בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן מט
ואף גם זה הלם ראיתי לבאר דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בפי"ו מה' אשות דכתב התם בסתם שתהא נודרת ליתומים וכו' ולא כתב דמדרינן לה על דעת רבים הרי דס"ל כמ"ד צריך לפרט את הנדר ואילו בפ"ו מה' ביאת מקדש גבי כהן הנושא נשים בעבירה כתב דמדרינן ליה עד"ר והיא תמוה כמו שתמהו עלי' רבים מהאחרוני' דלפי המבואר בש"ס גיטין דף ל"ה דפריך על הא דתנן הנושא נשום בעבירה דפסול עד שידור הנאה וכו' ואי אמרת א"צ לפרט את הנדר נחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' ומשני דמדרינן לי' עד"ר ע"כ הרי דלמאי דקיי"ל דצריך לפרט את הנדר אין צריך להדירו עד"ר משום דבלא"ה לא חיישינן דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' דהחכם לא יתיר לו וא"כ קשה למה לא כתב הרמב"ם התם משום טעמא דצריך לפרט את הנדר כדכ' בפי"ו מה' אשות ולמה הוצרך להדירו עד"ר דוקא וכן קשה להיפך דלמה לא כתב הרמב"ם בפי"ו מה' אשות התם האי תקנה דעד"ר כדכתב בפ"ו מ"ה ב"מ גבי כהן הנושא נשים בעבירה:
ונלפע"ד לתרץ תירוץ אחר אשר נדקדק היטב בהסוגיא והתוס' שם בד"ה אבל ניסת וכו' שהקשו וא"ת וידרוה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו דלכאורה אינה קושיא אחרי שמבואר בכמה מקומות דאין נדר חל על נדר וא"כ אכתי איכא למיחוש דלמא נדרה מקודם על המינים שלא תאכלם ושבכללם הי' גם הככר ונמצא דאין הנדר שמדירין אותה עכשיו חל דאין נדר חל על נדר ואולם דיש לומר דזה לא קשיא כיון שלא תשכור כלום ולא תרויח בזה מידי כי ממנ"פ אם לא תשאל על הנדר הא' נמצא ס"ס תהי' באיסור מהנדר הראשון ואם תשאל אנדר הא' שוב יחול הנדר הב' דמשכח רווחא וחייל ולא תרויח כלום אך לפ"מ שמבואר בש"ס נדרים דף ג' דאיתא התם בשלמא בל יחל דנדרים משכחת לה כגון דאמר ככר זה אוכל ולא אכלה וע"ש דקשה על הש"ס קושית העולם דלא מצינו נדר באוכל כיון דאוכל הוא שבועה והר"ן ז"ל כ' דל"ש נדרים באעשה רק במתסר חפצא עלי' והיכי קאמר הש"ס כגון דאמר ככר זה אוכל לענין בל יחל דנדרים אך י"ל דמשכחת שפיר בתנאי כגון שאמר על אחת משתי הככרות קונם עלי ככר זה אם נא אוכל זה הב' ונמצא דהוי ככר הא' נדר וככר הב' תנאי והלך ואכל את הככר הא' היינו האיסור ואם לא יאכל גם הב' שהוא התנאי נמצא דהוי חל נדר על ככר הא' ולכך צריך לאכול הככר הב' ואם לאו יהי' עליו האיסור בל יחל מחמת ככר הראשון וכה"ג מצינו בנדרים דט"ו ע"ב לענין ככר זה עני אם אלך למקום פלוני אכל הרי זה בבל ילך ומעתה אכתי איכא לאקשויי ע"ד התוס' הנ"ל דמאי מקשו שתאכל הככר בפנינו דאכתי נחוש דלמא נדרה מקודם לכן על דבר אחד ותלאה כל הככרים היינו שלא אוכל דבר זה אם לא אוכל מאותן הככרים ואכלה הנדר מעיקרא וממילא הוי התנאי בבל יחל וצריכה למיכל הככרות אלו מחמת איסור נדרה הא' ועכשיו כשנדיר אותה שלא תאכל ככר זה לא יחול הנדר עתה דאין נדר חל על נדר ונמצא דבהיתר אוכלת ואדרבה עוד מצוה קעבדה באכילתה הככר הזה לקיים נדרה הראשון ומאי מקשו התוס':
ואולם לאחר העיון יש לומר דהא לא קשיא ע"פ דברי הר"ן בנדרים דף י"ח שכתב בטעם דנדר חל אשבועה משום דהשבועה ל"ה רק איסור גברא והנדר הוי גם איסור חפצא וכיון שחל הנדר על החפץ דהיתירא חל נמי בכולל אגברא משא"כ נדר על נדר דשניהם אסורי חפצא לא יחול אחד על חבירו וע"ש וממילא לפ"ז נתחדש לעינינו בנידון שלפנינו דהנדר הוי באוכל הככר של התנאי לקיום האיסור הא' נמצא דל"ש לומר דחל הנדר הב' אחפץ על הככר דרק אגברא רמי חיובא לאכלה מחמת הראשון והוי כשבועה הואיל ורק אגברא רמי החיוב לאכול ומצוה הוא ועומד על לאכלה משום האיסור נדרו שמקודם דמי ממש כמו שבועה ושפיר איכא רווחא לנדר הב' לחול אחפצא דהיתרא כדהר"ן הנ"ל ולכן שפיר מקשים התוס' דאיכא בידינו העצה שפיר דנדרוה על הככר ותאכל בפנינו ועש"ה שתירצו שאינה חוששת רק בנדר שעומדת באיסור כל ימיה:
ולפי דרכינו זה יש לישב קושית התוס' שהקשו בא"ד לקמן וא"ת וידרוה על דעת רבים דאין לו הפרה לכ"ע אך לפ"ד הנ"ל יש לומר דשפיר אית לה עצה כנ"ל שתתלה כל הפירות בדבר אחד והיינו שנודרת שלא תלך למקום פלוני וכי"ב אם לא תאכל את כל הפירות ותיכף תלך למקום פלוני ונמצא שהפירות הם עלי' בחיוב בל יחל לאכלם ונמצא שלא יחול הנדר עתה שמדירין אותה מהפירות עד"ר כנ"ל ורק דתאמר כמ"שכ לעיל עם דהר"ן דהוי ה"נ כמו שבועה כיון דרק אקרקפתא דגברא רמי החיוב לאכול הפירות וא"כ הרי שפיר יחול עלייהו הנדר שמדירין אותה מהם עכשיו אך לפי המבואר בהסוגיא שם דאף עד"ר לדבר מצוה יש לו התרה וא"כ מי לנו מצוה גדולה מזו שהוא באיסור בל יחל מכח הנדר שמקודם ושפיר אית להנדר זה שעד"ר נמי התרה ועיין בפנ"י בגיטין שם בטעמא של דבר מצוה נדר עד"ר יש לו התרה משום דהאי דנדר עד"ר אין לו התרה קאי רק מדרבנן ובמקום מצוה לא גזרו רבנן ואין לומר דלא תשיב הכא דבר מצוה משום דיכולה לאתשולי על נדרה הראשון ולא יהי' תו מצוה לאתשולי על נדר הב' כדי לאכול הפירות מכח נדרה הראשון דז"א דהרי באמת כיון דאין לה חרטה עכשיו אנדרה הראשון ואדרבה רוצה היא בקיומו כדי לאכול הפירות ואין בידה לאתשולי עלי' מאחר שאין לה חרטה עלי' עתה והלכך שפיר חשוב דבר מצוה הא לשאול על הנדר הב' כדי שלא תעבור מכח נדרה הראשון בבל יחל וכאשר יתבאר זה לעינינו באר היטב מהש"ס זכות דף ט"ז גבי אונס שגירש דמוקי התם הש"ס כגון שהדירה להאשה עד"ר והדר מסיק לקמן התם דאונס לא כיון דחשוב לדבר מצוה דיש לו התרה גם עד"ר ע"ש הרי לן מבואר דאף דגם שם אי אמרה לא בעינא ליתא להעשה דולו תהי' לאשה כלל אצלו ועיין בפי' רש"י בכתובות ד"מ לענין דאין העשה דוחה ל"ת שפי' דמלמדין אותה לומר איני רוצה ואפ"ה קאמר התם הש"ס במכות דחשוב דבר מצוה והיינו לפי שכמו שהוא עכשיו תאמר רוצה אני בו איכא העשה חשיבדבר מצוה שפיר לאתשולי אנדרו ולקיים ולו תהי' לאשה וא"ד כאן שא"א לה לשאול אנדרה הראשון עכשיו דאין לה חרטה עלי' כלל ורוצה היא בקיומו כנ"ל דשפיר חשוב דבר מצוה לשאול ע"ז כדי שלא תעבור על הראשון ומיושב היטב קושית התוס' דל"מ בעד"ר כיון דמ"מ אית להנדר התרה ואולם אם נאמר דצריך לפרט את הנדר החכם לא ירצה להתירה כיון שיכיר ממה שבאה להתיר לה נדרה שגבתה כתובתה ולא יזדקק לה וא"ש דמיושב קושית התוס' דמש"ה לא מדרינן לה עד"ר כיון דתוכל לעשות ערמה בדבר דיהי' מצוה להתיר נדרה של עכשיו כנ"ל וא"ש השתא דלהכי לא כתב הרמב"ם בפי"ו מה"א דמדרינן לה עד"ר דזה ל"מ מטעם הנ"ל דחיישינן דלמא עשתה נדר מעיקרא בתנאי באופן שתהי' עלי' בבל יחל מכח נדר הראשון ואם רק מטעם עד"ר מהני ההיתר כנ"ל אי לאו מטעם דצריך לפרט את הנדר אבל גבי כהן אף דיהי' עלי' איסור בל יחל מ"מ לא יועיל ההתרה בעד"ר כיון שעבירות נשים פסולות בידו ואין כאן דבר מצוה דנימא דלא גזרו בה רבנן דאדרבה משום עבירות נשים פסולות גזרו שפיר שלא יהי' לו התרה ולא יבא לידי העבירות ולכן שפיר כ' הרמב"ם רק התם גבי כהן הנושא נשים בעבירה משום עד"ר שפיר:
אברא דעדיין לא יונח לנו דברי רבינו לאידך גיסא והוא דיש לדקדק עלי' דלמה לא סגי לי' לכתוב שם גבי כהן משום טעמא דצריך לפרט את הנדר ולא יתיר לו החכם וכמ"שכ הטעם זה גבי אשה דבודאי די לו בזה הטעם ולמה לי' לפרש גבי כהן בנדר עד"ר דוקא:
ולכן אודה לד' אשר האיר את עיני גם בזה וכאור בוקר יזרחו שמש דבריו ז"ל ואקדים דברי התוס' בסוגיא זו שם בד"ה ותני עלה שכתבו דאמתניתין גופא ל"ה מצי למיפרך דא"א דאין צריך לפרט את הנדר נחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' משום דבמתני' ה"מ למימר דפסול מלעבוד אפילו אחר שגירש עד שידור הנאה שלא יקח לעולם נשים פסולות ולכך ל"ש למיפרך וליחוש דלמא אזיל לגבי חכם וכו' כיון דכבר גירש תו ליכא למיחוש שמא ישאל על נדרו כדי ליקח נשים פסולות משא"כ אהא דתני נודר ועובד יורד ומגרש פריך שפיר ניחוש וכו' כיון שעדיין לא גירשה איכא למיחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' ולא יגרש עכ"ל התוס' וביאור דבריהם שכתבו דאמתניתין גופא ליכא למיפרך משום דכיון שכבר גירש ליכא למיחוש דישאל על נדרו כדי ליקח נשים פסולות דלכאורה אי ליכא למיחוש שישאל על נדרו כדי ליקח נשים פסולות למה הוצרך להדירו כלל מליקח נשים פסולות כיון דאמרת דלאחר שגירש ליכא למיחוש שישאל על נדרו לכך אך דהדבר פתוח לפנינו והחילוק מבואר בפשיטות דרק השתא כשמדירו הנאה לא חיישינן שילך שאול על נדרו כדי לשוב לקחת נשים פסולות אחר שכבר גירש משא"כ לא היינו מדירין אותו כלל שפיר יש לחוש שיקח נשים פסולות מאחר שאין עליו שום איסור נדר גם אחר הגירושין זה הוא מבואר התם בדהתוס':
וגם הנה לכאורה קשיא לי אכן ראיתי שוב בהאחרונים שהקשו כן ע"ד הר"י הובא בתוס' שבועות דף כ' ע"ב וכן הוא בש"ע יו"ד סימן רט"ו דאין נדר חל לקיים מצות ל"ת כמו שלא לאכול נבלות וכדומה דאין איסור חל על איסור והשתא קשה כאן גבי נושא נשים בעבירה דהרי רש"י פי' עד שידור הנאה ממנו לגרשה דהיכי חל הנדר על קיום הל"ת דנשיאת נשים פסולות ואולם דע"כ י"ל דמיירי כגון שמדירו הנאה להאי כהן מנשים פסולות ע"י כולל עם שאר הנאות היתר דבכה"ג חל הנדר שפיר מגו דחל אהיתרא חל נמי על איסור ל"ת דנשיאת נשים פסולות אך דלפ"ז צריך להבין לכאורה גם במתני' דמדרינן לי' אחר שגירש שלא יקח עוד נשים פסולות למיחוש מיהו בעי דדלמא ישאל על הנדר לצורך דבר ההיתר שנאסר עליו בכלל הנדר דע"ז ודאי יש לחוש שירצה להתירו לו לאיזה צורך שיהי' לו בו וממילא כשלא יהי' עליו הנדר אחר שיתירו לו החכם הדר איכא למיחוש דלמא יקח נשים פסולות מאחר שלא יהי' עליו עוד שום נדר כדברי התוס' הנ"ל וא"כ אכתי תיקו קושית התוס' דאמאי לא פריך הש"ס למ"ד א"צ לפרט את הנדר אמתני' גופא דגם אחר שגירש כשמדירין אותו שלא ישוב לקחת נשים פסולות בכולל עם ההיתר כנ"ל אכתי ניחוש דלמא אזיל לגבי חכם ושרי לי' משום ההיתר שיצטרך אותו מעתה כשלא יהי' עליו שום נדר שפיר איכא למיחוש שלא ישוב לקחת נשים פסולות וכדהתוס' הנ"ל ואולם לאחר העיון יש לומר דאכן שפיר מיושב קושית התוס' הנ"ל וגם לפ"ד דהש"ס מקשה שפיר למ"ד א"צ לפרט רק אהא דתני עלה ולא אמתני' גופא והוא דהנה רק השתא כשמדירין אותו קודם גירושין ולכן אי ה"א דצריך לפרט את הנדר לא הי' מתירו החכם דאף דמיירי הכא שנדר בכולל עם ההיתר כנ"ל מ"מ קודם גירושין הרי החכם הזה כדאתי הכהן ויפרט לפניו נדרו לא ירצה להתירו כיון דיחוש עליו החכם שבא להתיר לעצמו הנדר כדי לקיים אצלו הנשים פסולות ולא יגרש ולא משום ההיתר לחודא הוא דאתי למשרי לי' נדרי' כיון דקודם גירושין שפיר חיישינן דלמא יבא לאתשולי על נדרי' ולא יגרש כדהתוס' הנ"ל ומש"ה ניחא שפיר בש"ס דפריך רק למ"ד א"צ לפרט את הנדר פריך שפיר רק אהא דתני עלה דרק למ"ד הנ"ל קשה דניחוש דלמא אזיל קודם גירושין לגבי חכם ויתיר לו משא"כ אי ה"א צריך לפרט את הנדר ליכא לאקשויי אהא דתני עלה דמיירי קודם גירושין כיון דהחכם לא יזדקק להתירו כנ"ל וליכא למיחוש רק למ"ד א"צ לפרט פריך הש"ס שפיר משא"כ אמתני' כשמדירו אחר גירושין שלא ישוב לקחת נשים פסולות ליכא למיפרך רק אמ"ד א"צ לפרט את הנדר דגם למ"ד צריך לפרט נמי הוי קשה דהרי השתא דמיירי כשמדירין אותו בכולל עם ההיתר כנ"ל מעתש יש לחוש דאזיל אצל החכם להתיר לו משום צורך ההיתר שבידו דהא ודאי חיישינן והחכם בודאי יתיר לו כיון דאין להחכם לחוש דלמא משום האיסור דנשים פסולות בא להתירו כיון דאחר גירושין דמיירי מתני' אין לחוש דלמא בא לשאול אנדרו כדי לקחת נשים פסולות כדברי התוס' הנ"ל וכיון שכן הרי החכם יתיר לו נדרו משום צורך ההיתר וכיון שלא יהי' עליו שום נדר מאי אהני לן שמדירין אותו וה"ל כאלו לא הי' בידו שום נדר ואכתי איכא למיחוש שיקח נשים פסולות אחר שלא יהי' עליו נדר כלל כדהתוס' הנ"ל (וזה פשיטא שאין להחכם במה שיסתלק ממנו נדרו ושמשום זה לא ירצה להזדקדק בהיתירו רק כדי שלא יסתלק הנדר ממנו שאין להחכם רק אם בשעה זו שבא להתירו ליכא למיחוש שיבא משום האיסור וכיון שמשום האיסור הכא אחר הגירושין בודאי ליכא למיחוש שישאל על נדרו משום הנשים פסולות שפיר יתירו החכם משום צורך ההיתר שיבא) וכיון דאמתני' גופא הוי קשה נמי למ"ד צריך לפרט ומש"ה לא פריך הש"ס למ"ד א"צ לפרט רק אהא דתני כי עלה ומתני' בודאי פשיטא להו דליכא למוקמי רק בעד"ר או מיירי אחר גירושין ורק אחר דתני עלה נודר ועובד וכו' דמיירי קודם גירושין פריך שפיר ורק למ"ד א"צ לפרט:
והנה אחר כל הצעה זו הנה מה טוב ומה נעים לישב דברי רבינו שדקדקנו עליו כיון דמדינא צריך להדירו בין קודם גירושין בין לאחר גירושין וכדמשמע נמי מסתימת הלשון שלא יוסיף לחטא שכ' הרמב"ם וכיון דעל אחר הגירושין לא סגי הטעם דצרך לפרט את הנדר כנ"ל לכן שפיר כלל שם הרמב"ם בפ"ו מה' ב"מ כל דינו בחד תקנה דנדר עד"ר דסגי לן דתו ליכא למיחוש למידי כיון דל"מ שום היתר בנדר עד"ר גבי נשים פסילות כנ"ל:
עוד נ"ל בדברי התוס' ניסת אין מדירין אותה בעיקר קושייתם שהקשו וידרוה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו נראה לפע"ד לתרץ דהנה לכאורה יש לה עצה ותחבולה להמלט מן הנדר שידרוה שלא יחול כלל דהיינו שמקודם שתלך לב"ד תידור לעצמה על כל הפירות ומיני מזונות וקיי"ל אין נדר חל על נדר ולא יחול תו הנדר הב' ואולם דיש לדחות דמה תרויח בזה הלא אכתי יהי' איסור נדר הראשון עלי' אבל נראה לפ"ד הריטב"א ז"ל בשבועות דף כ"ז אהא דאמר רבא נשאל על הראשונה עלתה לו שניה תחתי' ע"ש שכ' דיש לדקדק מתוך פי' רש"י ז"ל דדוקא כשנשאל על הראשונה קודם אכילת הככר היא דחיילא שניי' תחתי' אבל אם נשאל עלי' אחר אכילת הככר שוב כשנשאל על הראשונה לא חיילא שניי' למפרע ומה שאכל הי' אז בהיתר שבועה שניי' כי לא הי' לה אז מקום לחול ע"כ ע"ש ומעתה מיושב היטב קושית התוס' הנ"ל דאף שנדירנה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו באופן שיהי' אכלה כולה דאין נשאלין עלי' מ"מ דלמא נדרה מקודם באופן שלא יחול עלי' נדר דהשתא ואף שתאכל לע"ע באיסור נדרה הראשון מ"מ אם תשאל על נדרה הראשון ויעקרנו החכם מעיקרא לא נשאר עלי' שום איסור מנדר הראשון שלא יהי' הנדר הראשון אכלה כולה כיון שנדרה על הרבה מיני מזונות לפי שלא ידעה על מה נדרה אותה עתה בב"ד וגם שהנדר הב' לא היה אז כיון שאכלה אז בהיתר כדברי הריטב"א הנ"ל:
עוד אמרתי שם בתוס' ד"ה אבל ניסת וא"ת וידרוה שלא תאכל ככר זה ותאכל בפנינו וכו' ולר"א דאמר שהבעל יכול להפר כל נדרים שעתידה לידור א"ש והקשה המהרש"א דאכתי אף לר"א לא א"ש מה דפריך כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל כיון דאין לה לע"ע בעל שיוכל לומר שהפר לה קודם וכיון שתאכל לאלתר בפנינו שפיר נדרוה כשלא ניסת ע"ש ובאמת היא קושיא עצומה ולפעד"נ לתרץ קושית המהרש"א ז"ל ומקודם נפן לישב קושית התוס' בד"ה ולחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה שהקשו דגם על מתני' יש להקשות קושיא זו בלא ר"ה ומה ענין קושיא זו ע"ד ר"ה דהנה לכאורה יש לדקדק נמי בדברי הגמ' דקמשני אין הבעל מיפר בקודמין וכי לא ידע המקשן זאת הסברא דלא מצי הבעל להפר נדרים שקדמו לו ומאי ס"ד שיפר בקודמין:
ובישוב זה אקדים דברי הש"ס נדה דף מ"ו גבי יתומה שנדרה דפריך והא אין הבעל מיפר בקודמין ומשני כדרב פנחס משמי' דרבא דאמר דכל הנודרת ע"ד בעלה היא נודרת ע"ש והנה המהרי"ט בח"א ס"ד הסביר דהתוס' שכתבו דלענין נדרי אשתו אין לחלק בין ברבים בין עד"ר וע"ז כתב הוא ז"ל הטעם משום דכל הנודרת ע"ד בעלה נודרת ואין בידה כח לעקור דעת בעלה שע"כ הוא מיפר לה ע"ש והר"ן ז"ל כ' בנדרים דף ע"ג הטעם דנודרת ע"ד בעלה משום דנותן לה מזונות מש"ה נודרת על דעתו ע"ש ולפ"ז י"ל בישוב קושית התוס' הנ"ל דבלא ר"ה לא יקשה רק לר"ה פריך שפיר משום דשמעינן לי' דאמר ניסת אין מדירין אותה ולא מהני להדירה עד"ר משום דס"ל נמי לר"ה דע"ד בעלה נודרת ול"מ נדר עד"ר כדברי המהרי"ט הנ"ל דדעת בעלה עוקרת דעת הרבים וע"כ מטעם דקמתזנא מיניה ולכן שפיר פריך לר"ה ניסת מ"ט דמיפר לה בעל והבעל מיפר לה אפי' בנדרה עד"ר כי לא ניסת נמי כלומר מ"ט קפיד ר"ה דוקא אנשואין כי לא ניסת נמי אף שנתארסה ולא ניסת נמי ניחוש דלכי מינסבא מיפר לה בעל אף דלע"ע אין הארוס יכול להפר כיון דלא ניסת מ"מ הרי כיון דמשכחת לה באופן שנותן לה מזונות קודם הנשואין כגון שהגיע זמן הנשואין ולא נשאה דאוכלת משלו ובודאי אז ע"ד בעלה היא נודרת ול"מ עד"ר וא"כ שוב אח"כ כשישאנה יפר לה אף שהוא עד"ר ומשני דאין הבעל מיפר בקודמין כלומר דאע"ג דנדרה כשהיא ארוסה מ"מ הרי קודמין הם לנשואין ובש"ס נדה הנ"ל התם מבואר דנשאה נשואין דרבנן אמרינן דמיפר נדרי' שקודם נשואין דאוריתא אבל הכא הואיל ונדרה מקודם הנשואין לא קרינן בה אסבית אשה נדרה ועוד לא היתה אשתו רק ארוסתו ובכה"ג ליכא למימר דהבעל מיפר בקודמין וכן מבואר בנדרים דף פ"ט ולפ"ז מיושב היטב קושית התוס' דאע"ג דנימא דר"ה לא פליג אאמימר וס"ל דבעד"ר לא מהני הפרה מ"מ ל"מ שידרוה עד"ר דכיון שנדרה ע"ד בעלה אף בלא ניסת באופן שהוא נותן לה מזונות כגון שהגיע זמן ולא נשאה שפיר פריך לדידי' הש"ס דניחוש דלמא אזלה לגבי חכם ושרי לה דאין זה בגדר נדר עד"ר כיון שנודרת ע"ד בעלה ודוחה דעת בעלה דעת הרבים וכדברי מהרי"ט הנ"ל משא"כ אמתני' לא קשיא לי' דלמא אזלה לגבי חכם דשפיר משכחת שידרוה עד"ר ובלא ניסת דאז אין שייך לומר דעל דעת בעלה נודרת כיון דלא ניסת רק אר"ה פריך שפיר כיון דקפיד דוקא אנשואין מדקדק המקשן בדבריו דמשמע מדברי ר"ה דאף בהגיע זמן ולא ניסת מדירין אותה ובזה ודאי דלא מהני אף עד"ר כיון שחייב במזונותי' וע"ד בעלה היא נודרת:
ולקושית מהרש"א ז"ל שהקשה דאכתי אף לר"א לא יונח דמאי פריך כי לא ניסת נמי לכי מינסבא מיפר לה בעל הא יש להדירה שלא תאכל ככר זה ותאכל לאלתר בפנינו דאף לר"א ליכא חשש זה שמא כבר הפר לה כיון שלא הי' לה בעל בשעת נדרה ומכש"כ קודם שנדרה דאין לחוש שמא כבר הפר לה ולדרכינו הנ"ל ניחא כיון שאמרנו דדברי המקשן קאי דוקא לר"ה מטעם דמשמע להמקשן מדבריו דאף בארוסה קאמר דמדירין אותה אף בהגיע זמן ולא נשאה דאוכלת משלו ג"כ קאמר דמדירין אותה ואהא ק"ל ניחוש דלמא לכי מנסבא מיפר לה בעל כיון שנדרה על דעתו ול"ה עד"ר כנ"ל ומש"ה ניחא לר"א דר"א לשיטתו דס"ל בנדרים דף ע"ג בלא ניסת במתני' דבוגרת ששהתה י"ב חודש ר"א אומר הואיל ובעלה חייב במזונותי' יפר הרי דס"ל דאף קודם הנשואין יכול להפר בהגיע זמן ולא נשאו וממילא יש לחוש דלמא כבר הפר לה קודם שנדרה ואף שתאכל לאלתר בפנינו תאכל בהיתר אליבא דר"א לשיטתו:
אברא דאכתי לכאורה יש לדחות דברינו דא"כ תקשי לר"א הנ"ל מאי פריך לכי מינסבא מיפר לה בעל הא תיכף אף כשלא ניסת כיון דחייב במזונותי' יכול להפר לר"א ומאי קאמר לכי מינסבא אליבי' ואולם לאחר העיין יש לומר ונקדים לישב קושית הגאון מהר"ם זאב בספר ישועות יעקב לא"ח סימן קכ"ח שהקשה אמאי בנשאת אין מדירין אותה הא נדרוה בכה"ג שתאסר על עצמה הפירות אם קבלה כתובתה שתי פעמים דאז נ"ש לומר דיפר לה בעלה כיון של"ה נדר עינוי נפש כיון שאם תחזור הכתובה תאכל בהיתר ויש בידה להחזיר הכתובה ותהי' מותרת בהפירות ואף שיש בהפירות ע"נ מ"מ כיון שיכולה להחזיר הכתובה ותהי' מותרת בהפירות ל"ה נדרי ע"נ ע"כ תורף קושיתו ונ"ל לתרץ עפ"ד התוס' בכתובות דף נ"ט ע"ח ד"ה ר"ע אומר יפר שהקשו וז"ל וא"ת היאך יכול להפר הא ל"ה דברים שבינו לבינה ותירצו דלכך חשיב נדרים שבינו לבינה לפי שגם חלקה משועבד להבעל שילקח בה קרקע והוא יאכל הפירות עכ"ל וא"כ הרי הכא גם המעות שתגבה בכתובתה משועבד לי' שילקח בהן קרקע והוא יאכל פירות דמה שקנתה אשה קנה בעלה לפירות וא"כ ניהו דל"ה נדר ע"נ מ"מ הוי נדרים שבינו לבינה כדברי התוס' הנ"ל ושפיר יכול להיפר כשניסת ומש"ה קאמר שפיר ניסת אין מדירין חותה ומעתה מיושב היטב הקושיא הנ"ל דמה נאמר גם כשלא ניסת דאוכלת משלו יפר לר"ח ומחי קאמר לכי מנסבא מיפר לה בעל דז"א דבשלמת כשניסת ל"ק קושית מהרמ"ז הנ"ל דנדרוה שנא תאכל הפירות אם גבתה שני פעמים כתובתה דהוי דברים שבינו לבינה כיון שאוכל פירות ואולם קודם שניסת חף דס"ל לר"א שיוכל להפר נדרה משום דחייב במזונותי' מ"מ הינו אוכל פירות קודם שנשאה ונ"ה נדרים שבינו לבינה אינו יכול להפר כקושית מהרמ"ז הנ"ל ושפיר יכול להדירה שלא תאכל הפירות אם גבתה כתובתה ב' פעמים ולא יוכל להפר לה ולהכי קאמר לכי מינסבא מיפר לה בעל: