בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ
סימן כה
ובהיותי בזה בל אמנע להעלות מה דק"ל עוד ע"ד המהרי"ט שהבאתי לפ"מ שהוכיחו התוס' בחולין דף י"ד דהאי מתני' דהשוחט בשבת דמיירי בעוף כגון בר אווזא דרכיך וחזי לאומצא ועיין בכו"פ שהכריח ג"כ דמיירי בעוף ולפ"ז קשה למאי דבעי למוקמי הש"ס התם האי דשוחט בשבת דמיירי במזיד ור"מ הרי כיון דר"מ ס"ל בש"ס קולין דף ק"ב דאין אבמה"ח נוהג בעוף והשתא אי כר"מ אמאי יהי' שחיטת תו כשירה בשוחט בשבת הרי השתא לר"מ תקשה כנ"ל דלא יהי' השחיטה כשירה מטעם דנימא אי עביד לא מהני כיון דלר"מ ליכא תיקן אצל אבמה"ח בעוף ורק דמאי אמרת לר"מ דתיקן לענין איסור שאילו זבוח להוציאו מידי נבילה הרי השתא במה דתאמר לא מהני יתוקן האיסור שפיר כיון דהאיסור שאינו זבוח ס"ס נשאר במקומו גס אחר השחיטה וא"כ קשה אמאי והי' השחיטה כשירה בשבת לר"מ דניהו דמתחייב בנפשו משום דעבר אמימרא דרחמנא מ"מ השחיטה לא תהי' כשירה דאי עביד לא מהני והוא קושיא עצומה וכעת לא ראיתי מי שהעיר בזה עוד:
ולישב קושיא זו נראה אך טרם ראיתי לתרץ דברי רש"י ז"ל בש"ס פסחים דף ע"ג על האי דהשוחט חטאת בשבת בחוץ לע"ז דחייב שלש חטאות דפריך מאי תיקן ומשני דתיקן להוציא מידו אבמה"ח ופי' רש"י להוניא מידי אבמה"ח לבני נח ודבר רש"י ז"ל קשים להולמם דמ"ש לב"נ דנקט ומה חידש לן רש"י בזה דכתיב לב"נ דוקא ועוד דגם לגבי ישראל תיקן להאיסור אבמה"ח ועיי"ש במפורשים. ואמרתי דדברי רש"י ז"ל נכונו דהרי בש"ס חולין דף מ' ע"ב מוקי האי דהשוחט חטאת בשבת וכו' דמיירי בחטאת עוף והשתא לר"מ דס"ל דאין אבמה"ח נוהג בעוף לדידי' אכתי הוי קשה קושית הש"ס מאי תיקן דאין לומר דתיקן להוציא מידי אבמה"ח כיון דס"ל דאין אבמה"ח נוהג בעוף ולכן פי' רש"י שפיר דתיקן אצל ב"נ והיינו כיון דכתבו התוס' בחולין ד' ל"ג דגם לר"מ דאית לי' דאין אמה"ח נוהג בעוף מ"מ נוהג האיסור אבמה"ח בעוף גבי ב"נ לר"מ ומי איכא מידי דלישראל שרי ולנכרי אסור ל"ש כיון דאיכא בישראל איסור דשאינו זבוח עכ"פ וע"ש והשתא א"ש דשפוד משני הש"ס דתיקן משום אבמה"ח וגם לר"מ א"ש ובחטאת העוף דהתיקון הוי אצל בני נח דנוהג בהו האיסור אבמה"ח בעוף לר"מ זה נ"ל בכוונת דברי רש"י הנ"ל:
והשתא לפי הצעה זו אזדא קושייתו הנ"ל מה דק"ל בשוחט בשבת לפ"ד התוס' דמיירי בעוף לר"מ אמאי השחיטה כשירה כיון דליכא אבמה"ח בעוף והתיקון ל"ה רק לענין איסור דשאינו זבוח לחודא ונימא אי עביד ל"מ כיון דיתוקן האיסור שבת ע"י דנימא לא מהני וכנ"ל דז"א השתא כיון דס"ס לא יתוקן גם לר"מ האיסור אבמה"ח אצל הב"נ ע"ו דנימא אי עביד לא מהני לפי' רש"י הנ"ל שפי' דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לב"נ וכיון שלא יתוקן האיסור שבת אצל אבמה"ח ע"י דנימא לא מהני ס"ס לכן שפיר אמרינן אי עביד מהני וכדברי המהרי"ט הנ"ל וא"ש דהשחיטה כשירה בשוחט בשבת:
אך אולם דהא תינח לדברי התוס' דאבמה"ח נוהג בעוף לב"נ כנ"ל חבל לדעת הרמב"ם ז"ל שהבאתי דדעתו דאין ב"נ מוזהר על של עוף וא"כ לדידי' כיון דל"ש לר"מ דסבר אין אבמה"ח נוהג בעוף לומר דתיקן גם אצל ב"נ מהאיסור אבמה"ח כיון דליכא אבמה"ח לב"נ כלל בעוף תהדר קושיא לדוכתא אמאי יהי' השחיטה כשירה בשוחט בשבת לר"מ ונימא אי עביד לא מהני כיון דיתוקן האיסור שבת שפיר ע"י דנימא לא מהני כיון דס"ס האיסור דשאינו זבוח לחודא דאית בעוף בדוכתא קאי גם אחר השחיטה וכנ"ל וע"כ צ"ל דלהרמב"ם מוכרח תירוץ קמא של התוס' בחולין שם דמיירי מתני' דשוחט בשבת בעבר ומלחה דהשתא תו לא צריך למוקמי מתני' דמיירי בעוף דוקא וע"ש ואש"ה: