אור ברסלב
בשמים ראש סימן מא

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן מא

סימן מ

שלום וישע רב לכבוד אהובי בני ה"ה הרב הגדול חריף ובקי חכם ושלם כש"ת מוה' חיים ארי' הלוי איש הורוויץ נ"י הנה דברי תורה ממך השגתי ומה טוב ונעים הי' בעיני הדברים מה אשר כתבתי בספרך בזה"ל.

שאלה באחד שקידש את האשה בטבעת שהיתה שלה רק שהיא נתנה לו לקדשה בה והנה אם שאל טבעת דפסקינן באה"ע סי' כ"ח דאם אמר שצריך לקדש בו האשה מקודשת דודאי נתנה באופן המועיל והקנה לשם מתנה אך מה שיש לעיין בדין זה היא כי מצינו בש"ס גיטין דף ך' ע"ב בעי רמי בר חמא היו מוחזקין בטבלא שהיא שלה וגט כתוב עליה והרי הוא יוצאה מת"י מי אמרינן אקני אקניתה ניהלי' או דלמא אשה לא ידעה לאקנויי ובעי למפשט ממתני' דעדיות ומערב וחילק דלמא גברא שאני דידע לאקנויי ופשיט רב אשי ממתני' אשה כותבת את גיטה ואיש כותב את שוברו והנה לפי פי' רש"י ז"ל משמע דאפשיטא בעיין דאף אשה ידעה לאקנויי אולם הרשב"א ז"ל שם בחדושיו פי' דרב אשי החזיק בסברא דגברא שאני דידע לאקנויי רק פשט ממתניתין דגבי גט חשו חכמים ואקני לי' פשיטי דספרא וכיון שכן אף טבלא דידה אקנויי לי' ואפקרא לגבי' משום תקנתא ע"ש מלתא בטעמא. וא"כ הכא לגבי קידושין דל"ש תקנתא דהתם ניחוש בנ"ד היכא דהיא השאילה לו הטבעת לקדשה בו דאשה לא ידעה לאקנויי וכמו שפי' שם התוס' בד"ה אשה וז"ל בדבר שהוא מחזיר לה לא גמרה ומקניא אלא בתורת שאלה משאילתו וה"נ כיון שהיא יודעת דמחזיר לה לשם קידושין דלמא לא ידעה להקנות לו קנין גמור ורק בתורת שאלה נתנה לו ואיכא חשש על הקידושין אולם אחר העוין נלע"ד שאין זה חשש כלל ואפי' לפי פי' הרשב"א ז"ל הנ"ל דהנה באמת ק"ל על האי דש"ס גיטין אמאי לא פשיט בפשיטות ממתניתא דש"ס קידושין דף י"ג ודף נ"ב דאיתא התם קדשה בגזל ובחמס או שחטף סלע מידה בגזל דידה מקודשת ומוקמי לה בדשידך ופי' רש"י ז"ל דכיון דקבלתה לגזל דידה בתורת קידושין אחילתה והרא"ש בפ"ק דקדושין דף י"ג בירר להדיא וז"ל והטעם דבגזל דידה או שידך מקודשת ואמאי והלא אין הממון שלו ולא יהב לה מידי אלא ודאי ה"ט כיון שנתרצית להתקדש אנן סהדי דמחלה לו ויהי' שלו כדי שתוכל להתקדש כיון שא"א לה להתקדש בענין אחר אמרינן דהכי דעתה עכ"ל ולפ"ז קשה מאד לכאורה דמאי בכך שרוצה להתקדש אי אשה לא ידעה לאקנויי קנין גמור ואמאי לא פשיט מינה הש"ס והביא מרחוק לחמו אשר דחו ראיותיו כדאיתא בגמרא אולם באמת זה ל"ק כלל דשאני גט מקידושין כיון דגט עיקר הגירושין מה שנותן לה ספר כריתות וסבורה שדי שיהי' לו הגט בתורת שאלה דהא ונתן בידה דקרא קאי רק אנתינת גט (וכעין שכתבו התוס' לענין כתבו על אה"נ כשר) וכן בשטר דערב ומלוה אי לא ידע לאקנויי נאמר דסבר דדי במסירת השטר משא"כ התם בקידושי כסף ידעה שפיר דכסף הקידושין צריך הוא להקנות לה ולקדשה בם דאי לא אמאי חלו הקידושין כיון דאין כאן נתינת שטר ואם קידשה בגזל דידה ודאי אחילתה נהלי' כדי שתוכל להתקדש לו וא"כ ממילא אפשיטא שאלתין דהיכא דשאיל ממנה טבעת לקדשה ודאי ידעה לאקנויי שיהי' לו בגוף החפץ כמו התם בקידשה בגזל דידה עכ"ת דברי בני ני':

והנה מה מאוד חביבין עלי דברי בני ני' אף נעימים לחכי בפי' נאה ביישוב דברי הרשב"א ז"ל מההוא דש"ס קידושין אך תדע בני כי דבריך אלה איפוא בפי' דברי הש"ס האי דאשה לא ידעה לאקנויי המה מבוארים בפי' רש"י להדיא לקמן התם בגיטין בד"ה זקן שאני דידע לאקנויי וע"ש וכן מצאתי בחדושי הריטב"א שם ששיבח פי' רש"י ז"ל בזה דפי' דטעמא דאשה לא ידעה לאקנויי לפי שלא ידעה דהשטר מתנה בעי ומעתה דבריך בפי' דברי הרשב"א אמתיים ונכוחים וא"כ היטב אשר דברת דלענין קידושין ממילא נשמע דל"ש שלא ידעה לאקנויי כיון דזה כ"ע יודעים דבעינן שיהי' הטבעת שלו ולכן גמרה ומקנהו שפיר ועל דבריך אענה ואומר דפח"ח ואם חכם בני מה ישמח לבי גם אני:

אך כל זה לדברי הרשב"א וכפי' רש"י א"ש ול"ק קושייתך מההוא דש"ס קידושין ולא כן שמענו מדבר התוס' והרא"ש שם שכתבו להדיא בפי' דאשה לא ידעה לאקנויי ז"ל הרא"ש או דלמא אשה לא ידעה לאקנויי בדבר העתיד לחזור לידה ולא כוונה להקנות אלא בתורת שאלה בעלמא הרי מבואר דביאר הא דאשה לא ידעה לאקנויי שאינו קנין גמור בכל דבר שעתיד לחזור לידה זולת בתורת שאלה וכן ראיתי בריטב"א שם שפי' בזה"ל אשה לא ידעה לאקנויי בכי הא שהיא מקנה על מנת להחזירה דבמה שיש לו להחזיר לא גמרה איהי לאקנויי דליכא למימר דלא ידעה לאקנויי כלל דא"כ מי איכא למימר דממכרה ל"ה ממכר ועוד דאביי דאקשי לי' מזקן וכו' מי איכא למימר דאין לך אדם שיודע להקנות אלא ודאי כדפרישת עכ"ל ואולם דלפע"ד אכתי לפירושו לא ניחא לכאורה דאכתי קשה דמי איכא למימר דאין לך אדם שיודע להקנות במתנה על מנת להחזיר דכי היכי ס"ד לומר במתנה עמ"ל לא יועיל דכי אין אדם שיודע להקנות במתנה עמ"ל מטעם דכיון דאתי לידי חזרה אינו קנין גמור וכן לפי' כל הנך הדר תקשה קושייתך דאמאי לא פשיט הש"ס בגיטין מההוא דקדשה בגזל דידעה לאקנויי גם בדבר החוזר לידה כיון שלא פרשו כפי' רש"י רק דבכל מקום דבר שחוזר לידה אינה יודעת לאקנויי גמור כנ"ל תיקו קושייתך לדוכתא דהרי מהא דקידשה בגזל איכא למפשט דידעה לאקנויי גם בכה"ג וכנ"ל:

אך דלפענ"ד ביישוב דנ"ל לפי' דבריהם כך דלעולם דגם אשה ידעה לאקנויי גם במתנה עמ"ל שפיר בכל מקום דצריך להיות שלו כמו איש והשתא יש לומר דלעולם דגם באשה המשאלת שפיר איכא למימר כמ"ש הרא"ש בב"ב דף קל"ז לענין הטבעת קידושין דמסתמא מקנהו באופה"מ דהיינו במתנה עמ"ל וה"ה נמי לענין הטבלא של הגט וכן נמי לענין הטבעת קידושין הוי לן לומר גם באשה דמסתמא נתנה באופה"מ במתנה עמ"ל כיון שבלא"ה לא יועיל הגט או הקידושין והיא נתנה רק על מנת לגרש או בטבעת לקדש ורק לפי שבכאן גבי גט או בטבעת לקידושין לא יועיל גם במתנה עמ"ל בסתם דכיון שנתנה לו במתנה על מנת להחזיר לה וא"כ השתא בשעה שמגרשה בהטבלא או שמקדשה בהטבעת הרי בזה הוא מחזיר לה רק את שלה וא"כ בשעה שמקבלת לידה ה"ז חשוב לחזרה שלה וא"כ רק את שלה מקבלת וכיון דצריך להיות של הבעל הגט או הטבעת ולהיות הוא המקנה לה שלו לגט או לקידושין והשתא לאו שלו מקנה ורק שמקבלת שלה לחזרה דלא מהני בסתם במתנה עמ"ל ורק דצריך להיות רק באופן אחר המועיל והיינו שתקנה להבעל הטבלא או הטבעת על מנת להחזיר לה בזמן איחור אחר שכבר גירשה או קידשה והיינו באופן שאחר שתקבל להגט או להקדושין שוב תחזור לידו והוא ישיב אח"כ ויחזור אותה לידה שנית לזמן החזרה לקיים התנאי שלה דאז שפיר דמי כיון דעד זמן החזרה הוי של הבעל ושפיר גירשה או קידשה בשלו ואולם דעל אופן הזה שפיר י"ל דלא ידעה לאקנויי וסברה האשה דמהני במתנה עמ"ל בסתם כמו באחר דמהני בשנותן לו אחר במתנה עמ"ל דיכול לקדשה בתוך זמן עד עת החזרה ולא מהני אצלה דבעת הקידושין או הגירושין כיון דהוי רק לחזרה בידה לא מהני הטבלא לגט או הטבעת לקידושין כיון דשלה החזירה והוי רק כשאלה אצלו לגרש או לקדש אותה ומש"ה כד אמרינן דלא ידעה לאקנויי באופה"מ הנ"ל לא מהני ואולם בהא דקידשה בגזל כיון דגבי גזל וכן גבי מלוה דקאיירי הש"ס בקידושין שם דמהני בהו מחילה דרק בדבר השאול או הפקדון לפי דהוי כאלו המקום שאול להמשאיל והמפקיד והוי שלו ברשותן הלכך ל"ש גביהו מחילה ולכן בעינן רק שיקנה במתנה גמורה משא"כ במלוה וכן בגזל מהני מחילה לגבי גזלן וכן ראיתי מבואר בספר שאגת אריה בס"ס צ"ג ע"ש שכ' דאף דגזל ולא נתיאשו הבעלים שניהם א"י להקדיש מ"מ מהני מחילה אבל הגזלן עצמו וכן מהמבואר בהש"ס דקידושין הנ"ל ולכן כיון דידעה האשה דבעינן שיהי' שלו לקידושין לכן שפיר קאמרינן דאחילה אחלה למתנה לגבי' דבלא"ה לא יהיו קידושין ולכן שפיר התם דמקודשת בגזל דבשלו הוא מקדשה והנה לפי"ז בהאי טבעת שהשאילה לו האשה לקדשה אי ה"א דלא ידעה לאקנויי ל"ה מקודשת לאידך פרושו אך לפי דלא קאי הכי הש"ס במסקנא התם לפירושא דידהו וכן פסקינן בש"ע אה"ע סקכ"ג דאשה ידעה לאקנויי ולדברי הרשב"א הנ"ל בלא"ה א"ש כפי' שכתבתי בדבריו דמודה הרשב"א דבעלמא שפיר אמרינן דגם אשה ידעה לאקנויי זולת בשטרות התם כנ"ל לכן לענין דינא שפיר מהני הקידושין בטבעת שהשאילה האשה:

ועוד נראה בעיני להוכיח בראי' נכונה דבעלמא בודאי אמרינן דגם אשה ידעה לאקנויי אף בכה"ג שבא שוב לידה חזרה החפץ הנקנה דהנה ידוע מה שהקשו בתוס' סוכה דף מ"א ע"ב גבי אתרוג במתנה עמ"ל דהיכי מהני המתנה והא בעינן דומיא דמעשה דב"ח שיהי' יכול להקדישה ותירצו דה"נ שפיר יכול להקדיש המקבל כ"ז שהוא בידו עד עת החזרה אך לפי שהוכיח הרא"ש שם בסוכה מההוא דקאמר הש"ס דלא ליקני איניש לולבי' לינוקא דינוקא מיקני קני אקנויי לא מקנה דבעינן דוקא במתנה עמ"ל הקנאה מחדש שיחזור ויקנהו המקבל להנותן בעת החזרה וע"ש ומעתה כיון דבעינן שיכול להקדישה וכיון שיקדיש עד עת החזרה תו לא יכול שוב להקנותו להנותן מאחר דהוי הקדש אך א"ש דע"כ אתה צ"ל דהרי מ"מ שפיר מצי המקבל להקדיש באופן שישיב החפץ לידו כדי שיכול אח"כ לשוב להקנותו להנותן חזרה במתנה והיינו באופן שמצי המקבל להקדיש לזמן שיכלה זמן הקדשו קודם עת החזרה מעט וכדומה שישיב לידו חזרה להיות בידו שוב להקנותו להנותן בדרך מתנה והקנאה מחדש וכדברי הרא"ש הנ"ל וא"ש ולפ"מ דקאמר הש"ס בריש קידושין לענין מתנה עמ"ל דבכלהו קני לבר מאשה לפי שאין אשה נקנית בחליפין הרי דאי לאו ה"ט הוי מהני הקידושין כשנתן לה הכסף במתנה עמ"ל והשתא אי אמרת דאשה לא ידעה לאקנויי א"כ תקשה קושית התוס' בסוכה הנ"ל דהיכי מהני אצלה במתנה עמ"ל הרי אינה יכולה להקדישה ול"ה דומיא דמתנת ב"ח דאי משום דשפיר יכולה להקדיש באופן שתחזור הדבר אצלה בתר שעת ההקדש כדי שתוכל לשוב להקנות' לבעל הנותן וכנ"ל הרי כיון דאשה לא ידעה לאקנויי היכי מהני הקדשה והא כיון שמוכרח לחזור לידה הרי לא ידעה לאקנויי לההקדש בכה"ג וע"כ ש"מ דבעלמא ל"ה הס"ד לומר דאשה לא ידעה לאקנויי וכנ"ל והבן זה היטב:

ואדכיר מה שעלה בדעתי בהשקפה הראשונה כדהוי הס"ד לומר דלהרשב"א ז"ל גם בעלמא אמרינן דאשה לא ידעה לאקנויי כל היכא שיחזור לידה המתנה חזרה וא"כ באשה ל"ה להועיל במתנה עמ"ל לפ"ז אמרתי לכאורה דיש לישב מה דתמה הט"ז בא"ח סי"ד דהיכי פסלה התורה שאול באתרוג לדברי הרא"ש שכתב גבי טבעת השאול דמקודשת דמסתמא נתן לו באופה"מ לקידושין וא"כ מ"ש דבלולב דממעטינן שאול מלכם ולא אמרינן דכיון שיודע המשאיל דאינו יוצא באתרוג השאול מש"ה מקנה לו באופה"מ במתנה עמ"ל וראיתי בספר ישועות יעקב לא"ח שם בסי"ד שחתר הגאון מהרמ"ז בן המחבר הנ"ל למצא מענה לישב קושית הט"ז הנ"ל ע"ש שכ' דמשכחת לפסול שאול מהעכו"ם דל"ש סברת ניחא לי' לאיניש למעבד מצוה בממונו אצל העכו"ם המשאיל וכ' להלן דאף די"ל דבשאול מותר משום דהוי הפקעת הלואתו דשרי וחשוב של הישראל ולאו שאול הוי אבל כ' לשיטת היראים והובא במג"א סי' תרמ"ט דאע"ג דמל עכו"ם מותר מ"מ אינו יוצא באתרוג הגזול מהעכו"ם דמ"מ לכם ל"ה ולאו שלו היא ולכן כ' דשפיר משכחת דמיעטה רחמנא שאול באתרוג בגזל מהעכו"ם וע"ש אך לפי האמור י"ל אפי' בישראל דמשכחת שפיר בשאול מהאשה כדהוי הס"ד לו' דלדברי הרשב"א דיינינן דבכל דוכתא אשה לא ידעה לאקנויי ולא מהני במתנה עמ"ל מהאשה וא"כ בשאול מהאשה ל"ש האומדנא דנתנה באופה"מ במתנה עמ"ל כיון דלא ידעה לאקנויי בדבר החוזר לידה אך לפי פי' רש"י ושכן פרשתי לנכון לדברי הרשב"א דבעלמא אמרינן דאשה ידעה לאקנויי וגם שלכל הפרושים דיינינן להלכה דאשה ידעה לאקנויי כנ"ל אכתי קשה ק' הט"ז הנ"ל:

אך דבלאו כל הנ"ל נלפע"ד כעת בפשיטות לישב ק' הט"ז לפ"ד הש"ס בסוכה דמ"ו דלא ליקני איניש לולבי' לינוקא דינוקא מקני קני אקנויי לא מקנה ועיין בתוס' גיטין דס"ד וכן בסנהדרין בר"פ ב"ס דהקטן קונה מדאורייתא לכ"ע כיון שדעת אחרת מקנה אותו ורק שאינו מקנה לאחרים מדאורייתא וא"כ א"ש דשפיר בכה"ג היא דפסלה רחמנא שאול באתרוג לגבי אחר המקנה להקטן עמ"ל דהשתא כשישיב ויקנהו הקטן האתרוג לחזרה כיון דלא מהני הקנאתו מדאורייתא אצל האחר ה"ל שאול או כששאל אתרוג מהקטן דהרי גבי הקטן ל"ש הסברא דניחא לי' וכו' ומקנהו במתנה עמ"ל דל"מ הקנאתו להאחר כלל מדאורייתא ולכן א"ש דל"ק תו קושית הט"ז דשפיר כ' רחמנא שאול באתרוג לפסול ביומא טבא קמא בכה"ג:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה