אור ברסלב
בשמים ראש סימן כג

בשמים ראש· רבי שאול הלוי איש הורוויץ

סימן כג

סימן כב

והנה גם בדרך העברה ועיוני בזה הענין נתתי את לבי לענות את דברי רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ב מה' יו"ט הלכה ד' וז"ל הרמב"ם שם בהמת חולין שנפלה מן הגג ועמדה מעל"ע והרי הוא צריכה בדיקה שוחטין אותה ביו"ט ותבדק אפשר שתמצא כשירה ותאכל עכ"ל. ותמהו על דברי רבינו דכיון דבש"ס ביצה בפ' המביא הנ"ל הוי בעיא דלא אפשיטא אמאי פסק רבינו לקולא וכן קשה ע"ד הט"ו בסימן תצ"ח ס"ח בההוא דעוף הנדרס כיון דקאי הש"ס בהאיבעיא דלא אפשיטא דפסק נמי להקל דמותר לשחטה ביו"ט ואמאי והנה בעל המג"א שם ביאר הדברים דהוא מטעם דמוקמינן לה אחזקת כשרות מש"ה היא דשרינן לה לשחטה ביו"ט וע"ש אך דלפ"ז תקשה דמאי קמבעיא להש"ס בביצה הנ"ל דהרי בודאי שרי דמוקמינן אחזקת כשרות ומ"ש ביו"ט דיהא אסור ועוד דקשה בעיני הלשון של הש"ס מהו להחזיק רעותא ביו"ט דנקט דמשמע דיותר יש להחמיר ביו"ט ואמאי ולכן הרימותי את ידי לפרש שיחתי כאשר יפרש השוחה לשחות ולבאר וללבן וליישב הכל על נכון בס"ד והיא:

דהנה העירותי ביישוב דברי רבינו הרמב"ם ז"ל דתמוהים טובא בפ"ד מה' מאכלות אסורות הלכה ה' שכתב וז"ל תלש אבמה"ח ונטרפה בנטילתו ואכלה חייב שתים משום אבר מן החי ומשום טריפה שהרי שני האסורין באין בבת אחת וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים משום אבר מן החי ומשום חלב עכ"ל וע"ש בלח"מ שהקשה על רבינו הנ"ל קושיות חזקות דהרי כיון דרבינו סובר דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת מדכתיב ונטרפה בנטילתו דמשמע הא אם הייתה טריפה מקודם אינו חייב שתים דלא אתי איסור אבר מן החי וחייל אאיסור טריפה הקדים וגלל כן הצריך לומר דנטרפה בנטילתו דוקא כדי שיהיה ב' האסורין באין כאחד הרי משמע להדיא דס"ל דלאו לאברים עומדת דהשתא באו האיסור אבר מן החי עם האיסור טריפה בנטילתו שני כאחד והשתא קשה בהאי דתלש חלב מן החי אמאי כתב דחייב שתים היכי אתי האיסור אבר מן החי וחייל אאיסור חלב הקדים וכן קשה נמי במה דכתב תלש חלב מן הטריפה ואכלה לוקה שלש היכי אתי האיסור אבר מן החי וחייל אאיסור טריפה וחלב הקודמים וכו' וע"ש:

ולחומר הנושא שתי מעייני בדברי רבינו אריכתם להצמיח ולהאיר עיני חכמים בהלכה זו והיא דהנה ראיתי עוד שתמה ע"ד רבינו אלו בעל הפר"ח מובא בספר שער המלך פרק י"ז מה' א"ב הלכה ה' בד"ה כתב רבינו בזה"ל תלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו חייב שתים משום אבר מן החי ומשום טריפה שהרי ב' האסורין באין כא' וע"ז הקשה הפר"ח דהרי רבינו הרמב"ם ז"ל פוסק בפי"ז מה' א"ב כמ"ד איסור חל על איסור באיסור מוסיף ואבר מן החי ה"ל איסור מוסיף שמעיקרא לא נאסר לב"נ והשתא אתוסיף על החתיכה איסור אצל ב"נ וכיון שכן קשה דלמה כתב ונטרפה בנטילתו דמשמע הא אם הייתה טריפה מקודם ל"ה אתי האיסור אבמה"ח וחייל על איסור טריפה ואמאי והא ה"ל איסור מוסיף ועוד שהרי הוא בעצמו כתב אח"ז התולש חלב מן החי לוקה שתים אלמא דאתי איסור אבר מן החי וחייל על איסור החלב הקדים וכו' וע"ש:

ואנהירנא לעיינין בנקודה נפלאה ואשר בזה הוסרו כל התלונות מעל דברי רבינו והיא דהרמב"ם ז"ל בלשונו הזהב בקיצור כל הני דיני דאיסור חל על איסור אתי לאשמעינן דבת אחת ודאיסור מוסיף ואתה שים עיניך וראה הא גופא שכתב דתלש אבר מן החי ונטרפה בנטילתו דחייב שתים והיינו לפי שבאו בבת אחת דוקא דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת אית לרבינו וכנ"ל הרי לעיניך דרק בגוונא דל"ש איסור מוסיף כתב הרמב"ם דין זה דבת אחת וכן אידך דין איסור מוסיף גם בגוונא דל"ש ביה משום איסור בת אחת והיינו לפי דידוע לנו דדעת רבינו הרמב"ם ז"ל בפ"ט מה' מלכים דב"נ אינו מצווה על האיסור אבר מן החי של העוף וכתב בשו"ת אמונת שמואל בפי' דברי רבינו דסובר דאין ב"נ מוזהר עלי' כלל והאי דכתב ואינו נהרג עלי' לפי שב"נ אזהרתן זו מיתתן והשתא שפיר בעוף דלא שייך איסור מוסיף כיון דלא נאסר האבמה"ח של העוף לב"נ שפיר מצא רבינו דינא דאיסור בת אחת וכתב דין זה דתלש אבר ונטרפה בנטילתו בעוף דוקא וחייב שתים רק משום דהוי איסור בת אחת דלרבינו משום איסור בת אחת לחודא שלא יהיה ביה חלות בלא"ה משום איסור מוסיף לא מצא כי אם בעוף דל"ש ביה איסור מוסיף גבי עוף לדעת רבינו וכנ"ל והשתא א"ש דשפיר תיכף בתר האי דינא חידש רבינו גם דין דאיסור מוסיף וכתב וכן התולש חלב מן החי ואכלו לוקה שתים והיינו כיון דהא דתולש חלב מן החי נשמע ממילא דמיירי רק בבהמה כיון דאיסור חלב ל"ש רק בבהמה ולא בעוף בההוא דינא דאבמה"ח על חלב דל"ש ביה איסור בת אחת דחלב בודאי מעיקרא אתי דלאו לאברים עומדת כנ"ל בהאי היא דאשמעינן דינא דאיסור מוסיף דחל האיסור אבמה"ח על חלב משום דהוי איסור מוסיף אבר מן החי על איסור החלב דכיון דע"כ מיירי בבהמה ובבהמה דנאסר האבמה"ח גם אצל ב"נ שפיר ה"ל האבמה"ח על החלב איסור מוסיף וחייל ולכן שפיר היא דמחייב שתים כן נ"ל ברה בעיני כשמש ודברי רבינו קלירין לעינים:

והנה גם זאת מודעת בשערי בינה מה שהקשו על האי דשוחט בשבת אמאי יהיה שחיטתו כשירה דנימא כל מלתא דאמר רחמנא לא תעביד אי עביד לא מהני ולא יהיה השחיטה שחיטה וכי תירץ המהרי"ט ז"ל דרק היכא אמרינן אי עביד לא מהני רק היכא דאי נימא לא מהני אזי יתוקן האיסור שפיר אמרינן דאי עביד לא מהני ויתוקן איסורו משא"כ גבי שוחט בשבת דעיקר איסורו היא משום דתיקן להוציא מידי אבר מן החי כמבואר בהש"ס וא"כ מאי אהני לן הא דנימא אי עביד לא מהני הרי ס"ס איסורא דעבד עבד דהרי תיקן מ"מ האיסור אבר מן החי בשחיטתו וכיון דליכא תיקון האיסור ע"י דנימא אי עביד ל"מ בכה"ג אמרינן אי עביד מהני ומש"ה שחיטתו כשירה גבי שוחט בשבת. והנה גם זה כלל גדול בידינו מהש"ס חולין דאמרינן דבהמה בחייה בחזקת איסור עומדות והיינו בחזקת איסור שאינו זבוח כמש"כ התוס' בביצה כ"ה וגם עיין ברמב"ם ז"ל בריש ה"ש דס"ל כדעת התוס' דאיכא איסור עשה דשאינו זבוח אבהמה בחיי' והשתא דאמרינן דבהמה בחיי' בחזקת איסור שאינו זבוח עומדת עד שיודע לך במה נשחטה נשחטה בחזקת היתר עומדת עד שיודע לך במה נטרפה. וגם נחזה אנן לדעת רבינו הרמב"ם דקים ליה דבהמה בחיי' לאו לאברים עומדת בעוף שנטרפה מעיקרא מקודם תלישה כיון דבעוף כתבנו לדעת רבינו לית בעוף משום איסור מוסיף מטעם דל"ש לומר דנתוסף האיסור אבמה"ח לב"נ כיון דב"נ אינו מצווה על האבמה"ח של עוף והשתא לדעת רבינו לא מצי האיסור אבמה"ח לחול על האיסור טריפה הקדים בעוף:

ומעתה נפן לענינינו בהאי עוף הנדרס דקאיירינן אם ימצא אח"כ שהייתה טריפה ניהו דל"ש כאן דתיקן להוציא מידי אבמה"ח לדעת רבינו דלאו לאברים עומדת ולא מצי חייל האיסור אבמה"ח על האיסור טריפה בעוף דל"ה איסור מוסיף אך מ"מ יהי' בי' משום איסור מלאכת יו"ט במאי דתיקן להוציא מידי איסור דשאינו זבוח הקדים וכבר נתבאר אצלי דהרמב"ם ז"ל ס"ל דאיסור לאו חל על איסור דשאינו זבוח ועיין פמ"ג ביו"ד בפתיחה לה' שחיטה ואשר עפ"ז ישבתי לנכון קושית הריצב"א בתוס' שבועות דף כ"ד ע"ש וכיון דחייל האיסור טריפה על האיסור עשה דשאינו זבוח א"כ כל עיקר מלאכת יו"ט דשלא לצורך לא יהיה בהאי עוף שימצא טריפה רק במאי דתיקן להוציאו מידי האיסור דשאינו זבוח ורק השתא אי משום האיסור שאינו זבוח לחודא דתיקן בשחיטתו שוב שייך לומר גבה כל מלתא דא"ר לא תעביד אעל"ה דהשתא במה דנימא אי עביד ל"מ ולא יהיה השחיטה שחיטה ואיכא האיסור דשאינו זבוח הרי נתקן שפיר האיסור מלאכת יו"ט לגמרי ע"י דאמרינן אי עביד ל"מ ובכה"ג שוב שפיר אמרינן אי עביד ל"מ וכדברי המהרי"ט הנ"ל ול"ה השחיטה שחיטה ורק דעבר אמימרא דרחמנא כדאיתא בריש תמורה והשתא לפי הצעה זו א"ש הטיב דהשתא שפיר הש"ס בביצה דמיירי בעוף הנדרס שפיר קמבעיא לה למ"ד לאו לאברים עומדת וכדס"ל להרמב"ם שפיר וכנ"ל מהו לשחטה ביו"ט מי מחזקינן רעותא ביו"ט או לאו והיינו דה"פ דברי הש"ס דניהו דאיכא לאוקמה אחזקת כשרות וכדברי המג"א הנ"ל מ"מ קמבעיא להש"ס שפיר ביו"ט מהו להחזיק רעותא והיינו דלפי שהקדמנו דניהו דבהעוף לדעת הרמב"ם ליכא האיסור של האבמה"ח מ"מ כיון דהאיסור שאינו זבוח איכא ובחיי' בחזקת האיסור דשאינו זבוח עמדה דבעינן עד שיודע לך ברור במה נשחטה ואי לאו ל"ה השחיטה שחיטה והכא כיון דאיכא ספק טריפה דהוי ממילא נמי ספק על השחיטה מחמתה כיון דאי אתילד דהוי העוף טריפה הרי הוי השחיטה מלאכה שלא לצורך יו"ט במאי דתיקן להאיסור דשאינו זבוח ואמרינן אי עביד לא מהני ול"ה השחיטה שחיטה בהיות העוף טריפה כיון דאצל האיסור דשא"ז ותיקן האיסור מלאכת יו"ט ע"י דנימא לא מהני דבכה"ג בודאי דאמרינן אי עביד לא מהני וכנ"ל וכיון שכן הרי כיון דהוי העוף ספק טריפה הרי ה"ל מעיקרא גם ספק בהשחיטה גופה והיכי מצי לשחוט ביו"ט ולכן שפיר קמבעיא להש"ס מהו להחזיק רעותא ביו"ט והיינו דכל ענין דנחזיק רעותא הוי רק מצד מלאכת יו"ט או אינו כיון דלענין איסור טריפה מוקמינן לה אחזקת היתר ומחזקינן להעוף בחזקת כשרות א"כ ממילא נמי דשרי לשחוט ביו"ט ואין לנו להחזיק רעותא ביו"ט. והשתא א"ש דברי רבינו הרמב"ם דשפיר פסק להלכה רק בבהמה שנפלה מהגג דל"ש התם אי עביד ל"מ ע"י איסור מלאכת יו"ט כיון דגבי בהמה שפיר חייל האיסור אבמה"ח על הטריפה כשימצא שהוי הבהמה טריפה ואיכא תיקון מלאכת יו"ט נמי במאי דתיקן להוציאה מידי אבר מן החי כשיתלש האבר ממנה דתו ליכא בי' משום איסור אבמה"ח וכיון דלגבי איסור אבמה"ח דלא יתוקן במה דנימא אי עביד ל"מ דס"ס איסורא דעבד עבד ועשה האיסור מלאכת השחיטה ביו"ט שלא לצורך כיון דתאיסור אבמה"ח נתקן מ"מ אף גם אי נימא דלא מהני השחיטה הרי איסור אבמה"ח פקע ממנה ע"י השחיטה וכיון שכן שלא יתוקן ע"י דנימא אי עביד לא מהנו האיסור מלאכת יו"ט בודאי דאמרינן אי עביד מהני ותו ליכא שום צד ספק לן על השחיטה דגם כשימצא שהי' הבהמה טריפה והוי השחיטה שלא לצורך יו"ט מ"מ השחיטה שחיטה וכיון דליכא ספק בשחיטה בודאי דאמרינן אוקמה אחזקת כשרות שלה וכדברי המג"א הנ"ל וניהו דלגבי עוף הנדרס קאי הש"ס באיבעיא דלא אפשיטא אבל גבי בהמה דל"ש האיבעיא זו להחזיק רעיתא משום יו"ט וכנ"ל בודאי פשיטא דאמרינן דכיון דמוקמינן לה אחזקת כשרות דשרי לשחטה ביו"ט אך דברי הט"ו דפסק דגם בעוף הנדרס נמי שרי לשחטה ביו"ט אף דהש"ס דביצה קאי באיבעיא ולא אפשיטא בעוף אך נראה דהרי כתבנו דהש"ס קמבעיא רק אליבא דמ"ד לאו לאברים עומדת וכיון דלדעת הרמב"ם דפסק נמי הכיר וכן פסק דבעוף דלא מצי חייל האבמה"ח על האיסו"ת טרופה דס"ל דלא נאסר לב"נ אבמה"ח של עוף תיקן איסור מוסיף ולכן שפיר קמבעיא להש"ס רק משום זול האיסור דשאינו זבוח דשייך בי' אי עביד ל"מ היא דאיכא למיבעי כיון דיש לומר דהוי ספק בשחיטה וכיון דבחיי' בחזקת איסור עומדת יהי' אסור לשחטה ביו"ט וכיון דהש"ס קחי בהאיבעיא דלא אפשיטא יהי' אסור להרמב"ם בעוף וא"ש הא דלא כתב הרמב"ם דשרי לשחוט ביו"ט רק בבהמה כנ"ל אבל כיון דיש לומר דדעת הט"ו לפסוק כמ"ד לאברים עומדת ומעתה כיון דהוי גם בהעוף האיסור אבמה"ח מקודם לכן כשימצא טריפה לאחר השחיטה דקאתי החיסור טרפה וחייל הרי אצל האיסור אבמה"ח דל"ש אי עביד ל"מ כיון שלא יתוקן האיסור מלאכת יו"ט ע"י דאמרינן אי עביד ל"מ ול"ה ספק בשחיטה בודאי דליכא שום ספק דאמרינן אוקמה אחזקתה דכשרות כדברי המג"א הנ"ל ולכן א"ש להט"ו דשרי לשחוט ביום אפי' בעוף כנ"ל ומעתה לפ"ד אזדא קושית השאגת ארי' שהקשה שם בסימן ס"ד על הא דבעי הש"ס ביצה הנ"ל מהו להחזיק רעותא ביו"ט וכו' ולא אפשיטא דשפיר מצינו למפשט לה מן הדא דחולין על הא דאמר ר"נ בית הרחם אין בו משום ריסוק איברים וקאמר הש"ס ת"ש ושוין שאם נולד הוא ומומו עמו שזה מן המוכן ודחי הש"ס הכא במאי עסקינן כגון שהפריס ע"ג קרקע ופי' רש"י ננערה לעמוד ומעתה קשה הרי גם בעמדה צריך בדיקה ואי ס"ד דמחזקינן רעותא ביו"ט אכתי קשה אמאי יהא מותר לשחטו ביו"ט וע"ש ולפ"ד הנ"ל לק"מ כיון שביארנו דהש"ס דביצה בעי רק בעוף דליכא משום איסור מוסיף שפיר שייך למבעי הא מהו להחזיק רעותא ביו"ט ויעבור אמימרא דרחמנא דמלאכת יו"ט בשחטו האי עוף הנדרס משום שיתקן האיסור של מלאכת יו"ט ע"י דאמרינן אי עביד ל"מ כיון שלא יהיה מתקן אצל האיסור דשאינו זבוח לחודא דאית בי' כשנימא אי עביד ל"מ ולכן הוי האי ספק שמח ימצא טריפה כספק בשחיטה גופה כנ"ל משא"כ אצל בהמה כיון דשייך באבמה"ח שלה איסור מוסף לחול עלי' האיסור דב"נ מצווה על האבמח"ה של בהמה וא"כ ס"ס לא יתוקן האיסור יו"ט ע"י דנימא לא מהני שפיר אמרינן אי עביד מהני והוי השחיטה שחיטה וא"כ לענין ספק הטריפה לחודא שפיר אמרינן אוקמה אחזקת היתר ופשיטא דשרי לשחוט ביו"ט וע"ז נ"ה מבעיא להש"ס ביצה ומעתה א"ש נמי בהאי עגל דפשיטא דשרי לשחוט ביו"ט וליכא למפשט בעיא של הש"ס ביצה הנ"ל:

והשתא דאתינא להכי בדרך שכתבנו לדברי רבינו הרמב"ם הנה מקום אתי לישב מה שהקשתי זה כמה לכבוד מר אבא מו"ר הרב הגאון האמתי נ"י והובאת הקושיא בספרו בר לואי לחלק יו"ד על הא דזבחים דף ע"ד דשקל וטרי הש"ס האי דתנן טריפה שנתערבה דירעו וכו' היכי משכחת לה אי דמנכרי ליזל ולישקלה וכו' ומוקי לה דמיירי כגון שנתערבו הנך זבחים בנפילה וקפריך נפילה נמי לבדקה ומשני קסבר הלכה צריכה בדיקה וקשה למה צריך הש"ס לדחוק בהכי ולמוקמי רק דקסבר הלכה צריכה בדיקה ולא מוקי לה הש"ס דמיירי כגון שלא הלכה ורק דמיירי כגון שנתערב נפילה באידך הזבחים דשגרינו דשגרינא שרי דהשתא תו לא מנכרי וליכא למבדקי בהילוך כיון שמיירי בלא הלכו כלהו. אבל לפי דרכינו נראה לישב דהנה ראיתי בס' הצל"ח לש"ס פסחים ד' ע"ג שביאר התם דברי הש"ס לישב קושית המהרש"א בהאי דשחטו שלא לאכלי' מאי תיקן וכן לתרץ קושיות התוס' ושאר הקושיות דהתם שכ' וז"ל ולתרץ כל הסוגיא על מכונה אמינא אף דמצינו כמה מעוטי בקרבנות שמיעטה התורה מלהקריבם כמו שמצינו מן הבהמה ומן הבקר ומן הצאן שמיעט הכ' מוקצה ונעבד וטריפה וכי"ב כמה דברים שפסלה התורה מלהקריב אבל לא מצינו לשון אזהרה על הזביחה שהזהיר הכ' מלזבוח מוקצה ונעבד וטריפה רק שאסרם התורה להקריבם שלא יעלו לרצון אבל בעל מום שהזהיר התורה על הזביחה כמו דמצינו שור ושה כי יהיה בו מום לא תזבחנו וכו' אבל פסול פסח ששחטו שלא לאכלי' נפקא לן מאיש לפי אכלו תכוסו שהזהירה להשוחט ובשוחט קדשים בחוץ ענשו מפורש בפ' אחרי שהשוחט חייב כרת וכיון דקיי"ל כרבא בתמורה דאי עביד לא מהני והשתא בכל הני דאמר רחמנא שלא יזבח השוחט לא מהני זביחתו והרי היא כמתה ע"י נחירה דאין כאן זביחה והוי נבילה ומטמאה ומעתה כתב דלעולם שגם מהמקשה שם לא נעלם שתיקן להוציא מידי נבילה ולכן לא הקשה על הרישא דשלא לשמו מאי תיקן דשפיר ידע דתיקן להוציא מידי נבילה ורק הקשה על שלא לאכלי' מאי תיקן דבזה הזהיר הכתוב על הזביחה כנ"ל וכיון דא"ר לא תעביד אי עביד לא מהני והרי היא כמתה והוי נבילה ומטמאה ולכן פריך שפיר מאי תיקן ומשני דתיקן אם עלו לא ירדו דכיון דריבה רחמנא דכל שפסולו בקודש הקודש מקבלו וכיון שהתורה רבתה שלא תרד הרי דגלי רחמנא שהזביחה כשירה ותיקן גם להוציא מידי נבילה וכו' ושוב הקשה הש"ס משחטו ונמצא בעל מום דגם שם הזהיר הכתוב ולא תזבחנו דאי עביד ל"מ וה"ל כמתה והוי נבילה ומאי תיקן וכו' עש"ה. ודברי הצל"ח הנ"ל קשים בעיני להלום מה שכתב דבטריפה לא מצינו אזהרה על הזביחה ורק שהתורה מיעטה לקרבן דהרי רש"י פי' להדיא בש"ס זבחים דף ע"ד שהבאתי דגבי נפילה גם בשהתה מעל"ע ושחטה צריכה בדיקה וכיון דאתחזק בה ספק טריפות אין מכניסין אותה לעזרה לשחטה משום הקריבהו נא לפחתך וכן ראיתי מבואר בפי' המשניות להרמב"ם בזבחים דף ס"ט שכתב ג"כ דאסור להקריב הטריפה משום הקריבהו נא לפחתך וע"ש וכיון דאיכא איסור לזבוח את הטריפה הדר תקשה לדברים של הצל"ח דנימא אי עביד לא מהני והיכי קאמר הש"ס על שחטו ונמצא טריפה דתיקן להוציא מידי נבילה ולפ"ז דברי הצל"ח ז"ל בפי' דברי הש"ס נדחים. אך נלע"ד דמ"מ בטוב יתישב הסוגיא דהתם וגם לפי דרכו של הצל"ח רח דנראה דהנה כתבו התוס' שם בפסחים דהש"ס דבעי לדברי האומר דמקלקל בחבורה פטור והיינו ר' יוחנן אליבא דר"ש וכיון דהש"ס קאי התם אליבא דר"ש ור"ש אית לי' דשחיטה שא"ר ל"ש שחיטה וא"כ ניהו דלענין שוחט הפסח שלא לשמו בשבת שפיר חייב גם לר"ש משום שבת אף דתנן בפסחים דף ס"ג לענין שוחט פסח על החמץ שלא לשמו דפטור משום שחיטת הפסח על החמץ לר"ש כיון דשחיטה שאינה ראוי ל"ש שחיטה אית לר"ש וכיון דהפסח שלא לשמו פסול ה"ל שחיטה שאינה ראויה מ"מ לענין שבת הוא חייב גם לר"ש בשוחט הפסח שלא לשמו דשפיר ידע גם המקשה דהתם בפסחים דע"ג מהאי דתיקן להוציא מידי נבילה כמ"ש הצל"ח ואי דהרי הוי לר"ש שחיטת הפסח שלא לשמו שחיטה שאינה ראויה ז"א דאף דס"ל לר"ש שחיטה שאינה ראוי' ל"ש שחיטה מ"מ לענין להוציא מידי נבילה שפיר מהני השחיטה לר"ש כדאיתא להדיא בש"ס חולין דף פ"ה ע"ב דקאמר ולא לכל אמר ר"ש שחיטה שא"ר ל"ש שחיטה מודה ר"ש שמטהרתה מידי נבילה וא"כ א"ש מה דלא פריך אשוחט שלא לשמו בשבת מאי תיקן דהרי תיקן שפיר להוציא מידי נבילה ורק אשלא לאכלי' פריך הש"ס שפיר כיון דשייך אי עביד לא מהני כדברי הצל"ח הנ"ל ורק השתא א"ש מאי דקאמר הש"ס על השוחט ונמצא טריפה בגלוי חייב דתיקן להוציא מידי נבילה דאף דאמרנו דגם בשוחט טריפה בעזרה איכא איסור בזביחה משום הקריבהו נא לפחתך כנ"ל ונימא אי עביד ל"מ. אך לדברינו יהי' נכון דכיון דאליבא דר"ש קיימינן וכיון דס"ל דשחיטה שא"ר ל"ש שחיטה וא"כ מצד הטריפה ה"ל שחיטה שא"ר לר"ש וכיון דממילא ל"ה השחיטה שחיטה מצד שהיא טריפה והוי שחיטה שא"ר שחיטת הטריפה בפנים ורק דמ"מ מודה ר"ש דמהני השחיטה זו לטהרה מידי נבילה כנ"ל וא"כ ממילא מובן דתו ל"ש לומר נמי אי עביד לא מהני הזביחה מצד איסור השחיטת הטריפה בפנים דהקריבהו נא וכו' כיון דלאו זביחה היא ואינו אסור לר"ש כיון דקים לי' דשחיטה שא"ר ל"ש שחיטה ולאו מידי דהקרבה הוי השחיטה זו דטריפה בפנים לר"ש שיהיה נאסר מהקריבהו נא לפחתך והלכך א"ש דשפיר קאמר הש"ס רק על הטריפה דתיקן להוציא מידי נבילה שפיר וא"ש השתא כל הסוגיא דפסחים לפי דברינו אלה ונתבארו יפה יפה דברי הש"ס דהתם למעיין:

תוכן העניינים

בשמים ראש

טוען…

אור ברסלב
תרומה

מקלידים לפחות שתי אותיות

מתעלם מניקוד ומכתיב מלא או חסר, ומבין גם לפי משמעות↑↓ מעבר · Enter פתיחה