרק היום גורם כמו בשחיטה בשבת ל"ש אעל"מ וה"נ כיון דכשנכתב הגט בחול כשר א"כ אינו מגוף הגט ורק יום השבת ויוה"כ הוא דקגרמו וכ"כ בגט שכ' על אה"נ נמי י"ל כיון דבמקום מצוה היכא דשייך מצללה"נ שרי הרי כיון דאינו בגוף הגט א"כ בכלהו הנך ל"ש בהו אעל"מ משא"כ בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה התם דכתיב לא יקח וכו' דהאיסור תלוי בגוף הקידושין ולא ודבר אחר גרם להאיסור שיבא לכן שפיר שייך רק התם אעל"מ ולכן שפיר אמרינן דהקדושין בטלין מטעם דע"י שליח דלא גלי קרא כנ"ל אמרינן דאעל"מ משא"כ בגט בע"כ ע"י שליח יתקיים שפיר הגט אפי' לפ"ד התוס' ואפילו לפ"מ דכ' בעל הנוב"י דקיי"ל כרבא דאעל"מ מ"מ בגט בע"כ ל"ש אעל"מ כנ"ל שוב ראיתי חילוק זה שכתבנו בענין אעל"מ מפורש בדברי הט"ז בחו"מ סימן ר"ח שתירץ בזה כמה קושיות שהקשו בהא דאלע"מ:

אך מה שכ' הנוב"י לדחות דברי זקני שהקשה בהאי דתן שטר שחרור זה לעבדי כיון דהמשחרר עבדו עובר בעשה א"כ נימא דהשחרור יבטל לדברי התוס' דב"מ הנ"ל דאשלד"ע והשליחות בטיל וע"ז כ' הנוב"י וכי שליח המשחרר הוא זה והלא אינו אלא שליח העבד לזכות לו שלא בפניו מטעם זכיי' דמטעם שליחות להעבד וכו' ע"ש תמהתי על פה קדוש איך יאמר דבר זה דהרי זה מבואר באר היטב בדברי הרמב"ם בריש פ"ו מה' עבדים ע"ש שכ' לחלק דרק באומר זכה בגט זה לפלוני עבדי יצא לחירות אע"פ שלא הגיע הגט לידו שזכין לאדם שלא בפניו אבל באומר תן שטר שחרור זה לעבדי אינו יכול לחזור בו אבל לא יצא העבד לחירות עד דמטי השטר שחרור לידו ע"ש הרי מבואר בדברי רבינו הרמב"ם ז"ל אף דתן כזכי זה אינו רק לענין שאין רבו יכול לחזור בו עוד לענין העבד דזכות הוא לו השטר שחרור שביד השליח אבל השחרור לא נגמר עד שיקבלו העבד לשטר שחרור מטעם דכיון דאמר תן הרי לא רצה הרב רק כשיגיע השטר שחרור לידו ישתחרר וע"ש בלח"מ וא"כ הרי מבואר דהוי שפיר גם לחכמים שליח רבו ע"י שאמר לי' תן ולא ישתחרר העבד רק כשיתקיים שליחותו כמו שאמר המשחרר עד שיגיע השטר שחרור ליד העבד ובחנם התרעם בעל נוב"י והרעיש על זקני בזה:

אך באמת הנה לכאורה רציתי לישב קושית זקני הנ"ל שהקשה בהא דתן שטר שחרור זה לעבדי ע"ד התוס' דב"מ הנ"ל באופן הזה דהן הקשה הגאון מוה' עקיבא איגר זצלה"ה בתשובות על האי דקאמר הש"ס בגיטין דף ל"ח דאמר ר"י אמר שמואל המשחרר עבדו עובר בעשה היכי חייל השחרור דנימא אלע"מ כיון דאיכא איסור עשה בנתינת השטר שחרור לעבדו ונימא דל"ה שחרורו שחרור ובתחלה רציתי לתרץ דבאמת עיקר האיסור היא העשה דלעולם בהם תעבודו ומה שנסתלק ע"י השחרור העבדות זהו איסורו ומעתה לפ"ד התוס' בריש תמורה גבי צורם אוזן בכור שכ' דאם נפל המום ממילא הוי שרי א"כ אמרינן אי עבד מהני ופי' דבריהם דבאמת גם אי נימא לא מהני הוי כאלו נפל המום ממילא הרי נמי שרי דלא גרע דאי עבד ל"מ מאילו נתהוה המום ממילא ומעתה אינו דין הכא לא מבעי' אי שמואל לשיטתו דס"ל דהמפקיר עבדו יצא לחירות וא"צ ג"ש הרי כיון שהוא שחרר העבד ע"י השטר שחרור הרי סילק שעבודו מעליו ונתיאש ממנו ואף אם תאמר דאעל"מ מ"מ הרי הוא יצא לחירות ע"י שסילק שעבודו מעליו ונתיאש ממנו כמו גבי נתיאשתי מפלוני עבדי דיצא לחירות דיאוש מטעם הפקר בעבד ועיין פנ"י שם ואף גם למ"ד דהמפקיר עבדו יצא לחירות וצריך גט שחרור מ"מ כיון דאף א"נ דנימא דלא מהני השחרור הרי מ"מ הוא יצא לחירות ואינו משעבד עמו עוד ועבר מ"מ על העשה דלעולם בהם תעבודו והרי ידוע מה שכ' המהרי"ט גבי שוחט בשבת דל"ש אי עבד ל"מ כיון דס"ס גם א"נ דלא מהני קעבד איסורא דשחיטה בשבת לכן אמרינן אי עבד מהני ושחיטתו כשירה וה"ה כאן הרי גם א"נ לא מהני מ"מ ס"ס איסורא דקעבד עבד דעבר על העשה דלעולם בהם תעבודו כיון דכבר יצא לחירות ואינו משתעבד עוד עמו ע"י שנתיאש והוי הפקר ויצא לחירות וא"כ כיון דגם א"נ לא מהני ס"ס לא יתוקן האיסור לכן שפיר מהני השחרור כן רציתי לומר לכאורה ואשר בזה גם קושית זקני הנ"ל מתיישבת דהרי כ' בטעמא דהשליחות בטיל לדבר עבירה מטעם אעל"מ והכא גבי שחרור העבד ל"ש אעל"מ מטעם הנ"ל ואולם נתישבתי דהא לא ניתן להאמר:

ואקדים מה שהשבתי לכבוד בני הרב החריף מוה' חיים ארי' הלוי נ"י לקראקא על דבר קושיתו שהקשה במכתבו אלי בההוא דש"ס ב"ק דף (ע"ה) [עד:] דאיתא התם מעשה בר"ג שסימא את עין עבדו וכו' א"ל לר"י אי אתה יודע שטבי עבדי יוצא לחירות וכו' א"ל אין בדבריך כלום שכבר אין לך עדים ע"ש וקשיא לי' דלפ"ד ר"ג שסבר שיצא לחירות וא"כ כבר נתיאש ממנו ר"ג וא"כ מ"מ יצא לחירות דה"ל כמו מפקיר עבדו דיצא לחירות ולשמואל א"צ גט שחרור ואין לומר דה"ט דלא מהני ההפקר דבטעות הפקירו א"כ מ"ש משור הנסקל שהוזמו עדיו דאמרינן כל הקודם זכה עכ"ת קושיתו:

והנה בראשון נלע"ד לישב בפשיטות עפ"מ שכ' התוס' ב"ק דף ס"ט ד"ה כל דכיון דהיאוש ל"ה אלא לגבי גזלן הוי רק כמתנה ול"ה הפקר לפטרו מן המעשר וע"ש וגם הנה כ' התוס' שם בגיטין דף ל"ח ד"ה המפקיר דלא מהני לשון מתנה בעבד בלא שטר ורק הפקר דלכ"ע מהני לשמואל בלא שטר ע"ש ומעתה תו ל"ק גבי ר"ג דל"ה היאוש רק לגבי העבד לחודא שסבר שיצא לחירות ע"י שסימא עינו וכיון דל"ה היאוש רק כלפי העבד ל"ה כמו נתיאשתי מפלוני עבדי דהפקרו לכל אבל הכא דרק לגבי העבד ל"ה היאוש רק כסילוק וכמתנה בעלמא להעבד דלא מהני בלי שטר כדברי התוס' גיטין הנ"ל.

והשבתי לו עוד די"ל דבאמת צריכנא להבין דברי הש"ס בכריתות דשור הנסקל שהוזמו עדיו דאמרינן דכל הקודם זכה ואמאי ל"ה הפקר בטעות והיכי הוי הפקר ומהני זכיית האחר אך הנה כ' הר"ן בש"ס נדרים דף פ"ה לענין האוסר פירותיו עליו דהביא דברי הרשב"א דאחרים יכולין לזכות בהם וא"י לעכב עליהם ולענין אם נשאל אח"כ על נדרו אם יכול לחזור ולתבוע מיד הזוכים כתב שם וז"ל לפי שמשעה שאסרו על עצמו הפקירו וכל שזכה בו אחר קנה כזוכה מן ההפקר ואע"פ שאיסורו הלך ע"י שאלה קנין ממונו של זה אינו בטל ע"י השאלה ע"כ הרי לנו לעינים דאף דחכם עוקר הנדר מעיקרו ומוצא פתח לנדרו שאין התחלה לו מעיקרא ואשתכח דהנדר מעיקרא הי' בטעות וממילא דהוי הפקרו בטעות מ"מ אמרינן כיון שכבר זכה בו זה ובשעה שזכה הי' זכייתו כדין תו לא מפקינן מזה שכבר זכה ומעתה ה"נ בשור הנסקל אף גם עתה אחר שהוזמו עדיו אע"ג דנמצא דהפקרו הי' בטעות מ"מ שפיר קאמר הש"ס בדקדוק לשונם כל המחזיק בו זכה אף שנמצא אח"כ שהי' בטעות מ"מ כיון שכבר החזיק בו וזכייתו אז בשעתא שזכה הוי זכיי' גמורה תו לא נפקע ממנו והלכך לא קאמר הש"ס לשון הרי זה הפקר רק כל המחזיק בו זכה כנ"ל וגם איתא בש"ס יבמות דף נ"ב דהעודר בנכסי הגר וסבר ששלו לא קני כיון שלא נתכוין לקנותו מן ההפקר ועיין היטב תוס' ב"ב דף נ"ד ד"ה אדעתא ומעתה הכא בעובדא דר"ג מה נאמר דהעבד זכה בעצמו מטעם דהוי הפקר הרי כיון שלדעתו הי' משוחרר בלי שום דבר מצד שסימא את עינו נמצא זכה כבר זכיי' גמורה דהרי לא נתכוין העבד לזכות בעצמו דסבר שהוא משוחרר מעצמו של ר"ג ועתה כיון דנתגלה הדבר דההפקר של ר"ג בטעות היה לא מהני תו זכייתו אח"כ:

ואמינא עוד בישוב קושית בני הנ"ל די"ל דל"ד לשור הנסקל שהוזמו עדיו דל"ה התם כהפקר בטעות משום דאע"ג דנמצא אח"כ דהוזמו מ"מ עד שלא הוזמו נתיאשו בעלי' מהשור לגמרי משום דהזמה לא שכיחא כמו שמצינו בכ"ד משא"כ כאן גבי ר"ג כיון דכל עיקר היאוש ל"ה רק ע"י שסבר דיצא לחירות בסימת העין ונמצא כשנתגלה אח"כ דאין בדבריו כלום הרי היאוש הי' בטעות גמור ואינו דומה ליאוש דאבידה:

ומעתה לפי כל הני תירוצים שישבתי לקושית בני ני' תיקו קושית הגאון מוה' עקיבא איגר לדוכתא דהרי הכא גבי משחרר עבדו נמי ליכא למימר דס"ס גם אי עבד לא מהני הרי הוא יצא לחירות מטעם שנתיאש מהעבד ע"י שחרורו דה"נ כיון דל"ה היאוש כי אם לגבי העבד ל"מ לצאת לחירות הסילוק בעלמא והמתנה להעבד בלי שטר וגם לאידך התירוץ גם הכא ל"ש לומר שכבר קנה העבד את עצמו מההפקר דהכא נמי דמי לההוא עובדא דר"ג דה"נ העבד לא כוון לזכות בעצמו בתורת קנין וזכיי' דסבר שהוא משוחרר ע"י השטר וגם זה י"ל שהיאוש הוי בטעות לפי שסבר ששחררו בהשטר וכיון דל"מ שחרורו מטעם אעל"מ ממילא דהוי ההפקר בטעות כמש"כ וגם מובן דגם קושית זקני הגאון הנ"ל בההוא דתן שטר שחרור זה לעבדי ממילא נמי לדוכתא הוסב דל"ש התירוץ שכתבנו לעיל מכח טעמים אלו:

אולם אמרתי דיתישב בטוב קושית הגאון מוה' עקיבא איגר וגם קושית זקני הגאון הנ"ל עפ"מ שראיתי במקנה דף מ"ב סוף ד"ה דברי הרב ודברי התלמוד שהקשה שם קושית זקני בהא דמהני בשולח שטר שחרור ע"י השליח אף דהוי שליחות לדבר עבירה ולא אמרינן דהשליחות בטיל וכ' לחלק דהתם עיקר עבירה מה שאינו עובד עמו דכתיב לעולם בהם תעבודו כמש"כ התוס' בגיטין דף ל"ח בד"ה כל המשחרר דכשאינו יכול להשתעבד עמו ליכא איסורא בכתיבת גט שחרור ולכן יש לומר דאין בכה"ג משום שליח לדבר עבירה כי העבירה שאינו עובד בו עושה האדון בעצמו ובגט שחרור אין איסור וע"ש ומעתה תו ל"ק קושית הגאון הנ"ל כיון דאין האיסור בגוף השטר רק במה שאינו משעבד בהעבד וא"כ מה"ט ל"ש לומר תו דנבטל השטר שחרור מטעם אי עבד לא מהני ממילא דל"ק נמי קושית זקני הנ"ל מטעם זה גופא:

אלא דלפע"ד אי בעינא אכתי יכולני לומר דאצתמד קושית זקני הגאון הנ"ל ואף לפי החילוק של המקנה והוא דהנה לכאורה קשיא לי בקידושין דף כ"ב דתנן התם וחכמים אומרים בכסף ע"י עצמו ובשטר ע"י אחרים וע"ש בתוס' לקמן בדף כ"ג בד"ה מהו שפי' ההוא ובשטר ע"י אחרים דבתורת שליחות קאמר שהעבד עושה שליח לקבל גיטו מיד רבו וגם ר' אלעזר משני התם למתניתין ומוקי להאי ובלבד שיהי' הכסף משל אחרים דמיירי כגון דאקני לי' אחר מנה על מנת שתצא בו לחירות וע"ש ולכאורה ר' אלעזר היאך ישנה האי בשטר ע"י אחרים שפי' ע"י שליח העבד וכדמסיק באמת הש"ס לר"ש בן אלעזר דמ"מ שליח מצי משוי כיון דשייך בגיטין וכיון דשלש מחלוקות בדבר לר"ש בן אלעזר בשטר רק ע"י אחרים ולרבנן בין ע"י עצמו בין ע"י אחרים ובתורת שליחות כפי' התו' הנ"ל לרבי אלעזר קשה כיון דאית לר' אלעזר בש"ס גיטין דף כ"ג דאין בעבד כנעני דין שליחות דדריש מה אתם ישראל אף שלוחכם ישראל יצא עבד כנעני דאינו ישראל ואין שליחות לעכו"ם וע"ש וא"כ לדידי' היכי מהני בשטר ע"י אחרים בשליחות העבד לרבנן ולר"ש בן אלעזר והא אין שליחות לעכו"ם אולם אמרתי דהא לא קשיא לפ"ד התו' בכתובות דף י"א שכתבו גבי גר קטן מטבילין אותו על דעת ב"ד דכיון דבהך זכיי' נעשה ישראל ל"ש גבי' אין זכיי' לעכו"ם וא"כ ה"נ הרי כיון דע"י שליחות זה שמקבל השליח גיטו מיד רבו נעשה העבד ישראל לכן מהני השליחות שפיר וגם עיין בתוס' גיטין דף י"ג ד"ה עבדא שכתבו דה"ט דהוי זכות ולרבנן אינו יכול לחזור בו דאף דעבדא בהפקירא ניחא לי' דלפי שהוא משועבד ורשות אחרים עליו לכן גדול לו הזכות של שחרור משל הפקירא ע"ש ולפי זה נחזה אנן בההוא דתן שטר שחרור זה לעבדי דאף שכתבנו דלדעת הרמב"ם לא מהני השחרור רק כשיגיע השטר ליד העבד ורק משום דזכות היא לעבד מהני לענין דאינו יכול לחזור בו כנ"ל ולכן אם יחזור בו רבו קודם שיגיע השטר שחרור לידו בודאי דהוי שחרורו שחרור גמור ונמצא ע"י מה באמת מהני הזיכוי להעבד דהיא מטעם שליחות לענין שא"י רבו לחזור בו אף דאין זכיי' לעכו"ם הוי רק ע"י השחרור שנעשה ע"י זכיי' זו שא"י רבו לחזור העבד משחרור ונעשה ישראל גמור וכן השחרור מהני רק ע"י הזכיי' דזכות היא לו מה שיצא לחירות ונסתלק ממנו שעבודו לכן מהני השטר שחרור אע"ג דחזר בו רבו וא"כ כיון דא"א להשחרור דמהני להתירו בבת חורין וכדומה מבלעדי זכות החירות דאי לאו החירות ל"ה זכות להעבד והוי מהני החזרה של רבו ול"ה שחרורו שחרור וא"כ כיון דאצטרך ע"כ לגוף השטר שחרור לקיומו לסילוק השעבוד של האדון בכה"ג ה"ל כנעשה באיסור גם גוף השטר שחרור ול"ש סברת המקנה הנ"ל ולפ"ז אכתי כאן בתן שטר שחרור זה לעבדי יש לומר לכאורה דתיקום קושית זקני הנ"ל דאמאי לא נימא דהשליחות בטיל דאין שליח לדבר עבירה ולא יתקיים השחרור:

והמחוור בעיני לומר דגם כאן גבי השחרור שייך החילוק שכתבנו לעיל בענין אי עבד לא מהני כמו שחילק גם הט"ז שהבאתי שם כיון דכ' הר"ן בהאי מעשה דר"א ששחרר עבדו וכו' בשם הי"מ דלעולם בהם תעבודו הוי רק מטעם לא תחנם ובמקום מצוה שרי וא"כ כיון דאיכא רק שום צד דהשטר שחרור שרי לגמרי הרי כיון דאין האיסור תלוי בגוף השחרור בזה ל"ש אי עבד לא מהני כנ"ל ומעתה סרה בזה כל הקושיות הנ"ל שהקשו משחרור:

אך הנה כל זה אמרנו כי הלכנו בשיטת זקני שכתב בטעמא של התוס' בב"מ דהשליחות בעיל מטעם אי עבד לא מהני אך לולי דברי זקני הי' נלפע"ד להבין דברי התוס' בב"מ הנ"ל באופן אחר ואשר בהיות כן יתבאר גם כן דאין לפסוק בההיא גיטא בע"כ דאשתלח ע"י השליח דיבטל מכך דברי התוס' כפי שאבאר דלפע"ד א"א לפרש דברי התוס' דהשליחות בטיל מטעם הנ"ל דרק בי' גופו הוא דגלי רחמנא דאי עבד מהני דחלולין הוא עושה ואין עושה ממזרים משא"כ ע"י שליח דלא גלי קרא אמרינן אי עבד ל"מ דבראשון ק"ל מ"ש ללישנא דבר חיובא דמהני השליחות בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דלא אמרינן אי עבד ל"מ כיון שע"י שליחותו קעבד המשלח לאיסורא נימא נמי כיון דלא גלי רחמנא ע"י שליח יבטלו הקידושין מטעם אעל"מ גם להאי לישנא דמ"ש ועוד שנית דהרי באמת קשה סוגיא דתמורה דפריך על רבא דס"ל דאי עבד ל"מ והרי אלמנה לכ"ג דאמר רחמנא לא יקח וכו' הרי כיון דס"ל לרבא דלא אסרה רחמנא רק בקידש ובעל וא"כ בקידושין לחודא ליכא איסורא והיכי נימא דאי עבד ל"מ ומאי פריך הש"ס דלא יהי' הקידושין חלין אבל מוכרח בזה תירוץ בעל המקנה בקידושין דף ע"ח סוף ד"ה רבא אמר ע"ש שהקשה זה ותירץ היטב דבאמת הא דס"ל לרבא קידש ולא בעל אינו לוקה הוא רק לבתר דמסיק הש"ס בתמורה התם הא דחלולין הוא עושה ואינו עושה ממזרים הוא דאמרינן דס"ל לרבא דקידש ולא בעל ליכא איסורא הא אי לא"ה לפי הס"ד דמקשה דל"ה ידענא עוד מהא דחלולין הוא עושה וכו' הוי אסורי לרבא ול"ה תפסי הקדושין מטעם אי עבד ל"מ ורק השתא כיון דאין הולד ממזר ע"כ דאין לרבא איסור בקידושין לחודא רק בקידש ובעל וע"ש ומעתה כיון דהתוס' בב"מ מקשים להדיא לפ"מ דמסיק הש"ס בתמורה וקים לן דלרבא ליכא איסורא בקידש ולא בעל א"כ היכי שייך לפרש דהשליחות א מטעם אעל"מ הרי כיון דבקידושין לחודא ליכא איסורא לרבא היכי שייך כל מלתא דארל"ת אי עבד ל"מ:

אבל נלע"ד הקלושה לומר דלאו מטעם אעל"מ כ' התוס' דב"מ דהשליחות בטיל ללישנא דאי בעי עביד ורק מטעם אחרינא והשתא ממילא אף גם אי קים לן כרבא בהא דאי עבד ל"מ מ"מ כיון דלאו מטעם זה היא דכתבו התוס' דנתבטלו הקידושין יתבאר לנו נמי הא דל"ש בשליחות גט בע"כ נמי לומר דלבטל השליחות ואף לפ"ד התוס' דב"מ והיא דמטרם נבין היא גופא ללישנא דאי בעי עביד וכו' דאמרינן דמטעם אי בעי עביד אף דאין הישראל בר חיובא מ"מ אין שלד"ע בכהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה וטעמא מאי דבשלמא לאידך לישנא דבר חיובא אמרינן שפיר היכא דהשליח בר חייבא כיון דדברי הרב ודברי התלמוד דברי מי שומעין ע"כ ה"ל לשמוע דברי הרב והשליח חייב אבל להאי לישנא דאי בעי עביד וכו' צריכין אנו להבין דלמה מגרע לנו הא שביד השליח להשיב אחור ידו מלקיים השליחות לענין שליחותו של המשלח דנימא דהמשלח פטור אך נראה דביאור הענין כך הוא דבאמת כל ע נין השליחות של אדם דהוי כמותו ילפינן לה מתרומה דכתיב גם אתם לרבות שלוחכם ומעתה ליכא למימר רק במלתא דהיתירא דומיא דתרומה במקום דבעינן שיעשו הבעלים אמרינן דגלי רחמנא דשלוחם כמותם וה"ל כאלו עשאו הבעלים עצמם משא"כ אצל עבירה דלא גלי קרא שפיר אמרינן דאינו עובר האדם רק כשעושה העבירה איהו גופו ולא ע"י שלוחו דבזה לא אמרינן שלוחו כמותו שמעשה עבירת שלוחו יהי' כאלו עשה הוא זולת במעילה וטביחה וכי"ב דגלי קרא דישלד"ע דשלוחם כמותם משא"כ בעלמא דלא גלי לא אמרינן שיעשה עבירה במעשה שלוחו דהתורה לא הקפידה רק על האדם עצמו שהוא גופא לא ליעבד איסורא ומה שיעשה שלוחו ל"ח כאלו עשה עצמו ולפ"ז בהאי דצא וקדש לי אשה גרושה לא הי' מהראוי להיות מעשה שלוחו מועיל כאלו הוא עשה עבירת הקידושין א על לאו לאו דלא יקח וכו' אלא ד"ל לכאורה דה"ט כיון דהמשלח כבר עבר בעת נתינתו הכסף קידושין להשליח ושלחו לקדש לו אשה גרושה על מעשה ההוא גופה הוא עבר מעיקרא משום לא יקח לפי שעי"ז נתקדשה אליו הגרושה ועבד איסורא במעשה גופא המשלח ומעתה יתחייב שפיר של עבירת לא יקח ואולם כל זה הוא רק שייך גבי שליחות כעין חצר דבע"כ מותיב בה אז שפיר שייך לומר דחשוב מעשה דבעל החצר שהגניבה בתוכה מה שנעל בעדה גמר מעשהו מעשה העבירה וכמו שפי' רש"י וה"ל כמו שמצינו דקאמר בכתובות דף ל"א גבי זורק חץ וקרע שיראין בהליכתו דכיון דאי בעי לאהדורי לא מצי מהדר הוי כאלו עשאו מעיקרא בשעת זריקה כל המעשה של קריעת השיראין ולכן פטור וע"ש באס"ז וא"כ ה"נ גבי חצר כיון דאחר שנעל אין אנו מספקין שישנה החצר שליחותו כיון שאין ביד החצר לשנות א"כ הרי עשה המשלח מיד במה שנעל את כל העבירה וכן נראה לומר בהאי שכ' התוס' בב"מ התם בד"ה אי בעי לא עביד דכיון שאין השומר יודע שהוא גנוב לכן ה"ל כחצר דבע"כ מותיב בה ע"כ נלע"ד נמי להבין דבריהם לפי דרכינו דבאמת בכל מקום ששלח המשלח לעבירה כמו בצא וקדש לי אשה גרושה וכדומה אית לן ג"כ למימר דעשה העבירה במעשהו ששלחו להשליח כיון שעי"כ נתקיימו הקדושין הרי עבר בשעה ששלחו ונתן בידו הכסף לקדש לו אשה גרושה ושוב כשיקדשה השליח הרי עבר המשלח מעיקרא משום לא יקח וכו' כיון דהוי נמי דומיא דחצר דלית לספק שלא יעשה השליח כפי ששלחו דחזקה שליח עושה שליחותו וא"כ להוי נמי כחצר דבע"כ מותיב בה דאמרינן שע"י שאין ספק לנו שלא יעשה החצר שליחותו הרי פעל ועשה המשלח את כל העבירה מעיקרא בשעה שנעל ה"נ הרי כיון דחזקה שליח עושה שליחותו נימא נמי דכבר עבר הוא גופו העבירה בשעה ששלחו ואולם כבר כ' התוס' בש"ס גיטין דף ס"ד דאפי' לרב ששת דאית לי' דאפי' בשל תורה סמכינן לקולא אחזקה שליח עושה שליחותו זהו רק כשלא יעשה שליחותו יבא המשלח לידי עבירה וכו' ע"ש וא"כ אינו דין כשיכול המשלח לבא לידי עבירה ע"י שיעשה שליחותו השליח בכה"ג בודאי דליכא בשום צד לומר החזקה שליח עושה שליחותו וכיון שכן זהו רק שייך היכא דשליח לא ידע שהמשלח יבא לידי עבירה דשייך לומר שפיר דה"ל כמו חצר דבע"כ מותיב בה כמש"כ התוס' בב"מ כיון דבכה"ג בשלא ידע השליח שהמשלח יכול לבא לידי עבירה שפיר אמרינן דה"ל בשעה שעשאו לשליח כאלו עבד העבירה כיון דהשליח דחזקה שליח עושה שליחותו וה"ל שפיר כחצר דבע"כ מותיב בה שכתבנו בטעמא שהרי החצר בודאי לא ישנה ועשה העבירה מעיקרא כשנעל בעד הגניבה וה"ה כאן חזקה שליח עושה שליחותו ובודאי לא ישנה מכפי ששלחו ולכן שפיר כ' התוס' דבכה"ג כשהשליח שומר לא ידע שהוא גנוב דהרי המשלח עבר בזה שעשאו שליח כנ"ל משא"כ גבי כהן שאמר לישראל צא וקדש לי אשה גרושה דל"ש כאן חזקה שליח עושה שליחותו דאדרבה הרי יכול המשלח לבא לידי עבירה של לא יקח ע"י הקידושין וכיון דלא אמרינן חזקה שליח עושה שליחותו הרי המשלח בשעה שעשאו שלוח לא עשה העבירה כיון דאין אומרים שהשליח יעשה בודאי שליחותו ול"ה כחצר בע"כ מותיב בה וביד השליח לשנות ואי בעי עבוד דבכה"ג לא חשוב המעשה שעשאו לשליח לעבירה וא"כ שוב כשיעשה השליח הקידושין ה"ז המשלח אינו עובר על מעשה השלוח להיות כמותו דבמקום עבירה לא גלי רחמנא להיות שליחו כמותו לעבור ע"י אם לא יעשה הוא גופי' האיסור ולכן השתא א"ש דגם אי נימא דאפי' במקום השליח מ"מ גלי רחמנא דחלולין הוא עושה וכו' ול"ש אי עבד לא מהני מ"מ ללישנא דאי בעי עביד הרי ע"כ דנתבטלו הקידושין שע"ו השליח מטעם זה כיון דע"י דנימא דהוי קידושין למשלח הרי ע"כ מוכרח אתה לומר שעבר המשלח על הקידושין משום לא יקח וכו' כשיבעל אח"כ וזה א"ר ע"י שליח ולכן ע"כ דל"ה הקידושין קידושין להאי לישנא משא"כ ללישנא דבר תיובא דלית לי' סברא הנ"ל דאו בעי עביד אמרינן כיון דרק השלוח לאו בר חיובא שפיר מהני הקידושין אף לרבא מטעם דגלו רחמנא חלולין הוא עושה וכו כמו שאמרו בתמורה דאי עבד מהני ואפי' ע"י שליח אין חילוק:

והנה מה שהביא זקני הגאון על האי דשליחות לדבר עבירה דהשליחות בטיל בזה"ל דלא קיי"ל כפסקא דהמציא המל"מ וע"ז צווח בעל נוב"י ככרוכיא דלא מצא זה במל"מ אני פליאה דהרי זה מפורש נאמר במל"מ בפ"ג מה' גנובה ה"ו שכ' בעשה שליח לשחוט בשבת וכן עשה השליח דהרי הגנב פטור מדו"ה מטעם דהרי מה שנתחייב הגנב ע"י שחיטת השליח חידוש היא דגלי רחמנא דיש שליח לדבר עבירה בטביחה ומכירה ואולם כשנתערב עוד איסור של שבת פשיטא דלגבי איסור השבת דאין שלד"ע ה"נ לענין הטביחה לא נעשה שליחו עכ"ל והשתא היכי תולה המל"מ הא בהא דהרי אף דלענין שבת אמרינן דאין שלד"ע לענין שלא להתחייב המשלח משום מלאכת שבת של השליח אבל לענין הטביחה למה לא יתקיים השליחות שפיר הרי ע"כ דקים לי' להמל"מ סברא זו כיון דהשליחות נתבטל משום העבירה שלשבת נמצא דממילא אין כאן שליחות גם לענין הטביחה אך באמת דלא דמי הא כלל לקדושין דבכאן ל"ש גם ללישנא דאי בעי עבד שכתבנו בטעמא דיצא וקדש לי אשה גרושה שכ' התוס' דהשליחות בטיל דרק התם אין לומר בשום פנים שיתקיימו הקידושין אצל המשלח מבלי שיעבור עלי' נמי בלאו דלא יקח כשיבעל אח"כ ולכן ליכא לחלק ולומר דרק העבירת לא יקח לא עשה המשלח על המעשה השליח אבל לענין הקידושין השליחות יתקיים ויתקיימו הקידושין דהרי הא בהא תלי' דאם איכא קידושין ע"כ איכא ממילא עבירה של לא יקח משא"כ בהאי פסקא דמל"מ לפ"מ שביארנו דברי התוס' ללישנא דאי בעי עביד שפיר אית לן למימר דניהו דהמשלח לא עבר על מעשה השליח על עבירת השחיטה בשבת דלענין עבירה של שבת לא אמרינן שלוחו כמותו מ"מ לענין הטביחה לחייב ד"וה דגלי קרא דיש שלד"ע ושלוחו כמותו לענין זה שפיר נתקיים השליחות וחשוב כעשה הוא גופו עבירת הטביחה וא"כ פסקא דמל"מ ע"כ רק דיתבטל השליחות מדין אעל"מ אבל כיון דכבר כ' המהרי"ט הבאתיו לעיל דבשחיטה בשבת דרק היום גורם להאיסור ל"ש אעל"מ שפיר כ' זקני הגאון דלא קיימא פסקא זו דמל"מ להלכה וכמו שהוכחנו למעלה נמי דע"כ ל"ל להרמב"ם זה וגם נתבאר לפ"ד גם בהאי גיטא בע"כ שנשתלח ע"י שליח כיון דמדינא מהני גיטא בע"כ ע"י שליח כמבואר בגיטין דף יוד לכן אמרינן דאף דלכאורה גם כאן עבירת המשלח מתלי תלוי בהאי גיטא דאם נימא דע"י השליח לית עבירה להמשלח א"כ ע"כ מוכרח אתה לומר נמי דל"ה גט ע"י שליח דאי הוי גט הרי גירש בע"כ ועבר המשלח על החר"ג כמו שאמרנו לענין קידושין דמש"ה לא יתקיימו הקדושין אצל המשלח דאם יתקיימו הרי ע"כ קעבר המשלח על לאו דלא יקח וכיון דאמרינן דע"י שליח ל"ש עבירה ממילא דליכא קידושין גבי גרושה לכהן ע"י השליח וא"כ ה"ה נמי בגט בע"כ נימא נמי דע"כ מוכרח להיות הגט בטל אך באמת החילוק מבואר לעיני כולם דל"ד לקידושין דשאני גט דמצד עצם הגט מדינא ע"י שליח בע"כ הוי גט כנ"ל ורק מה שיש איזה איסור מחוץ על הגט אין בכח איסור זה לבטל הגט שמדינא בעצם קיים דרק בקידושין דחייבי לאוין הנ"ל הוא דאמרינן דע"י שליח אין מציאות להתקיים קידושין אלו לפי שהקידושין חלין בעבירת לא יקח וכיון דלא יכול לעבור ע"י שליח ע"כ אין לקיימם ע"י שליח כלל משא"כ לענין גט בע"כ שמדינא קיים הגט בע"כ ע"י השליח ורק שר"ג הטיל חר"ג עליו א"כ מפני שהוא לא יכול לעבור עליו ע"י השליח לא נתבטל הגט דמדינא קיים דאטו אם נשבע אדם שלא יגרש אשתו נימא נמי דגט זה שנשתלח ע"י השליח יבטל ובודאי דהוי גיטא ורק שעבירת החר"ג ממילא חופף עליו כיון שנתקיים הגט בע"כ בידו מ"מ כמובן:

וגם ביארנו כבר דגם משום טעמא דאי עבד ל"מ אף א"נ דקיי"ל כרבא ל"ש בגט בע"כ ע"י שליח לבטל דאין שייך לומר בי' אי עבד ל"מ מפני טעמים שביארנו:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה