בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן מו
עוד נראה לי בישוב קושית התוס' בסוכה הנ"ל שהקשו גבי אתרוג של תרומה טמאה דל"ל בתרומה טמאה הטעם משום שאין בה היתר אכילה תיפוק לי' משום כתותי מכת"ש בדרך נאה אף יפה בעיני דהנה לכאורה הקשיתי לשאול בש"ס פסחים דף ל"ה ע"ב דאיתא התם לעני, מצה ולא במע"ר שלא נטלה תרומתו ופריך פשיטא ומשני לא צריכא שהקדימו בכרי ופי' רש"י ההוא תרומתו דקתני תרומה גדולה מהו דתימא כדא"ל ר"פ לאביי קא"ל כדשני לי' וע"ש וקשיא לו בגווה לפ"ד הי"מ בתוס' סנהדרין דף פ"ח בד"ה מרחו שכתבו דאפי' בהפקירו לאחר מירוח פטור מן התרומה גדולה וא"כ קשה דהרי לעיל מינה התם גבי מצה של דמאי דפריך דמאי הא לא חזי לי' ומשני כיון דאי בעי מפקר נכסי' והי' עני וחזי לי' ופי' רש"י דמאי הא לא חזי לי ואמרינן לקמן מי שאיסורו משום בל תאכל חמץ לבדו יצא זה שאיסורן משום איסור אחר ע"כ וא"כ גם בהאי דמע"ר שלא נטלה ממנותר"ג אמאי לא נימא דיצא מטעם הואיל ואי בעי קר לי' והוי חזי לי' כמו בדמאי כיון דלהי"מ הפקר לאחר מירוח פטור מתרומה גדולה:
אך נראה דמכח קושיא אאפשט לן מה דאסתפק לר"י בתוס' שם בפסחים ד"ה יוצאין בדמאי אי יצאים בדמאי דוקא בדיעבד כדאמרינן הואיל ואי בעי מפקר לנכסי' וחזי לי' מ"מ עדיין לא מפקר לי' או דלמא דיוצאים אף לכתחלה הואיל ושרי לעניים. ומעתה נראה לפע"ד דע"כ דמטעם הואיל וראוי עתה לעניים הוא דשרי בדמאי ואפי' לכתחלה דאי לא הוי חזי עתה לעניים ל"ה שרי אפי' בדיעבד מטעם זה דאלו הוי מפקר וחזי לי' כיון דמ"מ לע"ע שלא הפקירו לית בי' משום בל תאכל חמץ לחודא דאיכא בי' עוד משום איסור אחר דאמעט מקרא דלא תאכל עליו וכו' דרק השתא הוא דא"ש דאין יוצאין ידי מצה בהאי מע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג כיון דלא חזי לע"ע כלל מטעם הואיל ואי בעי מפקר והוי חזי לחודא אינו יוצא בו וכנ"ל ול"ק תו קושיתינו הנ"ל דהשתא שפיר קאמר דאין יוצאין במע"ר שלא נטלה ממנו תרומה גדולה ואפשט לן מזה דרק בעינן דחזי השתא דומיא דדמאי דחזי גם עתה לעניים לאפוקי בשלא נטלה ממנו התר"ג דרק מטעם הואיל ואי בעי מפקר וחזי לי' לחודא לית לן למימר דיצא בו ואפי' בדיעבד:
והנה עפ"ז אית בידינו לישב נמי קושית התוס' שהניחו בתימה בר"פ לולב הגזול דל"ל קרא דלא תאכל עליו חמץ מי שאיסורו משום בל תאכל חומץ וכו' למעט דלא יצא במצה של טבל תיפוק לי' דבלא"ה לא יצא במצה של טבל משום דהוי מצהב"ע ולדברינו והי"מ הנ"ל י"ל דשפיר אצטריך קרא זה דלא תאכל עליו וכו' לענין מע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג דאילו מטעם מצהב"ע הרי כתבו התוס' בסוכה התם דבעינן דוקא שהמצוה בא ע"י העבירה ועיים בפנ"י שם בפי' דמתוך שיוצא בשאול וע"ש וא"כ הכא הרי כיון דהי' בידו רק להפקירו ולצאת במצה זו מבלי עבירה תו לא חשוב מצהב"ע על ידי העבירה ולכן אצטריך קרא דלא תאכל וכו' למעט לאפ"ה אינו יוצא בהמה כנ"ל:
ועפ"ז יש לתרץ ג"כ קושית התוס' בפסחים דף ל"ח ד"ה אתי' לחם לחם שהקשו כיון דילפינן לחם לחם דבעינן מצה משלכם אמאי אצטריך למעוטי מקרא דלא תאכל וכו' דאינו יוצא במצה של טבל תיפוק לי' דבעינן מצה משלכם וטבל ל"ח לכם ע"ש ולפי דברינו הנ"ל דעיקר קרא אצטריך לן למע"ר שלא נתרמה ממנו תר"ג הרי כיון דלהי"מ מצי להפקירו ולפטור מהתר"ג שפיר אמרינן הואיל למהוי כשלו ע"י הואיל ואי בעי מפקר והוי שרי והוי שלו דרק מטעם הואיל ואי בעי הוי מפקר לא חשוב איסורו משום בל תאכל חמץ לחודא וכנ"ל אבל שלו הוי שפיר מטעם הואיל וכו' והלכך שפיר אצטריך קרא דלא תאכל עליו חמץ למעט דלא יצא בו מטעם כיון דל"ח איסורו משום בל תאכל חמץ לחודא שפיר כנ"ל:
ואולם שהרשב"א בתשובה סימן תשמ"ו הבאתיו לעיל והובא גם בשעה"מ בפ"ח מה' לולב ה"ב ד"ה ולפעד"נ על הא שנשאל עלי' הרשב"א במי שאסר על עצמו נכסיו אם יוצא בלולבו ואף ביום א' משום הואיל ואי בעי מתשיל להוי שלו והשיב דאינו יוצא בו דלא חשיב שלו והוכיח כן מההוא דאתרוג של תרומה טמאה דפסול ואינו יוצא בו מטעם הואיל ואי בעי מתשיל אלמא דלא מהני להיות חשוב כשלו ע"י הואיל ע"ש וק"ל לכאורה דמנין להרשב"א להוכיח כן ממתני' דאתרוג של תרומה טמאה דלמא לעולם דאמרינן הואיל להיות חשוב לכם ורק דמתניתין מיירי בבא ליד כהן דלא מהני שאלה בתרומה לאחר שבא ליד כהן כדאיתא בש"ס נדרים דף נ"ט ואם דיש לומר כיון דמתני' סתמא תנן אתרוג של תרומה טמאה פסול דמיירי בכל גוונא ואפי' בלא בא ליד כהן נמי פסול האתרוג של תרומה טמאה אך בלא זה נ"ל דשפיר הוכיח הרשב"א דע"כ דמיירי מתני' בהכי בגוונא דמהני שאלה רק בלא בא עוד ליד כהן והיא:
דהנה אמרתי זה כמה ושוב ראיתי לאחי הגאון מהר"א ז"ל בספרו דבר הלכה סימן י"ד שהעיר בזה בישוב קושית התוס' דסוכה הנ"ל שהקשו דבתרומה טמאה ל"ל מטעם לכם תיפוק לי' דאינו יוצא באתרוג של תרומה טמאה דמצותו בשריפה כדין תרומה טמאה וכתותי מכת"ש אך לפ"ד התוס' בסוכה הבאתיו לעיל דרק בלולב של אשרה דישראל דלית לי' ביטול הוא דשייך כחותי מכת"ש לאפוקי בשל עכו"ם דאית לי' היתר ע"י ביטול ליכא למימר כתותי מכת"ש והיינו דכיון דאית לי' היתר ע"י ביטול תו אינו עומד לשריפה דוקא ול"ש כתותי מכת"ש ומעתה ה"נ בתרומה טמאה אינו עומד לשריפה דוקא דמצי לאתשולי על התרומה ולכן א"ש דליכא למימר מטעם כתותי מכת"ש אי לאו משום טעמא דל"ח לכם ע"ש ומעתה א"ש דע"כ מוכח השתא דמיירי הש"ס דסוכה רק בגוונא שלא בא ליד כהן דמהני עדיין שאלה דבלא"ה תקשה דלמה קאמר רק מטעם לכם ולא משום כתותי מכת"ש כקושית התוס' והשתא שפיר הוכיח לי' הרשב"א מהאי דאתרוג של תרומה טמאה לדין זה שנשאל עלה דל"א הואיל להיות חשוב כשלו עי"ז דאל"ה באתרוג של תרומה טמאה אמאי לא יהא חשוב לכם:
ולפ"ז השתא לכאורה דחוי' קמדחי דברינו שכתבנו לעיל ביישוב קושית התוס' בפסחים דל"ח שהקשו גבי מצה של טבל ל"ל מלא תאכל עליו חמץ וכו' תיפוק לי' דבלא"ה אינו יוצא משום דל"ח טבל שלכם דל"ש לומר מטעם הואיל והי' בידו להפקירו דהוי פטור מתר"ג כפי שהוכחנו דכל עיקר קרא דלא תאכל עליו חמץ וכו' לא אתי רק לענין מע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג דבטבל דעלמא בלאו קרא אינו יוצא ידי מצה מטעם מצהב"ע כקושית התוס' דר"פ לולב הגזול וע"כ דרק למע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג אתי דל"ש מצהב"ע כנ"ל כיון דהוי יכול להפקירו ולא בא המצוה ע"י העבירה כמ"ש לעיל דהרי השתא כיון דלא מהני להיות כשלו ע"י הואיל וכדברי הרשב"א הנ"ל תו תיקו קושית התוס' הנ"ל לדוכתא דל"ל הקרא דלא תאכל עליו וכו' גם למעט לענין מע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג תיפוק לי' דטבל ל"ח לכם כיון דל"ש לומר דמטעם הואיל ואי בעי הוי מפקר להיותו חשוב כשלו:
אך נראה דהנה ראיתי בשעה"מ בפ"ח מה' חו"מ שהביא בשם השער אפרים שהקשה על הרשב"א הנ"ל דהיכי הוכיח הרשב"א מהאי דאתרוג של תרומה טמאה דאי אמרת הואיל דיצא בו מטעם הואיל ואי בעי מתשיל והא ס"ס הדר לטבלא ולא יצא בו גם אחר השאלה וע"ש בשעה"מ שהאריך בזה:
ולפע"ד נראה ביישוב קושית הש"א על הרשב"א הנ"ל דעיין בכפ"ת בסוכה שם דכתב דמתני' דאתרוג של ערלה ושל תרומה טמאה פסולים מיירי אפילו בח"ל ע"ש ועיין בתוס' חולין דף ו' ע"ב בד"ה והתיר שהביא הר"י שמצא בירושלמי דבשאר פירות בח"ל אינו נוהג רק תרומה גדולה בלבד והשתא א"ש דברי הרשב"א דשפיר כתב הרשב"א להוכיח מהאי דאתרוג של תרומה טמאה דלא אמרינן הואיל להיות כשלו דכיון דמיירי מתני' גם באתרוג דתרומה טמאה בח"ל דפסול ומעתה שפיר הוכיח הרשב"א דנימא הואיל ואי בעי מתשיל דאי משום דהדרא לטבלה דהרי גם בטבל בח"ל יש לו תקנה לדברי הי"מ בסנהדרין הנ"ל ע"י שיפקרנו דהפקר פטור מתר"ג אפילו לאחר המירוח ועוד נראה דגם דעת הרשב"א כדברי רש"י בפסחים דף ל"ח דהיכא דבידו אפי' תרי הואיל אמרינן ע"ש וא"כ שפיר הוכיח לי' הרשב"א דלמה יהא פסול האתרוג של תרומה טמאה בח"ל דנימא הואיל ואי בעי מתשיל דא הדרא לטבלה הרי הדר יכול להפקירו ויהי' שרי ויהי' שלו ממש וע"כ דלא אמרינן הואיל להיות כשלו כן נראה לפרש דברי הרשב"א:
ואולם לפ"ד התוס' בפסחים דף מ"ו ע"ב ע"ש דגם היכא דבידו דל"א תרי הואיל וא"כ לדברי התוס' הנ"ל אין להוכיח מהאי דאתרוג של תרומה טמאה אף א"נ דמיירי מתניתין בח"ל כנ"ל מ"מ אין להוכיח מההוא דאתרוג של תרומה טמאה פסול דלא אמרינן הואיל להיות עי"כ חשוב כשלו לצאת בי' דלעולם דאמרינן הואיל ורק דשאני הכא משום דה"ל תרי הואיל הואיל ואי בעי מתשיל והדר לטבלה והדר הואיל ואי בעי מפקר וחזי לי' כנ"ל דתרי הואיל הרי כחבו התוס' דאע"ג דהוי בידו דל"א כנ"ל ומעתה כפי הוכחותינו לעולם לדברי התוס' י"ל דאמרינן הואיל חדא להיות חשוב כשלו ומעתה מתישב היטב קושית התוס' בהאי דמצה של טבל מה שהקשו דל"ל מלא תאכל עליו חמץ וכו' תיפוק לי' משום דל"ח טבל שלו אך לפי האמור א"ש השתא דהרי כתבנו לפ"ד למעלה דכל עיקר הקרא דלא תאכל עליו וכו' אתי למע"ר שלא נטלה ממנו תר"ג דלענין שאינו שלו שפיר אמרינן הואיל חדא דאי בעי מפקירו להוי כשלו ולכן אצטריך שפיר רק הקרא דלא תאכל וכו' להוציאו מידי המצה לצאת בו דבלא"ה ה"א דיצא שפיר וכנ"ל ודו"ק הטיב בכל הנ"ל: