אור ברסלב
בשמים ראש סימן מב

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן מב

סימן מא

אך ז"א רק בשאול מהקטן אזי שייך לפסול האתרוג ביו"ט ראשון כיון דל"ש סברת ניחא לי' וכו' דל"מ הקנאתו מדאורייתא כלל לאחרים ואפי' עמ"ל אבל בשאול מישראל גדול שפיר אמרינן דניחא לי' וכו' לפ"ז אמרתי דמיושב היטב ק' התוס' בסוכה ד"ל ע"א ד"ה משום דה"ל מצה"בע שהקשו על הא דקאמר הש"ס לכם להוציא את השאול ואת הגזול דל"ל למעט גזול תיפוק לי' משום דהוי מצה"בע ותירצו דרק משום שאול אצטריך ולפ"ד הנ"ל י"ל לולי תירוצם של התוס' לישב קושייתם דהנה ידוע מה שכ' הפנ"י שם בפי' דמתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול דביו"ט שני ליכא בגזול משום מצה"בע לפי שכ' התוס' שם דל"ח מצהב"ע רק כשהמצוה בא ע"י העבירה וא"כ כיון שיכול לצאת בהאתרוג כשיהי' שאול לכן גם כשהוא גזול ל"ח מצה"בע ולכן פי' מתוך שיוצא בשאול דכיון דאי הוי האתרוג שאול הוי יוצא בו יוצא בו גם כשהוא גזול כיון דאין המצוה בא רק ע"י עבירת הגזל שלו ולכן א"ש דמיושב קושית התוס' דשפיר אצטריך לכם למעט אתרוג הגזול מישראל גדול ליו"ט ראשון דאלו מטעם מצה"בע ה"א מתוך שיוצא בשאול ע"י דאמרינן דניחא לי' וכו' נמי בגזול ולכן אתי לכם למעט דמ"מ אינו יוצא בו אע"ג דל"ה מצה"בע משום דהוי גזול ואין לומר דהיכי ממעטינן גזול מישראל גדול מלכם והא כיון דאמרינן דניחא לי' וכו' וא"כ הרי מסתמא הקנה לו באופה"מ ולאו גזול הוי והוי שלו דז"א דהרי קיי"ל דבהפסד ממון ליכא למימר דניחא לי' וכו' ואינו דין כאן להקנותו לגמרי להגזלן ממונו בודאי דל"ש לומר ניחא לי' וכו' ורק דנימא דהקנהו באופה"מ והיינו רק במתנה עמ"ל וא"כ מאחר שהוא גזול הרי אינו מחזירו דאם מחזירו אח"כ הרי מתקן הלאו ול"ה גזול וע"כ דאינו מחזירו וכיון שלא יקיים הגזלן התנאי של החזרה להנגזל אח"כ ה"ל גזול למפרע ולכן שפיר דנתמעט גזול אפי' מישראל גדול מלכם ולכן א"ש דשפיר קאמר הש"ס לכם להוציא את השאול מקטן ולהוציא את הגזול אפי' מגדול וכמו שנתבאר:

ולפ"ז אזדא נמי קושית השער אפרים שראיתי מובא בשמו שהקשה בהא דאוונכרי דקאמר לא תגזזו אתון מ"ט דסתם כותים גזלי ארעתא מישראל כפי' רש"י הרי שפיר מצי גזזו האוונכרי גופייהו דנימא דניחא לי' לישראל הנגזל דלתעביד מצוה בממונו ולפמ"ש א"ש דל"ש ניחא לי' וכו' בגזול ואין לומר דכאן הרי כיון דמיירי הש"ס דאוונכרי ביאוש אמרינן דמסתמא כיון דניחא לי' לאיניש למעבד מצוה בממונו מיהו לגמרי גמיר ואחלי' הנגזל הישראל ולגמרי קנו האוונכרי להאסא זו בעת שחתכו דל"ש כאן דבמקום הפסד ממונו לגמרי ל"ש סברת ניחא לי' כיון דס"ס נתיאש ממנה אך ז"א לפ"מ שכ' הש"מ בב"ק דף ס"ו דאפי' אי יאוש קונה מ"מ אמרינן דמחויב לשלם לו הדמים דמדמי לא מיאש וע"ש וא"כ פשיטא כיון דבכל גוונא אמרינן דמהדמים לא מיאש תו ל"ש סברת ניחא לי' וכו' למחול ולהקנותו להאוונכרי לגמרי משום המצוה ולהפסיד הדמים שלו כנ"ל ולכן כיון דהאוונכרי חותכים לעצמם בתורת גזילה לגמרי לכן שפיר הוצרך ליאוש וש"ר דוקא לקנין ול"ק תו קושית הש"א הנ"ל:

ובדרך זה מצאתי את לבבי להעלות ישוב נכון לקושית המהרש"א שהקשה על פי' רש"י שפי' בסוגיא דאוונכרי שם בד"ה וקרקע אינה נגזלת וכו' וקסבר יאוש גרידא לא קני וכו' וא"נ קני מצה"בע הוי וכו' והקשה המהרש"א דמה פריך דלקנייה בשינוי מעשה ושינוי השם והרי מ"מ יהיה חשוב מצהב"ע וע"ש שתירץ דכיון דהוי קנין היאוש מעיקרא אי יאוש קינה וא"כ שוב אחר קנין השינוי דשינוי מעשה ושינוי השם דבתר קנין היאוש תו ל"ח מצה"בע כיון דאחר קנין היאוש דמעיקרא בקנין השינוי מעשה או שינוי השם תו ל"ח גוזלין ול"ש מצה"בע ע"ש ומבלעדי תירוץ המהרש"א הי' נראה לפי קט שכלי לתרץ דבאמת כל עיקר דפריך הש"ס דליקניה בשינוי לא קאי על הסתם רק לפ"מ דס"ל דיאוש לחודא לא קני ורק דהש"ס הצריך ליאוש וש"ר לקנין אצל האוונכרי גופייהו וע"ז הוא דפריך דלגזזו האוונכרי גופייהו ולקנוה בשינוי דהרי אף רש"י ז"ל דפי' דהסוגיא מצי אזלה אף א"נ דיאוש קני ומהני הש"ר לענין דלא להוי מצה"בע אבל למ"ד יאוש גרידא לא קני פשיטא דקיימא הסוגיא כמבואר בפירש"י ז"ל בהדיא התם וא"כ לפ"מ דאזלינן דיאוש גרידא לא קני אכתי לא העלה המהרש"א ז"ל ארוכה לקושיתו דלפ"מ דאמרינן דיאוש לא קני אכתי תקשה מה פריך הש"ס דלקניה בשינוי והא ליכא רק חדא קנין והוי מצה"בע ואומר אני לאידך גיסא אך מבלעדי דברי המהרש"א דאף לפ"מ דס"ל דיאוש גרידא לא קני שפיר פריך הש"ס דליקנוה בשינוי ולא תקשה קושית המהרש"א דמצה"בע הוי וכמו שאבאר ואקדם מה שכ' הפנ"י בפי' דברי הש"ס דסוכה הנ"ל דלכאורה מה ק"ל אליבא דר"ה דהא שפיר קאמר להו דלגזזו אינהו שלא יהיו הם הגוזלים ולכן כ' הפנ"י דבאמת הא דסתם עכו"ם גזלי ארעתא נינהו אינן אלא מעוטא דמעוטא וכל עיקר מלתא דר"ה וכל השקלא וטרי' דהש"ס אינו רק לחומרא בעלמא שאם יבא אדם ויערער הוי למפרע מצה"בע ובוצע ברך ע"ש ואקדם עוד מה שכ' הפנ"י בש"ס גיטין דף ל"ח ברש"י ד"ה בחזקה דלמ"ד יאו לחודא קונה דה"ט משום מחילה או מתנה ומעתה י"ל דאש"ה דיפה פי' רש"י דאי יאוש גרידא קונה דמ"מ הוי מצה"בע והיינו לפי דאי יאוש קונה תו ל"ש הסברא הנ"ל דמתוך שיוצא בשאול וכו' והיינו דאי בעי הוי נטלו על מנת להחזירו להנגזל דבכה"ג הוי מהני דאמרינן דניחא לי' להישראל הנגזל ואקניי' אקני לי' באופה"מ וכפי' הפנ"י שהבאתי דז"א כיון דלמ"ד יאוש לחודא קונה הרי ס"ל דלאחר שכבר נתיאש הרי מחל לו לגמרי להגזלן והיכי שייך לומר דאקנה באופה"מ דבר שכבר נתיאש ממנו ומחלו ואינו שלו עוד וא"כ כיון דלא שייך לומר כאן מתוך שיוצא בשאול יוצא בגזול וכדברי הפנ"י הנ"ל דלמ"ד יאוש לחודא קונה אין בידו להיות שואל כדי לצאת בי' כיון שאין בידו של הנגזל להקנותו עוד אחר שכבר נתיאש ואינו שלו לכן יפה פי' רש"י דלמ"ד הנ"ל דהוי מצה"בע משא"כ לפ"מ דס"ל דיאוש גרידא לא קני וע"כ דס"ל דל"ח כמחילה ומתנה וה"ל של הנגזל שפיר שייכים דברי הפנ"י דמתוך שיוצא בשאול וכו' כיון דהוי בידו לחתוך האסא על מנת להחזיקו כדי להחזירו להנגזל לעת בא יבא ויערער עלי' דבכה"ג שפיר הוי מהני מטעם דבכה"ג ה"א דמסתמא הקנהו הישראל הנגזל באופה"מ שפיר כדי לצאת בו ולכן גם עתה אף דקאיירינן בשאינו לוקח דוקא על מנת להחזירו בעינא ושרינן לי' ליטלו לגמרי מטעם דמחזקינן לומר לכתחלה על סתם עכו"ם דל"ה גזלי ארעתא רק מעוטא דמעוטא דגזלי ארעתא מישראל וכדברי הפנ"י הנ"ל מ"מ כיון שיש לו רק שום עצה ותחבולה לקנותו באופה"מ מעיקרא ע"כ גם עכשיו כשנוטלו לקנותו בשינוי לגמרי אצל עצמו תו ל"ק מצה"בע כיון דל"ח המצוה בא ע"י העבירה וכדברי הפנ"י בפי' דמתוך שיוצא בשאול וכנ"ל ולכן א"ש דפריך הש"ס דליקניה בשינוי דשפיר דמי דל"ח מצה"בע ע"י העבירה וכנ"ל:

ולפ"ז אזדא נמי הקושיא שמקשים על פי' רש"י שפי' סתם כותים גזלי ארעתא מישראל והרי כיון דגזל עכו"ם אסור מ"ש מישראל דנקט ולדברינו א"ש משום דרק השתא דאמרינן דגזלי ארעתא מישראל דוקא הוא דפריך הש"ס היטב דליקנוה בשינוי ולא קשיא דלפי פי' רש"י הרי הוי מצה"בע גם אחר הקנין של השינוי כקושית המהרש"א דהרי בישראל שפיר איכא למימר מתוך שיוצא בשאול וכו' כיון דאלו הוו נטלו האוונכרי על מנת להחזירו להנגזל בעינא כשיערער אח"כ אזי הוי מהני דאמרינן דמקנהו בכה"ג הנגזל באופה"מ וכנ"ל ולכן גם עכשיו כשנטלו כדי לקנותו לגמרי אצל עצמו ולא על מנת לשמרו להחזירו להנגזל בעינא כדקאיירינן ג"כ מהני ונ"ח מצה"בע ע"י העבירה וכדברי הפנ"י הנ"ל שפיר משא"כ אלו הוי הפי' דגזלי ארעתא מעכו"ם תו הוי קשה על הא דפריך דלקנוה בשינוי והא אכתי הוי מצה"בע כיון דל"ש לומר מתוך שיוצא בשאול וכו' דהי' בידו ליטלו על מנת להחזירו ויקנהו הנגזל באופה"מ לצאת בי' כיון דאצל עכו"ם ל"ש כלל לומר הסברא דניחא לי' להעכו"ם למעבד מצוה בממונו והשתא כיון דלית לי' עצה אחרת לצאת בי' זולת בגזול וע"י קנין השינוי הדר הוי מצהב"ע והוי קשה הדר מה פריך הש"ס דליקנוה בשינוי והא הוי מצה"בע וע"כ יפה פי' רש"י דע"כ דהש"ס סברה דרק גוזלי ארעתא מישראל הוו ולכן שפיר פריך הש"ס דליקנוה בשינוי האוונכרי וליכא משום מצהב"ע כיון דבישראל שפיר שייך הסברא דמתוך שיוצא בשאול וכו' וכנ"ל ול"ח מצה"בע והבן:

וע"פ דרכינו הנה מצאתי און לי לישב נועם גם קושית התוס' בסוכה שם ד"ה שינוי החוזר וכו' שהקשו על הא דמשני שינוי החוזר לברייתו ל"ש שינוי ע"ז הקשו התוס' והרי קני מדרבנן ואף מדאורייתא יצא דומיא דההוא סבתא דנפק אע"ג דלא קני אלא מטעם מריש וע"ש אך הנה בתחלה ראיתי ביישוב קושית הכפ"ת שהקשה על קושית התוס' הנ"ל דמאי מקשו דהרי אביי הוא דסובר הכי דשינוי החוזר קונה מדרבנן ור"א חולק עלי' וס"ל דגם מדרבנן אינו קונה שינוי החוזר וכן אמרו בהגוזל דף צ"ו משמי' דרבא דשינוי החוזר אינו קונה כלל וע"ש וא"כ קשה דלמא הש"ס בסוכה לא אזלא אליבא דאביי ומהיכי תיתי להתוס' להקשות לאביי ע"ד הש"ס דמשני שינוי החוזר לברייתו ל"ש שינוי:

ואמרתי לישב קושיתו דהנה לכאורה הקשיתי לפ"מ דאיתא בתמורה ד"ו דפריך לרבא דסבר דכל מלתא דא"ר לא תעביד אי עבד לא מהני והרי גזל דרחמנא אמר לא תגזול ותנן הגוזל עצים ועשאן כלים צמר ועשאן בגדים משלם כשעת הגזילה ולרבא תקשה דכיון דרחמנא אמר לא תגזול היכי מהני השינוי לקנין ומשני אמר לך רבא שאני התם דאמר קרא אשר גזל כמה שגזל עכ"ד הש"ס והנה לפ"מ דכתבו התוס' בפסחים דף כ"ט ד"ה מאן י"א ר' נחוניא שהקשו על הא דאוכל חמץ של הקדש לרבי דסבר דהזיד במעילה במיתה דאמאי פוטר כרת דחמץ מן התשלומין והרי אף דבעלמא קלבדר"מ הכא במעילה לא פטיר חייבי מיתת שוגגין דמעילה מתשלומין דגלי לן קרא דבשוגג חייב וה"ה כרת בשוגג יתחייב בהתשלומין ותירצו דרק במיתה דמעילה דגלי קרא דלא פטור מתשלומין גלי בכרת דחמץ דלא גלי לא גלי וע"ש ומעתה לפ"מ דקאמר הש"ס בסוכה דף ל"ג ע"א ובש"ד דולפינן לולב מסוכה דבעינן תעשה ולא מן העשוי וא"כ קשה מה פריך הש"ס בסוגיא דאוונכרי דליקנוה בשינוי מעשה לרבא דאית לי' דאמרינן כל מלתא דא"ר לא תעביד אעל"מ תקשה דניהו דלענין קנין השינוי מעשה אצל הגזל רחמנא גלי מאשר גזל כמה שגזל דמהני השינוי לקנין אבל לענין עשיי' דהמצוה נימא דלא תהני המעשה וליהוי תעשה ולא מן העשוי דניהו דגלי רחמנא בגזל מאשר גזל כמה שגזל דמהני לקנין השינוי מעשה אמנם לענין מעשה המצוה דלא גלי לא גלי ונימא דלא מהני המעשה והוי מן העשוי. ורציתי לישב בזה לכאורה קושית הכפ"ת הנ"ל דמכאן הוכיחו התוס' דע"כ דהסוגיא דאוונכרי אזלא רק אליבא דאביי דסבר דאי עבד מהני ולכן שפיר מקשה הש"ס דליקנוה בשינוי מעשה דמהני המעשה גם לענין עשיי' דהמצוה לאביי שפיר דאע"מ אכן סעיפי ישיבוני דלאחר ההתבוננות נכון בפי' דברי התוס' דפסחים שהבאתי נראה להוכיח אפכא דהיינו דדייקו וכתבו התוס' דרק במיתה דגלי לן רחמנא דלא פטור מתשלומי מעילה גלי בכרת דלא גלי לא גלי והיינו כיון שכרת חמור ממיתה ועיין בתוס' יבמות דף ב' ד"ה אשת אחיו מאמו ולכן כתבו התוס' שפיר דכיון דכרת חמור ממיתה שפיר פוטר כרת מהתשלומין אע"ג דבמיתה גלי לן רחמנא דלא פטור במעילה המיתה מהתשלומין במיתה דקולא מכרת דגלי גלי בכרת דחמור דלא גלי לא גלי מכרת דחמור שפיר פוטר מהתשלומין ולפ"ז מוכח הא אי לא"ה דכרת חמור ממיתה הוי אמינא דכיון דגלי גלי וא"כ ה"ה כאן לענין המעשה דהמצוה שפיר י"ל גם לרבא דכיון דגלי רחמנא מאשר גזל דמהני המעשה לקנין ה"ה דמהני המעשה למצוה והשתא הדרא קושיא של הכפ"ת לדוכתא לכאורה דמאין להתוס' להקשות על הש"ס דאוונכרי אליבא דאביי דמאין לנו להוכיח דאזלא אליבא דאביי וכנ"ל אך נראה לישב ולהוכיח בדרך נכון דשפיר מקשים התוס' בסוכה הנ"ל והוא דהנה לעיל בסימן י"ט כתבתי והוכחתי כדברי הש"מ בב"ק דגם לרבא ס"ל דשינוי דממילא קונה עפ"מ שהקשתי בהש"ס תמורה ד"ו הנ"ל דלפ"ד הש"מ דב"ק דלרבא שינוי דממילא קונה תקשה לפמש"כ התוס' בתמורה דף ד' בד"ה רבא לענין צורם אזן בכור דאף דכל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אעל"מ מ"מ שרי לרבא דלא גרע מאילו נפל בי' המום ממילא דהוי שרי הרי לנו לעינים מדברי התוס' דלרבא דסבר אעל"מ מ"מ לא מגרע מעשהו באיסור מאילו נתהוה ממילא המום בלי שום מעשה דידי' והשתא תקשה דמאי פריך הש"ס בתמורה לרבא מההוא דגזל עצים וכו' דאמאי יהי' חשוב לרבא שינוי לקנין כיון דאי עבד ל"מ והשתא אי נימא דלרבא גם שינוי דממילא מהני לקנין קשה מאי פריך דניהו במי דאי עבד לא מהני אית לי' לרבא מ"מ א"ש דמשלם כשעת הגזילה דלא גרע מאילו הוי השינוי ממילא וכדברי התוס' דתמורה דף ד' הנ"ל וה"נ דל מהכא מעשה דילי' והוי שינוי דממילא וקונה לרבא שפיר ושמכח קושיא זו פרשתי לנכון דברי הש"ס דהתם בתמורה הכי משום דהוי הס"ד דמקשה דלא מהני לרבא רק שינוי בידים לקנין מקרא דהן ולא שינוייהם ולכן פריך דכיון דס"ל לרבא דאי עבד ל"מ אינו חשוב שינוי בידים ורק שינוי דממילא דלא מהני וע"ז משני שפיר דגלי רחמנא מאשר גזל כמה שגזל וא"כ באיזה צד שלא יהי' כעין שגזל ואפי' אם נעשה שינוי בדבר הגזול מאלי' נמי מהני ואשר לפ"ז נתישב לן היטב קושית התוס' בב"ק התם דשפיר אצטרך קרא דאשר גזל נמי לרבא דאילו מהן ולא שינויהם ל"ה שמעינן רק שינוי בידים לקנין ולכן אתי קרא דאשר גזל דגם שינוי דממילא קונה וע"ש בדברי. ומעתה לפי דברי נועמים אלה נתאמת לנו דגם לפי המסקנא דש"ס תמורה התם דגם לענין גזל גופא חשוב רק שינוי דממילא מטעם דשפיר אמרינן כל מלתא דא"ר לא תעביד אעל"מ לרבא ולפ"ז אי לאו דאביי דאית לי' דאע"מ לרבא ל"ה פריך הש"ס דסוכה ולא מידי דליקנוה בשינוי מעשה כיון דבאמת גם לענין גזל גופא ל"ה השינוי שינוי בידים רק שינוי דממילא כנ"ל וא"כ אינו דין דלא מהני למצוה דחשוב תעשה ולא מן העשוי לרבא וע"כ דהש"ס אזלא רק אליבא דאביי דס"ל דאע"מ ולכן שפיר מקשים התוס' לאביי דס"ל דשינוי החוזר קונה מדרבנן שפיר ומיושב קושית הכפ"ת הנ"ל אך דאכתי יש להתיב גם ע"ז תיובתא:

דהנה הערותי בחדושי להקשות לכאורה ע"ד המהרי"ט שכ' ביישוב הא דשוחט בשבת דשחיטתו כשירה ולא אמרינן אעל"מ דלא אמרינן כן רק היכא דאי תאמר לא מהני יתוקן האיסור גלל כן אמרינן דאי עבד ל"מ כי היכי דלא ליעבד איסורא אבל בשוחט בשבת גם אם תאמר אעל"מ מ"מ הרי תיקן אסור אבמה"ח ואיסורא דשחיטה בשבת דקעבד עבד ס"ס בכה"ג שפיר אמרינן אע"מ גם לרבא ולכן הקשתי דמאי פריך בתמורה הנ"ל לרבא מההוא א דגזל עצים ועשאן כלים וכו' דהתם קשה במה יתוקן האיסור דלא תגזול ע"י דנימא אי עבד לא מהני הרי הלאו דגזל דעבד עבד מ"מ ומאי פריך לרבא הרי לדברי המהרי"ט בכה"ג גם לרבא אי עבד מהני כיון שלא יתוקן האיסור גזל גם כשנימא דלא מהני השינוי מעשה אכן אמרתי דהכי יתפרשו דברי הש"ס לדהמהרי"ט דבאמת השתא דאמר רחמנא והשיב את הגזילה כמה שגזל ומחויב למעבד השבה מעליא כמה שהוא בעין כמה שגזל והשתא כשעושה השינוי שקונה הגזילה בעינא ע"י ואינו מחויב לתקן הלאו דגזילה רק בהשבת הדמים הרי הוא עבר על העשה דוהשיב את הגזילה כמה שגזל ורק דהתורה אמרה דגם אחר שקונה ע"י השינוי ג"כ מצי לתקן הלאו דלא תגזול ע"י השבת הדמים אבל איסורא דוהשיב כמה שגזל דעבד עבד ולכן השתא שפיר פריך לרבא דאמאי מהני השינוי דנימא דאי עבד לא מהני כיון שעי"כ דנימא לא מהני יתוקן איסורא דוהשיב את הגזילה בעינא כיון שלא תהני השינוי ויחויב להשיבה בעינא ולא עבר על האיסור דוהשיב והיכא שיתוקן איסורא במה דאמרינן לא מהני בכה"ג הרי כתב המהרי"ט דאמרינן אי עבד ל"מ כי היכי שיתוקן איסורן שעשה וא"ש השתא דשפיר פריך לרבא דנימא לא מהני ויתוקן עי"כ האיסור וכנ"ל ולפ"מ שהעלנו בסמוך דמשני הש"ס בתמורה דרחמנא גלי מאשר גזל דגם שינוי דממילא דנעשה ע"י דאמרינן אעל"מ מהני לרבא וא"כ לפי המסקנא זו דתמורה שוב לא יתוקן האיסור דוהשיב כשהוא בעינא ע"י דאמרינן אעל"מ כיון דגם כשאמרינן לא מהני ונעשה השינוי ממילא ג"כ הרי עבר על האיסור הנ"ל שאינו מחויב ס"ס לשלם רק דמי' ונקנה גוף הגזילה לו ע"י השינוי זו דממילא דנעשה ע"י דעבד איסורא וכנ"ל דבכה"ג גם לרבא אע"מ כן היא למסקנת הש"ס דהתם בתמורה הפ' לפ"ד הנ"ל. והשתא כיון דגם לרבא באמת מהני השינוי מעשה דידי' וכנ"ל הדר תקשה דמצי אזלה הש"ס דאוונכרי אליבא דרבא שפיר דשפיר פריך דליקנוה בשינוי גם לרבא כיון דלאמתת הדברים דמהני השינוי לפי המסקנא דתמורה גם לרבא וה"ל שינוי דבידים שפיר וחשוב מעשה דידי' ואכתי תקשה לפ"ז לדוכתא לכאורה קושית הכפ"ת הנ"ל על מה דהקשו התוס' שם רק אליבא דאביי דקים לי' דשינוי קונה מדרבנן דמנ"ל דאזלה הש"ס אליבא דאביי אך נראה בעיני להאיר עינים בישוב נועם קושית הכפ"ת הנ"ל והוא דהנה גס זה ראיתי להקדים כאן מה שאמרתי לישב מה דקשיא לי לכאורה על הש"ס דסוכה דפריך דלקנוה בשינוי מעשה ומשני קסבר לולב א"צ אגד דלכאורה אפי' למ"ד לולב א"צ אגד מ"מ מצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו וכמו דקאמר הש"ס בסוכה י"א ובמנחות כ"ז ע"א וא"כ אמאי לא חשיב האגד שינוי מעשה לקנין שהרי אגדו דמצוה לאגדו משום זה אלי ואנוהו ואמרתי דל"ק לפ"ד התוס' בב"ק דס"ו ע"ב גבי עיצבא ע"ש שכתבו דכיון דראוי להשתמש בלא קציע אין הקציע חשוב שינוי מעשה וע"ש וה"נ למ"ד דא"צ אגד נמי אמרינן כיון דיצא גם בלאו האגד המצוה אין האגד חשוב שינוי מעשה. אמור מעתה בנ"ד לרבא דס"ל דאי עבד ל"מ הרי השתא נמי למ"ד דלולב צריך אגד אכתי לא פריך הש"ס ולא מידי דלקנוה בשינוי מעשה דאגד הרי הכא השתא דנימא דאי עבד ל"מ והוי השינוי מעשה שינוי דממילא ניהו נמי דגם שינוי דממילא מהני לרבא לקנין בעלמא כנ"ל אבל כאן כיון דבעינן תעשה ולא מן העשוי ממילא אצל המצוה דאגד וא"כ לרבא דס"ל אי עבד ל"מ כיון דהוי השינוי ממילא דלא מהני לענין המצוה משום דהוי מן העשוי ממילא נמי דל"ח שינוי לקנין כיון דל"ח אגד למצוה אין כאן קנין כיון דל"ח האגד דידי' ולא מידי וגרע ממה דאמרינן למ"ד א"צ אגד דל"ח מה שמצוה לאגדו לכתחלה לקנין כיון דיצא בלאו האגד המצוה בדיעבד וכנ"ל וק"ו בנ"ד דליכא מצוה כלל לרבא כיון דנעשה האגד ממילא ממילא דליכא מצוה וליכא שינוי מעשה לקנין וא"כ הכא שפיר יתוקן האיסור של והשיב לגמרי ע"י דאמרינן אי עבד ל"מ כיון דליתא להקנין כלל וכיון שכן לרבא דאמרינן הכא שפיר אף למסקנא דהש"ס תמורה דאי עבד ל"מ לקנות ע"י האגד וכנ"ל תקשה מה פריך הש"ס דלקנוה בשינוי מעשה וע"כ דהש"ס דאוונכרי אזלה אליבא דאביי דס"ל דאע"מ והלכך שפיר פריך לאביי דנימא דלגזזו האוונכרי ולקנוה בשינוי מעשה שפיר ומשני שינוי החוזר לברייתו הוא ולכן הקשו התוס' דלאביי הרי ס"ל דשינוי החוזר קונה מדרבנן עכ"פ ומיושב קושית הכפ"ת לגמרי:

ובדרך עסקי בענין זה עולה עלי רוחי לפרש נכון לפ"ד גם דברי הש"ס דמנחות ד"מ ע"ב דקאמר התם הש"ס ומי אמרינן תעשה ולא מן העשוי והאמר ר"ז הטיל למוטלת כשירה אמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה ל"ה מתקיף לה ר"פ ממאי דהאי גברא לאוסופי קמכוין דלמא לבטולי קמכוין ובל תוסיף ליכא מעשה איכא וכו' ע"ש ובפי' רש"י ותוס' ועיין בדברי רבינו הרמב"ם בפ"א מה' ציצית הט"ו שכתב וז"ל הטיל ציצית על הציצית אם נתכוין לבטל הראשונות מתיר הראשונה או חותכה וכשירה ואם נתכוין להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן ה"ז פסולה שהרי כשהוסיף פסל את הכל וכשהתיר או חתך התוספת נמצא השאר נעשה מן העשוי שעשייתו הראשונה פסולה היתה עכ"ל הרמב"ם ותמהו עליו דלפ"ד היכי יפרש דברי הש"ס דמנחות שהבאתי ועיין היטב בדברי הרמב"ם ונושאי כליו שם ולפע"ד נראה לפרש על נכון דברי הש"ס והרמב"ם באופן שיוסר כל תלונה ויסקלו הקמשונים לעינינו לבלתי הכשל מדי עברינו על דבריהם הקדושים:

ואני טרם פניתי לישב קושית התוס' שהקשו על הא דקאמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה ל"ה ופי' רש"י ותוס' דכיון דעובר ע"ד תורה לא חשיב עשיי' ובקציצת הראשונה זו עשייתה וע"ז כתבו התוס' וז"ל ולא דמי לההוא דסוכה דלא אמרינן קציצתן זו עשייתן וצ"ע עכ"ל התוס':

ולפע"ד נראה בביאור ובישוב קושית התוס' היטב והוא דנ"ל בהבין פי' דברי הש"ס דקאמר רבא השתא בבל תוסיף קאי מעשה ל"ה דה"פ לפי שעבר ע"ד תורה לכן ל"ח עשיי' והיינו כיון דרבא ס"ל דכל דאמר רחמנא לא תעבד אעל"מ וחשוב עי"כ עשייתו כאלו נעשה ממילא וכאמור וכיון כיון דאמרינן דלא אהני כלל מעשהו דלא מפסלי בכך קמייתא כמבואר להדיא בדברי התוס' בריש פרק התכלת והלכך שפיר קאמר רבא דכיון דבבל תוסיף קאי מעשה ל"ה דחשוב כנעשה ממילא והשתא יש לומר דהחילוק מבואר דחלוק האי דהטיל למוטלת מההוא דש"ס סוכה דרק התם בסוכה דקעבד איהו מעשה בפסול כמבואר התם ולכן שפיר אמרינן רק התם דחשוב מן העשוי בפסול ול"מ שוב לומר קציצתו זו עשייתו כיון דהרי כבר עבד מעשה בפסול תו לא מצי לתקנו ע"י הקציצה מעשהו בפסול דכבר עבד ואולם כאן גבי הטיל למוטלת דאמרינן דלרבא לא חשוב המעשה דידי' כלל דחשיב כאלו לא עשה ורק ממילא אתעבד ולכן הדר כשקוצץ הראשונה תתכשר השניי' עי"כ שפיר דחשיב לעיקר עשיי' וגמר דידי' להכשיר כולה ולכן שפיר אמרינן רק הכא קציצתו זו היא עשייתו כולו בהכשר משא"כ בההוא דסוכה דכבר עבד המעשה בפסול ל"ח הקציצה לחודא להכשיר המעשה בפסול שעשה מעיקרא דרחמנא אמר תעשה כולו בהכשר דרק בהטיל למוטלת כיון דחשוב ע"י הבל תוסיף שעבר כאלו לא נעשה בה עוד שום מעשה ולכן שפיר כשמכשירה ע"י קציצתו חשוב שפיר כל מעשהו בתיקון הציצית להכשיר כיון דלא נעשה בהציצית עוד מעשה אחרת זולתה בהכשר הלכך שפיר חשוב תעשה וכו' משא"כ בההוא דסוכה כנ"ל ומיושב דברי התוס' היטב וע"ז הדר אתקיף ר"פ ממאי דלאוסופי קמכוין ול"ה מעשה מעיקרא דלכן אמרינן הדר קציצתו זו עשייתו דלמא לבטולי קמכוין וליכא בל תוסיף ורק מעשה איכא שלא בהכשר כיון שזה לכ"ע אסור כל עוד שלא נקצצה הראשונה ללבוש הבגד בהטיל למוטלת אליבא דכ"ע כמבואר בש"ע א"ח ס"י והלכך כיון דל"ח עוד המעשה מעשהו בהכשרו מקודם הקציצה וכיון דליכא בל תוסיף דחשיב כמעשהו בפסול תו ליכא למימר אח"כ קציצתו זו היא עשייתו וחשוב תעשה ולא מן העשוי בפסול שפיר דדמי לההוא דסוכה שהבאתי כנ"ל בביאור דברי הש"ס לפי' רש"י והתוס':

אך להרמב"ם ז"ל נראה לפרש דברי הש"ס באופן אחר דהנה עוד נראה בעיני לישב דברי הרמב"ם בפ"א מה' ציצית הלכה י"ד שכתב וז"ל תלה החוטין בין שתי הכנפים מזו לזו וקשר וכו' ואח"כ חתכו באמצע ונתפרדו זה מזה פסול עכ"ל הרמב"ם והקשה ע"ד הכ"מ שם ח"ל דמשמע מדברי רבינו שהוא מפרש דדוקא בתלה החוטין בין שתי הכנפים הוא דפסלינן בתלאן וקשר ואח"כ פסק ראשי החוטין אבל בחוטין שאינן תלוין אלא בכנף אחת אע"פ שכרך וקשר ואח"כ פסק ראשי החוטין כשירה דאל"כ לאשמעין דאפי' בתלאן בכנף אחת פסולה אבל קשה כיון דטעמא משום תעשה ולא מן העשוי בתלאן בכנף א' נמי יש לפסול עכ"ל הכ"מ ולפע"ד נראה בביאור דברי רבינו הרמב"ם דנראה להרמב"ם לחלק ביניהו טובא באופן זה דרק בתלאן בין שתי הכנפים וקשרן מעיקרא ואח"כ חותכן הוא דחשיב כל עיקר עשייתו בפסול במה שתלאן וקשרן בין שתי הכנפים יחד דחשוב כחוטין אחדים וכציצה א' בשתי הכנפים מתחלת עשיי' דכל עיקר מעשה התליי' והקשירה מעיקרא בפסול הוי הוא דס"ל להרמב"ם דלא אמרינן שוב קציצתו מה שחותכן ופרדן זה מזה אח"כ זו עשייתו כיון דהוי כל עיקר מעשהו מעיקרא בפסול גמור בשתי הכנפים משא"כ בכנף א' חשוב לי' להרמב"ם מה דעבד מעיקרא מעשה התליי' והקשירה מעשה בהנשר ויתרון ורק שלא גמר עוד מעשהו כולו עד עשיתו הקציצה ולכן אמרינן שפיר דקציצתו זו היא עשייתו כולה ולא חשוב תעשה ולא מן העשוי כנ"ל ברור בפי' דברי רבינו למעיין דלרבינו נ"ל לחלק בהכי. ומעתה מה ינעם לחכינו לפרש נועם לרבינו דברי הש"ס דמנחות בפי' נחמד ונעים והוא דעל הא דפריך הש"ס והאמר ר"ז הטיל למוטלת כשירה קאמר רבא לדחות דברי ר"ז השתא בבל תוסיף קאי מעשה ל"ה בתמי' והיינו לפי המבורר בדברי הרמב"ם שם בהלכה ט"ו דאם נתכוין להוסיף אע"פ שחתך אחת משתיהן ה"ז פסולה ונראה דהרמב"ם לשיטתו בפ"ז מה' לולב הלנה ז' דפסק דבשני לולבין אם נטל פסולין דהמוסיף גורע בזה וע"ש בנושאי כליו דהשתא אית לי' לרבינו דרחמנא אמר שלא להוסיף ואם הוסיף גורע בזה ופסול וא"כ להרמב"ם בהטיל למוטלת הרי רחמנא גלי דאע"מ ופסול במתכוין להוסיף והשתא שפיר קאמר רבא לר"ז השתא בבל תוסיף קאי מעשה ל"ה בתמי' דפשיטא דאהני מעשהו ונפסלו הציצית להרמב"ם והלכך כיון דכבר פעל ועשה מעשה בפסול תו ליכא למימר אח"כ קציצתו זו היא עשייתו להכשיר ולכן בהטיל למוטלת ס"ל לרבא דלא מהני קציצת הראשונה אח"כ דה"ל תעשה ולא מן העשוי בפסול ודומיא דהטיל לבעלת שלש והשלימו לארבע שפיר ורבא לאפלוגי אתי על ר"ז ופוסל וכן ביאר הט"ז דברי הש"ס לרבינו הרמב"ם ז"ל בא"ח ס"י דרבא לאפלוגי אתי על ר"ז אך לא דבריו דברי ע"ש וע"ז הדר אתקיף ר"פ דדלמא האי גברא לאו לאוסופי קמכוין ורק לבטולי קמכוין ובל תוסיף ליכא מעשה איכא והיינו דכיון דליכא בל תוסיף דכיון דדעתו לבטלו ולקצוץ אח"כ הראשונה ה"ז חשוב ג"כ רק כתחלת עשיי' דומיא דתלה בכנף א' ודעתו לקצוץ ולהפרד החוטין אח"כ דכשר להרמב"ם כנ"ל ה"נ כיון שדעתו לבטל ולקצוץ הראשונה אח"כ חשוב שפיר כתחלת עשיי' בהכשר ויש לפרש להרמב"ם בל תוסיף ליכא ומעשה איכא נמי בלשון בתמי' דכיון דליכא בל תוסיף ליכא כאן מעיקרא מעשה בפסול ורק תחלת עשיי' בהכשר איכא עד גמרה ואיכא לפרושי נמי בניחותא מעשה איכא בהכשר מעיקרא ואמרינן שפיר אח"כ דקציצתו זו עשייתו וגמרו ומכשירו להציצית וכשר כנ"ל בביאור דברי הש"ס לדברי רבינו ומעתה השכותי כל המית רבים מהתלונות אשר עלו ע"ד הש"ס והרמב"ם למעיין היטב במיטב העיון:

אך אחר כל החזון הזה אמרתי נתנה ראש ונשובה לענינינו הנ"ל לישב גוף קושית התוס' דסוכה הנ"ל אשר יעדנו לעיל ואף לפ"מ שישבנו לנכון קושית הכפ"ת דהתוס' הקשו לאביי שפיר לפי הוכחתינו דלעיל דכל עיקר דברי הש"ס אזלה לאביי דס"ל דאע"מ ולכן הקשו התוס' על מאי דמשני שינוי החוזר לברייתו הוא והא שינוי החוזר קונה מדרבנן עכ"פ אליבא דאביי וכנ"ל אכן אמרתי אעיר אזן לשמוע מה שעולה במצודת רעיוני ביישוב קושית התוס' ולפי דרכינו למעלה והוא דלכאורה לפי דאוקימנא דע"כ דהש"ס דסוכה התם אזלה אליבא דאביי דאית לי' דאע"מ ולכן פריך שפיר דלקנוה בשינוי מעשה קשה לכאורה לפ"ד התוס' בתמורה ד"ו ד"ה שאני התם שכתבו בהאי גברא דחבל סכינא דאשכבתא מחברי' דפרק המקבל דלהכי כי אתי לקמי' דאביי ואמר לי' זיל אהדר הרי דגם לאביי אעל"מ וכתבו דהתם מיירי שלא נתכוין האי גברא לעבור וה"ל כזכיי' בטעות וע"ש בתוס' ובב"מ בפרק המקבל היטב והנה לפ"ד הפנ"י שהבאתי שכתב דכל עיקר שקלא וטריא של הש"ס דאוונכרי לענין אם יבא אדם ויערער אח"כ לומר שנגזל מידו דלא ליהוי גזל וברכה לבטלה למפרע אבל לכתחלה אנן ל"ח להכי דל"ה רק מעוטא דמעוטא דכותים דגזלי ארעתא מישראל וא"כ ה"ז האוונכרי כשחתכו לכתחלה בהיתר חתכו לגמרי ולא נתכוין לעבור עבירה ושוב כשיבא זה ויערער אח"כ ואשתכח דגזל הוי ושבאיסור והשיב כמה שהוא בעון קנהו בהשינוי מעשה וכנ"ל א"כ בכה"ג גם לאבוי נימא דאי עבד ל"מ והדר קשיא דמאי פריך הש"ס גם לאביי דלקנוה בשינוי מעשה דהיכי מהני הקנין של השינוי כשיבא זה ויערער אח"כ שהוא בגזל בידו דנימא דלא מהני הקנין ואף לאביי וכנ"ל אך נראה דכאן ליכא למימר כן דאיסורא ל"ה ניחא לי' דליקני' ויתבטל הקנין למפרע כשיבא ויערער זה כיון דהרי ס"ס יקום באיסור עשה של המ"ע דלולב וא"כ בודאי דניחא לי' גם אח"כ בעברו בוהשיב כמה שגזל בעינא איסורא קלילא כי היכי דלהוי שלו למפרע ויקוים בידו המ"ע דלולב ולכן שפיר פריך הש"ס לאביי דלקנוה בשינוי מעשה דהא גם אף כשיבא עליו ערעור שהוא גזל בידו אח"כ ג"כ ל"ה זכיי' בטעות ומהני הקנין למפרע לאביי ואולם דכ"ז ש רק שלעת יבא הערעור דגזל לא יהי' האסא בעינא בידו עוד ויחויב לשלם דמי' לתקן הלאו דגזל ולכן הוצרכנו לומר דאף דאיכא עבירה הקלה בידו של והשיב כמה שהוא בעין ע"י קנין השינוי מעשה שקנה מעיקרא מ"מ ע"כ הוי ניחא לי' למפרע בקנין כי היכי שיצא ידי המ"ע דלולב ואולם כשיהי' זו האסא בעינא בידו של האוונכרי לעת יבא זה הנגזל הישראל ויערער עלי' לומר שגזל הו' בידו האסא לפי שהקרקע שלו אזי י"ל שגם בלאו קנין השינוי מעשה ג"כ יצא ידי מ"ע דלולב כיון שבאופן הזה שיבא ערעור ויהי' בידו האסא בעינא להחזירו בודאי דהי' בדעת האוונכרי זה שבאמת לא כוון לגזלה ורק שלדעתו שאיננה גזול כלל כיון דלא חיישינן להכי דהוי רק מעוטא דמעוטא דכותים גזלי ארעתא מישראל וכנ"ל וכיון שכן שבהיות כן הי' בדעת האוונכרי להחזירו להישראל בעינא כשיהי' בידו מצוי' האסא זו לעת ההוא וא"כ בודאי דעד"כ אמרינן דאקעיי אקני לו' הנגזל הישראל באופה"מ במתנה עמ"ל וכיון דהוי שלו ויצא בו בלאו הקנין של השינוי מעשה כשהיא בעינא והוא מחזירו להנגזל הישראל ושבהיות כן בודאי דאמרינן דהוי הקנין של השינוי מעשה קנין וזכיי' בטעות וגם לאביי לא מהני הקנין למפרע כיון שאין ברצונו לעבור על עבירת והשיב כמות שהוא בעין כיון דאי נימא דקנה בהשינוי והוי שלו ל"ח החזרה של והשיב כמה שגזל וכמובן ולכן אדרבה ע"כ רוצה שלא ותקיים קנינו למפרע ויקוים העשה דוהשיב את הגזילה כמה שגזל בידו שפיר ויתוקן האיסור מכל וכל וגם שלו הוי ויצא בו למפרע המ"ע דלולב כיון שאמרינן שבודאי הישראל הנגזל נתנו באופה"מ במתנה על מנת להחזיר כדי לצאת בו ורק דכל עיקר קנין השינוי מעשה לא הוצרך הש"ס רק לענין כשלא יהי' האסא זו מצוי' בידו בעינא כשיבא עלי' הערעור דגזל ואזי כיון דבעינן קנין השינוי מעשה לקנות האסא לצאת המצוה דבלא"ה ל"ה קני דל"ש ניחא לי' כשאינו מחזירו בעינא להנגזל הישראל כיון דל"ש לומר דניחא לי' להקנותו החפץ לגמרי באופן שלא יחזור לידו החפץ בעינא וכנ"ל דלענין זה הוא דבעינן הקנין של השינוי ואמרינן שפיר דמסתמא ניחא לי' בקנינו באיסור והשיב כדי לצאת המצוה דלולב למפרע לאביי וכנ"ל ולכן פריך הש"ס שפיר דלקנוה בשינוי מעשה ומעתה כי משני הש"ס שינוי החוזר לברייתו היא ול"ה שינוי אף לאביי ל"ה שינוי ואף דסובר דשינוי החוזר קונה מדרבנן מ"מ הא כל טעמא דקונה לאביי היא רק משום תקנת השבים כמבואר בהש"ס ב"ק התם דאינו רק כשהיא בעינא דומיא דמריש דאי ליתא בעינא בלא"ה אינו משלם רק דמי' והשתא בנ"ד ל"ש קנין של שינוי החוזר משום תקנת השבים כלל דכשהיא בעינא לעת יבא הערער דגזלנותא הרי בלא"ה קני לי' למפרע דאקנויי אקני לי' באופה"מ כנ"ל ואדרבה מצד קנין השינוי הוי הקנין בטעות למפרע ולא קני ורק דכל עיקר קנין השינוי דבעי הכא לענין המצוה רק כשלא יהי' בעינא כנ"ל וע"ז ליכא תקנה לקנות מדרבנן כלל לאביי נמי ומיושב קושית התוס' דשפיר משני הש"ס שינוי החוזר לברייתו היא ולא קני דל"ש כאן לומר דקני מדרבנן כנ"ל ודו"ק היטב בכל זה:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה