אור ברסלב
בשמים ראש סימן כד

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן כד

סימן כג

וגם הנה ביארתי בדרך משאי ומתני בעסקי הלכות אלו דברי רבינו הרמב"ם בפ"ב מה' שחיטה הלכה ב' שכתב בזה"ל אבל השוחט חולין בעזרה וכו' ואסור בהנאה וכו' והשוחט ונמצא טריפה וכו' בעזרה הרי אלו מותרין בהנאה ע"כ וע"ש בכ"מ שכתב ע"ד רבינו וז"ל בפרק האיש מקדש משמע דלא מתסר בהנאה אלא בשוחט דומיא דוזבחת וכל הני לאו שחיטה נינהו ומה שכתב דה"ה לשוחט ונמצא טריפה בס"פ האיש מקדש ובפרק כיסוי הדם תניא השוחט את הטריפה וכן השוחט ונמצאת טריפה זה וזה חולין בעזרה ר"ש מתיר בהנאה וחכמים אוסרים ופסק כר"ש וצריך טעם למה עכ"ל והקשו עוד ע"ד רבינו דהרי רבינו פסק בכ"ד דשחיטה שאינה ראוי' שמה שחיטה והיכי פסק כר"ש דמתיר בהנאה וע"ש בכ"מ הלכה ג' שכתב דדעת רבינו דחולין שנשחטה בעזרה דאורייתא ומעתה נאמר בביאור דברי רבינו דפ"ב מה' שחיטה הנ"ל דהנה ראיתי מקשים דלמ"ד חולין שנשחטה בעזרה דאורייתא אמאי לא אמרינן א"ע לא מהני כיון דהשחיטה אסורה מן התורה ואולם דיש לומר דא"ש דהרי כיון דכ' רחמנא קרא דאותו לאסור חולין שנשחטה בעזרה בהנאה הרי דגלי לן רחמנא בהא דמהני השחיטה דאי לאו הכי ל"ה נאסר בהנאה חולין שנשחטה בעזרה וגם הקשה המקנה בקידושין דף נ"ז לענין המקדש בחולין שנשחטה בעזרה דקאמר מנא הני מילי א"ר יוחנן משום ר"מ אמרה תורה שחוט לו בשלי ושלך בשלך מה שלי בשלך אסור אף שלך בשלי אסור ובש"ס פסחים דף כ"ב קאמר ור"מ אותו אתה משליך לכלב ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטה בעזרה ע"ש והשתא תרי קראי לר"מ ל"ל לחולין שנשחטה בעזרה לאסור בהנאה אך נראה לפע"ד דהנה איתא בש"ס כריתות דף י"ד דר"מ אית ליה איסור מוסיף וע"ש בפי' המשניות להרמב"ם מה שייעד בנקודה נפלאה לענין בב"ח דלא חשיב בב"ח איסור מוסיף על חלב מצד איסור הנאה כיון דהאיסור הנאה הוי רק מחמת האיסור אכילה וכיון דלא חל ממילא דליכא אה"נ על בב"ח וע"ש והשתא א"ש דהרי הש"ס קמדחה בקידושין שם להאי לימוד דשלי בשלך מה לשחיטה חוץ שכן כרת וכו' ורק מסיק דמאותו ילפינן אה"נ לחולין שנשחטה בעזרה ומעתה א"ש דאי לאו אותו ורק משלי בשלך וכו' לחודא הוי מצי לדחות שכן כרת וכו' ואצטרך גם אותו לר"מ דמאותו ילפינן נמי לר"מ דהרי הש"ס לא מדחה להא דר"מ לגמרי דהרי ר"מ יליף משלי בשלך ורק דאביי מוקי לה נמי דמאותו יליף והיינו דע"כ לר"מ דילפינן גם מאותו לפי דאי משלי בשלך לחודא הוי מצי לדחוי' מה שלי בשלך שכן כרת והש"ס דפסחים התם קאי אליבא דמסקנא דבקידושין ולכן קאמר ור"מ אותו אתה משליך וכו' ואי אתה משליך לכלב חולין שנשחטה בעזרה והיינו שגם ר"מ למד מאותו כדמסיק אביי כן נראה להדיא מבואר מרברי הש"ס אלא דאכתי קשה דאי מאותו יליף ר"מ ל"ל הלימוד דמה שלי בשלך לאסור בהנאה חולין שנשחטה בעזרה הרי מאותו לחודא ידעינן לר"מ הא דאסור בהנאה:

ונראה לישב דנראה לי דאי מאותו לחודא הוי הפי' הכי דכתיב בטריפה לא תאכלו דהוי משמע א' איסור אכילה ואחד איסור הנאה דאתי אותו לאורי' על זה דלא תאכלו א' איסור אכילה וא' איסור הנאה במשמע כר"א לר"י וכן לר"מ דדרש אותו לחולין שנשחטה בעזרה לאסור בהנאה והיינו דה"פ דרק בלשון אכילה דלא תאכלו דכתיב בטריפה היא דשרי בהנאה כנאמר אצלו לכלב תשליכון אבל לשון אכילה דוזבחת ואכלת דכתיב לחולין שנשחטה בעזרה דמשמע נמי איסור הנאה על הא הוא דאתי אותו לאורי' לר"מ דאי לאו אותו ל"ה משמע מוזבחת ואכלת א' איסור אכילה ואחד איסור הנאה וע"ש בפי' רש"י כן הוי הפי' דהש"ס כנראה למעיין. והשתא לפ"ד רבינו בפי' המשנה בכריתות הנ"ל אי מאותו לחודא הרי בטריפה חולין שנשחטה בעזרה הוי שרי בהנאה גם לר"מ אף דר"מ ס"ל בחולין דף פ"ה דשחיטה שא"ר שמה שחיטה מ"מ כיון דאמרינן אין איסור חל על איסור וכיון דאיסור אכילת חולין שנשחטה בעזרה לא חייל על איסור טריפה ממילא דליכא איסור קנאה ול"ש איסור מוסיף להרמב"ם כיון דכל האה"נ רק ע"י שנאסר באכילה הוי אתי והשתא אצטריך דרשה דמה שלי בשלך ללימוד מיוחד עוד לאיסור הנאה לבד מאותו ולענין טריפה חולין בעזרה דיאסר בהנאה משום איסור מוסיף דהוי השתא האה"נ איסור מוסיף שפיר על טריפה לר"מ ואסור בהנאה כיון דלאו מחמת האיסור אכילה קאתי השתא האה"נ כדילפינן משלי בשלך לאה"נ ביחוד ולפ"ז הוי חכמים דר"ש דאוסרים טריפה שנשחטה בעזרה בהנאה ר"מ וכמו דקאמר הש"ס בחולין דף פ"ה ראה רבי דבריו של ר"מ באותו ואת בנו ושנאו בלשון חכמים כדתנן החם ר"ש פוטר וחכמים מחייבים וחכמים היינו ר"מ דס"ל שחיטה שא"ר שמה שחיטה וע"ש ולכן א"ש דחכמים דהיינו ר"מ דאוסרים טריפה שנשחטה בעזרה בהנאה דשחיטה שאינה ראויה שמה שחיטה וגם דהוי איסור מוסיף האה"נ דחולין שנשחטה בעזרה על טריפה כנ"ל ור"ש דמתיר בהנאה ניהו שמספקו להתוס' בקידושין ושקלי וטרי דר"ש אית ליה איסור מוסיף עכ"פ כיון דס"ל דשחיטה שאינה ראויה ל"ש שחיטה לכן מתיר בהנאה. ומעתה דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דפ"ב מה' שחיטה מחוורים בעיני דניהו דאית להרמב"ם דשחיטה שא"ר שמה שחיטה כחכמים דהתם מ"מ כיון דמבואר בהדיא בפי' המשנה בקידושין שם דף נ"ח דלית להרמב"ם כלל הך דרשה דמה שלי בשלך ורק מאותו לחודא כמבואר התם בדבריו להדיא ומעתה אי אפשר לחול האיפור חולין שנשחטה בעזרה דל"ה איסור מוסיף כיון דהאיסור הנאה רק מחמת והאיסור אכילה קאתי על האיסור טריפה ולכן שפיר פסק דמותר בהנאה:

ומעתה אחר כל החזון הזה יתיישב הטיב הך קושיא שיערנו למעלה בההוא דזבחים דף ע"ד דלהכי לא מצי הש"ס למוקמי כגון שנתערב נפילה בהזבחים דשגרינא כיון דנלפע"ד דאין לזבוח הזבחים דשגרינא בעזרה מטעם שאבאר דהרי באמת הא דשגרינא שרי הוי מטעם דמוקמינן לה אחזקת כשרות כמבואר בש"ך ס"ן ביו"ד שהבאתי ומעתה לפי הכלל דלא נשחטה בחזקת איסור שאינו זבוח עומדת וכו' ומעתה כשימצא הני זבחים שאמרנו דשגריני הוי דהוי טריפה הרי כיון דס"ל דשחיטה שא"ר שמה שחיטה ושפיר איכא בטריפה ששוחט איסור דהקריבהו נא לפחתך כנ"ל וכיון שכן אי עביד ל"מ השחיטה וא"כ הרי הוי הספק בשחיטה דאמרינן דבחזקת איסור דשא"ז עומדת עד שיודע לך במה נשחטה וכדקאי הש"ס ביצה באיבעייא דלא אפשיטא לחומרא לענין יו"ט וה"ה כאן והוי אסור לשחוט שגרינא בעזרה משום לתא דהקריבהו נא לפחתך והלכך לא מצי הש"ס למוקמי בהכי כגון שנתערב נפילה בשגריני כנ"ל: ועוד יש לומר ביישוב קושיא הנ"ל בההוא דזבחים ואקדים מה שהקדמתי ביישוב קושית הצאן קדשים מובא בספר אור חדש לש"ס פסחים דף פ"ה שהקשה על הא דכתבו התוס' בש"ס זבחים דף ס"ו דלמאן דס"ל ולא יבדיל בחטאת עוף פירושו דא"צ להבדיל והקשו שם התוס' דבשארי לאוין נמי נימא הכי דפירושם דא"צ ותירצו דהתם לא צריך קרא להכי דמהיכי תיתא דהוי אמינא דמחויב לעשות הלאו ההוא דאצטריך למעוטי שא"צ ולכן הקשה הצאן קדשים דלפ"מ דילפינן דאזלינן בתר רובא מפסח דלמא ניקב קרום של מוח ולבדוק אינו יכול דכתיב ועצם לא תשברו בו דהתם קשה מנלן דועצם לא תשברו בו פי' לאיסורא דלמא פירושו דא"צ לשבור בו עצם דהוי אמינא דמחויב וצריך לשבור ולבדוק דלמא ניקב קרום של מוח קמ"ל דא"צ דאזלינן בתר רובא ואמרתי ביישוב קושית הצאן קדשים עפ"מ דידוע מה שכתבו באחרונים בישוב הקושיא על הרמב"ם דפסק דספיקא דאורייתא מן התורה לקולא והק' דא"כ היכי ילפינן דאזלינן בתר רובא מקרבנות דלמא לעולם דלא אזלינן בתר רובא ורק מטעם ספק דספיקן להקל היא דכשרים הקרבנות כתבו דרק דברי הרמב"ם ז"ל אמורים לענין איסורין שאסרה התורה היא דספיק להקל משום דרק ודאי אמר רחמנא לאסור איסור ואדי ולא ספק דספק לא אסרה רחמנא ולכן פסק דספר איסור תורה לקולא מה"ת וכמו כן לענין הקרבנות אמרינן דקרבן כשר ודאי אמר רחמנא להביא אבל לא ספק דהבאת קרבן מספק ל"ש קרבן דקרבן ואדי אמר רחמנא ולא ספק דבכל מקום לא אמרה רחמנא רק על הודאי ולא על הספק ולכן א"ש גבי קרבנות דלכן בקרבנות אי לאו משום רוב ורק מספק ל"ה כשרים הקרבנות דאזלינן בתר רובא ועיין בחו"ד בבית הספק אבל דלפע"ד עדיין איכא למידק לפמש"כ הרא"ש מובא בש"מ בריש ב"מ לענין עשירי ודאי אמר רחמנא ולא עשירי ספק לתרץ הא דלא אמרינן התם כל דפריש וכו' משום דהרוב נמי חשיב ספק ולאו עשירי ודאי הוי עכ"פ וע"ש והשתא קשה לדברי רבינו הנ"ל אכתי היכי כתבה רחמנא קרבנות על החוב דהרי כיון דרק קרבן ודאי אמר רחמנא ולא ספק וכיון דהרוב נמי חשיב ספק ולא ודאי א"ב גם בחר רובא ל"ה לן למיזל בקרבנות ורק דאחר העיון קל הא ליחא דהחילוק מבואר דשפיר אמרה תורה להקריב קרבן משום הרוב דרק אי משכחת בשום פנים אופן ודאי כמו גבי עשירי ודאי ולא עשירי ספק היא דאמרינן דגם הרוב לא חשיב ודאי דהוי ספק עכ"פ במקום הודאי ולאו עשירי ודאי חשיב הרוב משא"כ בקרבנות כיון דלא משכחתבהו אופן הודאי טפי מהרוב אצל בני אדם לכן ע"כ דחשיב הרוב כמו הודאי אצל התודה דע"כ על הרוב היא דכתבה רחמנא להביא קרבנות ודאזלינן בתר רובא שפיר:

ובזה אמרתי מיושב קושית בעל הקצה"ח בשב שמעתתא שהקשה ג"כ על הרא"ש דכיון דאמרינן בקידושין דממזר ודאי אמר רחמנא ולא ספק א"כ להרא"ש קשיא דהיכי משכחת קהל ודאי דנאסר הממזר לבא בקהל לו דלמא לאו אביו הוי הקהל וגם הוא ספק ממזר ואי משום הרוב דרוב בעילות אחר הבעל הרי בממזר כיון דרק ודאי אמר רחמנא אי אפשר למיזל נמי אחר הרוב כיון דהרוב נמי הוי רק ספק ולא ודאי. ולדברינו א"ש ולק"מ דהשתא דלא משכחת בשום פנים קהל ודאי טפי מן הרוב הרי דע"כ דעל הרוב צותה רחמנא הלאו דלא יבא בקהל ולא דמי לעשירי ודאי וכנ"ל:

והשתא א"ש נמי דלא קשה קושית הצ"ק דהשתא תו ליכא למימר לשמא הוי הפי' בלאו דועצם לא תשברו בו פירושו דא"צ לשבור דהוי אמינא דצריך לשבור ולבדוק דהשתא ליכא למימר הכי כיון דאמרת רק דרשאי לשבור א"כ הרי משכחת עכ"פ בשום פנים ואדי ליכא למסמך על הרוב לומר דא"צ לשבור כיון דנימא דהתורה רק על הודאי היא דכתבה להביא קרבן פסח בהכרח וע"י בדיקה דהוי ודאו ולא לסמוך על הרוב במקום ודאי דמשכחת הרי קרבן ודאי אמר רחמנא ולא ספק:

והשתא לפ"ד מיושב נכון הקושיא הנ"ל בההוא דזבחים דאין להתיר לזבוח שגרינא בעזרה דהיתרא דשגרינא היא רק מטעם חזקה וכנ"ל וא"כ במקום שבידינו להקריב קרבן הודאי לנו טפי דהיינו קרבן שאין לו שום רעותא לפנינו וא"כ בודאי דרק קרבן ודאי אמר רחמנא להביא ולא ספק ובואדי דאסור להקריב בעזרה שגרינא נמי משום הקריבהו נא לפחתך ובעינין רק קרבן שודאי אין לו רעותא לפנינו ואי לאו אסור לשחוט בעזרה משום איסור זה דהקריבהו נא לפחתך דכיון דודאי א"ר ולא ספק הרי זו בחזקת ספק טריפה לפנינו ואסור לשחטה בעזרה כפי' רש"י שם בש"ס זבחים כנ"ל:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה