בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן לד
הנה המל"מ פ"ד מהל' מעילה הלכה ט' מסתפק בהא דיש מעילה בקונמות אם הוא דוקא באוסר פירותי' על עצמו או על חבירו הוא דאמרי' דהוי דינו כהקדש דהרי יכול להקדיש פירותי' משא"כ באוסר פירות חבירו על עצמו אף דאסור להנות אפשר דמעילה ליכא כיון שאינו יכול להקדיש פירות חבירו ואשר הביאני לזה הספק היא דבהש"ס שהובא ד"ז דיש מעילה בקונמות לא הובא כי אם באוסר פירותי' וז"ל עוד נסתפקתי באוסר הנאתו אי איכא מעילה מי בעינן שיאסור דבר מסוים או לא עכ"ד המל"מ וע"ש.
ואמינא בביאור ד"ז דממקומו יהי מוכרע דהרי שם בש"ס שבועות דף כ"ב על הא דאמר ר"ע בנשבע שלא לאכול ואכל כל שהיא חייב אמרו לו היכן מצינו באוכל כל שהיא שהוא חייב ואמר להם ר"ע וכי היכן מצינו במדבר ומביא קרבן שזה מדבר ומביא קרבן ועיין בתוס' דף כ"א ע"ב שפרשו דכיון דחמור כל כך הלכך דעתו אכ"ש ופריך הש"ס התם בדף כ"ב על ר"ע והרי מגדף וכו' והרי הקדש וכו' והרי קונמות ומשני קסבר אין מעילה בקונמות והשתא אי נימא דליכא מעילה בקונמות רק היכא שאוסר את של עצמו דומיא דהקדש א"כ השתא דשני הש"ס הא דלא תקשה והרי הקדש דרק בהקדש הוא דמחייב קרבן משא"כ בשבועה משום דלא דמי אהדדי כמבואר התם בהש"ס מעתה תקשה מאי הדר קשיא להש"ס והרי קונמות והוצרך לשנות דקסבר אין מעילה בקונמות הרי יש לומר דרק קונמות שאני משום שאינו מתחייב קרבן רק באוסר את של עצמו עליו או על חבירו דשפיר דמי בזה כמו הקדש ולהכי שפיר מחייב קרבן כמו בהקדש משא"כ בשבועה דמתחייב גם באוסר את של חבירו עליו וכי היכא מצינו כי"ב שמחייב קרבן וכן אי נימא דעל דבר שאינו מסוים אינו מחויב בקונמות קרבן מעילה אבל בשבועה בכל גווני שנשבע עלי' ועבר עלי' מחויב קרבן ע"כ ש"מ דאע"ג דאוסר את של חבירו עליו וכן בדבר שאינו מסוים בכל גווני ס"ל דיש מעילה בקונמות ולכן שפיר הצריך הש"ס לשנות דקסבר ריע אין מעילה בקונמות: