אור ברסלב
בשמים ראש סימן ל

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן ל

סימן כט

בנידון פרה המשתנת דם מהו חלבה וראיתי שנשאל עלה גם בשואל ומשיב ס"צ לענין אם מותר לכתחלה לקנות פרה כזו וראיתי שהביא דברי הש"ש שמעתא ה' פ"ט דדוקא לענין הבשר שייך מחזיקין מאיסור לאיסור אבל החלב כל דהוי ספק השקול מוקמינן אחזקת היתר והנה דברי הש"ש אין כעת לפני לעיין בה וא"א להשיגם כעת אך את דברי השו"מ אנכי רואה שכ' שם וז"ל וכאן בודאי ל"ש זאת דהא החלב הי' לה חזקת היתר בואדי וא"כ לא יצא כלל מחזקת היתר וגם סברת מהר"ם בר שניאור ל"ש כאן דכאן עיקר שאנו אוסרין להבשר ויש לו חזקת איסור הוא משום חזקת חיסור אבמה"ח או שאינו זבוח וגם אח"כ כשנשחטה יש לנו ספק אם נשחטה כהוגן ומחזיקין מאיסור לאיסור אבל החלב דא"צ שחיטה ול"ש חזקת אבמה"ח מה עניני לחזקת איסור של הבהמה עכ"ל ואיני מבין דבריו כלל שכ' דהחלב מוקמינן אחזקת היתר דמה חזקת היתר הי' להחלב אחר שנאמר לחסרה בסבות הבהמה שבאה ממנה הרי לחלב פשיטא דל"ה לה מעולם חזקת היתר וגם מה שכתב דגם אח"כ כשנשחטה יש לנו ספק אם נשחטה כהוגן וכו' אבל החלב דא"צ שחיטה וכו' לא ידעתי וכי איזה ספק יש לנו על השחיטה שהרי נעשה השחיטה כהוגן ונפקע ממנה האיסור אבמה"ח ושאינו זבוח ע"י השחוטה שפיר ואפ"ה אמרינן דספק הטריפה שכבר החזיק בסיבת איסור אמה"ח נשאר במקומו גם אחר השחיטה אף שהאמה"ח ושאינו זבוח אזדא להו כ"כ נימא לענין החלב הבאה מהבהמה לאסרה דלא יהיה האיסור אבמה"ח שהלך אצל החלב רק כבהמה עצמה שנשחטה ותקום החלב באיסור הטריפות שנאסרה הבהמה מספק ואתחזקה בהאיסור מקודם לכן:

וביחוד תמה אני עליו מה הביא בידו הלכה בשם הכרתי בסימן מ"ה להקל בנקיבת כיס השתן מטעם שכ' על נקיבת כיס השתן דאין להוסיף על הטריפות ומחלק דשלחופית שמי השתנה נקוים אליו לחוד הוא דאסור בניקב משא"כ בניקב כיס השתן ולכן כתב הש"ומ וז"ל ובאמת מה שכתב בשם הבל"י דשוורים המשתינים דם דיש לבדוק אם לא ניקב כיס השתן הוא תמוה וצ"ל שיש לבדוק אם לא ניקב השלחופית שהשתנה מתאסף אלי' וכו' עכ"ל ע"ש בלי ספק שלא ראה הש"ומ דברי התוס' בש"ס חולין דף מ"ח בד"ה שלפוחית שכתבו להדיא דניקב כיס השתן טריפה ימה שלא הוזכר לא במשנה ולא בגמרא שמא הוי בכלל ניקבו הדקין עכ"ל ולפ"ז פשיטא דליכא למימר על ניקב כיס השתן אין להוסיף על הטריפות ואין ספק שגם הרא"ש בדף נ"ה שהביא המטריפין בשלחופית ואינם מתירין רק בניקבה האם שהולד מונח בתוכה אבל שלחופית טריפה וע"כ נמי מטעם דהוי בכלל ניקבו הדקין ומטריפין בניקב כיס השתן ואין לחלק בשלפוחית שניקב דהוי בכלל הדקין שניקבו ואנו ראה הש"ומ דברי התוס' אלו אם רצה לדחות דין א' מפני חבירו יותר הי' לו לדחות דין הכרתי מפני דין הבל"י וגם שהב"ח כתב בתשובה ניקב כיס השתן טריפה וכן הביא הפמ"ג דברי הב"ח והבל"י שוב ראיתי שגם בעל הת"ש כתב להדיא על והכי נהגו להטריף בניקב השלחופית שכתב בהג"ה וכתב הת"ש וז"ל וכן יש לאסור בכל מקום אפילו לא נודע המנהג דאיסור זה תלוי באשלי רברבי ואין זה תוספות על הטריפות דנ"ל שהוא בכלל ניקבו הדקין כ"כ התוס' עכ"ל ומדהביא מדברי התוס' הרי דפי' דברי הג"ה נמי בניקב כיס השתן טריפה ובלי ספק שאיזה תלמיד טועה כתב זאת בהכרתי או איזה טעות סופר ושגגה שנפל בו וא"כ דברי הבל"י שרירין וקיימין ושחלילה להקל בנקיבת כיס השתן וכן המנהג להטריף כיס השתן ולחנם טרח השו"מ להעלות להלכה קולא כזו שאינה:

אך בנידון היתר החלב של פרה המשתנת דם הנה בראשון כנוגה היתר נראה לי והוא חדש ויפה בעיני וקצת בדרך החידוד דהנה איתא בש"ס בכורות דף ו' דקאמר ורבנן האי גמל גמל מאי עבדי ליה חד לאסור עצמו וחד לאסור חלבו ורבי שמעון לאסור חלבו מנ"ל נפקא לי' מאת הגמל ורבנן אתים לא דרשו וכו' ופריך אלא מעתה טעמא דרבנן מגמל גמל ור"ש מאת הגמל הא לאו הכי ה"א דחלב דבהמה טמאה שרי מ"ש מהא דתניא הטמאין לאסור צירן ורוטבן וקיפה שלהן ומשני הצטריך סד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב וכיון דחידוש הוא דבהמה טמאה נמי לשתרי קמ"ל ופריך הניחא למ"ד דם נעכר ונעשה חלב אלא למ"ד איבריה מתפרקין הימנה ואין נפשה חוזרת עלי' עד כ"ד חודש מאי איכא למימר ומשני איצטריך סד"א הואיל וליכא מידי דאתי מן החי ושרי והאי חלב כי אבמה"ח הוי ושרי והלכך אפי' דבהמה טמאה נמי לשתרי קמ"ל עכ"ד הש"ס והקשתי לכאורה דהיכי הוי הס"ד להתיר החלב גם דבהמה טמאה מכחא דהיתרא דחלב טהורה מדהתירה רחמנא מהאיסור אבמה"ח וה"נ דטמאה דמאי ראיה היא זו דלמא שאני חלב טהורה דמכח אבמה"ח קאתי דאית ליה תקנתא לאיסורו ע"י השחיטה משא"כ טמאה וכמו דמחלק הש"ס להדיא בחולין דף ס"ט לענין חלב של עובר שהוציא את ידו דאין להתיר החלב מכלל כל שאר חלב דעלמא דשאני שאר חלב דיש תקנה לאיסורו של אבמה"ח בשחיטה הוה דשריא משא"כ חלב זו דאבר היוצא דלית תקנתא לאיסורו בשחיטה תאסר החלב וע"ש אך לכאורה יש לומר דהא אינה קושיא דרק השתא דילפינן מדרשא דגמל לאסור חלב טמאה הוא דקאמר הש"ס בחולין שפיר לחלק בסברא הא דחזינן דחלב דעלמא דמכח אבמה"ח קאתי ושריא רחמנא ואולם חלב דטמאה אסורה וע"כ דחזו טעמא למלתא לחלק דרק חלב טהורה דמכח אבמה"ח אתה בא לאסרה וכיון דאית היתר לאיסורו בשחיטה היא דשריא רחמנא משא"כ בטמאה דלית לאיסורו היתר ה"ט דאסור וא"כ ממילא ה"ט דחלב של אבר היוצא דחששו לאסור החלב מטעם זה גופא דלית היתר לאיסורו בשחיטה משא"כ אלו לא נאמר גמל לאסור חלב טמאה הוי אמינא כיון דחלב חידוש הוא הואיל ומכח אבמה"ח קאתי ואפ"ה שריא רחמנא ה"ה דטמאה וכמו דקאמר הש"ס למ"ד דם נעכר ונעשה חלב סד"א הואיל ובהמה טהורה נמי חידוש הוא דאמר מר דם נעכר ונעשה חלב וכו' דטמאה נמי לישתרי אלא דאי קשיא לי הא קשיא לי לפ"מ דקאמר הש"ס בחולין דף צ"ח דאיתא התם גבי זרוע בשילה דקאמר דלהכי לא נגמר מזרוע בשילה דחידוש הוא ופריך אי הכי למאה וס' נמי לא נגמר ומשני אטו אנן לקולא גמרינן לחומרא גמרינן וכיון דבלא"ה מדאורייתא די ברובא דברובא בטיל ועש"ה והנה לכאורה צריך להבין לפי זה היכי קאמר הש"ס דבכורות סד"א הואיל דבהמה טהורה נמי חידוש הוא דדם נעכר ונעשה חלב וכו' דטמאה נמי לישתרי והשתא הרי לפי דברי הש"ס חולין הנ"ל נשמע דאם ההיתר חידוש תו לא גמרינן מיניה קולא לשאר איסורין כיון דאמרינן דרק זרוע בשילה שאני דאקולי אקיל רחמנא גבה וע"ש בפי' רש"י וא"כ ה"נ היכי הוי הס"ד למילף היתר מחלב טהורה דחידוש הוא ולגמור לקולא להתיר גם חלב טמאה אברא דיש לומר דהא ניחא שפיר משום דרק התם גבי זרוע בשילה הוא דקאמר הש"ס דאין ללמוד ממנה קולא כיון דאיכא למימר דרחמנא אקיל גבה משום דקולא הוא לנגד שארי איסורין משא"כ כאן גבי דם דחמיר טובא דבכרת א"כ אדרבה אמרינן השתא דבאיסור דם דחמיר טובא רחמנא אקיל אצל החלב אינו דין לענין חלב טמאה ולכן שפיר קאמר הש"ס רק התם בבכורות דהוי הס"ד ללמוד ממנה מחלב דעלמא דמכח דם קאתי להתיר גם חלב טמאה אבל לפ"מ דקאמר הש"ס בבכורות דהוי הס"ד למ"ד איבריה מתפרקין וכו' דכיון דחלב טהורה מכח אבמה"ח קאתי ושריא רחמנא א"כ ה"ה דטמאה נמי לישתרי קשה טובא היכי הוי הס"ד למימר כן דלמא שאני אבמה"ח דקיל נגד טמאה כיון דיש היתר לאיסורו בשחיטה משא"כ טמאה וכמש"כ הר"י בתוס' ביבמות דף ל"ג ע"ב בד"ה א"ר יוסי לענין איסור חל על איסור דטריפה חמור מאבמה"ח משום דכשנטרפה שוב אין לה היתר אפי' נשחטה אבל האיסור אבמה"ח אית ליה היתר בשחיטה וע"ש והיא קושיא עצומה בעיני:

ואולם דכשאני לעצמי נלפע"ד לפרש דברי הש"ס דבכורות הנ"ל באופן אחר ואגב יתיישב היטב קושית התוס' בש"ס חולין דף צ"ט בד"ה שאני ציר ע"ש שהניחו בתימה דהיכי מייתי ראי' מהטמאים לאסור ציר טריפה דהרי מדחזינן דצריך קרא גבי שרץ ובהמה טמאה נמי דרש לה בת"כ וכו' ודגים דליכא קרא לא אסור מדאורייתא וא"כ היכי שמעינן לאסור ציר טריפה מהטמאים. ונלפע"ד לחדש עפ"מ דאיתא בש"ס יבמות דף ח' דקאמר אליבא דעולא התם תינח היכא דנשא מת ואח"כ נשא חי דמגו דאשתרי איסור אשת אח אשתרי נמי איסור אחות אשה וכו' ורבא אמר שם ערוה גופה לא צריך קרא וכ' הר"י בתוס' דלרבא לא אמרינן הואיל ואשתרי גם בנשא מת ואח"כ נשא חי משום דרק גבי בעל קרי דשם טומאה אחת היא הוא דאמרינן הואיל ואשתרי וכו' אבל הכא בשני שמות לא אמרינן הואיל ואשתרי וע"ש ומעתה חזינן דהסוגיות חלוקות לענין שני שמות אי אמרינן בהו הואיל ואשתרי וכו' והשתא נחזי אנן גבי חלב טריפה בבהמה טהורה דאיכא למימר הואיל ואשתרי חלב זו כשנעשית חלב בהבהמה מאיסור אבמה"ח דשייך האיסור אבמה"ח רק בטהורה משא"כ בטמאה דליכא אבמה"ח ממילא אשתרי גם האיסור דטריפה עם האיסור אבמה"ח יחד וס"ד דצא יהיה נאסר מכלל הטמאים חלב טריפה דאדרבה דהוי ס"ד דתהי' שרי מכח הואיל ואשתרי החלב דטהורה מכלל האיסור אבמה"ח אשתרי נמי איסור טריפה והשתא י"ל דהכי פי' דברי הש"ס דבכורות דסד"א דחלב דבהמה טהורה שרי דטמאה נמי לישתרי לכן אצטריך הנך דרשא לאסור חלב טמאה דאי נמי דתימא לדחות דרק בחלב טהורה הוא דאקיל רחמנא להתירה מכלל האיסור אבמה"ח משום דשאני אבמה"ח דקיל דיש היתר לאיסורו בשחיטה וא"כ אין ללמוד ממנו קולא לענין חלב טמאה וכמו דקאמר הש"ס בחולין הנ"ל דטריפה לישתרי ולא תהיה אסורה מכלל הטמאים ומטעם דנימא הואיל ואשתרי כנ"ל והשתא היכי שמעינן מהטמאים הא דקיי"ל דחלב טריפה אסורה וא"כ ממ"נ אצטריך גמל לרבויי דא"נ דתימא דיש לומר דלטמאה לא אצטריך קרא דהוי בכלל הטמאים דלא הותרה מכלל כל שאר חלב טהורה כנ"ל מ"מ חלב דטריפה לישתרי ולמה קיי"ל דאסורה משום הטמאים והא בחלב טהורה טריפה הוי ס"ד אכתי למישרא חלבה מטעם דנימא הואיל ואשתרי ולכן שפיר אצטריך גמל ממ"נ באם אין ענין לטמאה תנהו ענין לטריפה לאסור חלב טריפה ולאשמעינן אתי קרא דגמל דהואיל וטריפה ואבמה"ח שני שמות הם דליכא למימר הואיל ואשתרי וכרבא ביבמות התם. והשתא לפי פי' דברי הש"ס דבכורות הנ"ל מיושב היטב קושיתינו דל"ק תו מההוא דחולין דקאמר דלא גמרינן קולא מיניה כיון דחידוש הוא וכנ"ל דהשתא לאו מטעם חידוש הוא דקאמר הש"ס דהוי הס"ד להתיר החלב ורק העיקר דקאמר מטעם דהוי הס"ד לומר דהואיל ואשתרי האיסור אבמה"ח אשתרי גם טריפה כחדא וא"ש מדלא אדכר הש"ס לשון חידוש גם למ"ד איבריה מתפרקין כמו דקאמר למ"ד דם נעכר ונעשה חלב:

ולפ"ד אלה מה ימתק כדבש בפינו לישב גם קושית התוס' דש"ס בכורות שם ד"ה רוטב שהקשו דל"ל הטמאים לאסור צירן ורוטבן וכו' תיפוק ליה ממשרת ליתן טעם כעיקר וכו' ולדברינו יתישב כמין חומר דהשתא אי לאו הטמאים דאי משום טעם כעיקר דממשרת ילפינן שפיר יש לומר דכיון דחזינן דחלב טהורה שרי הרי דחלב לאו בכלל טעם כעיקר חשוב דל"ה דומיא דמשרת ולכן התירה רחמנא ולא נאסרה מטעם טעם כעיקר של אבמה"ח והנה אם לענין חלב טמאה הוי ילפינן מדרשא דהגמל לאיסורא אבל גבי חלב דטריפה דל"ה מצינו למיסרה מכלל חלב טמאה דהוי אמינא גבי חלב טריפה שפיר אמרי' הואיל ואשתרי וכנ"ל לכן שפיר אצטריך הטמאים דהשתא גלי לן רחמנא דכלהו חלב טמאה וגם חלב טריפה אסורה וכנ"ל והשתא דילפינן מקרא דחלב טריפה ג"כ הוי בכלל דהטמאים שפיר אתי נמי דל"ק השתא קושית התוס' דחולין הנ"ל דשפיר אמרינן דגם ציר טריפה לא אצטריך קרא מיוחד ונאסר מכלל הטמאים וכמו שחלב טריפה אסורה מכללה אינו דין ציר טריפה והבן זה:

ויש ליישב בדרך זה גם קושית התוס' בחולין דף ס"ד בד"ה שאם ריקמה דכתבו התם דאצטריך בת היענה לאסור ביצת עוף טמא דס"ד דשרי דכל ביצה כי אבמה"ח דמי ושריא רחמנא ה"נ ל"ש וכו' והקשו כיון דביצת השרץ לא ילפי מביצת עוף טמא א"כ כש"כ ביצת טריפה ובריש ביצה משמע דביצת טריפה אסורה מדאורייתא מנ"ל דאסורה ולפ"ד הנ"ל יש לומר דכל עיקר דבת היענה אתי לביצת טריפה דלביצה טמאה לא אצטרך דלאו ס"ד הוי ללמוד מן ביצה טהורה להתירה משום די"ל דרק אבמה"ח שאני דיש היתר לאיסורו בשחיטה משא"כ טמאה ורק ביצת טריפה כיון דהוי הס"ד למימר הואיל ואשתרי בלידתה הביצה מהאיסור אבמה"ח אשתרי גם מהאיסור טריפה קמ"ל בת היענה באם אין ענין לטמאה דלא אצטריך קרא לאסור דבלא"ה כל היוצא מן הטמא טמא וע"ש בתוס' תנהו ענין לביצת טריפה וקמ"ל דל"ש הואיל ואשתרי דהוי טריפה ואבמה"ח שני שמות וכאמור. ומעתה אחר כל הצעה הנ"ל אף אנו נאמר גם כאן בנידון החלב של פרה זו המשתנת דם הא תינח לענין חלב טריפה שאמרנו דהיינו היכא שהאיסור טריפה הוי איסור מיוחד בפני עצמו הוא דאמרינן דאתי קרא לאשמועינן דלא אמרינן הואיל ואשתרי ומשום דאבמה"ח וטריפה ב' שמות הם ואולם נחזי אנן בהאי חלב של פרה המשתנת דם חי מחזיקין מאיסור אבמה"ח לאיסור טריפה ונמצא שע"י חזקה זו של איסור אבמה"ח מחזקינן לאסור הבהמה שנולדה בה ספק טריפה והשתא דכל עיקר איסורא דטריפה משום איסור אבמה"ח קאתי לכן שפיר שוב יש לדונם כמשם אחד ופשיטא דעדיפי מקרי ומצורע דדיינינן להו כמשם אחד כמש"כ התוס' שם ביבמות ולכן אמרינן שפיר הואיל ואשתרי האיסור אבמה"ח אל החלב אשתרי נמי אצלה האיסור טריפה שבא רק משם אבמה"ח ולכן שריא החלב:

אך הנה מלבד כל הנ"ל נ"ל לדון בהיתר החלב דהנה ברור דדברי הבל"י הא דמצריך בדיקת כיס השתן בשוורים המשתינים דם אף דאיכא הכא ס"ס ספק דלמא לא ניקב הכיס ואת"ל ניקב דלמא הלכה כהמכשירין נקיבת כיס השתן ודעת הרמ"א בסימן ק"י ס"ט גבי נשבר הגף דאיכא ס"ס ספק מחיים ספק לאחר שחיטה ואת"ל מחיים שמא לא ניקבה הריאה וכתב דאע"פ שיש לברר ע"י בדיקת הריאה אין לחוש הרי דבס"ס לא הוצרך הרמ"א בדיקה וע"ש בש"ך ואולם נראה דבהאי עובדא שלפנינו גם הרמ"א מודה דצריך לברר ע"י בדיקה והוא דנראה לי בדעת הג"ה בטעמא דלא מצריך לברר ע"י בדיקה בס"ס דנשבר הגף משום דבאמת כתב המג"א בא"ח סימן תל"ז סק"ד דהא דלא סמכינן אחזקה בבדיקת חמץ היכא דאיכא כא לברורי דל"ד להא דלא בדקינן אחר כל י"ח טריפות וסמכינן אחזקה דרק גבי י"ח טריפות דמעולם הוי בחזקת הרוב ולא הי' לה מעולם חזקת איסור משא"כ בחמץ דמעיקרא כל השנה הוי בחזקת חמץ הבית ל"מ חזקה של חזקת בדוק לענין דלא צריך לברורי במצוי וע"ש. ומעתה נלע"ד דרק בנשבר הגף דהוי ספק על הרעותא אם אתרעי כלל דדלמא אחר שחיטה נשתברה וכיון דהספק אם יש רעותא שפיר לא יצאה מחזקת הרוב דמעיקרא וכיון שלא יצאה הבהמה מחזקת הרוב שהיה לה קודם לכן לא צריכה בדיקה מדי דהוי אי"ח טריפות דלא הצריכו בדיקה אף דאיכא לברורי מטעם שלא יצאתה הבהמה מהרוב שלה ואולם בנ"ד שהרי הרעותא מחיים בהבהמ' זו לפנינו שמשתנת דם מחמת כים השתן שנתקלקל בודאי וא"כ כיון דיצאה הבהמה מכלל החזקה הראשונ' של רוב בהמות שהרי לפנינו שאתרעי זו ויצאתה מכלל הרוב והשתא אם דאיכא ס"ם לפנינו מ"מ לא מהני לענין דלא צריך לברורי במצוי דל"ד לי"ח טריפו' אלא די"ל לכאורה דה"נ ה"ל כמו הספק בהריעותא דדלמא מעלמא אתי הדם מחולי הבשר וכי"ב דל"ה רעותא כלל וכיון שכן גם בבהמה יש לומר דקאי בחזקתה של הרוב בהמות כשרות. אברא הא ליתא דאף ה"נ דלהוי רובא הא דדלמא מעלמא מבשר וכדומה אתי ואף א"נ דנימא דהוי הכיס השתן קרוב לומר טפי שהדם מכיס השתן אתי וקיי"ל בש"ם ב"ב דף כ"נ דרוב וקרוב הלך אחר הרוב. ואשר בדעתי לבאר כאן דברי הש"ס דהתם להלן אי"ה בשלהי התשובה וא"כ בודאי היכא למימר דטפי אתי מעלמא מהיכי דנימא דאתי מכיס השתן וכיון שכן לא יהיה צריך בדיקה. אברא הא ליתא לפ"ד הרמב"ן שם בב"ב דף כ"ד בהאי דקאמר הש"ס אבל ענבי ומצנעי דאפילו לר' חנינה דאית ליה רוב וקרוב הלך אחר הרוב מ"מ אסור משום דעבידי ודאי דמצנעי וכה"ג לאו קרוב בלחוד הוה דהוי אלא מקומה ממש היה וחזקה כאן נמצא וכאן הי' עכ"ל וה"כ ה"נ בנ"ד יש נומר דדמי חמש להתם דכיון דדם בהשתנה בכיס השתן מקומם ממש הוי וכאן נמצה וכאן הי' וגם דה"נ מצוי להיות בבהמה המשתנת דם רעותה בכיס השתן וכאשר עינינו רואות בכ"ע בפרה המשתנת דם וא"כ דיינינן לומר בודאי דהתם מכיס השתן בא ואתרעי בודאי כים השתן אלא שספק לנו אם הוי המכה או הנקב בהכיס מע"לע אם לה ואת"ל מע"לע דלמא הלכה כהמכשירין ולכן בס"ס כזו דיצאה הבהמה מכלל חזקת הרוב בהמות שפיר איכא למימר דגם הרמ"א מודה בזה דאמרינן כל היכא דאיכא לברורי מבררינן וכדברי הבל"י:

אלא שלפ"ז לכאורה גם כאן לענין החלב צריכין אנו נבאר הדבר דלמה לא ניחא דאיכא לברורי ע"י שחיטת הבהמה אם ניקב כים השתן אם לא והיכי שרינן להחלב שנ פרה המשתנת דם ונראה לבאר גם את זה בכחה דהיתרא הגלוי נגלה לעין כל דהחלב שריא והוא:

דהנה נודע דברי הב"ח הביאם הט"ז בה"ח סי' תל"ז סק"ג מה דקשיא לי' ע"ד הר"ן שכ' בביאור דברי הש"ס דריש פסחים דקאמר בעו מיני' חרב נחמן בר יצחק המשכיר בית להבירו בי"ד אחזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק ופריך מאי נ"ח נישיילי' ומשני דליתי' קמן דנשיילי' ופי' הדין דמהי נ"מ הם הוא בעיר אף אם יהי' חזקתו בדוק צריך לשאלו וע"ז הקשה הב"ח מנ"ל הא דלמא הא דפריך למאי נ"מ נשיילי' היינו בהיות בעל האיבעי' מסופק אם חזקתו בדוק או לא ולכן הקשה מאי תבעי לך ונשיילי' אבל לפ"ח דמסיק דחזקתו בדוק א"צ לשאלו וע"ז הקשה הט"ז וז"ל ולי נראה דאם הי' הפי' כן הי' צריך להורות לן התנא בעל האיבעי' דיש לו ספק ומש"ה צריך למשאלו' ע"ש ולפע"ד נראה בהבין דברי הב"ה דהכי כוונתו דלפי הס"ד של הש"ס דאף אי חזקתו בדוק מ"מ ל"ה עוד חזקה זו חזקה טובה ככל חזקות דעלמא כיון דלדעת הב"ח כל הבתים בחזקת חמץ של כל השנה עומדים והוי הס"ד דל"ה די בחזקה זו לחודא במקום דיכול לשאלו וצריך לשאלו דוקא ורק דהוי הספק לבעל האיבעי' אם חזקתו בדוק או אין חזקתו בדוק וע"ז פריך מאי כ"ח נשיילי' דאף אם חזקתו בדוק צריך לשאלו ומשני דליתא להאי דנשיילי' וע"ז רצה הש"ס לפשוט לה מההוא דהכל נאמנים וכו' דחזקתו בדוק ולפיכך ע"י אמירה דהני מועיל לענין דא"צ לשאול עוד דאי חזקתו בדוק לחודא הוי צריך לשאלו כפי' התוס' התם בהדיה אבל מ"מ בחזקה זו לחודא ל"ה סגי לן בלא השאלה או בלא אמירה דהני במקום שנוכל לקיימם אבל לפ"מ דמסיק הש"ס דאי חזקתו בדוק א"צ לאמירה דהני א"כ ממילא ש"מ דס"ל להש"ס לפי המסקנא דמועיל החזקה דחזקתו בדוק לחודא ככל חזקה דעלמא לענין דה"צ לשאלו וכדברי הב"ח מבואר היטב למעיין התם:

ומעתה לפי המתבאר בנ"ד דאיכא ס"ס דמטעם רוב דעדיפא מחזקה א"כ לא מבעיא לדברי הב"ח דכ' דהיכא דאיכא חזקה א"צ לשאלו דא"צ בדיקה אך גם לדהר"ן דכ' דגם באיכא חזקה צריך לשאלו מ"מ זהו רק אם הוא בעיר אבל בדליתא בעיר לאטרוחי להאי לבדוק הבית א"צ כמבואר התם גם לדעת הר"ן ומעתה ה"נ בנ"ד פשיטא דלא מטרחינן לי' לשחוט הבהמה ולבדוק כים השתן במקום דאיכא ס"ס וכן נמי מבואר באר היטב בהש"ך שם לענין הס"ס הנ"ל ואליבא דכ"ע דא"צ לבדוק רק כשהוא לפנינו ואין הפסד בדבר אבל בלאו הכי הין להחמיר ולכן גם כאן שאין לפנינו לבדוק לא צריך לשחוט ולבדוק ובפרט שכבר כתב הנו"בי שאין חשוב איכא לברורי רק כשיש לברר ב' הספקות וכאן דליכה לברר כ"א ספק אחד של ניקב כיס השתן א"צ בדיקה והחלב שרי:

ועוד נראה דבאמת גם הבל"י לא החמיר לבדוק רק לכתחלה אבל בדיעבד שרי כמו שכתבו האחרונים ועיין בפ"מג שגם הוא מקיל בדיעבר בלא בדק בהפ"מ וע"כ נראה דפשיטה דהחלב זו של פרה המשתנת דם שרי ואפי' לכתחלה דמדי דהוי אכל חלב דעלמא דשרי ואף דבהמה לאחר שחיטה צריך בדיקת הריאה על סרכות דשכיחי מ"מ החלב שרינן מחיים וע"כ דה"ט כיון דבדיעבד אם נאבדה הריאה כשירה א"כ מחיים לגבי החלב חשוב כמו בדיעבד נאבדה הריאה וכן מבואר ברש"י ז"ל להדיה הובא בהר"ן ז"ל בפרק קמא דחולין שכתב בטעמא דנאבדה הריאה כשירה בדיעבד מטעם דאתמול אכלנו מחלבה ועכשיו נחזיקנה בטריפה הרי מבואר כמש"כ דאף דלכתחלה צריך הריאה בדיקה מ"מ כיון דנאבדה הריאה כשירה החלב מחיים חשוב כמו נאבדה הריאה ולכן שפיר הוכיח רש"י ז"ל מהחלב מדשרינן למיכלה ע"כ דנאבדה הריאה כשירה בדיעבד הבהמה משום דזו החלב מחיים חשוב כנאבדה בדיעבד הריאה. וביחוד י"ל לפ"מ שכתבו התום בש"ס פסחים דף ל' בד"ה לשהינהו דכיון דהקדרות של חרם הך אם נימא דיהיו אסורין ואין להם תקנה זה חשוב דיעבד לענין היתר תשמישך לכתחלה וכן שם בדף כ"ו לענין זוז"ג דכתבו דאי ניחא חדש יותץ מפסיד התנור זה חשוב דיעבד וע"ש ומעתה ה"נ יש לומר כמן דמציכו בש"ס חולין דף ת' גבי סכין של ע"ז מותר לשחוט בה דמקלקל הוא ופי' רש"י דבחיי' היתה עומדת הבהמה לג' דברים וע"ש ובפרט כהן בפרה העומדת לחלבה א"כ אי נימא דנפסידנה ע"י שנימא לבדוק כיס השתן ע"י השחיטה של הבהמה א"כ אין לך דיעבד גדול מזה ופשיטא שאין להפסיד להבהמה ושרינן לחלבה לכתחלה. ולא עוד אלהא שאפי' לקנות הבהמה לכתחלה נראה דשרי וכדרך שמצינו שכתב הט"ז בסימן ק"ח סק"ד בשם הת"ח דמקילין לקנות מהעכו"ם דברים המבושלים בכליהם של עכו"ם שאב"י ואף דנו"ט לפגם לכתחל' אסור מ"מ לא חשוב הקניי' לכתחלה ולכן פשיטא דשרי לקנות הבהמה המשתנת דם לחלבה ואף לכתחלה ואין כאן בית מיחוש:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה